פסקי דין על משה שטיינמץ | פסקי דין על מיכאל שטיינמץ | פסקי דין על עזבון המנוחה פייגה שטיינמץ ז"ל | פסקי דין על בנק איגוד | פסקי דין על כונס הנכסים - עו"ד אמיר לבונטין |

4637/10 רעא     25/07/2010




רעא 4637/10 משה שטיינמץ, מיכאל שטיינמץ, עזבון המנוחה פייגה שטיינמץ ז"ל נ' בנק איגוד בע"מ, כונס הנכסים - עו"ד אמיר לבונטין




החלטה בתיק רע"א 4637/10



בבית המשפט העליון


רע"א 4637/10



בפני
:

כבוד השופטת א' חיות


המבקשים:

1. משה שטיינמץ



2. מיכאל שטיינמץ



3. עזבון המנוחה פייגה שטיינמץ ז"ל



נ


ג


ד



המשיבים:

1. בנק איגוד בע"מ



2. כונס הנכסים - עו"ד אמיר לבונטין


בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בת.א. 18994-11-09 שניתנה ביום 6.6.2010 על ידי כב' השופט מ' יפרח ובקשה למתן סעד זמני.

בשם המבקשים:
עו"ד רועי כרמונה
בשם המשיבים:
עו"ד עמיר ליבונטין

החלטה


בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח) מיום 6.6.2010 בה נדחתה עתירת המבקשים לסעד זמני המורה על עיכוב הליכי מימוש משכון בהם נקט המשיב, בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן:
הבנק
).

1.
המבקשים 2-1
היו בעלי מניות של חברת צמז"ח עולם הספורט בע"מ (להלן:
החברה
). להבטחת התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק, שעבדו המבקשים לטובתו את זכויותיהם החוזיות בחלקת קרקע באזור התעשייה באשדוד הידועה כחלקה 32 בגוש 2298 ובמבנה תעשייתי הבנוי עליה (להלן:
הנכס
), וזאת על פי "שטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שעבוד בדרגה ראשונה" מיום 10.8.2003, המוגבל לסכום של מליון ש"ח (צמוד לדולר ארה"ב) (להלן:
שטר המשכון
או
השעבוד
). בשלב מסוים נקלעה החברה לקשיים ולא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק. לכן, הגיש הבנק בחודש יוני 2009 ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו בקשה למימוש המשכון בסכום של כמליון ש"ח, בה ציין כי חובה של החברה כלפיו עומד על כ- 2.5 מליון ש"ח (להלן:
הליכי המימוש
).

2.
המבקשים, מצידם, הגישו לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תובענה נגד הבנק בה עתרו בין היתר לסעד המצהיר על בטלותו של שטר המשכון (להלן:
התובענה
). טענתם העיקרית של המבקשים היתה כי הבנק הפר התחייבות שנתן להם על-פה לפני שחתמו על שטר המשכון, לפיה יעמיד לחברה מסגרת אשראי שלא תעלה על סכום של 1,500,000 ש"ח, ותגובה בבטוחות נוספות שסכומן יעלה על מסגרת האשראי. המבקשים טענו כי בפועל העמיד הבנק לחברה מסגרת אשראי בגובה של 2,500,000 ש"ח; כי לא דאג לבטוחות נוספות ששווין עולה על מסגרת האשראי; וכי ויתר ברשלנותו על בטוחות שונות שעמדו לרשותו. בכך, טענו המבקשים, הפר הבנק את חיוביו כלפיהם באופן המצדיק את ביטול שטר המשכון וכפועל יוצא מכך את ביטולם של הליכי המימוש בהם נקט. בנוסף טענו המבקשים כי הבנק הפר את חובת הגילוי שהוא חב להם נוכח מעמדם כערבים, בכך שהחתים אותם על שטר משכון הכולל הוראות העומדות בניגוד להסכמה שבעל-פה אליה הגיעו הצדדים לפני עריכת השעבוד. לבסוף טענו המבקשים כי עורך-הדין מטעם הבנק שבפני
ו חתמו על שטר המשכון, לא הסביר להם את המשמעות שיש לויתור על ההגנות המוקנות להם, לטענתם, בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן:
חוק הגנת הדייר
) ובסעיפים 38 ו- 39 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן:
חוק ההוצאה לפועל)
.


