פסקי דין על אריה קיפרווסר | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ סניף נהריה

28117-09/09 עשא     01/08/2010




עשא 28117-09/09 אריה קיפרווסר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף נהריה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



1 אוגוסט 2010

עש"א 28117-09-09 קיפרווסר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף נהריה






בפני

כב' השופט
אליעזר שחורי

המערער
אריה קיפרווסר
ת.ז. 016669533


נגד

המשיב
בנק לאומי לישראל בע"מ סניף נהריה



פסק דין

ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 להסיר מרשימת שיקים שסורבו בחשבון המערער אצל המשיב
10 שיקים שסורבו , כדלקמן:
שיק מס' 5000003 בסך של 1,500 ₪ שסורב בתאריך 29.12.08.

שיק מס' 5000006 בסך של 3,200 ₪ שסורב בתאריך 16.1.09.

שיק מס' 5000004 בסך של 1,500 ₪ שסורב בתאריך 29.1.09.
שיק מס' 5000053
בסך של 5,000 ₪ שסורב בתאריך 16.2.09.
שיק מס' 5000128
בסך של 3,000 ₪ שסורב בתאריך
20.4.09.
שיק מס' 5000104
בסך של 1,000 ₪ שסורב בתאריך 23.4.09.
שיק מס' 5000105
בסך של 1,000 ₪ שסורב בתאריך 22.5.09.
שיק מס'
5000174 בסך של
752 ₪ שסורב בתאריך 21.7.09.
שיק מס' 5000032
בסך של 2,780 ₪ שסורב בתאריך 31.7.09.
שיק מס' 5000262
בסך של 950 ₪ שסורב בתאריך 14.9.09.

בתאריך 15.09.09 שלח המשיב אל המערער הודעה על החלת הגבלה בחשבון. על פי ההודעה נקבע המועד לתחילת תקופת ההגבלה מיום 1.10.09 ולמשך שנה.

עמדת המערער -

המערער רופא שיניים במקצועו הבעלים והמנהל של מרפאת שיניים בנהריה מזה 20 שנה ומנהל את חשבונו אצל המשיב למעלה מ – 30 שנה, חשבון שמספרו
38042/36.

לטענת המערער, הועמדה בחשבון מסגרת אשראי של 8,000 ₪ בלבד על אף שהמשיב היה מודע לכך שמסגרת האשראי הזו איננה הולמת את הפעילות העסקית אצל המערער. סרוב המשיב להגדיל את מסגרת האשראי מקורו ברצון להגדיל את רווחיו של המשיב מגביית ריבית חריגה ועל מנת להשיג מטרה זו איפשר המשיב למערער כדבר שבשגרה חריגות ממסגרת האשראי. אומנם חריגות אלה התאפשרו לתקופה קצרה של מספר ימים מעת לעת כאשר ככלל הקפיד המערער לשמור על התנהלות יציבה בחשבון.
לראייה מוצגות עשרות דוגמאות לחריגות ממסגרת האשראי, חריגות שאושרו ע"י המשיב.

מכיוון ששעות הפעילות של המרפאה הינן בין 08.00 ל – 20.30 נהג המערער לעיתים להפקיד שיקים לאחר שעות הפעילות ולעיתים בבוקר יום המחרת ממועד קבלת שיקים כאשר פקידי המשיב מודעים היו למגבלות של המערער
והסכימו לכך. לפיכך חלק מן השיקים סורבו מחמת טעות ובניגוד להתנהלות המוסכמת עם המערער. לראיה מפנה המערער לשתי דוגמאות של סירוב שגוי. האחת בקשר לשיק בסך 2,780 ₪ מיום 25.2.09 והשניה לשיק בסך 3,140 ₪ מיום 26.2.09. לאחר שהמערער הסב תשומת לב פקידי המשיב לשגגה שנפלה וכן הפנה את תשומת הלב להפקדה במזומן בסך 6,340 ₪ שבוצעה ב – 26.2.09 בוטלה פעולת ההחזר וזוכה החשבון בעמלות ההחזרים ביום 27.2.09.

