פסקי דין על מ.י. תביעות ראשל"צ | פסקי דין על חיים אסולין

5362/08 פ     27/07/2010




פ 5362/08 מ.י. תביעות ראשל"צ נ' חיים אסולין




לך



st1\:*{behavior: }
14


בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 5362-08 מ.י. תביעות ראשל"צ
נ' אסולין



27 יולי 2010




12280/08


בפני
כב' השופטת איטה נחמן

המאשימה


מ.י. תביעות ראשל"צ

נגד

הנאשם


חיים אסולין
(עציר)

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד מורן גילסטרון
הנאשם באמצעות שב"ס
ב"כ הנאשם עו"ד מנחם רובינשטיין
<#6#>
גזר דין


1.
הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון והורשע, על פי הודאתו, בעבירות של פציעה שלא כדין כשהעבריין מזוין, עבירה על סעיף 334+335(א)(1) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); איומים, עבירה על סעיף 192 בחוק; 4 עבירות של הפרת הוראה חוקית, עבירה על סעיף 287(א) בחוק.

2.
על פי עובדות כתב האישום:



אישום ראשון (פ.א. 40926/08):


במועד הרלוונטי לכתב האישום עמדה בתוקפה ההוראה החוקית אשר ניתנה כשורה במסגרת ב"ש 2879/07 כפי ששונתה בת.פ. 2124/07 ואשר חייבה את הנאשם, בין היתר, לשהות במעצר בית לילי בבית הוריו ברח' הרב נורוק 7, בין השעות 22:00- 07:45 ביום שלמחרת (להלן: "ההוראה החוקית"). בהמשך לאמור, במועד הרלוונטי לכתב האישום, ברח' הרב נורוק 7 בראשון לציון, בסמוך לסוכתו של הנאשם (להלן: "המקום"), עברו האחים אצואץ איוב וסגדה איוב (להלן: "המתלוננים 1 ו-2" בהתאמה), בצוותא עם בן דודם סגדה איוב (להלן: "המתלונן 3"), כשהם משוחחים בקול רם במקום. בתאריך 10.10.08, בשעה 06:30 לערך, במקום, נעור הנאשם משנתו בעקבות הרעש שהקימו המתלוננים. בנסיבות אלו איים הנאשם על המתלוננים 1- 3 בפגיעה שלא כדין בגופם, בכך שאמר להם: "תשתקו אני אקבור אתכם", זאת בכוונה להפחידם או להקניטם, ובתגובה ענה לו המתלונן 1: "בוא תנסה נראה אם אתה מצליח לקבור אותי". בהמשך לאמור לעיל, המשיכו המתלוננים ונכנסו לסוכתם והנאשם יצא בעקבותיהם כשהוא אוחז באבן בידו ותקף את המתלונן 1 בכך שהכה באמצעות האבן בראשו של המתלונן 1 וגרם לו לפצע מדמם באורך 0.5
x
2.5 ס"מ
באזור אוקסיפטלי משמאל, אשר הצריך פינוי מיידי לביה"ח וביצוע תפרים. בנסיבות אלה הפר הנאשם את ההוראה החוקית כמפורט לעיל.


אישום שני (פ.א. 43226/08):

במועד הרלוונטי לאישום זה עמדה בתוקפה ההוראה החוקית כמפורט לעיל. בתאריך 20.10.08, בשעה 22:40 לערך, הפר הנאשם את ההוראה החוקית, בכך שבביקור שנערך במקום לא נמצא.


אישום שלישי (פ.א. 11640/08):

במועד הרלוונטי לכתב האישום עמדה בתוקפה ההוראה החוקית כמפורט לעיל. בתאריך 18.10.08, בשעה 00:30 לערך, הפר הנאשם את ההוראה החוקית, בכך שבביקור שנערך בביתו לצורך איתורו ומעצרו לא נמצא.


אישום רביעי
(פ.א. 41175/08):

במועד הרלוונטי לכתב האישום עמדה בתוקפה ההוראה החוקית כמפורט לעיל. בתאריך 17.10.08, בשעה 23:45 לערך, הפר הנאשם את ההוראה החוקית, בכך שבביקור שנערך בביתו לצורך איתורו ומעצרו לא נמצא.
3.
בהתאם להסדר הטיעון נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שרות המבחן.

