פסקי דין על יורשי מוסא חסונא | פסקי דין על הודה אלסעדי | פסקי דין על פטמה חסונה ואח' | פסקי דין על שר האוצר | פסקי דין על מינהל מקרקעי ישראל |

1848/97 הפ     19/07/2010




הפ 1848/97 יורשי מוסא חסונא, הודה אלסעדי, פטמה חסונה ואח' נ' שר האוצר, מינהל מקרקעי ישראל





המבקשים:
1. יורשי מוסא חסונא

באמצעות מנהלי עזבונו סרי ומאלק חסונא
2. הודה אלסעדי

3. פטמה חסונה
4. ג'זאלה חסונה
5. הדיה חסונה
6. נאדיה חסונה
7. סאמיה חסונה
8. עדנאן חסונה

נגד

המשיבים:
1. שר האוצר

2. מינהל מקרקעי ישראל
החלטה

פתח דבר
1. במהלך דיון שהתנהל בבית המשפט העליון, בערעור על

פסק דין
שענייננו בפסיקת פיצויים בגין הפקעת מקרקעין (להלן: "פסק הדין") - הורה בית המשפט העליון לערכאה הדיונית להבהיר את משמעותו של פסק הדין בכל הנוגע לשוויו של סכום הקרן לפיצוי, כדלקמן:

"מטענותיהם של בעלי הדין בע"א 4737/06 עולה כי קיימת מחלוקת באשר למשמעות של פסק הדין בכל הנוגע לשוויו של סכום הקרן לגבי כל דונם. נראה לנו לנכון לבקש מבית המשפט המחוזי הבהרה בנקודה זו." (ראו החלטה מיום 6/5/08 בע"א 4737/06).

על פי הסכמתם הגישו הצדדים סיכומי טיעונים בכתב בעניין שבו התגלעה ביניהם מחלוקת (ראו החלטה מיום 1/3/09), ומכאן החלטתי.

השתלשלות האירועים בתיק
2. המבקשים הם יורשיהם של המנוח מוסא חסונא ושל המנוח יעקב חסונא – שהיו בעלים במקרקעין שהופקעו בשנת 1994 מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 לשם הרחבת נמל התעופה בן גוריון (להלן: "המבקשים" ו- "קרקעות חסונא" בהתאמה). המבקשים הגישו שלוש תביעות שבהן עתרו לפיצויים מאת המשיבים בגין ההפקעה, והדיון בהן אוחד (הפ 1848/97, הפ 10780/99 והפ 840/01; להלן: "התובענות" ו- "המשיבים" בהתאמה).

בחלוף מספר שנים מעת הגשתן של התובענות, ולאחר שהצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן ממושך בנוגע לשיעור הראוי של פיצויי ההפקעה, ביום 22/6/03 הוגשה לתיק בית המשפט הסכמה דיונית באשר למנגנון שלפיו ייקבע הפיצוי (להלן: "ההסדר הדיוני"). במסגרת ההסדר הדיוני הסכימו הצדדים על מינויו של שמאי כפוסק מכריע שידון ויכריע בעניין שווי זכויותיהם של המבקשים בקרקעות חסונא שהופקעו - ואולם הובהר כי הלה לא יידרש לקבוע את שווין של הזכויות הללו בערכים כספיים, אלא אך ורק את היחס באחוזים שבין שווי הזכויות בקרקעות חסונא לבין שווי הזכויות בקרקעות אחרות שהופקעו באותו אזור: משבצת קרקע שהופקעה מחברה בשם "מהדרין" (להלן: "קרקעות מהדרין") ומשבצת קרקע שהופקעה ממשפחת שוורץ (להלן: "קרקעות שוורץ"). וכך נאמר בסעיף 4 ובסעיף 6 להסדר הדיוני:

