פסקי דין על שלומי כהן | פסקי דין על נטלי כהן | פסקי דין על ישי דוד | פסקי דין על ישי ויסר סנה |

4058/10 רעא     05/07/2010




רעא 4058/10 שלומי כהן, נטלי כהן נ' ישי דוד, ישי ויסר סנה










בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

לפני כב' השופט נֹעם סולברג
רע"א
4058-10


המבקשים
1
.
שלומי כהן

2
.
נטלי כהן


ע"י ב"כ עו"ד ג'ררד בנישו ועו"ד מיכל גורדון


נ ג ד

המשיבים
1. ישי דוד
2. ישי ויסר סנה

ע"י ב"כ עו"ד מרדכי מלכה



פסק דין



בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 21.1.2010 (כב' השופט רם וינוגרד), לדחות בקשה למתן סעדים זמניים.

המבקשים הם בעליה של דירה בקומת קרקע (יחידה מס' 1) בבית משותף שבו ארבע דירות. המשיבים הם בעליה של הדירה שבקומה העליונה (דירה מס' 4). בשנת 2005, עוד בטרם רכשו המבקשים את דירתם, נכרת הסכם בין כל בעלי הדירות בבניין. ההסכם עיגן את הסכמת הצדדים לעשיית שינויים אחדים בבית, לטובת בניית מעלית, הקצאת חניות לבעלי היחידות והרחבתן. ההסכם קבע כי לבעלי יחידה 1 תהא הזכות להרחיב את יחידתם ואת המוסך הצמוד אליה. למשיבים ניתנה הזכות להרחיב את יחידתם ככל שיחפצו, וכן לבנות יחידות נוספות על גג הבניין, תוך ניצול כל זכויות הבנייה הקבועות בתב"ע ובהתאם לכל ההיתרים שיינתנו. ההסכם קבע גם כי למשיבים תהיה הזכות לעשות עבודות חיזוק וייצוב בתוך הדירות האחרות, בהתאם לצורך ועל-פי הוראותיו של המהנדס או האדריכל אשר ימונו על-ידי המשיבים ויפקחו על עבודות הבנייה, בכפוף למתן הודעה חמישה עשר ימים מראש.

למחרת נחתם הסכם נוסף, בין בעליה של יחידה 1 לבין המשיבים. הסכם זה קבע, בין היתר, כי המשיבים יהיו רשאים לנצל את כל זכויות הבנייה שייתווספו אם יאושר שינוי התב"ע, וכי קבלת היתר בנייה אינה תנאי לתחולת ההסכם שבין הצדדים.

לאחר כחודש, ביום 15.8.05, רכשו המבקשים את יחידה 1 מאת בעליה הקודמים. המשיב, עו"ד במקצועו, ייצג את בעלי הדירה הקודמים. בהסכם המכר קיבלו עליהם המבקשים את כל התחייבויותיהם של בעלי הדירה הקודמים. הסכם נוסף שנחתם בין המבקשים למשיבים התיר למבקשים לעשות עבודות בינוי ופיתוח נוספות בתחומי הרכוש המשותף.

באסיפת דיירים שהתקיימה בסמוך אושרו ההסכמות שעל-פי ההסכמים, והתקנון שונה בהתאם.

על מערכה שהתקיימה בין הצדדים לאחר מכן, מול הוועדה המקומית, בעניין היתרי בנייה ובעניין רישומי הערת אזהרה אצל רשם המקרקעין, לא ארחיב את הדיבור. אציין רק כי ביום 14.2.08, לאחר שהצדדים הצליחו להגיע להסכמות, התקבלה החלטה עקרונית של הוועדה המקומית להתיר תוספת שתי קומות לבניין, בניית פיר למעלית וחפירת קומת חניות נוספת מתחת לבניין. הצדדים נפגשו לאחר מכן במשרדו של המשיב והגיעו להבנות לגבי ביצוע עבודות החיזוק שיש לעשות בתוך דירתם של המבקשים.