4.
בעניינו של הנאשם הוגשו מספר תסקירים משרות המבחן:

א.

בישיבת יום 27.04.10 הוגש תסקיר ראשוני המבוסס על הכרות קודמת עם הנאשם על רקע עבירות אלימות, סמים ורכוש ועל פגישה עימו שהתקיימה בכלא "איילון". מן התסקיר עולה כי הנאשם בן 45, גרוש ואב לשלוש בנות. באשר לעבירות נשוא דיון זה, נשא הנאשם באחריות חלקית ותאר את הסלמת הויכוח בינו לבין המתלוננים ותחושה שהתגונן מפניהם ולא התכוון לתקפם. הנאשם ביטא בפני
שרות המבחן נזקקות לטיפול בשל דפוסים בעייתיים ומכשילים באישיותו ואף הסביר כי הגיש בקשה לקחת חלק בתוכנית ממוקדת לטיפול באלימות המתנהלת בכלא "חרמון". עוד הוסיף שרות המבחן כי כיום הנאשם מבטא מוטיבציה להשתלב במסגרת טיפול בבעיית האלימות, וכי הוא מעוניין לשקם את חייו עם סיום תקופת מאסרו. לפיכך, לאור תקופת המאסר שנותרה לנאשם, משך 7 חודשים, שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית לגביו.

ב.

בישיבת יום 30.05.10 התקבל תסקיר משלים אודות הנאשם בו התבקש שרות המבחן להתייחס לנושא הטיפול אותו עובר הנאשם בכלא "חרמון" וכן, לבדוק את טענת הנאשם כי ויתר על זכותו להתייצב בפני
וועדת השחרורים לשחרור מוקדם. מן התסקיר עולה כי מועמדותו של הנאשם נבחנה מספר פעמים ולמרות התלבטות הוחלט על קליטתו לטיפול. המדובר במסלול טיפול הנמשך כשנה כשבמרכזו הגברת המודעות והשליטה באלימות, בשילוב שיחות פרטניות וקבוצתיות אינטנסיביות. עוד הוסיף שרות המבחן כי, להבנתו, לצורך קליטת הנאשם בתוכנית המוצעת ועל מנת להבטיח יתרת זמן מספקת, הצהיר הנאשם כי הוא יוותר על בקשה לקיצור שליש, קיצור שממילא היה מוטל בספק, כשלמעשה, הצהרתו זו אפשרה את רישומו ברשימת המתנה והוא עתיד להתחיל בטיפול ביום 02.05.10. אולם, מסיבה שאינה ברורה, בסמוך לקבלתו לטיפול ב"בית התקווה", הוחלט על העברתו לכלא אחר, כשהדבר אינו קשור למוטיבציה שלו לטיפול. אשר על כן, שרות המבחן הטיל ספק באם אפשרות זו עדיין רלוונטית עבורו.

ג.

בישיבת יום 12.07.10 התקבל תסקיר משלים נוסף בו התבקש שרות המבחן להתייחס לנושא שיקומו של הנאשם במסגרת שב"ס. מן התסקיר עולה כי הנאשם נקלט בכלא "מעשיהו" ביום 02.05.10, בתחילה באגף הנחשב מתקדם יותר בו האסירים יכולים לממש את זכותם לחופשות ובהמשך, הועבר לאגף אחר שאינו בעל אופי שיקומי או טיפולי מיוחד, שם שוהה כיום ביחד עם אחרים שאינם זכאים לחופשות. עוד הוסיף שרות המבחן כי הנאשם מרצה כיום מאסר בן 24 חודשים לאור תקיפת איש סגל, עוד כשהיה בכלא "חרמון", ועל כן נשללו חופשותיו למשך 6 חודשים. עוד עלה כי בשל פתיחת תיק מב"ד נגדו נשוא אותה תקיפה (פ.א. 22816/10) תימשך שלילת חופשותיו. לפיכך, באגף בו מוחזק הנאשם כיום אין אפשרות להשתלב בטיפול משמעותי. אולם, הנאשם יוכל להתקדם בהדרגה, על פי תפקודו, לאגפים נוחים יותר, כאלה הנחשבים פתוחים, ובמסגרתם יוכל לרכוש השכלה או לעבוד במפעלים בתוך הכלא.

