פסקי דין על ויסבורד יהודה | פסקי דין על ירדנה אליהו | פסקי דין על עזבון המנוח נאג'י יהודה בן רחמים |

5160/03 א     14/03/2004




א 5160/03 ויסבורד יהודה נ' ירדנה אליהו, עזבון המנוח נאג'י יהודה בן רחמים




1
בתי המשפט
א 005160/03
בשא 003583/03
בית משפט השלום פתח-תקוה
14/03/2004
תאריך:
כב' הרשמת איריס לושי-עבודי

בפני
:
ויסבורד יהודה

עניין:
התובע/המשיב
הרצוג משה

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . ירדנה אליהו

2 . עזבון המנוח נאג'י יהודה בן רחמים
הנתבעים/המבקשים
שטרית מוריס

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

בפני
י בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לפינוי וסילוק יד.

בכתב התביעה נטען, כי התובע (להלן: "המשיב"), הינו הבעלים של דירה בבני ברק בה התגורר המנוח נאג'י בן רחמים אשר היה דייר מוגן בדירה ונפטר ביום 24.4.02.

ביום 24.1.02 ובסמוך לכך, נכנסה לדירה בתו של המנוח הנתבעת (להלן: "המבקשת"), וזאת ללא רשות, ללא זכות וללא הסכמת הבעלים לדירה.

לטענת המשיב, עם פטירתו של המנוח היה על עזבונו להשיב את החזקה בדירה לידיו ומכאן הגשת כתב התביעה כנגד עזבונו של המנוח וכנגד המבקשת.

לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים.

לבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקשים צורף תצהירה של המבקשת מס' 1. בתצהירה נטען, כי אביה המנוח היה דייר מוגן בדירה וכי לקראת סוף חודש דצמבר שנת 2000, הוא עבר אירוע מוחי בעקבותיו אושפז בבית חולים במשך שבועיים וכן שהה בשיקום במשך שלושה חודשים. כן נטען כי בתקופה זו, התגוררה המבקשת בדירה שכורה בבני ברק, מאחר ולא היתה בבעלותה דירה משלה, וכי היא הקדישה את רוב זמנה הפנוי לטיפול באביה, וזאת עד להתדרדרות במצבו ועד שהמבקשת החליטה להעתיק את מגוריה לדירה בה התגורר על מנת לסעוד אותו, ביום 24.10.01.
כתוצאה מכך, פעלה המבקשת אף להפסקת הסכם השכירות עליו חתמה.
לטענת המבקשת, התמלאו תנאי סעיף 20 (ב) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב - 1972, (להלן: "החוק") ועל כן יש לראותה כדיירת מוגנת בדירה.

לבקשה ולתצהיר לא צורף אישור על מצבו הבריאותי של אביה של המבקשת כפי שנטען בתצהיר ואף לא העתק מחוזה השכירות של הדירה בה התגוררה המבקשת בטרם עברה לגור עם אביה.

בחקירת המבקשת בפני
י, נטען על ידה כי חוזה השכירות עליו היתה חתומה היה בתוקף עד ליום 24.1.02, וחודש על ידה מידי ינואר בכל שנה וכי היא עברה להתגורר אצל אביה ב- 10.1.01.

המבקשת הודתה כי לא קיבלה רשות מבעל הבית להכנס לדירה, וכן כי הסכם השכירות שהיה לה בדירה הקודמת הופסק בהסכמת בעל הבית של הדירה המושכרת.

בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

הדיון בבקשה

ההלכה היא כי בשלב זה של הדיון אין חובה על המבקש לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו העובדתיות, וכל שעל בית המשפט לברר הוא אם יש בטענותיו כדי לשמש הגנה מפני התביעה, אם תוכחנה במשפט (ראו: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח', פ"ד מ"ב (1) 721). אולם אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהירו, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו ולהיכנס לפרטי עובדות אלה. (ראו: ע"א 543/86 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כלפון, פ"ד מ"ב (3) 341). הרשות תוענק אם התצהיר (יחד עם החקירה הנגדית, כאשר זו מתקיימת) מגלה על פניו טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה (ראו: ע"א 518/87 פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-על 93(3), 1337).

מכאן שיש לבחון אם קמה למבקשת הגנה אפשרית מפני התביעה.

סעיף 20 (ב) לחוק הגנת הדייר, קובע כדלקמן:
"באין בן זוג כאמור בס"ק (א) - יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים - קרוביו האחרים, כל אלה בתנאי שהיו מתגוררים בדירה יחד איתו לפחות 6 חודשים סמוך לפטירתו, ולא היתה להם בזמן פטירתו דירה אחרת למגוריהם".

