פסקי דין על זיו רון בצלאל | פסקי דין על דלתה פילם ישראל בע"מ

4687/07 תעא     01/08/2010




תעא 4687/07 זיו רון בצלאל נ' דלתה פילם ישראל בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



1/8/10

תע"א 4687-07 זיו רון בצלאל
נ' דלתה פילם ישראל בע"מ






בפני

כב' השופטת
ורדה סאמט
נ.צ. (מ') מר צבי שוויגר


התובע

זיו רון בצלאל


נגד


הנתבעת

דלתה פילם ישראל בע"מ



פ ס ק – ד י ן
1.
התובע עותר לחיוב הנתבעת בתשלום פדיון חופשה בגין 5 שנים שלפני סיום העסקתו, תשלומי עמלות ופיצויי הלנה.
2.
בכתב ההגנה נטען כי בהתאם להסכם ההעסקה ולמדיניות החברה בעניין צבירת ימי חופשה, ניצל התובע את מלוא החופשה הצבורה שעמדה לזכותו ואין הוא זכאי לסכום כלשהו בגין פדיון ימי חופשה; הנתבעת שילמה לתובע את כל הסכומים המגיעים לו בגין העמלות (התגמולים) בהתאם לסיכום התגמולים ובהתאם לדו"חות החברה ואין היא חבה לתובע כל סכום שהוא בגין עמלות.
3.
הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מר דורון מאור, ששימש, כמנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר מאור").
דיון והכרעה
4.
הנתבעת, חברה פרטית, העוסקת, בין היתר, בתחום הדפוס.
5.
התובע הועסק בנתבעת, החל מיום 16/3/97 כמנהל חטיבת הדפוס בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם העבודה שנתחם בין הצדדים ביום 12/2/97 (להלן: "הסכם העבודה").
6.
בסוף שנת 2005 החליטה הנתבעת לסגור את חטיבת הדפוס בה עבד התובע.
7.
התובע הועסק על ידי הנתבעת עד ליום 30/6/06.
8.
התובע הועסק על בסיס משכורת חודשית, ומשכורתו האחרונה עמדה על סך 22,000 ₪ ברוטו.
לשאלת זכאות התובע לפדיון חופשה
9.
על פי סע' 3 להסכם העבודה התובע היה זכאי ל- 23 ימי חופשה בשנה, וזאת "בכפוף למדיניות החברה".

לטענת הנתבעת מדיניותה לגבי צבירת ימי חופשה היתה שלא ניתן לצבור יותר מ- 50 ימי חופשה בשנה אחת. התובע טען בתצהירו כי לא זכורה לו מדיניות שכזו.

גירסת הנתבעת לעניין זה מתיישבת עם תלושי השכר של התובע. בכל תלושי השכר נרשמה הערה לפיה "עד – 31.12 עליך לנצל 50% צבירת חופשה שנתית". התובע לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית מדוע נכתבה הערה זו בתלושי שכרו, וטען כי המדובר במשפט סטנדרטי (עמ' 4 לפרוטוקול). עוד עולה מתלושי השכר כי בתחילת כל שנה הופחתה יתרת ימי חופשה צבורים של התובע עד ל- 50 ימי חופשה, לכל היותר. במהלך החקירה הנגדית אישר ב"כ התובע כי תלושי השכר משקפים נכונה את האמור בהם (עמ' 4 לפרוטוקול).
10.
בחקירתו הנגדית טען התובע כי פנה לא אחת למר מאור בבקשה להעביר את ימי החופשה שצבר לשנה הבאה, ונענה בחיוב (עמ' 5 לפרוטוקול). מעבר לכך כי לא הוצגה כל ראיה לתמיכה בטענתו לעניין אישור צבירת ימי חופשה, הרי שעדותו לעניין זה מתיישבת דווקא עם גירסת הנתבעת, לפיה ככלל, לא ניתן היה לצבור יותר מ- 50 ימי חופשה ונדרש לשם כך אישור מיוחד. לאישור כאמור, בכתב ו/או בעל פה – אין ראיה לתמוך.

