פסקי דין על נעמי מיזלר | פסקי דין על ויקטוריה מטוסוב

4422-06/08 תאמ     29/07/2010




תאמ 4422-06/08 נעמי מיזלר נ' ויקטוריה מטוסוב








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 4422-06-08 מיזלר נ' מטוסוב





מספר בקשה:8

בפני

כב' השופט
אבישי רובס

התובעת
נעמי מיזלר


נגד

הנתבעת
ויקטוריה מטוסוב



החלטה

1.
בפני
בקשה לביטול החלטה שניתנה ביום 24.2.2010, במסגרתה נדחתה התנגדותה של הנתבעת לביצוע השטרות נשוא התובענה, מחמת אי הגשת סיכומיה (הנתבעת ציינה, אמנם, בבקשה החלטה מיום 15.2.2010 אולם, ברור כי מדובר בטעות קולמוס, שהרי ההחלטה מיום 15.2.2010 לא היתה אופרטיבית ורק נדרש מהתובעת להציג אישור מסירה של הסיכומים לידי הנתבעת. הלכה למעשה, עותרת הנתבעת לבטל את ההחלטה שדחתה את התנגדותה).

2.
בהתאם להחלטתי מיום 28.12.2009, היה על הצדדים להגיש סיכום טענותיהם בכתב – התובעת בתוך 15 ימים ואילו הנתבעת, בתוך 15 ימים לאחר מכן. התובעת הגישה סיכומיה ביום 12.1.2010 ועל פי אישור המסירה שהציגה, נמסר העתק מהסיכומים לידי הנתבעת, ביום 13.1.2010.

הנתבעת לא הגישה סיכומיה ולפיכך, נדחתה התנגדותה לביצוע השטרות נשוא התובענה, בהתאם להחלטה מיום 24.2.2010.

3.
ביום 1.3.2010, לאחר שנדחתה התנגדותה, הגישה הנתבעת סיכום קצר של טענותיה ואילו ביום 16.3.2010, הגישה את בקשה לביטול ההחלטה.

4.
לאחר שעיינתי בתגובת התובעת, כמו גם בסיכומי טענות הצדדים ויתר המסמכים בתיק, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

5.

במסגרת בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד (משמעות ההחלטה מיום 24.2.2010 הינה

פסק דין
כנגד הנתבעת, המסיים את ההליך), על בית המשפט לבחון מהי הסיבה למחדלו של המבקש מחד ומה הם סיכויי ההצלחה שלו, אם יבוטל פסק הדין, מאידך. כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום בשל העדר המצאה כדין של כתב התביעה לידי הנתבע או כל החלטה אחרת שלא פעל על פיה, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בלי להתייחס למשקלן של הטענות ולסיכויי הצלחה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פדח 395,397).

בענייננו, המועד להגשת סיכומיה של הנתבעת היה ידוע לה, עת קבלה לידיה את ההחלטה בעניין, במהלך הדיון שהתקיים בפני
ביום 28.12.2009. הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות ההחלטה הנ"ל, למרות שסיכומיה של התובעת נמסרו לידיה כבר ביום 13.1.2010. בחלוף למעלה מחודש ימים לאחר מכן, משלא הוגשו סיכומיה של הנתבעת ואף לא הודעה כלשהי מטעמה, ניתנה כנגד החלטה הדוחה את התנגדותה. נסיבות המקרה מביאות, אפוא, לידי מסקנה כי אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

6.
הלכה היא, כי כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו. במצב דברים זה, יציב בית המשפט שני מבחנים: האחד - סיבת מחדלו של המבקש והשני - סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני חשובה יותר (ע"א 64/53, לעיל; ע"א 5000/92 בן - ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן - ציון, פ"ד מח(1) 830; ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 283, 284, לרבות האסמכתאות המפורטות שם).

