פסקי דין על מנחם וייס | פסקי דין על רות וייס | פסקי דין על רם וייס ואח' | פסקי דין על נתיבי אוויר אוסטריים

15970-02/10 תק     01/08/2010




תק 15970-02/10 מנחם וייס, רות וייס, רם וייס ואח' נ' נתיבי אוויר אוסטריים








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 15970-02-10 וייס ואח'
נ' נתיבי אוויר אוסטריים






בפני

כב' השופט
ערן קוטון

תובעים
1
.
מנחם וייס

2
.
רות וייס

3
.
רם וייס

4
.
עינת וייס

5
.
דן וייס

6
.
ענת וייס

7
.
גילי וייס

8
.
תמר וייס

9
.
איתי וייס

10
.
יעל וייס

11
.
שיר וייס

12
.
רון וייס


נגד

נתבעת
נתיבי אוויר אוסטריים



פסק דין


תביעה בגין ביטול טיסה בה היו אמורים התובעים לטוס לנכר.

תובע 1, רעייתו, שני בניו, נשותיהם וששת נכדיו, רכשו תריסר כרטיסי טיסה לוינה. הטיסה המיועדת היתה אמורה לצאת בתאריך 10.10.08 בשעה 15:00. מטרת הנסיעה המשפחתית היתה השתתפות בטקס לכבוד חסידת אומות העולם אשר אמור היה להתקיים בקריינה שבסלובקיה, מרחק של כשעה נסיעה מוינה. חסידת אומות העולם לכבודה נערך הטקס, הצילה את חייו של תובע 1. התובעים עמלו על הכנת הטקס במשך תקופה ארוכה. התובעים רכשו כרטיסי טיסה במטוס הנתבעת לאחר שלמדו אודות רמת שירותיה מאתר האינטרנט. עת הגיעו בני המשפחה לנמל התעופה בתאריך המיועד בשעה 13:00, דיווחה להם דיילת הנתבעת כי הטיסה בוטלה עקב תקלה במטוס שיצא מוינה לישראל. התקלה אירעה סמוך לשעה 11:00 (שעון ישראל). קהל נוסעים גדול התקבץ ליד דלפקי הנתבעת במשך כשלוש שעות. פקידי הנתבעת שלא היו ערוכים לטפל בפני
ות הרבות יצרו אנדרלמוסיה. עובדי הנתבעת לא טרחו להודיע מראש לתובעים כי הטיסה בוטלה. עובדי הנתבעת אף לא טרחו להציע משקה לנוסעים. בשל אי הסדר בדלפקי הנתבעת, התפנתה פקידת הנתבעת לטפל בתובעים רק בשעה 15:30. משכך, מאוחר היה כדי להעביר את התובעים לטיסות אחרות של חברות אחרות. פקידת הנתבעת אף סירבה לבקשה לאפשר לתובעים לטוס למחרת היום, בשעת בוקר, גם לא באמצעות חברות תעופה אחרות. הפקידה סירבה לבדוק אפשרות זו. בשעה 16:00 שוחח תובע 5 עם מנכ"ל הסניף הישראלי של הנתבעת (להלן: "המנכ"ל"). בקשתו של תובע 5 לבדוק אפשרות להטסת התובעים באותו יום או למחרת בשעת בוקר לא נענתה. המנכ"ל הציע לתובעים לטוס למחרת היום בשעת אחר הצהריים, דהיינו באיחור של 24 שעות. התובעים דחו את ההצעה כי לא אפשרה להם להגיע לטקס בשעה היעודה. בשל חוסר האפשרות להגיע לטקס נאלץ תובע 1 לבטלו. לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה והם סבלו מיחס מזלזל ומשפיל מצד נציגי הנתבעת. תובע 5 קיים שיחה עם נציגת הנתבעת והסביר את משמעות אי הגעת התובעים לטקס. כן ביקש, כי הנתבעת תישלח מכתב לחסידת אומות העולם המוזכרת בו יובהרו הסיבות לביטול הטיסה, בקשתו סורבה. תובע 5 פנה בכתב למנכ"ל הנתבעת בוינה אך פנייתו כלל לא נענתה ע"י המנכ"ל ומכתב תשובה שהתקבל נמנע מהתייחסות עניינית.

סבורים התובעים, כי היה על הנתבעת להיערך כראוי ולקדם פני תקלה מן הסוג האמור. אי הערכות הנתבעת, לדידם של התובעים, מצביע על כך שהנתבעת לא נקטה באמצעים הדרושים למניעת נזקיהם של לקוחותיה או צמצומם.
נזקי הממון של התובעים בהתאם להוצאות שהוצאו עומדים על סכום של 1,510 ₪.
יחד עם זאת, סבורים התובעים, כי יש לפצותם בסכום נוסף של 26,544 ₪ בגין נזקים שאינם ממוניים.
לגישת התובעים, עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקם במקרה הנוכחי הינה חריגה, משמעותית ויוצאת דופן.

