פסקי דין על דפנה רוטבאום | פסקי דין על הראל חברה לביטוח | פסקי דין על חיים אייש

1160/09 תאמ     16/07/2010




תאמ 1160/09 דפנה רוטבאום, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אייש








בית משפט השלום באשדוד



תא"מ 1160-09 רוטבאום ואח' נ' אייש





בפני
כב' השופט אריאל ברגנר

התובעים
1. דפנה רוטבאום
2. הראל חברה לביטוח בע"מ


נגד

הנתבע
חיים אייש







פסק דין



בפני
תביעה כספית נזיקית ע"ס 6,419 ₪.

בכתב התביעה טוענות התובעות בין היתר כדלקמן:

1.
כי התובעת 1 היתה הבעלים של רכב מסוג דייהטסו מ"ר 2926150 (להלן – "הרכב").
2.
כי התובעת 2 ביטחה את הרכב.
3.
כי ביום 11.10.08 בשעה 10.30 לערך, פגע הנתבע ברכב כאשר רכב על אופניים.

תיאור התאונה שבסע' 3 לכתב התביעה הינו כדלקמן:

"...עת הרכב הנפגע נהוג על ידי דפנה רוטבאום
, נסע במושב טל שחר, לפתע רוכב האופניים אשר נסע במרכז הכביש, על קו הפרדה לבן בחוסר זהירות ומבלי משים ליבו לדרך התנגש ברכב הנפגע".

4.
כי כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב.
5.
כי הנתבע לא נקט זהירות סבירה וכיוצ"ב.
6.
כי התאונה נגרמה בשל דבר מסוכן...
7.
כי התאונה נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע.
8.
כי נזקי התובעת 1 הם בסך של 550 ₪ המהווים את ההשתתפות העצמית.
9.
כי נזקי התובעת 2 הם בסך של 5,869 ₪ שהם סכום הנזק של הרכב עפ"י דו"ח שמאי אותו שילמה לתובעת 1 כפיצוי עפ"י הפוליסה וכן שכ"ט השמאי.
10.
כי עם תשלום תגמולי הביטוח לתובעת 1 עוברת לתובעת 2 זכותה לתבוע את הנתבע.
11.
כי על הנתבע לפצות את התובעת בשל אחריותו לתאונה.

הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען בין היתר כדלקמן:

1.
כי אכן היה אירוע כנטען אך גרסת התובעת אינה נכונה.
2.
כי הנתבע רכב "ברכיבה איטית עד כדי עצירה מוחלטת מימין לנתיב התנועה בכניסה לטל שחר ובמרחק של כחצי מטר מקו ההפרדה, רכב התובעת הגיע מולי ופגע בי בכתפי השמאלית והפיל אותי ארצה. קמתי מבלי שנגרם לי ולאופני כל נזק".
3.
כי הוא לא היה על קו ההפרדה ולא עבר אותו.
4.
כי התובעת 1 פגעה בנתבע ולא היתה כל אפשרות שהנתבע יפגע בה כיוון שהוא היה במצב של כמעט חוסר תנועה.
5.
כי התובעת 1 נסעה מולו והיה לה שדה ראיה רחב ויכלה לראותו ולהיזהר כך שלא היתה כל סיבה לפגוע בו.
6.
אין הצדקה לגובה הנזק.
7.
התובעת 1 התקשרה אליו והציעה לו לשלם לה את ההשתתפות העצמית אך הנתבע סירב אמר שהוא צודק ושהתובעת 1 צריכה להודות לו שלא הוא תבע אותה כי התחשב זה שהיתה בהריון.

לכתב ההגנה צורף בין היתר מכתב שנערך ע"י זוהר הלל, עד ראיה, אשר טען במכתבו כך:

"רוכב האופנים היה בתנועה מינימלית בנתיב הימני קרוב מאד לקו ההפרדה והרכב שבו נוהגת האשה הגיע ממול ופגע ברוכב האופנים והפיל אותו".

הדיון בתיק נקבע בפני
ליום 13.7.10 לישיבה מקדמית, אך מכיוון שכל עדי הצדדים התייצבו לישיבה החלטתי להיעתר לבקשת הצדדים ולקיים את ישיבת ההוכחות באותו מועד.

מטעם התובעות העידו התובעת 1 ומטעם הנתבע, הנתבע בעצמו והעד זוהר הלל.

בתום העדויות סיכמו הצדדים טענותיהם בע"פ.