במקביל להגשת התובענה הגישו המבקשים לבית משפט השלום בקשה לסעד זמני המורה על עיכוב הליכי המימוש עד להכרעה בתובענה. בהחלטתו מיום 12.1.2010 קבע בית משפט השלום (כב' השופט י' הראל) כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מוקנית לבית המשפט המחוזי, ועל כן הועבר הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי מרכז, שם הסכימו הצדדים כי הבקשה לסעד זמני תוכרע ללא חקירת המצהירים ועל פי טיעונים בכתב בלבד.

3.
בהחלטתו מיום 6.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח) את הבקשה לסעד זמני וקבע שהמבקשים לא הוכיחו כי הסיכוי שיזכו בתובענה עדיף, לכאורה, על הסיכוי שהיא תידחה. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי ההתחייבות בעל-פה המיוחסת לבנק על ידי המבקשים לא קיבלה ביטוי בשטר המשכון, הכולל הוראות העומדות בניגוד להתחייבויות הנטענות (בשטר נקבע כי השעבוד אינו תלוי בבטוחות אחרות שיועמדו על ידי החברה, ועוד נקבע כי הבנק זכאי לשנות את מסגרת האשראי של החברה על פי שיקול דעתו בלא שיהיה בכך כדי להשפיע על תוקף השעבוד). בנוסף ציין בית המשפט כי על פי האמור בתגובת הבנק לבקשה, במהלך המשא ומתן שהתנהל בינו ובין המבקשים לפני יצירת השעבוד יוצגו המבקשים על ידי עו"ד דוד ששון (להלן:
עו"ד ששון
). בית המשפט קבע בעניין זה כי "עובדת הייצוג עומדת לרועץ לפני המבקשים ומחלישה את עמדתם לגבי התניית תנאים מוקדמים לחתימה על שטר המשכון. כך הוא במיוחד עת חוברת אליה טענת המבקשים אודות תוכן שטר המשכון ותנאיו. משלא טרחו המבקשים לקרוא את השטר, לא יישמעו בטענה הסותרת את תוכן הכתוב". בנוסף התייחס בית המשפט לכך שבמהלך המשא ומתן בין הצדדים דרש עו"ד ששון מהבנק כי יבהיר למבקשים שאין במשכון כדי להטיל עליהם חבות או אחריות כלשהי מעבר לזכותו של הבנק לממש את המשכון. בית המשפט ציין כי דרישה זו של עו"ד ששון נענתה על ידי הבנק במכתב הבהרה ששלח אל המבקשים ביום 18.8.2003 (להלן:
מכתב ההבהרה
), וכי האמור במכתב זה הוא שהוביל את המבקשים לחתום על שטר המשכון כך שלא ברור "כיצד יישמעו הם עתה בטענה אחרת".

4.
בית המשפט הוסיף וקבע כי על פי תנאי שטר המשכון (כמו גם על פי הוראות חוק הערבות, התשכ"ז-1967) רשאי היה הבנק להגדיל את האשראי שהעמיד לחברה, מה גם שבמקרה דנן יש לכאורה רגליים לסברה כי הגדלת האשראי היתה על דעתם של המבקשים 2-1, שהיו בעלי זכויות חתימה בחברה והחזיקו במניותיה. בנוסף ציין בית המשפט כי המבקשים לא עמדו בנטל להצביע על הבטוחות עליהן ויתר לטענתם הבנק וכיצד הוא גרם לכאורה לפקיעתן. כמו כן קבע בית המשפט כי ההגנות להן טוענים המבקשים מכוח חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל אינן חלות עליהם ומכאן שלא נפל פגם בכך שלא הוסבר להם לפני עריכת שטר המשכון כי הם מוותרים על אותן הגנות. מטעמים אלה קבע בית המשפט כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על קיומה של זכות לכאורה, ולכן קבע כי אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב הליכי המימוש.

5.
בית המשפט הוסיף וקבע בהחלטתו הנ"ל כי מאזן הנוחות אינו נוטה בנסיבות העניין לטובת הענקת הסעד המבוקש מן הטעם שעסקינן בנכס עסקי ומן הטעם שטענת המבקשים בדבר עלייה צפויה בשווי הנכס נטענה בעלמא ובלא שהוצגה תשתית עובדתית לעניין זה. לבסוף קבע בית המשפט כי המבקשים לא ציינו בבקשה לסעד זמני כי הם יוצגו בעת המשא ומתן עם הבנק על ידי עו"ד ששון ובנוסף לא ציינו כי הם החזיקו במניות החברה ובזכויות החתימה בה גם לאחר עריכת שטר המשכון (עד מחצית שנת 2004 לפחות), וזאת אף שטענו בתובענה כי לא היו מעורבים בעסקי החברה לאחר שנוצר השעבוד. בית המשפט ציין כי הימנעותם של המבקשים מלפרט עובדות אלה ראויה "להישקל ולהיזקף לחובתם" אולם במקרה דנן, ונוכח קביעותיו האחרות, קבע בית המשפט כי הוא לא רואה מקום להשתית את החלטתו על טעם זה.


מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
וכן הבקשה למתן סעד זמני שהוגשה עמה.

6.
המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי הם לא ביססו זכות לכאורה המצדיקה את עיכוב הליכי המימוש עד להכרעה בתובענה. לטענתם, העובדה שההתחייבויות המיוחסות לבנק לא מצאו את ביטוין בכתב וכן העובדה שעו"ד ששון ייצג אותם במהלך המשא ומתן מול הבנק והעלה בשמם דרישות שונות שנענו במסגרת מכתב ההבהרה, אין בהן כדי ללמד על כך שהם לא עמדו בנטל להוכיח לכאורה כי הבנק התחייב שלא להגדיל את מסגרת האשראי של החברה ולדאוג לבטוחות נוספות בחשבון. בהקשר זה מדגישים המבקשים כי לשעבוד נשוא הבקשה דנן קדם שעבוד נוסף שרשמו לטובת הבנק על הנכס (להלן:
השעבוד הראשון
), אשר הוסר בשנת 2002. לטענת המבקשים, טרם יצירת השעבוד הראשון התנהל בינם ובין הבנק משא ומתן בעל-פה ובכך יש כדי ללמד כי התנהלותו של הבנק מולם לאורך השנים היתה על דרך של הבנות והסכמות בעל פה. המבקשים מדגישים בהקשר זה כי ככל שיתבקשו בעתיד לעשות כן, "הם יביאו את עורך דין דוד ששון ליתן את עדותו בפני
ביהמ"ש הנכבד בנוגע להסכמות וההבנות". בנוסף, טוענים המבקשים כי אפילו צדק בית משפט קמא במסקנתו כי לא הוכח, לכאורה, שהבנק התחייב שלא להגדיל את מסגרת האשראי של החברה, עדיין הוא לא היה רשאי לגישתם להגדיל את מסגרת האשראי של החברה בלא לקבל מראש את הסכמתם, כמי שערבים לחובות החברה. כמו כן טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי לא מוקנות להם ההגנות הקבועות בחוק הגנת הדייר ובחוק ההוצאה לפועל. אשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי שוויו של הנכס המשועבד הוא כ- 3 מליון ש"ח ואילו בהליכי ההתמחרות שביצע הבנק במסגרת הליכי המימוש, הוצע עבורו סכום של כ- 2,460,000 ש"ח בלבד. לטענת המבקשים, פער זה בין שווי הנכס לבין הסכום שהוצע עבורו בהתמחרות, וכן הפער בין שווי הנכס ובין גובה החוב, מטים את הכף לטובתם ומצדיקים את מתן הסעד הזמני.

7.
בתגובתו לבקשה מדגיש הבנק כי על פי הוראותיו המפורשות של שטר המשכון, תוקפו של השעבוד אינו תלוי בכל בטוחה אחרת שתועמד על ידי החברה, ובנוסף מפנה הבנק אל ההוראה בשטר המשכון הקובעת כי הוא זכאי לשנות את מסגרת האשראי הניתנת לחברה בלא שתהיה לכך השפעה על תוקפו של השטר. לטענת הבנק, גרסת המבקשים כי הם הגיעו איתו להסכמות הנוגדות את ההוראות הנ"ל אינה נכונה והיא בגדר טענה בעל פה הסותרת מסמך בכתב. לכן אין בה כדי לבסס זכות לכאורה המצדיקה את מתן הסעד הזמני המבוקש. בהקשר זה מפנה הבנק למכתב ההבהרה המוכיח, לגישתו, כי חזקה על המבקשים שהיו דורשים מסמך בכתב אם אכן היו עומדים על כך שהבנק יתחייב כלפיהם בהתחייבויות הנוגדות את הוראותיו הכתובות של שטר המשכון. הבנק מוסיף ומדגיש כי על פי נהליו הפנימיים, כל הסכמה עם לקוח בעניינים הנוגעים לתוקפו של שעבוד, אינה יכולה להיעשות בעל פה אלא בכתב, ובלבד שניתן אישורם של הגורמים המוסמכים בבנק. לטענת הבנק, טעמים אלה כולם מלמדים כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח זכות לכאורה המצדיקה את מתן הסעד הזמני. כמו כן טוען הבנק כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ולטענתו, חובה של החברה עולה באופן משמעותי על הסכום המובטח בשעבוד ומכאן שאם יחול עיכוב במימוש הנכס תגדל יתרת החוב שאינה מכוסה במשכון. הבנק מדגיש, בנוסף, כי עסקינן בנכס מסחרי שאינו משמש את המבקשים ושלא נעשה בו היום כל שימוש (המבקשים השכירו חלק קטן מהנכס ולאחר תום השכירות תפס כונס הנכסים מטעם הבנק חזקה בנכס והוא ממשיך להחזיק בו). כמו כן טוען הבנק כי יש מקום לדחות את הבקשה דנן מן הטעם שהמבקשים לא גילו בבקשה שהוגשה לערכאה הדיונית עובדות מהותיות הנוגעות לעניין. לבסוף טוען הבנק כי היה מקום לדחות את הבקשה לסעד זמני ולו מחמת השיהוי בהגשתה (הליכי המימוש החלו בחודש יוני 2009 והתובענה דנן הוגשה בחודש נובמבר 2009).