לטענת הנתבעת, תביעת התובעים משוללת כל עילה ודינה להדחות על הסף.

מטוס הנתבעת יצא מוינה לכיוון תל אביב בשעה היעודה והיה אמור לנחות בישראל בשעה 14:00. לאחר יציאתו נוצר שבר בחלון תא הטייס. משיקולי בטיחות הטיסה והנוסעים לא נותרה ברירה אלא להשיב את המטוס חזרה לוינה. מחמת האירוע בוטלה הטיסה מוינה לת"א וכפועל יוצא גם הטיסה מת"א לוינה, טיסה בה היו התובעים אמורים לטוס. הודעה אודות ביטול הטיסה התקבלה במשרדי הנתבעת בישראל רק בשעה 12:30. בנסיבות שנוצרו, לא היה בידי הנתבעת להודיע מראש לנוסעים דבר ביטול הטיסה הצפוי. הנתבעת ונציגיה פעלו ככל הניתן על מנת להקל על אי הנוחות שנגרמה לנוסעים. דובר בצהרי יום ו', למחרת יום הכיפורים, וקודם לחג הסוכות. תפוסת הטיסות בחברות האחרות היתה מלאה וחברת אל-על אינה מטיסה נוסעים בשעות ובמועדים הללו. בין יתר הפתרונות שהוצעו היתה טיסה נוספת שיצאה לדרכה למחרת היום בשעת אחר הצהריים, אך התובעים סרבו להצעה זו. בעקבות האמור לעיל זיכתה הנתבעת את התובעים במחיר כרטיסי הטיסה. כן העבירה הנתבעת מכתב הסבר אודות השתלשלות העניינים ורשאים היו התובעים להעביר העתקו לצדדים שלישיים. על פי דין, אין הנתבעת נושאת באחריות לביטול הטיסה שכן הביטול נגרם עקב נסיבות חריגות ויוצאות דופן, נסיבות אשר אינן בשליטתה והן בבחינת כוח עליון. עוד נטען, כי ככל שדובר ביציאה משפחתית משותפת לאירוע בעל חשיבות חריגה, היה על התובעים להבטיח יציאה מוקדמת יותר ובכך למנוע אפשרות של החמצת האירוע. טענות נוספות התייחסו לאופי הפיצוי המתבקש ולטיבו. לחילופין נטען כי חלה על התובעים רשלנות תורמת.

בדיון שהתקיים בפני
התייצבו והעידו תובע 5 ונציגת הנתבעת.


תובע 5 העיד אודות התנהלות הנתבעת ונציגיה בנמל התעופה.

מנגד, העידה נציגת הנתבעת, כי לא ניתן היה להודיע אודות ביטול הטיסה בטרם הגיעו התובעים לנמל התעופה. עוד העידה, כי לאחר קבלת הודעת הביטול הגיע המנכ"ל לנמל התעופה וכן גויס צוות עובדים נוסף למשרדיה, הכול על מנת לנסות ולאתר פתרונות טיסה חלופיים לנוסעי הנתבעת אשר אמורים היו לטוס בטיסה שבוטלה. פתרונות חלופיים לא נמצאו שכן הטיסות בחברות האחרות היו מלאות, בפרט בשל מועד הטיסה, בין יום הכיפורים לחג הסוכות. כן הסבירה, כי לא ניתן היה לנתב טיסה נוספת, אלא בשעות אחר הצהריים שלמחרת היום, זאת בשל קשיים טכניים ומחסור במטוסים בנמל המוצא בוינה. עוד הסבירה, כי תובע 5 בהגדירו את סכום הפיצוי הלא ממוני מתעלם מן הסייג לפיצוי הקשור בנסיבות יוצאות דופן אשר אפיינו את ביטול טיסת התובעים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבור אני כי יש לקבל את התביעה בחלקה.


אין ולא היתה מחלוקת בין הצדדים כי טיסתם המיועדת של התובעים בוטלה.

