פסקי דין על גבריאל עזריאל שוהם | פסקי דין על עו"ד עדי וידנה

5726/08 בל     27/06/2010




בל 5726/08 גבריאל עזריאל שוהם נ' עו"ד עדי וידנה








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



27 יוני 2010

ב"ל 5726-08




בפני
:
כב' השופטת רוית צדיק
מר אהרון ציון (עו')
מר יארניצקי אליאב (מע')

בעניין:
גבריאל עזריאל שוהם


ע"י ב"כ
עו"ד דן אשכנזי
התובע


נגד



המוסד לביטוח לאומי -סניף ת"א


ע"י ב"כ
עו"ד עדי וידנה
הנתבע




פסק דין


1.
בפני
נו תביעה להכרה בפגיעה אשר אירעה למר גבריאל עזריאל שוהם
(להלן: "התובע") כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995. לחילופין, עתר התובע להכרה בפגיעתו כהחמרת פגיעה קודמת.

2.
ביום 11/11/08 דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") את תביעת התובע להכרה בפגיעה אשר אירעה ביום 28/12/06 (להלן: "האירוע התאונתי") כפגיעה בעבודה מן הטעם כי הצורך בביצוע ניתוח להשתלת מעקפים אותו עבר התובע, נבע ממחלה טבעית של כלי הדם הכליליים ללא כל קשר לעבודת התובע.

3.
ביום 19/11/08 הגיש התובע תביעתו לבית דין זה וביום 16/08/09 לאחר שמיעת העדויות, הוחלט על מינוי מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע התאונתי לבין המחלה אשר אובחנה אצל התובע.

4.
דוקטור ידעאל הר זהב, מומחה לקרדיולוגיה (להלן: "המומחה"), מונה כמומחה מטעם בית הדין – להלן השאלות אשר הופנו אל המומחה תשובותיו:

א.
מהי המחלה ממנה סבל התובע בעת אישפוזו בתאריך 29/12/06?
התובע אושפז ב-15/6/06 בביה"ח בילינסון באבחנה של אוטם חד בשריר הלב, בדופן התחתון- צדדי, שביטויו היה קליני, אלקטרוקרדיוגרפיה ומעבדתי, ואף בצנתור שבוצע בו תואר קריש דם בעורק הימני, והוא עבר התערבות אנגיופלסטית עם פתיחה של עורק זה. באותו הצנתור תוארו היצרויות נוספות בשלושת העורקים הכליליים, אשר בצדק, לא טופלו.
התובע אושפז פעם נוספת ב-29/12/06, כאשפוז אלקטיבי, לצורך צנתור נוסף ובהמשך לניתוח המעקפים, לאחר שהרופא המטפל עבר על ממצאי הצנתור הקודם, והתרשם כי לתובע תסמונת תעוקתית במאמץ וממצאי הצנתור הקודם שהצדיקו זאת.
בסיכום המחלה מביה"ח בילינסון שם אושפז ב-29/12/06 נכתב: "הוזמן לצנתר אלקרטיבי בו הודגמה מחלה כלילית המערבת עורק שמאלי הראשי ובנוסף לכך מחלה תלת כלילית. לפי אקו לב תפקוד שמור של חדר שמאל. התקבל לניתוח מעקפים באשפוז הנוכחי.
בביקור אצל ד"ר פרדס בקו"ח מאוחדת ב-25/12/06 נכתב: "אוטם תחתון ב-6/06, עבר הרחבה של עורק ימני. קיימת מחלה בעורק השמאלי הראשי 25%, קדמי יורד באזור התפצלות ובענף מרגינלי." בהמשך: "בעיון בסרט הצנתור, עורק דיאגונלי 70%, עורק קדמי יורד אמצעי 50-60%, מוצא עורק קדמי 40%. אקו של הלב, פרט לאקינזיה אינפרו-לטרית ללא ממצאים. מיפוי תלוים ספקט, דופק 146, פגם מילוי הפיך פוסטרו- לטרלי, ייתכן שייך למרגינלי.
מתלונן על תסמונת תעוקתית במאמץ, דרגה אנגינוטית 2-3.
מופנה אל ביה"ח איכילוב לצנתור. החולה ביקש ביה"ח איכילוב".
בניגוד לאשפוזו ב-15/6/06, אז אושפז עקב אוטם חד בשריר הלב, הפעם, ב-29/12/96, הוא אושפז באופן אלקטיבי, ללא שהיה אירוע לבבי חד, לאחר שהופנה ע"י ד"ר פרדס לבית החולים איכילוב, לאחר שעיין בסרט הצנתור שבוצע ביוני אותה שנה והחליט להפנותו לצנתור נוסף לאור ממצאי הצנתור הקודם והתעוקה במאמץ ממנה סבל התובע.
כאמור, לא היה אירוע לבבי חד שגרם להפנייתו לבית החולים, ובצנתור הנוסף שבוצע לא הייתה עדות אנגיוגרפית לאירוע כזה. ממצאי הצינתור היו דומים לאלו שהודגמו בצנתור הראשון, פרט לעובדה כי הפעם העורק בו הושתל התומך הראה היצרות של כ-70% בתוך התומך, בעוד שבצנתור הקודם העורק היה חסום עם קריש דם.
לשאלה "מהי המחלה ממנה סבל התובע בעת אישפוזו בתאריך 29/6/06", התשובה היא על כן, תעוקת חזה יציבה עם מחלה כרונית של שלושת העורקים הכליליים.

