פסקי דין על חיים אלטמן | פסקי דין על בן בטחון (1989) בע"מ

6056/09 דמש     12/07/2010




דמש 6056/09 חיים אלטמן נ' בן בטחון (1989) בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בירושלים



21 יוני 2010

דמ"ש 6056-09 אלטמן נ' בן בטחון (1989) בע"מ




בפני

הנשיאה
דיתה פרוז'ינין
נציגת עובדים – גב' נחמה אנג'ל
נציג מעבידים – מר אריה שפירא


התובע

חיים אלטמן



ע"י ב"כ עו"ד


משה בן שימול


נגד


הנתבעת

בן בטחון (1989) בע"מ



ע"י
נציג הנתבעת מר אלון בולדו



פסק דין
1.

התובע הגיש תביעה לתשלום שכר עבודה, דמי חגים, פדיון חופשה, תוספת משפחה, הפרשות לקרן פנסיה ופיצוי הלנת שכר על קיזוז שלא כדין בנוסף להחזר הסכום שקוזז.

2.
ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:
א.
הנתבעת הינה חברה למתן שירותי שמירה ואבטחה.
ב.
התובע התקבל לעבודה
אצל הנתבעת בחודש נובמבר 2008, וחתם על חוזה העסקה לתקופה של 10 חודשים.
ג.
התובע יצא להכשרה מקצועית כחודשיים לאחר תחילת עבודתו. עד לאותו מועד עבד התובע על פי אישור זמני שקיבלה הנתבעת. התובעת נשאה בעלות הקורס.
ד.
כ-8 חודשים לאחר תחילת עבודתו, נדרש התובע להשתתף בקורס רענון. בעקבות דרישה זו, ובנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, נסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.
ה.
הנתבעת קיזזה משכרו של התובע סך של 1,800 ₪ - עלות קורס ההכשרה שעבר.

3.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם פוטר התובע או התפטר. כאמור לעיל, כ-8 חודשים לאחר תחילת עבודתו נדרש התובע לצאת לקורס רענון בן יום אחד. התובע טוען כי יציאתו לקורס הותנתה בכך שיסכים להאריך את תקופת עבודתו אצל הנתבעת בחצי שנה נוספת, ומשסירב לדרישה זו, פוטר.
מנגד
טוענת הנתבעת כי התובע סירב לצאת לקורס, ויש לראות בכך התפטרות. מוסיפה הנתבעת עוד כי משהתפטר התובע לפני תום תקופת העבודה המצויינת בהסכם בין הצדדים, קיזזה משכרו את עלות קורס ההכשרה בסך של 1,800 ₪.

4.
מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התובע חתם על הסכם העסקה לתקופה קצובה בת 10 חודשים. ההסכם לא הוצג לפנינו, אף כי הנתבעת מסתמכת על האמור בו הן לעניין תקופת ההסכם, הן לעניין הזכות לקזז את עלות הקורס משכרו של התובע, והן לעניין הדרישה לקורס רענון. למעשה, ניתן לומר כי משלא הוגש ההסכם, לא הוכחו טענותיה אלה של הנתבעת. התובע טוען כי מילא אחר כל הוראות הנתבעת במשך כשמונה חודשים, עד אשר נדרש, לטענתו, להתחייב לתקופת עבודה נוספת בת חצי שנה, בד בבד עם הדרישה לצאת לקורס רענון. לטענתו לא סירב לצאת לקורס, אך סירב להתחייב לתקופת עבודה נוספת. משסירב, קיבל הוראה להחזיר את נשקו ולמעשה פוטר.
מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע סירב לעבור קורס רענון שעל המאבטחים לעבור אחת לחצי שנה לאחר סיום קורס ההכשרה, עובדה שהייתה ידועה לתובע, ואף נכללה בהסכם העבודה שלו, אשר כאמור לא הוצג לפנינו, וכי התפטר באופן פתאומי ובלי לתת הודעה מוקדמת, מה שיצר צורך להכשיר עובד חלופי וגרם נזק לנתבעת. הנתבעת, לטענתה, לא דרשה מהתובע להתחייב לתקופת עבודה נוספת, אלא רק לקיים את החוזה ביניהם ככתבו וכלשונו.

