פסקי דין על ארקדי גאידמק | פסקי דין על ג'ואל ממן | פסקי דין על גד בוקובזה ואח' | פסקי דין על פרימיום אינווסטמנט מנג'מנט קומפני לימיטד | פסקי דין על גלובל אלפא סטאר פאנד מנג'מנט לימיטד |

2376/08 עא     02/08/2010




עא 2376/08 ארקדי גאידמק, ג'ואל ממן, גד בוקובזה ואח' נ' פרימיום אינווסטמנט מנג'מנט קומפני לימיטד, גלובל אלפא סטאר פאנד מנג'מנט לימיטד






בפני

כב' השופט משה סובל
מערערים

1. ארקדי גאידמק

ע"י ב"כ עו"ד איל רוזובסקי ואח'

2. ג'ואל ממן

ע"י ב"כ עו"ד צבי אגמון ואח'

3. גד בוקובזה
4. premium fund limited
5. global alpha star fund limited
מערערים 5-3 ע"י ב"כ עו"ד רם כספי ואח'
נגד
משיבות

1. פרימיום אינווסטמנט מנג'מנט קומפני לימיטד

2. גלובל אלפא סטאר פאנד מנג'מנט לימיטד

שתיהן ע"י ב"כ עו"ד שמואל דוד קספר ואח'
נגד
משיבים פורמאליים

1. זאב זכרין
2. אבינועם (אבי) דגן
שניהם ע"י ב"כ עו"ד אמנון זכרוני ושות'
3. פועלים שירותי נאמנות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד פנחס רובין ואח'

פסק דין
1. שתי המשיבות (חברות זרות שהתאגדו באיי הבתולה הבריטיים) הגישו נגד חמשת המערערים ושלושה נתבעים נוספים (המשיבים הפורמאליים) תובענה למתן חשבונות; ל

פסק דין
הצהרתי המרים את מסך ההתאגדות מעל מערערות 5-4 (אף הן חברות זרות שהתאגדו באיי הבתולה הבריטיים) והקובע כי מערער 1 אחראי באופן אישי לחובותיהן למשיבות; ל

פסק דין
הצהרתי לפיו מערערים 3-1 ומשיב פורמאלי 1 חברו יחד לזייף פרוטוקולים של מערערות 5-4 ובכך העלימו את כספי שכר הטרחה ודמי הניהול המגיעים למשיבות; ולמתן היתר למשיבות לפצל את סעדיהן ולתבוע מהנתבעים את חובן הכספי של המערערות 5-4. המערערים 5-2 הגישו בקשות לסילוק התובענה על הסף בגין מספר נימוקים: אי-תשלום אגרה מספקת בהיות התובענה במהותה לסעד כספי אופרטיבי; התובענה הנה טרדנית, קנטרנית ומיועדת לשרת מטרות פסולות; היות בית המשפט בישראל פורום לא נאות לבירור התובענה; והעדר יריבות כלפי מערערים 3-2. במקביל הגישו המערערים בקשה למתן ארכה להגשת כתבי ההגנה עד למאוחר מבין המועדים הבאים: מתן החלטה בבקשותיהם לסילוק על הסף, או קבלת פרטים נוספים אם יהיה בהם צורך בהתאם להחלטה בבקשות לסילוק על הסף. ביום 19.6.08 החליט כב' הרשם ר' כרמל כי הבקשה לסילוק על הסף תידון על ידי השופט אשר ידון בתובענה אולם הגשת כתבי ההגנה לא תידחה עד לאחר מתן ההחלטה בבקשה זאת. כב' הרשם הסתמך על החלטה קודמת אותה נתן בבקשה דומה שהגיש משיב פורמאלי 1, וכן על כך שהגשת כתב הגנה ענייני ותמציתי (בשונה מכתב התביעה שנוסח באריכות יתרה ובסרבול) לא תצריך השקעת משאבים שאינם פרופורציונאליים. נגד החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2. המערערים טוענים כי קיימים סיכויים טובים לבקשות לסילוק התובענות על הסף וכי כב' הרשם שגה משלא בחן בהחלטתו סיכויים אלה. משכך, ולנוכח קביעת כב' הרשם בדבר האורך והסרבול של כתב התביעה, הרי המשאבים הרבים ביותר הנדרשים מהם ללימוד החומר רב ההיקף ולהכנת כתבי ההגנה – גם אם מתכונתם הסופית תהיה עניינית ותמציתית, דבר שיצריך ברירת הטענות הרלוונטיות מתוך שלל הטענות שבכתב התביעה – אינם פרופורציונאליים בנסיבות העניין כל עוד לא הוכרעו הבקשות לסילוק על הסף. כפועל יוצא, מתקיימים התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לדחיית הגשתו של כתב הגנה עד לאחר הכרעה בטענות המקדמיות של הנתבע. לא עוד אלא שהניסוח הלקוי של כתב התביעה, והימנעות כב' הרשם מחיוב המשיבות בהגשת כתב תביעה המנוסח כראוי, מגבירים את החיוניות של קבלת פרטים נוספים מהמשיבות לצורך הכנת כתבי ההגנה בהתאם לבקשה בנדון שמערער 1 הגיש לבית המשפט, ולפיכך היה על כב' הרשם להיעתר גם לבקשה להארכת המועד להגשת כתבי ההגנה עד לאחר קבלת הפרטים הנוספים. המערערים מוסיפים כי לא היה מקום להסתמכות כב' הרשם על ההחלטה בעניינו של נתבע אחר (משיב פורמאלי 1), בין משום שקיימים הבדלים בין טיב והיקף הטענות המופנות בתובענה נגד הנתבעים השונים – בעוד שמערערים 1, 4 ו-5 הם הנתבעים המרכזיים הרי משיב פורמאלי 1 הנו נתבע שולי – ובין משום שהחלטה בבקשת ארכה של נתבע אחד אינה יוצרת מעשה בית דין כלפי נתבע אחר, מה עוד שהתובענה נגד משיב פורמאלי 1 (כמו נגד יתר המשיבים הפורמאליים) נדחתה בסופו של דבר בהסכמה.