כאמור, לטענת המבקשת בהנחה שיעלה בידה להוכיח כי התגוררה עם אביה לפחות ששה חודשים טרם פטירתו באותה דירה (ואין בודקים כיצד תוכיח זאת בשלב זה), ובהנחה כי תוכיח שלא היתה לה דירת מגורים אחרת, היא תזכה להגנה הקבועה בחוק.

מנגד טוען בא-כוח המשיב, כי הגנת החוק תחול על המבקשת אם לא היתה לה דירה אחרת למגוריה, כאשר המדובר בתנאי אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. מכיוון שהמבקשת הודתה כי היא הפסיקה ביוזמתה את מגוריה בדירה ששכרה לעצמה, הרי אין בכך די ולכאורה היתה לה אפשרות להמשיך ולהתגורר באותה דירה ששכרה לעצמה, ויש לראותה כמי שפעלה באופן חד צדדי, ועל כן לא תזכה להגנת החוק.

בכל מקרה נטען על ידי המשיב, כי אף אם תינתן למבקשת רשות להתגונן בדוחק, כי אז יש להתנותה בתשלום חודשי גבוה עבור שכר הדירה כמקובל.

כאמור, אין בודקים בשלב זה של הבקשה, כיצד תוכל המבקשת להוכיח כי התגוררה בדירה ששה חודשים בטרם נפטר אביה, אם כי, מן הראוי היה כי המבקשת תציג מסמכים על מצבו הרפואי של אביה כבר בשלב הזה וכן ראשית ראיה לכך שאכן התגוררה עימו בתקופה המוזכרת בתצהירה. יחד עם זאת, יש לאפשר למבקשת להתגונן מפני התביעה בטענה זו, ולהתנותה בהפקדה סך של 200$ מידי חודש בקופת בית המשפט עד להכרעה סופית בתיק, (השוו: ע"א 645/81 תעשיות הצפון נ' ש. פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 757). סכום זה ישמש ערובה לתשלום שכה"ד, אם וכאשר יפסק כי על המבקשת לשאת בתשלום זה.

באשר לטענת ההגנה השניה המבקשת, כי חלה עליה הגנת החוק בשל כך שלא היתה לה דירת מגורים אחרת, בעניין זה כבר נפסק כי:
"לא תעזור למערער הטענה שהמשיב יכול להשיג מקום מגורים בשכר דירה חודשי גבוה או על ידי רכישת דירה, כי ברור שלא לזה התכוון המחוקק, כי אפשרות זו קיימת, והיתה קיימת אולי תמיד, ואם זה יהיה הקריטריון למתן תשובה לשאלה אם יש לדייר מוגן דירה אחרת תסוכל כליל הפעלת חוקי הגנת הדייר..." (ראו: ע"א 167/77 חיים כהן נ' אברהם הבדלה, פ"ד ל"ג (2) 649).

אשר על כן, אני סבורה כי יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בטענה זו, ולברר האם אכן לא היתה לה דירת מגורים אחרת כאמור בלשון החוק.

תצהירה של המבקשת ישמש כתב הגנה.

הוצאות הבקשה בסך 1,200 ₪ על פי התוצאות בסיום ההליך.

לאור האמור לעיל, ניתנות ההוראות הבאות:
1. 1. מזכירות מנ"ת תקבע מועד לדיון קדם משפט בפני
שופט המוקד. התייצבות אישית של בעלי-הדין והמצהירים המרכזיים - חובה.

2. 2. ניתן בזאת צו גילוי מסמכים הדדי תוך 30 יום מהיום. בחלוף המועד יחול האמור בתקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3. 3. כל העדויות יוגשו בתצהירים. התובע תוך 60 יום מהיום, והנתבעת 21 יום לאחריו. התצהירים יועברו במישרין לבא-כוח הצד שכנגד, בתוך המועדים המצוינים לעיל. כל מסמך שבדעת הצדדים להסתמך עליו, ופורט בתצהיר גילוי מסמכים, יצורף לתצהירים. חוות-דעת מומחים יוגשו עם התצהירים. על אי-הגשת תצהיר במועד יחול האמור בתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

4. 4. המסמכים על פי החלטתי יועברו מצד לצד ישירות בתוך המועדים הנקובים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים באמצעות הדואר.

ניתנה היום, כ"א באדר, תשס"ד (14 במרץ 2004), בהעדר הצדדים.

א. לושי-עבודי, רשמת
קלדנית: הילה









א בית משפט שלום 5160/03 ויסבורד יהודה נ' ירדנה אליהו, עזבון המנוח נאג'י יהודה בן רחמים (פורסם ב-ֽ 14/03/2004)