פסקי דין על דוד מנשה | פסקי דין על שרה דודי | פסקי דין על אברהם דודי | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

5450-08/09 תק     08/07/2010




תק 5450-08/09 דוד מנשה נ' שרה דודי, אברהם דודי, מגדל חברה לביטוח בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 5450-08-09 מנשה נ' דודי ואח'






בפני

כב' השופט
אילן דפדי


תובע

דוד מנשה


נגד


נתבעים

1.שרה דודי
2.אברהם דודי
3.מגדל חברה לביטוח בע"מ





פסק דין


לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובע טוען, כי הוא החנה את רכבו בחניון ברמת גן ועזב את המקום. לאחר שחזר, הודיע לו השומר בחניון, כי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") פגע ברכבו. התובע פנה אל הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") בדרישה לקבלת פיצוי בגין הנזק ונענה, כי הם מכירים בחבותם לאירוע, אך הם דרשו שהתובע ייקח את הרכב למוסך בשטחים שעמו הם עובדים והתובע סירב לכך. לאור זאת הוגשה התביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי לא הייתה כל תאונה בין רכב התובע לבין רכבם. בעת שהנתבע יצא מהחנייה, פנה אליו השומר וטען, כי פגע עם רכבו ברכב התובע. הנתבע הכחיש זאת והראה לשומר, כי אין כל סימן לפגיעה ברכב הנתבעים. למרות זאת, מסר הנתבע את מספר הטלפון הנייד שלו לשומר. הנתבע ביקש לפגוש את התובע על מנת להוכיח לו, כי אין כל אמת בטענה, אולם הוא סירב להיפגש עמו. הנתבע טען, כי רכבו עמד בחנייה המרוחקת משמעותית מהמקום שבו חנה רכב התובע, ולכן – לא ייתכן, כי פגע בו. לאור זאת, דין התביעה להידחות.

לבקשת הנתבעת 3, אפשרתי לה להצטרף לתיק כנתבעת נוספת, בהיותה המבטחת של הנתבעים.

בדיון הראשון שהתקיים בתיק הציג התובע פתק שהעובד בחניון מסר לו, ובו היו פרטי הנתבע. לדבריו, הנתבע ביקש ממנו להציג לו הצעת מחיר, והוא אף נתן לו את מספר הפקס כדי לשלוח אותה אליו, מה שמוכיח שהוא הודה באחריות.

הנתבע הסביר, כי כשהוא נכנס לחניון, אחד מהעובדים סימן לו לעזוב את החניון מאחר שאין שם מקום לחנות. הנתבע נסע לאחור. אז הוא ראה בקצה המגרש מקום פנוי, והחנה שם את רכבו. כשהוא הגיע לעמדת התשלום, אמר לו העובד בעמדה, כי העובד הנוסף ראה אותו מתנגש ברכב התובע. הנתבע הכחיש זאת, ואף התעורר ויכוח במקום בעניין זה. למרות זאת, הנתבע מסר לעובד את מספר הטלפון ואמר לו שהוא מבקש שהתובע ייצור אתו קשר אם יש בעיה, וכך היה. הנתבע אמר, כי הוא הציע לתובע לתקן את הרכב במוסך של חבר שלו ברעננה, ולא בשטחים, כטענת התובע. עוד הוא אמר, כי מאחר ששמו של התובע הוא כשמו של אביו המנוח, הוא אמר לתובע, כי אם תהיה לו בעיה – הוא יעזור לו.

במהלך הדיון שמעתי את עדותו של מר ירון כהן, נוסע שהיה עם הנתבע ברכב. זה העיד, כי לאחר שעובד החניון סימן לנתבע לחנות במקום אחר, נסע הנתבע לאחור ולאחר מכן קדימה. במהלך נסיעתו קדימה, החל העובד לצעוק ברוסית. או אז, הגיע למקום העובד שנמצא בעמדת התשלום. הוא אמר להם שהנתבע פגע ברכב התובע. העד אמר, כי הוא ירד מהרכב יחד עם הנתבע על מנת לראות את רכב התובע והוסיף, כי הם לא ראו שום סימן על הרכב. לאחר שעיין בתמונות הנזק, הוא אמר שהתמונות אינן משקפות אותו.

