פסקי דין על מוופק כיוף | פסקי דין על סקר שרוף | פסקי דין על מארון חנא

22467/07 א     01/08/2010




א 22467/07 מוופק כיוף, סקר שרוף נ' מארון חנא








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 22467-07 כיוף ואח' נ' חנא






בפני

כב' השופטת
אילת דגן

תובעים
1
.
מוופק כיוף
ת.ז 058188129

2
.
סקר שרוף
ת.ז 027514157


נגד

נתבע
מארון חנא
ת.ז
052434495




פסק דין


התובעים שכנים. בין שני המגרשים שלהם ולאור הבדלי הגובה, הקימו קיר תומך עשוי בטון מזוין שנבנה לטענתם בשני שלבים: השלב הראשון נבנה בשנת 2002 בגובה 4.5 מ' ושנתיים לאחר מכן ב-2004, בנו מעליו תוספת עוד 4.5 מ', כך שהגובה הסופי 9 מ'. התובעים שכרו במשותף את שרותי הנתבע, מהנדס בניין, לצורך תכנון תוספת הקיר בשנת 2004 ופיקוח צמוד על הבנייה, לפי ההסכם בינהם (נספח א' לתצהיר התובע 1 ת/1).

2.
לטענת התובעים, בשנת 2006 הבחינו כי החלו להיווצר סדקים. הם הזמינו את הנתבע והוא בא, בדק, וקבע שאין סכנה להתמוטטות הקיר. הם לא סמכו על קביעתו ולקחו חוו"ד מומחה לפיה חייבים לבצע תיקון כדי למנוע התמוטטות. המומחה קבע שתוכניות הקונסטרוקציה לא עונות על צרכי תכנון מקובלים. שוב פנו לנתבע, בצירוף חוות הדעת וזה הרגיעם תוך שקבע שאין סיבה לדאגה.
ב-7/2/07 התמוטט הקיר לכוון ביתו של תובע 2. המשפחה פונתה ולקח כמה ימים לפרק ולפנות את שאריות הקיר.

בתאריך 11/2/07 ביקרו מהנדסים מטעם התובעים בשטח וקבעו בחוו"ד מיום 29/5/07 כי הגורם לקריסה הוא תכנון לקוי המתבטא בחוסר התייחסות ואי התאמה לכוחות שהקיר התחתון שנבנה ב-2002 היה מסוגל לשאת.
לפי חוו"ד – עלות פינוי הריסות והקמת הקיר מחדש וכנדרש 533,957 ₪.

3.
לטענת הנתבע, מהנדס בנין, השלב הראשון נבנה בשנת 2002 ע"י קבלן ותוכנן ע"י מהנדס אחר. בעניין התוספת שלשמה נשכרו שרותיו, הוא שימש, לטענתו, מפקח עליון בלבד. הוא תכנן קיר בגובה 4 מ' והתובעים בנו 5 מ'. הוא פיקח על ה-4 מ' והתובעים הוסיפו אחרי הבנייה וללא אישורו עוד מטר נוסף.

4.
עוד טוען הנתבע, כי ב-2006 הוא הבחין בסדקים לא משמעותיים, לאור סתימת הניקוזים שנעשו בניגוד להוראתו. הוא המליץ להוסיף תמיכות בצורת עמודים חיצוניים וקירות לאורך הקיר.
לטענתו התחייב התובע לפתוח את הניקוזים כדי להפחית את הלחץ על הקיר. לא ידוע לו אם התובעים פעלו כך אם לאו.

5.
בנוסף או לחלופין טוען הנתבע כי העירייה אשמה בכך שלא דאגה לניקוזים מתאימים והכל זרם לקיר.

דיון והכרעה
ראשית וביחס לטענה בדבר חבות העירייה, אציין כי הנתבע לא הגיש הודעת צד ג' נגד העירייה. יומה לא ניתן לה כצד העלול להיפגע ולכן אין מקום לכל קביעה בעניינה ובכל מקרה מלבד טענה כללית וסתמית שנזרקה לחללו של אוּלם לא הובאה כל ראייה שתתמוך בטענה.


