פסקי דין על וובה ראובן זרו

2117-08/10 עמי     02/08/2010




עמי 2117-08/10 מדינת ישראל נ' וובה ראובן זרו




לך



1


בית המשפט המחוזי בחיפה

עמ"י 2117-08-10 מדינת ישראל
נ' זרו



02 אוגוסט 2010





בפני
כב' השופט אמיר טובי

העוררים

מדינת ישראל

נגד

המשיב
וובה ראובן זרו




<#2#>
נוכחים:
ב"כ העוררת: רפ"ק מיכה כהן
, תחנת כרמיאל
ב"כ המשיב: עו"ד חמוד אחסאן
(סניגוריה ציבורית)
המשיב בעצמו

החלטה

בפני
י ערר על החלטת בימ"ש השלום בעכו (כב' השופט ג. נאסר) שניתנה בתיק מ"י 1289-08-10, ביום 1/8/10, לפיה הורה ביהמ"ש על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית אחיו למשך 5 ימים.

העורר נעצר ביום שישי (30/7/10) בשעות אחר הצהריים לאחר שתקף על פי החשד את אשתו באופן ששפך עליה מרק חם תוך כדי ויכוח ואף איים להורגה. במוצ"ש (31/7/10) הגישה העוררת בקשה להורות על מעצרו של המשיב למשך 5 ימים לצורך השלמת החקירה. בהחלטת בימ"ש השלום בקריות שניתנה מפי כב' ס. הנשיא ארגמן, נקבע כי פעולות החקירה אותן יש לבצע ואשר פורטו ברשימה שהוצגה לעיונו של ביהמ"ש, ניתנות לביצוע תוך פרק זמן קצר. לפיכך הורה בימ"ש על מעצרו של המשיב עד ליום 1/8/10 שעה 12:00.

לאחר שלא עלה בידי העוררת להשלים את פעולות החקירה בפרק הזמן שנקבע, הוגשה בקשה להארכת מעצר שנייה בפני
בימ"ש קמא. בהחלטתו נשוא הערר שבפני
י אשר ניתנה ביום 1/8/10,
ציין בימ"ש כי הנימוק היחידי להארכת המעצר נעוץ בכך שפרק הזמן שניתן ע"י בימ"ש בהחלטתו במוצ"ש, לא היה מספיק על מנת לאפשר למשטרה ביצוע מלוא פעולות החקירה שצוינו בדו"ח שהוגש על ידה. בימ"ש קמא הוסיף כי אינו רואה להתייחס לטענה שפרק הזמן לא היה בו די על מנת לאפשר השלמת חקירה, אולם טיעון שכזה ראוי לדיון במסגרת ערר אילו היה מוגש. בנסיבות הורה בימ"ש על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים באופן שיהיה נתון במעצר בית מלא בבית אחיו למשך 5 ימים. הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחה ע"י בימ"ש קמא והמשיב שוחרר ממעצר.

בהודעת הערר שהגישה, טענה המדינה כי החלטת השחרור בתנאים מגבילים אין בה כדי ליתן אפשרות סבירה להשלמת החקירה. לטענתה, שגה בימ"ש קמא בהחלטתו לשחרר את המשיב ללא התייחסות מספקת לחומרת העבירות, לנסיבות ביצוען בייחוד לאור הודאתו של המשיב. עוד הוסיפה העוררת כי המקום לבחון חלופת מעצר בעבירות כגון אלו הוא בשלב מאוחר ותחת תסקיר מעצר שייבחן את החלופה המוצעת לעומקה.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר תוך שהפנה לכך כי היה על העוררת להשלים את החקירה במהרה וכי מאז שחרורו מקיים המשיב אחר הוראות בימ"ש ונמנע מליצור כל קשר עם המתלוננת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, הגעתי לכלל דעה כי נפלה טעות בהחלטת בימ"ש קמא, על שני מרכיביה – הן בהחליטו לשחרר את המשיב ממעצר והן בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו.

