פסקי דין על אופיר אליהו זאדה

1288-12/08 תד     15/07/2010




תד 1288-12/08 מדינת ישראל נ' אופיר אליהו זאדה








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתעבורה במחוז המרכז



15 יולי 2010

ת"ד 1288-12-08 מדינת ישראל
נ' אליהו זאדה






בפני

כב' הסגנית נשיא
אטליא וישקין



בעניין
:

מדינת ישראל

המאשימה


ע"י ב"כ עו"ד בן-דב



נגד


אופיר אליהו זאדה
הנאשם


ע"י ב"כ עו"ד שלגי



הכרעת דין

הנאשם אשר בפני
מואשם כי ביום 28.5.08 בשעה 17:45 לערך, נהג רכב ברחוב המנופים בכפר סבא, כשהוא מתקרב לצומת עם רחוב יוחנן הסנדלר. בסמוך לצומת, מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה להולכי רגל.
נטען כי בהגיע הנאשם סמוך לצומת, חלף על פני מעבר החצייה ואז החל בנסיעה לאחור, מבלי שנקט באמצעים למניעת סיכון או פגיעה, לא שם לב לדרך- ולא הבחין בהולכי הרגל רחל ויצחק לוי, ועמם בנם התינוק בעגלה שחצו את הכביש במעבר החציה.
הנאשם לא איפשר להולכי הרגל להשלים חציית הכביש בבטחה, התקרב אליהם יתר על המידה ופגע בהם.

כתוצאה מהתאונה נחבלו הולכי הרגל.

הוראות החיקוק המיוחסות לנאשם:
1. נסיעה לאחור- עבירה על תקנה 45(1) לתקנות התעבורה + סעיף 38(2) לפקודה.
2. מעבר חצייה- עבירה על תקנה 67 לתקנות התעבורה.
3. נהיגה בקלות ראש- עבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
4. גרימת תאונה בה נחבל אדם ונגרם נזק- עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

אין מחלוקת בדבר נסיעתו של הנאשם לאחור ונוכחות הנאשם והמעורבים במקום.
עיקר טענת הסנגוריה הינה כי לא היה כל מגע בין הנאשם להולכי הרגל.
לפיכך, טענת הסנגוריה היא כי יש לזכות את הנאשם.

פרשת התביעה

ע.ת 1, גב' רחל לוי:
באמצעות העדה הוגשו שרטוט (ת/1), תעודה רפואית (ת/2), מסמך פרטים (ת/3), טופס תלם (נ/1), טופס הודעה בחקירה (נ/2).

בעדותה, סיפרה העדה כי בעת האירוע חצו היא, בעלה ובנה את הכביש. בנה התינוק ישב בעגלה והיא הוליכה את בעלה שהינו עיוור. לדבריה, תמכה בבעלה בידה השמאלית כך שהוא צעד לשמאלה.
כשהגיעו לאמצע מעבר החצייה, הבחינה ברכבו של הנאשם כשהוא נוסע לאחור במהירות רבה לעברם ולמרות צעקותיה ובקשותיה כי יעצור – פגע רכבו של הנאשם בבעלה.
וכך תיארה זאת העדה בפני
: ".. מהעוצמה של המכה שבעלי קיבל הוא העיף אותי לכיוון הכביש, דחפתי את הילד לכיוון המדרכה, כדי שלא יקרה לו כלום, הילד נכנס לשוק, וממש התחיל לצרוח ולבכות, כל הזמן חיפש אותנו, ואנחנו דופקים לו מאחור והוא לא מרגיש.. בעלי הרים אותי כדי שלא ידרוס אותי , והילד צורח, רצתי לכיוון החלון שלו ואמרתי לו לעצור..".
עוד סיפרה העדה כי לאחר מעשה ביקשה מהנאשם את פרטיו, וכעבור מספר שעות נסעה יחד עם בעלה להיבדק במיון.

בחקירתה הנגדית, הסבירה העדה כי היא עצמה לא קיבלה מכה מרכבו של הנאשם אלא נהדפה ע"י בעלה שנפגע מהרכב. העדה נשאלה לגבי הזמן המדויק בו פנתה לחדר מיון, ולאחר שהוצגה בפני
ה התעודה הרפואית, אישרה כי פנתה יחד עם בעלה, לבית החולים רק למחרת התאונה. לטענת העדה, לא פנתה מיד לחדר מיון עקב העדרו של סידור מתאים לבנה.
לשאלת ב"כ הנאשם, השיבה העדה כי איננה יודעת מדוע בטופס הודעתה במשטרה לא נרשם כי נפלה על הרצפה כתוצאה מפגיעת הרכב. לדבריה :" אם זה לא כתוב, זה כי לא היה בא לו לרשום".