"4. הפוסק לא יידרש לקבוע את שווי הקרקע שהופקעה מהמבקשים (קרקעות חסונא- ע.ב.) אלא אך ורק מהו היחס באחוזים בין שווי הזכויות של התובעים (המבקשים- ע.ב.) בקרקע המופקעת לבין שווי הזכויות של מהדרין ושוורץ במשבצות הקרקע שהופקעו מהם, המפורטות בסעיף 2 לעיל (קרקעות מהדרין וקרקעות שוורץ- ע.ב.).
...
מוסכם בין הצדדים כי אין לפוסק כל סמכות לשקול את שאלת סבירותם של הערכים שנקבעו ביחס למקרקעין שבסעיף 2 לעיל.
...
6. הפוסק ימסור לצדדים את הכרעתו לאחר הדיון כאמור בסעיף 5 בתוך 45 ימים ממועד הדיון שיתקיים בפני
ו אשר תהא לפי שיקול דעתו הבלעדי ללא נימוקים. הכרעתו תהיה סופית ותחייב את הצדדים לכל עניין ודבר לא תהיה נתונה לערעור או לתקיפה בכל דרך שהיא, לא במישרין ולא בעקיפין." (ההדגשות שלי- ע.ב.).

הנה כי כן, הוסכם כי קרקעות מהדרין וקרקעות שוורץ - ששווי הזכויות בהן נקבע זה מכבר בתיקים אחרים - ישמשו כנקודות מידוד ("benchmark") לקביעת הפיצוי המגיע למבקשים. ואולם הצדדים לא הסתפקו באמירה כללית שלפיה קרקעות מהדרין וקרקעות שוורץ ישמשו כנקודת מידוד בענייננם – אלא הוסיפו וציינו את גובהן של נקודות המידוד הללו, ואף את המקור לקביעת הגובה כאמור. מפאת חשיבותם יובאו הדברים במלואם:

"2. מוסכם בין הצדדים כי הקביעות שלהלן הן ורק הן יהוו נקודת מוצא ובסיס להשוואה לצורך קביעת שווי הקרקע המופקעת של התובעים (המבקשים- ע.ב.) לעומת שווי הקרקע שנקבע באותן קרקעות, כמפורט בסעיף 4 להלן, וכי לא תטען לגביהן כל טענה מכל מין וסוג שהוא לרבות לא טענות בדבר סבירותן:
2.1 פסיקתה של הגב' נעמי שטרן ביחס לקרקעות במושב בני עטרות לפיה ביום הקובע שווי כל 1 מ"ר ממשבצת הקרקע שהופקעה מבני עטרות היה ביום 30/4/94 ('היום הקובע') 11.7$ ארה"ב ל- 1 מ"ר.
2.2 פסיקתה של הגב' נעמי שטרן ביחס לקרקעות במושב מהדרין לפיה ביום הקובע שווי כל 1 מ"ר ממשבצת הקרקע שהופקעה ממהדרין בע"מ (קרקעות מהדרין- ע.ב.) היה ביום הקובע 13.68$ ארה"ב ל- 1 מ"ר.
2.3. ההכרעה בהפ' 1648/97 לפיה שווי כל 1 מ"ר ממשבצת הקרקע שהופקעה משוורץ (קרקעות שוורץ- ע.ב.) היה ביום הקובע 14% תוספת מעבר לסכום שנפסק על ידי הגב' שטרן בתיק מהדרין, דהיינו 15.5952$ ארה"ב ל- 1 מ"ר.
2.4 הסכום הכולל שישולם בגין פיצוי הפקעה עבור הפקעת משבצת צפריה עבור שוויין של זכויות המושב והסוכנות, ככל שיש כאלה, יהיה סך של 11.7$ למ"ר, זהה לסכום שנקבע בבני עטרות, בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים בהפ' 1661/96." (ההדגשות שלי- ע.ב.).

לבסוף, בסעיף 7 להסדר הדיוני קבעו הצדדים כי בית המשפט ידון ויפסוק "אך ורק בסוגיית הפרשי הצמדה וגובה הריבית" שיתווספו לפיצוי המגיע למבקשים בגין ההפקעה.

