פסקי דין על אבנר מסס | פסקי דין על סטלה מסס | פסקי דין על ברוך ביטון | פסקי דין על לאה ביטון | פסקי דין על אגודה חקלאית - מושב יערה ואח' |

1456/08 א     07/07/2010




א 1456/08 אבנר מסס, סטלה מסס נ' ברוך ביטון, לאה ביטון, אגודה חקלאית - מושב יערה ואח'








בית משפט השלום בעכו



ת"א 1456-08 מסס ואח'
נ' ביטון ואח'







בפני

כב' השופט
ג'מיל נאסר

תובעים
1
.
אבנר מסס

2
.
סטלה מסס


נגד

נתבעים
1.ברוך ביטון
2.לאה ביטון
3.אגודה חקלאית - מושב יערה
4.המועצה לענף הלול



החלטה


בפברואר 2010 הגישו התובעים (להלן: "מסס") שלוש בקשות ביניים, להן השיבו הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "ביטון"). לאחר עיון בטענות הצדדים ומאחר ועלתה שאלה לעניין הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, הוריתי לצדדים לטעון לעניין זה.


לטענת מסס המדובר בתביעה זו בהסכם מכר של זכויותיו של "בר רשות" במקרקעין, וככזו יש סמכות עניינית הן לבית המשפט השלום והן לבית המשפט המחוזי. מסס הסתמכו בטיעוניהם על פסיקת בית המשפט העליון ב- רע"א 5071/03 הוך נ' גבע, פ"ד נח 2, 49 (להלן: "פס"ד הוך"). ביטון הגישו הודעה בלבד מטעמם, ולפיה הם מצטרפים לעמדת מסס לעניין הסמכות העניינית.

שאלת המסכות העניינית נגזרת מהסעדים המבוקשים בתביעה. עיון בסעיף 21 לכתב התביעה מלמד כי מבוקשים הסעדים הבאים:

א.
לאכוף על ביטון את ההסכם שנכרת ביום 20/3/03.
ב.
ליתן נגד ביטון צו המורה להם להשלים העברת הזכויות במשק למסס והעברת הזכויות במכסת הלול ולהמציא את כל האישורים ו/או המסמכים הדרושים לשם כך לרבות חתימה על מסמכים ו/או על ייפוי כוח לשם ביצוע האמור.
ג.
ליתן צו מניעה קבוע המורה לביטון להעביר החזקה במכסת הביצים לידי מסס ולהימנע מלעשות כל דיספוזיציה בזכויות ו/או בנכס ו/או שימוש ו/או לקבל כספים תמורת זכויות אלה ובנוסף להצהיר כי אין ביטון זכאים לקבל כספי תנובה מהמשיבה 3.
ד.
ליתן צו מניעה קבוע המורה למשיבה 3 להימנע מלהעביר לביטון את כספי תנובה, ללא הסכמת מסס ובחתימתם.

כפי שניתן לראות, הסעדים כולם "נובעים" מההסכם שנחתם בין ביטון למסס. על כן יש לבחון מהות ההסכם בין הצדדים.

על פי הסכם זה, הנתבעים/ביטון הינם ברי רשות במשק הידוע כנחלה מס' 102 באגודה החקלאית מושב יערה (להלן: "המשק"), הכולל בית מגורים ומבנה לול למטילות ביצים. ביטון מעוניינים להעביר זכויותיהם במשק למקבלי ההעברה, הם התובעים/מסס. על פי ההסכם, על מסס לשלם לביטון 180,000$ תמורת מלוא זכויותיהם במשק. מהו סיווג הזכויות המנויות בהסכם זה?

בעניין הוך קבע כב' השופט ריבלין:

"בין המבקשים למשיבים נכרת חוזה, לפיו רכשו המשיבים את זכויות המבקשים במשק במושב ניר צבי. ... הזכות אשר בה החזיקו המבקשים
במקרקעין היא זכות אשר אינה מנוייה בחוק המקרקעין ... משכך, הרי שחוזה אשר במסגרתו מועברת זכות הרישיון, הוא חוזה למכר זכות חוזית, אשר מתייחסת למקרקעין, ולא חוזה למכר זכות קניין במקרקעין" (הדגשה במקור- ג.נ.).