3. המשיבות טוענות כי אין מקום להתערבות בהחלטת כב' הרשם. המשיבות מפנות לכך שמערער 1 כלל לא הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף, על אף מצגו כאילו הגיש בקשה כזאת. ארבעת המערערים האחרים אמנם הגישו בקשות לסילוק על הסף, אך לדעת המשיבות הבקשות נעדרות סיכוי, הן בהיותן נסמכות על טענות עובדתיות ועל מסמכים חדשים שאינם נתמכים בתצהיר כמתחייב, והן משום שלגוף העניין לא מתקיימת הצדקה לצעד הדרסטי של סילוק תובענה אזרחית על הסף, השמור למצבים נדירים ויוצאי דופן בהם אין לתובענה ולו סיכוי קלוש, דבר הרחוק מלהיות נכון בענייננו בו שני נתבעים (משיבים פורמאליים 2-1) אישרו במסגרת הסדר פשרה עם המשיבות שקיבל תוקף של

פסק דין
את נכונותן של עובדות מהותיות ביותר לביסוס התביעה. המשיבות מתייחסות לטענות שהעלו מערערים 5-2 בבקשות לסילוק התובענה על הסף, במטרה להראות כי טענות אלו אינן יכולות לעמוד. כן טוענות המשיבות כי הבקשות הרבות והמפורטות שהמערערים הספיקו להגיש, ובכלל זה בקשת מערער 1 לפרטים נוספים המכילה מאות תתי-סעיפים, מלמדות כי ב"כ המערערים בקיאים היטב בפרטי התביעה וכי השיקול המנחה את המערערים בבקשת הארכה אינו היקף המשאבים שנדרש מהם להשקיע בהכנת כתב ההגנה אלא הרצון למשוך זמן ולסרבל את ההליך על מנת שבפני
בית המשפט לא תימצא גרסתם העובדתית שתיתן תמונה בנוגע להיקף הפלוגתאות שבין הצדדים. בכל מקרה, המערערים לא טענו בשום שלב כי יש לסלק את התובענה על הסף בשל ארכה וסרבולה. לפיכך, לשיטת המשיבות, לא מתקיימות במקרה דנן אותן נסיבות מיוחדות שרק בהן ניתן על פי ההלכה הפסוקה לאשר דחיית הגשתו של כתב הגנה עד להכרעה בטענות מקדמיות, מה עוד שהמערערים זכו בהחלטת כב' הרשם לארכה משמעותית של 4 חודשים וחצי לצורך הגשת כתבי ההגנה.

