פסקי דין על המערערת: רומיה נהרי (פלומבו) המשיבה: האופרה הישראלית החדשה ע"י ב"כ עו"ד א' ברקפסק - דיןהנשיא (גולדברג)1. לפנינו ערעור | פסקי דין על המשיבה: האופרה הישראלית החדשה ע"י ב"כ עו"ד א' ברקפסק - דיןהנשיא (גולדברג)1. לפנינו ערעור

02/10     02/10/1995




דבע 3-244/נה רומיה נהרי (פלומבו) נ' האופרה הישראלית החדשה




(פד"ע כט 181)

בית-הדין הארצי לעבודה

דב"ע נה/244-3

השופטים: כבוד הנשיא גולדברג

כבוד סגן הנשיא אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציג עובדים : חרמש
נציג מעבידים : פרידשטיין
המערערת: רומיה נהרי (פלומבו)

המשיבה: האופרה הישראלית החדשה


ע"י ב"כ עו"ד א' ברק

פסק - דין
הנשיא (גולדברג
)

1. לפנינו ערעור, לאחר קבלת רשות (דב"ע נה/59-95), על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב שניתן בדיון מהיר (השופט שגיא ונציג הציבור גולדשטיין; תב"ע נד/2849-35), שעניינה תביעה לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי מחלה.

הערעור מתייחס לעניין הזכאות לדמי מחלה בלבד.

פסק הדין בערעור שלפנינו ניתן, בהסכמת הצדדים, על סמך טענותיהם בבקשת רשות הערעור.

2. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

א. המערערת הועסקה אצל המשיבה כעובדת נקיון מיוני 1992 ועבדה בפועל עד סוף מרץ 1994, ואולם יחסי עובד-מעביד נמשכו ביניהם תקופה מסויימת לאחר מכן.

ב. המערערת עבדה במהלך תקופת עבודתה לסרוגין, עפ"י דרישת המשיבה, ושכרה האחרון היה בשיעור של 70 ש"ח ליום עבודה.

ג. ב-3.4.94 התקבלה המערערת לבית חולים לשם ניתוח רפואי שעברה, ושם אושפזה עד 15.4.94.

בתאריך זה או בסמוך לו, הודיעה המערערת למשיבה כי היא מתפטרת מעבודתה אצלה עקב מעבר למגורים בישוב פיתוח (נצרת עילית).

ד. במשך חודש לאחר מכן היתה המערערת בחופשת מחלה וזאת לשם מנוחה בבית; דבר זה עולה מתעודת סיכום המחלה של המערערת, שניתנה לה עם שחרורה מבית החולים.

פסיקת בית הדין האזורי

3. א. בית הדין קמא דחה את תביעתה של המערערת לפיצויי פיטורים וקיבל את התביעה לפדיון חופשה ולדמי הבראה.

ב. תביעתה של המערערת לדמי מחלה נתקבלה בחלקה, שכן תבעה סכום של 759 ש"ח, ונפסקו לה 277 ש"ח בלבד.

החישוב של בית הדין קמא היה כדלקמן:

תקופת המחלה: המערערת אושפזה בין 3.4.94 ל-15.4.94, בסה"כ 13 ימי מחלה.

ימי המחלה: על בסיס רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שעבדה המערערת ב-12 החודשים שקדמו למחלתה, שהם הבסיס לחישוב תקופת המחלה המזכה עפ"י סעיף 2 (ב) (3) לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, ובמקרה דנן 42 יום (בחודשים דצמבר 93', ינואר ופברואר 94'), זוכתה המערערת ב-7.28 ימי מחלה: 42 ימי עבודה בפועל, חלקי 75 ימי העבודה שהיו באותו רבע שנה, כפול 13.

בפועל הסתכמו אלה ב-5.28 ימי מחלה עפ"י הוראות סעיף 2 לחוק.

לפי סעיף 5 לחוק, אם כן מגיע למערערת 277 ש"ח
(5.28 ימים x 70 ש"ח ליום x 75%)

לשם שלמות התמונה נציין כי המערערת לא היתה זכאית לפיצוי הלנה על דמי המחלה שכן לא הוכח שהציגה בפני
המשיבה אישורי מחלה עם שחרורה מבית החולים. אך על צורת החישוב, ועל אי פסיקת פיצוי הלנה - אין ערעור, להוציא, כאמור, על אורך תקופת המחלה המזכה.

הטענות בערעור

4. עניינו של ערעור זה הוא, כאמור, זכאות לדמי מחלה גם עבור תקופת החודש הנוסף בו היתה המערערת בחופשת מחלה לשם מנוחה.

