פסקי דין על רותי פלק | פסקי דין על עליזה יעקב | פסקי דין על אביגדור יעקב |

4363/07 א     03/08/2010




א 4363/07 רותי פלק נ' עליזה יעקב, אביגדור יעקב








בית משפט השלום ברמלה



03 אוגוסט 2010

ת"א 4363-07 פלק נ' קבוצת יהלום ע"ש עליזה יעקוב






בפני

כב' השופט
ד"ר עמי קובו

התובעת
רותי פלק
ע"י ב"כ עוה"ד יהודה אדרי ושרון ענבר פדלון


נגד

הנתבעים
1. עליזה יעקב
2. אביגדור יעקב
ע"י ב"כ עו"ד סיגלית קופלר






פסק דין



רקע
1.
בפני
י תביעה כספית בסך של 37,163 ₪. התובעת עבדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמתווכת אצל הנתבעים אשר עוסקים בתיווך בנדל"ן. לטענת התובעת החל מחודש נובמבר 2005 ועד לסוף חודש דצמבר 2005 עבדה כמתווכת במשרד הנתבעים, וסוכם כי על כל עסקת שכירות תקבל 50% מערך דמי התיווך ועל כל עסקת מכר תקבל 30% מסך דמי התיווך שיסוכמו. התובעת הוגדרה כ"פרילנסרית", כך ששכרה יחושב לפי אחוזים מסך תיווכי העסקאות שיבוצעו על ידה ללא שכר יסוד, ואופן התשלום יבוצע באמצעות תלושי משכורת. לטענת התובעת במהלך התקופה תיווכה התובעת וביצעה 3 עסקאות שכירות ו-5 עסקאות מכר של דירה, ולא קיבלה כל תשלום בגין עסקאות אלה, בניגוד להסכם בין הצדדים, וזאת למעט סכומים מינוריים שקיבלה.
2.
לטענת התובעת, הנתבע 2 (להלן: הנתבע) נהג כלפי במרמה, תוך הפרת ההסכם, כאשר בחודש נובמבר 2005 הוציא תלוש פיקטיבי עבור התובעת ובפועל לא שילם לתובעת את הסכום האמור. כאשר פנתה לנתבע בכדי לקבל את העמלות המגיעות לה מן העסקאות, התחמק הנתבע בטענות שונות.
התובעת פירטה את הדירות והעסקאות הרלוונטיות, כפי שיופיע להלן בפרק הדיון, וטענה כי היא זכאית לסכומים הבאים: בסך הכל זכאית התובעת לטענתה לסך של 875$ בגין השכירויות, ובתרגום לשקלים לסך של 3,876 ₪ (לפי שער דולר ממוצע לשנת 2005 של 4.43). בנוגע למכירות טוענת התובעת כי דמי התיווך היו 2% בצירוף מע"מ והיא זכאית לקבל 30% מדמי התיווך כדלהלן בגין העסקאות שבוצעו. לטענת התובעת סך הסכומים המגיעים לה בגין עסקאות המכר הינו 15,309 ₪. סך כל הסכומים המגיעים לה בגין כל העסקאות שביצעה: 17,163 ₪.
3.
התובעת טוענת כי קיבלה את הסכומים הבאים:
א.
בחודש נובמבר 2006 הוצא לה תלוש בסך 3,250 ₪, אך היא לא קיבלה את הסכום.
ב.
בחודש פברואר 2006 קיבלה תלוש על סך 760 ₪ אשר שולם לה בשיק.
ג.
בתאריך 17.4.06 קיבלה שיק בסך 650 ₪, ובתאריך 8.5.06 קיבלה שני שיקים בסך 644 ₪,ובסך 2,000 בגין עסקת המכר הראשונה.
סך כל הסכומים שקיבלה התובעת לטענתה: 4,050 ₪.
4.
הנתבעים, לעומת זאת, מכחישים מכל וכל את טענות התובעת. הנתבעים טענו כי בגין עסקאות השכירות סוכם שהתובעת תקבל 45% בלבד. עוד טענו כי מתוך העמלות שיגיעו לתובעת, סוכם שהיא תשלם סכום בגין הוצאות משרד. הנתבעים טענו כי הסכומים שנרשמו בתלושים שולמו לתובעת בפועל. בנוגע לעסקאות טענו הנתבעים כי חלק מהעסקאות כלל לא היו של התובעת, ואחרות היו שלה ביחד עם מתווכים אחרים. הנתבעים טענו כי התובעת קיבלה את כל המגיע לה. הנתבעים התייחסו באופן פרטני לכל אחת מן הדירות והעסקאות, כפי שיופיע להלן, וטענו כי שילמו לתובעת את הסכומים המפורטים בתלושי השכר שקיבלה, אשר סכומם הינו 5,454 ₪. עוד הוסיפו הנתבעים וטענו כי אף אם בהסכם התיווך נקבע כי ישולמו דמי תיווך בשיעור מסוים, הרי אין בכך כל הוכחה כי אכן דמי תיווך אלה שולמו למשרד התיווך בפועל.
העדויות
5.
התובעת הגישה תצהיר והעידה בבית-המשפט. בתצהירה טענה כי נושא קיזוז הוצאות המשרד עלה רק בשלב מאוחר יותר, ולא במועד שבו סוכמו תנאי העסקתה. בתצהיר התייחסה התובעת לטענות הנתבעים בנוגע לכל אחת מן הדירות והעסקאות. כמו-כן העידו מטעם התובעת מספר עדי תביעה. התובעת צירפה לתצהירה תמלילי קלטות של שיחות שהקליטה.
6.