3. בהתאם לאמור בהסדר הדיוני מינו הצדדים את מר עודד האושנר כשמאי מכריע, וביום 6/12/04 הגיש הלה את חוות דעתו (להלן: "השמאי האושנר" ו- "חוות דעת האושנר" בהתאמה). בפרק הסיכום של חוות דעת האושנר נקבע כי היחס באחוזים בין קרקעות מהדרין וקרקעות שוורץ לבין קרקעות חסונא הוא כזה שאם השווי למ"ר של קרקעות מהדרין הוא 100% אזי השווי למ"ר של קרקעות שוורץ הוא 114% והשווי למ"ר של קרקעות חסונא הוא 245% (ראו סעיף 7.3 בעמ' 24 לחוות דעת האושנר). בהקשר זה ציין השמאי האושנר כי קבע את היחס באחוזים שבין קרקעות מהדרין לקרקעות שוורץ מתוך "פסיקת השמאי המוסכם מר סם רובל" (להלן: "השמאי רובל"). כאן המקום לציין כי השמאי רובל שימש כשמאי מכריע בתיק הפ 1648/97 הנזכר בסעיף 2.3 להסדר הדיוני – שאז נקבע על ידו, בחוות דעת מיום 11/3/01, כי שוויין היחסי של קרקעות שוורץ עולה ב- 14% על שוויין של קרקעות מהדרין (להלן: "חוו"ד רובל בעניין קרקעות שוורץ"; חוות הדעת צורפה כנספח ט1 לסיכומי המשיבים מיום 27/8/09, ו

פסק דין
מיום 17/11/02 המאמץ את האמור בחוות הדעת צורף כנספח ט2 לסיכומים אלה).

על פי קביעתו של השמאי האושנר בנוגע ליחס שבין קרקעות חסונא לבין נקודות המידוד שנקבעו על ידי הצדדים, ובהתאם לגובהן של נקודות מידוד אלה כפי שנקבע בהסדר הדיוני - יוצא לכאורה כי מאחר ששוויין של קרקעות מהדרין הוא 13.68$ למ"ר ושוויין של קרקעות שוורץ הוא 15.59$ למ"ר (סעיפים 2.3-2.2 להסדר הדיוני), שוויין של קרקעות חסונא הוא 33.52$ למ"ר (245% מ- 13.68). חרף זאת, ביום 24/1/05 הגישו המבקשים מס' 7-2 בקשה לחייב את המשיבים לשלם להם פיצויי הפקעה על פי בסיס נומינלי של 45.325$ למ"ר (בש"א 2912/05) – כאשר מתוך האמור בבקשה כלל לא ברור על מה נסמכת גרסתם בנדון. רק בדיון בבקשה שנערך בפני
בית המשפט (כבוד השופטת ר' לבהר שרון) התברר כי המבקשים מס' 7-2 אינם חולקים על היחס שקבע השמאי האושנר בין שווי הזכויות בקרקעות מהדרין וקרקעות שוורץ לבין שווי הזכויות בקרקעות חסונא (245%); אלא שלדעתם שווי הזכויות בקרקעות מהדרין אינו כאמור בסעיף 2.2 להסדר הדיוני (13.68$ למ"ר) (להלן: "פסיקת שטרן") - אלא כאמור בחוות דעת שניתנה ביחס לקרקעות אלה על ידי השמאי רובל (17.8$ למ"ר). ודוק: אין הכוונה לחוו"ד רובל בעניין קרקעות שוורץ כהגדרתה לעיל, אלא לחוות דעת אחרת שניתנה על ידי השמאי רובל ביום 11/11/98 בעניין קרקעות מהדרין ואין לה זכר בהסדר הדיוני (להלן: "חוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין"; צורפה כנספח ב לסיכומי המבקשים מיום 27/5/09). כך לגרסתם של המבקשים מס' 7-2, משום שבחוות דעת האושנר נאמר כי היחס בין שווי הקרקעות השונות נקבע בהתייחס לשומתו של השמאי רובל, וכאמור לדעתם הכוונה היא לחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין. לנוכח טענות אלה הורה בית המשפט (כבוד השופטת ר' לבהר שרון) לשמאי האושנר כדלקמן:

"אני פונה לשמאי המוסכם שמונה על ידי הצדדים בהחלטה הדיונית שביניהם (ההסדר הדיוני- ע.ב.) מר האושנר לפרט למה כוונתו כאשר קבע את היחס באחוזים לפיצוי המבקשים מתוך 'פסיקת השמאי המוסכם מר סם רובל'" (ראו החלטה מיום 25/5/05).