בפרט
מתייחס המערער ל – 5 שיקים מרשימת ההגבלה, שיקים 6-10.
הטענה לגבי שיק מס' 6
– מדובר בשיק ע"ס 1,000 ₪ שסורב ב – 23.4.09 על אף שבאותו יום הופקדה המחאה בסך 625 ₪ וכן הופקד סך של 300 ₪ במזומן.
הטענה לגבי שיק מס' 7 –
מדובר בשיק ע"ס 1,000 ₪ שסורב ביום 22.5.09 על אף שבאותו יום הופקד סך של 800 ₪ במזומן, בוצעה העברה בסך 983.52 ₪ מחברת הביטוח 'דיקלה' וכן זיכוי מחסכון בסך 600 ₪ לגביו נתן המערער הוראה למשיב
14 ימים קודם לכן.
הטענה לגבי שיק מס' 8 -

מדובר בשיק ע"ס 752 ₪ אשר סורב
ב – 21.6.09 על אף שבאותו יום הפקיד המערער
סך של 600 ₪ במזומן וכן סך של 750 ₪ בהמחאה.
הטענה לגבי שיק מס' 9

- מדובר בשיק ע"ס 2,780 ₪ שסורב ביום 31.7.09 על אף שאותו היום, יום א', סגור הסניף ובאותו יום הפקיד המערער סך של 1,900 ₪ בהמחאה בסניף הבנק בעכו ולמחרת הפקיד סך של 5,000 ₪ במזומן בסניף נהריה.
הטענה לגבי שיק מס' 10 –
מדובר בשיק ע"ס 950 ₪ שסורב ביום 14.9.09 על אף שהמערער הפקיד באותו יום סך של 2,771.70 ₪ מחברת הביטוח 'הראל' וסך במזומן של 950 ₪.
המערער מצרף כנספח עותק מאישור הפקדה במכשיר בנק אוטומטי מיום 14.9.09 לראיה כי ההפקדה בוצעה בשעה 22.18.

על סמך הנתונים הנ"ל טוען המערער כי היה לו יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים הנ"ל אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון או מכיוון שהמשיב חייב היה לפרוע את השיקים מכוח הסכם בין הצדדים והכל בהתאם לסעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981.

בסיכום טענותיו מציג המערער לראשונה טענה נוספת המתבססת על סעיף 8 להוראה 325 מהוראות המפקח על הבנקים בעניין ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עו"ש והמאפשרת לבנק לכבד הוראת תשלום בחשבון גם בחריגה ממסגרת מאושרת ובלבד שמדובר בסכומים שאינם עולים על 1,000 ₪ ולתקופה קצרה. אם היה המשיב מיישם את ההוראה במתחם שיקול הדעת המסור לו, היה מכבד את השיקים שמספרם 1,6,8,10 שברשימת השיקים שסורבו. כיבודם של השיקים הנ"ל לא היה מציב את החשבון בחריגה העולה על המותר על פי הוראת המפקח על הבנקים. בנסיבות העניין ומכוח הנוהג אשר קיים היה בין הצדדים לאורך זמן, רשאי היה המערער לצפות כי המשיב יכבד את השיקים הללו.

בפועל לא דבק המשיב במדיניות קבועה ואחידה בהתנהלותו מול המערער והמערער מצא עצמו תלוי בחסדיהם של פקידים כאלה ואחרים.
התנהלות כזאת איננה מתיישבת עם חובת האמון אשר חב המשיב למערער.

עמדת המשיב –

דין הערעור להידחות מטעמים דיוניים ומהותיים. מן ההיבט הדיוני דין הערעור להידחות מכיוון שלערעור לא קדמה פניה אל המשיב בבקשה לבטל הכללת השיקים המסורבים ברשימת ההגבלה וממילא לא צורפה תשובת המשיב כמצוות תקנה 4 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) תשמ"ב 1981.

מן ההיבט המהותי דין הערעור להידחות מכיוון שבמועד הצגת השיקים לפירעון חרגה יתרת החובה בחשבון ממסגרת האשראי המאושרת בסך 8000 ₪ או שהיתה נוצרת חריגה אילו כובדו השיקים או חלקם.