7.
הנתבעת קבלה לידיה את סיכומיה של התובעת ביום 13.1.2010. לפיכך, היה עליה להגיש סיכומיה עד ליום 28.1.2010. לטענת הנתבעת, הרי שהיא אושפזה בבית החולים החל מיום 13.1.2010 ועד ליום 20.1.2010 והיא צרפה אישור על כך מבית החולים בני ציון בחיפה. לאחר השחרור מבית החולים ועד ליום 8.2.2010, היתה לטענתה במצב קשה ועברה בדיקות שונות. ביום 8.2.1010 אושפזה פעם נוספת ונותחה ביום 10.2.2010. לטענתה, לאחר הניתוח שהתה בביתה ולא היתה לה אפשרות לשלוח את סיכומיה והיא עשתה כן רק ביום 1.3.2010. הנתבעת צרפה סיכום מחלה מבית החולים בני ציון בחיפה, ממנו עולה כי אכן אושפזה החל מיום 8.2.2010 ועד ליום 11.2.2010. אני סבור די במסמכים הרפואיים אשר צורפו לבקשתה של הנתבעת, כדי ליתן נימוק מניח את הדעת לאי הגשת הסיכומים במועד. ניכר, כי אי הגשת הסיכומים לא נבעה מרשלנות של הנתבעת, אלא, כתוצאה ממצבה הרפואי ואשפוזה בבית החולים לצורך ניתוח. הנתבעת העלתה, אפוא, נימוק משכנע בנוגע למחדלה באי הגשת הסיכומים.

8.
אלא, שלא די בכך כדי לבטל את ההחלטה הדוחה את התנגדותה לביצוע השטרות נשוא התובענה שכן, הראיות שהוצגו בפני
, בצירוף סיכומי הצדדים, מביאים למסקנה כי ממילא, יש לדחות את הגנתה של הנתבעת לגופה.

9.
התובענה נשוא תיק זה עניינה בשני שטרות שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה כנגד הנתבעת. שטר אחד, על סך של 1,704 ₪, זמן פרעון 15/12/2007 והשני – על סך של 1,610 ₪, ז.פ. 15/1/2008. שני השטרות ערוכים לפקודת התובעת וחתומים על ידי הנתבעת.

10.
הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, במסגרתה טענה כי ביום 16/2/2007 נערך בינה לבין התובעת הסכם שכירות בנוגע לדירה ברח' ברכה חבס 4/5 לתקופה של 12 חודשים, עד ליום 16/2/2008. הנתבעת מסרה לידי התובעת 12 המחאות והמחאת ביטחון אחת. לטענתה, ביום 7/8/2007 ארעה לה תאונת דרכים וכתוצאה מכך נפגעה קשות ולא היתה מסוגלת לנוע. בשיחת טלפון הודיעה לתובעת שאיננה מסוגלת לעלות לקומה הרביעית כתוצאה מהפגיעה ובקשה ממנה לבטל את חוזה השכירות. התובעת הבטיחה לפתור את העניין אולם, במשך חודשיים לא נתנה תשובתה. בחודש אוקטובר הודיעה התובעת לנתבעת כי החל מחודש דצמבר 2007 תוכל לפנות את הדירה, בתנאי שתמצא דיירים חלופיים. הנתבעת איתרה פעמיים דיירים חלופיים אולם, התובעת סרבה לחתום איתם על הסכם, ללא סיבה. לטענת הנתבעת, הרי שביום 19/11/2007, התקשר בנה לתובעת והודיע לה כי יש לו שוכר חלופי. ביום 21/11/2007 הם נפגשו וחתמו על זיכרון דברים. הנתבעת מצדה, מצאה דירה מתאימה לה בבניין עם מעלית וחתמה עם בעלת הדירה על חוזה שכירות החל מיום 3/12/2007. למרות בקשותיה של הנתבעת, סרבה התובעת להשיב לה את שתי ההמחאות נשוא התובענה ולכן, נאלצה הנתבעת לבטל אותן. בנוסף, ציינה הנתבעת כי נאלצה לשלם את הארנונה בסך של 200 ₪ בגין חודש דצמבר 2007 וסך של 540 ₪ בגין חודש ינואר 2008. התובעת צרפה לתצהירה את הסכם השכירות בין הצדדים וכן, תעודת חדר מיון מיום 7/8/2007.

11.
במהלך הדיון בהתנגדות לביצוע שטר, נחקרה הנתבעת על תצהירה ובסופו של דבר, הסכימה התובעת ליתן לה רשות להתגונן, תוך שהיא מבהירה כי איננה חתומה על הסכם השכירות מב/1, אשר נחתם כביכול בינה לבין
מאן דהוא בשם ולנטינה מולצ'זוב.