אין חולק כי חומר החקירה מקים תשתית ראייתית הקושרת את המשיב לעבירות המיוחסות לו. המשיב עצמו קושר עצמו לחלק מאותם מעשים המיוחסים לו.
עם הבאתו להארכת מעצר ראשונה במוצ"ש בשעות הערב, הוצגה בפני
בימ"ש השלום רשימת פעולות חקירה שיש לבצען. כב' השופט ארגמן סבר כי ניתן להשלים את אותן פעולות בפרק זמן קצר ולכן הורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך שעות ספורות בלבד, עד למחרת היום (1/8/10) שעה 12:00. עיינתי באותה רשימה מיום 31/7/10, וספק בעיני אם פרק הזמן שניתן לעוררת, מספר שעות כאמור, היה בו די על מנת לאפשר לה
להשלים את אותן פעולות, בייחוד פעולה מס' 2 .

משנוכחה העוררת לדעת בבוקרו של יום 1/8/10 כי לא יעלה בידה להשלים את החקירה במועד שנקבע ע"י בימ"ש, הגישה בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב. לדעתי, שגה בימ"ש קמא בקובעו כי היה על העוררת להגיש ערר כבר על החלטתו הראשונה של ביהמ"ש (החלטת כב' השופט ארגמן) באם סבורה הייתה שפרק הזמן שניתן לה על פי אותה החלטה אינו מספיק. אין זה מחזה נדיר שבו מתבקש בימ"ש להאריך מעצרו של חשוד לצורך השלמה חקירה, ולאחר שמוצגות לעיונו של בימ"ש פעולות חקירה מתבקשות, קובע ביהמ"ש את פרק הזמן שבו יהיה נתון החשוד במעצר. בקביעת אותו פרק זמן מעריך ביהמ"ש בין היתר את הזמן הדרוש לביצוע אותן פעולות. קורה לא אחת שהמשטרה אינה מצליחה לסיים את כלל הפעולות ולכן עותרת להארכת מעצר נוספת לצורך השלמת החקירה. במקרה זה בוחן ביהמ"ש את הפעולות שנעשו עד לאותו שלב וככל שהחקירה התקדמה בקצב סביר והחומר שהתווסף יש בו כדי לחזק את החשדות כנגד החשוד,
יטה ביהמ"ש להיעתר לבקשת המשטרה להאריך את המעצר פרק זמן נוסף לצורך השלמת החקירה.
הדינאמיקה המתוארת לעיל הינה דבר של יום ביומו בביהמ"ש ולכן, שומא היה על בימ"ש קמא
לבחון את הפעולות שנעשו ע"י העוררת עד לדיון שהתקיים בפני
ו ביום 1/8/10 ולקבל הסבר מדוע לא הושלמה החקירה עד לאותו מועד. ככל שההסבר שניתן הגיוני וסביר, ראוי היה להיעתר לבקשת העוררת. ההחלטה לפיה היה על העוררת להגיש ערר על החלטת המעצר הראשונה שניתנה מפי כב' השופט ארגמן אינה סבירה בנסיבות העניין. העוררת אינה יכולה לדעת מראש באם יעלה בידה להשלים את החקירה תוך פרק הזמן שנקבע ע"י ביהמ"ש, אם לאו. הגשת ערר מראש עוד בטרם נעשה ניסיון לעמוד במגבלת הזמן שנקבעה ע"י ביהמ"ש דלמטא,
תביא להגשת עררים מיותרים.

גם ההחלטה לדחות את בקשת העוררת לעיכוב ביצוע שגויה בעיני. ס' 55 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו – 1996, קובע כי מקום שבימ"ש החליט על שחרורו בערובה של אדם שהיה במעצר והודיע התובע על רצונו לערור על אותה החלטה, רשאי ביהמ"ש לצוות על השהיית ביצוע השחרור לתקופה שלא תעלה על 48 שעות. ביהמ"ש העליון הביע עמדתו לא אחת כי הכול מצווים לנקוט בזהירות מיוחדת לא רק במעצרו של אדם אלא גם בשחרורו וכי נכון וראוי הוא שביהמ"ש קמא ייתן הזדמנות לבימ"ש של הערעור להידרש לערר המדינה ללא שנוצר סיכון אך בשל שחרורו של נאשם ממעצר עד לשמיעת הערר (ראו בש"פ 7968/01 מ"י נ' פלוני וכן בש"פ 10928/03 ג'עפרי נ' מ"י). נפסק כי על בימ"ש אשר החליט על השחרור "לשקול היטב היטב" עד שמסרב הוא לבקשת המדינה לעשות שימוש בסמכות לעכב את החלטתו. בבש"פ 11271/03 מ"י נ' אלפרון (פדי נ"ח 2 , 406) נקבע כי: "ניתן איפוא לקבוע כי בהפעלת שיקול הדעת יש לתת משקל רב להודעת המדינה כי יש בכוונתה להעביר את ההחלטה לשבט הביקורת של ערכאת הערעור ולהימנע מלסכל כוונה זו אלא אם כן עיכוב השחרור, ולו לתקופה קצרה בלבד, יביא לפגיעה בלתי מידתית בזכותו של הנאשם לחירות. כך למשל מוצדקת דחייתה של בקשת המדינה בהתקיים טעמים הומניטאריים מיוחדים שיש בהם כדי להפוך את הפגיעה הכרוכה במעצר לקשה ופוגענית במיוחד, או כאשר על פני הדברים אין נראית כל עילת מעצר או כאשר התשתית הראייתית נגד הנאשם היא כה חלשה עד כדי היותה מופרכת".