הנתבעים הגישו תצהירים מטעמם. במסגרת התצהיר טען הנתבע שהוסכם בינו לבין התובעת שמתוך סכום העמלות אשר יגיעו לתובעת יופחת סך של 450 ₪ כהוצאות משרד. כן סוכם כי יופחתו דמי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות. לגבי תשלום אחד טען התובע שהעביר את התשלום אליה באמצעות מתווך אחר שהיא עבדה אצלו בתקופה שבה שולם הסכום. לטענת הנתבע שילם לתובעת את הסכומים הבאים: ביום 17.3.06 סך של 760 ₪; ביום 17.4.06 סך של 650 ₪; ביום 8.5.06 סך של 644 ₪. לתצהיר צורפו שיקים. ביום 14.8.06 חתמה התובעת על אישור לפיו קיבלה סך של 5,000 ₪ כדמי תיווך בעניין אחד ההסכמים.
דיון – כללי,
מהימנות ומשקל
7.
במקרה דנן, לאחר ששמעתי את העדויות, סבורני שאין מקום לקבוע ממצאים כללים של מהימנות בין גרסת התובעת לגרסת הנתבעים. לא ניתן לקבוע כי אחד הצדדים שיקר בעדותו, ונדמה כי כל אחד מהצדדים משוכנע בגרסתו, כאשר אף לא אחד מן הצדדים יודע בוודאות את כל הפרטים הרלוונטיים לעסקאות השונות. מכאן, שיש לבחון את סוגיית המהימנות והמשקל בנוגע לכל אחת ואחת מן העסקאות בהתאם לראיות הנוגעות לאותה עסקה, ולקבוע ממצאים בנוגע לכל עסקה בנפרד ולא באופן גורף.
8.
בנוגע לשיטת העסקתה של התובעת, לא מצאתי לנכון לדון בסוגיה זו. בין אם הצדדים הסכימו על שיטת העסקה כזו או אחרת, משיקולים שלהם, אין לכך נפקות לעניין תביעה זו.
9.
בנוגע לאופן סיום ההתקשרות בין התובעת לנתבעים העלו שני הצדדים טענות מטענות שונות. בעניין זה, כאשר מוסכם על שני הצדדים שאין המדובר ביחסי עובד-מעביד, וכי אין המדובר בפיטורין, הרי שלא מצאתי כל פגם בסיום ההתקשרות בין הצדדים. איש מן הצדדים לא היה מחויב בהמשך ההתקשרות עם הצד השני, ומכאן שהחלטת הנתבעים לסיים את ההתקשרות עם התובעת לא היתה בגדר הפרת חוזה, ואין עילת תביעה בגינה.
10.
עוד אציין, כי לא מצאתי בסיס לטענות התובעת בדבר התנהלות בלתי הוגנת, בלתי חוקית או התנהגות במרמה של הנתבעים.
דיון – העסקאות השונות
11.
השכרת דירתם של צילה ושמעון זאביק