12.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ביום 19/2/2009, בעוד שהנתבעת לא הגישה תצהירים נוספים מעבר לזה שתמך בהתנגדותה לביצוע השטרות. במהלך הישיבה המקדמית שהתקיימה בפני
כבוד השופט אליקים, העידה התובעת כי היא אינה חתומה על הסכם השכירות מב/1 וכי הגישה תלונה במשטרה על זיוף ההסכם. לטענתה, החוקרת מסרה לה כי הגברת החתומה, כביכול, על ההסכם, כלל לא היתה בארץ בתאריך החתימה על החוזה. באותו דיון העיד בקצרה מר דניס, בנה של הנתבעת וטען כי ראה אישית את התובעת חותמת על ההסכם מב/1 אלא, שלטענתו ההסכם נחתם מספר שבועות טרם המועד הנקוב בו. טענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעת קודם לכן. עוד טען מר דניס כי בסוף חודש נובמבר 2007 הוא ואמו עברו לכתובת אחרת ואת המפתח השאיר לשכן שכן, הוא קילל את התובעת ולכן היא פחדה לקחת ממנו את המפתח. לטענתו, אמו הוציאה בכוונה כסף מהחשבון כדי שההמחאות לא יכובדו.


משלא הגיעו הצדדים לידי הסדר, נקבע התיק להוכחות ולאור מינויו של כבוד השופט אליקים לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולי.

13.
במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני
התרתי למר דניס להעיד, למרות שלא הוגש בשמו תצהיר עדות ראשית. בנוסף, העידו התובעת והנתבעת בעצמן.

14.
במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה, אישרה התובעת כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות לתקופה שמיום 16/2/2007 ועד ליום 15/2/2008 וכי במעמד חתימת ההסכם מסרה לה הנתבעת 12 המחאות, אשר הופקדו על ידה מידי חודש בחודשו. בנוסף, נמסר לידיה של התובעת שטר חוב על סך של 10,000 ₪. ההמחאות לחודשים דצמבר 2007 וינואר 2008 חוללו באי פרעון. אדגיש בעניין זה, כי בניגוד לטענתה של הנתבעת, ההמחאות חוללו מחמת אי כיסוי מספיק ולא בשל ביטולן על ידי הנתבעת.


לטענת התובעת, בסוף חודש נובמבר 2007 התקשרה לנתבעת וביקשה לדעת האם היא מעוניינת להמשיך בהסכם ההתקשרות ביניהן לשנה נוספת. הנתבעת השיבה כי מאחר והיא מבקשת לחזור לבעלה ומאחר והדירה קטנה היא לא תרצה להמשיך את החוזה. מספר ימים לאחר מכן ביקשה ממנה הנתבעת לסיים את החוזה בחודש דצמבר. התובעת הודיעה לה כי עליה למצוא דיירים חלופיים עד לסיום החוזה והנתבעת נתנה הסכמתה לכך. בסוף חודש נובמבר יצרה הנתבעת קשר עם התובעת והודיעה לה כי מצאה דיירת בשם טטיאנה אשר מעוניינת לשכור את הדירה. הצדדים נפגשו אולם, לאחר שהסתבר לתובעת כי גב' טטיאנה ובעלה מובטלים, סרבה לחתום עמם על חוזה מתוך חשש שלא יהיה לה מאין להיפרע בבוא העת. לטענת התובעת, היא עצמה חיפשה שוכרים חלופיים ובעת הפקדת ההמחאה הראשונה, חזרה ההמחאה מחמת אי כיסוי מספיק. לאחר חילול ההמחאה, התקשר אליה מר דניס והחל לקלל ולגדף אותה ואף איים כי ירצח אותה ואת ילדיה באם לא תחזיר את ההמחאות. התובעת פנתה למשטרה והוצא כנגד מר דניס צו הרחקה. לאחר מכן, לא אפשרה הנתבעת לתובעת להציג את הדירה בפני
שוכרים פוטנציאליים וביום 15/1/2008, הופקדה ההמחאה השניה וחוללה אף היא מחמת אי כיסוי מספיק. התובעת הכחישה את טענתה של הנתבעת לפיה, סוכם ביניהם כי ביום 1/12/2007 תוכל הנתבעת לעזוב את הדירה וההמחאות יוחזרו לידיה. התובעת גם חזרה והדגישה, כי מעולם לא חתמה על חוזה עם גב' מוליצוב ולנטינה וכי החוזה מב/1 מזויף, לרבות חתימתה ולכן, הוגשה תלונה בגין זיוף למשטרה.