למעשה סורבו 11 שיקים במהלך 10 חודשים כאשר הערעור מתייחס ל – 10 שיקים מאלה שסורבו. לא זו בלבד שלא הייתה כל הסכמה בין הצדדים בין במפורש בין מכללא לכבד שיקים בחריגה ממסגרת אשראי אלא שהובהר למערער היטב כי עליו לדאוג מבעוד מועד שתהיה בחשבון יתרה המאפשרת כיבוד כל שיק.
הפקדת שיקים ו/או סכומי כסף במזומן לאחר מועד הצגת שיקים לפירעון אין בה כדי לאפשר כיבודם של שיקים המשוכים ע"ח בחריגה. מודגש כי מסגרת האשראי אשר הועמדה בחשבון ע"ס 8000 ₪ הייתה מוסכמת על הצדדים ואין בלתה, למעט מסגרות זמניות נוספות אשר הועמדו מעת לעת כפי שיבואר לקמן. על פי סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א 1981 והוראות בנק ישראל, לא מוטלת חובה על בנק לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.

כיבודם של שיקים במועד מאוחר לאחר שסורבו קודם לכן בין אם מדובר בסירוב בטעות בין אם מדובר בסירוב כשורה, אין בו כדי להצדיק מסקנה בדבר קיומו של נוהג בין הצדדים לכיבוד שיקים בחריגה ממסגרת אשראי.

בהתייחס לטענותיו הספציפיות של המערער לגבי השיקים
7-10 טוען המשיב כדלקמן:
לגבי שיק מס' 7 –
ההפקדות לא בוצעו כנטען על ידי המערער ביום 22.5.09 כי אם ביום 24.5.09.
לגבי שיק מס' 8 –
במועד הצגת השיק לפירעון לא הייתה יתרה מספקת בחשבון. המערער עצמו מאשר בכתב טענותיו כי ההפקדות בוצעו בחשבון רק למחרת מועד ההצגה לפירעון.
לגבי שיק מס' 9 –
בניגוד לטענת המערער התאריך 31.7.09 חל ביום שישי מועד שבו סניף המשיב היה פתוח. לבד מכך ביום 31.7.09 הופקד בחשבון סך של 800 ₪ במזומן וסך של 875 ₪ בשיק אך לא היה בהפקדות אלה כדי לאפשר פירעון השיק ע"ס 2,780 ₪ מכיוון שההפקדות בוצעו ביום הצגת השיק ומכיוון שזיכוי בגין שיק מופקד הינו ארעי למשך 3 ימי עסקים ואין להסתמך על הפקדה זו. זאת כמתחייב מסעיף 3(א) להוראות הבנקאות (שירות ללקוח).
השיק ע"ס 1,900 ₪ לא הופקד כטענת המערער ביום 31.7.09 אלא רק ביום 2.8.09 ואילו הסך של 5,000 ₪ הופקד רק ביום 3.8.09. על כן בדין סורב השיק.
לגבי שיק מס' 10 –

השיק הוצג לפירעון בתאריך 14.9.09. בתאריך זה הופקד בחשבון סך של 700 ₪ בשיק ובהפקדה זו לא היה כדי לאפשר פירעון השיק ע"ס 950 ₪. ממילא לא ניתן להסתמך על זיכוי זה במשך 3 ימי עסקים. ההפקדה ע"ס 2,771.7 ₪ בוצעה רק יום לאחר מכן.

המשיב התייחס בתגובה פרטנית לטענות המערער בדבר נוהג ממושך בין הצדדים לאפשר חריגות ממסגרת אשראי.
עיקר טענת המשיב הינה שאישור חריגות בחשבון ניתן במסגרת סעיף 8 להוראות המפקח על הבנקים בעניין ניהול מסגרות אשראי בחשבונות עו"ש כאשר מדובר היה בחריגות בטווח קצר כאשר בפועל הופקדו ע"י המערער בתוך פרק הזמן הקצר סכומים אשר החזירו את החשבון למסגרת המאושרת. במקרים אחרים אושרו בחשבון מסגרות אשראי זמניות לתקופות הבאות:
31.12.08-1.1.09, 8.1.09-16.1.09, 26.1.09-30.1.09, 16.3.09-17.3.09, 16.4.09-20.4.09.


