פסקי דין על ריאד אבו עיד | פסקי דין על סיהאם אבו עיד | פסקי דין על ז'קי אבו עיד ואח' | פסקי דין על מנהל מקרקעי ישראל

304-08/10 רעא     03/08/2010




רעא 304-08/10 ריאד אבו עיד, סיהאם אבו עיד, ז'קי אבו עיד ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל





לפני כב' השופטת זהבה בוסתן
המבקשים
1. ריאד אבו עיד

2. סיהאם אבו עיד

3. ז'קי אבו עיד
4. לואי אבו עיד
5. מוחמד אבו עיד
6. ספייה אבו עיד
7. זיינב אבו עיד
8. כרימה אבו עיד

נגד

המשיבה
מנהל מקרקעי ישראל


<#2#>
נוכחים:
ב"כ ממ"י ליטל פטקביץ
, מתמחה
אין הופעה מטעם המשיבים

<#5#>
החלטה

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה ברע"צ 54114-07-10 בה נדחה ערעורו של המבקש 1 על החלטת כב' רשם ההוצל"פ (כב' הרשם סעדון) בתיק הוצל"פ (רמלה) מס' 3401803065, לעכב את הליכי הפינוי וההריסה הננקטים על ידי המשיבה.
פסק הפינוי ניתן בתיק אזרחי (ראשל"צ) 6468/01 בשנת 2002 וערעור על פסק הדין נדחה בע"א (ת"א) 3075/02 בשנת 2005 .
ביום 18.02.10 במסגרת דיון, בבית משפט השלום בראשל"צ בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הגיעו חלק מהמבקשים שלפני ובכללם המבקש 1, להסכמה כדלקמן:
"א. תינתן ארכה לביצוע

פסק דין
הפינוי מיום 18.7.02 בתיק ת"א 6468/01 (בראשל"צ) שניתן על ידי כב' השופט גולדס וכן

פסק דין
הפינוי שנתן בת.א.(רמלה) 1198/91 (להלן:
"פסקי דין הפינוי") וזאת לא יאוחר מיום 15.7.10.

ב. המבקשים כולם ללא יוצא מן הכלל מתחייבים לבצע את פסקי דין הפינוי כלשונם לא יאוחר מהמועד הנ"ל, הם ובני משפחותיהם ו/או כל מי מטעמם וכן מתחייבים שלא תעלה עוד כל טענה כנגד פסקי דין הפינוי ולא יבקשו עוד ארכות נוספות כלשהן לביצוע הפינוי.

ג. מוסכם כי הארכה שניתנה לעיל הינה לצורך הערכות המבקשים ובני משפחותיהם ו/או כל מי מטעמם לביצוע הפינוי וכן לצורך ניהול מו"מ ומיצוי האפשרויות העומדות לרשות המבקשים ובני משפחותיהם, אולם לא תועלה כל טענה על ידי המבקשים ובני משפחותיהם ו/או כל מי מטעמם כאילו האמור בסעיף זה מהווה עילה כלשהי לעיכוב נוסף או לארכה נוספת בביצוע פסקי דין הפינוי.

ד. הארכה לפינוי מותנית בהמצאת יפוי כוח של המבקשת 6 לב"כ המבקשים ובהפקדת סכום ערבון שייקבע על ידי בית המשפט לפי שיקול דעתו בקופת בית המשפט לא יאוחר ממועד שייקבע על ידי בית המשפט.
מוסכם כי מבלי לגרוע מכל סעד אחר, אם לא יבוצעו פסקי דין הפינוי במועדם, יחולט סכום העירבון לזכות המשיב.

ה. אם לא יבוצעו פסקי דין הפינוי על ידי המבקשים ו/או מי מטעמם עד למועד הנזכר לעיל, יהיה רשאי המשיב לנקוט החל מיום 16.7.10 ואילך כל הליך במסגרת תיקי הוצאה לפועל מס' 3404453047 ו-3401803065 (לשכת ההוצל"פ ברמלה) ללא צורך במתן הודעה מוקדמת לרבות הודעת פינוי.