5.
ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם הכולל, בין היתר, הרשעות בעבירות של רכוש, סמים, איומים, תקיפה ותקיפה חבלנית. עוד הוסיפה כי כנגד הנאשם תלוי ועומד מאסר על תנאי בן 7 חודשים מת.פ. 2929/04, שלום ראשל"צ, שהינו חב הפעלה. לדבריה, עברו הפלילי של הנאשם מלמד כי הנאשם בחר לעצמו את הדרך העבריינית כדרך חיים ולמרות ניסיונות שיקום לא חדל מדרכו וכי המאסרים המותנים לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות עת הוא ממתין לגזירת דינו בתיק אחר. בהתייחסותה לתסקירי שרות המבחן הוסיפה כי על פי התסקיר הראשון שרות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של הנאשם, בשל נטילת אחריות חלקית למעשיו. מהתסקיר השני עולה כי הנאשם לא החל בהליך טיפולי, הואיל והועבר לכלא אחר ואילו מהתסקיר האחרון, עולה כי לא רק שהנאשם לא החל בהליך טיפולי כי אם המשיך בדרכו האלימה. על כן, מרצה הוא את עונשו באגף שאינו בעל אופי טיפולי ואין באפשרותו להשתלב בהליך טיפולי משמעותי. לאור האמור לעיל, עתרה להפעלת המאסר על תנאי במצטבר לעונש מאסר בפועל ממושך, למאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

6.
ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הפנה לעובדות כתב אישום נשוא דיון זה ולאירועים שהתרחשו קודם לכן בגינם הורשע הנאשם. עוד הוסיף כי הומלץ על שליחתו של הנאשם לקבלת טיפול ועזרה וכי הנאשם אף הסכים לוותר על זכותו להתייצב בפני
ועדת השחרורים לשחרור מוקדם, לצורך העברתו למקום בו יוכל להשתלב בהליך שיקומי. אולם, לדבריו, בשב"ס הוחלט כי לא נותרה לנאשם יתרת זמן מספקת כדי להכניסו למסגרת טיפולית ועל כן, בעייתו של הנאשם לא זכתה לטיפול. אשר על כן, לאור המלצות בתי המשפט והגורמים הטיפוליים, עתר לאפשר את שיקומו של הנאשם.

7.
הנאשם טען כי הוא עשה עסקה בכדי לקבל עונש חופף ומשלא כך הדבר, ביקש הוא לבטל את הרשעתו ולהתיר לו לחזור בו מהודייתו. עוד הוסיף כי הוא הסכים לוותר על שליש כדי לעבור הליך טיפולי, אך אפשרות זו נמנעה ממנו ע"י שב"ס.

8.
המסגרת הנורמטיבית אשר מסדירה את סוגיית חזרת נאשם מהודאתו קבועה בסעיף 153 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982, אשר נוקט לשון זו:


"(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו. (ההדגשה שלי א.נ).

(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".

9.
מהם הנימוקים המיוחדים בגינם יש להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולבטל את הכרעת הדין? לעניין זה דבריו של כב' השופט י' קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים, חלק שני (ספר ראשון), תשס"ט, בעמ' 1377:

"נימוקים מיוחדים" למתן רשות לחזרה מהודיה כאמור, יהיו, עקרונית, אותם נימוקים שמכוחם מסרב בית המשפט לקבל הודיה מלכתחילה... במיוחד אמורים הדברים בהודיה שנעשתה מחמת "טעות": אם טעות בהבנת משמעותה של ההודיה, אם טעות לגבי תוצאותיה הלכה למעשה, ואם טעות בהצגתה (באופן שהשתמעה הודיה שונה מזו שאליה נתכוון הנאשם). יהיו הדברים כאשר יהיו- על הנאשם לשכנע את בית המשפט כי בקשתו להתיר לו לחזור בן מן ההודיה נעוצה בנסיבות כאלו, שדחיית הבקשה- משמעה פגיעה של ממש בהגנתו, באשר יש בסיס לכפירתו".

