פסקי דין על שבחיה מזרחי | פסקי דין על אורנה אללי כהן (אשכנזי)

1629/10 תק     22/07/2010




תק 1629/10 שבחיה מזרחי נ' אורנה אללי כהן (אשכנזי)








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 1629-10 מזרחי ואח' נ' אללי כהן (אשכנזי) ואח'






בפני

כב' השופטת
דורית פיינשטיין

תובע

שבחיה מזרחי


נגד


נתבעת

אורנה אללי כהן (אשכנזי)




פסק דין



1.

בפני
תביעה לאכיפת הסכם ולקבלת פיצויים בגין הפרתו וכן תביעה שכנגד לפיצוי בגין נזקים ממונים ועגמת נפש.

2.
מר שבחיה מזרחי
הוא הבעלים של עסק לממכר כלים חד פעמיים, מוצרי נייר, חומרי ניקוי וכדומה, והוא משווק את מרכולתו לעסקים שונים לרבות מסעדות ומזנונים (להלן: התובע; והמוצרים ).

3.
גב' אורנה אללי כהן
פתחה
ב-13.1.10 מזנון סלטים
המוכר סנדוויצים ופסטות (להלן: הנתבעת).

4.
במהלך חודש ינואר 2010 בסמוך למועד פתיחת המזנון פנה אל הנתבעת סוכן מכירות של התובע, מר דניאל כהן, והציע לה לרכוש מוצרים שונים להפעלת המזנון.

5.
במסגרת המגעים בין הצדדים העביר מר כהן לנתבעת טופס בן מספר עמודים הכולל הצעת מחיר למוצרים שונים שהתובע היה מעוניין לשווק ולמכור לנתבעת.

6.
מוסכם כי
יום או יומיים לפני פתיחת המזנון שלח התובע לנתבעת משלוח גדול של ציוד חד פעמי וחומרי ניקיון בסך כולל של 6,328 ₪. התובע טוען כי משלוח זה היה על יסוד הזמנה טלפונית ואילו הנתבעת טוענת כי ציפתה לקבל דוגמיות אך לא ציפתה לקבל משלוח כזה, שחסם לה את המחסן ואזור השירות כולו.

7.
בנוסף טוען התובע כי היו משלוחים נוספים וקטנים יותר בשבוע שבועיים שלאחר מכן אל הנתבעת וצירף את החשבוניות בגין משלוחים אלו.

8.
במועד הדיון הציג התובע מספר חשבוניות המעידות על זיכויים שזיכה את חשבונה של הנתבעת במהלך תקופת ההתקשרות. חשבונית המס (זיכוי) האחרונה נושאת את התאריך 7.2.10.

9.
הנתבעת הודתה כי קיבלה את המוצרים והחשבוניות אך טענה שהתובע עד לדיון לא נתן לה את כל הזיכויים.

10.
הנתבעת לא שילמה דבר עבור המוצרים שסופקו לה, והתובע פנה באמצעות בא כוחו ביום 16.2.10 בדרישה שהנתבעת תשלם לו 9,013 ₪.

11.
בתשובה טענה הנתבעת כי היא לא מעוניינת כלל במוצרים ועל התובע לקחת אותם בחזרה, שכן היא לא היתה מעוניינת בהם מלכתחילה, והוא ניסה לכפות עליה לרכוש אותם.

12.
ביום 22.2.10 או בסמוך לכך הגיע נהג שמועסק על ידי התובע ולקח את כל המוצרים שהתובע סיפק לנתבעת לרבות מוצרים שהנתבעת החלה להשתמש בהם. כך למשל הנהג אסף גם חצי חבילת נייר טואלט וחבילות של מוצרים רבים ושונים שכבר נפתחו, ונעשה בהם שימוש חלקי.

13.
ביום 23.3.10 פנתה הנתבעת לתובע והציעה לו להסדיר את כל החשבון ביניהם, לרבות הוצאת זיכוי בגין הסחורה שהוחזרה. התובע לא השיב לפניה זו.


טענות התובע:

14.
הנתבעת הזמינה מספר פעמים בטלפון סחורה ולא שילמה עבורה. כראיה לכך הציג התובע חשבוניות הכוללות גם רישומים על החזרת מוצרים וזיכויים.