בין כך ובין כך המערער איננו רשאי להסתמך על הסכמה פרטנית כזו או אחרת עם המשיב, הסכמה המוכחשת על מנת ליצור יש מאין הסכם מחייב לכיבוד שיקים בחריגה ממסגרת אשראי. לא כל שכן לאחר כניסת הוראה 325 מהוראות המפקח על הבנקים לתוקף ב – 1.7.07. הראיה להעדר הסכם לכיבוד שיקים בחריגה ממסגרת אשראי, החזרות השיקים בחשבון.

סעיף 1 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב 1992 מגדיר מסגרת אשראי כסכום מירבי אשר בנק הסכים מראש לכבד במסגרתו משיכות מחשבון ועל פי סעיף 3(4) חובה לערוך הסכם למתן אשראי בכתב. בענייננו אין באפשרותו של המערער להציג הסכם לבד מהסכם המסגרת על סך 8000 ₪ אשר אין חולק כי ניתנה ואין לקבל בעניין זה טענות שבעל-פה מצד המערער.

טענות המערער כנגד המשיב הנטענות לראשונה בכתב הסיכומים והנשענות על חובות האמון אשר חב בנק כלפי לקוחותיו
כמו גם הטענה לפיה חייב היה המשיב כביכול להתאים את מסגרת האשראי לרמת הפעילות אצל המערער או לחריגות אשר נוצרו בחשבון אין בהם כל ממש. העילות לגריעת שיקים מרשימת הגבלה מנויות בחוק והינן בגדר של רשימה סגורה. האחריות לניהול החשבון במסגרת המאושרת מוטלת על הלקוח והמשיב איננו חייב להקצות מסגרות אשראי בהתאמה לחריגות הנוצרות בחשבון. במקרה דנן מדובר במערער שהוא בעל השכלה, רופא שיניים במקצועו וחזקה עליו כי היה ער למצב חשבונו בכל נקודת זמן.

משנוכח המערער לדעת כי דין טענותיו כפי שהוצגו במקורן להידחות שינה את חזית טיעונו מן הקצה אל הקצה ובכתב סיכומיו הרחיב את חזית המחלוקת שלא כשורה והעלה טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב טענותיו המקורי. בכך יש להצביע על העדר בסיס משפטי ועובדתי לערעור. כך לא שב המערער על טענותיו בהתייחס לשיק מס' 6 ובמקום זאת טען לראשונה טענה הנסמכת על סעיף 8 להוראה 325 מהוראות המפקח על הבנקים. כך נהג גם לגבי השיקים 1,8,10. לבד מכך שמדובר בהרחבת חזית אסורה הרי הוראת המפקח על הבנקים איננה מטילה חובה על המשיב לכבד שיק כלשהו בחריגה ממסגרת אשראי אלא מאפשרת שיקול דעת. סמכות שבשיקול דעת איננה מקנה למערער זכות כלשהי ואין בה כדי לשמש בסיס לטענה כי למערער היה יסוד סביר להניח שמחובת המשיב לכבד את השיקים שבמחלוקת או חלקם על סמך כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון או שבין הצדדים הסכם לכיבודם של השיקים.

מכל מקום אין לקבל טענת המערער כי התנהלות המשיב התאפיינה בהעדר מדיניות ברורה וכתוצאה מכך נקלע המערער למצב של אי וודאות. הוכח כי מסגרת האשראי שהועמדה בחשבון הייתה ע"ס 8000 ₪. כיבוד שיקים בחריגה ממסגרת זו נעשה בהתאם לכל דין ובהתאמה להוראות המפקח על הבנקים ותוך הפעלת שיקול דעת בכל מקרה לגופו.

דיון –

ב – 5.11.09 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שניתן לה תוקף של החלטה למתן

פסק דין
על סמך הנתונים שהוצגו לתיק ביהמ"ש וסיכום טענות בכתב.

אינני מקבל את טענת המשיב לפיה יש לדחות על הסף את הערעור בנימוק שלא קדמה לערעור פניה אל המשיב וממילא לא צורפה תשובת המשיב כמתחייב מהוראת תקנה 4 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) תשמ"ב 1981. בשאלה אם פניה כזו היא תנאי בלעדיו אין להגשת ערעור אם לאו, קיימות דעות שונות ונראית בעיניי הדעה המקלה אשר איננה רואה בקיומה של פניה כזו משום תנאי בלעדיו אין וזאת בהתחשב בסד הזמנים אשר קצב המחוקק לצורך הגשת ערעור.