ו. מבקשים מבית המשפט ליתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים דלעיל."
בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט קינר) נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים וקבע כי סכום העירבון שעל המבקשים בבקשה להפקיד בקופת בית המשפט יעמוד על 25,000 ₪ ויופקד לא יאוחר מיום 28.02.10.
עוד צוין בהחלטת בית המשפט מיום 18.2.10 כי במידה ולא יופקד העירבון ולא יומצא יפוי הכוח הנזכר בסעיף קטן ד' להסכמה, עד יום 23.02.10, תבוטל הארכה שניתנה לביצוע פסקי הדין לפינוי והמשיב יהיה רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ לביצוע הפינוי.
המבקשים לא הפקידו את הפיקדון האמור במועד שנקבע ואף לא במועד מאוחר יותר.
ביום 5.5.10 נשלחה אל המבקש 1 הודעת פינוי לביצוע במועד גמיש בין התאריכים
6.7.10 – 6.8.10. הודעת הפינוי מתייחסת לתיק משפחה 6468/02. ביום 31.05.10 נשלחה למשיב 5 הודעה על פינוי צד שלישי במקרקעין המתייחסת לת.א (רמלה) 1198/91 וגם בו נקבע מועד פינוי גמיש בין 6.7.10 – 6.8.10.
בעקבות הודעות הפינוי הגיש המבקש 1 בלבד בקשה ללשכת ההוצאה לפועל ברמלה בהתייחס לשני תיקי ההוצאה לפועל (3404453047 ו-3401803065) בה נטען כי הושגו הבנות בין המבקש 1 למר גבריאלי מממ"י בהן הוסכם כי הפינוי יעוכב עד לסיום התכנון והמעבר של המבקש 1 ובני משפחתו לדיור הולם בגליל.
לטענת המבקש "קיים הסכם ולו הסכם מכללא בין הצדדים כי הפינוי יעוכב עד להשלמת התכנון והבנייה של הבתים החדשים בגליל". לטענת המבקש 1, הסכם זה מבטל כל הסכמה אחרת קודמת בין הצדדים.
לטענת המבקש 1 לאור הסכמה זו יש לסגור את תיק ההוצל"פ ולחלופין לעכבו עד להשלמת ההסכם בינו לבין המשיבה. על סמך הסכם זה טוען המבקש 1 טענת "פרעתי".
בנוסף, טען המבקש 1 כי לא הומצאה לו אזהרה על פי סעיף 97 ב לתקנות ובאזהרות שהומצאו בסמוך לביתו בקשר להליכים כנגד אחיו, נפלו פגמים מהותיים צורניים המאיינים את הודעת הפינוי ומבטלים אותה.
לטענת המבקש, המשיבה מבקשת לפעול כנגדו על פי

פסק דין
שניתן כנגד אמו (1198/91) ו

פסק דין
זה בוצע זה מכבר.
עוד טוען המבקש כי בהודעת הפינוי שהוצאה כנגד אביו, שנפטר לפני ארבע שנים, מצוין כי פסק הדין אותו מבקשים לבצע ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ בת"ש 76-006468-02 מתאריך 18.7.02 ופס"ד זה אינו מוכר למבקש.
בהתייחס להסכמה שהושגה ביום 18.2.10 וקיבלה תוקף של החלטה, הסכמה זו מונעת ביצוע פינוי לפני יום 16.7.10.
בהתייחס להסכמה שלא להעלות טענות נוספות כנגד פסקי דין הפינוי ולא לבקש ארכות נוספות, מדובר בהסכמה הפוגעת בזכויות קוגנטיות ועל כן היא בטלה. דלתו של בית המשפט פתוחה בפני
כל אדם.
לבסוף מציין המבקש 1 בבקשתו את העובדה שהוא נמנה על הפזורה הבדווית ומפנה לדו"ח של כב' השופט (בדו"ח) גולדברג המתייחס לפזורה הבדווית שהמבקש נמנה עליה.
כב' הרשם דחה ביום 26.7.10 את בקשת המבקש 1. בהחלטתו ציין הרשם כי טענת המבקש 1 לפיה נודע לו שעליו לפנות את המקרקעין רק בימים האחרונים נסתרת מתוך ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בבית משפט השלום בראשל"צ ביום 18.2.10 לפיה ניתנה למבקשים באותו דיון ארכה לפינוי המקרקעין עד יום 15.7.10 תוך שהמבקשים התחייבו כי לא תעלה על ידם כל טענה בעניין הפינוי. תנאי לשכלולה של הסכמה זו היה הפקדתו של עירבון שבפועל לא הופקד כך שההסכמה כלל לא נכנסה לתוקף.
כב' הרשם קבע כי "בגדר טענת פרעתי ניתן להוכיח כי בעלי הדין הגיעו להסכם לאחר מתן פסק הדין אשר "בלע" את פסק הדין וההסכם קוים כך שהחייב מופטר מקיום פסק הדין. עם זאת הגישה במצב דברים זה היא זהירה. ראשית וכפי שמציין ב"כ המשיב בתגובתו יידרשו ראיות ברורות להוכחת קיומה של הסכמה הסוטה מקביעותיו של

