פסקי דין על רוברט חדד

20760-03/10 מת     01/08/2010




מת 20760-03/10 מדינת ישראל נ' רוברט חדד








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



1.8.10

מ"ת 20760-03-10 מדינת ישראל
נ' חדד






בפני

כב' השופטת
דניה קרת-מאיר

המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיבה
רוברט חדד



החלטה


1. מהות הבקשה והרקע לה
כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען כי משנת 2007 ועד שנת 2010 עסק המבקש, ביחד עם אחרים, במכירה והפצה של מאות אלפי טבליות מפירות מסוג ויאגרה, סיאליס
ולויטרה הנחזות להיות תרופות מקוריות.

בעקבות כך הואשם המבקש בעיסוק, מכירה והפצה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן על טובין מהסוג שלגביו נרשם סימן המסחר בהיקף מסחרי – עבירה על סעיף 60 (א)(3) לפקודת סימני מסחר [ נוסח חדש] תשל"ב – 1972, שיווק תכשיר שאינו תכשיר רשום ולא בהתאם לרישום ולפקודת הרוקחים – עבירה לפי סעיף 60 בצירוף סעיף 47א' לפקודת הרוקחים, איסור הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, מעשה פזיזות ורשלנות – עבירה לפי סעיף 338 (א)(8) לחוק העונשין וכן קבלת דבר במרמה – עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

כמו כן הוגשה כנגד המבקש

בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בדיון שהתקיים 22.3.2010 בפני
כבוד השופטת כוחן, קבעה השופטת כוחן לגבי המבקש כי ימצא במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני בביתו, כי ארבעה גורמים יפקחו עליו, וכי כל אחד מן המפקחים יחתום על ערבות בסך 150,000 ₪. כמו כן נדרש המבקש להמציא 2 ערבויות מאת 2 ערבים נוספים, ע"ס חצי מליון ₪ כל אחת והוא נדרש להפקיד 100,000 ₪ במזומן או ערבות
בנקאית בסכום זהה.
בפרוטוקול הדיון שהתקיים באותו מועד ציינה ב"כ המשיבה (המבקשת שם), בין היתר, כי המדינה הגיעה להסכמה לגבי שחרורו של המבקש בתנאים כאמור עקב נסיבותיו הכלכליות הספיציפיות של המבקש, אשר נבדלות מאלה של שאר המשיבים.

הבקשה שבפני
י הנה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט מיום 22.03.2010.

בבקשה נאמר כי המבקש שוהה מזה ארבעה חודשים בביתו במעצר אלקטרוני. נוכח חלוף הזמן ולאחר שהוכיח כי הוא ראוי לאמון בית המשפט, התבקש ביהמ"ש להסיר את הפיקוח
האלקטרוני ולאפשר למבקש לפקוד את בית הכנסת הסמוך לביתו, אשר המבקש נמנה על קהל המתפללים בו, שלוש פעמים ביום במהלך ימות השבוע במשך שעתיים בכל תפילה, ופעמיים ביום במהלך ימות סוף השבוע, במשך שעתיים כל פעם.

ב. טענות הצדדים בדיון
במהלך הדיון שהתקיים בפני
ביום 29.7.2010 טען ב"כ המבקש כי חלקו ושכרו של המבקש בפרשה נשוא כתב האישום היו קטנים. לטענתו, המבקש מצוי בדירה קטנה מזה ארבעה וחצי חודשים ומצבו קשה. אין מסוכנות בעבירה ומדובר באדם נטול עבר פלילי. אמנם, היתה הסכמה לתנאי המעצר אולם לנוכח העובדה כי המבקש נמצא במעצר בית תקופה ממושכת ללא הפרה אחת, וכן לנוכח מצבו הרפואי הקשה

של המבקש מתבקשת בקשה זו. נטען כי כמעט כל יומיים המייצא המבקש לטיפול רפואי.

עוד נטען כי בית הכנסת נמצא מול ביתו של המבקש והמבקש ילך רק עם מפקח. הוצע כי אם בית המשפט לא ייעתר לשלוש התפילות אזי לפחות לתפילה אחת. כמו כן, נטען כי בתיק קיימות ערבויות גבוהות ביותר.