טענות הנתבעת:
15.
הנתבעת טוענת כי לא הזמינה דבר אלא ביקשה לקבל דוגמיות והתובע העדיף לאלץ אותה לקבל סחורה, בכמויות מופרזות, מתוך הנחה שהיא תאלץ לשלם לו. הנתבעת טוענת כי התובע איים עליה והיא נאלצה להגיש כנגדו תלונה במשטרה.

16.
בתביעה שכנגד טענה הנתבעת כי כמות הסחורה הגדולה שהתובע סיפק לה חסמה את המחסן כולו וגרמה למאוורר של מקרר הנירוסטה שהיה במחסן להתקלקל. כתוצאה מכך, המנוע של המקרר נשרף, המקרר לא היה בר תיקון, וכל הסחורה שהיתה בו התקלקלה ונזרקה.

17.
בתשובה מכחיש התובע את הטענות הללו.

דיון והכרעה:
18.
העידו בפני
התובע, הנתבעת ומר לירז סמילנסקי שעזר לנתבעת להקים את המזנון.

19.
אפתח ואדון בתביעה העיקרית ולאחריה בתביעה שכנגד.


האם נכרת בין התובע לנתבעת הסכם לרכישת מוצרים:

20.
על פי הוראות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973, חוזה יכול להכרת בכתב, בעל פה או בהתנהגות הצדדים.

21.
התובע טען בתחילה כי טופס הצעת המחיר הוא טופס ההזמנה של הנתבעת אך חזר בו לאחר שבית המשפט הפנה את תשומח ליבו לכך שהמילה "הזמנה" נמחקה מהטופס ואילו המילים "הצעת מחיר" הודגשו בעיגול.

22.
אז טען התובע כי כל ההזמנות היו באמצעות הטלפון. גירסתו הראשונית של התובע היתה שהנתבעת שוחחה עם דניאל כהן והזמינה מוצרים, ולאחר מכן טען שהיתה גם שיחה אחת איתו, שבו הוזמנו מוצרים.

23.
כך או כך התובע לא הציג טופס הזמנה ולא גם טופס שמולא על ידו או על ידי מי מעובדיו לאחר שהנתבעת ביצעה את ההזמנה לכאורה.

24.
בנוסף, על אף המלצת בית המשפט, התובע החליט שלא להזמין את דניאל כהן לעדות. עדות זו היתה חשובה ביותר ויכולה לשפוך אור על תהליך ההתקשרות שהיה מול הנתבעת, המשא ומתן עימה וההזמנות שהיא עשתה לכאורה.

25.
הלכה היא כי "הימנעות מלהביא ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (ראו, לדוגמה, ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993) בסמוך לאותיות ה-ו; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין (לא פורסם, 28.12.94); י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה כרך שלישי, (תשס"ד) בעמודים 1650-1649)" (ע"א 143/08 בני חי קרצמן נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2010(2), 2688 , 2693 (2010) ).

26.
מכאן שהתובע לא הוכיח כי הנתבעת הזמינה את כל המוצרים ובכמויות שהוא סיפק לה.

27.
מנגד, הנתבעת טענה אמנם כי היא לא הזמינה דבר אך בעדותה אמרה כי היא לא הזמינה מעולם את הכמויות שקיבלה, ושהיא היתה מעוניינת בכמויות קטנות. מעדות הנתבעת עולה כי היא פתחה לראשונה עסק, ולא ידעה מה יהיה היקף הלקוחות בו ומה היקף המוצרים להם תזדקק.

28.
בעדותה אף אישרה כי קיבלה את כל הסחורה האמורה בחשבוניות השונות, ומכאן עולה שגירסתה היא למעשה שהיא היתה מעוניינת בסחורה אך לא בכמויות שבה היא סופקה לה.

29.
יובהר כי גירסתה של הנתבעת היתה מבולבלת במידה רבה, שכן הנתבעת היתה מאוד נסערת בדיון, אך מכלל העדות ניתן ללמוד כמה דברים.

