פסקי דין על מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע | פסקי דין על הישאם געאר

4366/07 פ     18/07/2010




פ 4366/07 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' הישאם געאר




לך



4


בית משפט השלום בבאר שבע

ת"פ 4366-07 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע
נ' געאר



18 יולי 2010




בפני
כב' השופטת שרה חביב


המאשימה


מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע


נגד

הנאשמים


הישאם געאר

<#2#>


גזר דין

ללא הרשעה

1.
הנאשם הודה ונמצא אשם במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ידיעות כוזבות וניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירות לפי סעיפים 243 רישא וסעיף 415 רישא ו- 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

מכתב האישום עולה כי ביום 7.3.2006 מסר הנאשם הודעה במשרדי משטרת ישראל לפיה "החנה את רכבו ליד ביתו, יצא מהרכב ואחיו הקטין סגר את דלת הנהג על העין שלו והוא נפגע" וזאת עשה בידיעה שהיא כוזבת.
בסמוך לאחר מכן, וביום 27.7.2006 פנה הנאשם באמצעות בא כוחו לחברת הביטוח וזאת במטרה להגיע להסדר כספי. במעשיו אלו ניסה הנאשם לקבל סך של 15,400 ₪ במרמה מחברת הביטוח.

2
בהתאם להסדר הטיעון הוסכם כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ובשלב זה לא יורשע בדין, וכי שאלת ההרשעה תיבחן אך באמצעות שירות המבחן אשר יגיש תסקיר לעניין זה.

בניגוד להמלצת שירות המבחן לפיה יש מקום להימנע מהרשעת הנאשם, ב"כ המאשימה המלומד במסגרת טיעוניו לעונש ביקש להרשיע את הנאשם וכן להשית עליו עונש של מאסר מותנה, קנס והתחייבות.
ב"כ המאשימה המלומד ציין כי עסקינן בעבירות חמורות, בין היתר, משום שחברות הביטוח נתפסות כמקור קל לקבלת כספים, וכי ללא הרתעה של ממש, לא תיפסק התופעה של מסירת ידיעות כוזבות לצורך קבלת כספים במרמה מחברות ביטוח. על כן, אליבא דמאשימה, האינטרס הציבורי לא יסבול אי הרשעה בעבירות מסוג זה. עוד הוסיף כי אין זהו המקרה המתאים לצו עונשי ללא הרשעה, שכן שירות המבחן אינו מציין הטעמים המיוחדים שלא להרשיע את הנאשם, אלא מסתפק בציון העובדה כי מדובר בצעיר בתחילת דרכו. אליבא דמאשימה, הנאשם אינו עונה לקריטריונים שנקבעו בהלכת כתב [ע"פ 2083/96] על מנת שיושת עליו צו עונשי ללא הרשעה.

כנגד, טען הסנגור המלומד, כי יש לקבל את המלצות שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו של הנאשם וזאת בשל העובדה כי מדובר בנאשם ללא עבר פלילי,
הנדסאי תעשיה וניהול אשר הרשעה בדין תפגע בכל מקור תעסוקתי בו יבחר. עוד הטעים כי מדובר בנאשם צעיר בגילו, אשר הודה במיוחס לו בכתב האישום, וכי לא נפתחו כנגדו תיקים נוספים מאז ביצוע העבירה דנן ובכלל, וכי מדובר במעידה חד פעמית.
אליבא דסנגור מתקיימים בנאשם כל הקריטריונים אשר נקבעו בהלכת כתב ביחס לשאלת הימנעות מהרשעת נאשם בדין. עוד טען הסנגור, כי האינטרס הציבורי לא ייפגע באם הנאשם לא יורשע בדין.

הנאשם עצמו הוסיף כי הינו בן למשפחה חד הורית ורצה בכסף האמור לממן את לימודיו, כי הוא מצר על מעשיו, ומבין כי שגה.

3.
הנאשם שבפני
יליד 1987, צעיר בגילו, בן למשפחה חד הורית בישוב רהט. מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אשר אין לחובתו תיקים נוספים פרט לתיק דנן. הנאשם הינו הנדסאי תעשייה וניהול, שסיים לימודיו בשנת 2009, ובכוונתו להשתלב בשוק העבודה.