לאור זאת, אני קובע כי לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתובענה.
מכאן נעבור לדון בבקשות שהוגשו.

המדובר ב- 3 בקשות מטעם מסס:

א.
בקשה להוצאת מסמכים מתיק בית המשפט ובקשה להגשת מסמכי מקור.
ב.
בקשה לאשר עדות ראשית שלא באמצעות תצהיר.
ג.
בקשה לפיצול סעדים.

באשר להוצאת מסמכים מתיק בית המשפט, המדובר ב- 2 מסמכים. מסמך מיום 1/9/03 ומסמך מיום 24/6/04, שני המסמכים חתומים על ידי עו"ד רות פורשנר.

לטענת מסס מסמכים אלו צורפו לכתבי הטענות מטעם ביטון ולתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מס' 1, בעוד מסמכים מסוג זה יש להגיש באמצעות עורכם, בהתאם לדיני הראיות. על כן יש להוציאם מתיק בית המשפט.

כן צוין כי על הנתבעים להגיש את מסמכי המקור ובפרט ה"הסכם" מיום 20/3/03, המצורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע מס' 1.

בתגובה לכך טענו ביטון כי בדיון מיום 26/2/09 העלה ב"כ התובעים את השגותיו בעניין הראיות אשר צורפו לתצהיר עדות ראשית וניתנה החלטה לפיה עו"ד הלל רשאי להגיש בקשות בכתב תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. מאחר וחלפה לה שנה והמדובר באיחור של 330 יום, הרי שאין לאפשר לו להגיש בקשות במועד זה. יתרה מכך, אף עו"ד הלל לא ביקש אורכה להגשת בקשות.
כן צוין כי המכתבים מיום 1/9/03 ומיום 24/6/04 מהווים אינדיקציה למצב הדברים לאשורם, שכן נכתבו בזמן אמת, במהלך העבודה הרגיל, ע"י עו"ד המייצגת את שני הצדדים, ומטעם זה אף צרף עו"ד הלל מכתב של עו"ד פורשנר מיום 1/7/07 כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים/המבקשים.
כן צויין כי התובעים אינם טוענים לזיוף המכתבים, ומאחר והיה שיהוי רב בהגשת הבקשה, בנוסף להסכמה מכללא קיים אף השתק ומניעות לטעון כי יש להגיש המסמכים הללו באמצעות עו"ד פורשנר.
כן נטען כי על פי דיני הראיות יכול מקבלו של מכתב לצרפו לתצהירו לשם הוכחת עצם קבלת המכתב.

לאחר עיון בטענות הצדדים אינני רואה מקום להוצאת המסמכים מתיק בית המשפט, אך זאת מבלי לפגוע בזכות לבקש חקירה נגדית של עורכו של כל מסמך ומסמך.

לעניין הגשת מסמכים מקוריים נטען כי באותו הדיון טען עו"ד הלל רק ביחס לנספח לחוזה והגיש בקשתו באיחור של 330 יום. המסמך המקורי הוצג בפני
בא- כוחם הקודם של התובעים, עו"ד סופר. מעבר לכך, יש לדחות הבקשה להצגת מסמכים מקוריים של נספחי התצהיר. בבוא העת לסמן ראיות ומוצגים ניתן לשוב ולהעלות בקשה זו.

הבקשה לאשר עדות ראשית שלא באמצעות תצהיר:

התובעים מבקשים לזמן למתן עדות בעל פה את מר אברהם דהן, אשר התגורר בעבר בנכס נשוא המחלוקת בתיק זה. נטען כי עדותו של אברהם דהן הינה חיונית להוכחת טענות התובעים, ב"כ התובעים פנה אליו אולם אברהם דהן העדיף שלא למסור תצהיר. מאחר והוא אינו בשליטת התובעים, מתבקשת עדותו של אברהם דהן על פי תקנה 168 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

