פסקי דין על מ.י. יחידת תביעות גליל - שלוחת צפת | פסקי דין על ראפע עאסלה בן אברהים | פסקי דין על גלילה עאסלה בן דאוד | פסקי דין על אברהים עאסלה בן נאיף |

545/06 פ     13/07/2010




פ 545/06 מ.י. יחידת תביעות גליל - שלוחת צפת נ' ראפע עאסלה בן אברהים, גלילה עאסלה בן דאוד, אברהים עאסלה בן נאיף





בפני
כב' השופטת ברכה סמסון

המאשימה
מ.י. יחידת תביעות גליל - שלוחת צפת
נגד

הנאשמים
1 ראפע עאסלה בן אברהים
2 גלילה עאסלה בן דאוד
3 אברהים עאסלה בן נאיף
<#2#>
נוכחים:
המאשימה: ע"י ב"כ עו"ד אנטולי קריינס

הנאשמים 1 ו-2 : בעצמם וע"י ב"כ עו"ד חאטם עאסלה

נאשם 3: אין התייצבות, ע"י עו"ד חאטם עסאלה
הכרעת דין
האישום
1. עכובית הגלגל (להלן "עכוב") הינו צמח מוגן. במועד הרלוונטי לאישום, היה גיל בן נון פקח רשות הטבע והגנים, והועסק בתפקיד מנהל שמורת טבע "יהודיה" (להלן "השמורה").

2. ביום 19.3.05 בשעה 09.00 לערך, נתקל הפקח בשלשת הנאשמים, בעת שעסקו בקטיפת עכוב באמצעות סכינים בהם החזיקו בצוותא, בתוך שטח השמורה.

3. הפקח הזדהה בפני
הנאשמים, דרש מנאשמים 2 ו - 3 (להלן "גלילה" ו-"איברהים") להזדהות, ולשפוך את תוכן השקים בהם מילאו את העכוב.

4. גלילה ואיברהים סירבו להזדהות בפני
הפקח, סירבו לשפוך את תוכן השקים, והחלו לצאת עימם מתוך השמורה.
5. הפקח הקדים את נאשמים גלילה ואיברהים וחיכה להם ליד רכבם, שחנה בסמוך לגבול השמורה. הנאשמים הגיעו לרכב, והפקח שוב דרש מהם שלא להכניס את השקים לתוך הרכב. בתגובה, איברהים איים על הפקח, בכך שנטל סכין שהיתה ברשותו, הפנה אותו כלפי הפקח ודרש ממנו להסתלק. אח"כ נכנס לרכב ונמלט מהשמורה יחד עם יתר הנאשמים.

6. הפקח הזעיק משטרה לשם עצירת הרכב. השוטרים עמר רון ומשה אהרוניאן הגיעו לצומת יהודיה כדי לעצור את הרכב. ראפע עצר לצד הדרך. למקום הגיע גם הפקח.

7. השוטר אהרוניאן דרש מראפע (להלן "ראפע") להזדהות, אך האחרון סירב וניסה להמלט מהמקום. בעת שהשוטרים דרשו מגלילה ואיברהים להזדהות, הם יצאו מהרכב, דחפו את השוטרים בידיהם. גלילה דחפה את הפקח, ואח"כ רצה לעברו בעת שהחזיק בסכין אותה הוציא מהרכב, כשהלהב מופנה אליו, משכה את הסכין בכח וגרמה לפקח להיחתך בידו מהסכין. אח"כ ניסתה לדקור את הפקח באמצעות הסכין, אך הפקח נמלט ממנה. הנאשמת החזיקה בסכין שלא למטרה כשרה, לצורך קטיפת העכוב.

9. העבירות המיוחסות לנאשמים הינן:
א. הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").
ב. תקיפת שוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק.
ג. הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288 א(1) לחוק.
ד. תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק.
ה. נסיון חבלה כשהעבריין מזוין לפי סעיפים 334+ 25 + 335(א)(1) לחוק.

נאשמת 2 נאשמת גם בהחזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק,
ואיברהים גם באיומים, תקיפת שוטר במילוי תפקידו והפרעה לעובד ציבור לפי
סעיפים 192, 273 ו- 288(1) לחוק.
תשובת הנאשמים לאישום.
10. בתשובתם לאישומים טענו הנאשמים, כי לא נתבקשו להזדהות בפני
הפקח, ובפני
השוטרים הזדהו. הפקח דרש כי ראפע יצא מהשטח וכך עשה.
הנאשמים הודו בכך שבהגיע הרכב לצומת יהודיה נהוג בידי ראפע סימן לו השוטר עמר רון לעצור והוא עשה כן.
בכל יתר העובדות, כפרו הנאשמים.

ראיות המאשימה.
11. עד התביעה רומן קוגן, מתנדב יחידת התנועה של המשטרה ערך מזכר (ת/1) לפיו הגיע לצומת יהודייה, ראה שני גברים ואישה תוקפים את השוטרים ואת פקח רשות שמורות הטבע. הוא סייע לשוטרים להשתלט על התוקפים, תוך כדי כך שהם תוקפים אותו ומקללים. הוא השתמש בכוח סביר כדי להתגבר עליהם, ולכבול באזיקים את אחד החשודים. תוך כדי הקטטה, ראה אישה מנסה לתפוס סכין בידה, ופקח מנסה להשתלט עליה, ולקחת ממנה את הסכין. תוך כדי כך נחתך בידו. החשוד שאוזק הוכנס לניידת, ושני החשודים האחרים הוכנסו לרכבם. מתנדב אחר, מיכאל פורמן, נהג ברכבם, כאשר הוא מלווה את הרכב עם ניידת לתחנת גולן. בהגיעם לתחנת המשטרה, המשיכו החשודים להשתולל ולקלל, וניסו להתנגד לאזיקתם, לאחר שהשוטרים הודיעו להם שהם עצורים. הוא סייע לשוטרים לאזוק אותם בידיהם וברגליהם. במהלך כל האירוע החשודים קיללו אותו ואת השוטרים בעברית ובערבית, ואמרו שהם חברים של השר גדעון עזרא והוא יטפל בהם.

בעדותו אמר, כי הגיע לצומת יהודיה ושמע צעקות אישה בערבית וגבר בעברית. הגבר אמר שהעד לא יעבוד יותר במשטרה ובידי האישה ראה סכין. איש שמורות הטבע רצה לעצור אותה ונפצע ביד. הוא אזק את הגבר הצעיר בידיו, הכניסו לרכב והביא אותו לתחנה.

בחקירתו אישר, כי אינו דובר ערבית. לדבריו, שלשת הנאשמים תקפו את השוטרים ואת איש שמורת הטבע. הוא ראה גבר מגיע לשוטר "עם החזה נפוח", ואמר שיטפל בהם. ההורים צעקו על הנוכחים. הוא צעק שהשוטרים "בני זונות ואוכלי חינם". ברכב היו שקיות של עכוב. האישה התחילה לצעוק וכיוונה את הסכין כלפי "הפקיד". הוא ניסה להוציא את הסכין מידה, והיא משכה את היד וחתכה אותו תוך כדי כך. ראפע לא תקף, אבל קילל. העד הכחיש כי תקף את האב (איברהים) עם ספסל.
העד ערך מזכר ביום 19.3.05 (ת\1).