פסק דין
חלוט. שנית, במקרה שבין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה אם קיים הסכם אם לאו, אין רשם ההוצל"פ מוסמך להכריע במחלוקת זו ועל צד המעוניין לפנות לבית המשפט בהליך מתאים על מנת להוכיח טענתו כי בין הצדדים נכרת הסכם המעמיד לו זכות טיעון".
כב' הרשם המשיך וציין כי לא הובאה כל ראיה בנוגע לטיב ההסכמה הנטענת, והמבקש בבקשתו אינו מפרט מתי הושגה ההסכמה עם נציג המשיב. מאידך, ברור מפרוטוקול הדיון שנוהל בבית משפט השלום בראשל"צ כי המבקש מנע מעצמו העלאת כל טענה כנגד הפינוי.
ממכלול הטעמים נדחתה ביום 25.7.10 הבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ ונקבע כי הליכי הפינוי יימשכו כסדרם.

בעקבות ההחלטה הדוחה את טענת המבקש 1 הוגשה לבית משפט השלום בפתח תקווה "בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ועיכוב הליכי פינוי והריסה במעמד צד אחד". בבקשה חזר המבקש על טענותיו בפני
הרשם כאשר את עיקר טענתו הוא ביסס על אמונתו כי הגיע לידי הסכמה עם גורמים שונים ברשויות לעיכוב הפינוי. המבקש העלה טענות נוספות שזכרן לא בא בבקשה לפני הרשם. בית משפט (כב' השופט ארניה) דחה את הבקשה בציינו כי המבקש יושב על קרקע ציבורית. ביהמ"ש הלך לקראתו כברת דרך ובהחלטה מיום 18.2.10 התיר לו ארכה נוספת ובלבד שיעמוד בתנאים ברורים של הפקדה ומועד פינוי בהם לא עמד המבקש 1. המבקש 1 התחייב שלא להעלות כל טענה כנגד הפינוי וגם בהתחייבות זו לא עמד. בהיעדר ראיות ברורות על הסכמה חוזית המאוחרת לפסק הדין אין מקום לעכב את הביצוע. ביהמ"ש קמא הוסיף וציין כי ראיות על הסכמה חוזית מאוחרת צריכות להיות ברורות וחד משמעיות. עיון בתצהיר המבקש התומך בבקשה בטענת "פרעתי" מגלה כי אין בידי המבקש להצביע על הסכם חוזי תקף ומחייב וכל שמצוי בתצהיר הוא אמירה כוללנית ובלתי מחייבת. טענה מסוג זה אינה בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל והיה על המבקש להגיש תביעה מתאימה לביהמ"ש המוסמך. התנהלות המבקש המנצל לרעה את הגישה הנתונה לביהמ"ש ולערכאות שיפוטיות תוך העמסת בקשות סרק ושווא תחת ביצוע פינוי אותו הצטווה לעשות כבר לפני שנים רבות מהווה חוסר ניקיון כפיים בולט המטה את הכף לחובת המבקש. לאור זאת נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע.