ב.
האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה מיום 28/12/06 לבין אוטם שריר הלב?

על מנת לקבוע באם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ובין האוטם בשריר הלב, יש לוודא כי אכן אירע אוטם בשריר הלב, או אירוע כלילי חד, כי האירוע בעבודתו היה אירוע דחק קיצוני וחריג, וכי קיימת סמיכות זמנים בין האירוע החריג והאוטם. שלושת תנאים אלו שזורים זה בזה, ואי קיומו של אחד מהם שולל את הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודה ובין האוטם.
השאלה שנשאלה ע"י כב' בית הדין מתייחסת לאשפוזו ב-29/6/06, וכאמור אשפוז זה לא היה עקב אירוע לבבי חד כי אם אשפוז אלקטיבי עקב תעוקת חזה יציבה במאמץ וממצאי הצנתור שבוצע כחצי שנה קודם לכן, בו הודגמה מחלה קורונרית שביטויה הצרויות בעורקים הכליליים המספקים דם לשריר הלב.
מחלה זו, שכבר הייתה קיימת לפחות חצי שנה קודם לאשפוז זה, הינה מחלה כרונית, שאינה קשורה באירועי דחק קיצוני.
כזכור, אוטם שריר הלב הינו התוצאה הסופית של שרשרת מאורעות שתחילתה בשינוי ברובד טרשתי המצוי בעורק הכלילי, המתבטא בקרעים בשכבת התאים הפנימית המצפה רובד זה ושפיכת תוכנו השומני של הרובד לחלל כלי הדם. על פני רובד זה נוצרים קרישי דם הגורמים לחסימת העורק ובכך נמנעת אספקת הדם לשריר הלב הניזון מעורק זה. כך אירע באשפוזו הראשון ב-15/6/06, אז לקה התובע באוטם, ובצנתור אף הודגם קריש דם בעורק הכלילי הימני. הסיבה להפיכת רובד טרשתי יציב ל"רובד מסובך", הוא רובד בו נוצרו הקרעים בשכבת התאים הפנימית, אינה ברורה כל צרכה, והיא קשורה בתכונות הרובד מחד, ובגורמים חיצוניים מאידך. בין גורמים אלו כלולים מצבי דחק קיצוני וחריג, הגורמים להפרשת יתר של קטכול- אמינים וחומרים נוספים, שינויים בלחץ הדם ובקצב הלב, שפעול טסיות הדם, עיוות של העורק הכלילי ועוד.
במקרה שלפנינו, גם אם התובע היה חשוף למצב דחק קיצוני וחריג, מצב זה לא גרם לשינויים אשר בעקבותיהם החלה אותה שרשרת מאורעות המובילה לאוטם.
תעוקת החזה ממנה סבל התובע, הייתה עקב מחלתו הכלילית הכרונית, אשר גרמה לתעוקת חזה יציבה, במאמץ, ללא כל עדות לאירוע כלילי חד.
על כן, בתשובה לשאלה "האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה מיום 28/12/09 לבין אוטם שריר הלב?", התשובה לכך שלילית, שכן בסמוך לאירוע זה לא לקה התובע באוטם שריר הלב, כי אם אושפז באופן אלקטיבי לשם צנתור נוסף וניתוח מעקפים, עקב תעוקת חזה יציבה וממצאי צנתור שהעידו על מחלה קורונרית יציבה.