30.
בראש ובראשונה ברור כי הנתבעת לא הזמינה רק דוגמיות אלא היתה מעוניינת לקבל כמות מספקת של מוצרים לפתיחת המזנון. הנתבעת לא טענה כלל כי היו לה מוצרים מספקים אחרים, ועל כן הסחורה של התובע היתה חיונית לפתיחת העסק.

31.
הנתבעת במועד הקמת העסק לא ידעה כלל מהן הכמויות להן היא תזדקק וציפתה כי התובע או הסוכן מטעמו יסייעו לה בגיבוש ההזמנה.

32.
בפועל הנתבעת כן השתמשה במוצרים שהתובע סיפק לה. מכך עולה כי אף אם קיימת חוסר בהירות מסוימת בנוגע להזמנות הרי שמהתנהגות שני הצדדים עולה כי נכרת ביניהם הסכם.


תוכן ההתקשרות בין הצדדים:

33.
נוכח כל האמור לעיל המסקנה היא שהנתבעת הזמינה מהתובע מוצרים אך היא חולקת על הכמות שסופקה לה. יחד עם זאת לא ברור אם הנתבעת הזמינה כמויות אחרות והתובע הוא שסיפק לה כמויות גדולות מדי לצרכיה, או שהסוכן של התובע הוא שקבע את הכמויות. הנטל בעניין זה רובץ לפתחו של התובע והוא כאמור לא הוכיח כי הנתבעת הזמינה את כל הכמויות שסופקו לה.

34.
כך או כך, משעשתה הנתבעת שימוש במוצרים, הרי שעליה לשלם בגינם.


בגין אלו מוצרים על הנתבעת לשלם לתובע:
35.
התובע מחד טוען כי הוא מבקש את מלוא הסכום בגין הסחורה שסופקה ולא הוחזרה אך מנגד כתב התביעה שלו מתבסס על כל החשבונית שהוציא, מבלי לקזז את הסחורה שהשיב לידו בסוף פברואר.

36.
הנתבעת טוענת כי היא לא התכוונה להחזיר בסוף פברואר מוצרים שכבר החלה להשתמש בהם, אך הנהג שנשלח מטעם התובע אמר לה שניתנה לו הוראה לקחת את הכל בחזרה "ולגלח" לה את העסק מכל המוצרים.

37.
התובע עצמו טען כי הנתבעת החזירה הכל לרבות מוצרים פתוחים.

38.
גם בעניין זה התובע אינו יכול להעיד מידיעה אישית, שכן הוא לא היה במקום ובכל זאת הוא נמנע מלהזמין את הנהג שמועסק על ידו לעדות. הימנעות זו נזקפת אף היא לחובתו ואני מקבלת את גירסת הנתבעת וקובעת כי התובע הוא שביקש לאסוף את כל המוצרים בחזרה.

39.
בנסיבות אלו, שעה שהתובע הוא שעמד על השבה של מוצרים פתוחים וחלקיים הרי שאין הוא יכול לחייב את הנתבעת בעלותם המלאה ועל הנתבעת לשלם רק עבור אותו חלק במוצר שבו עשתה שימוש.

40.
יובהר, שעה שהתובע אסף מהמזנון חבילות פתוחות של כוסות וצלחות או חצי חבילה של נייר טואלט, הרי שהנתבעת אינה חייבת לשלם עבור חבילות שלמות.

41.
החשבונית האחרונה נושאת את התאריך 7.2.10 בעוד שהסחורה הושבה רק ביום 22.2.10 דבר המעיד כי התובע לא זיכה את הנתבעת בכל סכום שהוא בגין הסחורה שהושבה באותו מועד.

42.
מנגד, אין מחלוקת כלל בין הצדדים בדבר הסחורה שהושבה בסופו של דבר, והרשימה שערכה הנתבעת במועד פינוי המזנון מקובלת ומוסכמת על שני הצדדים.

43.
על כן, על התובע לזכות את הנתבעת בגין כל המוצרים המופיעים ברשימה לרבות המוצרים הפתוחים שנעשה בהם שימוש חלקי.


מהו הסכום שאותו חבה הנתבעת לתובע:

44.
התובע הציג בפני
חשבוניות בסך כולל של 9,164 ₪ וכאמור אין חולק כי סחורה בשווי זה סופקה.

