פסקי דין על בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) | פסקי דין על בורסי- חברה לספרי משפט | פסקי דין על אילון נהיגה מתקדמת | פסקי דין על איתמר לוין | פסקי דין על איילת לוין ואח' |

6343-11/08 א     13/07/2010




א 6343-11/08 בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ, בורסי- חברה לספרי משפט בע"מ נ' אילון נהיגה מתקדמת בע"מ, איתמר לוין, איילת לוין ואח'










בית המשפט המחוזי מרכז

ת"א 6343-11-08
בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ
ואח'
נ' אילון נהיגה מתקדמת בע"מ
ואח'



13 יולי 2010




לפני
כב' השופט
אברהם יעקב

תובעים

1
.
בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ



2
.
בורסי- חברה לספרי משפט בע"מ



נגד

נתבעים



1. אילון נהיגה מתקדמת בע"מ


2. איתמר לוין


3. איילת לוין


4. ארגון מורי הנהיגה הארצי


5. משרד התחבורה/המשרד הראשי




החלטה


1.
עניינן של תביעה זו ותביעה שכנגד לה, הוא בזכויות שיש למי מהצדדים בספר ההכנה הרשמי של משרד התחבורה לבחינות הנהיגה העיוניות (להלן: "ספר ההכנה").

2.
התובעות 1 ו- 2 עוסקות בהוצאה לאור ובהפצת ספרים. התובעת 2 זכתה במכרז מס' 33/2003 של משרד התחבורה מדצמבר 2003 (להלן: "המכרז") לכתיבה, עריכה, הוצאה לאור והפצה של ספר ההכנה. מכוחו של המכרז, נכרת הסכם בין הנתבעת 5 לבין התובעת 2 (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה התובעת 2 לערוך ולהוציא לאור את ספר ההכנה הרשמי, בתמורה לזכות שניתנה לה לעשות שימוש בספר לצורך הפצתו ומכירתו בהתאם לחוזה.

הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בפיתוח, הוצאה לאור, שיווק והפצה של חומרי לימוד למבחני נהיגה עיוניים, אשר בין היתר, מפעילה אתר אינטרנט בכתובת
www.nehiga.co.il

(להלן: "אתר נהיגה"). הנתבע 2 הינו מרצה ומורה לנהיגה ומשמש כמנהלה של הנתבעת 1 ואילו הנתבעת 3 היא בעלת המניות בה. הנתבע 4 הינו הגוף המייצג את מורי הנהיגה בישראל ופועל לטובתם.

3.
על פי הנטען בכתב התביעה, מכוח הסכמתו, ידיעתו והרשאתו של משרד התחבורה, הוענק לתובעת 1 רישיון ייחודי לפיו הוקנתה לה זכות ההפצה הבלעדית של ספר ההכנה.

התובעות טוענות כי הנתבעים מפירים את רישיונה הייחודי בספר ההכנה, בכך שהם מפיצים ערכת לימוד אחרת, תוך ציון העובדה כי ערכה זו מותאמת למבחן התיאוריה החדש של משרד התחבורה, על אף שידוע להם כי הזכות הבלעדית להפצת ספר ההכנה הרשמי של משרד התחבורה מצויה בידי התובעות. התובעות טוענות כי הנתבעים מפיצים את ערכת הלימוד המפירה כשהיא מכילה למעשה את ספר ההכנה במלואו וכלשונו, תוך הכנסת שינויים מזעריים כגון שינוי סדר המילים בשאלות ובתשובות ועל ידי שימוש במילים נרדפות.