ע.ת 2, מר. יצחק לוי:
באמצעותו הוגשה תעודה רפואית (ת/4)

העד הינו עיוור לחלוטין מגיל צעיר.
העד סיפר כי ביום האירוע היה בדרך לקניות יחד עם אשתו ובנו התינוק.
לאחר שהחל לחצות את הכביש במעבר החצייה, כאשר הוא נתמך ע"י אשתו ומחזיק בכתפה השמאלית,
הרגיש כי
אשתו הפנתה את צידה
השמאלי לכיוון הכביש ושמע אותה צועקת "עצור". כתוצאה מכך, הרים את ידו השמאלית, כשידו הימנית על כתפה השמאלית של אשתו- על מנת לסמן לנהג לעצור, תוך כדי ששניהם רצים על מנת לסיים את מעבר החצייה.

תוך כדי ריצה, הרגיש העד מכה מצידו האחורי של הרכב בחזהו. סיפר כי איננו זוכר אם הוא נפל, אך זוכר כי דחף את אשתו לקרקע מעוצמת ההדף.
העד סיפר כי לאחר שהכאבים לא חלפו, פנה יום לאחר המקרה למיון.

בחקירתו הנגדית, הבהיר העד כי חש את פגיעת הרכב כשהיה כבר לקראת סיום מעבר החצייה וקרובים למדרכה. בעת הפגיעה, ידו, שהייתה על כתפה של אשתו, דחפה אותה מעוצמת ההדף ועגלת התינוק נזרקה קדימה- לכיוון המדרכה.
עוד נשאל העד מדוע לא פנה יחד עם אשתו לקבלת טיפול רפואי מייד לאחר התאונה, אלא המתין עד לערב שלאחר מכן. לדבריו :"חשבתי שזה יעבור לי.. אחד עודד את השני שזה יעבור, לא חשבנו להגיע למצב של בית חולים..". עוד הסביר העד, כי לו היו פונים באופן מיידי לבית החולים לא היה להם סידור מתאים לבנם התינוק.

פרשת ההגנה
ע.ה 1, הנאשם- אופיר אליהו זאדה
:
בעדותו, סיפר הנאשם כי ביום האירוע נסע באזור התעשיה בכפר-סבא. הנאשם חצה מעבר חצייה , וביקש לפנות שמאלה בצומת
t
. לדבריו, לא ראה אנשים כלל במעבר החצייה. כשהגיע לפינה, עצר, כשמולו חונות שתי משאיות . מיד כשהחל לפנות, יצאה המשאית השנייה מהחניה ונהגה סימן לו לחזור אחורה על מנת שיוכל לצאת מהחניה בבטחה.
הנאשם סיפר כי: "התחלתי נסיעה חזרה אחורה, רוורס, הסתכלתי בתחילת הנסיעה שלי שהם יורדים למעבר החצייה, פתאום האמא צועקת צעקות היסטריות.. עצרתי לפני המעבר חצייה, והייתי במרחק של מטר מהם, בגלל הצעקות שלה זה קצת הלחיץ אותי..".
עוד סיפר העד כי לאחר מכן, יצא מרכבו לבדוק שבני הזוג בסדר.

לשאלת ב"כ המאשימה, הסביר הנאשם כי מיד שראה את ידו של המעורב מונפת- עצר את רכבו. אישר כי בעת הנסיעה אחורה ראה את בני הזוג דרך החלון האחורי של רכבו. הנאשם הסביר כי מכיוון שמדובר בכביש קטן וצר, הצליח לראות דרך המראה האחורית את כל מעבר החצייה- זאת למרות שבני הזוג היו משמאלו. הסביר כי לא ראה את האישה דוחפת את עגלת התינוק לכיוון המדרכה. רק כשיצא מהרכב לראות מה קרה, ראה את בני הזוג יחד עם העגלה, עומדים לפני העלייה למדרכה.
הנאשם העריך כי נסע אחורה כ-3 מטרים.
לשאלת בית המשפט, השיב הנאשם כי לא דיווח למשטרה על האירוע, ולאחר שמסר למעורבים את פרטיו- נסע מהמקום.

דיון ומסקנות
בפני
העידו שני עדי תביעה. מצאתי לנכון לתת דעתי לכך שהמדובר בעדים שהינם נוגעים בדבר.
ניכר היה כי העדים העידו מדם ליבם.
התרשמתי כי האירוע נחווה בעיניהם כאירוע טראומתי.