8.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשים לא הוכיחו ולו לכאורה סיכוי של ממש לזכות בתובענה. טענות המבקשים בעניין התחייבויות שניתנו להם על ידי הבנק בעל-פה ושאותן הפר לטענתם באופן המצדיק את ביטול המשכון, עומדות בניגוד בולט להוראותיו המפורשות של שטר המשכון וטענת המבקשים כי הם נהגו להעלות את דרישותיהם מול הבנק בעל-פה ולא בכתב אינן מתיישבות לכאורה, עם העובדה כי בסמוך ליצירת השעבוד דרשו המבקשים (שהיו מיוצגים בעניין זה על ידי עו"ד ששון) מכתב הבהרה מהבנק בכל הנוגע להיקף התחייבויותיהם כלפיו. טענותיהם אלה של המבקשים אף אינן מתיישבות, לכאורה, עם ההתכתבות בינם ובין הבנק אשר קדמה לשעבוד הראשון, אותה צירפו המבקשים לבקשה דנן. לכך יש להוסיף את העובדה שהמבקשים לא תמכו את טענותיהם בתצהיר מטעם עו"ד ששון ומטעמים אלה אני סבורה כי התשתית העובדתית שהניחו המבקשים בתמיכה לבקשה לסעד זמני אינה מבססת, לכאורה, סיכוי של ממש כי יזכו בתובענה. מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת הענקת הסעד הזמני, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. טענת המבקשים לפיה יש לעכב את מימוש המשכון בשל הפער בין גובה הסכום המובטח ובין שוויו הנטען של הנכס, אין בה כדי להצדיק את מתן הסעד הזמני, משלא נסתרה טענת הבנק כי חובה של החברה הולך ותופח וכי הוא עולה משמעותית על הסכום המובטח במשכון. בנוסף, עסקינן בנכס המשמש לצרכים עסקיים ועל כן, יוכלו המבקשים להיפרע מהבנק בכסף בתום ההליך, ככל שייגרמו להם נזקים בשל מימוש המשכון (השוו: רע"א 6054/09
בראון נ' טנא נכסים בע"מ
, פיסקה 6 (טרם פורסם, 26.7.2009); רע"א 3548/10
פלונית נ' פלונית
, פיסקה ד' (טרם פורסם, 11.5.2010)).

9.
מן הטעמים המפורטים לעיל, אני סבורה כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית לעניין סעדים זמניים (ראו רע"א 2787/10
חאן מנולי בע"מ נ' בריט
, פיסקה 6 (טרם פורסם, 20.5.2010)).


בקשת הרשות לערער נדחית, אפוא, ומשכך נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני שהוגשה במסגרתה. הצו הארעי שניתן ביום 16.6.2010 – בטל.


אין צו להוצאות.


ניתנה היום, י"ד אב התש"ע (25.7.2010).




ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10046370_v03.doc

את

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 4637/10 משה שטיינמץ, מיכאל שטיינמץ, עזבון המנוחה פייגה שטיינמץ ז"ל נ' בנק איגוד בע"מ, כונס הנכסים - עו"ד אמיר לבונטין (פורסם ב-ֽ 25/07/2010)