– (דירה ברח' עמק השושנים). התובעת טוענת כי סוכמו דמי תיווך של 600$, והתובעת זכאית ל- 300$. הנתבעים, טוענים כי עסקת התיווך הייתה של התובעת ושל מתווכת נוספת, והשתיים היו אמורות להתחלק ביניהן בעמלה, דהיינו היה על התובעת לקבל סך של 150$ בלבד. בנוגע לטענה זו של הנתבעים, טענה התובעת בתצהירה, כי המתווכת הנוספת ניסתה לבצע עסקה זו מול אדם אחר ללא הצלחה, והעסקה שנחתמה הייתה תוצאה של עבודת התובעת בלבד.
מר שמעון זאבי העיד מטעם התובעת, ומסר שהיא הייתה המתווכת מבחינתו בעסקה. מכאן, שמובן שהתובעת הייתה גורם יעיל בעסקה.
הנתבעים טענו כי שילמו לתובעת בגין עסקה זו סך של 1,366 ₪ אשר הועבר לתובעת על פי בקשתה באמצעות המתווך אייל אבירז. הנתבע צירף חשבונית עסקה לתצהירו. בעניין זה יודגש, כי טענת הנתבעים הינה טענת "פרעתי" ומכאן שנטל ההוכחה מוטל על שכמם (ראה
ד"ר יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 320-321 (מהדורה שביעית 1995))
. בעניין זה, גם הנתבע עצמו לא היה משוכנע בעדותו כי אכן פרע את הסכום האמור. בעניין זה, קיימת אי בהירות בקשר לכתובת המדויקת של הדירה כאשר בחשבונית שהציג הנתבע מתייחסת לרחוב עמק השושנים 14/15, ואילו בעל הדירה מסר בעדותו שהדירה עמק השושנים 14 א', דירה 9. כאשר הוצגה אי בהירות זו לנתבע, הוא תחילה השיב כי מדובר בטעות סופר, ואולם לאחר מכן, כאשר נשאל: "האם יתכן שהחשבונית הזאת לא מתייחסת לעסקה של זאביק?", תשובתו הייתה "יכול להיות". מכאן שאף הנתבע אינו משוכנע כי פרע את הסכום בגין דירה זו . זאת ועוד, הנתבע אף לא טרח לזמן לעדות את מר אייל אבירז, אשר לטענת הנתבע קיבל את הסכום האמור בכדי להעבירו לתובעת.
לפיכך, אני קובע כי על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 300$ בגין עסקה זו.
12.
דירה ששכר מאיר דואני

(דירתה של מרים צלח)– התובעת טוענת כי סוכמו דמי תיווך בסך 450$, והתובעת זכאית ל-225$. הנתבעים טענו כי המתווך בעסקה זו היה חיים ברנס ולא התובעת. בנוגע לעסקה זו הכחישה התובעת בתצהירה כי היה מעורב בה מתווך בשם חיים ברנס. התובעת ציינה כי העסקה זכורה לה היטב, וכי היא עצמה נטלה את השיקים מן השוכר וגבתה את דמי התיווך.
בעניין זה, אכן, מעיון בנספח ג' לתצהיר התובעת עולה, כי מי שחתום על ההזמנה לשירותי תיווך הינו חיים ברנס.
לעומת זאת, בתצהירו טען הנתבע, כי דמי התיווך אשר קיבלו בגין עסקה זו היו בסך של 2,000 ₪, ומסכום זה קיבלה התובעת את שכרה. בכך סותר תצהיר הנתבע את האמור בכתב ההגנה. בתצהיר טוען הנתבע טענת "פרעתי" בעוד שבכתב ההגנה הכחיש הנתבע את עצם קיום החוב. בתצהיר אף לא נכללו שום פרטים בדבר אופן תשלום חלקה של התובעת, הסכום המדויק וכיוב'. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית, חזר בו הנתבע מטענתו שמדובר בעסקה של חיים ברנס, ואישר כי מדובר בעסקה של התובעת (עמ' 28, ש' 20-21). לפיכך, אני דוחה את גרסת הנתבעים בעניין זה, ומקבל את טענות התובעת. טענתו של הנתבע לאחר שינוי גרסתו היא כי פרע את הסכום, ואולם אין בידו כל הסבר או פירוט כיצד עשה כן (עמ' 28 לפרו'). כאמור לעיל, הנטל להוכחת טענת "פרעתי" מוטל על הנתבעים והם לא עמדו בנטל לעניין עסקה זו.
לפיכך, אני קובע כי על הנתבעים לשלם לתובעת בגין עסקה זו סך של 225$.
13.
דירה ששכר ברק כהן