הכרעה

במהלך עדותה של התובעת 1 הוצגו בפני
תמונות הרכב ומיקום הפגיעה בו – במראה ובדלת הקדמית השמאלית.

כמו כן הוצגו בפני
תמונות מיקום התאונה לפיהן ניתן לראות כי במקום התאונה קיימת פניה שמאלה מהנתיב בו רכב הנתבע אל תוך תחנת דלק המצויה בסמוך.

התובעת 1 העידה בחקירתה הראשית כי נסעה ויצאה ממושב טל השחר והבחינה בהרבה רוכבי אופניים והבחינה עוד "ברוכב אופנים שנוסע בזיגזג", "רוכב האופניים עשה "שמיניות" באתי לבלום ואז הוא חצה את הנתיב הנגדי, נסע לעברי והתנגש בי".

ועוד העידה התובעת 1:

"אני לא מבינה איך פיסית אני יכולה לפגוע בו כשאני נוסעת ככה ופוגעת בו עם הצד. הוא עשה שמיניות והגיע אלי בזוית של 90 מעלות ופגע ברכב שלי".

"אני לא ראיתי מה נגע באוטו, אני ראיתי שהוא בא, נכנס בי באוטו ונפל על הרצפה".

התובעת 1 נחקרה ע"י הנתבע בחקירה נגדית אך גרסתה לא נסתרה ולא התמוטטה.

הנתבע נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובעות.

בחקירתו הנגדית אמר הנתבע את הדברים הבאים:

"ש.
כל הנזק שנגרם הוא מהכתף שלך?
ת.
כן".

"לא היו שמיניות, היה איזון כדי לשמור על שיווי משקל. אם את רוכבת על אופניים את
יודעת על מה את מדבר. מדובר בשמיניות קטנות של 2 סמ' לכל כיוון כדי לשמור על איזון".

עד הגנה מס' 2 היה מר זוהר הלל אשר מחקירתו הנגדית עלו הדברים הבאים:

·
כי הוא היה במרחק 20-30 מטר מהנתבע בעת האירוע.
·
כי היה מאחורי הנתבע אך הסתכל גם לאחור ולא היה עם הנתבע בקשר עין בכל הזמן.
·
כי לא ראה את התאונה אלא שמע "בום" ואז הסתובב.

כבר אתה אומר כי גרסה זו של העד זוהר הלל בעדותו בפני
סותרת את גרסתו בכתב לפיה ראה את קרות התאונה וכי רכב התובעת 1 הגיע ממול, פגע בנתבע והפיל אותו.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו ע"י הצדדים, בתמונות, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכומיהם, אני סבור כי הדין עם התובעת 1.

אני סבור כי גרסתה לקרות התאונה היא הגרסה הנכונה.

ממיקום הפגיעה ברכב, בדלת שמאלית קדמית ובמראה השמאלית עולה בבירור כי הנתבע הוא זה שנפל ופגע ברכב ולא כי הרכב פגע בנתבע.

מעדותו של הנתבע עולה כי ביקש לפנות שמאלה אל תוך תחנת הדלק, וביצע זיגזג ו- "שמיניות" על מנת לשמור על שיווי משקל, וזאת במקום לעצור ולהוריד את הרגליים על הכביש, ואז כשהרכב התקרב בנתיב הנגדי, איבד הנתבע את שיווי המשקל ונפל על הרכב.

גם עדותו של זוהר הלל אשר סתר את עצמו והציג בפני
גרסה שונה לחלוטין מהגרסה הכתובה שמסר, לא סייעה לנתבע.

התנהלותו של הנתבע היתה רשלנית בנסיבות העניין.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי הנתבע הוא זה שאחראי לגרימת התאונה וכי עליו לפצות את התובעות על מלוא נזקיהן.

עוד אציין כי הנתבע לא טען לרשלנותה התורמת של התובעת 1 ולכן לא נדרשתי לדון בסוגיה זו.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעות את הסכומים כדלקמן:

1.
לתובעת 1 את הסך של 550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (29.7.09) ועד לתשלום המלא בפועל.

2.
לתובעת 2 את הסך של 5,869 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (29.7.09) ועד לתשלום המלא בפועל.

3.
לתובעות, החזר אגרה בסך של 337 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 2.8.09 ועד לתשלום המלא בפועל.

4.
לתובעות, שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

הסכומים שפסקתי לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.



ניתן היום,
ה' אב תש"ע, 16 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 1160/09 דפנה רוטבאום, הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חיים אייש (פורסם ב-ֽ 16/07/2010)