5.
אנו מעדיפים את גרסת התובע על פני זו של הנתבעת. התובע עשה עלינו רושם אמין ומהימן. הוא שטח את גרסתו לפנינו במתינות ובפירוט, ושוכנענו כי הוא דובר אמת. זאת ועוד. התובע ציין כי את הדרישה להתחייב לתקופה עבודה העלה בפני
ו בעל פה המפקח שהיה מנהלו הישיר, כדבריו בחקירה הנגדית:
"ת. המפקח אמר לי שאני לא יכול בלי קורס.


ש. אחרי שסירבת לצאת להכשרה..

ת. לא בדיוק סרבתי לצאת להכשרה, סירבתי להתחייב לעוד חצי שנה.

ש. האם אתה יכול להראות בחוזה או במסמך אחר שביקשו ממך להתחייב
לעוד
חצי שנה?

ת. המפקח אמר לי תחתום על שטר חוב שאני מתחייב לחצי שנה"
(ע' 4 מול ש' 8-12, ע' 5 ש' 21-23)
המפקח לא העיד לפנינו, והנתבעת הסתפקה בעדותו של סמנכ"ל הכספים, אשר לא היה במקום, ואינו יודע מידיעה אישית מה היו חילופי הדברים בין המפקח לתובע.
משכך מעדיפים אנו את גרסת התובע כי אכן נדרש ממנו להאריך את תקופת עבודתו אצל הנתבעת.
גם טענת התובע כי נדרש להחזיר את הנשק לא נסתרה, ומקובלים עלינו דבריו כי בקשה להחזיר את הנשק כמוה כפיטורים, שהרי המאבטח אינו יכול להמשיך לעבוד בלא נשק (ע' 6 ש' 21-22).
לפיכך אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת לפני תום התקופה הקצובה בת עשרת החודשים, וכי הנתבעת היא זו שהפרה את חוזה העבודה בין הצדדים הן בכך שדרשה מן התובע להתחייב לתקופת עבודה נוספת, והן בכך שפיטרה אותו משסירב להתחייב כאמור.

6.
גובה שכרו של התובע:
התובע טוען כי
נאמר לו כי שכרו השעתי הינו בסך של 23 ₪ לשעה, וכי השכר כולל אף תשלום עבור דמי הבראה ודמי חופשה (ע' 1 ש' 8-10, ע' 4 ש' 22-27, ע' 5 ש' 1-2). הנתבעת טוענת כי שכרו של התובע היה 20.90 ₪ כאמור בתלוש השכר.
טענתו של התובע בדבר גובה שכרו לא הוכחה. התובע לא הבהיר מי הבטיח לו כי זה יהיה שכרו, וכאמור לעיל הסכם העבודה בין הצדדים לא הוצג לפנינו. בתלוש השכר נכתב כי השכר הינו 20.90, והתובע לא התלונן על כי שולם לו שכר נמוך מזה שהובטח לו.
לפיכך אנו קובעים כי שכרו של התובע היה 20.90 ₪ לחודש.
התובע עבד בהיקף משרה משתנה, ומספר שעות עבודתו הממוצע היה 103.5. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע את פיצוי בגין אי תשלום שכר עבודה עבור שני חודשי העבודה הנותרים בהתאם לחוזה בסך של 4,326 ₪. מאחר שהתובע לא עבד בתקופה זו, אין מדובר בשכר מולן (דב"ע מז/2-10 סרטי דדש בע"מ – מורי, פד"ע יט 85). על כן ישולם הסכום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.09. כמו כן, משהופר הסכם העבודה ביזמת הנתבעת עליה להחזיר לתובע את הסכום שנוכה משכרו בסך של 1,800 ₪. מאחר שהיתה בין הצדדים מחלוקת של ממש בעניין זה. ישולם גם סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.09.