12. מיכאל פורמן מתנדב במשטרה העיד, כי הגיע לצומת יהודיה וראה שתי מכוניות. האחת של שמורת הטבע והשנייה - ניידת משטרה. במקום היו שני גברים ואישה. הוא ראה שניים, שלשה שקים גדולים עם ערך טבע. האישה לקחה סכין גדולה "נגד השוטר" משה אהרוניאן. הגבר המבוגר כמעט נתן מכה עם ידו לשוטר השני, הוא נתן מכה ביד שמאל ורצה לתת מכה גם ביד ימין. האישה כמעט דקרה את השוטר אהרוניאן בבטן. המבוגר היה ברכבו של העד ושוטרים לקחו את הגבר הצעיר בניידת משטרה. העד נהג ברכב של האנשים. בזמן הנסיעה המבוגר אמר שהוא מכיר את שר הבטחון, וממחר העד לא יעבוד עוד במשטרה. האישה כמעט דקרה את אהרוניאן. היא איימה על השוטר עם סכין גדולה. הוא תפס את ידה של האישה עם הסכין. אהרוניאן לקח את הסכין מהאישה. המבוגר לא רצה להיכנס לניידת, העד נהג ברכב של הנאשם. הגבר הצעיר לא רצה להיכנס לניידת, האישה נפנפה עם הסכין. הוא חושב שרצתה לדקור את אהרוניאן. האישה לא דברה בערבית, היו מלים בעברית.

13. רס"ר יוסי כהן גבה הודעה מאיברהים (ת\2). על פי עדותו, היה בתחנת המשטרה בעת שהחשודים הגיעו. לדבריו, אם גבה ממנו עדות, סימן שהיה כשיר לכך.

14. רס"מ משה אהרוניאן, ערך זכרון דברים (ת/8) ביום האירוע, לפיו, בעת סיור בכביש 92 קיבל הודעה לעצור רכב לבקשת הפקח גיל בן נון. הוא הגיע לצומת יהודייה, וכעבור דקות הגיע רכב הנאשמים. הרכב עצר בשול, הנוסע שהיה ליד הנהג יצא מהרכב והחל לצעוק ולהניף את ידיו, תוך שהוא צועק שהוא שם עליהם ולא רואה אותם, ואין להם זכות לעצור אותם. העד התעלם ממנו ופנה לנהג, ודרש ממנו לפתוח את דלת הרכב. הנהג התעלם, וחייך אליו בזלזול. לבסוף פתח את הדלת, ותוך כדי כך האב צעק וגידף, ודחף את הבן חזרה לרכב, טרק את הדלת וצעק לו לנסוע ולא להתייחס לשוטרים. הנוסעת, אמו של הנהג, יצאה והחלה לדחוף אותם ולהכותם בידיה, אותו ואת עמר , וכך גם האב. למקום הגיע פקח, וכשהאב ראה אותו, רץ לעברו בצעקות וקללות. העד פנה שוב לנהג, שסרב להציג מסמכים, וביקש לדבר איתו בצד, ורק אחר כך הוא יחשוב אם להציג לו את מסמכיו. הוא ניסה להיכנס לרכב ולעזוב את המקום. העד הודיע לו שהוא עצור, והנהג נופף בידו בביטול. האב החל להתנפל עליו ולדחוף אותו. ברכב נמצאו מספר שקים מלאים בעכוב, וכן סכינים גדולות. האישה לקחה סכין והחלה ללכת לכיוון הפקח, שניסה לבלום אותה בידיו, וכמעט נחתך, תוך שהוא נסוג לאחור. גם האב ניסה לפגוע עם סכינים. בשלב זה נעשה נסיון לכבול את הבן, שהתנגד, וסייע להוריו. בשלב זה, רס"ר עמר רון אחז באקדחו על מנת למנוע איום או דקירה מצד המעורבים. למקום הגיעו שני מתנדבים, שסייעו להם להשתלט על החשודים. הבן נכבל, והועבר לניידת, כאשר הוא אומר שהוא מכיר את השר גדעון עזרא, ובטלפון אחד הוא כבר ידאג שלא ימשיכו לעבוד, עוד באותו יום. האב צעק, כי הוא כבר ישב בכלא, ולא אכפת לו לשבת עוד, אבל הוא יראה להם מה זה. לאחר שהבן נעצר, ההורים הוכנסו לתוך הרכב שלהם והתבקשו להירגע, ועל מנת למנוע התפרעות נוספת, לא נכבלו ההורים במקום, אלא רק לאחר שהובאו לתחנה. במהלך האירוע בתחנה האב עשה סימנים שאינו מרגיש טוב, מד"א הובא למקום. כמו כן ד"ר טל שחר בדק אותו, ונתן לו תרופה, וטען שהבעיה בעצבים. גם בנו טען שהאב מאד עצבני, והדבר קורה לו הרבה. במהלך האירוע נשרט ע"י אחד הסכינים, בידו השמאלית, סמוך למרפק, אך לא נזקק לטיפול רפואי. הסכינים הוכנסו למעטפה וסומנו על ידו.

העד מסר הודעה (ההודעה סומנה בטעות ת/7 אף שהוצגה ע"י הסניגור), לפיה שימש כסייר בתחנת גולן במועד האירוע. הוא קיבל הודעה מגיל בן נון, שרכב בורח ממנו ומסרב לעצור, לאחר שנתפסו כשהם קוטפים עכוב. הוא הגיע לצומת יהודייה והרכב המדובר התקרב לצומת ונעצר. יצא ממנו נוסע אשר החל לצעוק שהורגים אותו, והתחיל לדחוף את העד. הוא לא הבין תחילה מה קורה. הוא פנה לנהג ודרש רישיונות. הנהג לא ענה, רק הסתכל וחייך. באותה עת אביו צעק ואמר שהם לא יקבלו כלום. האישה שישבה מאחור החלה גם היא לצעוק. הוא דרש בשנית מהנהג להציג רישיונות, אך הוא סרב. הוא יצא מהרכב וביקש לדבר איתו. הוריו צעקו והשתוללו, ועמר ניסה להרגיע אותם ולגונן על העד, שכן נדחף ע"י האבא, והאם הכתה אותו ואת עמר בידיה. אביו צעק לו שייכנס לרכב, והוא עשה כן והחל להתחגר כדי לנסוע. רס"ר עמר ניסה לקחת את המפתחות, כדי למנוע את נסיעת הרכב, והוא נדחף. הנהג הוציא את המפתחות וזרק אותם לעבר אמו, שהחביאה אותם. בשלב זה הגיע הפקח, שראה את התנהגותם ויצא מרכבו כדי להגן עליהם. האב רץ לעברו תוך שהוא צועק עליו. כאשר האם ראתה שמנסים לעצור את בנה, חזרה אליהם, והמשיכה להכות בהם בידיה. הם נמנעו מלאזוק אותה ולהשתמש נגדה בכוח, ועשו כל דבר על מנת לא לעורר פרובוקציה מיותרת, ולגרום למצב חמור יותר, ומפאת כבודה של האישה. הפקח מצא מספר שקים מלאים בעכוב ברכב, ומספר רב של סכינים. כאשר אחז בסכינים, האם הוציאה לפתע סכין מתוך התא הקדמי של הרכב, ורצה לכיוונו, כאשר גיל נסוג לאחור, ומנסה להימנע מדקירה, וסוגר על הסכין בעזרת כפות ידיו כדי לא להידקר. כאשר רס"ר עמר רון הבחין בכך, התחיל לצעוק לכיוון האם שתפסיק. הוא ניסה לסייע לפקח. עמר הוציא את אקדחו וצעק לעברה שתעצור מיד ותזרוק את הסכין, ובסיוע שני המתנדבים שהגיעו, הבן נעצר ונכבל, הוכנס לניידת. בשלב זה ההורים נרגעו והוכנסו לרכבם. עקב היותה אישה מבוגרת והמצב הרגיש, לא נכבלו ההורים. החשודים הובאו לתחנת גולן. לאחר שהגיע לביתו ראה מספר שריטות בידיו, (גובה ההודעה מציין כי ראה סימני שריטות ישנות במרפק הימני).

