פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על חאלד מוסא עיד שחאדה מחאמרה

5136/06 תיק     14/05/2009




תיק 5136/06 התביעה הצבאית נ' חאלד מוסא עיד שחאדה מחאמרה




ב י ת ה מ ש פ ט ה צ ב א י י ה ו ד ה

בפני
כבוד האב"ד: רס"ן מנחם ליברמן

השופטת: רס"ן שרון ריבלין
-אחאי
השופט: רס"ן צבי היילברון


התביעה הצבאית

(באמצעות סרן טלי קרת
)
נגד

הנאשם:חאלד מוסא עיד שחאדה מחאמרה
ת.ז 851806349 / שב"ס
(באמצעות ב"כ עו"ד חאלד אלאערג'
)
ג ז ר – ה ד י ן

ביום 1.3.2009, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, ועיינו בגזרי הדין שהוטלו על שותפיו של הנאשם, החלטנו פה אחד להטיל על הנאשם עונש של מאסר עולם.

באים אנו עתה לנמק גזר דין זה.

הנאשם, יליד שנת 1973, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום, המייחס לו שלוש עבירות כדלהלן:

1. חברות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה חבר בגדודי חללי אלאקצה משנת 2003 ועד למעצרו;
2. ירי לעבר אדם בכך שירה לעבר בתים של חשודים בשיתוף פעולה עם ישראל;
3. גרימת מוות בכוונה בגין חלקו ברציחתו של כמאל עדרה;

העבירה העיקרית, עבירת הרצח, עניינה חלקו של הנאשם באירוע במהלכו נחטף ונרצח כמאל יוסף עדרה ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר נחשד על ידי הנאשם וחבריו בשיתוף פעולה עם ישראל.
השתלשלות האירוע נשוא עבירת ההריגה מפורטת בהרחבה בכתב האישום בו הודה הנאשם. להלן נפרט בקצרה את חלקו של הנאשם בהשתלשלות העניינים שהובילה למות המנוח:

במהלך חודש פברואר 2006 קשר הנאשם קשר, עם מחמוד מחימר לחטוף את אותו כמאל עדרה, וזאת בכדי לרצוח אותו בסיום החקירה. בכדי לבצע את החטיפה הנאשם פנה למחראב דעיסאן, וביקש ממנו סיוע בחטיפתו ובחקירתו של המנוח. נעשו מספר ניסיונות, וביום 25/2/06, הגיעה שמועה לאוזנו של הנאשם, ששהה ביאטה, לפיה המנוח נחטף בבני נעים. הנאשם יצר קשר עם החוטפים והגיע יחד עם חבריו מחמוד מחימר וחליל אבו עראם למקום חקירתו של המנוח. הנאשם וחבריו הנחו את החוטפים בדרך בה רצונם שחקירת המנוח תימשך וביקשו מהם לדאוג להשיג מצלמת וידאו, על מנת לצלם בה את המנוח מודה בשיתוף פעולה עם ישראל וכך נעשה. בחצות הלילה, יצאו הנאשם וחבריו, ברכב בו הגיעו לבני נעים, בדרכם בחזרה ליאטה, כשהם לוקחים עמם את המנוח. יחד עמם נסע אחד החוטפים, מחארב דעיסאן, אשר נטל עמו רוס"ר קלאצ'ניקוב. הנאשם וחליל אבו עראם ישבו בספסל האחורי עם הנאשם. בדרכם ליאטה נמסר לנאשם בשיחת טלפון, כי לא יצליחו להעביר את המנוח ליאטה בשל נוכחות כוחות צבא באזור ואשר על כן יש לרצוח את המנוח. בעקבות זאת, עצר מחמוד מחימר את הרכב, בעוד שהנאשם וחליל אבו עראם הורידו את המנוח מהרכב. מחארב דעיסאן מסר לנאשם את רוס"ר הקלאצ'ניקוב. המנוח, שהבין כי בני החבורה עומדים לירות בו, ביקש כי תינתן לו האפשרות להתפלל בטרם יהרגוהו. הנאשם לא נענה לכך וירה במנוח 3 כדורים בראשו, בגבו ובצווארו אשר גרמו למותו. אחר כך, הותירו הנאשם וחבריו את המנוח מוטל ונסעו מהמקום.

טיעוני הצדדים לעניין העונש ודברו האחרון של הנאשם
טיעוני התביעה

התובעת בטיעוניה, הדגישה את היותו של הנאשם שותף מלא לכל השלבים מרגע החטיפה של המנוח ועד לרגע בו נורה, ואף הגה את רעיון החטיפה והחקירה. כן הדגישה את האכזריות הגלומה במעשים. התובעת הדגישה שיש להבחין בין עניינו של הנאשם לבין עניינם של שותפיו האחרים והקדישה לנושא זה את מרבית טענותיה, וזאת לאור העובדה שיתר שותפיו נשפטו כולם לעונשים הנופלים מעונש של מאסר עולם. בנוגע לחלקם ציינה התובעת שהם הורשעו בעבירות קלות יותר מזו של הנאשם, בעיקר בעבירה של הריגה לאחר שהתביעה הגיעה למסקנה שיסודות עבירת הרצח לא התמלאו בהם. בנוגע לשותף נוסף טענה התובעת שעניינו תלוי ועומד בבית המשפט הצבאי לערעורים, ועל כן אין מקום לגזור ממנו גזירה שווה.

