פסקי דין על שי איתי אמיר

33575-07/10 עח     27/07/2010




עח 33575-07/10 מדינת ישראל נ' שי איתי אמיר




לך



4


בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ע"ח 33575-07-10 מדינת ישראל
נ' אמיר



27 יולי 2010






בפני
כב' השופטת דניה קרת-מאיר

העוררת
מדינת ישראל


נגד

המשיב
שי איתי אמיר



<#2#>
נוכחים:
ב"כ העוררת: עו"ד גיא גורן
ב"כ המשיב: טרום מתמחה סתיו סער
ממשרד עו"ד נהרי
המשיב: נוכח
פרוטוקול

<#3#>
החלטה

1.
הערר שבפני
י הינו ערר על החלטת בימ"ש שלום (כב' השופט דן מור) במ"ת 29332-06-10, לפיה נדחתה בקשת העוררת להורות על מינוי מפקחים, אשר יפקחו על קיום מעצר הבית המלא בו שוהה המשיב.

במסגרת הערר סקרה העוררת את ההליכים אשר התנהלו לגבי המשיב מאז שוחרר במהלך מעצר ימים ביום 11/6/10 בהסכמת המשטרה, ועד להגשת כתב האישום; הדיון בבקשה לקביעת תחליף מעצר והדיון לעניין הראיות לכאורה; הדיון לאחר קבלת תסקיר מאת שירות המבחן והדיון בבקשה נשוא ההחלטה מיום 19/7/10, אליה מתייחס הערר.
במסגרת הטיעון בפני
י, נטען ע"י ב"כ העוררת, כי מדובר, למעשה, בטעות אשר נפלה בהחלטת השחרור המקורית, כאשר השחרור היה בהסכמת העוררת עוד במסגרת מעצר ימים. לדברי ב"כ העוררת, ההנחיה אשר ניתנה ליחידה החוקרת הייתה ברורה – מעצר בית בפיקוח מלא. אולם, משום מה לא נרשם הדבר בפרוטוקול. לאחר שניתנה החלטה ונקבע כי אחותו של המשיב תהיה ערבה, הוגשה בקשה יחד עם הגשת כתב אישום, בה התבקש כי ייקבעו תנאי שחרור שונים, לרבות פיקוח.
נטען כי בטעות סברה העוררת שהמשיב כבר נמצא בפיקוח. כך גם סבר כב' השופט חיימוביץ' ולכן קבע כי התנאים יישארו על כנם, לרבות זהות המפקחים, כאשר ברור כי המשיב אכן נמצא בפיקוח.
רק בדיון האחרון התברר כי המשיב לא נמצא בפיקוח אלא נמצא במעצר בית ובעצם שומר על עצמו. כאשר התבקש ביהמ"ש לתקן את המצב, סירב לכך.
לדברי ב"כ העוררת, טעה ביהמ"ש, שכן ברור שיש מסוכנות של המשיב כלפי קטינים. מסוכנותו של המשיב עולה גם מתסקיר שירות המבחן, שכן מסתבר שהמשיב הוא אדם מסוכן, אשר לא מכיר בכך שיש לו בעיה ודחפים כלפי קטינים. יש לאזן את השחרור ולהבטיח כי המסוכנות תאויין.
ב"כ העוררת ביקשה להתערב בהחלטת בימ"ש קמא ולהורות שהמשיב יהיה במעצר בית תחת פיקוח.

2.
בטיעוניו במהלך הדיון בפני
י, הבהיר ב"כ המשיב כי אין הוא מקל ראש בעבירה. עם זאת, ביקש להדגיש כי לא מדובר בערר על מעצר, אלא בערר המכוון, למעשה, לשנות החלטות קודמות של בימ"ש. ההסכמה, כפי שקיבלה ביטוי בפרוטוקול, הייתה לשחרורו של המשיב ללא פיקוח.
משהוגש כתב האישום, נקבע ע"י ביהמ"ש באופן חד משמעי, כי ההחלטה אשר ניתנה במועד השחרור ממעצר ימים תישאר על כנה. באותו דיון לאחר הגשת כתב האישום, הסכים המשיב להעלאת סכום הערבות ולתנאים נוספים על יסוד הסכמה עם הפרקליטות. לא הוזכר מפקח, לא דובר על מפקח ואף אחד לא ראיין מפקחים ולא בדק אותם.
אמנם, כאשר חשוד משוחרר ממעצר ימים בהסכמה ולאחר מכן מוגש כתב אישום, ניתן לשנות את התנאים. בפועל, אכן הוסכם, כאמור, על תנאים נוספים ולאחר מכן נקבעו תנאים ע"י כב' השופט דרויאן. לא ניתן לומר כי היעדר מפקחים הוא בגדר טעות, שכן אף אחד לא דיבר על מפקחים. עד היום חלפו כשלושה שבועות והמשיב לא הפר את מעצר הבית. יש בבקשת העוררת בגדר החמרה ואין הצדקה להחמיר את התנאים.

