פסקי דין על אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ | פסקי דין על אזולאי שמעון ואח'

3654/99 רעא     08/07/1999




רעא 3654/99 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' אזולאי שמעון ואח'






בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
ע"א 746/97
בפני
הרכב כב' השופטים: י. גרוס, אב"ד; א. קובו; מ. רובינשטיין

המערערת: ריצ'כו בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ג. זלצמן.
- נ ג ד -
המשיבים: 1. ראובן ברטל.
2. שולמית ברטל.
ע"י ב"כ עו"ד ר. כרמי.
פסק דין
מבוא.
התיק נשוא הדיון היה קבוע ליום 28.10.98. בתאריך 26.10.98 פנתה בא-כח המשיבים עו"ד רחל כרמי בבקשה לבית המשפט לדחות את הדיון מחמת טעות שקרתה אצלה. בית המשפט נעתר לבקשה וציין באותה החלטה כי טרם הוגשו עיקרי טיעון של המשיבים. הדיון נקבע לפנינו להיום והודעה על כך נמסרה לעו"ד רחל כרמי ביום 29.10.98. לא הוגשה בקשה לדחיית הדיון מתאריך היום ולא הומצאו עיקרי טיעון במועדים הקבועים עפ"י הדין. היום, התייצב המשיב ראובן ברטל בעצמו וטען כי נקבעה לו פגישה עם עו"ד כרמי ביום שישי האחרון. הפגישה לא התקיימה מאחר ואשתו שברה את רגלה. עו"ד בעצמה לא התייצבה לדיון. בהחלטה קבענו כי אין מקום לדחיית הדיון והמשיב הוא בבחינת מי שלא התייצב לדיון בהעדר עיקרי טיעון. עם זאת לאחר שב"כ המערערת סיימה את טיעוניה נתנו אפשרות למשיב לשאת את דבריו, המפורטים בפרוטוקול הדיון.
ולגופו של ענין: הערעור שלפנינו הוא ערעור על חלק מפסק דינו של בימ"ש השלום בת"א (כב' השופטת א. חיות), לפיו התקבלה תביעת המערערת- ריצ'כו בע"מ
(להלן: "המערערת") בחלקה והמשיבים הם ראובן ושולמית ברטל (להלן: "המשיבים") חוייבו בתשלומים הקשורים בחוזה שהצדדים התקשרו בו.


עובדות רלבנטיות.
המערערת חברה פרטית העוסקת בייבוא ושיווק בתים מודולוריים מארה"ב. המשיבים בעלי זכויות במגרש בישוב מיתר. שני הצדדים התקשרו בהסכם לרכישת בית מודולורי והצבתו במגרש האמור. המשיבים החלו בביצוע עבודות תשתית ובניית יסודות באתר וביום 26.11.92 הגיע ארצה הבית המודולורי נשוא ההסכם. מאחר ועבודות בנית התשתית לא הסתיימו, שכרה המערערת מכולה לאיחסון זמני. כשהתחילה המערערת בהרכבת הבית באתר, התגלו סכסוכים בין הצדדים, כאשר כל צד טוען להפרה מצידו של האחר. ביום 27.1.94 היתה המערערת מוכנה למסור למשיבים את החזקה בבית תמורת תשלום של 16,787.07 ש"ח בנוסף לסכומים ששולמה לה ע"ח הבית.

בבית משפט המחוזי בבאר-שבע עתרו המשיבים בהמרצת פתיחה כנגד המערערת למתן צו עשה שיחייב את המערערת למסור את החזקה בבית ולסעד הצהרתי לפיו שילמו את מלוא הסכומים המגיעים לה עפ"י ההסכם. התובענה נדחתה. ערעור בענין תלוי בבית המשפט העליון.

בתובענה שהוגשה לבית משפט השלום כאן ביקשה המערערת לחייב את המשיבים בסכומים שעיקרם יתרת חוב וכן נזקים שנגרמו למערערת מכך שהמשיבים מנעו הוצאת מכולה שהוצבה במגרשם ובה כלי עבודה וחומרים הדרושים למערערת לפעילותה השוטפת. וכן ביקשה המערערת לחייב את המשיבים בהוצאות ריבית ודמי טיפול בהלוואות שנאלצה ליטול בגין אי פרעון תשלומים שהגיעו לה מהמשיבים.