עדויות התובעים היו מהימנות ולא נסתרו בדבר.

התובע העיד כי משלקח הנתבע על עצמו את העבודה הוא הגיע לשטח, הסתכל על הקיר הקיים והודיע שמדובר בעבודה רגישה וכי הוא ידאג להכין תכניות מתאימות ויבצע פיקוח על כל מהלך העבודה וכן התחייב להיות אחראי לטיב העבודה וכל מה שיקרה לקיר.
הנתבע הכין שרטוטים, קבע את שיטת הבניה, החומרים וסוגם ופיקח על הבניה לכל ארכה ולפני כל יציקה היה בודק ומאשר.
קבלן הביצוע אנעאם עזאם עבד לפי הוראות הנתבע והיה בקשר עימו. אין זה נכון שלאחר בניית התוספת של ה- 4 מ' גובה הוסיפו התובעים עוד מטר ללא ידיעתו ופיקוחו. בניית שלב ב' של הקיר האנכי נעשתה כמקשה אחת והיא בניית 4 או 4.5 מ' לפי תכניות, הוראות ופיקוח הנתבע.

התובעים העידו ולא נסתרו כי המילוי בוצע לפי דרישות הנתבע קרי בצמוד לקיר שמו אבנים ובאזור הנקזים שמו חצץ. רק בשכבה העליונה שמו אדמת חמרה בגובה כ-1/2 מ'.


הוכח כי ב–2006 הבחינו בסדקים, זימנו את הנתבע והוא אמר שאין מה לדאוג ואין סכנה. הם פנו למהנדס העיר מר סלימן נאסר אלדין וזה קבע, לאחר שביקר במקום, כי מצב הקיר מסוכן והוא מצריך טיפול. מהנדס העיר גם פנה וקיבל חוו"ד מיועץ הקרקע באסם חזן שגם הוא ביקר במקום וקבע כי הקיר מצוי בשלבי התמוטטות וקיים צורך בטיפול מידי. חוות הדעת הועברה לתובעים בדצמבר 2006

חוות הדעת הובאה לידיעתו של הנתבע וזה שוב אמר שלא צריך לעשות כלום.
אין חולק כי ביום 7/2/07 או בסמוך לכך, התמוטט הקיר וכי למחרת הגיעו שני באגרים אליהם נקשר הקיר עם כבלי מתכת. ולאחר עוד יום הגיע באגר נוסף וביצע את הריסת הקיר ופינוי ההריסות לקרקע סמוכה.

מחקירת התובע כיוף עולה כי התובעים שכרו את שרותי הנתבע בדיוק בשל בעייתיות האזור ההררי והואיל והיה קיים כבר קיר בגובה 4.5 מ' שהתובעים לא ידעו אם ניתן לבנות מעליו ואיך.


ביחס למילוי הוכח כי המילוי נעשה חודש וחצי לאחר סיום בניית הקיר ונעשה בהנחיית הנתבע שאף ביקר במקום בעת הכנסת המילוי. לטענת התובע התובעים שמו בחלק התחתון הצמוד לקיר אבנים וסלעים ומקום שיש ניקוזים שמו חצץ. פרו ' עמ' 5 ש' 20-25.


התובעים מכחישים את הטענה שהוסיפו בעצמם עוד מטר אחרי שהסתיימה תוספת הקיר שתוכננה ע"י הנתבע. ומעיד : "
איך אני יכול להוסיף שם דברים. זה לא המקצוע שלי. אם היה אומר עוד מטר או פחות מטר היינו עושים את זה, לשם כך לקחנו אותו
." עמ' 6 לפרו' ש' 9-10.


את החמרה מילאו רק בחצי מטר העליון, כפי שניתן לראות בתמונות, כדי שניתן יהיה לנטוע עצים.

גם אם השיפועים גורמים לניקוז המים בחצר התובע, זו בדיוק הסיבה שלשמה נשכרו שרותיו, כדי לתכנן קיר שיתאים ויחזיק מעמד בהתחשב בכך שהיה קיר ישן קיים שאינו מתוכנן לתוספת ובתנאי הטופוגרפיה. אם לדעת הנתבע לא היה זה בר ביצוע כי אז היה צריך לומר זאת לתובעים ולא להסכים לתכנן ולפקח על ביצוע קיר.