העד גבה את הודעתו של ראפע, וערך את דוחות המעצר של הנאשמים (ת\3, ת\4, ת\5 ו-ת\6). בעדותו מסר, כי האבא (איברהים), יצא מהרכב והתנפל בצעקות. העד ביקש מהנהג (ראפע) רישיונות ונענה בזילזול. האב צעק והשתולל והאישה קיללה אותו. הנאשמים קיללו ודחפו אותו ואת השוטר עמר רון. ראפע אמר לו, שהוא מכיר את השר גדעון עזרא, ואם העד לא ידבר אתו בצד, הוא לא יהיה יותר שוטר. האבא אמר ראפע להיכנס לרכב ולנסוע. הוא נכנס לרכב, שם חגורה ורצה לנסוע. כאשר השוטרים ביקשו לקחת את מפתחות הרכב, הוא הוציא אותם מהסוויץ' וזרק אותם לאמו, גלילה. השוטרים בדקו את השקים, היו שם סכינים וסלים. האם לקחה את אחד הסכינים ורצה לכיוון הפקח כדי לדקור אותו. הפקח תפס את הסכין והחזיקה בין שתי ידיו כדי לא להדקר. בשלב זה הגיעה ניידת כדי לסייע ואז השתלטו על הנאשמים, הם נמנעו מלאזוק אותם מתוך התחשבות בגלילה בהיותה אישה מבוגרת. את האיזוק ביצעו בתחנת המשטרה , כאשר הכל היה רגוע יותר.

העד הכחיש מכל וכל כי הרים כסא והיכה בו את איברהים. הוא עצמו נשרט בידו השמאלית, אך לא נזקק לטיפול רפואי. ראפע סרב להזדהות. השוטרים עשו שימוש בכח סביר.

15. הפקח גיל בן נון סיפר בעדותו, כי האירוע החל בכך שהנאשמים קטפו עכובית הגלגל בתוך שמורת הטבע גמלא. הוא ניגש אליהם, הזדהה בתעודה והסביר להם שזו שמורת טבע והצמח מוגן. הוא ביקש מהם להשאיר את העכוב, לתת לו את הציוד ולהזדהות. הם הלכו לרכב, והוא הודיע להם שהם מעוכבים, שלא יעזבו את המקום ולא יקחו עמם את העכוב. הם הכניסו את העכוב לרכב, סירבו להזדהות ועזבו את המקום.

בן נון ביקש סיוע מהמשטרה. כאשר נסע אחריהם הם סיכנו את עצמם ואנשים אחרים על הכביש בנהיגה מסוכנת. הוא ניתק מגע מהם והודיע למשטרה לאיזה צומת פנו. בהמשך הגיע לצומת יהודיה לאחר שניידת משטרה הספיקה לעצור את רכבם. הוא ביקש מהם לצאת מהרכב. החלה מהומה, דחיפות, צעקות, מישהו מהם היה עם סכין. הסכין נלקחה והיה סכין נוסף. האירוע נוהל ע"י המשטרה והוא עזר להם. השוטרים הצליחו להשתלט על שלשת האנשים. האמא באה עם אחד הסכינים לכיוון אחד השוטרים ולא אליו דווקא. הוא לא זכר במדויק. בשלב אחר, החזיק את אחד הסכינים והיא שלפה את הסכין חזק מהיד וחתכה לו את היד.

בחקירתו הנגדית העיד, כי נאשמת 2 באה עם סכין שלופה בצורה מאד ברורה כדי לפגוע בשוטר. בהמשך משכה מידו סכין וחתכה לו את היד. הפציעה היתה קשה.

16. השוטר עמר רון העיד, כי התמקם בצומת יהודיה בהמתנה לרכב הנאשמים. בהגיעו, הורו לו לעצור והוא ביקש מהם להזדהות. הם סירבו, האב נאשם 3, יצא מהרכב והחל לצעוק על השוטרים ולקלל אותם. הם הודיעו לנאשמים שהם מעוכבים וביקשו כי יזדהו. הם סירבו והמשיכו לקלל ולדחוף. בשלב זה הודיעו להם שהם עצורים. האב אמר לבן, נאשם 1 שיכנס לרכב ולנסוע, הבן נכנס לרכב וניסה לנסוע. הם הוציאו את הנהג מהרכב וניסו לכבול אותו.

ההורים, נאשמים 2 ו- 3 יצאו מהרכב והחלו לדחוף אותו ולתפוס את ידיהם כדי למנוע מהם לכבול את הבן. הבן (ראפע) התנגד למעצר וניסה לברוח מהמקום. האם התקדמה לעברו כשהיא אוחזת בידה סכין גדולה, והניפה את ידה באויר. הוא צעק לה לעצור, היא המשיכה להתקדם לעברו והוא צעק לה שנית. בשלב זה נאלץ לשלוף את אקדחו ולכוונו לעברה היא שמטה את הסכין מידה. הוא החזיר את האקדח לחגור, תפס את הסכין והכניסו לניידת. כל זאת בשעה שנאבק עם נאשמים 1 ו-2 . הגיעה ניידת עם שני מתנדבים והם סייעו לכבול את הבן, תוך שימוש בכח סביר כדי להתגבר על התנגדותו . לאחר שנכבל, הכניסו לניידת ואז ראה את הפקח נאבק עם נאשמת 2 בחלק האחורי של הטנדר של הנאשמים, כשהיא אוחזת בידה סכין נוספת. הוא ניסה לתפוס את הסכין. הפקח עם מתנדב הצליחו להשתלט עליה והוא הבחין שהפקח נחתך בידו. בשלב זה הוכנסו לרכבים כאשר מתנדב מוביל אותם בליווי ניידת. בהגיעם לתחנה נאשמים 2 ו – 3 התנגדו להכבל והשתוללו בתחנה. הם נאלצו לשתמש בכח סביר כדי לכבול אותם. במהלך האירוע נשמעו אינספור קללות בעברית ובערבית. הם אמרו שהם חברים טובים של השר לענייני פנים דאז, גדעון עזרא והשוטרים יפוטרו אם הם יעצרו. הפקח אחז את ידיה של נאשמת 2 כדי למנוע דקירה וניסה להוציא מידה את הסכין, וכתוצאה מכך נחתך בידו.

בהמשך העיד, כי הפעיל כח סביר והכחיש כי השתמש בשולחן כנגד הנאשמים. הוא השתמש בידיו כדי לאחוז בהם, כך גם בשטח. הוא התרשם שהנאשמת ניסתה לדקור את הפקח. את האקדח שלף כמוצא אחרון לאחר שצעק לעברה פעמיים לעצור, והיא המשיכה להתקדם לעברו כשסכין גדולה בידה וידה מונפת באוויר.
הוא שמע את האבא אומר לבן שיעלה לרכב וייסע, בעברית.

17. רס"ר אדיב הזימה הציג 4 סכינים שנתפסו מהנאשמים. הסכינים הוכנסו לתוך מעטפה. צילום של ארבעה סכינים הוצג (נ/1).