בעקבות החלטת השופט ארניה הגישו המבקשים "בקשה בהולה לסעד זמני בערעור בצורה של צו לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי וההריסה במעמד צד אחד". בבקשה חוזרים המבקשים על טענותיהם בשתי הערכאות דלמטה. לטענת המבקשים, עיקר טענתם היא כנגד החלטתו של כב' השופט ארניה לפיה הוא דוחה את טענתם כי ההסכמה אשר ניתנה ב – 18.2.10 בבימ"ש בראשל"צ בת"א 6468/01 במסגרת דיון על עיכוב ביצוע אינה אכיפה למרות שקיבלה תוקף של החלטה. ב"כ המבקשים חוזר על טענתו כי מדובר בהתחייבות שאינה קוגנטית ואינה ניתנת לאכיפה. כמו כן מעלים המבקשים טענות לעיכוב ביצוע פסק הדין משיקולי צדק.

דיון והכרעה
דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.
בטרם אתייחס לבקשה לגופה יש לדחות את הבקשה בהתייחס למבקשים 2-8 אשר לא היו צד בהליכים שהתנהלו בפני
הרשם בהוצאה לפועל ואף לא בהליכי הערעור בפני
בימ"ש קמא לפיכך, יש לדחות את בקשתם על הסף.
באשר למבקש 1 בקשתו לעיכוב ביצוע הפינוי בטענת "פרעתי" נשענת על הטענה העניינית היחידה בדבר הבנות שהושגו לטענתו בינו לבין מפקח מטעם המשיבה. המבקש לא הציג כל ראיה התומכת בטענה זו ושהוכחשה על ידי המשיבה. יתרה מכך, המבקש עצמו טען את הטענה בלשון רפה וטען כי "[ש]האמין כי הגיע להסכמה עם גורמים שונים ברשויות לעיכוב הפינוי" (ס' 2 לתצהיר התומך בבקשה). בנסיבות אלה בדין נדחתה הבקשה על ידי כב' רשם ההוצאה לפועל שלא היה מוסמך להחליט במחלוקת אם קיים הסכם אם לאו והיה על המבקש לפנות לביהמ"ש בהליך מתאים כדי להוכיח טענתו. מהלך כזה לא ננקט על ידי המבקש.
מדובר ב

פסק דין
שניתן עוד בשנת 2002. הערעור על פסק הדין נדחה בשנת 2005. המבקש לא מילא את חלקו בהסכם שקיבל תוקף של החלטה ביום 18.2.10 ולא הפקיד את סכום העירבון שנקבע בהחלטת ביהמ"ש . לנוכח האמור ולאור החלטת ביהמ"ש יש לראות את הארכה שניתנה למבקש לפינוי הנכס כמבוטלת והמשיב היה רשאי להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כסדרם, כפי שאכן עשה.
טענת המבקש כי איננו מכיר את פסה"ד אותו מבקשים לבצע, שכן בהודעת הפינוי נרשם כי פסה"ד ניתן בביהמ"ש לענייני משפחה, היא טענה שמוטב היה שלא תטען. ברור על פניו כי נפלה טעות הקלדה בהודעה ונרשם שפסה"ד ניתן על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה אך מספר התיק ומעוד נתינתו נכונים.
בנסיבות אלה אני דוחה את הערעור.
המבקשים ביחד ולחוד ישלמו למשיב את הוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ג אב תש"ע, 03/08/2010 במעמד ב"כ ממ"י ובהיעדר המבקשים.
זהבה בוסתן
, שופטת
הוקלד על ידי: רבקה בינימין
1
בית המשפט המחוזי מרכז
רע"א 304-08-10 אבו עיד ואח'
נ' מנהל מקרקעי ישראל
-
03 אוגוסט 2010








רעא בית משפט מחוזי 304-08/10 ריאד אבו עיד, סיהאם אבו עיד, ז'קי אבו עיד ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 03/08/2010)