בסיכומיה, מבקשת ההגנה לקבוע כי בעדויותיהם של שני העדים ישנן סתירות פנימיות הפוגעות באמינותם.
דעתי שונה.
ראשית, יש לזכור שאין מדובר בעדים שקולים מבחינת יכולת בחינת האירועים. ע.ת 2, מר יצחק לוי הינו עיוור, ועל כן יכולתו לתאר את הזירה ואת המתרחש מוגבלת.
גרסאותיהם של שני העדים דומות למדי, ומדברות על חציית כביש במעבר חצייה, כשלפתע הגיח רכב בנסיעה לאחור והתקרב לעברם. שני העדים סיפרו כי ניסו, כל אחד בדרכו הוא, להפנות את תשומת ליבו של הנהג אליהם- ומשכשלו לעשות כן, החלו לברוח לכיוון המדרכה על מנת להימנע מפגיעה.
הולך הרגל, מר. יצחק לוי, טען כי חש פגיעה בחזהו, ומעוצמת המכה הפיל את אשתו לכביש.
הניואנסים אשר התגלו בגרסאות בני הזוג מגלים כי המדובר בעדות אותנטית וכי לא נעשה נסיון לתאם גרסאות.

הנאשם אישר כי הבחין בהולכי הרגל שעה שהחל לסוע לאחור ואף שמע את צעקותיה של הולכת הרגל המבקשות ממנו לעצור. רק כאשר הבחין בידו המונפת של הולך הרגל, עצר את רכבו- כמטר וחצי, כך לפי עדותו, מהולכי הרגל. עולה כי לטענתו, לא התקיים כל מגע בינו לבין הולכי הרגל.
בדברי הנאשם עצמו תמיכה לגרסת המתלוננת, שהרי לא הייתה כל סיבה לצעקותיה אלא אם כן יצר הנאשם סיכון לבני הזוג ולתינוקם. תחילה המדובר היה בסיכון פוטנציאלי בלבד- לכן צעקה הולכת הרגל, ובהמשך נוצרה סכנה בפועל ונגרמה פגיעה.

תקנה 45 לתקנות התעבורה קובעת כי:
"נוהג רכב לא יסיעו אחרונית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע-
(1) סיכון או פגיעה
(2) הטרדה או הפרעה".

באותו אופן, תקנה 67(א) לתקנות התעבורה קובעת כי:
"נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים החצייה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך".

אין מחלוקת כי הולכי הרגל חצו את הכביש במקום המותר לחצייה. עובדה זו, מעמידה את מעשי הנאשם, אשר נסע לאחור מבלי שנקט אמצעי זהירות מספיקים, ברף רשלנות גבוה שהרי מעבר חצייה אמור להיות "מבצרם" של הולכי הרגל.
המדובר בתאונה שהתרחשה באור יום מלא ובתנאי ראות טובים.

במקרה דנן, נסע הנאשם לאחור, לטענתו על מנת לאפשר למשאית שחנתה מולו יציאה תקינה מחניה. לדברי הנאשם, הסתכל דרך המראה האחורית וראה את בני הזוג המעורבים כשהם חוצים את מעבר החצייה.
אולם, רק לאחר ששמע צעקותיה של המעורבת וראה את הנפת היד של המעורב- עצר את רכבו.

לא הונח בפני
הסבר מניח את הדעת מדוע לא עצר הנאשם את רכבו קודם לכן- ברגע שראה את בני הזוג על מעבר החצייה. יתר על כן, לא מצאתי את הסבריו של הנאשם באשר לסיבת נסיעתו לאחור מספקים. לא הונחו בפני
י ראיות להוכחת נקיטת אמצעי זהירות מספקים למניעת פגיעה בהולכי הרגל או ברכבים אחרים.

לעניין התעודות הרפואיות של הולכי הרגל- בעדותם בפני
, לאחר שהוצגה בפני
הם תעודותיהם הרפואיות, טענו הולכי הרגל כי פנו לחדר המיון רק יום לאחר התאונה מכיוון שלא היה להם סידור נאות לילדם. ב"כ הנאשם טענה כי טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שבני הזוג פנו לחדר המיון רק בשעה 18:00- שעה בה לילד אין גן בלאוו הכי.
גם אם יש אמת בטענתה של ב"כ הנאשם כי המעורבים פנו לחדר המיון מאוחר מהנדרש, אין בכך כדי להוריד מאחריותו של הנאשם. על הנאשם מוטלת החובה לנהוג בזהירות, בעיקר בסביבתו של מעבר חצייה.





קביעותי-
הולכי הרגל חצו את הכביש במעבר חציה- מקום בו מוטלת על נהג חובה לצפות מציאות הולכי רגל במקום.

הריני קובעת כי נסיעתו של הנאשם לאחור הייתה בחוסר זהירות.

הריני קובעת כי נוצר מגע בין רכב הנאשם לבין הולכי הרגל וכי נגרם נזק גופני כתוצאה ממגע זה.

סוף דבר,
הריני קובעת כי התביעה הרימה את מלוא נטל ההוכחה המוטל עליה.
הריני מרשיעה את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום.


המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.


ניתן היום, ד' אב תש"ע, 15 ביולי 2010, בהעדר הצדדים.






תד בית משפט לתעבורה 1288-12/08 מדינת ישראל נ' אופיר אליהו זאדה (פורסם ב-ֽ 15/07/2010)