בתגובתם טענו הנתבעים כי הם מתנגדים לבקשה מאחר והיא הוגשה 360 יום לאחר מתן ההחלטה להגשת בקשות, אשר ניתנה בדיון יום 26/2/09, ודהיינו באיחור של 330 יום.
כן נטען כי אין הוכחה כי אכן פנו אל מר דהן ואף אין הסבר לאי הגשת תצהיר מטעמו, על כן אין להתיר זאת. בנוסף נטען כי הטענה לפיה העד רלוונטי על מנת לספר על מצב הנכס בטרם נכנסו אליו התובעים, הרי שהשקעות בנכס יש להוכיח באמצעות בעלי המקצוע אשר עבדו בנכס או פרוט של בעלי הדין בתצהיריהם, ביחס להשקעות בצרוף קבלות או באמצעות חוות דעת מומחה, ואז בעלי הדין שכנגד יוכלו להשיב לטענות באמצעות חוות דעת מומחה או בעלי מקצוע. אף לעניין דמי השכירות יש לצרף הסכם שכירות והצדדים לו יעידו אם ההסכם אכן משקף את האמת אם לאו או באמצעות חוות דעת שמאי או מומחה אחר. על כן נטען כי העדת אברהם דהן אינה רלוונטית ואין לה כל ערך ראייתי.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, אינני רואה מניעה להתיר העדת העד הנ"ל ללא תצהיר מאחר ושוכנעתי כי התנאים הקבועים בתקנה 168 (ב) לתקנות סד"א מתקיימים.

לעניין הבקשה לפיצול סעדים:

לטענת התובעים הם עתרו לבית המשפט על מנת שיורה לנתבעים 1 ו- 2 לאכוף את הסכם המכר מיום 20/3/03 שנחתם בין הצדדים וכן ליתן

פסק דין
הצהרתי כי הסכם המכר תקף ומחייב את הנתבעים. כן עתרו המבקשים ליתן צו מניעה המורה לנתבעת 3 שלא להעביר לנתבעים 1 ו-2 את כספי תנובה שיתקבלו אצלה וכן להורות לנתבעת 4 שלא לאפשר העברת ו/או השכרת מכסת הלול, כמפורט בכתב התביעה.
על פי כתב התביעה שמרו התובעים על זכותם לפיצול סעדים, למרות שנטען כי קבע בפסיקה כי הזוכה בסעד הצהרתי רשאי לתבוע גם סעד אופרטיבי הנובע מאותה עילה. כן נטען כי טרם התגבשו מלוא הנזקים ועל כן טרם ניתן להעריך בשלב זה את היקפם. בנוסף נטען כי יעילות הדיון מחייב תחילה בירור הסעד לאכיפה ורק משזו תוכרע יהא מקום להתייחס לפיצויים.

בתגובתם הנתבעים התנגדו לבקשה לפיצול סעדים. לטענתם ברור כי התובעים הם אלו אשר הפרו את ההסכם וגרמו לנזקים ולא להיפך, ועל כן כל תביעה עתידית תהא תביעת סרק אשר תגרום להם טרדה והוצאות. כן נטען כי בדיון בתאריך 26/2/09, כאשר עו"ד הלל ביקש פיצול סעדים, ניתנה החלטה לפיה הבקשות יוגשו תוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. גם כאן חלפו 360 יום, דהיינו- איחור של 330 יום. כמו כן נטען כי אין כל הסבר אלו נזקים נגרמו לתובעים, מאחר והם אלו אשר הפרו את ההסכם. טענה סתמית על פיצול סעדים באיחור כה רב פוגעת באינטרס הציבורי של יעילות הדיון.

בשים לב לנתונים שצויינו אני מחליט ליתן היתר פיצול סעדים. ניהול יעיל של המחלוקת שבפני
י וכן העובדה כי הנזקים הנטענים הינם עניין מתמשך מביא לכך שיש הצדקה למתן היתר פיצול סעדים.

אשר על כן: אני דוחה את הבקשה להוצאת מסמכים מתיק בית המשפט ובקשה להגשת מסמכי מקור. מקבל את הבקשה לאשר עדות ראשית שלא באמצעות תצהיר וכן מקבל את הבקשה לפיצול סעדים.


אני מחייב את ביטון לשלם למסס הוצאות הליך זה בסך 1,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים ותשיב את התיק לעיוני לקביעת מועד לשמיעת ראיות הצדדים.


ניתנה היום,
כ"ה תמוז תש"ע, 07 יולי 2010, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 1456/08 אבנר מסס, סטלה מסס נ' ברוך ביטון, לאה ביטון, אגודה חקלאית - מושב יערה ואח' (פורסם ב-ֽ 07/07/2010)