המערערת טענה בפני
נו, כי אף בתקופה זו, הנקובה באישור דמי המחלה - עליה הסתמך בית הדין קמא בקובעו 13 ימי מחלה - התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין המשיבה, וכי על כן היא זכאית לדמי מחלה אף עבורם.

לטענת המשיבה, כי בתביעתה הצהירה המערערת על יום ה-30.3.94 כיום סיום עבודתה, השיבה המערערת, כי בשל אי ידיעת הדין התייחסה ליום סיום העבודה בפועל, במקום ליום סיום יחסי עובד-מעביד, שהוא כאמור - לפחות - אמצע חודש מאי 94'.

כן הכחישה המערערת שהתפטרה עקב המחלה, באמרה שהיה זה עקב המעבר ליישוב פיתוח, כפי שנקבע גם בפסק הדין קמא.

5. המשיבה טענה כי יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו, כפי שעולה מפסיקת בית הדין קמא, ב-15.4.94, עת התפטרה עפ"י הודאתה, ואכן רק עבור תקופה שהסתיימה באותו תאריך נפסקו לה דמי מחלה.

זאת ועוד, לטענת המשיבה, מנועה המערערת לטעון ליחסי עובד-מעביד שנמשכו עד אמצע מאי 94 בזמן שבתביעתה הודתה בסיומם ב-30.3.94.

לפיכך טענה המשיבה, כי המערערת בחרה להתפטר מעבודתה בעת שלכאורה היה בידה אישור מחלה, אך אין כל רלוונטיות היות ובאותו יום נותקו יחסי עובד-מעביד.

עד כאן כל העובדות וטענות הצדדים.

6. התשובה לשאלה, אימתי נותקו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, היא אשר תכריע לתוצאה, מאחר שדמי מחלה משתלמים עבור תקופה בה שררו יחסים שכאלה.

א. בכתב תביעתה כתבה המערערת כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 30.3.1994; בעדותה (פ' 2 (13-14)) אמרה המערערת:

"אחרי שבועיים שאחרי הניתוח הודעתי לנתבעת שאינני ממשיכה לעבוד";

ב. מנהל הבית של המשיבה אמר בעדותו (פ' 3 (28-31)):

"באפריל 1994 הודיעה לי אחותה של התובעת כי היא עומדת לעבור ניתוח, איחלתי לה החלמה... אחרי הניתוח התובעת הודיעה לי שאינה יכולה לעבוד יותר והיא עוברת לנצרת". 60221

ג. מהאמור עולה כי טעות נפלה בידי המערערת עת כתבה בכתב תביעתה את מועד התפטרותה; מעדויות שני הצדדים גם יחד עולה כי הדבר היה לאחר הניתוח, וסביר כי מדובר לאחר ששוחררה מבית החולים, קרי - אחרי ה-15.4.94;

ד. דין הוא כי התפטרות, כמו פיטורים, מביאים לסיומם של יחסי עובד-מעביד, אף אם לא ניתנה הודעה מוקדמת בגינה. התרופה בגין אי מתן הודעה מוקדמת היא פיצויי בגין הפרת חוזה (דב"ע מא/78-3 אמנון ברזילי - אלבני ישראל פרייט בע"מ פד"ע יג 21);

ה. האם יש לראות את הודעתה של המערערת כהתפטרות על אתר, או הודעה על התפטרות בסיומה של ההודעה המוקדמת?

האמור בס"ק א ו-ב לעיל הוא כל אשר נאמר בבית הדין האזורי (סוגית ניתוק יחסי עובד-מעביד, כך שבברור שלא נאמרו דברים ברורים, למעט כוונתה החד משמעית של המערערת לנתק את יחסי עובד-מעביד עם המשיבה.

ו. נראה לנו כי יש לפרש את דברי המערערת כהודעה על התפטרות, שאינה נכנסת לתוקפה עם נתינתה.

למסקנה זו אנו מגיעים על סמך אלה:

(1) ההתפטרות לא היתה ב"עידנא דריתחא" (שאזי אינה התפטרות כלל); המערערת אף לא עברה לנצרת-עילית מיד עם מסירת הודעת ההתפטרות;

(2) חזקה היא כי צדדים לחוזה, וחוזה עבודה בכלל זה, פועלים על פי ההסכמים והנוהגים המחייבים, וכל הטוען אחרת - עליו נטל הראיה.