4.
הנתבעים הכחישו את טענות התובעות ולטענתם אין לתובעות כל עילה או יריבות נגדם. נטען כי מעולם לא ניתן לתובעות רישיון ייחודי כהגדרתו בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 וכי הזכות להפצת ספר ההכנה אינה נמנית על הזכויות המוגנות בחוק זה. על פי ההסכם בין התובעת 2 לנתבעת 5, כל זכויות היוצרים בספר ההכנה שייכות לנתבעת 5, מדינת ישראל - משרד התחבורה, למעט – זכות השימוש בספר לצורך הפצתו, אשר ניתנה מלכתחילה לתובעת 2 ולא לתובעת 1. זכות זו אינה ניתנת להעברה לאחר על פי תנאי המכרז וההסכם ומכל מקום תוקפו של ההסכם פג ועמו פגו זכויותיה של התובעת 2, ככל שהיו כאלה. נטען כי הנתבעת 5 מעולם לא הגבילה את הפצתם של ספרי לימוד אחרים וכי ממילא רשאית הנתבעת 1 להפיץ ולשווק את ספרי הלימוד שלה מבלי להיזקק לרשות או היתר מטעם מי מהתובעות או מהנתבעת 5.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי הם בעלי זכויות היוצרים בכל השאלות, האיורים ותוכן ספרי הלימוד שהם מפיצים וכי התובעת 1 היא זו אשר העתיקה שאלות אלה והפירה את זכויות הנתבעים בהן. בגין הפרה זו הגישו הנתבעים 1 ו-2 תביעה שכנגד.

5.
לבקשת הצדדים, הוחלט לפצל את הדיון, כך שתחילה תינתן הכרעה בשאלת תוקפו של ההסכם אשר נכרת בין התובעת 2 לנתבעת 5. ככל שיקבע כי פג תוקפו של ההסכם, הרי שעמו פגו זכויות ההפצה הבלעדיות שניתנו לתובעת 2 וכפועל יוצא מכך יש להורות על דחיית התובענה על הסף. ככל שיקבע כי ההסכם עודנו בתוקף, הרי שאז יש להורות על המשך ההליך, בו תידון ותוכרע שאלת זכויות הצדדים והפרתן – אם אכן הופרו.

6.
על פי תנאי המכרז וההסכם מכוחו, אורכה של תקופת ההתקשרות היא לשנתיים מיום חתימתו של הסכם המכרז. עם זאת, למדינה שמורה הזכות להאריך את תקופת ההתקשרות מידי שנה, בשנה נוספת, ובסך הכל בתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספות. אין מחלוקת בין הצדדים על כי המדינה מימשה את זכותה להאריך את תקופת ההתקשרות בשנה אחת נוספת, וזאת בהודעה בכתב מיום 08/02/07. לפיכך, הוארכה תקופת ההתקשרות עד לתום השנה השלישית מיום חתימת ההסכם – עד ליום 16/02/08. המחלוקת שבין הצדדים נטושה ביחס לשנת האופציה הרביעית.

לפי שיטת התובעת תקופת ההתקשרות הוארכה לשנה הרביעית ואף הובעה כוונת המדינה להאריכה בשנתיים נוספות מעבר לאופציות הנתונות לה על פי ההסכם. לשיטת הנתבעים, לא מולאו תנאי ההסכם באשר לאופן הארכת תקופת ההתקשרות ועל כן תוקפו של ההסכם פג ביום 17/02/08. הנתבעת 5 הביעה בהודעה מטעמה את עמדתה לעניין אורכה של תקופת ההתקשרות ולשיטתה, תוקפו של ההסכם הוארך גם לשנתו הרביעית, לפי החלטת ועדת המכרזים, כך שבסיכומו של דבר תקופת החוזה כולו היתה ארבע שנים ממועד חתימתו. עם זאת, ציינה הנתבעת 5 כי "החלטת וועדת המכרזים לא עוגנה בהחלטה רשמית והליך האישור לא הושלם עד תום".

