פסקי דין על הפניקס ניהול קרנות פנסיה ותגמולים בע"מ | פסקי דין על ערן נוימן

20078-07/09 א     29/07/2010




א 20078-07/09 הפניקס ניהול קרנות פנסיה ותגמולים בע"מ נ' ערן נוימן








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 20078-07-09 נוימן נ' הפניקס ניהול קרנות פנסיה ותגמולים בע"מ




בפני
כב' השופט אייל דורון



המבקשת/הנתבעת




הפניקס ניהול קרנות פנסיה ותגמולים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חנה גרבל


נגד

המשיב/התובע
ערן נוימן
ע"י ב"כ עוה"ד חיים קליר ואח'




החלטה

בפתח הדברים ברצוני להביע התנצלותי בפני
הצדדים בשל העיכוב שחל במתן החלטה זו, עיכוב אשר נבע מתקלה.

בפני
י בקשה לדחיית התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית.


אין מחלוקת כי המשיב הצטרף כעמית לקרן הפנסיה הפניקס פנסיה מקיפה המנוהלת ע"י המבקשת (להלן: "קרן הפנסיה") במסגרת עבודתו בפלסאל בע"מ שם עבד מחודש ינואר 2005 ועד ליום 25.9.06, אז פוטר על רקע מצבו הרפואי.


אין חולק כי המוסד לביטוח לאומי קבע למשיב דרגת אי כושר בשיעור של 75% עקב מצבו, החל מיום 1.10.06 ועד ליום 30.11.08.

בבסיס תביעתו של המשיב דרישת תשלום תגמולי "פנסיית נכות" בהתאם לתנאי קרן הפנסיה, בשל מצבו.

לטענת המבקשת, הסמכות הייחודית לדון בתביעה מעין זו מסורה לבית הדין לעבודה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") שעניינו תובענות הנובעות מחברות בקופות גמל, ומאחר ותביעתו של המשיב כנגדה נובעת מחברותו של המשיב בקרן הפנסיה.


אקדים ואומר כי דין הבקשה להידחות.


סמכות בית הדין לעבודה ובית המשפט האזרחי-כללי –


כפי שנקבע בע"א 250/83 עומרי נ' זועבי, פ"ד לט(2) 113 (1985), 127-128:
"הכלל הגדול הוא, כי לבתי המשפט הרגילים של המדינה מוקנית הסמכות לדון בנושאים המהותיים כחלוקתם על-פי הקווים הכלליים, שהותוו בחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957 (כיום בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984), שקיבלו עתה גם מעמד חוקתי עקיף על-פי חוק-יסוד : השפיטה. משמע, מי שמבקש לשלול סמכותו של בית המשפט הרגיל, צריך להישען על הוראה מפורשת, כי הכלל המנחה הוא, שאין שוללים סמכותו של בית המשפט הרגיל בעניינים שהם בתחומו לפי חוק בתי המשפט [נוסח משולב אלא אם כן נאמר הדבר מפורשות. הכלל האמור אינו נושא בתוכו אך ורק סימן היכר של עיקרון פרשני. הוא, מעבר לכך, ביטוי מובהק לשלטון החוק, אשר אחד מביטוייו בכך שאין שוללים סמכותו של בית-משפט כללי ורגיל ... אלא על-פי דברו המפורש של המחוקק."
[ההדגשה שלי – א.ד.]

הדברים צוטטו בהסכמה ואושרו על ידי בית המשפט העליון בע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 (2004), בעמ' 501-502.

בית הדין הארצי לעבודה פסק כי:

"הסמכויות הכלליות הייחודיות של בית-דין אזורי לעבודה בעניינים אזרחיים נקבעו ופורטו בסעיף 24(א) לחוק. מסגרת הסמכויות הכלליות הורחבה במשך השנים, ונספו עליהן אף סמכויות ספציפיות בחוקים שונים. מטרת ומדיניות המחוקק היו, והינם
[כך], לרכז בידי בית הדין לעבודה באופן ייחודי, בין השאר, את הסמכויות הנוגעות ליחסי העבודה האינדיבידואליים והקיבוציים וכן את נושאי הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב של המונח. ריכוז הסמכויות כאמור פירושו הפקעת סמכויות אלה ממערכת בתי המשפט האזרחיים. בשים לב לכך, קו הפרשנות של בית הדין לעבודה בפסקי-דין רבים היה מאז ומתמיד כי יש לפרש את מסגרת הסמכות שלו באופן דווקני . . . ."
[ההדגשות שלי – א.ד].

(
דב"ע נג/3-254
הוצאת ספרים יבנה בע"מ נ' דוידזון, פד"ע כד 425, 433.