18. רס"ר שי פחימה שימש רס"ר בתחנת גולן במועד האירוע. העד גבה מהנאשמת שתי הודעות ת/10 ו-ת/11. על פי עדותו, ההודעות נגבו בעברית. על הראשונה סירבה לחתום ועל השניה חתמה. לדבריו שאל שאלות בעברית וקיבל תשובות בעברית. יתכן שאינה וקראת ואינה כותבת בעברית, אבל היא מדברת עברית. בהמשך העיד כי הנאשמת היתה בהיסטריה ובכתה.
גרסאות הנאשמים
19. נאשם 1, ראפע מסר הודעה (ת/3) ביום האירוע, לפיה יצא בבוקר מהבית כדי לקטוף עכוב לפרנסה לילדיו הואיל וניתקו לו את קו הטלפון, יחד עם הוריו. לאחר שהגיע בחור עם ג'יפ ירוק, ועל פי דרישתו יצא מהשטח. עד שהבחור הראה לו את התעודה, היה ויכוחים במקום. לאחר שהציג בפני
ו תעודה, והוא הבין שזה איש שמורת הטבע. בצומת היו ויכוחים עם אביו, "אני יודע שהוא עצבני מאד וחולה, ויש לו התקפים שהוא מתעצבן". היו שם ויכוחים עם אמו ואביו, ולקחו מהם את העכוב ואת הסכינים שהיו ברכב. הוא אישר כי אביו ואמו לא התנהגו יפה, והיו צעקות עם שניהם. בהמשך נשאל האם לא ראה ולא ידע שהם בורחים מהפקח, והשיב כי לא ידע מה לעשות בגלל שאביו עצבני. בתשובה לשאלה למה סרב להציג רישיונות ולהזדהות השיב "בגלל הויכוחים. חיכיתי עד שאבא ואמא ירגעו". כאשר שאל אותו החוקר אהרוניאן כי פנה אליו מספר פעמים לקבל מסמכים, והוא ביקש ממנו לעזוב אותו, ואפילו נכנס לרכב כי אביו אמר לו לנסוע השיב, שהחוקר צודק, והוא לא ידע מה לעשות בגלל הוריו. הוא אישר כי הם התנהגו לא יפה, ורק רצה פרנסה לילדים שלו. בתשובה לשאלה בשביל מה היה צריך להשתמש בכוח וסכינים נגד השוטרים, השיב שהחוקר צודק, אלה סכינים למטבח, ואמו לא רצתה שיקחו אותם ממנה. בהמשך אמר שהיו ויכוחים ואביו מאד עצבני וחולה, ולכן הוא מתנהג כך, ואם היה לבד, לא היתה בעיה. בהמשך הודה כי גם הוא דחף. בתשובה לשאלה למה התנגד לאיזוקו, ודחף את השוטרים, השיב, כי אמר לשוטר "בוא נעלה לג'יפ וניסע, לא צריך כל הבלגן".

על פי דו"ח המעצר ת/3, תגובת הנאשם למעצר היתה "אני לא רואה אתכם ממטר. אני מכיר את גדעון עזרא. אתם לא תהיו עוד היום במשטרה".

בעדותו אמר, כי נסעו לטייל ברמת הגולן. בדרכים ראו אנשים הקוטפים עכוב. הם לקחו עמם 2 סכינים שהביאו עמם וקטפו קצת עכוב לבית. כעבור מחצית השעה הגיע מישהו ודיבר עם אביו ודרש שיצאו מהשטח. הם יצאו מהשטח ונסעו לכיוון ביתם.

בדרכם היה מחסום משטרתי. הוא עצר את הרכב. השוטרים דרשו ממנו לרדת מהרכב. הם אזקו את אביו בידיים וברגליים וכך גם את אמו. וכן אזקו אותו. הוא לא יכל היה לברוח נם האזיקים והוא לא ברח. הוא לא נגע במפתחות הרכב. הוא לא ראה שאמו ניסתה לדקור את השוטרים או שאיימה עליהם. אחד השוטרים נתן לו מכה בראש בצד ימין והשני בצד שמאל. עם הפקח לא דיבר בשטח. הוא לא שמע שהפקח אמר לשפוך את העכוב. הוא לא זכר אם דרשו ממנו תעודת זהות. אח"כ אמר: "לא שאלו אותי על תעודת זהות". ראפע הכחיש שקיללו ו/או דחפו את השוטרים. הנאשם הכחיש שניסה להתניע את הרכב ולנסוע מהמקום. כאשר קיבל מכה בראש, חתם על ההודעה (ת/3).

20. נאשמת 2, גלילה, הגיבה על מעצרה (ת/5) באומרה "לכו לעזאזל".

הנאשמת נחקרה פעמיים. בפעם הראשונה, בשעה 14:45 ביום האירוע, בה רשם גובה ההודעה שי פחימה, כי "הנ"ל בוכה – בהיסטריה ולא ניתן לקחת ממנה תגובה". על הודעה זו סירבה לחתום (ת/10).

את הודעתה הנוספת מסרה הנאשמת בשעה 20:40 (ת/11). בהודעה זו מסרה כי הגיעה יחד עם בעלה ובנה רפא לרמת הגולן כדי לקטוף עכוב, צמח המשמש לבישול. הגיע למקום פקח ואמר להם לעזוב את המקום, והם אכן עזבו את המקום. כאשר הגיעו לצומת, שוטרים ביקשו מהם לעצור בצד. הבן שלה עצר את הרכב, ואז ביקשו שירדו מהרכב והתנפלו עליהם בכוח, ונתנו לבן שלה דחיפות. היא שאלה את שני השוטרים למה הם עושים כך, ואז אחד השוטרים התחיל לעשות חיפוש ברכב ומצא שלשה סכינים, בהם השתמשו לקטיף העכוב. אחר כך ראתה שהוא מוציא את האקדח ומכוון אותו אליה. הם הובאו לתחנה, שם ירקו עליהם ודחפו אותם. היא גם ראתה את בעלה נופל על השולחן ומקבל מכה. בתשובה לשאלה למה סרבו להתלוות לשוטרים לתחנה השיבה, שזה איננו נכון. הנאשמת נשאלה למה הפריעה למעצר ודחפה את השוטרים, והכחישה טענה זו. גם כאשר נשאלה מדוע ניסתה לדקור ולפגוע בשוטר שהיה במקום, טענה כי אין זה נכון. בהמשך מסרה כי לא החזיקה את הסכין בזמן המעצר, לגירסתה השוטרים לקחו את הסכינים מהרכב עוד לפני שעצרו את בעלה. אחר כך נשאלה אם היא מצטערת על כל מה שקרה, והשיבה בחיוב. כמו כן אמר שהיא מצטערת על ההתנהגות של השוטרים, שלא התנהגו כשורה, היא בסך הכל ביקשה מהשוטר בערבית שהעניין ייסגר ביניהם. כשניגשה אליו, הוא חשב שהיא באה לתקוף אותו, וכנראה היתה אי הבנה ביניהם. מכאן השתלשלו הדברים שלא באשמתה, ובאופן כללי היא מצטערת על מה שקרה. על הודעה זו חתומה הנאשמת.