4. יש מקום לערעור בחלקו. ברע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (החלטה מיום 5.2.07; להלן – פרשת בובליל) נפסק כי אף שהכלל הוא שאין להשהות את מועד הגשת כתב ההגנה עד להכרעה בטענותיו המקדמיות של הנתבע, הרי "יחד עם זאת, יהיו מצבים חריגים ויוצאי דופן בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים (בין אם מדובר בכתב הגנה, בבקשת רשות להתגונן, בתשובה להמרצת פתיחה או במצבים דומים). זאת, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות... כלומר, ככל שמשקלו של אחד מבין שני התנאים רב יותר ניתן יהיה להסתפק במטען נמוך יותר לגבי התנאי האחר". אף שכב' הרשם לא דן בהחלטתו בסיכויי הבקשות של המערערים לסילוק התובענה על הסף, נראה לי שאלמלא היו הבקשות מעוררות את שאלת ניסוח הסעדים וסכום האגרה, לא היה ביתר הטענות המועלות בבקשות, אף כשהן מועמדות אל מול היקף ההשקעה הנדרשת מהמערערים לשם הכנת כתבי ההגנה, כדי להצדיק מתן ארכה להגשת כתבי ההגנה עד להכרעה באותן טענות או עד למתן הפרטים הנוספים. כך בין השאר בשל היכולת המוגבלת להעריך את הסיכויים של טענות אלו כעת, ומשום שתחימת יריעת המחלוקת בכתבי ההגנה עשויה לסייע בידי בית המשפט בהכרעה בטענות מקדמיות – דוגמת אלה שנכללו בבקשות המערערים – המעוררות שאלות של יריבות, נאותות הפורום הישראלי ומניעיה האמיתיים של התביעה. אשר לפרטים הנוספים, אלה התבקשו על ידי מערער 1 בלבד, כך שיתר המערערים אינם רשאים להיתלות בהם כנימוק להימנעות מהגשת כתבי הגנה, ובכל מקרה הכלל הוא ש"אין בצו למסירת פרטים כדי לעכב הליכים או ליתן ארכה" (תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; כן ראו: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית – 1995) עמ' 379-378).

שונה הדבר משעה שאחת הטענות המקדמיות הנה שהסעד הנתבע הוגדר בכתב התביעה שלא כהלכה על מנת להימנע מתשלום האגרה המתחייבת. בירורה של טענה זו (בגדרי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי) קודם לכל מהלך אחר, לרבות הגשת כתב הגנה, שהרי תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 מצווה לאמור: "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה", ותקנה 2(ד) מוסיפה: "הליך שלא שולמה בו האגרה, כאמור בתקנת משנה (א), כולה או חלקה, לא יקובל לרישום". מאחר שתשלום האגרה המלאה מהווה תנאי לפתיחת דלתות בית המשפט בפני
התובע, התניית המעבר לשלב של הגשת כתב הגנה בהסדרת נושא האגרה משרתת גם את מה שכונה בפרשת בובליל "שיקולים של יעילות דיונית כוללת", שברגיל אמנם מובילים לבירור טענות ההגנה המקדמיות רק לאחר שכבר הוגשו טענות ההגנה לגופו של עניין. אכן, באחת ההזדמנויות בה שב בית המשפט העליון ואימץ את הגישה שננקטה בפרשת בובליל, נאמר בכל זאת כי התנהלות הליך בעניין סכום האגרה שעל התובע לשלם מהווה טעם טוב לעיכוב הגשת כתב ההגנה עד להכרעה בנושא האגרה (רע"א 9030/04 אירופה ישראל (מ.מ.ש) בע"מ נ' גדיש קרנות גמולים בע"מ, החלטה מיום 26.6.07, בפסקה 3). הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר הטענה בנושא האגרה נגזרת, כמו במקרה שלפנינו, מטענת הנתבע כי כתב התביעה אינו מציג נכונה את הסעד הנתבע למעשה. השאיפה המקופלת בהחלטה בפרשת בובליל למנוע את הגשת טענות ההגנה לשיעורין, תומכת דווקא בעיכוב הגשת כתב ההגנה עד להכרעת בית המשפט בדרישת הנתבע לתקן את הצגת הסעד בכתב התביעה, שהרי תיקון הסעד לאחר הגשת כתב ההגנה עשוי לגרום לכך שהנתבע התגונן במקור מפני תביעה שונה.