עד כאן הגישה הכללית בנוגע לסמכות בתי הדין. הוא הדין באופן ספציפי לעניין סעיף 24(א)(3) לחוק. בעניין גבאי (בש"א (י-ם) 1385/08 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' יעל גבאי ואח', (החלטה מיום 2.10.08)), דובר בארבע תביעות כנגד חברות ביטוח שונות, ובקשות לאשרן כתובענות ייצוגיות, אשר הוגשו לבית הדין לעבודה. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק נחרצות:

"ראוי לפרש את סמכותו העניינית של בית הדין באופן דווקני ומצמצם, אולם על
הפרשן להציב לנגד עיניו בראש ובראשונה את תכליתו של החוק לאור לשונו, ובהתאם לשינויי העיתים. התכלית הינה תכליתו של משפט העבודה, שנועד להבטיח את זכויותיו של העובד (ע"ע 1010/02
מ"י – רסמי, [פורסם בנבו], ניתן ביום 20.8.06). סעיף 24(א)(3) לחוק נועד לרכז את התביעות שבין עובדים לקופות הגמל, שאליהם הצטרפו העובדים במסגרת עבודתם, בבתי הדין לעבודה, כדי להגן על זכויותיהם של העובדים בענייני פנסיה שהינם בתחום משפט העבודה הסוציאלי.
כאמור טוענות המשיבות כי סמכות בית הדין לדון בתובענות בין החברים בקופת הגמל לבין הקופה מתפרסת על פני כל עניין הנובע "מהחברות בקופות" כלשון סעיף 24(א)(3) לחוק. ואולם אנו סבורים כי אין להרחיב את פרשנות מילים באופן מלאכותי, ויש לתחום כל עניין הנובע מן "החברות הקופה" לתחום משפט העבודה בלבד
". [ההדגשות שלי – א.ד.]

כך פסקו גם בתי משפט השלום, בערכאות שונות. ראו, למשל, דברים שנאמרו בת.א. (ת"א) 150099/09 חסון נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, (החלטה מיום 13.9.09), דברים המחדדים לטעמי את ההבחנה הנכונה לעניין פרשנות הסעיף האמור:


"כאשר מדובר בתובענה שאין בבסיסה יחסי עובד מעביד או יחסים של חברי אגודה שיתופית, הסוגיה מסווגת כסוגיה מתחום הביטוח ולא מתחום הביטחון הסוציאלי."

תביעתו של המשיב כנגד המבקשת אינה נובעת ממעמדו כעובד ואינה עוסקת במשפט העבודה, אלא נובעת ממעמדו של המשיב כמבוטח בקרן הפנסיה ועוסקת בתחום הביטוח.

יתרה מכך, העובדה שפוליסת הביטוח היא תולדה היסטורית של קיום יחסי עבודה, במסגרתם בוטח המשיב ע"י מעבידו, אינה מקנה כשלעצמה סמכות עניינית לביה"ד לעבודה. כפי שהבהיר בית הדין בעניין גבאי הנ"ל:


"סמכות בית הדין אינה משתרעת על מקרים שבהם המחלוקת עצמה נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר ליחסי עובד-מעביד. העובדה שפוליסת הביטוח הינה תולדה היסטורית של קיום יחסי עבודה, שבמסגרתם בוטח העובד על ידי המעביד או שהיה חייב להיות מבוטח בה על ידי המעביד, אינה מקנה, כשלעצמה, סמכות עניינית לבתי הדין לעבודה. לא עצם החברות בקופה היא הקובעת את סוג העילה וסיווג הסכסוך, אלא מהותה של הזכות הנפגעת, בשים לב לשאלה האם מקור הפגיעה הינו במסגרת יחסי המבוטח והקופה בפן הביטוחי-מסחרי או שמא בפן הביטוחי-סוציאלי. הטענות המועלות בתובענות מופנות כלפי טיבו של חוזה הביטוח ותנאיו, והפגיעה הנטענת נוגעת לכל המבוטחות, ולאו דווקא למי שבוטחו על ידי המעביד. משנקבע כי מהות התביעה אינה מושתת על אדני משפט העבודה, הרי גם מקורו של הביטוח, והעובדה שדמי הביטוח שולמו אף על ידי המעביד, אין בהם כדי להפוך את מהות התביעה לכזו הנובעת מיחסי עובד-מעביד", כאשר אין כל נימוק של ממש המופנה כלפי המעביד, באשר למילוי חובותיו או כלפי קופת הגמל בהקשר לעבודת העובד, ואין בעצם העלאת טענת אפלייה במישור המגדרי כדי לגרוע ממסקנה זו".


סוף דבר
- בענייננו, המחלוקת עוסקת בזכאות לתשלומים מכוח פוליסה. הגם שתשלומים אלו מכונים "פנסיית נכות", שאלת הזכאות לתשלומים אלה היא שאלה ביטוחית מובהקת.
לבית הדין לעבודה אין מומחיות מיוחדת בסוגיה זו. מאחר ויש לסווג את הסוגיה ככזו השייכת לתחום דיני הביטוח ולא לתחום הביטחון הסוציאלי, אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית ייחודית לדון בתובענה והסמכות נתונה לבית משפט זה.


10.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
הנתבעת תשלם לתובע בגין הגשת בקשה זו שכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪ + מע"מ.
הנתבעת תגיש כתב הגנה עד ליום 30.9.10.

ניתנה היום,
י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 20078-07/09 הפניקס ניהול קרנות פנסיה ותגמולים בע"מ נ' ערן נוימן (פורסם ב-ֽ 29/07/2010)