4.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם צעיר בגילו, בן למשפחה חד הורית, אשר מתגורר ברהט עם בני משפחתו ועובד לפרנסתו כפועל בניין, על אף השכלתו. עוד עולה כי האירוע נשוא כתב אישום הינו חריג במסכת חייו.
ביחס לעבירה נשוא התיק, ציין שירות המבחן

כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו תוך שהוא מפרט את הנסיבות לביצועה: הנאשם נפגע בעינו לאחר שחלף על פני שיח קוצני. כשפנה לטיפול רפואי, והבחין כי ראייתו נפגעת, החליט לתבוע את חברת הביטוח, ועל כן בדה את הידיעה הכוזבת מליבו. הנאשם ציין בפני
שירות המבחן כי פעל מתוך חשש שמא תעסוקתו תפגע ולא יוכל לפרנס עצמו בעתיד.
לנאשם אחות כבדת ראייה, הנזקקת לתמיכה במהלך כל שעות היום, ושירות המבחן איננו שולל את הקשר בין מצבה של האחות לבין התנהלותו של הנאשם, שעה שחשש לראייתו שלו.

שירות המבחן מעריך כי מדובר בנאשם אשר מנהל אורח חיים נורמטיבי ללא מאפיינים וערכים עבריינים. להערכת שירות המבחן ההליכים המשפטיים אשר נוהלו כנגד הנאשם היו בעלי השפעה מרתיעה של ממש עבור הנאשם. עוד מציין שירות המבחן כי לא זיהה נזקקות טיפולית אצל הנאשם, ועל כן לא בא בהמלצה טיפולית כלשהי.

בשקלול הנתונים, ובסופו של יום המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הנאשם ולהשית עליו צו של"צ בהיקף של 180 שעות.

5.
השאלה העומדת להכרעה הינה האם בשקילת מכלול השיקולים, יש מקום לחרוג מן הכלל לפיו יש להרשיע הנאשם שביצע את העבירה, או שיש מקום שלא להרשיעו בדין ולהסתפק בהשתת צו עונשי אחר.

6.
מחד עסקינן בעבירה חמורה של ניסיון לקבלת דבר במרמה באמצעות מסירת ידיעה כוזבת לחברת הביטוח, והכל במטרה להשיג רווחים כלכליים או אישיים.

אינטרס הגמול וההרתעה מחייבים את הרשעתו של הנאשם בדין תוך השתת צו עונשי הולם, וזאת במטרה להרתיע את אותם עבריינים פוטנציאליים ממסירת ידיעות כוזבות, תוך ניסיון לנצל את חברות הביטוח, ועל מנת להעביר מסר חד משמעי כי בית המשפט מביע סלידה מביצוע עבירות מעין אלו. אינטרס ציבורי נוסף בהוקעת העבירות דנן הוא האינטרס כי משטרת ישראל, אשר ידיה עמוסות לעייפה בעבודה, לא תעסיק עצמה בתלונות שווא, אלא בתלונות המחייבות בירור אמיתי.

בנסיבות אלה, עמדת המאשימה לעונש, לאור נסיבותיו של הנאשם דנן, הינה הגונה, רכה, ורחוקה מלהיות מחמירה.

7.
יחד עם זאת, ישנם שיקולים נוספים ואינטרסים נוגדים אשר עומדים לדיון, וביניהם, נסיבותיו האישיות של הנאשם; העובדה כי מדובר בנאשם צעיר בגילו, ללא עבר פלילי, אשר סיים את לימודיו העל תיכוניים ולמד במגמת תעשייה וניהול והינו בעל תעודה של הנדסאי, כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי והעבירה איננה מאפיינת את אורחות חייו.

בהלכת "כתב" קבע כב' המשנה לנשיא ש.לוין את השיקולים אשר שוקל שירות המבחן בבואו להמליץ לבית המשפט על אי הרשעה, כדלקמן:

"שיקולי השירות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום:
א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?
ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה?
ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;
ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים;
ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;
ו) האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?
ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?
ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם?
ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים, מקובלים עלי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה. מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה."

(ר' שם, בעמ' 343-344).

8.
כאשר בחנתי את הקריטריונים אשר הותוו בהלכת כתב הנ"ל, מצאתי כי עניינו של הנאשם עונה על הקריטריונים בחיוב:
המדובר בנאשם שזוהי לו העבירה היחידה, העבירה לא בוצעה במסגרת עבודתו ואין קשר בין עבודתו לעבירה, מדובר כאמור באירוע בו נפגע הנאשם בעינו על ידי שיח קוצני ומשנגרם לו נזק, חשש לתעסוקתו ופנה לחברת הביטוח בניסיון לזכות בתגמולי ביטוח. בסופו של יום לא נגרם נזק ממשי לחברת הביטוח הרלוונטית, וזאת כמובן מבלי להמעיט ולו במעט בחומרת העבירות ובנזק החברתי שבצידן. זאת ועוד, על פי התרשמות שירות המבחן מדובר בעבירה שאיננה מאפיינת את התנהלותו של הנאשם דנן, שירות המבחן מתרשם גם כי ההליך המשפטי השיג את המטרה של הרתעה אישית בעניינו של הנאשם, וזוהי גם התרשמותי שלי מן הנאשם - ניכר כי למד והפנים את חומרת מעשיו, לא ניתן לומר כי מדובר בדפוס התנהגות קבוע של הנאשם כי אם על מעידה חד פעמית.