מטעם התובעים הוגשה חוו"ד של המהנדס אביעד כרמלי ויועץ הקרקע אבי שני (ת/3) ולפיה הנתבע אחראי לקריסה בעיקר בשל חוסר התחשבות בכוחות שמסוגל לשאת הקיר התחתון.

לפי חוות הדעת של השמאי יאיר וידר (ת/4) עלות ההריסה הפינוי והקמה מחדש עומדת על 533,957 ₪.

המומחה כרמלי מבהיר בחקירתו כי הבעיה איננה בעצם התוכניות כשלעצמן לקיר אלא בכך שהוא נבנה על קיר שאסור היה לבנות עליו. "
הקיר העליון לא קרה לו כלום, הקיר התחתון קרס מעומס של הקיר העליון. אני לא יודע אם בנו את הקיר העליון כמו שצריך אבל אסור היה לבנות אותו על הקיר התחתון.
" ולמטה מזה : "
זה כמו להוסיף שתי קומות לבניין שמיועד רק לקומה אחת
". עמ' 8 לפרו' ש' 29-33.

ענין זה אף הוסבר בחוות הדעת שם נכתב בסעיף 7 :: "
כתוצאה מכך (מבניית תוספת הגובה א.ד) הופעלו על הקיר הישן כוחות גדולים בכמה סדרי גודל מהכוחות שפעלו עליו בעת הקמתו. הכוחות הפועלים על הקיר תומך הינם פונקציה של גובה התמיכה בריבוע ולכן היחס בין הכוחות של הקיר בגובה של 10 מטרים לקיר בגובה של 5 מטרים הוא יחס הריבועים של גבהים אלו. כלומר 100/25 = פי 4 !!!. מקדמי הבטיחות של הקירות בדרך כלל 1.5-2.0 ולכן אין פלא שהקיר קרס
".
להבדיל מהתובעים, עדותו של הנתבע היתה נטולת סימוכין ראייתי, סותרת את ההסכמות, ולא משכנעת.

כך למשל טוען הנתבע כי לא הזמינו אותו לראות לאחר היציקות.

אין בידי לקבל את הטענה. ראשית עדותו נסתרה בעדות התובעים לפיה הגיע לפני היציקות. שנית, היה זה תפקידו לפקח בזמן היציקות ואחריהן שהכל תקין ושלישית, הרי הכשל המרכזי לא קשור ביציקות אלא בעצם התכנון לבנות על קיר ישן שלא יכול היה לשאת משקל של קיר חדש בגובה שתוכנן ובוצע.

טענת הנתבע לפיה חומר המילוי בו השתמשו התובעים הוא אדמת חמרה כבדה במקום מילוי גרנולרי קל כמתוכנן, נסתרה בעדות התובעים ובתמונות שהוגשו. אבל גם לגבי טענה זו, הרי הוא היה זה שאמור לפקח על הכנסת מילוי מתאים בהתאם לתכניות כדי שהקיר לא יתמוטט ולכן אם נעשה דבר כזה (שכאמור לא הוכח), אין לו להלין אלא על עצמו.


הנתבע העיד בתחילה כי בדק את תוכניות הקיר הישן ברם לאחר שנשאל היכן התוכניות ונתבקש ליתן פרטים על הקיר הישן דוגמת עומק היסודות וכד', הוא לא זכר פרטים ולא יכול היה להציג תוכניות. כל שיכול היה לומר הוא שהקיר הישן בנוי על סלע וכי התרשם בזמן אמת שהעובי היה מספיק.


גם הטענה לפיה התובעים הוסיפו עוד מטר אינה נשענת על כל בסיס ראייתי ישיר אלא על טענה לפיה כך אמרו התובעים (דבר המוכחש על ידם) ועל חוות הדעת (שם אין זכר לגרסתו). הוא גם לא היה מסוגל בחקירתו להצביע על קו תפר בתמונות של המטר הנוסף הנטען.

