פסקי דין על עיריית חדרה | פסקי דין על בני ממקה מהנדס העיר חדרה | פסקי דין על אליסייה רובינשטיין מנהלת מח' רישוי ואח' | פסקי דין על לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח | פסקי דין על אברהם לביא | פסקי דין על מלכה לביא |

21363-05/10 רעא     21/07/2010




רעא 21363-05/10 עיריית חדרה, בני ממקה מהנדס העיר חדרה, אליסייה רובינשטיין מנהלת מח' רישוי ואח' נ' לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ, אברהם לביא, מלכה לביא










בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 21363-05-10 עיריית חדרה
ואח'
נ' לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ
ואח'



21 יולי 2010




בפני

כבוד השופט א' קיסרי

מבקשים

1
.
עיריית חדרה

2
.

בני ממקה – מהנדס העיר חדרה

3
.

אליסייה רובינשטיין –מנהלת מח'
רישוי
4
.
בני ימין – מנהל מח'
השבחה


נגד

משיבים

1. לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ
2. אברהם לביא
3. מלכה לביא





החלטה

זוהי בקשה למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת ק' אניספלד) מיום 4.4.10 בת"א 2105/05 שלפיה נדחתה בקשתה של המבקשת 1 ("העירייה") לדחות על הסף את התביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשים 2-4 ("המבקשים") ("ההחלטה").

לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובתשובת המשיבים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

התביעה בת"א 2105/05 הינה תביעתם של המשיבים לתשלום סכום כסף מסוים והיא הושתתה על עילות בדיני הנזיקין ומדיני ההשבה. העירייה הגישה בקשה לדחייה חלקית של התובענה על הסף והנימוקים לכך היו: התיישנות, מעשה בית דין והיות המבקשים עובדי ציבור אשר עומדת להם החסינות לפי פקודת הנזיקין ("הפקודה"). את טענת ההתיישנות קיבל בית המשפט קמא בחלקה, את טענת מעשה בית דין הוא דחה, כפי שגם עשה לגבי הטענה של חסינות עובדי הציבור.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה שאין עילה להתערב בהחלטה ככל שהיא נוגעת לטענות ההתיישנות ומעשה בית דין ומשום כך ביקשתי את תשובת המשיבים אך ורק ביחס לנטען בשאלת החסינות למבקשים, ולאחר עיון בתשובה הגעתי למסקנה שכאמור, יש לדחות את הבקשה.

בפסיקה עקבית הנוגעת לסוגיית
מתן הרשות לערער על החלטת ביניים, ניתן למצוא את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים (רע"א 386/10 עזבון המנוח שלמה נקיבלי ז"ל נ' עזבון המנוח נאיף אסד פאדול (טרם פורסם, 4.3.10)).

כאמור, בית המשפט קמא קיבל את טענת ההתיישנות בחלקה וקבע כי התובענה התיישנה ביחס לכל מעשה או מחדל אשר קדם ליום 3.5.98 שהוא המועד החל שבע שנים קודם להגשת התובענה. כנגד קביעתו זו של בית המשפט קמא מעלה העירייה טענות שהיה מקום לקבוע כי חל שיהוי בהגשת התובענה אולם אין בטענות אלה כדי להביאני לסטות מן הכלל של אי ההתערבות בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית. לתוצאה דומה אני מגיע גם בנוגע לטענת העירייה כי מתקיים מעשה בית דין. בית המשפט קמא סבר שתביעת המשיבים מחייבת בירור עובדתי ואיני רואה דופי במסקנתו זו. את טענת החסינות ראה בית המשפט קמא לדחות מחמת איחור בהגשת הבקשה לפי תקנה 9 לתקנות הנזיקין [אחריות עובדי ציבור] תשס"ו- 2006 ("תקנות הנזיקין"). בעניין זה קבע בית המשפט קמא כי המועד הקבוע בתקנה 9 הוא מועד הקבוע בחיקוק שהארכתו מחייבת קיומו של טעם מיוחד וכי המשיבים לא הגישו את הבקשה במועד ואף לא הראו טעם מיוחד המאפשר להאריכו. בעניין זה טענה העירייה כי לפי תקנות הנזיקין היה על המשיבים להגיש הודעה, לפני תקנה 2(ב), והם לא עמדו בחובה זו, וכי מניין שלושים הימים הקבוע בתקנה 9 מתחיל רק לאחר שהודעה על תובענה נגד עובד ציבור מוגשת לרשות הציבורית בהתאם לתקנה 2(ב) ולכן לא היה מקום לקבוע כי העירייה והמבקשים איחרו בהגשת הבקשה לקביעת חסינותם של המבקשים.

על טענה זו עונים המשיבים, והם צודקים בכך, שתקנה 9 מחייבת את הגשת הבקשה בעניין החסינות תוך שלושים יום "מהיום שבו הומצא כתב התביעה לרשות הציבורית או לעובד הרשות הציבורית, לפי העניין...". מהוראה זו ניתן ללמוד שבמקום שהתביעה מוגשת גם נגד הרשות הציבורית אזי מילוי החובה הקבועה בתקנה 2(ב), היינו מתן הודעה לרשות הציבורית על הגשת תביעה נגד העובד, איננו תנאי מוקדם ואיננו תחילת מניין התקופה להגשת הבקשה לפי תקנה 9 זאת מפני שבמקרה כמו זה שלפנינו, שעובד הציבור נתבע ביחד עם הרשות הציבורית, מסירת כתב התביעה לרשות הציבורית מספיקה כדי להעמידה על עובדת הגשת התביעה גם נגד העובד שלה ולכן יחל מניין הימים ביום שקיבלה העירייה את כתב התביעה.

העירייה טענה כי בקשת הרשות לערער מעוררת עניין בעל חשיבות ציבורית והוא שאלת החסינות הניתנת לעובדי הציבור על פי הפקודה אלא שעניין זה, עם כל החשיבות שניתן לייחס לו, יוכל להתברר במסגרת ערעור, אם וכאשר יהיה צורך להגישו. מכל מקום אם סברה העירייה כי שאלת החסינות היא בעלת חשיבות כפי שהיא טוענת עתה, ראוי היה שהיא לא תתמהמה בהגשת הבקשה לפי תקנות הנזיקין.

משום כל אלה אני רואה לדחות את הבקשה ולחייב את העירייה לשלם למשיבים שכר טרחת עורכי דין בסכום של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.


ניתנה היום,
י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 21363-05/10 עיריית חדרה, בני ממקה מהנדס העיר חדרה, אליסייה רובינשטיין מנהלת מח' רישוי ואח' נ' לביא אברהם חב' לבנין ופיתוח בע"מ, אברהם לביא, מלכה לביא (פורסם ב-ֽ 21/07/2010)