המשיבים הודיעו למבקשים בתחילת יוני 2008 כי היתר הבנייה עומד להתקבל בקרוב, ולפיכך ביקשום לפנות את השוכרים שהתגוררו בדירתם. הללו פונו ביום 15.6.08. היתר הבנייה בושש להגיע, ובינתיים החלו המבקשים לבצע בעצמם, בפיקוח של מהנדס מטעם המשיב, עבודות חפירה והריסה לחשיפת עמודי הבניין בדירתם. עבודות אלו הוציאו את הדירה מכלל שימוש. כוונת המבקשים היתה, לטענתם, לעשות שיפוצים בדירתם לאחר שיעשו המשיבים את החיזוקים הנדרשים. המשיבים קיבלו היתר לעשיית העבודות רק ביום 18.8.08. הקבלן מטעמם יצר פתח ענק בקיר הדירה כדי לאפשר לכלי עבודה כבדים להיכנס אליה לחפירות. במהלך החודשיים האחרונים של שנת 2008 החל הקבלן מטעם המשיבים בעבודות השלד לבניית שתי הקומות הנוספות.

העבודות התארכו, בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות מרים, וניסיונות להגיע להסכמות באשר ללוחות הזמנים לסיום העבודה לא צלחו. ביום 14.5.09 העבירו המשיבים אל המבקשים בקשה לאישור תשריט לשינוי התב"ע. המבקשים סרבו לכך. ביום 2.6.09 הכריזה המחלקה למבנים מסוכנים בעיריית ירושלים על הבניין כמבנה מסוכן, ודרשה מאת המשיבים לחזק את הקירות ההיקפיים שנפגעו ולהשיב את מצב הבניין לקדמותו בתוך 30 ימים. מהנדס מטעם המבקשים קבע כי העבודות שמתבצעות במבנה לקויות מבחינה הנדסית וכי אינן תואמות את תכנית המהנדס. המבקשים נפגשו עם המשיבים, שטחו בפני
הם את טענותיהם, והפצירו בהם לטפל בליקויים הבטיחותיים. המצב כעת הוא שהמשיבים מצדם נמנעים מלסיים את העבודות בדירתם של המבקשים, משום שטרם אושרה הבקשה לשינוי התב"ע, ולפיכך אין המשיבים יודעים עדיין מהם החיזוקים שעליהם לעשות בדירה. המבקשים מצדם מתנים את הסכמתם לשינוי התב"ע בכך ששטח גינתם לא יקטן, ובכך שהשינוי לא ידרוש עשיית חיזוקים בדירתם שיקטינו את שטחה.

ביום 15.10.09 הגישו המבקשים תביעה לבית משפט קמא. בד בבד ביקשו את הסעדים הזמניים הבאים: להורות למשיבים שלא למנוע מאת אנשי המקצוע מטעם המבקשים להיכנס לדירה כדי לבדוק את מצבה ולתכנן תכנית הנדסית לייצוב המבנה והדירה; להורות למשיבים לסיים בתוך 14 יום את עבודות החיזוקים שבדירה ולהשיב את מצב החפירות והקירות לקדמותו; להימנע מלהיכנס לדירתם של המבקשים לאחר מכן לשם ביצוע עבודות נוספות; ולסגור מיד עם סיום העבודות את כל הפתחים שבחזיתות הבניין. לטענתם, במשך שנה וחצי מתעלמים המשיבים מזכויותיהם ועושים בדירתם כבשלהם. בכך הם מפרים את התחייבויותיהם שעל-פי ההסכמים. את העבודות, טענו המבקשים, עשו המשיבים בצורה רשלנית, תוך הפרת הדין וגרימת סיכון לחיים. לטענת המבקשים, מעכבים המשיבים את סיום העבודות כדי לכפות על המבקשים הסכמה לשינוי התב"ע, באופן שייפגע בזכויותיהם של המבקשים.