אכן נכונה טענת המשיב כי המערער שינה במידה מסוימת את חזית טיעונו בין כתב הערעור לבין כתב הסיכומים אם כי גם בעניין זה אינני מקבל הטענה כי מטעם זה יש להתעלם מטענות המערער ולדחותן על אתר. נראה אומנם שהמערער מקבל בסופו של יום את טענות המשיב לעניין הנתונים העובדתיים הקשורים לשיקים 6-10 הנ"ל כנטען בתגובת המשיב ומכאן שמתברר כי אין בסיס לטענות המערער לפיהן חייב היה המשיב לכבד את השיקים הללו מכיוון שהיתה יתרה מספקת בחשבון בעת הצגת השיקים לפרעון על סמך הפקדות שבוצעו בין במזומן בין בשיקים. מטעם זה התמקד המערער בכתב סיכומיו בטענות המתייחסות לשיקים 1,6,8,10 לעניין הנוהג אשר השתרש בין הצדדים לכבד שיקים גם אם כיבודם יוביל את החשבון לחריגה קלה ממסגרת האשראי ובלבד שחריגה זו לא תהיה בסכום העולה על 1000 ₪ וזאת על מנת לעמוד בהנחיית סעיף 8 להוראה 325 מהוראות המפקח על הבנקים. הטענה בעניין קיומו של נוהג כזה הוצגה כבר בכתב הערעור כפי שהוגש במקורו וגם אם לא נשענה על הוראות המפקח על הבנקים, אינני רואה הצדקה להתעלם מן הטענה מנימוק זה.

טענה זו היא תורף הערעור ואליה יש להתייחס ולמען הסר ספק נדחות כל טענות המערער המבוססות על מערכת חובות האמון אשר חייב בנק ללקוחותיו, טענות שאינן רלוונטיות לצורך הכרעה בערעור דנן אשר נבחן על פי המסגרת הסטטוטורית הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א 1981 המקנה זכות לדרוש גריעת שיק ממניין שיקים שסורבו כאשר:
"ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון או שהבנק היה חייב לפורעו מכוח הסכם איתו".


לעניין זה אאמץ את הפרשנות אשר ניתנה לסעיף בתיק 2778/96 אברהם קליין נ' בנק אוצר החייל, תקדין שלום 96(2)3387 (כב' השופט מ. גל):
"יסוד סביר מלמדנו שעסקינן באלמנט אובייקטיבי מעיקרו ולא בהנחה, תקווה, או ציפייה סובייקטיבית בלבד שאינן מושתתות על חוזה מחייב. על הלקוח להניח בפועל את קיומה של החובה מצד הבנק והנחה זו צריכה לעמוד באמות מידה אובייקטיביות. היסוד הסביר מהפן הנ"ל צריך אם כן להניח את דבר קיומה של חובה משפטית מצד הבנקאי תוך התייחסות ללקוח קונקרטי".

אין חולק כי הוראת המפקח על הבנקים הנ"ל מקנה שיקול דעת לבנק לאפשר חריגה קלה ולזמן קצר ממסגרת אשראי ומטבע הדברים הקניית שיקול דעת כזה אין בה כדי לבסס אצל לקוח יסוד סביר להניח כי הבנק אצלו הוא מנהל את חשבונו חייב לאשר חריגות ממסגרת אשראי גם אם אלו קלות ולזמן קצר. מנגד התנהלות של בנק אשר לאורך זמן מאשר כדבר שבשגרה חריגות מן הסוג הזה באופן רציף וללא יוצאים מן הכלל, משדרת ללקוח מסר של הסכמה מכללא אשר עשויה ליצור אצל הלקוח יסוד להניח כי רשאי הוא לפעול גם בחריגה קלה ממסגרת אשראי וחריגה כזו תכובד על ידי הבנק. במקרה דנן טוען המערער כי כך נהג המשיב כלפיו ומציג הוא 105 דוגמאות בתקופה שבין 9.12.08 ל
- 13.9.09. מטענה כזו לא ניתן להתעלם והיא ראויה לבדיקה. הטענה שמנגד אשר מעלה המשיב כי בכל מקרה מדובר רק בתקופה של כ – 10 חודשים דינה להידחות. 10 חודשים מהווים תקופה ממושכת דיה לטעמי.