פסק הדין של בית משפט קפא
בפסק דינו קבע ביהמ"ש כי לאור פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע קיים השתק פלוגתא בשתי סוגיות חיוניות לצורך פסק הדין שם ולצורך פסק הדין כאן. הסוגיה הראשונה היתה התמורה עבור הבית שנרכש. ביהמ"ש קמא קבע כי התמורה המגיעה למערערת היתה המחיר הבסיסי בסך 97,467 דולר בתוספת סך של 19,816.40 דולר עבור תוספות. הפלוגתא השניה היתה פיגורים ואיחורים בתשלום התמורה מצד המשיבים. בעקבות פסה"ד של בימ"ש המחוזי בבאר שבע נקבע כי המשיבים הפרו את החוזה עם התובעת ולא ביצעו תשלומים במלואם ובמועדם.

לאור קביעות עובדתיות אלה חייב בימ"ש קמא את המשיבים לשלם למערערת הסך 19,816.40 דולר בצירוף מע"מ. עם זאת קבע כי דרישת המערערת לפיצוי בגין ריבית בנקאית ודמי טיפול בסך של 16,804 ש"ח שאותן שילמה המערערת לבנק עבור הלוואות שנאלצה ליטול בנסיבות הענין, דינה להדחות מהטעם שהמערערת לא השכילה להוכיח בראיות קשר בין ההלואות הנדונות ובין הפיגור בתשלומים ע"י המשיבים. כמו כן דחה בימ"ש קמא את תביעת המערערת לחייב את המשיבים בתשלום נזק בגין עיכוב והוצאת המכולה באשר לא הומצאה ראיה כלשהי לענין הנזק הנטען.

על-פי ההסכם שנחתם בין הצדדים התשלומים המרכיבים את המחיר הבסיסי של 97,457 דולר היו צמודים לשער הדולר ופטורים מריבית למשך 90 יום מיום חתימת ההסכם. מעבר ליום זה (ה28.8.92-) נושאים התשלומים ריבית דולרית בשיעור 1.6% לחודש. בימ"ש קמא קבע כי ריבית זו איננה ריבית פיגורים אלא היא חלק מהתשלום הבסיסי. משהוכח לפני ביהמ"ש שם כי חלק מתשלומים שנעשו ע"י המשיבים היו באיחור למועד 28.8.92, החל מירוץ הריבית עפ"י החוזה. אשר על כן חייב ביהמ"ש את המשיבים בתשלום הריבית הדולרית כאמור.


המערערת איחסנה את הבית המודולורי במכולות ששכרה עם הגיעו ארצה ביום 26.11.92. בגין דמי השהייה ואיחסון הבית כאמור חוייבו המשיבים בתשלום דמי אחסנה בסך של 25,000 ש"ח. נפסק כי חיוב זה היה חיוב כדין וביהמ"ש קמא חייב את המשיבים להוסיף לסכום זה גם הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.2.98 עד 1.11.98 שאז העבירו המשיבים למערערת הסכום הנ"ל.

קביעה נוספת של ביהמ"ש קמא היתה כי מועד התשלום עבור התוספות והאופציות צריך היה להתבצע במועד המסירה בפועל להבדיל ממועד המסירה המיועד ומשביקשה המערערת והודיעה למשיבים כי ברצונה למסור לידיהם את המבנה תמורת התשלום מאותו מועד היה על המשיבים לשלם למערערת את סכום התוספות. על אף הקביעה הזאת פסק ביהמ"ש קמא כי המועד לתשלום הסכום הנ"ל השתכלל ביום מתן פסה"ד של כב' השופט בנאי בבימ"ש המחוזי בבאר-שבע (20.11.94). ומאותו מועד יש להוסיף לו ריבית והפרשי הצמדה.

הערעור_
בערעור שלפנינו הסכימה ב"כ המערערת שלא לדון בדחיית התביעה לתשלום בגין הוצאות מניעת הוצאת המכולה ממגרש המשיבים.

באשר ליתר הטענות בערעור אלה עיקרי ההשגות:
א. בימ"ש קמא לא חייב את המשיבים בהפרשי הצמדה וריבית כחוק על סכום הריבית הדולרית שנפסקה לטובת המערערת (הריבית שהיא חלק מהמחיר הבסיסי) מיום 28.8.92 ועד לתשלום בפועל.