לאור עמדת הנתבעים ומאחר שהיו לאירוע עדים נוספים, הוריתי על קיום דיון נוסף לצורך שמיעת עדויותיהם. בדיון הנוסף שמעתי את עדויותיהם של מר פרולוב מיכאל ושל מר זלטיאן מיכאל.

מר פרולוב העיד, כי הוא מכיר את התובע בהיותו לקוח של החניון. העד הסביר, כי הוא עמד במרחק של כ- 25-30 מ' ממקום התאונה וכי הוא ראה בעיניו את רכב הנתבעים פוגע ברכב התובע. העד אף עיין בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובע ואישר, כי הנזקים המופיעים בהן נגרמו בתאונה. לדבריו, אירוע התאונה התרחש בעת שהנתבע נסע לאחור. העד אף הדגים את האירוע באמצעות מכוניות דמה.

מר זלטיאן העיד, כי הוא לא ראה את אירוע התאונה מאחר שהוא ישב בעמדת התשלום. לדבריו, מר פרולוב אמר לו מיד בסמוך לאחר התאונה, כי הוא ראה את הנתבע פוגע ברכב התובע. העד אמר, כי הוא הגיע למקום ואמנם ראה שלרכבו של התובע נגרמו נזקים. לדבריו, הוא זה שלקח מהנתבע את פרטיו וכי הפתק שהציג התובע ובו פרטיו של הנתבע נרשם בכתב ידו. גם מר זלטיאן העיד, כי הנזק המופיע בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובע הוא הנזק שנגרם לרכבו של התובע.

נציגת הנתבעת 3 טענה במהלך הדיון, כי הצעת המחיר שהגיש התובע בשעתו עמדה על סך של 1,600 ₪ וכי בכתב התביעה הוא תובע סכום גבוה הרבה יותר, על סמך חוות דעת שהוכנה כחמישה חודשים לאחר התאונה. התובע הסביר, כי הצעת המחיר שביקש לא כללה נזק שנגרם לאנטנה של רכבו. לאחר שהשמאי בדק עניין זה לעומק, הוא קבע שצריך להחליף את כל התושבת. לדבריו, הוא הלך לשמאי רק חמישה חודשים לאחר התאונה מאחר שהייתה התנהלות שלו מול חברת הביטוח והמשטרה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, החלטתי לקבל את התביעה.

שוכנעתי מעדותו של מר פרולוב, שהייתה מהימנה עליי, כי הנזק לרכב התובע נגרם לאחר שהנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובע. העד העיד, כי חזה בעיניו ברכב הנתבע פוגע ברכב התובע ממרחק קצר.

אציין, כי הנתבע עצמו הודה שהיה בחניון במועד הנטען ואף נסע לאחור. אמנם, הן הנתבע והן העד מטעמו העידו, כי הם לא הרגישו בהתנגשות כלשהי, אולם אין בכך כדי לשלול שהתאונה התרחשה. ייתכן בהחלט שהם לא הרגישו, כי פגעו ברכב מאחוריהם - הן מפני שרכב הנתבעים הינו רכב גדול יחסית והן מפני שנסעו במהירות איטית.

לעניין הנזק הנתבע, שוכנעתי מעדויותיהם של מר פרולוב ושל מר זלטיאן, כי התובע תובע את הנזק שנגרם באירוע התאונה ואותו בלבד. התובע תמך את נזקיו בחוות דעת שמאי, שהינה סבירה בעיניי. השמאי לא נחקר על חוות דעתו. בנוסף, הסבריו של התובע כאמור לעיל לגבי הפער בין הצעת המחיר לבין חוות דעת השמאי וכן לגבי עיתוי הכנתה, מקובלים עליי. לאור זאת, אני מקבל את ממצאי חוות הדעת.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את נזקיו בסך של 4,196 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע הוצאות משפט בסך של 1,400 ₪ - סכום הכולל את שכ"ט העדים. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ו תמוז תש"ע, 08 יולי 2010, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 5450-08/09 דוד מנשה נ' שרה דודי, אברהם דודי, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/07/2010)