ג.
ככל שהתשובה לב' חיובית היא, יבהיר כבוד המומחה האם השפעת האירוע בעבודה על הופעת האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו.

לאירוע בעבודתו לא הייתה כל השפעה על סיבת אשפוזו ב-29/12/06.


ד.
האם לאור מצבו הבריאותי עובר ליום 28/12/06 יש לומר שהאירוע בעבודה מיום 28/12/06 החיש את בוא האוטם ואלמלא האירוע יתכן והמחלה היתה נדחית למועד מאוחר יותר או שלא הייתה מופיעה כלל?

כאמור, מאחר וביום ה-29/12/08, לא לקה התובע באוטם, ממילא לאירוע בעבודתו יום קודם לכן לא הייתה כל השפעה על דבר שלא קרה.

5.
ביום 26/10/09 נדחתה בקשת התובע להגשת שאלות הבהרה משהשאלות אליהן נדרש המומחה היו תיאורטיות, תוך התעלמות מהמסמכים הרפואיים אשר הונחו בפני
המומחה.

טענות התובע:

6.
התובע ביקש לדחות האמור בחוות דעת המומחה ולקבל תביעתו.

7.
לטענת התובע שגה המומחה עת התייחס לאשפוז למחרת האירוע החריג כעניין אשר אינו קשור כלל לאירוע החריג אלא אשפוז "אלקטיבי". קרי,
פעולה שאין דחיפות לבצעה ויסודה בהפניית התובע מספר ימים קודם לכן על ידי דוקטור פרדס לצנתור.

8.
בנוסף, טען התובע כי
שגה המומחה עת התעלם מסיכום המחלה לגבי "צינתור אלקטיבי" אשר התייחס לצינתור מיום 1/1/07 ולא לאירוע החריג.

9.
עוד, טען התובע כי שגה המומחה עת התעלם מהעובדה שהופנה לצנתור בבית חולים איכילוב ואילו הצנתור בוצע בבית החולים בלינסון. בנוסף, טען התובע כי מעדותו עולה כי כלל לא התכוון להתייצב לצנתור אליו הופנה על ידי דוקטור פרדס.

10.
כמו כן, טען התובע כי גם אם הגיע התובע לצנתור בעקבות הפניית דוקטור פרדס, רק בשל דחיפות המקרה התאפשר אשפוזו בזמן כה קצר משום שתורים לקבלת צנתור אלקטיבי הינם ארוכים ויש להמתין זמן רב טרם ביצועם.

טענות הנתבע:

11.
הנתבע ביקש להסתמך על קביעות המומחה כעולה מחוות דעתו.

12.
לטענת הנתבע, המומחה קבע בצורה ברורה כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלה ממנה סובל הוא.

13.
עוד, טען הנתבע כי התביעה לגבי ההחמרה, ככל שאכן ארעה, אינה בסמכות בית הדין שעה שטרם הוגשה לגורם המוסמך בנתבע.