בהמשך חקירתו הנגדית אישר התובע קיומה של מדיניות בנתבעת לעניין אי צבירת ימי חופשה, אך טען כי מדיניות זו נאכפה לגבי העובדים הזוטרים בלבד, ולא לגבי עובדים במעמדו (עמ' 5 לפרוטוקול). טענה זו של התובע אינה מתיישבת עם הוראה מפורשת בהסכם העבודה, לפיה ימי החופשה להם הוא זכאי הינם בכפוף למדיניות החברה.

בנסיבות העניין, אנו מעדיפים את גירסת הנתבעת, המתיישבת עם חומר הראיות,
בדבר הנהגת מדיניות של אי צבירת ימי חופשה, מעבר ל- 50 ימים בשנה.
11.
כאן המקום לציין כי טענת התובע בדבר זכאותו לפדיון חופשה בגין 115 ימי חופשה, אינה עולה בקנה אחד אף עם גירסתו הוא לעניין ניצול ימי חופשה. התובע מבקש למעשה לפדות את מלוא ימי החופשה המגיעים לו על פי הסכם העבודה בגין 5 השנים האחרונות לעבודתו (23
x
5 =115), כאשר מנגד הוא מאשר כי ניצל לא מעט ימי חופשה בפועל במהלך תקופת עבודתו (עמ' 6-7 לפרוטוקול). תחשיב התובע לעניין פדיון חופשה אינו נכון, משלא נלקחו בחשבון ימי החופשה שניצל בפועל. גם לגבי עלות יום חופשה נפלה טעות בתחשיב התובע, אשר חישב את שכרו היומי מבלי לקחת בחשבון את ימי המנוחה השבועית, ושלא על פי סע' 10(ב)(1) לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951.
12.
על פי תלושי השכר ודו"ח ההיעדרות של התובע (נספח ג' לכתב ההגנה), בסוף שנת 2005, נותרו לזכותו של התובע 50 ימי חופשה (בהתאם למדיניות הנתבעת לעניין צבירת ימי חופשה). בנוסף לימי החופשה הצבורה כאמור, בהתאם להסכם העבודה זכאי היה התובע ל- 11.5 ימי חופשה נוספים בגין תקופת עבודתו בשנת 2006 (חצי שנה).

לטענת הנתבעת ההודעה על סיום העסקתו נמסרה לתובע כבר בחודש 1/06, קרי, למעלה מחצי שנה לפני מועד סיום עבודתו בפועל, כאשר סוכם בין הצדדים כי במהלך תקופה זו ינצל התובע את יתרת החופשה הצבורה לזכותו, במועדים המתאימים לו.
התובע הכחיש סיכום דברים מעין זה עם הנתבעת וטען כי בששת חודשי העסקתו האחרונים, עבודתו בנתבעת היתה מאומצת יותר מהרגיל שכן נותר העובד הבכיר היחיד שנשאר בחטיבת הדפוס טרם סגירתה, והועסק בביצוע עבודות גביה ותפעול שוטף.
13.
מר מאור אישר בחקירתו הנגדית כי בשנת 2006, כי אכן במהלך ששת חודשי ההעסקה האחרונים של התובע, הוטלו עליו מטלות במסגרת סיום פעילות החטיבה (עמ' 14 לפרוטוקול).
על פי דו"ח הנוכחות שהוצג מטעם הנתבעת (נספח ד' לתצהיר מר מאור), בתקופה 1/06 – 6/06, ניצל התובע 22 ימי חופשה, כפי שאושרו בחתימתו על גבי הדו"חות (עמ' 7 לפרוטוקול).
14.
בנסיבות העניין לא מצאנו לזקוף את אי ניצול ימי החופשה בפועל לחובתו של התובע.