אניח לטובת הנתבעת כי הטיסה בוטלה עקב שבר בחלון תא הטייס, כפי שהוסבר במסמך שצורף לכתב ההגנה. עם זאת, לא הוכח אופן תחזוקת מטוסי הנתבעת, לא הוכח כי לא ניתן היה לצפות מראש את התקלה ולא הוכח כי נעשה כל הניתן למנוע את השבר האמור באמצעות תחזוקת מטוסים ראויה יותר. היות ועסקינן בהליך בו דיני הראיות וסדרי הדין גמישים יותר, מוכן אני לצאת מנקודת הנחה כי מטוסי הנתבעת מתוחזקים כראוי והאירוע אשר גרם לביטול הטיסה היה בלתי צפוי.
כן מקבל אני את הטענה כי התובעים אמורים היו להשתתף בטקס ייחודי ביום המחרת.
משכך, אין מקום להטיל על התובעים אשם תורם, שכן תכננו צעדיהם כהלכה ולו היתה הטיסה יוצאת לייעדה במועד שנקבע, נותר היה בידי התובעים זמן די והותר כדי להבטיח את השתתפותם בטקס המדובר.
התובעים פוצו בסכום מלא בגין רכישת הכרטיסים, כך אף הוברר כי לא סבלו נזקי ממון בגין אי הגעתם לייעדם, ככל הנראה מתוך התחשבות מצד גורמים אחרים אשר לא חייבו אותם בדמי ביטול. זאת ועוד, הנתבעת נכונה היתה לפצות את התובעים בגין הוצאות ממוניות נוספות ככל שאלו היו מוכחות, עוד קודם להגשת התביעה, והדברים באים לביטוי מפורש במכתבים שנשלחו לתובע 5 בעקבות פניותיו.

לכך אוסיף, כי איני מקבל את טענת התובעים לפיה לא ניתן היה לעשות שימוש במכתבים שנשלחו אליהם ולהפנותם לצדדים שלישיים, ככל שהיה בכך צורך, שכן המכתבים כוללים דברי התנצלות כנים.

נותרת אפוא שאלת הפיצוי בגין נזק לא ממוני, ובעיקרו עוגמת הנפש הרבה שהיתה מנת חלקם של התובעים, לרבות אפשרות הטסתם בטיסות חלופיות, באמצעות חברות תעופה אחרות, הן ביום הטיסה המיועד והן למחרת היום בשעת בוקר, מעשה שהיה מאפשר את השתתפות התובעים בטקס אליו התעתדו להגיע.

בהקשר זה, לא מצאה הנתבעת להציג כל ראיה או לזמן ולו עד אחד מטעמה על מנת להוכיח את טענותיה.
נציגת הנתבעת טענה, כי צוות העובדים בנמל התעופה ניסה ככל יכולתו לאתר טיסות חלופיות, כן תלתה הנתבעת יהבה בנוכחות המנכ"ל בנמל התעופה.
עוד טענה נציגת הנתבעת, כי צוות עובדים מיוחד נקרא למשרדיה על מנת לעשות כל שניתן לצורך מתן מענה לנוסעי הטיסה שבוטלה.

טענות לחוד וראיות לחוד.

לא העיד בבית המשפט מטעם הנתבעת ולו אדם אחד אשר היה נוכח בעת ההתרחשות, לא אנשי הדלפקים, לא המנכ"ל ולא אנשי הצוות במשרדים.
בפועל, נותרו טענות התובעים מבלי שנציגת הנתבעת יכולה היתה לסתור אותן מפורשות, שכן הנציגה אישרה שלא נכחה באופן אישי בנמל התעופה בעת האירועים מושא התובענה. כיון שכך, מטבע הדברים, דברי נציגת הנתבעת כולם נמסרו "מפי השמועה".
טענות התובעים המתייחסות לגישת המנכ"ל כמו גם לפעולת עובדים אחרים, לא נסתרו ולא קבלו מענה בטענות נציגת הנתבעת. יתירה מכך, לא הוכחו ניסיונות הנתבעת לעזור לתובעים להגיע למחוז חפצם במועד ובשעה הנדרשת, על מנת להשתתף בטקס המדובר.
לא הוכח, כי טיסות אחרות היו בתפוסה מלאה, ולא הוכח כי נעשה ניסיון כלשהו לבוא לעזרת התובעים.
הובהר אמנם, כי למחרת היום, בשעת אחר הצהריים, ניתנה לתובעים אפשרות לטוס בטיסה חליפית, אך משאיחרו התובעים את הטקס שאמור היה להיערך בבוקר אותו יום, אך סביר הוא כי לא ראו טעם מיוחד בעלייה לטיסה הנוספת אותה סיפקה הנתבעת.

בנסיבות אלה, לא הוכח כי הנתבעת עשתה ככל הניתן על מנת לצמצם את נזקי התובעים.