דיון והכרעה:

14.
ההלכה הפסוקה מייחסת משקל רב לחוות הדעת הרפואית מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין וכך נקבע:

"הלכה פסוקה היא, כי בתי-הדין נוהגים ליתן משקל רב לחוות-דעת המוגשות על-ידי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית-הדין, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית-הדין רבה יותר. חוות-דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית-הדין לחוות-הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה. ברור, כי בשאלות רפואיות, יסמוך בית-הדין את ידיו על חוות-דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן, לעשות כן".
(עב"ל 1608/04 שלום אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.3.08).
עם זאת, יתכנו מקרים בהם ידחה בית הדין את קביעות חוות הדעת הרפואית של המומחה, אך מקרים אלה נדירים ביותר ויתכנו כאשר החלטת המומחה הרפואי מבוססות על הנחת יסוד בלתי נכונה ואינה מעוגנת היטב בחומר הראיות, או שיסודה בהנחה משפטית מוטעית (דב"ע לז/71-0, אברהם ברג נ' המוסד - לא פורסם, דב"ע לז/50-0, המוסד נ' יהושוע שרמייסטר - לא פורסם).

15.
לעניין התביעה להחמרה, הרי שתביעה להכרה בהחמרה בהתייחס למצב קודם אינה בסמכות בית דין זה כי אם בסמכותה הוועדה רפואית. לפיכך, דיוננו יעסוק בשאלת הקשר הסיבתי בלבד.

16.
בחוות דעתו קבע המומחה כי "תעוקת החזה ממנה סבל התובע, הייתה עקב מחלתו הכלילית הכרונית, אשר גרמה לתעוקת חזה יציבה, במאמץ, ללא כל עדות לאירוע כלילי חד." בהמשך המומחה איבחן את האירוע
הראשון מיום 15/6/06 מהאירוע התאונתי מיום 29/12/06 וקבע לגבי התובע כי בניגוד לאשפוזו ב-15/6/06, אז אושפז עקב אוטם חד בשריר הלב, הפעם, ב-29/12/96, הוא אושפז באופן אלקטיבי, ללא שהיה אירוע לבבי חד, לאחר שהופנה ע"י ד"ר פרדס לבית החולים איכילוב, לאחר שעיין בסרט הצנתור שבוצע ביוני אותה שנה והחליט להפנותו לצנתור נוסף לאור ממצאי הצנתור הקודם והתעוקה במאמץ ממנה סבל התובע.
17.
בהמשך חוות דעתו מסכם המומחה וקובע כי "בסמוך לאירוע זה לא לקה התובע באוטם שריר הלב, כי אם אושפז באופן אלקטיבי לשם צנתור נוסף וניתוח מעקפים, עקב תעוקת חזה יציבה וממצאי צנתור שהעידו על מחלה קורונרית יציבה."

18.
מהאמור לעיל עולה כי התובע כלל לא לקה באוטם שריר הלב, ואשפוזו נבע מהמשך טיפול שגרתי שנערך בעקבות הצנתור אשר נעשה ביום 15/06/06. לפיכך מהפן הרפואי אין כל קשר סיבתי בין מצב הדחק הקיצוני והחד לבין אירוע אוטם שריר הלב בהעדר קיום אירוע מסוג זה.

19.
כמן כן, לא מצאנו כי דבק פגם כלשהו בחוות הדעת בהיותה מבוססות ומעוגנת בעובדות ובמסמכים אשר הוצגו בפני
המומחה. משהמומחה קבע באופן מפורש ומנומק כי התובע לא לק באוטם שריר הלב על כן, לאירוע בעובדה לא הייתה כל השפעה על אשפוזו, דין התביעה להדחות.

סוף דבר:

20.
לאור חוות דעתו המנומקת של המומחה ולאחר שבחנו טענות הצדדים, דין התביעה להדחות.

משעסקינן בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.


על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.


ניתן היום,
ט"ו תמוז תש"ע, 27 יוני 2010, בהעדר הצדדים.














אהרון ציון, נציג עובדים

רוית צדיק
,שופטת

אליאב יארניצקי, נציג מעבידים
קלדנית: יקירה.






בל בית דין אזורי לעבודה 5726/08 גבריאל עזריאל שוהם נ' עו"ד עדי וידנה (פורסם ב-ֽ 27/06/2010)