בדיקת הפעולות בחשבון על פי דפי החשבון אשר הציג המערער מעלה את הממצאים הבאים:

אוקטובר - נובמבר
2008 –

לא היו חריגות בחשבון.
דצמבר 2008
– בהתחשב במסגרת הזמנית אשר הועמדה בסוף חודש זה נרשמה חריגה אחת בחשבון המתייחסת לשיק מס' 1 ברשימת השיקים נשוא הדיון, שיק אשר כיבודו הציב את החשבון ביתרת חובה של 8,490.57 ₪, חריגה קלה של פחות מ – 1000 ₪.
בינואר 2009
ניתנו מסגרות אשראי זמניות ובכך יש להסביר חריגות ממסגרת האשראי בסכומים משמעותיים.
בתאריך 16.1.09 הוצג לפירעון שיק מס' 2 ברשימה וכיבודו הציב את החשבון ביתרת חובה של 11,232.89 ₪.
השיק הוחזר ב – 18.1.09
בתאריך ערך 16.1.09 ולעניין זה לא הוברר מדוע שהרי על פי נספח ד' לתגובת המשיב בשילוב עם סעיף 17.5 לתגובה
הועמדה מסגרת אשראי זמנית לתקופה שבין 8.1.09-16.1.09 בסך 5,000 ₪ ומכאן שהמסגרת הכוללת הייתה 13,000 ₪ וניתן היה לכבד את השיק.
בפברואר 2009 –

נרשמו חריגות משמעותיות ממסגרת האשראי ובתאריך 5.2.09 נשלח מכתב התראה.
ב – 16.2.09 הוצג השיק ע"ס 5000 ₪ והוחזר ב – 17.2.09 בתאריך ערך 16.2.09. מדובר בשיק מס' 4 ברשימת ההגבלה שיק שלגביו לא מלין המערער. בחודש זה איפשר המשיב שתי חריגות קלות ממסגרת האשראי ב – 18.2.09 וב – 19.2.09.

בחודש מרץ 2009

איפשר המשיב חריגות לא מעטות ממסגרת האשראי כולן חריגות קלות ובמסגרת הוראות המפקח על הבנקים ואולם מנגד יש לציין כי בתאריך 27.3.09 הוחזרה הרשאה לחברת פרטנר בסך 633.60 ₪ על אף שכיבוד ההרשאה הציב את החשבון בחריגה קלה בלבד של 8,153,16 ₪.
באפריל 2009 –
בתקופה שבין 16.4.09-20.4.09 אושרה מסגרת זמנית נוספת ובנוסף לכך איפשר המשיב מספר חריגות קלות ממסגרת האשראי לתקופות קצרות. ב – 20.4.09 הוצג לפרעון שיק מס' 5000128 ע"ס 3,000 ₪, כיבודו הציב את החשבון ביתרת חובה בסך 10,285.81 ₪ ובתאריך 21.4.09 הוחזר השיק עם תאריך ערך של 20.4.09. לא ברור מדוע הוחזר השיק שהרי אושרה מסגרת נוספת של 13,000 ₪ לתקופה שבין 16.4.09-20.4.09 וזאת על פי נספח ו' לתגובת המשיב בשילוב עם סעיף 17.18 לתגובה. שיק מס' 5 סורב ללא סיבה נראית לעין.
ב – 23.4.09 הוצג שיק מס' 6 ברשימת ההגבלה והוחזר ב – 24.4.09 על אף שכיבודו של השיק הציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קלה בסך 8,809.81 ₪. עם זאת לא ניתן לקבוע כי למערער היה יסוד להניח שהשיק יכובד שהרי חודש קודם לכן הוחזרה הרשאה לחברת פרטנר על אף שכיבודה הציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קלה בלבד.
מאי 2009 –
בתאריך 3.5.09 הוחזרה הרשאה בסך 381.15 ₪ לחברה בשם ד"ר בע"מ על אף שכיבודה הציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קלה בלבד ובתאריך 10.5.09 הוחזרה הרשאה בסכום של 329.33 ₪ בנסיבות דומות.
בתאריך 27.5.09 הוחזרה הרשאה לחברת פרטנר בנסיבות דומות. בתאריך 24.5.09 הוחזר שיק מס' 7 בתאריך ערך של 22.5.09 על אף שכיבודו היה מציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קלה בלבד ואולם גם כאן לא ניתן לקבוע כי למערער היה יסוד להניח שהשיק יכובד שהרי באותו חודש הוחזרו שתי הרשאות בסכומים קטנים בנסיבות דומות.
בחודש זה התנהל החשבון ככלל במסגרת המאושרת למעט חריגות קלות.
ביוני 2009 -