7.
תנאי המכרז וההסכם שנכרת מכוחו קבעו את זכותה של הנתבעת 5 להאריך את תקופת ההסכם, זאת בהתאם להוראת הדין התקפה באותה עת, היא תקנה 3(27) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993, אשר קבעה כך:

"3.
התקשרות משרד בחוזה לביצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, אינה טעונה מכרז, אם היא אחת מאלה:
...
(27)
התקשרות למימוש זכות ברירה של משרד הכלולה בחוזה שנכרת בעקבות מכרז; התקשרות כאמור לאחר תום שלוש שנים ממועד כריתת החוזה בו היא כלולה, טעונה אישור ועדת המכרזים
".

בהתאם, קובע סעיף 6.2 בהסכם מספר תנאים באשר לאופן הארכת תקופת ההתקשרות וזו לשונו:

"הממשלה שומרת לעצמה את הזכות להאריך את תקופת ההתקשרות מידי שנה בשנה נוספת, ובסך הכל בתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספות.
הארכת תקופת ההתקשרות תיעשה באמצעות הודעה בכתב מאת הממונה וחשב המשרד חודשיים לפני תום תקופת ההתקשרות.
יובהר כי הארכת תקופת ההתקשרות לאחר תום שלוש שנים ממועד חתימת החוזה טעונה אישור ועדת המכרזים"

מדובר ברשימת דרישות מצטברות הכוללת הודעה בכתב; חתומה בידי הממונה וחשב המשרד; חודשיים לפני תום תקופת ההתקשרות; ההארכה טעונה אישור של וועדת המכרזים.

8.
התובעת לא הציגה הודעה בכתב המעידה על הארכת תקופת ההתקשרות עימה ועונה על הדרישות המצטברות כפי שנקבעו בהסכם. אולם, סבורני כי אין להסיק מכך על אי-הארכת התקופה בפועל. מבין התנאים שנקבעו בהסכם, הרי שהתנאי לאישור ועדת המכרזים, הוא התנאי המכריע, מן הבחינה המהותית, לעניין הארכת תוקפו של ההסכם והוא זה אשר בלעדיו אין. תנאי זה מעוגן אף בתקנות חובת המכרזים ותכליתו היא ליצור מנגנון פיקוח של ועדת המכרזים על התקשרויות חוזיות של המשרד. שאר התנאים הינם נלווים לתנאי עיקרי זה ונקבעו על ידי הצדדים במישור היחסים החוזיים שביניהם.

9.
עיון בפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 02/03/08 מעלה כי אכן נתקבלה החלטת הועדה להמליץ בפני
החשב הכללי לאשר הארכת ההתקשרות עם התובעת. בהחלטת הוועדה נכתב כך:


"לאור האמור לעיל ובהתחשב שספר התיאוריה עומד לצאת לאור ביום 1.4.08 בכוונת הוועדה להמליץ בפני
החשב הכללי לאשר הארכת ההתקשרות עם חברת "בורסי" בשנתיים נוספות בלבד מעבר לאופציות הנתונות למשרד"

אמנם הארכת תקופת ההסכם לשנה הרביעית לא נקבעה באופן מפורש בהחלטת הוועדה, אולם לאור החלטתה להמליץ על הארכת תקופת ההתקשרות בשנתיים נוספות, שהן "מעבר לאופציות הנתונות למשרד", כלומר, לשנה החמישית והשישית מיום חתימת ההסכם, פשיטא שהועדה אישרה את מיצוי "האופציות הנתונות למשרד" קרי – את המשך קיום ההסכם גם בשנתו הרביעית.

למען הסר ספק אציין כי התנאים הנוספים אשר נקבעו לצורך הארכת התקופה אל מעבר לתקופות הקבועות בהסכם (מסירת כתב וויתור על תביעות מצד התובעת ואישור החשב הכללי) אינם נדרשים לצורך הארכת התקופה לשנה הרביעית, אשר תנאיה הוסדרו במסגרת ההסכם כאמור.