5. עצם קיומה של טענת הגנה מקדמית בנושא הגדרת הסעד וסכום האגרה, מהווה כשלעצמו נתון בעל משקל של ממש באותה "מקבילית כוחות" עליה דובר בפרשת בובליל. לא כל שכן כאשר הטענה נראית על פניה רצינית ובעלת סיכויים סבירים להתקבל. המשיבות הבהירו בכתב התביעה כי מטרתן בו הנה להביא להרמת מסך ההתאגדות מעל מערערות 5-4 כדי להטיל על מערער 1 אחריות אישית לחובות של מערערות אלו כלפי המשיבות כפי שנקבעו בפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט בלוקסמבורג וצורפו לכתב התביעה (17,531,067 דולר ארה"ב חוב פסוק של מערערת 4 למשיבה 1, ו-30,850,840 דולר ארה"ב חוב פסוק של מערערת 5 למשיבה 2; ראו סעיפים 10, 170, 175-174 לכתב התביעה). לדברי המשיבות (בסעיף 77 לסיכומיהן), התביעה להרמת מסך היא עיקרו של כתב התביעה ואילו הסעד של מתן חשבונות נלווה אליה. לא עוד אלא שבסיום כתב התביעה (בסעיף 177) מבוקש רק חיובו של מערער 1 בהוצאות, ולא של יתר שבעת הנתבעים, דבר המשליך אף הוא על מהות התביעה האמיתית. אין מדובר, כפי שמנסות המשיבות לטעון, בהכתבת מהות התביעה על ידי המערערים למשיבות, אלא בזיהוי מה שנתבע באמת על ידי המשיבות בכתב התביעה. והנה, הלכה היא כי בעל דין אינו בן חורין לתבוע סעד הצהרתי כאוות נפשו אלא עליו להצביע על אינטרס לגיטימי לעשות כן, כאשר אחת המגבלות לתביעת סעד הצהרתי הנה כאשר בידי התובע לתבוע סעד ממשי-אופרטיבי והסתפקותו בסעד ההצהרתי נעוצה ברצון לחסוך אגרה. כפי שנאמר ברע"א 1810/90 הדר חברה לבטוח בע"מ נ' קנדי חברה להשקעות ולבנין בע"מ, פ"ד מד(2) 737, 739:

"מתן סעד הצהרתי לבעל דין עניין שבשיקול-דעת הוא, ובית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות. כך, למשל, אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי".

ועוד: "האינטרס של חיסכון בתשלום האגרות, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק על מנת להצדיק תביעה לסעד הצהרתי" (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מוזס, החלטה מיום 21.7.98; ראו עוד: ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85; ע"א 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' ליבוביץ, פ"ד מו(3) 414, 417-416; ע"א 9580/05 גליקלד נ' צ'ורני,

פסק דין
מיום 10.9.07). מצד אחד, המשיבות גילו לכאורה את דעתן בתביעות שהגישו בלוקסמבורג כי גובה הרווחים של מערערות 5-4 בשנים הרלוונטיות, ממנו נגזר שכר טרחתן, ידוע להן, ולפיכך העמידו תביעות אלו על סכומים מדויקים. מצד שני, המשיבות מאשרות (בסעיפים 77 ו-79 לסיכומיהן) כי מטרתן בפיצול התביעה להרמת מסך מתביעת הסעד הכספי נגד מערער 1 הנגזר מהרמת המסך, הנה הרצון להימנע מתשלום אגרה בסכום עתק של כמיליון דולר ארה"ב. השילוב בין נתונים אלו לבין ההלכה הנזכרת, מקנה סיכוי סביר לטענה המקדמית של המערערים לפיה המשיבות אינן רשאיות לתבוע את הרמת המסך על דרך של הצהרה אלא רק על דרך של תביעה כספית נגד מערער 1, תביעה שגם לשיטת המשיבות לא יהיה מנוס מהגשתה (כנלמד בין היתר מהבקשה לפיצול סעדים הכלולה בכתב התביעה; השוו רע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' רפאלי,

פסק דין
מיום 5.10.09, בפסקה 3).