ב"כ העוררת הוסיפה וטענה, כי ההליך שהתקיים בדיון הקודם בפני
כב' השופט דן מור היה מעין בקשה לעיון חוזר. נכון להיום, מדובר באדם מסוכן אשר נמצא ללא פיקוח ועל ביהמ"ש להתערב.

3.
אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של כב' השופט דן מור מיום 19/7/10.
ביום 11/6/10 התקיים דיון בבקשה להארכת מעצר. באותו דיון הודיע ב"כ החשוד, המשיב שבפני
י, כי תנאי השחרור מקובלים וכי החשוד ישהה במשך 8 ימים במעצר בית בבית אביו. במסגרת ההחלטה, נקבע כי החשוד ישוחרר בתנאים הבאים: חתימה על התחייבות עצמית, חתימת ערב צד ג' ו-8 ימי מעצר בבית אבי החשוד.
לאחר מכן הוגש כנגד המשיב כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 וניסיון לביצוע מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14.
יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לקביעת תחליף מעצר עד תום ההליכים המשפטיים.
באותה בקשה ציינה העוררת באופן חד משמעי, כי במסגרת החלטת כב' השופטת שפירא בבימ"ש שלום ביום 11/6/10, שוחרר המשיב על פי בקשת העוררת בתנאים המגבילים אשר צוינו על ידי לעיל. באותה בקשה צוינו העבירות אשר יוחסו למשיב בכתב האישום והראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של המשיב. בסעיף 6 לאותה בקשה, התבקש ביהמ"ש לקבל תסקיר אשר יעריך את מסוכנותו של המשיב ולקבוע תנאים מגבילים עד תום ההליכים, כמפורט להלן: מעצר בית מלא בפיקוח ערבים, הפקדה כספית, איסור יציאה מן הארץ ואיסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה.
בדיון שהתקיים ביום 18/6/10 בפני
כב' השופט חיימוביץ' הודיע ב"כ המשיב כי המשיב שוחרר וכי הוסכם עם המבקשת, כי העוררת בפני
י, על הוספת תנאי שחרור לחשוד. בפרוטוקול נאמר "אותם תנאים שהוא שוחרר בהחלטת כב' השופטת רייך-שפירא מיום 11/6/10 יישארו על כנם. בנוסף נסכים להפקדה כספית נוספת ע"ס 3,000 ₪. בנוסף, צו עיכוב יציאה מן הארץ למשך 180 ימים והתנאי אי יצירת קשר עם מעורבים נוספים בפרשה".
התנאים אשר נקבעו בהחלטת כב' השופטת רייך-שפירא צויינו לעיל והוחלט עליהם בנוכחות נציג העוררת בדיון שהתקיים ביום 11/6/10.
בדיון אשר התקיים ביום 18/6/10 נאמר ע"י ב"כ המדינה "אבקש שמעצר המשיב יהיה בבית אביו". מכאן עולה במפורש, כי לא הועלתה במסגרת הדיון עצמו כל בקשה המתייחסת לפיקוח במסגרת מעצר הבית, כאשר נושא זה אף לא עלה במסגרת החלטת כב' השופטת רייך-שפירא, אליה התייחס ב"כ המשיב באותו דיון בנוכחות ב"כ המבקשת. בהחלטה נקבע כי תנאי המעצר אשר נקבעו בהחלטת כב' השופטת שפירא מיום 11/6/10, לרבות מיקום מעצר הבית וזהות המפקחים, יישארו על כנם. בהחלטה זו יש, למעשה, משום טעות, שכן התנאים שהוסכמו על הצדדים היו ברורים ולא כללו את אותו פיקוח אשר נזכר בבקשתה של העוררת לקביעת תחליף ובהחלטת כב' השופטת רייך-שפירא, אותה אזכר כב' השופט חיימוביץ'.
דיון בעניינו של המשיב, אשר נדחה כדי ללמוד את הראיות ולקבל תסקיר מעצר, התקיים ביום 29/6/10, בפני
כב' השופט דרויאן. ביהמ"ש קבע כי יש ראיות לכאורה לעניין האישום הראשון, אולם אין ראיות מספיקות לזיהוי המשיב כתוקף באירוע המתואר באישום השני. עוד נקבע, כי גם האירוע המתואר באישום הראשון מעורר חשש כבד לשלומם של הקטינים ולכן אין מנוס מהמשך שהותו של המשיב בתנאי מעצר בית עד לקבלת תסקיר שירות המבחן.
דיון נוסף נקבע ליום 19/7/10. יום לפני הדיון הוגש תסקיר מעצר, בו נאמר כי המשיב שולל קיומה של סטייה מינית פדופילית ולכן לא תהיה יעילות בהשתלבות בהליך טיפולי ייעודי לעברייני מין. שירות המבחן התרשם כי התנהלותו של המשיב הייתה בעייתית, חסרת גבולות ומניפולטיבית באופן המצביע על סיכון להישנות התנהגות בעייתית מצידו. לצד זאת, ניתן להתרשם כי לאורך השנים המשיב נשמע לגורמי סמכות, יודע לעמוד בגבולות חיצוניים המוצבים בפני
ו וער להשלכות של אי קיום החלטות בית משפט.
בדיון שהתקיים ביום 19/7/10, נשוא הערר שבפני
י, התבקש ביהמ"ש לראשונה להתייחס לעניין הפיקוח. לדברי ב"כ המדינה באותו דיון מדובר בטעות והמדינה סבורה שלאור המסוכנות, אשר עולה מהמשיב, יש צורך שהוא יהיה בפיקוח.
ב"כ המשיב ציין כבר אז, כי זו פעם ראשונה שנושא הפיקוח מועלה. שירות המבחן לא התבקש לבדוק מפקחים ואף לא עשה כן והפרקליטות ביקשה להשאיר את התנאים על כנם.