– התובעת טוענת כי סוכמו דמי תיווך בסך 700$, והתובעת זכאית ל- 350$. הנתבעים טוענים כי השוכר לא שילם להם כלל עמלת תיווך בפועל. בנוגע לעסקה זו טענה התובעת בתצהירה כי ניתנו שיקים בגין דמי התיווך, ולאחר מכן סיכם הנתבע עם ברק כהן כי השיקים לא יופקדו, אלא ינתן תמורתם פרסום למשרד בעיתון המקומי.
בעניין עסקה זו, אכן מעיון בתמליל הקלטת שהגישה התובעת משיחה בינה לבין ברק כהן עולה לכאורה כי דמי התיווך שולמו באמצעות קיזוז בגין פרסום בעיתון חלף תשלום במזומן.
לעומת זאת, מהקלטת השיחה בין הנתבע לבין התובעת עולה שהתובע עדיין מחזיק בשיקים של ברק כהן, ולגישתו לא שולם לו הסכום על-ידי ברק (עמ' 10 לתמליל). הנתבע הכחיש כליל בשיחה עם התובעת כי נעשו פרסומים כאמור, ולטענתו לא היה חייב לברק כהן מאומה (עמ' 11 לתמליל). בעניין זה, העובדה שהשיקים של ברק כהן נותרו אצל הנתבעים מהווה אינדיקציה לכך שלא בוצע קיזוז של הסכומים, ויש בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעים. כפי שטען הנתבע בשיחה עם התובעת שהוקלטה, הרי אם היה מבוצע קיזוז של הסכומים, היה על הנתבע להחזיר לברק את השיקים או להשמידם (עמ' 12 לתמליל). גם בשיחה נוספת בין התובעת לנתבע מכחיש הנתבע מכל וכל שהחוב של ברק כהן קוזז כנגד פרסומים בעיתון. הנתבע אף הציע לתובעת שהיא תגיע למשרדו ביחד עם ברק כהן והנתבע ימסור לה את השיקים של ברק כהן, כדי שהיא תפדה אותם (עמ' 3 לתמליל הנוסף). גרסה זו עולה בקנה אחד במידת מה עם האמור בתמליל השיחה בין ברק כהן לבין התובעת, שמסגרתו טוען ברק כהן כי הוא נמצא במצב כלכלי קשה ביותר, ולכן לא יכול היה לפרוע את השיקים שמסר, כדבריו: "שיעשה מה הוא רוצה. אני אין לי בית, אין לי אוטו, אין לי כלום" (עמ' 4 לתמליל). גם בתצהירו חזר הנתבע על טענתו שלא קיבל כל תשלום מברק כהן בגין עסקה זו. בעניין זה אף ניכר כי אין לתובעת ידיעה אישית, אלא היא נסמכת על הדברים שאמר לה ברק כהן. גם בחקירתה הנגדית מסרה התובעת כי היא נסמכת בטענתה זו בדבר הקיזוז על הדברים שאמר לה כהן, ואין לה ידיעה אישית בנושא (עמ' 10 לפרו'). מכאן שיש להעדיף את גרסת הנתבעים בעניין זה.
זאת ועוד, גם בעדותו חזר הנתבע על טענתו לפיה ברק לא שילם לו את הסכום בגין העסקה (עמ' 29 לפרו'), ואני מקבל את עדותו בעניין זה כמהימנה. ברק כהן לא העיד מטעם התובעת ולא סתר את עדות הנתבע. אי-הבאתו של ברק כהן לעדות בעניין זה נזקפת לחובת התובעת.
מכאן, שאני מקבל את עמדת הנתבעים לפיה ברק כהן לא שילם להם את דמי התיווך המגיעים להם, לא בדרך של קיזוז, ולא בדרך של פירעון השקים.
זאת ועוד, התובעת סתרה את עצמה בנוגע לשאלה האם היא זכאית לחלק מדמי התיווך במקרה שהנתבעים אינם מקבלים דמי תיווך בפועל. במקום אחד העידה: "לטענתי אני צריכה לקבל 30 אחוז מתוך 2 אחוז, גם אם הנתבעים לא קיבלו כסף" (עמ' 11, ש' 29). לעומת זאת, בהמשך שינתה את גרסתה ובתשובה לשאלה: "זאת אומרת שאת מקבל דמי תיווך ממה שהוא מקבל בפועל?", השיבה: "כן" (עמ' 18, ש' 27-28), וכך אף בהמשך אישרה התובעת שהיא אמורה לקבל רק חלק יחסי מתוך הסכום שהנתבעים מקבלים בפועל, ורק לאחר שהנתבעים מקבלים את הסכום בפועל.
בעניין זה יודגש, כי הנטל להוכיח שהנתבעים אכן קיבלו סכום כלשהו מברק כהן מוטל על הנתבעת, והיא לא עמדה בנטל זה.
לפיכך, אני דוחה את התביעה בנוגע לדירה זו.
14.
מכירת דירה של גב' לאה ספיר