לאור האמור ביקשה התובעת שנטיל על הנאשם עונש של מאסר עולם בגין רציחת המנוח, ועונש קצוב נוסף בגין יתר העבירות.

טיעוני ההגנה ודברו האחרון של הנאשם

ההגנה טענה אף היא בנוגע לחלקם של שותפיו של הנאשם. הסנגור ביקש דווקא להיצמד לעונשים אשר הוטלו על שותפיו של הנאשם, אשר כאמור אף אחד מהם לא נשפט לעונש של מאסר עולם. לדברי הסנגור, הנאשם לא התכוון מלכתחילה לרצוח את המנוח, ורק לאחר שנמסר להם שלא יוכלו להעביר את המנוח למקום אחר, הוחלט לרצוח אותו. הסנגור ביקש ללמוד מהעובדה שהנאשם לא היה חמוש, והיה צריך לקחת את נשקו של אחר על מנת לבצע את הרצח, שרציחתו של המנוח לא היה חלק מהתוכנית המקורית.

הנאשם בדברו האחרון, מסר כי אין לו מה להוסיף.

השיקולים שעמדו בבסיס גזירת העונש

אין צורך להכביר מילים אודות חומרת מעשיו של הנאשם והאכזריות הגלומה בהם.
אין בידנו לקבל את טענת הסנגור בדבר התוכנית המקורית של הנאשם, במסכת האירועים שהובילה למות המנוח. תמונת המצב המשתקפת ממקרא כתב האישום בו הודה הנאשם, היא כי הנאשם היה מעורב עד לצווארו באירועים המתוארים, ומלכתחילה תכנן את רציחתו של המנוח. הנאשם הוא שביקש לחטוף המנוח, איתר אנשים אשר יבצעו את החטיפה, ותדרך אותם איך לבצע את החקירה לאחר החטיפה. כן היה שותף להסעת המנוח בדרכו האחרונה ולהורדת המנוח מהרכב לאחר שהתקבלה ההוראה לרוצחו. כמובן, הנאשם הוא זה אשר בסופו של יום גם ירה המנוח ממרחק אפס, ולאחר שסירב לבקשתו האחרונה של המנוח להתפלל. ניסיונו של הסנגור ללמוד מהעובדה שהנאשם לא היה חמוש, והיה צריך לקחת נשק מאדם אחר על מנת לבצע את הרצח, כאילו הנאשם לא תכנן מלכתחילה את רציחתו של המנוח נידון לכישלון. כאשר קבוצה של אנשים פועלת במאוחד לקדם מטרה משותפת, אין חובה שכל אחד מהקושרים יחזיק בעצמו בכל הכלים הנדרשים למעשה. במקרה שבפני
נו, הנאשם אמנם לא היה חמוש ברובה, אך אין מכך ראיה כלשהי שלא התכוון, כבר מלכתחילה, להשתמש ברובהו של שותפו.

הנאשם לקח במו ידיו, ובכוונה, את נפשו של אחר. בספר בראשית, פרט ט' פסוק ו' נכתב:
שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ: כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת-הָאָדָם.

אמנם, בתי המשפט אינם גוזרים עונש מוות בגין עבירת רצח, וזאת בהתאם למדיניות התביעה ותפקידה כמייצג את האינטרס הציבורי. מנגד, בית המשפט כן נוהגים להטיל עונשים של מאסר עולם בגין עבירת רצח, ולא מצאנו מקום לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי. עיון בנסיבות המקרה אינם מותירים ספק שהעונש הראוי הוא עונש של מאסר עולם.

שלא כמו שותפיו של הנאשם, אשר לכל אחד מהם הייתה סיבה או נסיבה אשר בגינן התביעה הצבאית
או בית המשפט מצאו לסטות מהכלל הרגיל של הטלת מאסר עולם בגין רציחת המנוח, בנוגע לנאשם לא מצאנו סיבה כלשהי לסטות מכלל זה. הנאשם תכנן את האירוע כבר מראשיתה, דאג להוצאתה אל הפועל, ולבסוף אף ירה בו, לבד, את כדורי הרובה אשר רצחו אותו.

מאחר שלא מצאנו בטיעוני ההגנה ואף לא בעונשים אשר הוטלו על שותפיו, להצדיק סטייה מהכלל לפיו יוטל מאסר עולם בגין רציחת אדם, מצאנו להטיל עליו עונש זה. בנוגע ליתר העבירות, היות וכבר גזרנו על הנאשם עונש של מאסר עולם, לא מצאנו עילה ממשית להטלת עונש נוסף על הנאשם. חומרת העבירות הנ"ל מתגמדת בהשוואה לעבירת הרצח בה הורשע, וכאמור החלטנו שאין צורך בהטלת עונש חמור יותר ממאסר עולם יחיד.

זכות ערעור תוך 30 יום.

ניתן והודע היום, 14.5.2009, בלשכה

_____________ ______________ ____________
שופט אב"ד שופטת
תאריך: כ' באייר, תשס"ט תיק מס': 5136/06
14 מאי, 2009
- 1 -








תיק בית המשפט הצבאי 5136/06 התביעה הצבאית נ' חאלד מוסא עיד שחאדה מחאמרה (פורסם ב-ֽ 14/05/2009)