מתשובתו של השמאי האושנר מיום 30/6/05 עולה בבירור כי הלה נדרש לקביעותיו של השמאי רובל אך ורק בנוגע ליחס שבין שווי הזכויות בקרקעות מהדרין לשווי הזכויות בקרקעות שוורץ (אשר נקבע בחוו"ד רובל בעניין קרקעות שוורץ) – להבדיל מקביעתו הקודמת של השמאי רובל לעניין שווי הזכויות בקרקעות מהדרין (בחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין). המסקנה היא אפוא כי כאשר הפנה לחוות דעת מאת השמאי רובל, התכוון השמאי האושנר לחוו"ד רובל בעניין קרקעות שוורץ ולא לחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין. ואמנם, על סמך האמור בתשובתו של השמאי האושנר דחה בית המשפט (כבוד השופטת ר' לבהר שרון) את בקשתם של המבקשים מס' 7-2 להורות למשיבים לשלם לידיהם פיצויי הפקעה בשיעור נומינלי של 45.325$ למ"ר:

"השמאי (האושנר- ע.ב.) הסתמך בחוות דעתו על פסיקתו של השמאי סם רובל, אשר היה שמאי מוסכם בה.פ. 1648/97, כדי לקבוע את היחס בלבד (ההדגשה במקור- ע.ב.) בין שווי המקרקעין שהופקעו ממשפחת שוורץ לבין שווי המקרקעין שהופקעו ממהדרין (חוו"ד רובל בעניין קרקעות שוורץ- ע.ב.). פסיקת השמאי סם רובל התבססה על שווי המקרקעין שהופקעו ממהדרין (ההדגשה במקור – ע.ב.). ויודגש כי השמאי (האושנר –ע.ב.) לא קבע את שווי המקרקעין. השמאי כאמור קבע את היחס בין המקרקעין על פי ההסכמה הדיונית שבין הצדדים (ההדגשה שלי- ע.ב.), כאשר מהדוגמא המספרית שנתן עולה בבירור כי הבסיס לחישוב הפיצוי בהתאם לחוות דעתו הוא קרקעות מהדרין.
...
לאור האמור לעיל, הבקשה של התובעים (המבקשים- ע.ב.) בבש"א זו שבפני
י לקבוע את שווי המקרקעין כפי שביקשו – דינה להידחות." (ראו החלטה מיום 14/7/05; להלן: "ההחלטה מיום 14/7/05").

4. בחודש אוגוסט 2005 הועבר התיק לטיפולי – על מנת שאדון בשאלת גובה הריבית והפרשי ההצמדה המתווספים לפיצויי ההפקעה. לאחר שהגישו הצדדים סיכומי טיעוניהם בכתב בנדון, ביום 6/3/06 ניתן פסק הדין בתובענות - שבו קבעתי כי שיעור הפרשי ההצמדה והריבית שיתווסף לפיצויי ההפקעה יהיה כאמור בסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד- 1964, קרי: הפרשי הצמדה בתוספת ריבית צמודה בשיעור 1.5% לשנה, החל ממועד ההפקעה. כן חייבתי את המשיבים לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 50,000₪ בתוספת מע"מ והוצאות משפט. ודוק: בהסדר הדיוני נקבע באופן מפורש כי שאלת סכום הקרן של הפיצוי המגיע למבקשים בגין ההפקעה לא תידון ולא תוכרע על ידי בית המשפט – ועל כן לא נמצא בפסק הדין דיון בעניין זה, אלא רק אזכור הכרעת השמאי האושנר ומתן תוקף של

פסק דין
להכרעתו. סוגיית גובה הקרן הוכרעה כאמור על ידי השמאי האושנר בהתאם לנקודות המידוד שנקבעו בהסדר הדיוני, והיחס שקבע בחוות דעתו בין נקודות מידוד אלה לבין שווי הזכויות בקרקעות חסונא.

המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו חלקו הן על שיעור הריבית שנקבע בפסק הדין, והן על גובה שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו לטובתם (כתב הערעור צורף כנספח א לסיכומי המשיבים). המבקשים אף הבהירו כי הגם שנטושה בינם לבין המשיבים מחלוקת בנוגע לסכום הקרן של פיצויי ההפקעה – מחלוקת זו אינה חלק מן הערעור; ואולם בית המשפט העליון מצא כאמור לנכון להחזיר את התיק לערכאה הדיונית על מנת שתשוב ותידרש למחלוקת זו.

תמצית המחלוקת בין הצדדים
5. לאחר החזרתו של התיק לבית משפט זה, חוזרים המבקשים על אותה טענה שהעלו במסגרת בש"א 2912/05 – שלפיה יש לחשב את סכום הפיצוי המגיע להם בגין ההפקעה באופן יחסי לשווי קרקעות מהדרין כפי שנקבע בחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין (17.8$ למ"ר), ולא בהתייחס לשווי קרקעות מהדרין כפי שנקבע בפסיקת שטרן כאמור בסעיף 2.2 להסדר הדיוני (13.68$ למ"ר). על פי גרסתם, חרף האמור בהסדר הדיוני חוות דעת האושנר מפנה לחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין – ועל כן יש לקבוע את שוויים של קרקעות מהדרין על פי האמור בה.

גם המשיבים חוזרים על גרסתם בבש"א 2912/05 – שלפיה אין לסטות מהאמור בהסדר הדיוני בנוגע לשווי הזכויות בקרקעות מהדרין. הם מוסיפים וטוענים כי לנוכח ההחלטה מיום 14/7/05 ממילא מושתקים המבקשים מלהוסיף ולטעון בנדון.

דיון
6. הדיון בתובענות הוחזר לבית המשפט המחוזי על ידי בית המשפט העליון, על מנת ליישב מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשלב הערעור בנוגע לסכום הקרן של פיצויי ההפקעה המגיעים למבקשים. ואולם כפי שכבר צוין, בהתאם לאמור בהסדר הדיוני סוגיית שיעור הקרן של הפיצוי נמסרה להכרעתו של השמאי האושנר – ועל כן היא כלל לא היתה נושא לדיון בפני
י וממילא לא נדונה בפסק הדין. עם זאת, טענת המבקשים כי ההפניה בחוות דעת האושנר ל"פסיקת השמאי המוסכם מר סם רובל" מתייחסת לחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין – נדונה זה מכבר על ידי מותב אחר בבית המשפט (כבוד השופטת ר' לבהר שרון) ונדחתה בהחלטה מנומקת. ההחלטה מיום 14/7/05 מדברת בעד עצמה, וקובעת באופן שאינו משתמע לשני פנים כי אין יסוד לטענת המבקשים שלפיה השמאי האושנר הורה כי חישוב הפיצוי המגיע להם יבוצע בהתאם לשווי קרקעות מהדרין כאמור בחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין. בית המשפט מצא, כפי שגם ברור מתוך חוות דעת האושנר עצמה, כי השמאי האושנר התייחס אך ורק לחוות דעת רובל בעניין קרקעות שוורץ הנזכרת בהסדר הדיוני - שלפיה שווי קרקעות שוורץ עולה על שווי קרקעות מהדרין ב- 14%.

התנהלותם של המבקשים ראויה לביקורת - בראש ובראשונה על כך שבכתב הערעור טענו באופן מטעה כי שאלת סכום הקרן של פיצויי ההפקעה נותרה פתוחה בתום הדיון בבית המשפט המחוזי:

"כמו כן פנו המערערים (המבקשים- ע.ב.) לכבוד בית המשפט כדי שיקבע את שיעור הבסיס לפיו יש לחשב את שיעור הפיצוי על פי שומת השמאי המכריע (השמאי האושנר- ע.ב.) – בסיס אליו התנגדו המשיבים למרות שצויין במפורש בשומת השמאי המכריע – ולמרות שבין הצדדים הוסכם כי שומתו של השמאי המכריע תהיה סופית ומכרעת – בעניין זה ניתנה על ידי בית המשפט (במותב אחר) החלטה שלמעשה נמנעה מלקבוע את שיעור הבסיס – ועניין זה – שאיננו חלק מהערעור המוגש לכבוד בית המשפט בגין פסק דינו החלקי של כבוד בית המשפט קמא, יובא בפני
כבוד בית המשפט עם ולאחר עריכתה של פסיקתא מלפני כבוד בית המשפט קמא." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (עמ' 3 לכתב הערעור).