21. בבית המשפט העידה באמצעות מתורגמן, לאחר שנטען כי איננה דוברת עברית. בעדותה סיפרה כי הם יצאו לכיוון רמת הגולן וקטפו עכוב. הגיעו סיירים של שמורת הטבע ואמרו להם לצאת משם. הם אכן יצאו מהשטח. הגיעה משטרה, הם פחדו, והם נעצרו. העכוב נזרק. בעת שהגיעו השוטרים לרכב, הם נאזקו בידיהם וברגליהם ונלקחו למשטרה. בעת שהגיעו לתחנה, השוטרים הכו אותה בראשה. עד עכשיו יש לה סימן בראש ובצוואר. היא מעולם לא הכתה אף אחד, ולא רבה עם אף אחד. הנאשמת הכחישה שרצתה לדקור את השוטרים בסכין. לא היתה לה שום כוונה לעשות כן. אחר כך העידה כי בכתה כי הכו את בעלה. חבטו בו בראש עם כסא. הגיע רופא, וצעק על השוטרים בשל מעשיהם. בעדותה מסרה כי היא איננה דוברת עברית. אחר כך אמרה שכל ההודעות שנגבו ממנה הן שקר. היא אינה חתומה על ת/11. הנאשמת הכחישה כי החזיקה סכין ביד, וכן הכחישה שגיל בן נון נפצע ביד. לדבריה לא דיברה עם הפקח, והם נאזקו באופן מיידי. היא לא דיברה אפילו מילה. בהמשך העידה, כי לא ראתה סכינים, וכן הכחישה כי קיללה את השוטר אהרוניאן. היא הוסיפה ואמרה כי לא דיברה איתו, היא הכחישה באופן כללי כי קיללה או דחפה את השוטר אהרוניאן. לדבריה לא יכלה לדחוף אותם כי היתה אזוקה בידיה וברגליה. הנאשמת הכחישה כי משכה את הסכין מידיו של הפקח. הנאשמת הכחישה שהפקח ביקש מהם להזדהות. הם עזבו את השטח מיד לאחר שנדרשו לעשות כן. אחר כך אמרה כי לא יכלה לצעוק על השוטרים, הואיל ונעצרה והיתה אזוקה. בהמשך העידה כי לא היו בידיהם תעודות זהות בעת שנעצרו. אחר כך נשאלה אם נכון הוא כי אחד השוטרים שלף אקדח, ואז שמטה את הסכין מידה, והשיבה, כי לא ראתה אקדח.

הנאשמת נשאלה אם נחקרה בתחנת המשטרה, והשיבה כי לא דיברה איתם ולו מילה אחת. היא לא נשאלה שאלה כלשהי. היא כלל לא נחקרה. כאשר הוצג לנאשמת צילום של הסכינים נ/1 השיבה, כי הכל שקר. לא היה שום סכין ברכב. הנאשמת נשאלה האם זה נכון ששוטר דחף אותה, כפי שטען בעלה בעדותו והשיבה בשלילה. בהמשך העידה כי השוטרים לקחו את רשיונות הרכב ואת הרכב. בהמשך העידה כי בנה ראה שבתחנת המשטרה לקחו השוטרים כסא והכו עמו את בעלה.

בחקירתה החוזרת העידה הנאשמת כי בעת שקטפה עכוב היו סכינים. הם נאספו יחד עם העכוב. לא קטף עכוב. היא קטפה עכוב והוא ישב בטנדר.

22 נאשם 3 אברהים מסר בהודעתו (ת/2) כי הגיע עם אשתו ובנו כדי לקטוף עכוב. הגיע אדם ואמר שאסור לקטוף, והם יצאו מהשטח. בהגיעם לצומת יהודייה, נדרשו ע"י שוטרים לעצור את רכבם, והם עשו כן. נערך חיפוש ברכב, שם נמצא העכוב שקטפו, והשוטרים שפכו אותו ליד הכביש. אחר כך לקחו את הסכינים, פנס ותעודות זהות. בעת שנלקחו הסכינים ע"י השוטרים, אשתו גלילה ביקשה את הסכין של המטבח. היא ניסתה לקחת את הסכין, ואז השוטר אמר "את רוצה לאיים עלי בסכין?". הוא ראה שהעניינים הולכים ומסתבכים, ואז לקח את אשתו לרכב. הבן נלקח באזיקים לרכב, ולו ולאשתו אמרו שהם עצורים, והביאו אותם לתחנת המשטרה. הנאשם הכחיש כי השוטרים הותקפו על ידי אשתו בסכינים. כמו כן הכחיש כי ברחו מהמקום בו קטפו עכוב, וניסו לתקוף את הפקח. אחר כך מסר כי כשהגיעו לתחנת המשטרה דחפו אותו השוטרים בתוך התחנה. אחר כך אזקו אותו ברגליו ובידיו, ודחפו את השולחן על רגליו, ונתנו לו מכה בראש. הנאשם סרב לחתום על ההודעה.

בעדותו בבית המשפט אמר, כי יצא עם רעייתו ובנו לטיול ברמת הגולן. בהגיעם, ביקשה רעייתו לקטוף עכוב לבית. היא והבן קטפו כל אחד סל אחד. הגיע אדם עם טנדר ואמר שאסור לקטוף. הוא ביקש מהם לצאת מהשטח וכך עשו. הוא גם דרש שישפכו את העכוב שקטפו, והנאשם ביקש ממנו ואמר כי הם התעייפו, היה מאד קשה לקטוף. הוא אמר לאשתו שישימו את העכוב בטנדר והם נסעו. בהגיעם לצומת נדרשו ע"י שוטרים לעצור. השוטרים ראו ברכב עכוב, אשר נלקח ע"י הפקח שהגיע למקום. השוטרים הודיעו להם שהם עצורים, והתחילו צעקות. אזקו אותם ברגליים ובידיים, וברכב מצאו 4 סכינים, שרק שניים מתוכם שייכים להם. אשתו ביקשה לקבל לידיה את סכין המטבח שלה, אבל נאמר לו שהיא תוכל לקחת את הסכין בבית המשפט. אחד מהשוטרים דחף את אשתו ולקח את הסכין. אחר כך אזקו אותם ודחפו אותם לרכב. השוטר נהג ברכב שלהם. בהגיעו לתחנת המשטרה, הגיעו שני שוטרים, לקחו את השולחן ונתנו לו בראש. הגיע למקום רופא אשר טיפל בו ואמר להם לקחת את הנאשם לבית החולים. בנוסף, הרופא נזף בשוטרים ובמפקד התחנה. הרופא שם לו מים על הראש. בשעה 22:00 שוחרר מהתחנה. הנאשם הכחיש כי צעק על השוטרים, אבל אישר כי דיבר אליהם בצורה לא יפה. הוא התרעם על כך שכל האירוע התרחש בשל כך שקטף עשבים ביער. לדבריו, לא הוא ולא אשתו תקפו את השוטרים, שכן הם נאזקו מיד ע"י השוטרים. בהמשך העיד כי מסר עדות במשטרה וחתם עליה. אשתו בכתה בגלל שלקחו לה את הסכין. הוא ביקש ממנה לשתוק ולא לדבר. בהמשך העיד כי סרב לשפוך את העכוב לפי דרישת הפקח, על כך נשפט ושילם קנס. הנאשם הכחיש כי איים על השוטרים שיפטרו אותם. הוא לא יכול היה לאיים עליהם כי הוא היה באזיקים. בהמשך העיד כי אשתו לא יודעת לדבר משפט אחד תקין בעברית.