15.
כאמור, במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני
, נחקרה התובעת אולם, לא מצאתי כי טענותיה נסתרו באופן זה או אחר בחקירתה הנגדית. התובעת שבה והבהירה כי לא הסכימה לחתום על הסכם עם הדיירים הפוטנציאליים שהביאה הנתבעת מאחר והסתבר שהם מקבלים הבטחת הכנסה והיא לא רצתה לקחת סיכון.

16.
אין חולק, כי על פי הוראות סעיף 8 להסכם השכירות בין הצדדים, אם יפנה השוכר את הדירה לפני תום התקופה הקצובה, יהא חייב לשלם דמי השכירות עד לסוף התקופה הקצובה ולא יהא זכאי לקבל מהמשכיר כל סכום מדמי השכירות המוסכמים.


הנתבעת טוענת כי בשל תאונת דרכים שארעה לה במהלך חודש אוגוסט 2007 ופגיעותיה, הודיעה לתובעת
שאיננה מסוגלת לעלות לקומה הרביעית וביקשה ממנה לבטל את הסכם השכירות. המסמך הרפואי היחיד שצורף לתצהירה של הנתבעת, הינו תעודת חדר מיון מיום 7/8/2007, ממנו עולה כי אמנם הנתבעת היתה מעורבת בתאונת דרכים אולם, לא נמצאה עדות לשברים והנתבעת שוחררה עוד באותו יום עם המלצה למעקב רפואי ומנוחה למשך 5 ימים. אינני סבור כי יש בתעודה רפואית זו על מנת להוכיח את טענתה של הנתבעת כי מעת התאונה לא יכולה היתה, בשל מצב אובייקטיבי, להמשיך ולשכור את הדירה. מכל מקום, לא היתה מניעה לכך שהנתבעת תביא במקומה דיירים חלופיים, אשר יהיו מקובלים על התובעת. אני מקבל את טענתה של התובעת לפיה, לא היתה צריכה לחתום על הסכם שכירות עם דיירים מובטלים, תוך נטילת סיכון לכך שלא ישלמו את דמי השכירות ולא יקיימו את התחייבויותיהם מפאת מצבם הכלכלי.

17.
לעומת עדותה של התובעת, היתה עדותה של הנתבעת רצופה בתמיהות ובסתירות. במהלך חקירתה הנגדית של הנתבעת, הודתה הנ"ל כי כלל לא ביטלה את ההמחאות, בניגוד לטענה שהועלתה בהתנגדות ובדיון שנערך בבקשת הרשות להתגונן (עמ' 8, שורות 25 - 31 לפרוטוקול). בכל הנוגע להסכם מב/1, הסתבר כי הנתבעת לא ראתה את התובעת חותמת על ההסכם ולמעשה, כלל לא ידעה על כך. לטענתה, בנה לא אמר לה כלום, הוא עשה הכל לבד וכי היא לא ידעה שיש חוזה כזה. לטענתה, רק לפני הדיון הראשון (הדיון בהתנגדות), מסר לה בנה כי קיים חוזה כזה (עמ' 9, שורה 9 לפרוטוקול). בהמשך, משנשאלה האם ראתה את ההסכם מב/1 לפני הדיון בהתנגדות, השיבה כי ראתה אותו לראשונה רק בדיון וכי בנה מסר לה שרק עתה נזכר שכך היה (עמ' 9, שורות 29 - 31 לפרוטוקול). בעוד שבמהלך הדיון בהתנגדות טענה הנתבעת כי בנה הוא שהביא את גב' ולנטינה לחתום על ההסכם מב/1 וכי הוא מכיר אותה, טענה הנתבעת בחקירתה הנגדית בפני
כי אותה ולנטינה רצתה להשכיר את הדירה "וככה מכירים. לא שהם חברים. אני לא יודעת מי ולנטינה ולא יודעת מה היה שם" (עמ' 9, שורות 16 עד 17 לפרוטוקול).