6. לנוכח אופייה וסיכוייה של הטענה המקדמית הנזכרת, אליה מצטרפת קביעתו של כב' הרשם בדבר האריכות והסרבול בהם לוקה כתב התביעה ומהם נובעת השקעת היתר הנדרשת מהמערערים בהכנת כתבי ההגנה, מתקיימת הצדקה, בהתאם למבחן המשולב שנקבע בפרשת בובליל, למתן ההחלטה בטענה המקדמית עוד לפני הגשת כתבי ההגנה. לא למותר לציין כי הכלל השולל הפרדה מלאכותית של תביעות לסעד הצהרתי ולסעד כספי מיוסד על אותו רציונל של יעילות דיונית מערכתית ומניעת פיצול הליכים עליו מבוסס הכלל שנקבע בפרשת בובליל בדבר הגשת כתב ההגנה יחד עם הטענות המקדמיות. בלשונו של כב' השופט גרוניס ברע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח(6) 193, 198: "על מבקש הסעד ההצהרתי להצביע על אינטרס לגיטימי שלו בקבלת הסעד, ועל כך שלא ייפגע למעלה מן המידה אינטרס של הצד שכנגד וכן של ציבור המתדיינים (למשל, לאור התחזית שיידרש הליך נוסף, הפעם לסעד אופרטיבי, כדי להשלים את המלאכה)" (ראו בדומה ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה), פ"ד לח(1) 613, 622-621). נמצא כי אין בפני
נו צורך לאזן בין אינטרסים נוגדים אלא להיפך: בירור הטענה המקדמית נועד לשרת, בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, את אותה מטרה אשר בעטייה אין מפצלים בדרך כלל את הגשת כתב ההגנה מהטענות המקדמיות.

7. אמנם מערער 1 לא נכלל כמבקש בבקשות לסילוק התביעה על הסף שהגישו יתר המערערים. אולם מאחר שהטענה המקדמית בנושא הגדרת הסעד וסכום האגרה פועלת כלפי כל הנתבעים באותה מידה, ובהיות מערער 1 אחד מאותם נתבעים שביקשו מכב' הרשם את הארכה, רשאי היה מערער 1 להצטרף לערעור, ובכל מקרה אין בהצטרפות זו לפגוע ביתר המערערים.

8. ברע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל (מיום 17.8.06) נפסק כי "על אף שהסמכות להכריע בבקשות בענייני אגרה נתונה הן לרשמים והן לשופטים, הרי שככלל ראוי כי בקשות כאמור יידונו בפני
רשמים. זאת ועוד, כאשר מוכרעת בקשה בענייני אגרה על ידי רשם שהינו בעל מינוי כשופט בפועל של אותה ערכאה, הרי שבהיעדר סיבה מיוחדת עליו להכריע בעניין ב'כובעו' כרשם". בהתאם להלכה זו, ובהמשך לכל מה שנאמר לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי כדלקמן: כב' הרשם יכריע בבקשות המערערים להעברת התובענה למסגרת של תובענה כספית ולסילוקה על הסף בשל תשלום אגרה בלתי-מספקת. המועד להגשת כתבי ההגנה מטעם המערערים יוסיף להיות מוארך עד להכרעה בטענות אלו. היה וההכרעה תהיה להותיר את התובענה (כפי שהיא או לאחר תיקון) על כנה, כי אז יהיה על המערערים להגיש את כתבי הגנתם תוך 45 ימים, ויתר טענותיהם לסילוק התובענה על הסף יידונו על ידי השופט אשר בפני
ו ייקבע התיק העיקרי. לנוכח התוצאה, לא ייעשה צו להוצאות. העירבון יוחזר למערערים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב אב תש"ע, 02 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2376/08 גאידמק ואח'
נ' פרימיום אינווסטמנט מנג'מנט ואח'

1 מתוך 7








עא בית משפט מחוזי 2376/08 ארקדי גאידמק, ג'ואל ממן, גד בוקובזה ואח' נ' פרימיום אינווסטמנט מנג'מנט קומפני לימיטד, גלובל אלפא סטאר פאנד מנג'מנט לימיטד (פורסם ב-ֽ 02/08/2010)