הנאשם נוטל אחריות מלאה על מעשיו ומתחרט עליהם. חרף העובדה ששירות המבחן לא שם את האצבע על פגיעה ממשית ומוחשית במקור תעסוקתי ספציפי של הנאשם, הרושם שנוצר הוא כי הנאשם עלול להיפגע קשות בעקבות הרשעה בדין, בעיקר לאור אופי המקצוע שרכש – הנדסאי תעשייה וניהול, מקצוע שעל מנת להתפרנס הימנו ייאלץ הנאשם לפנות לחברות שונות במשק, אשר חזקה שיבקשו לברר אם יש או אין לנאשם עבר פלילי, כחלק משיקולי קבלתו לעבודה.

זאת ועוד, בהיות הנאשם בן למשפחה חד הורית במגזר הבדואי, מקור תעסוקתו מהווה עבורו מקור חשוב להתפתחות אישית וכלכלית.
מבחינת דימויו העצמי של הנאשם השתת הסטיגמה הפלילית עלולה להיות הרסנית. הנאשם כבן להורים גרושים, אשר אימו גדלה אותו כמשפחה חד הורית, חווה חיים בשולי החברה הבדואית הישראלית, זאת בשים לב לערכים התרבותיים והמסורתיים הנוהגים בחברה הבדואית אשר אינם מקבלים משפחות חד הוריות כמובן מאליו. השתת הסטיגמה הפלילית על הנאשם בנסיבותיו אלה, עלולה להיות בחזקת "נבואה המגשימה את עצמה" בעניינו של הנאשם, שכן הרשעה בדין תדחוף את הנאשם עוד מעט אל עבר השוליים החברתיים.

9.
במאזן השיקולים אני קובעת כי הכף נוטה לשיקומו של הנאשם. נסיבותיו האישיות כפי שפורטו בתסקיר, הבעת החרטה והנזק אשר עלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעה מקבלים עדיפות על פני האינטרס הציבורי הרחב.
זאת ועוד, לדידי, האינטרס השיקומי של הנאשם הוא חלק מן האינטרס הציבורי, שכן אזרח נורמטיבי ויצרני, אשר מעגלי חייו נורמטיביים ומתפקדים הוא אזרח שיש אינטרס ציבורי לשמר אותו ככזה.

אשר על כן אני קובעת כי הנאשם לא יורשע בדין.

10
לאחר שמצאתי שאין להרשיע את הנאשם בדין, הרי שיש צורך בצו עונשי מתאים. זה המקום להעיר, כי לא מצאתי די בענישה המוצעת על ידי שירות המבחן, זאת בעיקר לאור אי הרשעתו של הנאשם.
צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות הינו מצומצם ואינו משקף דיו את חומרת המעשים ואת ההרתעה הנדרשת. שעה שהנאשם לא הורשע בדין, על הצו העונשי להכביד על סדר יומו, כמעין כפרה, על המעשים הפליליים, וכנגד העובדה שאין עליו סטיגמה פלילית.

על כן, אני קובעת כי הנאשם יבצע צו של"צ במסגרת של 400 שעות, וזאת במשך שנה מהיום, על פי התוכנית שנבנתה עבורו בשירות המבחן למבוגרים
.

היה ויהא צורך בבניית תוכנית של"צ חדשה בעניינו של הנאשם, לאור היקף הצו דלעיל, יבנה שירות המבחן תוכנית כאמור, ויגישה לאישור בתוך חודש ימים
.

צו השל"צ יבוצע במקרה שכזה בתוך שנה מיום אישור התוכנית שתוגש כאמור.

מובהר לנאשם כבר בשלב זה, כי אי עמידה בצו השל"צ יגרור אחריו דיון חוזר בשאלת אי ההרשעה וכן גזירת הדין מחדש.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לשירות המבחן למבוגרים .


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ז' אב תש"ע, 18/07/2010 במעמד הנוכחים.



שרה חביב
, שופטת

יעל לוי






פ בית משפט שלום 4366/07 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' הישאם געאר (פורסם ב-ֽ 18/07/2010)