23. באמצעות נאשם 3 הוצג מסמך שנערך על ידי ד"ר שאול שחר ביום האירוע (נ/2). על פי מסמך זה נאשם 3 ידוע כסובל ממחלת לב איסחמית, עבר 3 צינתורים, וכן הוא סובל מאי ספיקת כליות, סוכרת ובעיות התנהגות. ד"ר טל שחר שוחח עם רופאו בכפר, ד"ר עסאלה יחיא טהא, אשר לא היה במרפאה, ולכן מסר לו פרטים מזכרונו בלבד. הוא לא זכר את תרופותיו, ואם הוא נמצא בטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי.

בהמשך צוין במסמך כי לדברי בנו ראפע, הוא תמיד עצבני ומתפרץ, וגם הוא עצמו איננו מעז לפנות אליו. הרופא מצא אותו יושב על הספסל בחדר היומנאי, שותק, עיניו סגורות, רועד כאשר פונים אליו או נוגעים בו. גם אחרי שהוסרו אזיקיו, סרב לפתוח את זרועותיו, והחזיק יד ביד, ולא דיבר.

הרופא התרשם, כי מעבר לבעיותיו הרפואיות הגופניות הנכבדות, מדובר כנראה באדם הסובל מבעיות נפשיות, איננו מתאים למעצר בתחנה רגילה. קיבל מהרופא כדור "אסיוול".

דיון
24. האירוע הראשון כרונולוגית, ארע בתוך שמורת טבע יהודיה, בה הפקח נתקל בנאשמים לראשונה. על פי עדותו, הזדהה בפני
הם בתעודה, הסביר להם שהם נמצאים בתוך שמורת טבע והעכוב הינו צמח מוגן. הוא ביקש מהם להשאיר את העכוב, לתת לו את הציוד ולהזדהות. הם התעלמו מדרישותיו, הכניסו את העכוב לרכב, סירבו להזדהות ועזבו את המקום.

ראפע אישר בהודעתו ת/3 כי הפקח הזדהה בפני
ו עם התעודה, וכי היו ויכוחים במקום. כמו כן אישר, כי ראה את הוריו בורחים מהפקח, אך לא ידע מה לעשות, בגלל שאביו עצבני.

לעומת זאת, בעדותו אמר כי לא דיבר בשטח עם הפקח ולא שמע שאמר להם לשפוך את העכוב.

בעדותה, גלילה הכחישה שהפקח ביקש מהם להזדהות. לגירסתה, עזבו את השטח מיד לאחר שנדרשו לעשות כן.

איברהים הכחיש בהודעתו ת/2 כי ברחו מהמקום בו קטפו עכוב. בבית המשפט העיד, כי הפקח דרש שישפכו את העכוב שקטפו והנאשם אמר שהתעייפו, וכי היה מאד קשה לקטוף. אח"כ אמר לאשתו שישימו את העכוב בטנדר והם נסעו.

בעדותו אישר, כי מסר הודעה במשטרה וחתם עליה. כמו כן העיד, כי סרב לשפוך את העכוב לפי דרישת הפקח. ביחס לאשתו העיד, כי אשתו לא יודעת לדבר משפט אחד תקין בעברית.

25. עדותו של הפקח לפיה הזדהה בפני
הנאשמים, תואמת את דבריו של ראפע ב-ת/3. ראפע גם אישר בהודעה, כי היו ויכוחים במקום. כך גם עדותו של הפקח, לפיה הנאשמים התעלמו מדרישותיו להשאיר את העכוב, לתת לו את הציוד ולהזדהות. לדבריו ראפע ראה את הוריו בורחים מהפקח, אך לא ידע מה לעשות, שכן אביו אדם עצבני.

איברהים העיד כי הפקח דרש מהם לשפוך את העכוב שקטפו והנאשם אמר לפקח כי היה מאד קשה לקטוף והם התעייפו מקטיפתו. הוא גם אמר לאשתו, שישימו את העכוב בטנדר, והם נסעו. איברהים אישר כי מסר הודעה במשטרה וחתם עליה, וכי סרב לשפוך את העכוב לפי דרישת הפקח.

הוכח אפוא, שנאשמים 2-3 הפריעו לפקח, שהינו עובד ציבור למלא את תפקידו, בכך שהתעלמו מדרישתו להשאיר את העכוב, למסור את הציוד שהיה ברשותם, ולהזדהות. בכך עברו עבירה לפי סעיף 288 א(1) לחוק.

26. על פי סעיף 4 לכתב האישום, לאחר שנאשמים 2-3 החלו לצאת מהשמורה, הפקח הקדים אותם וחיכה להם ליד רכבם. הפקח דרש שנית שלא להכניס את השקים לרכב ובתגובה הנאשם 3 איים על הפקח, בכך שנטל סכין שהיתה ברשותו, הפנה אותו לעבר הפקח ודרש ממנו להסתלק.

עובדות אלה לא הוכחו. אין בעדותו של הפקח ולו רמז לעובדות אלה בדבר איום באמצעות סכין, או אמירה לפקח להסתלק מהמקום. אין חולק, כי לאירוע הראשון בשמורה לא היו עדים נוספים מלבד בן נון. לפיכך, יש לזכות את נאשם 3 מאישום זה.

27. סעיף 9 לכתב האישום מייחס לנאשם 1 סירוב להזדהות בפני
אהרוניאן ונסיון המלטות מהמקום, בעת שהנאשמים הגיעו לצומת יהודיה. נטען, כי בכך הכשיל את השוטר במילוי תפקידו.

על כך שנאשם 1 סרב להזדהות בפני
השוטר אהרוניאן, הדברים צוינו בזכרון הדברים (ת/8). לדבריו פנה אל הנאשם פעמיים ולא נענה. בנוסף, נאשם 1 ניסה להכנס לרכב ולעזוב את המקום. גירסה דומה מסר בהודעתו ת/7. גם בעדותו בבית המשפט מסר אותה גירסה.

עדותו של אהורניאן נתמכת בעדותו של רס"ר רון עמר. גם הוא העיד, כי התמקם בצומת יהודיה עם השוטר שהיה עמו וכי דרשו מהנהג – נאשם 1, להציג תעודה מזהה ורישיונות והוא סרב. גם לאחר שנמסר לנאשמים שהם מעוכבים והתבקשו להזדהות, סירבו. עמר העיד בנוסף, כי אהרוניאן ביקש רשיונות מהנהג. כמו כן העיד כי נאשם 1 ניסה לברוח מהמקום. אביו אמר לו תכנס ובוא ניסע מכאן, והנהג נכנס לרכב והניע אותו.

ראפע אישר בהודעתו כי סירב להציג רשיונות ולהזדהות והסביר כי עשה כן "בגלל הויכוחים". הוא חיכה שהוריו יירגעו. כך גם בעניין כניסתו לרכב בעת שאביו אמר לו לעשות כן. ההסבר שנתן היה כי לא ידע מה לעשות בגלל הוריו.

בעדותו אמר כי אינו זוכר אם דרשו ממנו תעודת זהות, ומיד אח"כ העיד כי לא שאלו אותו על תעודת זהות. כמו כן הכחיש כי ניסה להתניע את הרכב ולנסוע מהמקום. לדבריו חתם על ההודעה לאחר שקיבל מכה בראש.

בעניין זה, עדויותיהם של השוטרים היו עקביות, הגיוניות ואמינות. בעדותו של ראפע נמצאו סתירות ואינן מתיישבות עם השכל הישר. רק טבעי הוא כי בעת שנעצרו הנאשמים במחסום, ידרשו להזדהות בפני
השוטרים. הודעתו של ראפע ת/3 הוגשה בהסכמה, ולא נטענה כל טענה בדבר אי קבילות ההודעה.