– התובעת טוענת כי עלות הנכס 337,000 * 2% = 6,740 ₪ * 30% = 2,022 ₪. התובעת קיבלה של 2,000 ₪ בגין עסקה זו. הנתבעים טוענים, כי העסקה נעשתה עם מתווך נוסף, והתובעת קיבלה חלק מדמי התיווך למרות שלא הייתה זכאית לדבר.
בעניין עסקה זו נדמה כי גם מתוך טענות התובעת עצמה היא אינה זכאית לדבר. לטענתה היא הייתה זכאית בגין העסקה לסך של 2,022 ₪, וקיבלה בפועל 2,000 ₪. איני סבור שהתחשבנות על סך של 22 ₪ מקימה עילת תביעה בגין הפרת הסכם.
לא בכדי נדמה כי התובעת פסחה על עסקה זו בסיכומיה.
לפיכך, אני דוחה את התביעה בגין דירה זו.
15.
מכירת דירתו של מר יואל לופסר

– לטענת התובעת, עלות הנכס 351,880 ₪ * 2% = 7,037 * 30% = 2,111 ש"ח. הנתבעים טוענים בכתב הגנתם הראשוני, כי מדובר בעסקה משותפת שלה ושל מתווך ממשרד אחר, גל אבירז, והיא קיבלה את חלקה. לעומת זאת, בתצהירו טען הנתבע כי מדובר בעסקה עם מתווך ממוצא אתיופי. בנוגע לעסקה זו טענה התובעת בתצהירה כי היא הייתה הגורם היעיל בעסקה. בתצהירו טוען הנתבע כי בשל שיתוף הפעולה עם מתווך נוסף הייתה התובעת זכאית רק למחצית דמי התיווך, והיא קיבלם במלואם.
מעיון בתמלילי השיחות בין התובעת לבין מתווך נוסף בשם אברהם עולה כי אכן התובעת טיפלה בעסקה עם מתווך אחר בשם אברהם, ולא עם המתווך שאליו התייחסו הנתבעים בשם גל אבירז. מתוך דברי אברהם בתמליל עולה שאכן התובעת הייתה המתווכת בעסקה עמו. (עמ' 2 לתמליל).
התובעת העידה בעניין זה, כי המתווך הנוסף לא היה אמור לקבל דמי תיווך מהעסקה, אלא הוא קיבל את דמי התיווך מהסוכנות היהודית, הואיל ומדובר בעסקאות הנוגעות לעולים חדשים (עמ' 12). אני מקבל את עדות התובעת בעניין זה, אשר לא נסתרה.
הנתבעים לא הציגו כל ראייה לכך ששילמו לתובעת את שכרה בגין עסקה זו.
בעניין דירה זו אין חולק כי התובעת הייתה הגורם היעיל בביצוע העסקה, ולא שוכנעתי מגרסאות הנתבעים כי אכן שילמו את הסכום האמור.
לפיכך, אני מקבל את טענות התובעת בעניין זה, ומורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת בגין עסקה זו סך של 2,111 ₪.
16.
מכירת דירתו של מוטי אברהם