הנטל להוכחת ניצול ימי החופשה ותשלום בעדם מונח על כתפי המעביד, ובענייננו הנתבעת. טענת הנתבעת בדבר קיומו של סיכום בין הצדדים לפיו על התובע לנצל את כל ימי החופשה שנותרו לו במהלך ששת חודשי העסקתו האחרונים, לא הוכחה.

בהתאם לדו"חות הנוכחות מטעם הנתבעת (נספח ד' לתצהיר מר מאור) התובע לא ניצל בפועל את כל ימי החופשה המגיעים לו. דו"חות הנוכחות אושרו על ידי מר מאור, ומכאן כי הנתבעת היתה מודעת לאי ניצול מלוא ימי החופשה על ידי התובע. התייצבותו של התובע לעבודה בששת החודשים האחרונים, היתה לצורך ביצוע המטלות של סגירת החטיבה, בהתאם לדרישת הנתבעת, לרבות גביית חובות (עמ' 19 לפרוטוקול). מר מאור אישר בחקירתו הנגדית כי היו יעדים שהיה על התובע לסיים, בטרם סיום העסקתו והעיד כי היה על התובע "גם לעמוד ביעדים וגם לנצל ימי חופשה" (עמ' 19 לפרוטוקול). עם זאת, כאשר נשאל מר מאור האם המציאות וכובד התפקיד שהוטל עליו, איפשרו לתובע לנצל את ימי החופשה שלו, לא ידע להשיב על כך (שם, שורה 15). עוד ציין מר מאור כי האפשרות שהתובע לא יספיק לנצל את החופשה, לא נשקלה על ידי הנתבעת (עמ' 18 לפרוטוקול).

בנסיבות המתוארות, אף אם נאמץ את גירסת הנתבעת בדבר סיכום עם התובע לגבי ניצול ימי החופשה, לא הוכח כי ניתנה לתובע אפשרות מעשית לנצל את ימי החופשה, לאור המטלות שהוטלו עליו לקראת סיום עבודתו.

לפיכך אין מקום לשלול מהתובע את זכאותו לפדיון חופשה, בשל העובדה כי לא הספיק לנצל את ימי החופשה שנצברו לזכותו.
15.
במועד סיום עבודתו, בניכוי ימי החופשה שנוצלו בששת חודשי העסקתו האחרונים, נותרו לזכות התובע 39.5 ימי חופשה שלא נוצלו, בגינם זכאי הוא, בהתאם לשכרו החודשי, לפדיון חופשה בסך של 28,600 ₪.
אשר לתביעה לתשלום עמלות
16.
אין חולק כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, בנוסף לשכרו החודשי, שולמו לתובע עמלות (תמלוגים) כנגזרת מרווחי הנתבעת.

כמו כן, אין חולק כי לכל הפחות עד ליום 24/1/05, העמלות שולמו לתובע על בסיס הרווח הגולמי של הנתבעת (סע' 19 לתצהיר מר מאור).
17.
המחלוקת בין הצדדים הינה למעשה בשאלת הבסיס לחישוב העמלות בתקופה שמיום 24/1/05 עד לסיום עבודתו של התובע ב- 30/6/06, כאשר לטענת התובע גם בגין תקופה זו זכאי הוא לעמלות על בסיס הרווח הגולמי (סע' 18 לתצהיר התובע) ואילו לטענת הנתבעת, ביום 24/1/05 הוסכם בין הצדדים על שינוי הנוסחה לחישוב העמלות כאשר לפי הנוסחה החדשה הזכאות לעמלות הינה בהתאם ל"תרומת התובע" לנתבעת, לאחר קיזוז הוצאות וכמוגדר בדו"חות הנתבעת.
18.
גירסת הנתבעת בדבר שינוי נוסחת חישוב העמלות נתמכת בסיכום שיחה מיום 24/1/05 (נספח ז' לתצהיר מר מאור). על פי סיכום זה, אחד הפרמטרים שנרשם בטבלה לצורך חישוב העמלות הינו "תרומה לרווח מחלקות דפוס השונות".