45.
התובע אף הציג בפני
זיכויים על סך כולל של 1,446 ₪ ועל כן סכום התביעה לא יכול לשיטתו של התובע לעלות על 7,718 ₪.

46.
מהשוואה בין הרשימה של המוצרים שהוחזרו לבין המוצרים שבגינם ניתן זיכוי עולה כי התובע לא זיכה את הנתבעת עבור המוצרים הבאים: 17 יחידות של מפיות, 2 קרטונים של מכסים לרטבים, 2 קרטונים של גביע רוטב, 1.5 קרטונים של שקיות קרטון, 11 יחידות של אשפתון , 17 שרוולים של כוסות 350 מ"ל חד פעמיות, 12 שרוולים של כוסות 500 מ"ל חד פעמיות, 1 קרטון של קערות שחורות 750 ג', 1 קרטון של קערות 500 ג', 1,500 יחידות של סכום ארוז 18 שרוולים של מכסה שטוח לאייס, חצי חבילת נייר טואלט,
1 חבילה קש שחור מתקפל, 5 יחידות כפיות של 100, 8 יחידות של מפית דיספנסר, 7 יחידות של כפפות חד פעמי, 11 שרוולים של מכסים לכוסות, 7 שרוולים של כוסות, 1 שק גופיה לבן, 1 קרטון שקית 50*70 בגליל, 2 קרטון של 250 מנשא לקפה זוגי, 1 קרטון של קופסה לבורקס.

47.
מעיון בהצעת המחיר ובחשבוניות
עולה כי את שווים של חלק מהמוצרים ניתן לקבוע באופן מדויק (למשל מנשא לכוס זוגי עולה 0.58 אגורות) ואילו את חלקם קשה לאמוד שכן לא ברור מהי הכמות שיש בכל חבילה וחבילה. על כן, על דרך האומדנא ולאחר שבחנתי את כל החשבוניות אני קובעת שיש לזכות את הנתבעת בגין מוצרים אלו בסך של 3,000 ₪.

48.
על כן, היתרה שעל הנתבעת לשלם היא 4,718 ₪ כולל מע"מ.


התביעה שכנגד:
49.
הנתבעת
טענה כי המקרר של כל מוצרי החלב התקלקל ועל כן נאלצה לזרוק גם את המקרר וגם את המוצרים שהיו בו.

50.
טענה זו של הנתבעת לא הוכחה.

51.
הנתבעת טענה שהגיעה לעבודה והרגישה שהגבינות חמות ועל כן ביקש מלירז לבדוק את המקרר. לירז דווקא העיד שהוא היה הראשון שהרגיש שהמקרר חם והיות והוא חשמלאי בדק את המקרר, וראה שהמנוע נשרף.

52.
הנתבעת העידה כי לא הזמינה טכנאי מקררים לבדיקת המקרר וכי לא ניסתה לתקן את המקרר, להחליף את המנוע או אפילו לרכוש מקרר חדש.

53.
לצורך הוכחת טענתה כי הגבינות נזרקו כולן, צירפה הנתבעת אישור ממנהלת החשבונות שלה על גובה ההוצאות החודשי שיש למזנון בגין מוצרי חלב. דא עקא שאין זו ראיה לכך שהנתבעת
אכן היתה צריכה לרכוש את כל מוצרי החלב מחדש בסמוך לפתיחת המזנון.

54.
לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה את תביעתה.

55.
הנתבעת גם טוענת כי נגרמה לה עוגמת נפש רבה בשל התנהלות התובע ואילו התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות רבות בשל העיכוב בתשלומים. ברי מהתנהגות הצדדים כי ההתקשרות ביניהם לא היתה סוגה בשושנים וכי לשני הצדדים נגרמו הוצאות ועוגמת נפש. על כן אני קובעת כל צד ישא בהוצאותיו.


סיכומו של דבר:
56.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,718 ₪ כולל מע"מ וזאת בתוך 30 יום.





ניתן היום,
י"א אב תש"ע, 22 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1629/10 שבחיה מזרחי נ' אורנה אללי כהן (אשכנזי) (פורסם ב-ֽ 22/07/2010)