ביהמ"ש קמא קבע כי החשוד נמצא במעצר בית מלא וכי אין מקום לשנות תנאי זה. לגבי המפקחים, נקבע, כי מדובר בשינוי מצב ואין הוא רואה מקום לשינוי המצב וכי תנאי השחרור בערבות יישארו ללא שינוי.

לאור כל ההליכים הקודמים אשר תוארו על ידי לעיל, אינני רואה מקום להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא. הטענה כי מדובר בטעות שכן נציג העוררת קיבל הנחייה לדרוש פיקוח, איננה רלוונטית.
זאת לאור העובדה כי תנאי השחרור היו ברורים לחלוטין בהחלטת כב' השופטת רייך-שפירא. כמו כן, ההסכמה בין הצדדים הובהרה באופן חד משמעי בדיון שהתקיים בפני
כב' השופט חיימוביץ', תוך הפנייה לאותם תנאים שנקבעו ע"י כב' השופטת רייך-שפירא ותוך הסכמה על תנאים מגבילים נוספים. גם ב"כ העוררת ביקשה באותו דיון כי מעצרו של המשיב יהיה בבית אביו בלבד ולא הייתה כל בקשה בעניין המפקחים. התסקיר אשר התקבל בסופו של דבר לא התייחס אף הוא בדרך כלשהי לפיקוח במסגרת מעצר הבית בו שוהה המשיב. כל מה שנקבע בסוף התסקיר הוא המלצה כי תנאי השחרור יישארו על כנם. תנאי שחרור אלה הם, כאמור, תנאי השחרור אשר פורטו בהחלטת כב' השופטת רייך שפירא עליהם הסכימו הצדדים ביום 18/6/10.
יתרה מזאת, המשיב היה מצוי בתנאי מעצר הבית המקוריים ללא פיקוח במשך מספר שבועות, ולא היה כל דיווח על הפרת התנאים. לא היה, אם כן, בפני
ביהמ"ש כל שינוי בנסיבות שמצריך עיון מחדש.
היה ובשלב כלשהו יהיו בפני
העוררת נסיבות אשר יצדיקו בקשה לשינוי תנאי המעצר אשר הוסכמו ויצדיקו הוספת מפקחים, אין כל מניעה כי הדבר ייעשה על ידה.

לאור זאת, אני דוחה את הערר.
<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תש"ע, 27/07/2010 במעמד הנוכחים.
דניה קרת-מאיר
, שופטת







עח בית משפט מחוזי 33575-07/10 מדינת ישראל נ' שי איתי אמיר (פורסם ב-ֽ 27/07/2010)