הנתבע נשאל אם עשה חישוב עומסים וטוען שכן אך לא מסר את זה לתובעים כשנשאל אם יש ברשותו ובשליטתו (במשרדו) משיב שלא. הוא גם לא מסוגל לומר אלו מקדמי בטיחות לקח מבחינת העומסים נוכח קיום הקיר הישן.


מסקנות וסיכום

הנתבע נשכר ע"י התובעים כדי לבחון הִתַכְנוּת הוספת קיר תומך בגובה כ-4.5 מ' על גבי קיר תומך ישן.


הוכח כי שרותי הנתבע כללו תכנון ופיקוח צמוד. ועוד הובהר במפורש כי שרותיו נשכרו נוכח רגישות הבנייה המבוקשת בין בשל הקיר הקיים ובין בשל המצב הטופוגרפי.

הוכח כי הנתבע לא בדק תוכניות של הקיר הישן אלא ערך בדיקה ויזואלית בלבד. הוא לא ביצע בדיקת עומסים, או לפחות לא היה מסוגל לתמוך טענתו בע"פ לפיה ביצע בדיקה כזו. בענין זה, אין לקבל את הסברו כי עבר זמן רב והוא לא שמר את התוכניות. יש לזכור כי הוא תכנן את הקיר בשנת 2004. לתובעים היו טענות בדבר סדקים כבר ב-2006 והקיר התמוטט בתחילת 2007 כך שבתקופה זו ודאי היה צריך לשמור עליהן ולא לזרקן. ניתן היה לצפות שאילו באמת ערך תכניות וחישובי עומסים, ולאחר שידע כי התובעים טוענים לאחריותו, ימשיך וישמור אותם ויציג אותם כחלק מראיותיו ברם הוא נמנע מלעשות כן.

הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו.
בע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 נאמר: "
כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה
".
וראה גם ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד – 2003, עמ' 1656.

הטענות לפיהן הכניס מספיק בטון או ברזל אין די בהם בשל הקביעה הבסיסית של המומחה מטעם התובעים, יועץ קרקע ומהנדס בניין כי מלכתחילה הקיר הישן לא היה מסוגל לסבול בניית קיר נוסף בגובה 4.5 מ' מעליו, והיה מועד להתמוטטות, קביעה שהנתבע לא הצליח להתמודד איתה ולא סתר את המומחה.


טענת הנתבע לפיה הקיר נבנה שלא בהתאם לתוכניותיו והוכנס מילוי לא מתאים דהיינו כי אדמת החמרה היתה בעומק של יותר מחצי מטר, נסתרה בעדויות התובעים בתמונות שהוצגו וממילא היתה באחריותו מתוקף התחייבותו בהסכם לבצע פיקוח צמוד (ולא פיקוח עליון כטענתו).


באשר לטענתו לפיה הוסף מטר נוסף גם זו כאמור נסתרה. הוכח כי התוספת נבנתה כמקשה אחת ולא היתה לאחר מכן תוספת (אלא גדר רשת מעל הקיר).


בשאלת גובה הנזק עומדת בפני
י חוות הדעת של השמאי יאיר וידר (ת/4). ב"כ הנתבע הודיע כי הוא מסכים שחוות הדעת תתקבל מבלי שיחקור עליה (עמ' 9 לפרו' ש' 30) ולכן יש להעמיד את הסכומים שנקבעו שם לצורך הריסת הקיר, פינוי וצורך בבניית קיר חדש על סך
533,957 ₪ (כולל תכנון, פיקוח ומע"מ). הנתבע לא העלה כל טענה נוספת לענין הנזק.


אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים סך 533,957 ₪. הנתבע ישפה את התובעים בגין הוצאותיהם (אגרה ששלמו ושכ"ט מומחים לפי קבלות) ובנוסף ישא בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ.




ניתן היום,
כ"א אב תש"ע, 01 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 22467/07 מוופק כיוף, סקר שרוף נ' מארון חנא (פורסם ב-ֽ 01/08/2010)