בנסיבות אלה שוכנעתי כי יש להעדיף את גירסת השוטרים אהרוניאן ועמר ועל פיהן אני קובעת כי נאשם 1 סירב להזדהות בפני
השוטרים ואף נכנס לרכב כדי להמלט מהמקום, על פי דרישת אביו. בכך הכשיל נאשם 1 את אהרוניאן במילוי תפקידו.

28. על פי סעיף 10 לכתב האישום, במהלך נסיונותיהם של שני השוטרים לדרוש גם מנאשמים 2 ו-3 להזדהות הם יצאו מהרכב, תקפו את השוטרים במילוי תפקידם והכשילו אותם בכך שסירבו להזדהות ודחפו את השוטרים בידיהם.

דברים אלה צויינו ע"י אהרוניאן בזכרון הדברים ת/8. כך גם בהודעתו ת/7, שם נאמר שהונסע שישב ליד הנהג יצא מהרכב, החל לצעוק שהורגים אותו והתחיל לדחוף את אהרוניאן, והאם היכתה אותו ואת עמר בידיה. האם עשתה כן גם כאשר ניסו לעצור את בנה, נאשם 1.

על אותה גירסה חזר בעדותו. לדבריו הנאשמים קיללו ודחפו אותו ואת השוטר עמר רון.

עדותו זו של אהרוניאן נתמכת בעדותו של רון עמר אשר אמר כי הנאשמים נדרשו להזדהות, סירבו והמשיכו לקלל ולדחוף. כך גם בהמשך עדותו, לפיה נאשמים 2 ו-3 יצאו מהרכב והחלו לדחוף אותו ולתפוס את ידיהם כדי למנוע מהם לכבול את הבן.

הנאשמת הכחישה בהודעתה ת/11 כי דחפה שוטרים. כך גם בעדותה בבית המשפט. לדבריה לא יכלה לדחוף אותם כי היתה אזוקה בידיה וברגליה. הנאשמת הכחישה בעדותה הכחשה גורפת וטוטאלית את כל האירועים, כך גם כשנשאלה שאלות, שתשובה חיובית עליהן היתה לטובתה.

כך למשל, נשאלה אם נכון הוא כי אחד השוטרים שלף אקדח והשיבה כי לא ראתה אקדח. כמו כן הכחישה כי היא חתומה על הודעתה ת/11, היא לא ראתה סכינים, הכחישה כי הפקח ביקש מהם להזדהות ולדבריה לא יכלה לצעוק על השוטרים הואיל והיתה אזוקה (!). כמו כן העידה כי לא היו בידיהם תעודות זהות והכחישה כי נחקרה בתחנת המשטרה. גם כאשר הוצגו לה הסכינים בצילום נ/1 השיבה כי הכל שקר. לא היה שום סכין ברכב. כמו כן הכחישה ששוטר דחף אותה, כפי שטען בעלה בעדותו. אח"כ העידה כי בנה ראה בתחנת המשטרה שהשוטרים לקחו כסא והכו בו את בעלה, אף שהבן לא העיד על כך דבר.

עדותה היתה רצופה סתירות ופירכות ונעדרת כל הגיון. לא מתקבלת על הדעת גירסתה כי כלל לא נחקרה בתחנת המשטרה וכי לא ראתה אקדח, עובדה שאינה במחלוקת.

בנסיבות אלה, אין בידי ליתן אמון בעדותה ועדיפה עלי עדויותיהם של השוטרים שהיו עקביות ואמינות, וקובעת כי הנאשמת דחפה את השוטרים ובכך תקפה שוטרים במילוי תפקידם והכשילה אותם במילוי תפקידם.

29. נאשם 3 הכחיש בעדותו כי תקף שוטרים, שכן נאזקו מיד על ידי השוטרים. באשר לדחיפה הנטענת בכתב האישום (סעיף 10), הדברים נרשמו ע"י אהרוניאן בזכרון הדברים ת/8 ובהודעתו ת/7. בהודעתו מסר בנוסף, כי רון עמר נדחף על ידי האב, והאם היכתה אותו ואת עמר בידיה. בעדותו חזר על גירסתו זו באומרו כי הנאשמים קיללו ודחפו אותו ואת השוטר עמר רון.

על הדחיפות מצד הנאשמים העיד גם עמר רון. לפי דבריו הנאשמים סירבו להזדהות, קיללו ודחפו. כך גם בהמשך עדותו, לפיה ההורים יצאו מהרכב והחלו לדחוף אותו, ולתפוס את ידיהם כדי למנוע מהם לכבול את הבן.

כנגד עדויות אלה, נאשם 3 הכחיש כל תקיפה כלפי השוטרים. לדבריו, לא יכל היה לתקוף את השוטרים שכן נאזק מיד על ידם. הנאשם אישר כי מסר עדות במשטרה וחתם עליה. בהודעתו סתר את עדותו בבית המשפט באומרו, כי הבן נלקח באזיקים לרכב ולו ולאשתו אמרו שהם עצורים והביאו אותם לתחנה. בתחנה אזקו אותו בידיו וברגליו.

נוכח סתירה מהותית זו בגירסת נאשם 3, עדיפה עלי עדויותיהם של השוטרים, אשר היו עקביות ואמינות. מסקנתי הינה, כי נאשם 3 דחף את השוטרים בידיו, ובכך תקף אותם בעת מילוי תפקידם והכשיל אותם במילוי תפקידם.

30. נאשמת 2 נאשמת גם בכך שדחפה את הפקח (סעיף 11 לכתב האישום).

הפקח לא אמר על כך דבר בעדותו, למעט אמירה כללית "החלה מהומה, דחיפות, צעקות..." רומן קוגן העיד כי שלשת הנאשמים תקפו את איש שמורת הטבע, אך לא פרט, ולא אמר שהנאשמת דחפה אותו. גם מיכאל פורמן לא אמר על כך דבר בעדותו, וגם אהרוניאן לא הזכיר עובדה זו בעדותו. כך גם השוטר עמר רון.

בנסיבות אלה לא הוכח כי נאשמת 2 דחפה את הפקח.

31. על פי כתב האישום, נאשמת 2 תקפה את הפקח תקיפה חבלנית בכך שרצה לעברו בעת שהחזיק בסכין אותה הוציא מהרכב, כשהלהב מופנה אליו, ולמרות שידעה שמידה ותאחוז את ידית הסכין ותמשוך אותה אליה, ייפגע הפקח מלהב הסכין. היא משכה את הסכין בכוח, תוך שהיא אוחזת בידית, וגרמה לפקח לחתך בידו, כתוצאה מפגיעת הלהב.

גיל בן נון העיד כי הוא החזיק את אחד הסכינים והנאשמת משכה את הסכין חזק מידו וחתכה לו את היד.

רומן קוגן רשם במזכר ת/1, כי ראה אישה מנסה לתפוס סכין בידה, ופקח מנסה להשתלט עליה, ולקח ממנה את הסכין. תוך כדי כך נחתך בידו. כך גם בעדותו, אמר כי בידי האישה ראה סכין ואיש שמורת הטבע רצה לעצור אותה ונפצע ביד.
בחקירתו העיד כי הפקיד ניסה להוציא את הסכין מידה, היא משכה את היד, וחתכה אותו תוך כדי כך.

מיכאל פורמן לא הזכיר עניין זה בעדותו.