(3) על כך שקיימת חובה, הסכמית או נוהגית, למתן הודעה מוקדמת, לא יכול להיות חולק (דב"ע נג/40-3 איסטרוניקס בע"מ - הדה גורפינקל פד"ע כה 465);

(4) המשיבה לא הוכיחה, ולמעשה גם לא ניסתה להוכיח, כי יש לפרש את הודעת ההתפטרות כהתפטרות על אתר.

ז. תקופת ההודעה המוקדמת לעובד ושל עובד, שאינו עובד במשכורת, היא שבועיים; זה היה הנוהג במשך שנים רבות, והוא עוגן לאחרונה בהסכם הקיבוצי הכללי לתנאי שכר במשק הפרטי מיום 9.1.1995 בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות הכללית.

לגבי עובדי נקיון, המועסקים בחברות לשרותי נקיון, נקבעה תקופת הודעה מוקדמת של שבועיים בהסכם הקיבוצי הכללי בין ארגון מפעלי הנקיון והתחזוקה וההסתדרות הכללית, אשר ניתן לגביו צו הרחבה לגבי העובדים המועסקים במפעלי נקיון אשר אינם חברים בארגון שחתם על ההסכם (י"פ 2406 התשל"ח, 980; י"פ 2574 התש"ם, 183). הסכם זה אינו חל על הצדדים להליך זה, מאחר והמערערת, אף כי הועסקה בעבודת נקיון, לא הועסקה בחברה המספקת שירותי נקיון.

ח. העולה מהאמור הוא כי יש לראות את התפטרותה של המערערת כנכנסת לתוקפה שבועיים אחרי ששוחררה מבית החולים.

7. בית הדין האזורי חישב את דמי המחלה המגיעים למערערת על פי הוראות חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: החוק), ולא בכדי. הוראותיו של החוק חלות על עובד שענין תשלום לתקופת מחלה אינו מוסדר לגביו על פי הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, או צו הרחבה; בעניננו לא הוצג הסכם או הסדר קיבוצי החל על עובדי המשיבה, ועל כך שצו הרחבה בענף הנקיון אינו חל על העסקת המערערת עמדנו לעיל.

8. דמי מחלה מגיעים אך ורק בגין התקופה בה שררו יחסי עובד-מעביד בינו לבין מעבידו. אי לכך זכאית המערערת לדמי מחלה עבור שבועיים נוספים.

תקופת הזכאות היא אפוא בגין 12 ימים (ראה תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ו-1976 (להלן: התקנות) תקנה 4 (1) על פיה אין זכות לתשלום בגין יום המנוחה השבועי).

9. סעיף 2 (ב) (3) לחוק קובע:

"לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה (להלן - עובד לסירוגין) - תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו למחלה לבין ימי העבודה באותו רבע שנה;"

בית הדין האזורי קבע כי חודשי העבודה המלאים, ב-12 חודשים שקדמו למחלה, היו החודשים דצמבר 1993 וינואר פברואר 1994, בהם עבדה המערערת 42 ימים; ז.א. בממוצע 14 ימים בחודש.

הבסיס לחישוב הזכאות הוא, אפוא, סך של 39.20 ₪ ליום (25 : 14 x 70).

10. הערעור מתקבל כך, שאנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערת, בנוסף לסכום בו חויבה על ידי בית הדין האזורי, סכום של 470.20 ש"ח (12 x 39.20).

מאחר ולפי קביעת בית הדין האזורי, העובדת לא הוכיחה כי המציאה לנתבעת אישורי מחלה, אלא שאלה הוצגו במהלך הדיון המשפטי (ביום 13.11.94), המועד לתשלום דמי מחלה הוא, בעניננו, "המועד הקרוב לתשלום שכר העבודה שלאחר הגשת תעודת המחלה" (ס"ק 3 (ב) לתקנות).

אשר על כן, ישא הסכום האמור ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.12.94 ועד יום התשלום בפועל.

11. במאמר מוסגר יוער כי בהעדר ערעור שכנגד, אין אנו מתערבים במועד ממנו חוייבה המשיבה בהפרשי הצמדה וריבית על דמי המחלה אותם פסק בית הדין האזורי (יום 30.3.94).

12. התוצאה היא כאמור בפיסקה 10 לעיל.

המערערת לא היתה מיוצגת והדיון נערך מבלי שהצדדים התייצבו לדיון, ולכן אין צו להוצאות.


ניתן בהעדר הצדדים, היום 2.10.1995.








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-244/נה רומיה נהרי (פלומבו) נ' האופרה הישראלית החדשה, [ פד"ע: כט 181 ] (פורסם ב-ֽ 02/10/1995)