ובהמשך בעמ' 1382:
"מכל מקום, בית המשפט לא יתיר לנאשם לחזור בו מהודיה מקום שבו מתברר שהנאשם פשוט "מתחרט" על ההודיה, או שהוא "מתאכזב" מתגובת בית המשפט או מתגובת התביעה להודייתו, או שהעונש שנגזר עליו אינו עולה בקנה אחד עם צפיותיו על בסיס ההודיה שעשה...".


בית המשפט העליון קבע לא אחת כי מתן רשות לנאשם לחזור מהודייתו תינתן במשורה, כאשר אחד מהטעמים הנבדקים הם מועד הבקשה. כב' השופטת פרוקצ'יה קבעה בע"פ 4988/07 ששון רחמינוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(2), 4620, בפסקאות 9- 10 (להלן: "רחמינוב"), כדלקמן:


"ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה לחזרה מהודיה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סיכוייו להקל בדינו... צודקת המדינה בטענתה כי בקשתו של המבקש במקרה זה לחזור בו מהודאתו באה בעקבות תסקיר מבחן שהוגש בעניינו, אשר לא לימד עליו כף זכות. בקשתו בשלב זה מצביעה על אפשרות של תמרון שמקורו ברצון לשלול הטלת עונש מחמיר בעקבות תסקיר לא חיובי
(ההדגשות שלי א.נ).


בנסיבות מקרה בו עסקינן, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הנאשם חזר בו מהכפירה, הודה בעובדות כתב האישום, הורשע, ונשלח לקבלת תסקיר שרות המבחן מבלי שגובשה כל הסכמה לעניין הענישה אשר תושת עליו. להבנתי, הנאשם הודה מתוך בחירה, רצון חופשי והבנה של ממש את משמעות הצעד שנקט, כאשר ענה: "מאשר את הסדר הטיעון" ו- "אני מודה בעובדות כתב האישום". כמו כן, לא מותר לציין כי לאור עברו הפלילי של הנאשם, ניתן להניח שהוא מכיר את ההליך הפלילי ומודע למשמעות הודאה. בנוסף, הנאשם לא העלה כל טעם טוב מדוע גילה את טעותו בשלב מאוחר זה של ההליכים (ראה לעיל: רחמינוב). יתרה מזאת, ההלכה הרווחת היום בפסיקה היא שכאשר מדובר בהודאה שבאה בעקבות עסקת טיעון, הנטייה הברורה תהיה שלא להיעתר לבקשה, אלא אם ישתכנע ביהמ"ש כי אכן קיים חשש שניתנה: בכפיה, בטעות או בניגוד לרצונו החופשי. (ראה: ע"פ 633/92 ווליד הדאר נ' מדינת ישראל, פד"י מו(3), 760 (1992)).
אשר על כן, לא שוכנעתי שקיימים נימוקים מיוחדים לחזרת הנאשם מהודאתו. אי לכך, הנני דוחה את בקשת הנאשם לחזרה מהודאה.

10.
לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, עיינתי בתסקירי שרות המבחן שהוגשו לעיוני ושקלתי את הנסיבות הצריכות לעניין ובהן, הודאתו של הנאשם והחיסכון בזמן שיפוטי יקר- מחד, בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו, חומרת העבירות, עברו הפלילי של הנאשם, המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו והאינטרס הציבורי- מאידך, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:



א)

מאסר בפועל למשך 24 חודשים.

ב)
מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 7 חודשים שנגזר על הנאשם ביום 25.04.07, בת.פ. 2929/04 (שלום ראשל"צ), בגין עבירת אלימות ואיומים, במצטבר לעונש שנגזר, כך שיירצה 31 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו:
10.12.08- 15.01.09.

ג)

מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת איומים ואלימות כנגד הגוף.

ד)

מאסר על תנאי למשך 7 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת הפרת הוראה חוקית.







ה)

פיצוי למתלונן, ע"ת 1, בסך 3,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום
<#7#>

ניתן והודע היום ט"ז אב תש"ע, 27/07/2010 במעמד הנוכחים.



איטה נחמן
, שופטת

הוקלד על ידי: יפעת שלומוב







פ בית משפט שלום 5362/08 מ.י. תביעות ראשל"צ נ' חיים אסולין (פורסם ב-ֽ 27/07/2010)