משה אהרוניאן רשם בזכרון הדברים ת/8, כי האישה לקחה סכין והחלה ללכת לכיוון הפקח, שניסה לבלום אותה בידיו וכמעט נחתך, תוך שהוא נסוג לאחור.

עמר רון העיד כי לאחר שהבן נכבל, ראה את הפקח נאבק עם הנאשמת 2 בחלק האחורי של הטנדר של הנאשמים, כשהיא אוחזת בידה סכין נוספת. הוא ניסה לתפוס את הסכין. אחר כך הבחין שהפקח נחתך בידו. בהמשך העיד כי הפקח ניסה להוציא מידה את הסכין, וכתוצאה מכך נחתך בידו.

הנאשמת לא נחקרה במשטרה בעניין זה. בעדותה הכחישה שהחזיקה סכין ביד, וכן הכחישה שהפקח נפצע ביד. היא גם הכחישה שמשכה את הסכין מידיו של הפקח.

בעניין זה, נותר בליבי ספק בדבר נסיבות פציעתו של הפקח. עדויותיהם של עדי התביעה לא היו אחידות. הפקח העיד כי הנאשמת ניסתה למשוך את הסכין מידו, וכך הוא נחתך. כך גם רומן קוגן. אהרוניאן העיד, כי היא לקחה סכין והחלה ללכת לכיוון הפקח, אשר כמעט נחתך. עמר רון לעומת זאת העיד, כי הנאשמת אחזה בסכין והפקח ניסה להוציאה מידה, וכך נחתך הפקח.

לא שוכנעתי כי באירוע זה הנאשמת ידעה כי אם תאחז את ידית הסכין ותמשוך אותה אליה, ייפגע הפקח מלהב הסכין. נראה לי כי הנאשמת אכן משכה את הסכין מידו של הפקח, אך לא הוכח במידה הדרושה כי היתה מודעת לכך שמשיכה זו תגרום לפציעתו. הנאשמת התנגדה לכך שייקחו ממנה את הסכינים, וכוונתה היתה למנוע מהם לתפוס את הסכינים ממנה. לפיכך, אני מזכה את הנאשמת מאישום זה מחמת הספק.

32. בסעיף 13 לכתב האישום נטען כי נאשמת 2 ניסתה לדקור את הפקח באמצעות הסכין, אך הפקח נמלט ממנה.

הפקח העיד בעניין זה, כי האם באה עם אחד הסכינים לכיוון אחד השוטרים, ולא אליו דווקא. הוא לא זכר במדויק. בהמשך העיד כי הנאשמת באה עם סכין שלופה בצורה מאד ברורה כדי לפגוע בשוטר.

רומן קוגן העיד כי האישה התחילה לצעוד וכיוונה את הסכין כלפי הפקיד, והוא ניסה להוציאה מידה, וכך הוא נחתך. אין בעדותו דבר בעניין נסיון מצד הנאשמת לדקור את הפקח.

מיכאל פורמן העיד כי האישה לקחה סכין גדולה ”נגד השוטר" משה אהוניאן, וכמעט דקרה את השוטר בבטן. אחר כך אמר כי איימה על השוטר בסכין גדולה. הוא תפס את ידה של האישה עם הסכין. בהמשך העיד כי האישה נפנפה עם הסכין, והוא חושב שרצתה לדקור את אהרוניאן. הוא רשם בזכרון הדברים ת/8 בעניין זה, כי האישה לקחה סכין והחלה ללכת לכיוון הפקח שניסה לבלום אותה בידיו וכמעט נחתך.

עמר רון מסר בעדותו כי האם התכוונה לעברו כשהיא אוחזת בידה סכין גדולה והניפה את ידה באוויר. לאחר שהמשיכה להתקדם לעברו והתעלמה מדרישתו לעצור, שלף את אקדחו וכיוון אותו אליה, ואז שמטה את הסכין מידה. בהמשך העיד כי התרשם שהנאשמת ניסה לדקור את הפקח.

הנאשמת הכחישה בהודעתה ת/11 כי ניסתה לדקור את הפקח ומסרה בהודעתה כי היא בסך הכל ביקשה מהשוטר שהעניין ייסגר ביניהם, וכשניגשה אליו, הוא חשב שהיא באה לתקוף אותו, וכנראה היתה ביניהם אי הבנה. כך גם בעדותה בבית המשפט.

גם בעניין זה, עדויותיהם של עדי התביעה לא היו אחידות. לא סביר בעיני שהפקח, אשר נטען כי הנאשמת ניסתה לדקור אותו, לא יבחין בכך, שהרי אמר בעדותו שהיא ניסתה לדקור את השוטר. גם עדותו של מיכאל פורמן לא היתה חד משמעית. תחילה העיד כי האישה לקחה סכין גדולה נגד השוטר אהרוניאן וכמעט דקרה אותו בבטן, ואחר כך אמרה כי איימה על השוטר בסכין, וכי נפנפה עם הסכין. לדבריו, "הוא חושב" שרצתה לדקור את אהרוניאן. כך גם עמר רון אשר אמר כי הנאשמת הניפה את ידה באוויר כשהיא אוחזת בסכין, וכאשר התקדמה לעברו, שלף אקדח וכיוון אותו אליה, ואז היא שמטה את הסכין. גם הוא העיד כי "התרשם" שהנאשמת ניסתה לדקור את הפקח.

שוכנעתי שהנאשמת אכן אחזה בידה סכין ונופפה עמו, אולם, נוכח הסתירות בעדויותיהם של עדי התביעה, אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מהאישום של ניסיון לדקור את הפקח באמצעות הסכין.

33. אישום נוסף נגד הנאשמת מייחס לה אחזקת סכין שלא למטרה כשרה. זאת, נוכח העובדה שבאמצעות הסכין קטפה ערך טבע מוגן, ופגעה בשמורת טבע.

אין מחלוקת שהנאשמת קטפה עכוב באמצעות סכין, ולפיכך הוכח כי אכן החזיקה בסכין שלא למטרה כשרה.

לסיכום, אני פוסקת כדלקמן:

1. אני מרשיעה את שלשת הנאשמים בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.
2. אני מרשיעה את נאשמת 2 בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו בהתאם לסעיף 273 לחוק.
3. אני מרשיעה את נאשמת 2 בהפרעה לעובד ציבור – עבירה לפי סעיף 288 א(1) לחוק.
4. אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מתקיפת עובד ציבור – את הפקח.
5. אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מניסיון חבלה כשהעבריין מזוין בהתאם לסעיפים 334 + 25 + 335 (א)(1) לחוק.
6. אני מזכה את נאשם 3 מעבירת האיום כלפי הפקח באמצעות סכין.
7. אני מרשיעה את נאשם 3 בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק.
8. אני מרשיעה את נאשם 3 בהפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288(1) לחוק.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.
ברכה סמסון
, שופטת

החלטה
הואיל ונאשם 3 לא התייצב מפאת מצבו הרפואי, הטיעונים לעונש יישמעו ביום 26/7/10 בשעה 09:00.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.
ברכה סמסון
, שופטת
הוקלד על ידי: יעל גולן
62
בית משפט השלום בקצרין
ת"פ 545-06 מ.י. יחידת תביעות גליל - שלוחת צפת
נ' עאסלה בן אברהים ואח'
13 יולי 2010








פ בית משפט שלום 545/06 מ.י. יחידת תביעות גליל - שלוחת צפת נ' ראפע עאסלה בן אברהים, גלילה עאסלה בן דאוד, אברהים עאסלה בן נאיף (פורסם ב-ֽ 13/07/2010)