ב. אי חיוב המשיבים בתשלום יתרת חוב ע"ח המחיר היסודי של הבית בסך 1,286 דולר בצירוף ריבית דולרית מוסכמת בשיעור 1.5% לחודש החל מיום 28.8.92 ועד יום התשלום בפועל.
ג. קביעת בימ"ש קמא כי המועד לעריכת חישוב תשלום התוספת של 19,816.40 דולר בצירוף מע"מ הוא 20.11.94 ולא 17.8.98 ואילך.

ד. דחיית תביעת המערערת נגד המשיבים לפיצוי בגין ריבית בנקאית ודמי טיפול אותם שילמה לבנק הפועלים בגין ההלואות שנאלצה ללוות.

דיון.
בצדק משיגה המערערת על פסק הדין בשלוש הנקודות המפורטות לעיל תחת הסע' א , ב , ג.
א. הריבית הדולרית המוסכמת שהיא חלק מהמחיר הבסיסי שהיה על המשיבים לסלק למערערת אינה נושאת לפי פסה"ד הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התגבשותה ועד ליום התשלום בפועל. נראה שטעות נפלה בענין זה בפסה"ד. מששולמו סכומים ללא ריבית שהצטברה הופכת הריבית הלא משולמת לחוב מגובש שאותו יש לתרגם ביום המיועד לתשלום ומיוס זה ואילך יש לחייב את הסכום הנ"ל בריבית והפרשי הצמדה כחוק ואנו מתקנים את פסה"ד תחת ראש פרק זה.

ב. בסע' 21ג' בפסה"ד חייב ביהמ"ש קמא את המשיבים לשלם למערערת הפרשי הצמדה וריבית כחוק שהצטברו על סך של 26,000 ש"ח מיום 28.2.98 ועד יום התשלום 1.11.98. ביהמ"ש קמא לא חייב את הפרשי הריבית וההצמדה הנ"ל עד ליום התשלום בפועל. אי חיוב כאמור (החל מיום 1.11.98 ואילך) משמעותו שחיקת הסכום לחלוטין כאשר המשיבים מפגרים בתשלום ואינם נושאים בו. ביהמ"ש קמא לא פירט מדוע לא חייב בתשלום ריבית והפרשי הצמדה על סכום הפיגור עד למועד התשלום בפועל וגם בענין זה נפלה שגגה תחת ידו ואנו מתקנים אותה וקובעים כי מן הדין לחייב בתשלום ריבית והצמדה את הפיגורים הנ"ל עד יום התשלום בפועל.
ג. המועד למסירת החזקה נקבע בפס"ד ב27.1.94-. זהו המועד שבו היתה מוכנה המערערת למסור לידיהם של המשיבים את המבנה בכפוף לתשלומים שונים שהיו חייבים בהם. מקביעה זו נגזרת גם המסקנה כי זהו המועד שהיה על המשיבים לשלם את תשלום התוספות. כריכת המועד לתשלום התוספות במועד פסה"ד של בימ"ש המחוזי בבאר שבע איננה ממין הענין. מועד החיוב איננו מותנה בפסה"ד. אשר על כן גם בנקודה זו אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי את סכום התוספות היה על המשיבים לשלם ביום 27.1.94 ומאותו מועד ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

ד. לא ראינו מקום להתערב במסקנת ביהמ"ש קמא לפיו לא הוכיחה המערערת קשר סיבתי בין ההלוואות שלקחה לבין הפיגורים בתשלום ע"י המשיבים. גם אם היינו מקבלים כי סכום ההלואות שהיתה המערערת לוקחת היה פוחת אם המשיבים היו משלמים את המגיע לה במועד אין לנו את הכלים לקבוע באיזה שיעור היתה ההפחתה ועד כמה.

אשר על כן ולאור האמור לעיל קיבלנו את הערעור כמפורט לעיל ובנסיבות הענין הננו מחייבים את המשיבים בתשלום הוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן והודע היום 24.01.99 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי-כח הצדדים ולמשיבים אישית.
י. גרוס, שופט א. קובו, שופטת מ. רובינשטיין, שופטת
אב"ד









רעא בית המשפט העליון 3654/99 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' אזולאי שמעון ואח' (פורסם ב-ֽ 08/07/1999)