– לטענת התובעת, עלות הנכס 135,000$ * 2% = 2,700$ * 30%= 810$. לטענת הנתבעים, התובעת הראתה את הדירה ביחד עם הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), ולאחר מכן עזבה את הדירה. העסקה יצאה לפועל רק מספר חודשים לאחר מכן, כאשר הנתבעת טיפלה בעסקה. לתובעת שולמו 1,000 ₪ כדמי הפניה בלבד, מכיוון שלא הייתה הגורם היעיל בעסקה. לטענת התובעת בתצהירה עסקה זו נסגרה באמצעותה, וברשותה אף הקלטה של שיחה עם מוטי אברהם המעידה כל כך.
מתמליל השיחה בין התובעת לבין מוטי ואשתו נראה כי התובעת הייתה הגורם היעיל בעסקה.
גם מתמליל השיחה בין התובעת לנתבע עולה כי הנתבע אינו מתכחש לכך שהתובעת הייתה מתווכת בעסקה, והוא מעדכן אותה בדבר סכומי דמי התיווך שיתקבלו בגין עסקה זו. התובעת והנתבע אף מסכימים שהסכום ישולם לה בתלוש, והנתבע מאשר שישלם לה את הסכום המגיע לה (עמ' 2 לתמליל).
רק בשיחה נוספת אומר הנתבע לתובעת, כי היא אינה הגורם היעיל בעסקה עם מוטי (עמ' 4 לתמליל הנוסף).
לטענת הנתבעת היא "סגרה" את העסקה כחצי שנה לאחר שהתובעת פעלה בנושא. ברם, אף אם אקבל טענה זו, איני סבור שיש בכך כדי לשלול את חלקה של התובעת. התובעת פעלה והיוותה גורם יעיל, אף אם בסופו של דבר מי שסגר את העסקה הייתה הנתבעת. בהקשר זה ממילא התובעת זכאית אך לחלקה בגין דמי התיווך, כאשר החלק הארי של דמי התיווך נותר בידי הנתבעים.
לטענת התובעת היא פעלה בנושא, ואף פגשה את אברהם לאחר סיימה את עבודתה אצל הנתבעים.
אף בעניין זה מנסה הנתבע להחזיק את המקל בשני קצותיו. מחד הוא טוען ששולם לתובעת הסכום שמגיע לה בגין העסקה, ומאידך הוא טוען שלא הגיע לה כסף בגין העסקה (עמ' 29). הנתבע אף מנסה להסביר כי ראשית חשב שמגיע לתובעת תשלום בגין העסקה, ורק לאחר מכן הבין שלא מגיע לה תשלום זה (עמ' 30).
טענת הנתבע ששילם לתובעת את הסכום האמור "בתוך ההתחשבנות הכללית" כדבריו (עמ' 24) אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענת הנתבעים שהתובעת לא הייתה הגורם היעיל בעסקה. גם עדותה של הנתבעת בעניין זה הייתה לאקונית, ולא הוסיפה פרטים משמעותיים.
מהאמור לעיל עולה כי התובעת הייתה המתווכת בנושא, גם אם חלקה בסגירת העסקה אינו היחיד, עדיין יש לקבוע כי היא הייתה הגורם היעיל בעסקה.
יחד עם זאת, אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה שילמו לתובעת סך של 1,000 ₪ בגין העסקה. אמנם לא היה ביכולתם להציג אסמכתא לכך. אולם אני מקבל את דבריהם בעניין זה כמהימנים.
לפיכך, אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובעת בגין עסקה זו סך של 810$, בניכוי 1,000 ₪.
17.
מכירת דירתם של מיכל ואלון בטקלין

– לטענת התובעת, עלות הנכס 208,000$ * 2% = 4,160$ * 30%= 1,248$. הנתבעים טענו כי מדובר בעסקה משותפת של הנתבעת עם משרד התיווך אנגלו-סכסון. לתובעת לא היה חלק בעסקה, ועל כן לא הייתה זכאית לעמלה כלשהי. לעניין עסקה זו טענה התובעת בתצהירה כי היא זו שעבדה במשותף מול המתווכת מאנגלו-סכסון, וכי הנתבעת אף אמרה לה שהיא תקבל את חלקה בגין העסקה.
בעניין זה לא הציגה התובעת כל ראיה או עדות ממשית לתמיכה בגרסתה, ולפיכך לא שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבעים. העובדה שהמתווכת מאנגלו סכסון לא הובאה להעיד, על אף הסברי התובעת, נזקפת לחובתה.
לפיכך, אני דוחה את התביעה בנוגע לעסקה זו
.
18.
מכירת דירת מיכל יחזקאל.