7.
דמי הבראה ופדיון חופשה:
הנתבעת טוענת כי על התובע להשיב לה את דמי ההבראה ששולמו לו ביתר, שכן לא השלים שנת עבודה, ומשכך לא היה זכאי לדמי הבראה כלל. התובעת שילמה לתובע דמי הבראה מידי חודש בחודשו. התובעת ידעה או שהיה עליה לדעת שעובד אינו זכאי לדמי הבראה אלא משהשלים שנת עבודה, ואם עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. לפיכך, נדחית טענתה זו של התובעת.
גם דמי חופשה שולמו לתובע מידי חודש בחודשו. כבר נפסק כי
אין לשלם לעובד "פדיון חופשה" כתחליף לחופשה שעה שמתקיימים יחסי עובד-מעביד, ואם שולמו, אין לקזז את הסכום ששולם מסכומים המגיעים לעובד (ע"ע 324/05 אצ'לדייב – עמישב שירותים בע"מ, לא פורסם). הנתבעת לא המציאה חישוב אחר השונה מן הסכום שנתבע בכתב התביעה, לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של
762 ₪.

8.
בסיכומיו העמיד ב"כ התובע את תביעתו לדמי חגים על 5 ימי חג בהתאם לתקופת עבודתו של התובע (ע' 13 ש' 6). הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה לתובע דמי חגים ולפיכך, עליה לשלם לתובע דמי חגים על פי חלקיות משרתו בסך של
459 ₪ (20.90
x
8
x
5
x
55%).
בהעדר כל ראיה לעניין תוספת משפחה, יש לדחות את תביעת התובע ברכיב זה.



9.
הפרשות לקרן פנסיה
הנתבעת החלה להפריש עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה ביום
5/09, היינו 6 חודשים לאחר שהחל את עבודתו. התובע טוען כי על פי הוראות ההסכם הקיבוצי היה על הנתבעת להפריש את ההפרשות לקרן פנסיה גם עבור ששת החודשים הראשונים לעבודתו. מנגד טוענת הנתבעת כי התקופת עבודתו הראשונה היה התובע עובד בניסיון, ולא היה זכאי להפרשות לקרן פנסיה בתקופה זו.

10.
התובע התקבל לעבודה בעת שחל על העובדים בענף השמירה צו ההרחבה בענף השמירה מיום 31.12.1973. סעיף ד' להסכם קובע כי:
"כל עובד חדש יתקבל לניסיון לתקופה של 6 חודשי עבודה במפעל.....
3. לאחר שעובד עבר את תקופת הניסיון ייחשב כקבוע ויחולו עליו כל
תנאי העבודה זכויות וחובות הקבועים בהסכם זה החל מיום כניסתו לעבודה".
אמנם ביום 21.6.09 נחתם צו הרחבה חדש בענף השמירה, אולם צו זה אינו חל על התובע, שהרי במועד שבו תמו ששת חודשי עבודתו הראשונים עדיין חל צו ההרחבה משנת 1973. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה עבור ששת חודשי עבודתו הראשונים בסך של
797 ₪.

11.
סוף דבר – על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן:

א.
פיצוי בגין הפרת חוזה -
4,326 ₪;
ב.
פדיון דמי חופשה- 762 ₪;
ג.
דמי חגים- 459 ₪;
ד.
פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה - 797 ₪;
ה.
החזר ניכוי – 1,800 ש"ח

כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מיום 1.7.09.

כמו כן תשלם הנתבעת הוצאות התובע בגין שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ערעור על פסק-דין זה הוא ברשות בית הדין הארצי לעבודה בלבד.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום
שיומצא לצדדים פסק-דין זה.



ניתן היום, א' באב תש"ע,
12 ביולי
2010, בהעדר הצדדים.




















נציגת ציבור, גב' אנג'ל

נציג ציבור, מר שפירא

ד. פרוז'ינין - שופטת
אב"ד








דמש בית דין אזורי לעבודה 6056/09 חיים אלטמן נ' בן בטחון (1989) בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/07/2010)