10.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי פרוטוקול ועדת המכרזים לא נחתם בידי חברי הוועדה ועל כן הינו חסר תוקף או נפקות ואין להסתמך על תוכנו. תקנה 10(א) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 קובעת כי "החלטות ועדת המכרזים יתקבלו ברוב קולות חברי הועדה, יהיו מנומקות וירשמו בפרוטוקול שייחתם בידי חברי הועדה הנוכחים בישיבה". פרוטוקול הועדה שהוגש לעיון בית המשפט נושא את שמות חברי הועדה ותפקידם במשרד, אולם אינו נושא את חתימתם ועל כן אינו מקיים את דרישת התקנה. היעדר חתימת חברי הועדה על פרוטוקול הועדה מהווה פגם בהליך המנהלי, שאת תוצאותיו יש לבחון על רקע דוקטרינת הבטלות היחסית המקובלת בפסיקה.

11.
בעע"מ 9187/07 לוזון נ' משרד הפנים (לא פורסם, 24/07/08) (להלן: "פרשת לוזון") התייחס כב' השופט דנציגר לתורת הבטלות היחסית וקבע כך:

"בהתאם לתורת הבטלות היחסית, לא כל הפרה מהותית של הדין גוררת בהכרח בטלות. יש להבחין בין עצם הפגם לבין תוצאותיו, יש לבחון את מהות הפגם על רקע נסיבות העניין, ויש להתאים את הסעד הראוי לכלל נסיבות המקרה
[רע"פ 2413/99
גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה
(4) 673 (2001);
בג"צ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נז
(2) 729, 738 (2003) (להלן: פרשת אמיר);
ע"פ 1523/05
הנ"ל;
עע"מ 2273/03
אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע
([פורסם בנבו], 7.12.2006) (להלן: פרשת אי התכלת)]. שמה של התורה נלמד ממהותה, לפיה תוצאות הפגם, לרבות הסעד שיינתן על ידי בית המשפט, הן יחסיות, במובן זה שהן עשויות להשתנות ממקרה למקרה לפי חומרת הפגם, מיהות הגורם התוקף את ההחלטה המינהלית, אופי הנזק שנגרם לאדם עקב הפגמים שנפלו בהליך, והאפשרות לרפא את הפגם ולתקן את המעוות [בג"ץ 9461/00

אגודת המים בעמק הירדן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות
([פורסם בנבו], 12.12.2006);

בג"ץ 7767/07
אסרף נ' שר הפנים
([פורסם בנבו], 27.3.2008) (להלן: פרשת אסרף);

עע"מ 9654/06
החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה
([פורסם בנבו], 5.5.2008)]. יתרונה של תורת הבטלות היחסית בגמישות שהיא מאפשרת, בהיותה מותאמת למורכבות המציאות, לגווניה ולתת-גווניה. בכך נותנת תורת הבטלות היחסית מענה טוב יותר לסיטואציות שאותן יוצרת המציאות (פרשת אי התכלת).


כאמור, תורת הבטלות היחסית גורסת כי יש להפריד, במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית, בין מישור הפגם בהחלטה לבין מישור נפקות הפגם. במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה. אם נמצא כי אכן נפל פגם בהחלטה, אזי על בית המשפט לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי. אפשר שפגם מאותו סוג יוביל במקרים שונים לתוצאות שונות, לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה
(רע"פ 4398/99
הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד
(3) 637 (2000) (להלן: פרשת הראל); פרשת אמיר). כל אימת שהדבר אפשרי, יחתור בית המשפט לתוצאה מאוזנת, שאין עמה משום פגיעה בלתי נסבלת באינטרסים חשובים של הרשות הנוגעת בדבר והציבור ועם זאת יש בה כדי לעשות צדק עם הנפגעים הישירים מן ההחלטה הפגומה (פרשת אמיר). אפשר שבמקרה אחד, תוביל תורת הבטלות היחסית את בית המשפט להצהיר כי ההחלטה המנהלית בטלה מעיקרה; במקרה אחר היא עשויה להוביל את בית המשפט להורות על ביטול החלטה ממועד מסוים שבית המשפט יקבע, אם בעבר ואם לעתיד (פרשת אסרף); ואפשר גם, שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם (פרשת הראל)".

