פסקי דין על תמיר היימן | פסקי דין על א. בריל אדריכלים בע"מ

23235-09/09 תק     23/07/2010




תק 23235-09/09 תמיר היימן נ' א. בריל אדריכלים בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 23235-09-09 היימן נ' א. בריל אדריכלים בע"מ






בפני

כב' השופט
אייל
דורון


התובע

תמיר היימן
, ת.ז. 055098495


נגד


הנתבעת

א. בריל אדריכלים בע"מ
, ח.פ. 512198425




פסק דין


1.
תביעה בסכום של 792 ₪ שהגיש ספק ציוד משרדי כנגד לקוח.

2.
לטענת התובע, הוא מפעיל עסק של אספקת ציוד משרדי עד לבית הלקוח, תחת השם המסחרי "בית הגליל". הוא נהג לספק ציוד משרדי מעת לעת למשרדה של הנתבעת, המצוי בביתו של מנהלה, מר אורי בריל, בשכונת דניה, חיפה. הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 792 ₪, בגין שתי חשבוניות: חשבונית מס' 4235 ע"ס 643 ₪ וחשבונית מס' 4222 ע"ס 149 ₪.

3.
הנתבעת, באמצעות מנהלה, מאשרת כי התובע סיפק לה ציוד משרדי במשך מספר שנים ואינה מכחישה קבלת הציוד נשוא התביעה. הנתבעת טוענת כי נהגה להחזיר ציוד משרדי שלא התאים לצרכיה לידי התובע כאשר היה מגיע לספק ציוד נוסף, כי הציוד נשוא התביעה לא התאים לצרכיה, וכי למרות שהתובע הוזמן לקחתו – לא הגיע על מנת לעשות כן. למעשה, מדובר בטענה בדבר נסיון להחזיר רק חלק מהציוד, שכן אין מחלוקת כי בחלק מהציוד עשתה הנתבעת שימוש (החשבונית ע"ס 149 ₪, למשל, נובעת כולה מאספקת חבילות נייר). לטענת הנתבעת, לאחר בקשות חוזרות שלחה לו מכתב אשר הזמין את התובע לקחת חלק מהציוד חזרה ולקבל את התשלום בגין הציוד בו עשתה שימוש, אותו העריכה בסכום של 352 ₪.

4.
לאחר ששמעתי את שני הצדדים ועיינתי במסמכים שהציגו בפני
י, אני קובע כי דין התביעה להתקבל.

5.
גרסת התובע היתה פשוטה ומהימנה. עדותו של מנהל הנתבעת, לעומת זאת, לא היתה משכנעת, לשון המעטה, הן מבחינת אופן מתן העדות והן מבחינת תוכנה.

כך, למשל, הנתבעת טענה כי "לדעתנו, סכומים אלו שולמו" (נספח א' לכתב ההגנה), אולם טענה זו אינה מוסיפה אמינות לנתבעת שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם הטענה המרכזית בדבר נסיון לחזיר את הציוד סמוך לאחר קבלתו.


אני דוחה את טענת הנתבעת ולפיה היא ביקשה להחזיר חלק מן הציוד בסמוך לאחר קבלתו, וזאת לא רק מהטעם שאני מבכר כאמור את גרסת התובע. לאור מערכת היחסים בין הצדדים בעת הרלבנטית, יש להניח כי אילו היתה הנתבעת מבקשת זאת, היה התובע נענה לבקשה והציוד היה מוחזר.


מן הראוי להדגיש כי אספקת הציוד התבצעה בתחילת שנת 2006, ואילו מכתבה הראשון של הנתבעת בנוגע להחזרת הציוד, מכתב בו היא נתלית, הינו מסוף שנת 2008 – כמעט שלוש שנים לאחר האספקה – ועובדה זו מדברת בעד עצמה. אני מקבל את טענת התובע שמכתב זה לא בא לעולם אלא רק בעקבות דרישתו הכספית הנחרצת של התובע תוך שהוא מבהיר כי ייאלץ לפנות לערכאות, כפי שאכן עשה בחודש נובמבר 2008.

אני מקבל גם את טענת התובע ולפיה החזרת ציוד אינה עניין מובן מאליו, אלא נשקל בהתאם למועד הפניה ולסוג הציוד, וכאן מדובר בראשי דיו שיש להם תאריכי תפוגה ולא ניתן להחזירם זמן רב לאחר האספקה.

6.
גישתה הכללית של הנתבעת אף לוקה בחוסר תום לב שכן למרות שהלכה למעשה אינה טוענת טענת הגנה כלשהי ביחס לסכום של 352 ₪, הרי שגם סכום זה, שלאמיתו של דבר אינו שנוי במחלוקת, לא שולם על ידה. זאת, למרות שמנהלה הצהיר בפני
בית המשפט בתביעה קודמת, אותה הגיש התובע כנגד מנהל הנתבעת אישית, כי חובה של החברה לתובע עומד על סכום זה ולמרות שבפסק דינה של כב' השופטת בסול מיום 16.3.09 בתביעה האישית כנגד מנהל הנתבעת, אשר נדחתה, נפסק כי טוב תעשה הנתבעת אם תשלם סכום זה.

הסברו של מנהל הנתבעת לאי תשלום הסכום האמור, מחדד ומדגיש עוד יותר את חוסר תום הלב המאפיין את גישתם של הנתבעת ומנהלה לכל הפרשה. מנהל הנתבעת הסביר כי הנתבעת לא שילמה זאת, מאחר וקיזזה סכום זה מול הסכום של 300 ₪ אותו חוייב התובע לשלם למנהל הנתבעת לטענתו של זה האחרון. מעבר לכך שלא הוצאה הודעת קיזוז פורמלית, ולא שולמה אפילו היתרה בסכום של 52 ש"ח, הרי שלא ברור כיצד מנהל הנתבעת, אשר בהתדיינות בפני
כב' השופטת הקפיד הקפדה יתרה על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת וטען כי החוב הוא חובה של החברה ולא חוב אישי שלו, מבקש לקזז חוב של החברה מול חוב המגיע לפי הטענה לו באופן אישי.

7.
מצערת עד מאד העובדה כי מחלוקת זו צריכה היתה להגיע לדיון משפטי. אף שבמהלך הדיון נאמר כי "מדובר בסכומים קטנים ולא חשוב מי ישלם בדיוק מה", הרי שבפועל נקטו הצדדים בגישה לוחמנית. אף שאין לי ספק כי זמנם של שני הצדדים יקר, על אף סכום התביעה הנמוך, לא היה מנוס משמיעת הצדדים ומהכרעה בתביעה. על סכום ההוצאות לשקף עובדה זו, במנותק מהסכום הנמוך.

8.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1,000, המהווה את סכום החוב הנתבע משוערך בקירוב נכון להיום.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסכום של 1,000 ₪.


סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

9.
זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום,
י"ב אב תש"ע, 23 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 23235-09/09 תמיר היימן נ' א. בריל אדריכלים בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/07/2010)