נפסק
-
"לא היה חולק כי המסגרת הנורמטיבית מושתתת על חוק התובלה האווירית תש"מ –
1980 שהחיל בישראל את אמנת ורשה מ- 12.10.29 ואת הפרוטוקול המתקן שלה, פרוטוקול האג מ- 28.09.55.
אכן סעיף 10 לחוק התובלה האווירית קובע ייחוד עילה.
סעיף 19 לאמנת ורשה מורה כדלקמן:-
"19. המוביל יישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין".
סעיף 20 (1) לאמנה מורה כדלקמן:-

"20 (1).
לא יישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו


בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל

אפשרות לנקוט בהם".
איחור בתובלה אווירית הוא עניין בגינו מוטלת על המוביל אחריות ברורה ומפורשת לפיצוי הניזוק (ראה ע.א. 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' נעמ"ת פ"ד לח (4) עמ' 57 בעמ' 63).
ביסוד האמנה עומדות שתי מגמות או תכליות. האחת, הגנה על המוביל האווירי תוך העברת הנטל להוכחת העדר התרשלות על שכם המוביל. השניה, האחדת הכללים בנושא התובלה האווירית (ראה דיון נוסף 36/84 טייכנר ואח' נ' אייר פרנס פ"ד מא (1) עמ' 589).
נושא האיחור בתובלה אווירית (סעיף 19 לאמנה) בצד נזק כתוצאה ממוות או פגיעה של הנוסע (סעיף 17 לאמנה) ונזק לכבודה או טובין (סעיף 18 לאמנה), הם נושאים בגינם מוטלת באמנה אחריות על המוביל האווירי תוך אפשרות להוכחת פטור (סעיף 20 לאמנה) שהנטל להוכחתו מוטל על המוביל."

כן נפסק –

"הנטל להוכחת הפטור מוטל על המוביל...."

עוד נקבע –
"קיום ייחוד העילה אין משמעו כי האמנה אינה מאפשרת פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש עבור נזק שנגרם באיחור. האמנה אינה מפרשת מהם ראשי הנזק בגינם ניתן לפסוק ולא מצאנו בטיעוני המערערת הצדקה לאי פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש, מקום שזו מוכחת".
ראו ע"א (חיפה) 1346/05 איבריה נתיבי אויר ספרדיים בע"מ נ' ד"ר לורבר מרגלית ואח', פורסם באתר משפטי.

מוביל אווירי, כדוגמת הנתבעת, מחויב בהתאם לתנאי סעיף 20(1) לאמנת ורשה (או בשמה המלא – אמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אוירית בינלאומית, כ"א 8, 479), לעשות כל שניתן על מנת לצמצם את הנזקים הנגרמים לנוסעיו מעיכוב טיסות או ביטולן. משהוברר כי הטיסה בוטלה, גם עקב כוח עליון, היה על הנתבעת להוכיח, כי ניסתה לעזור לתובעים בצרתם. הנתבעת כשלה בהוכחת טענותיה אלה, וכאמור, טענות נציגתה בפני
נטענו מבלי שנשמעה ולו עדות אחת או הוצגה ראיה כלשהי לתמיכה בהן.

בהקשר זה, שונה דעתי מדעתו של בית המשפט בתא"מ (שלום-ת"א) 157570-09 קרבר נ' נתיבי אויר אוסטריים, אליו הפנתה הנתבעת לאחר הדיון. ראוי לציין, כי פסק הדין ניתן לפני הדיון ולא הובהר כלל ועיקר מדוע נמנעה הנתבעת מלהציגו בטרם הדיון או בדיון עצמו. כן ראוי היה שהנתבעת תבהיר אם מדובר ב

פסק דין
חלוט.

אשר על כן, סבור אני, כי התובעים זכאים לפיצוי, אך אין מקום לגזור את סכום הפיצוי מן הסכום אליו הפנו התובעים, שכן שוכנעתי כי עסקינן בביטול טיסה עקב נסיבות חריגות שלא היו בשליטת הנתבעת.

נזקי התובעים יחושבו אפוא על דרך האומדנא.

אני קובע, כי הנתבעת תשלם לתובעים במאוחד, באמצעות תובע 1, סכום כולל של 5,000 ₪.

הסכום ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובעים במאוחד, באמצעות תובע 1, הוצאות משפט בסכום של 300 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתקים לצדדים בדואר רשום.

הערה – המסמך שהוגש במהלך הדיון הועבר למזכירות לסריקה.


ניתן היום,
כ"א אב תש"ע, 01 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 15970-02/10 מנחם וייס, רות וייס, רם וייס ואח' נ' נתיבי אוויר אוסטריים (פורסם ב-ֽ 01/08/2010)