המשיבה התנגדה למבוקש בטענה כי לא מתקיימת עילה לעיון חוזר. תנאי השחרור היו מוסכמים על המבקש ולא התגלו עובדות חדשות או נסיבות חדשות יוצאות דופן, המלמדות על שינוי במצב.
ב"כ המשיבה הפנתה בהקשר זה למספר אסמכתות בפסיקת ביהמ"ש העליון.
בית המשפט קבע בהחלטתו כי קיימת מסוכנות שנלמדת מהיקפה הרחב של הפעילות, מהמערך הלוגיסטי שקיימו המשיבים (הנאשמים בתיק – ביניהם המבקש- ד.ק) והסכנה לבריאות הציבור כתוצאה מהנטילה.
אין לשנות את תנאי השחרור, במיוחד לאור העובדה שהתנאים היו מוסכמים על המבקש. בהקשר זה הופנה ביהמ"ש לבש"פ 2254/08 ליאורה ברקו.
עוד נטען כי משך התפילות במצטבר ביום עומד על שעה וחצי לכל היותר.
המבקש מבקש שש שעות ללא איזוק אלקטרוני. כמו כן, המבקש לא הביא ראיות לכך שנהג להתפלל בבית הכנסת אליו מתייחסת הבקשה, כשש שעות בכל יום. כמו כן, בנו של המבקש, שהנו המפקח, הצהיר כי הוא עובד כל יום משעה שמונה בבוקר עד שש שבע בערב כל יום. המשיבה אינה מונעת מן המבקש לצאת לטיפולים רפואיים אותם הוא מבקש.
במענה לכך טען ב"כ המבקש כי בית המשפט קבע ששינוי הנסיבות הנו בין חודשיים לשלושה חודשים, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בארבעה חודשים. לא התבקשה עד כה כל בקשה ולעתים מאפשרים התאווררות. יש חשיבות שהמבקש ילך לתפילה, כשהוא מלווה במפקח, אפילו לזמן קצור יותר מן המבוקש.


ג. החלטה



סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 קובע כי –
"

עצור, משוחרר בערובה או תובע רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, בענין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, לרבות בהחלטה לפי סעיף זה, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה"

מהותו של העיון החוזר בתנאי מעצר כפי שמופיע בלשון החוק הובהר במספר רב של החלטות.

בבש"פ 2/06 זילברפרב נ' מ"י (כפי שמאוזכר בבש"פ 2254/08 ברקו נ' מ"י) נאמר לעניין מהותו של הליך זה כי :
"הכלל הוא כי במסגרת בקשה לעיון חוזר, לא נפתח דיון מחדש בסוגיית עצם ההצדקה למעצר או לחלופת מעצר והתנאים שנקבעו במסגרתה. עיקרו של הליך העיון החוזר הוא בבחינה ובבדיקה האם מאז ההחלטה המקורית שניתנה אירעו עובדות חדשות או נסיבות חדשות או מעבר זמן רב שיש בהם כדי לשנות את נקודת האיזון הראויה בין עניינו של הנאשם בהגשמת חירותו האישית כפרט לבין האינטרס הציבורי בהגנה על בטחון הציבור והבטחת תקינות ההליך השיפוטי ".

בבש"פ 6537/09 אשד נ' מ"י קובע השופט רובינשטיין -
"ראשית עלי לציין, כי מקום שקבע המחוקק בסעיף 52 (א) לחוק המעצרים אפשרות לעיון חוזר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעמת מתן ההחלטה" יש להחזיקו כמי שנתכוון לאשר אמר".

באותו בש"פ מפנה השופט רובינשטיין להחלטה אחרת שניתנה בעניינו של אותו עורר
–
"בעניינו של העורר עצמו ניתנה ביום 5.9.07 החלטה (בש"פ 7324/07 אשד נ' מ"י, לא פורסמה), בה נאמר מפי השופט אלון :
"על מנת שיוכל העורר לבוא בשערי ה"עיון מחדש" בהחלטת מעצר (לפי סעיף 52..)
נדרשות לכך נסיבות חדשות או עובדות שנתחדשו מאז ניתנה אותה ההחלטה..
בקשה לעיון מחדש בהחלטת מעצר איננה דיון חוזר בהליכי בקשת המצער מעיקרא או בחינה מחודשת של הגיונן ותוקפן של ההחלטות שניתנו בגדרה. לא לעניין בחינת הראיות לכאורה וגם לא לעניין עילות המעצר או לעצם היתכנותן של חלופות מעצר.
הליך העיון מחדש נועד למקרים בהם נתחדשו עובדות או נסיבות שלא היו קיימות בעת הדיון בהליכי המעצר".

על רקע דברים ברורים אלה, אין בבקשה ואף לא בטיעון שהתקיים במהלך הדיון, כדי להעיד על עובדות או נסיבות חדשות אשר מצדיקות עיון מחודש באותה החלטה.

נשאלת השאלה האם חלוף הזמן
במקרה שבפני
נו – ארבעה וחצי חודשים בהם מצוי המבקש במעצר בית מלא בפיקוח אלקטורני – מהווה עילה לעיון מחדש באותה החלטה.