ביום 21.1.2010 ניתנה בבית משפט קמא ההחלטה נשוא בקשה זו למתן רשות לערער. בהחלטתו דחה בית משפט קמא את כל ארבעת הסעדים המבוקשים. הוא לא מצא צורך במתן צו לכניסת נציגיהם של המבקשים לדירה, משום שלא מצא התנגדות מצד המשיבים לכך. צו לסיום העבודה בתוך 14 יום נמנע בית המשפט קמא מלתת, משום שזהו צו עשה, שאין הצדקה לתתו. הסעד השלישי, השולל כניסה לדירה לביצוע עבודות נוספות, נמצא סותר את ההסכמים שבין הצדדים. הסעד הרביעי לא ניתן משום שעניינו במועד שבו יסתיימו העבודות, מועד שאינו נראה לעין ותלוי בהתפתחויות בתיק.

בבקשת רשות הערעור שבים המבקשים וטוענים כי במשך תקופה ארוכה נשללת מהם הזכות לעשות שימוש בביתם-קניינם; כי המשיבים מפרים את חובתם לעשות את העבודות בדירה בתוך פרק זמן סביר; כי העבודות נעשו בצורה רשלנית, לא מקצועית ולא בטיחותית; כי המשיבים נמנעים מסיום העבודה כדי להפעיל לחץ על המבקשים על מנת שיסכימו לשינוי התב"ע; כי נזקיהם של המבקשים הולכים ומצטברים ויש למנוע את גדילתם; כי המשיבים שבו ונעלו את הכניסה לדירה; כי זכותם של המשיבים להיכנס לדירה לצורך העבודות, מכח ההסכמים, איננה זכות אבסולוטית; וכי יש לסיים את העבודות באופן מיידי.

הלכה היא כי בית המשפט שלערעור יתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית בקשר לסעדים זמניים, בעניינים כגון דא, לעיתים רחוקות ביותר, וזאת כאשר שיקול דעתה של הערכאה הדיונית נראה מופרך מעיקרו (רע"א 8171/07
הוכמן יוסף נ' גורדי פרויקטים (1995) בע"מ
(ניתן ביום 11.8.09). לא זה המצב בעניין דנן. בית משפט קמא נכנס בעובי הקורה, ובקדם-המשפט הציע מטעמו הצעה ליישוב המחלוקת בהסכמה. לא זו בלבד, בית משפט קמא נדרש גם לחוות דעתו של המהנדס מטעם המבקשים, וקביעותיו בהחלטתו נסמכות על הערכה נכוחה של העובדות שהיו לפניו.

בין הצדדים ישנן גם מחלוקות עובדתיות אחדות: בעניין טיבו של השינוי המבוקש בתב"ע, ועל דבר האפשרות הנתונה למבקשים להיכנס לדירה כדי לבדוק את מצב העניינים בה. יש ביניהם גם מחלוקת על דבר פרשנותו של ההסכם ביניהם, האם מנועים המבקשים מלהתנגד לבקשת השינוי בתב"ע. בית משפט קמא נדרש למחלוקות הללו במסגרת ההליך העיקרי, תוך הידרשות לראיות שלפניו (שלא כטענת המבקשים בכתב תשובתם), ונתן גם החלטות ביניים נוספות בעניינן. הוא בחן גם את ההסכמים שבין הצדדים, המהווים תשתית להתקשרות כולה ובסיס לטענות הצדדים בהליך העיקרי, ובא לכלל מסקנה שמתן הסעד השלישי המבוקש סותר את התחייבויות המבקשים. הסעדים הזמניים שהתבקשו על-ידי המבקשים נוגעים אפוא ללב ליבו של התיק. משנדרש בית משפט קמא לעניין עצמו, והחלטתו בעניין הסעדים הזמניים היא חוליה בהחלטותיו בניהול התיק, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

גם לגופה של ההחלטה אין מקום להתערב בה: בצדק קבע בית משפט קמא כי אין ליתן סעד שבתוכנו הוא צו עשה, במצב שבו ניתן לתקן ולהיטיב את הנזקים בפיצוי כספי, סעד שכמסתבר אכן נתבע בתביעה העיקרית.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.
המבקשים יישאו בהוצאות הבקשה וכמו כן ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 4,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ג תמוז תש"ע (5 ביולי 2010), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.









רעא בית משפט מחוזי 4058/10 שלומי כהן, נטלי כהן נ' ישי דוד, ישי ויסר סנה (פורסם ב-ֽ 05/07/2010)