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי התקיימה שיחה בינו לבין מר מאור ביום 24/1/06 במהלכה הועלתה הצעה לשינוי נוסחת חישוב העמלות, בהתאם לסיכום מיום 24/1/05 (עמ' 9 לפרוטוקול). התובע אף אישר כי הסכים לשינוי, כפי שהובא בסיכום השיחה, אולם טען כי, בדיעבד, לא הבין את השינוי שהוצע (עמ' 10 לפרוטוקול). עוד אישר התובע כי לא פנה לנתבעת לקבלת הסבר לגבי שינוי הנוסחה ולא העלה השגות בכתב בנוגע לנוסחה החדשה (שם, שורה 8, 10).

בנסיבות המתוארות גם אם נכונה טענת התובע לפיה לא הבין את השינוי בנוסחת החישוב, משלא ביקש הבהרות לעניין זה מצד הנתבעת הרי שאין לו אלא להלין על עצמו.

לכך יש להוסיף כי טענת התובע לפיה לא הבין את הצעת הנתבעת לגבי שינוי הבסיס לחישוב העמלות, אינה מתיישבת עם מעמדו בנתבעת כעובד בכיר בתפקיד הנהלה.
19.
אשר על כן אנו מעדיפים את גירסת הנתבעת, הנתמכת בחומר הראיות, כמו גם בעדותו של התובע,
לפיה הבסיס לחישוב העמלות שונה בהסכמת הצדדים ביום 24/1/05 כאשר על פי הנוסחה החדשה חישוב העמלות נערך בהתאם ל"תרומת התובע לחברה", ולא על בסיס הרווח הגולמי.

נוכח הסכמת התובע לשינוי נוסחת החישוב – אין בסיס לטענתו בדבר זכאותו לעמלות על בסיס של רווח גולמי, כפי שהיה נהוג לפני שינוי נוסחת החישוב.
20.
תחשיב התובע לעניין הזכאות לעמלות, נערך כאחוז מרווח גולמי של הנתבעת, כאשר כאמור, נוסחת חישוב זו שונתה בהסכמת הצדדים. לפיכך לא הוכחה זכאות התובע לעמלות בהתאם לחישוב שערך, ודין התביעה ברכיב זה להידחות.
21.
הטענות שהועלו על ידי ב"כ התובע בדבר אי הצגת מסמכים רלוונטים מטעם הנתבעת, אין בהן כדי להועיל לתובע בשלב זה ו/או להצביע על זכאותו לעמלות. הנטל להוכחת כל רכיבי התביעה מונח מלכתחילה על כתפי התובע. משנסתר הבסיס לתחשיב שנערך על ידי התובע לגבי זכאותו לעמלות, דהיינו לא השכיל להרים הנטל המוטל עליו להוכחת רכיב תביעה זה, אין זה המקום לערוך תחשיבים במקומו של התובע בהסתמך על מסמכים כאלו או אחרים המצויים בידי הנתבעת. התובע לא הציג תחשיב חלופי לעניין זה, על בסיס הנוסחה המוסכמת בין הצדדים, ומשכך אף לא הוכחה זכאותו להפרשי עמלות על פי הנוסחה החדשה.
סוף דבר
22.
התביעה מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 28,600 ₪ בגין פדיון חופשה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/7/06 ועד לתשלום בפועל.
23.
הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ, צמודים כדין מהיום.



ניתן היום,

כא' באב תש"ע, 1 באוגוסט
2010, בהעדר הצדדים.




נ.צ. (מ) צבי שוויגר

ורדה סאמט
, שופטת












תעא בית דין אזורי לעבודה 4687/07 זיו רון בצלאל נ' דלתה פילם ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/08/2010)