בהתייחס לשיקול הזמן מציין בית המשפט בבש"פ ברקו לעיל כי :
"..מדובר בשיקול המשתנה בהתאם לנסיבות העניין, ולא ניתן לקבוע מהו פרק הזמן המצדיק עיון מחדש בהחלטה בעניין מעצר או שחרור בתנאים. במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול על מנת לקבוע האם משך הזמן שחלף מצדיק עיון מחדש בתנאי השחרור
אם לאו, נמנים, בין היתר, חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות.
לאור כל אלה יש לערוך איזון בין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספיציפי בשל חלוף הזמן, אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי או בהליכי המשפט ..."

בנסיבותיו של בש"פ 6772/05 נקבע

כי אין בחלוף הזמן – ארבעה וחצי חודשים של מעצר בית - כדי להצדיק שינוי כאמור

-
"בנסיבות ענין זה, מעבר ארבעה חודשים מאז מתן ההחלטה אינו מצדיק את שינויה בשל יסוד חלוף הזמן גרידא, וההנחה המובנית בחלופת מעצר בית שהוחלה בהסכמת העורר היא כי הוא ישהה במסגרת זו במהלך התנהלות משפטו, וכל עוד הוא מתמשך התמשכות סבירה, לא תקום עילה לשינוי תנאי החלופה."
יש לציין, עם זאת, כי בנסיבות אותו בש"פ דובר בכתב אישום שהוגש בגין ביצוע עבירות של מעשים מגונים ומעשים מגונים בפומבי.

גם בעניין ברקו דחה בית המשפט את הטענה כי ישיבתה של העוררת במעצר בית במשך ארבעה חודשים במעצר בבית מלא מהווה זמן ניכר, אשר מצדיק שינוי בתנאי
המעצר, תוך שהוא מתייחס לחומרת העבירה ומסוכנותה במיוחד על רקע מקצועה של העוררת אשר אפשר לה לבצע את העבירה האמורה.
ביהמ"ש ציין כי לקח בין שיקוליו את העובדה שההקראה נקבעה למועד קרוב וכי מדובר בתנאי שחרור שנקבעו בהסכמה.

בענייננו, מדובר בתנאי שחרור שנקבעו בהסכמה. באשר לחומרת העבירות והמסוכנות הנשקפת מהמבקש, נקבע על ידי כבוד השופטת כוחן בהחלטה מיום 16.03.10 כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת, בין היתר, מההיקף הרחב של הפעילות העבריינית, מהמערך הלוגיסטי שהקימו לצורך הפצת הטבליות מהסכנה לבריאות הציבור ומהרווחים העצומים שהפיקו וקבעה כי קיימת עילת מסוכנות ועילת מעצר.
עם זאת, נקבע ע"י כב' השופטת כוחן כי יש לשחרר את הנאשמים למעצרי בית מלאים בתנאים שנקבעו. ביהמ"ש קבע כי במקרים אחרים דומים בהם הורה ביהמ"ש על מעצר עד תום ההליכים, מדובר היה בעבריינים רצידיביסטיים, בין בעבירות מאותו תחום ובין אם כאלה שעונש מאסר על תנאי התנוסס כחרב מעל ראשם. אולם, אין זה המקרה הנוכחי. במסגרת הדיון בו הוסכם על תנאי השחרור, הבהיר ב"כ המבקשת (ב"כ המשיב כאן), כי המבקש שבפני
י שונה מיתר הנאשמים לאור הנסיבות הכלכליות הספציפיות שלו ואינדיקציות כלכליות נוספות. לאור זאת, אף הוסכם על ערבויות כספיות נמוכות יותר מאשר אלה שנדרשו לגבי הנאשמים האחרים.

בנסיבות אלה, ועל רקע עמידתו של המבקש עד כה בתנאי מעצר הבית, ניתן לראות בתקופה של 4.5 חודשים כחלוף זמן מספיק כדי לשקול הקלה כלשהי בתנאי מעצר הבית. עם זאת, נראה כי בקשתו של המבקש גורפת ולא סבירה. אני מאפשרת למבקש להגיע מדי בוקר, למשך שעה, בין השעות 07:00 – 08:00
לתפילת שחרית, בכפוף לליוויו על ידי בנו, מר אושר חדד, שהוא אחד המפקחים ולגביו נאמר כי הוא מתפלל באותו בית כנסת המצוי קרוב לבית המגורים.

ניתנה היום,
כ"א אב תש"ע, 1 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.










מת בית משפט מחוזי 20760-03/10 מדינת ישראל נ' רוברט חדד (פורסם ב-ֽ 01/08/2010)