לטענת התובעת, עלות הנכס 353,548 ₪ * 2% = 7,070 ₪ * 30% = 2,121 ₪. הנתבעים טענו כי התובעת קיבלה את מלוא חלקה בגין העסקה. לטענת התובעת בתצהירה, לא קיבלה את כל הסכום, משום שהנתבע קיבל בונוס בסך של 20,000 ₪ והיא הייתה אמורה לקבל את חלקה מכך.
בעניין זה העידה גב' מיכל יחזקאל, כי התובעת הייתה המתווכת בעסקה, ואולם אין מחלוקת בקשר לכך. לדבריה שילמה דמי תיווך בסך של 12,500 ₪, ואף שילמה בונוס בסך של 1,000$ (ת/1). בהמשך העידה גב' יחזקאל, כי התובעת הייתה צריכה לקבל את דמי התיווך מהקונים בלבד, ואילו היא הייתה צריכה לשלם לנתבע בלבד. בנוסף היא הבטיחה לתובעת בונוס של 1,000$ (עמ' 4). לדבריה מסרה לתובעת במזומן סך של 4,000 ₪ (עמ' 5 לפרו').
התובעת בעדותה אישרה שהיא קיבלה מגב' יחזקאלי בונוס על העסקה.
הנתבע צירף לתצהירו מכתב בחתימת התובעת, לפיו היא מצהירה כי קיבלה ממנו סכום של 5,000 ש"ח דמי תיווך עבור העסקה בנוגע לדירת מיכל יחזקאל. לפי מכתב זה עולה כי התובעת קיבלה את מלוא התמורה בגין עסקה זו. התובעת לא הכחישה בעדותה את האמור במסמך הקבלה, וכן לא טענה שאין המדובר בכתב ידה או שמדובר בזיוף. מכאן, שאני מקבל אתה המסמך האמור כראייה לכך שהתובעת קיבלה סך של 5,000 ₪ כפירעון מלא של הסכום שהגיע לה בגין העסקה עם מיכל יחזקאל.
לפיכך, אני דוחה את התביעה בנוגע לעסקה זו
.
19.
בנוגע לתביעתה הכללית של התובעת לפיצויים בסך 20,000 ₪ בגין הפרת חוזה, שאינה קשורה לעסקאות דלעיל, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה שהנתבעים הפרו את ההסכם עמה. נדמה בעניין זה, שאף התובעת בעדותה לא ידעה לומר בגין מה מגיע לה לטענתה סך של 20,000 ₪ (עמ' 22 לפרו'). כמו-כן, לא מצאתי עילה לפסוק במקרה דנן פיצויים בגין עוגמת נפש או בגין עשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, אני דוחה את התביעה בעניין זה.
20.
מהסכומים האמורים שפסקתי לעיל, לא מצאתי לנכון לנכות את סכומי התקבולים ששולמו לתובעת, הואיל וסכומים אלה כבר נלקחו בחשבון הן בסכום של 2,000 ₪ בגין דירת גב' לאה ספיר, הן בסכום של 1,000 ₪ בנוגע לדירת מוטי אברהם, והן בסך של 5,000 ₪ בנוגע לדירת מיכל יחזקאל.
21.
כמו כן, לא מצאתי לנכות את סכומי הוצאות המשרד כטענת הנתבעים
הואיל ולא הובאה ראיה ממשית בקשר לכך.
22.
הסכומים שנקבעו לעיל יחושבו לפי שער הדולר הממוצע לאותה תקופה, כטענת התובעת, שהינו: 4.43 ₪ לדולר.
סוף דבר
23.
להלן סיכום הסכומים שעל הנתבעים לשלם לתובעת בגין כל אחת מן העסקאות:
העסקה
הסכום
בשקלים חדשים
א.
שכירות, צילה ושמעון זאביק

.
300$.
1,329 ₪.
ב.
שכירות, מאיר דואני............

225$.
997 ₪.
ג.
שכירות, ברק כהן................
0
ד.
מכר, לאה ספיר..................
0
ה.
מכר, יואל לופסר..................
2,111 ₪.
2,111 ₪
ו.
מכר, מוטי אברהם................
810$ בניכוי 1,000 ₪.
2,588 ₪.
ז.
מכר, מיכל ואלון בטקלין........
0

ח.
מכירת דירת מיכל יחזקאל......
0

סה"כ
7,025₪.

24.
לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.06, ומכאן שהסכום בערכו היום הינו 8,786 ₪.
25.
אשר על-כן, אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 9,082 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום. אם לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
26.
בנוגע לסוגיית הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, הואיל והתביעה התקבלה רק בחלקה, הרי שאני קובע כי כל הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת (אגרות) בלבד.
כל צד יישא בשכר טרחת עורכי דינו.
זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי, תוך 45 ימים.
מזכירות בית-המשפט תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.
ניתן היום,
כ"ג אב תש"ע, 03 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 4363/07 רותי פלק נ' עליזה יעקב, אביגדור יעקב (פורסם ב-ֽ 03/08/2010)