ב – 2.6.09 הוחזרה הרשאה ע"ס 381.15 ₪ על אף שכיבודה היה מציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קטנה בלבד.
בחודש זה התנהל החשבון ככלל במסגרת מאושרת כאשר המשיב מאפשר מפעם לפעם חריגות קלות.
ביולי 2009 –

התנהל החשבון עד לתאריך 21.7.09 במסגרת מאושרת. בתאריך זה דהיינו 21.7.09 הוצג לפרעון שיק מס' 8 שברשימת ההגבלה וסורב ב – 22.7.09 עם תאריך ערך של 21.7.09 על אף שכיבודו הציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קלה בלבד. גם במקרה זה לא ניתן לקבוע כי למערער היה יסוד להניח שהשיק יכובד שהרי חודש קודם לכן הוחזרה הרשאה בסכום קטן בנסיבות דומות.
בתאריך 31.7.09 הוצג לפרעון שיק מס' 9 אשר סורב ב – 2.8.09 שכן כיבודו הציב את החשבון ביתרת חובה חריגה בסכום משמעותי באופן יחסי. על סרובו של שיק זה אין המערער מלין.
באוגוסט 2009 –
ב – 23.8.09 הוחזרה הרשאה לביטוח לאומי בסכום של 516 ₪ על אף שכיבודה הציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קלה בלבד. בחודש זה איפשר המשיב חריגות קלות במקרים אחרים.
בספטמבר 2009 –
ב – 14.9.09 הוצג לפרעון שיק מס' 10 ברשימת ההגבלה וסורב ב – 15.9.09 בתאריך ערך של 14.9.09 על אף שכיבודו הציב את החשבון ביתרת חובה חריגה קלה בלבד. גם לעניין שיק זה לא ניתן לקבוע שלמערער היה יסוד להניח כי השיק יכובד שהרי חודש קודם לכן הוחזרה הרשאה בחשבון בסכום קטן ביחס בנסיבות דומות.

כללו של דבר
-
לגבי שיק מס' 1 ברשימת ההגבלה לא הוכח נוהג קודם בין הצדדים לכבד חיובים בחריגה ממסגרת אשראי ועל כן אין מקום לערעור בעניין השיק הזה. לגבי השיקים 6,8,10 – לא הוכח כי למערער היה יסוד להניח שהשיקים יכובדו על סמך נוהג מושרש בין הצדדים שכן בתאריכים סמוכים קודם לכן הוחזרו הרשאות בסכומים קטנים ביחס על אף שכיבודם לא היה מציב את החשבון אלא ביתרת חובה חריגה קלה בלבד.
מכאן שדין הערעור בגזרות אלה להידחות.

עם זאת מעלה הבדיקה כי לא היה מקום לסרובם של השיקים מס' 2,5 ברשימת ההגבלה לנוכח הענקת מסגרת אשראי זמנית נוספת בנקודות הזמן הרלוונטיות ולא ברור מדוע סורבו השיקים הללו.

לפיכך אני מורה להסיר שיקים מספר 2,5 (5000006, 5000128 בהתאמה) מרשימת ההגבלה.

אין צו להוצאות בהתחשב בכך שהמערער חרג בכתב סיכומיו ממסגרת הטענות שבכתב הערעור ולמעשה לא התייחס לשיקים 2 ו – 5 הנ"ל אלא לשיקים 1,6,8,10 אשר לגביהם לא מצאתי מקום לערעור.

מזכירות ביהמ"ש תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"א
אב תש"ע, 1 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.












עשא בית משפט שלום 28117-09/09 אריה קיפרווסר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף נהריה (פורסם ב-ֽ 01/08/2010)