סכום הקרן של פיצויי ההפקעה לא נותר בגדר שאלה פתוחה – שכן טענותיהם של המבקשים בנושא נדונו והוכרעו זה מכבר. המבקשים לא הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 14/7/05, ואף ביכרו שלא להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק הדין – ועל כן היא הפכה לחלוטה, והמבקשים מושתקים מלחזור בשלב זה של הדיון על אותן טענות שנדחו זה מכבר על ידי בית המשפט. יוער עוד כי ההתייחסות לפסק הדין כהגדרתו לעיל כאל

פסק דין
חלקי, אף היא מטעה ואין בה ממש.

7. לא זו אף זו.

עצם טענתם של המבקשים כי יש לקבוע את שווי קרקעות מהדרין על פי חוו"ד רובל לעניין קרקעות מהדרין, היא מטעה. שוויין של קרקעות מהדרין כלל לא היה נתון במחלוקת בין הצדדים – באשר שווי זה נקבע באופן מפורש בסעיף 2.2 להסדר הדיוני; והצדדים אף הדגישו בהסדר כי לשמאי האושנר לא תהא כל סמכות לשקול את סבירות הערכים שנקבעו בהסדר הדיוני ביחס לשווי קרקעות מהדרין וקרקעות שוורץ (ראו סעיף 4 להסדר שצוטט לעיל). אם לא די בכך, בהסדר הדיוני נאמר כי לא יהיו קביעות נוספות שישמשו כנקודות מידוד פרט לאלה המפורטות בסעיף 2 להסדר – וחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין אינה נמנית עימן.

חמור מכך, האופן שבו הציגו המבקשים את המחלוקת הנטושה לכאורה בינם לבין המשיבים בנוגע לסכום הקרן של פיצויי ההפקעה מקים חשש ממשי להטעיה של בית המשפט. ברשימת פלוגתאות ומוסכמות מיום 24/2/09 שהגישו מטעמם לאחר החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, ציינו המבקשים כדלקמן:

"2. הצדדים הגישו לשמאי הפוסק (השמאי האושנר- ע.ב.) מסמכים במסגרת ההליכים שהתנהלו בפני
ו וזאת על פי הוראות סעיף 3 (להסדר הדיוני- ע.ב.) אשר כללו בסעיף 3.3 גם את חוות דעתו של כבוד השמאי המכריע סם רובל בעניין שוורץ ומהדרין אשר העתקה רצ"ב לכתב זה כנספח ב." (ההדגשה שלי- ע.ב.). (ראו גם סעיף 9 לסיכומים מטעם המבקשים).

בסעיף 3.3 להסדר הדיוני אמנם נאמר כי הצדדים יעבירו לשמאי האושנר את חוו"ד רובל בעניין קרקעות שוורץ – אך בשום פנים ואופן לא נאמר כן בנוגע לחוו"ד רובל בעניין קרקעות מהדרין; והדברים מדברים בעד עצמם.

סוף דבר
8. התוצאה היא שיש לדחות את גרסתם של המבקשים בנוגע לסכום הקרן של פיצויי ההפקעה. על פי האמור בהסדר הדיוני ובחוות דעת האושנר – השיעור הנומינלי של הפיצוי הוא 33.516$ למ"ר (13.68$ x 2.45).

אין לי אלא להצר על התנהלותם של המבקשים שבעטייה הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי לדיון בסוגיה שנדונה והוכרעה על ידו זה מכבר, והביאה להתמשכות ההליכים בתובענות שלא לצורך. במצב דברים זה אני מורה למבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, 19 יולי 2010, בהעדר הצדדים וב"כ.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
לפני כב' השופטת ענת ברון
19 יולי 2010
ה"פ 1848/97
ה"פ 10780/99
ה"פ 840/01
עמוד 1 מתוך 10








הפ בית משפט מחוזי 1848/97 יורשי מוסא חסונא, הודה אלסעדי, פטמה חסונה ואח' נ' שר האוצר, מינהל מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 19/07/2010)