12.
פגם בהליך המנהלי, כאמור, אינו גורר בהכרח תוצאת בטלות מוחלטת, אלא שתוצאה זו מוכרעת על פי חומרת הפגם ועל פי נסיבותיו של המקרה הספציפי. לעניין זה קבע כב' השופט זמיר בבג"ץ 8404/00 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' שר התקשורת, פ"ד נה(3) 547, 573 כך:

"הלכה מבוססת היא שפגמים קלים בהליך המינהלי, שבפועל לא היה בהם כדי לגרום עוול ואף לא היה בהם כדי לשנות את התוצאה, אין בהם בדרך-כלל כדי לפסול את ההחלטה המינהלית, במיוחד בהליך מינהלי מורכב שביטולו כרוך בנזק ממשי. כך לגבי פגמים קלים מסוגים שונים ובשלבים שונים של ההליך המינהלי, ובכלל זה גם לגבי פגמים בהליך ההתייעצות".

13.
בענייננו, אינני סבור כי הפגמים אשר נפלו בהליך המנהלי לאישור המשך ההתקשרות עם התובעות הנם פגמים היורדים לשורשו של עניין, כפי שטענו הנתבעים בסיכומיהם. אין מחלוקת על עצם כינוס הועדה והדיון בעניין ההתקשרות עם התובעת 2 והיעדר חתימת חברי הועדה על הפרוטוקול הדיון אינו מאיין את תוכנו של הפרוטוקול כאשר ניתן להתרשם בבירור, מהתנהלות הנתבעת 5, מן המצגים שהציגה בפני
צדדים שלישיים ומהודאתה המפורשת בהליך זה, כי כוונתה היתה להמשיך את ההתקשרות עם התובעת 2.

14.
לאחר שנתקבלה החלטת הוועדה, הודיעה הנתבעת 5 לתובעת 2 כי תקופת ההתקשרות עימה הוארכה בשנה נוספת וכי היא פועלת להארכתה בשנתיים נוספות (מכתבו של מר עוזי יצחקי, סמנכ"ל בכיר תנועה במשרד התחבורה, מיום 23/07/08).
הנה כי כן, בעיני הצדדים להסכם - התובעת והנתבעת 2 - היתה הסכמה להארכת תקופת ההתקשרות בהסכם לשנה הרביעית, והן ראו עצמן קשורות בהסכם זה ופעלו על פיו.

ההודעה בדבר מימוש האופציה החוזית של הנתבעת 5 להארכת תקופת ההסכם אמנם לא נחתמה בידי הממונה וחשב המשרד, כפי שנקבע בהסכם, אולם היא משקפת את החלטת הוועדה ואינה חורגת ממנה ומכל מקום הינה חתומה בידי סמנכ"ל בכיר שאליו כפופים יתר אנשי המשרד. פגם זה, כמו גם החריגה ממסגרת הזמנים שנקבעה בהסכם באשר למועד מתן ההודעה אינם פגמים מהותיים והם ברי תיקון, בעיקר מקום בו אין מחלוקת בין הצדדים להסכם באשר להארכת תוקפו ומחויבותם לפיו.

15.
לאור כל האמור, מסקנתי היא כי ההסכם היה בתוקפו במשך ארבע שנים ממועד חתימתו וכך אני קובע.


עניין ההוצאות יוכרע במסגרת פסק הדין.



ניתן היום,
ב' אב תש"ע, 13 יולי 2010, בהעדר הצדדים.






הוקלד על ידי .......







א בית משפט מחוזי 6343-11/08 בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ, בורסי- חברה לספרי משפט בע"מ נ' אילון נהיגה מתקדמת בע"מ, איתמר לוין, איילת לוין ואח' (פורסם ב-ֽ 13/07/2010)