18.
גם עדותו של מר דניס לא היתה אמינה עלי. בניגוד לטענתה של אמו, במהלך הדיון בהתנגדות לביצוע שטר, טען מר דניס כי כלל לא הכיר את אותה ולנטינה החתומה, כביכול, על הסכם השכירות מב/1 אלא, הכיר אותה דרך מתווך.


בחקירתו הנגדית, עומת מר דניס עם הטענה לפיה, במועד חתימת ההסכם מב/1 (5/12/2007), גב' מולצ'זוב ולנטינה כלל לא היתה בארץ. אז העלה מר דניס, לראשונה, גרסה לפיה החוזה נחתם חודש או חודשיים טרם התאריך המופיע בו. מיד לאחר מכן, טען כי מדובר בחודש או שבועיים ואישר כי גב' ולנטינה אכן עזבה את הארץ ביום 28/11/2007. בהמשך, טען כי אינו זוכר מתי בדיוק נחתם אותו הסכם (עמ' 10, שורות 26 - 30 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית, חזר ואישר מר דניס כי גב' ולנטינה עזבה את הארץ ביום 28/11/2007. מעבר לשינוי הגרסאות ותשובותיו התמוהות של מר דניס, נשאלת השאלה, מדוע תחתום גב' ולנטינה על הסכם שכירות לשנה מראש, שעה שהיא עזבה את הארץ עוד קודם לתחילת החוזה למשך מספר חודשים?


תשובותיו של מר דניס, אם בעדותו בפני
כבוד השופט אליקים ואם בפני
, היו מתחמקות והוא סתר עצמו לעומת גרסתה של אמו, כמו גם דברים שמסר במועדים אחרים ואינני נותן אמון בדבריו.

19.
התובעת הכחישה לאורך כל הדרך כי היא חתומה על ההסכם מב/1 וטענה כי מדובר בזיוף. משעה שהתובעת טענה כי אינה חתומה על ההסכם, מוטל הנטל להוכיח את אמיתות החתימה על כתפיה של הנתבעת. כאשר צד מכחיש את חתימתו, על הצד השני נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה (ראה ת.א. 426/02 (מחוזי - חי'), בני בנימין לקרץ בע"מ ואח' נגד דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ ואח' וכן, ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ כנגד שאול רחמים, פ"ד מז(3) 240). נטל הוכחה זה לא הורם על ידי הנתבעת, אשר לא טרחה להביא לעדות את גב' ולנטינה, החתומה כביכול על ההסכם או אפילו את אותו מתווך אשר נזכר בדבריו של מר דניס, בנה. הנתבעת לא הוכיחה, אפוא, כי נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין דיירת אחרת, תחת הסכם השכירות בין הצדדים.

20.
על פי הסכם השכירות בין הצדדים, חייבת הנתבעת בתשלום מלוא דמי השכירות עד לסוף התקופה, קרי – 15/2/2008, אף אם עזבה את הנכס טרם תום תקופת השכירות. הנתבעת לא הוכיחה כי נבצר ממנה מלקיים את ההסכם כלשונו וכשלה מלהוכיח כי התובעת חתמה על הסכם שכירות חדש עם דיירת חלופית. לפיכך, היה על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת דמי השכירות, כמו גם תשלומים לאחזקת הנכס ומיסים, עד לסיום תקופת החוזה, והיא לא הוכיחה הגנה כלשהי מפני התביעה השטרית.

21.
סיכומו של דבר, אמנם הנתבעת העלתה נימוק מניח את הדעת, אשר מסביר את המחדל באי הגשת סיכומיה אולם, בסופו של דבר, לא הוכיחה הגנה כלשהי מפני התביעה השטרית ולכן, דין הבקשה לביטול ההחלטה מיום 24/2/2010 להידחות.

22.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול ההחלטה ומורה כי הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת יימשכו כסדרם.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך של 700 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים, שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,
י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 4422-06/08 נעמי מיזלר נ' ויקטוריה מטוסוב (פורסם ב-ֽ 29/07/2010)