טעמים אלה לא התקיימו בענייננו ולכן מן הראוי היה לעכב את ביצוע החלטת השחרור.

בשים לב לכך שביני לביני שוחרר המשיב
ממעצר וכי בנסיבות אלו לא על נקלה יורה ביהמ"ש על מעצרו מחדש
(ראו בש"פ 1237/04 גיאסוב נ' מ"י) השאלה הינה האם המסוכנות הנשקפת מהמשיב והחשש לשיבוש מהלכי החקירה גוברים על העובדה
כי שוחרר, ומצדיקים מעצרו מחדש.




לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ועיינתי בחומר החקירה הכולל את הודעות המתלוננת והמשיב, סבורני כי אין להשלים עם מצב שבו יהא המשיב משוחרר בשלב זה. כאמור פעולות החקירה, ובייחוד פעולה מס' 2 בדו"ח מיום 31/7/10 מחייבות מניעת כל אפשרות לשיבוש מהלך החקירה והשפעה על עדים. שחרורו של המשיב, גם אם בתנאים מגבילים יש בו כדי להקים חשש לסיכול החקירה, לרבות פעולה מס' 2.

יתר על כן המשיב שפך במהלך הויכוח שפרץ בינו לבין המתלוננת סיר חם שפגע בידה ובחזה של המתלוננת. התנהגות זו מצביעה על מסוכנות שדי בה לבדה על מנת להצדיק מעצרו של המשיב.
כבר נאמר לא אחת כי תופעת האלימות במשפחה מגיעה לכדי מכת מדינה ממש ועל מערכת המשפט ואכיפה החוק להילחם בה בכל תוקף. "עבירות הנעברות תוך התפרצות זעם בלתי נשלטת, וכאלה הן לרוב עבירות האלימות במשפחה, מחייבות מעצר משום שחלופת מעצר שביצועה תלוי תמיד ברצון הנאשם עצמו אינה אפקטיבית (בש"פ 5273/99 פלוני נ' מ"י. ראו גם בש"פ 9472/06).

חשש זה לשלומה ובטחונה של המתלוננת מקבל משנה תוקף בשים לב לכך שהמשיב שוחרר למעצר בית בבית אחיו המתגורר באותו רחוב שבו גרה המתלוננת עצמה. סבורני כי בנסיבות המקרה על פניו חלופה זו אינה ראויה וראוי היה שביהמ"ש קמא יימנע מקביעתה.

סיכומו של דבר אני מקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד ליום 4/8/10
שעה 15:00.


<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אב תש"ע, 02/08/2010 במעמד הנוכחים.



אמיר טובי
, שופט



החלטה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים איני רואה מקום להורות על עיכוב ביצוע .

סעיף 55 לחוק סדר הדין הפלילי מסמיך את ביהמ"ש להורות על עיכוב ביצוע מקום שהורה על שחרורו של חשוד . במקרה דנן, מדובר על החלטה המורה על מעצרו.
יתר על כן, משנקבע כי שחרורו של המשיב עלול לסכן את שלומה ובטחונה של המתלוננת, אין מקום בשלב זה
להורות על שחרורו. אין בכך מטבע הדברים, כדי לחסום את דרכו של המשיב מלהגיש ערר על החלטה זו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אב תש"ע, 02/08/2010 במעמד הנוכחים.



אמיר טובי
, שופט

אורליג.






עמי בית משפט מחוזי 2117-08/10 מדינת ישראל נ' וובה ראובן זרו (פורסם ב-ֽ 02/08/2010)