פסקי דין על עו"ד אסתר עוד ורשואר | פסקי דין על ראובן הוד | פסקי דין על יצחק אביטן עליזה | פסקי דין על חן ג'קי ואח' |

78/08 הפ     02/08/2010




הפ 78/08 עו"ד אסתר עוד ורשואר נ' ראובן הוד, יצחק אביטן עליזה, חן ג'קי ואח'




בפני

כב' הסגן נשיא חיים חדש

המבקשת
עו"ד אסתר עוד ורשואר

ע"י ב"כ עו"ד אברהם מנצור

נ ג ד
משיבים

1.ראובן הוד

2.יצחק אביטן עליזה

3.חן ג'קי
4.חן פני
5.פידלהולץ בוריס
6.אבי עמר
7.אורלי קדוש
8.רחמים בן גיגי
9.רינה בן גיגי
10.מיכאל סבג
11.נאמני סבג
12.סמדר שהרבני
13.מירי אליז
14.יחיאל אליז
15.דני רחמים
16.שלומית רחמים
17.אלי סרוסי
18.ואנט סרוסי
19.שמשון שאטי
20.רבקה שאטי
21.יעקב ממן
22.ברטה ממן
23.גילה ויסבוק
24.שאול ויסבוק
25.רוחמה אלוש
26.ג'ומפייר אלוש
27.גאנדי נמירובסקי
28.ציון סבח
29.שוש סבח
30.איריס דהן
31.יוסי דהן
32.עליזה גרסי
33.יוסף גרסי
34.רוברט סבג
35.גרשון שמשון
36.שושנה שמשון
ע"י ב"כ עו"ד גדי דהן
החלטה

א. מבוא
1. עניינה של החלטה זו היא בקשה בדרך המרצה שהגישה התובעת, עורכת דין במקצועה, להורות על ביטול פסק בורר שניתן ע"י הבורר, כב' השופט בדימוס גיא הר מלך, בתאריך 12/2/08 (להלן: גם "פסק הבורר").
2. פסק הבורר ניתן בתובענה (ת.א. 690/05 בבית משפט השלום באשדוד) שהגישו המשיבים כנגד המבקשת, אשר ייצגה אותם בהליכים משפטים שונים, לקבלת שכר טרחה שנגבה, לטעמם, ביתר, בסך של 282,519 ש"ח, נכון ליום הגשת התובענה בבית המשפט, מתוך סכום שנפסק להם בסיומם של הליכים משפטיים כנגד חברת "אורן הסלע" (להלן גם: "הקבלן") – שבנתה את דירותיהם, בגין ליקויים באותן דירות וברכוש המשותף.
2.1 בהסכמת הצדדים הועבר הסכסוך להכרעתו של הבורר.

ב. רקע ההליך
3. המבקשת ייצגה את המשיבים – ליתר דיוק בעלים של 24 דירות בבית משותף אחד באשדוד (להלן: "הבית המשותף") – בהליכים משפטיים שונים:
3.1 מלכתחילה הוגשה על ידה, בשמם, תביעה כספית כנגד הקבלן (תא. 559/95 בבית משפט השלום באשדוד) בגין ליקויי הבניה בדירות וברכוש המשותף (להלן גם: "התביעה המקורית").
3.2 לאחר שניתן

פסק דין
בבית המשפט באשדוד, הגיש הקבלן ערעור (להלן גם: "הערעור") ובמסגרת הליכי הערעור הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, שסכומו עמד על סך של 375,894 ש"ח ועפ"י טענות הצדדים עמד הסכום ששולם ע"י הקבלן למבקשת על סך של 388,958 ש"ח.
3.3 מסך הסכומים ששולמו לה על ידי הקבלן, גבתה המבקשת סך של 356,256 ש"ח (כולל מע"מ) והעבירה את יתרת הסכום שנתקבל על ידה, 32,700 ש"ח לידי נציג התובעים, מר ראובן הוד
.
3.4 בדיון המקדמי בפני
בית המשפט כמו גם בתובענה עצמה, הפנתה המבקשת לשישה הליכים שהתקיימו במקביל בבתי המשפט המחוזיים בבאר-שבע ובת"א, בבית המשפט העליון בכמה גלגולים, בלשכת ההוצל"פ וכו'.

4. בלב הסכסוך בין הצדדים עמדה השאלה – כפי שנוסחה ע"י כב' הבורר – מהו שכר הטרחה, לו הייתה זכאית המבקשת מלקוחותיה, בגין טיפולה המשפטי מטעמם, מול הקבלן; האם הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים מסדיר את שכרה המוסכם של המבקשת רק בגין טיפולה המשפטי בתביעה המקורית או בגין מלוא הטיפול המשפטי שיידרש מול הקבלן עד לפרעון בפועל של הסכומים שייפסקו.
4.1 כמו כן חלוקים היום הצדדים בשאלה, אם, לאחר מתן פסק הדין בתביעה המקורית, הושגה ביניהם הסכמה נוספת בדבר שכר טרחת המבקשת בגין טיפולה בהליכים המשפטיים שיידרשו לאחר מתן פסק הדין כאמור.

5. פסק הבורר קיבל למעשה את תביעת המשיבים וחייב את המבקשת להשיב להם את כל הכספים שקיבלה מן הקבלן וכן בתשלום הוצאות.

6. בתום ישיבת קדם המשפט בהמרצת הפתיחה וכדי לאפשר לצדדים למצות את המגעים ביניהם, נקבעה ישיבת תזכורת, לקראתה התבקשו הצדדים להצטייד בסמכויות – מתאימות לקבלת החלטה מחייבת.

7. במסגרת ישיבת התזכורת הציע בית המשפט לצדדים הצעת פשרה, המבוססת, בין היתר, על המלצת הבורר בסעיף 33 לפסק הבורר, ולחילופין, הציע ליתן

פסק דין
על דרך הפשרה, עפ"י הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
7.1 ההצעה נתקבלה רק על ידי אחד הצדדים.

8. מאחר ולפחות אחד הצדדים לא היה ערוך לקיום סיכומים בע"פ, על אתר, הורה בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב.

ג. טיעוני הצדדים

1. לטענת המבקשת, יש לבטל את פסק הבורר על בסיס עילות הביטול שהועלו על ידה – ביחד ולחוד;

2. "הבורר פעל ללא סמכות, או חרג מן הסמכויות שניתנו לו לפי הסכם הבוררות" (סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968 – (להלן: "חוק הבוררות").
2.1 לטעמה של המבקשת, באמור בסע' 26, 28 ו – 29 לפסק הבורר יש משום הטפת מוסר כלפי המבקשת ו/או התוויית דרך כיצד עליה לנהוג במקרה שנדון בפני
הבורר.
2.2 לטעמה, לא היתה לבורר סמכות לפסוק בעניין זה ובכל הסעיפים דלעיל הוא פעל ללא סמכות ו/או חרג מן הסמכויות שהוקנו לו עפ"י המינוי שמינהו בית המשפט.

3. "הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו…" (סעיף 24 (5) לחוק הבוררות).

3.1 לטעמה של המבקשת, לא הכריע הבורר בטענת הקיזוז שהעלתה והשלכתה על נספח "ב" לכתב ההגנה, שהוא מכתב נספח 6 של מר ראובן הוד
ובו פירוט של כל השעות שהושקעו על ידו לטענתו לצורך ההליכים השונים כדי לבסס דרישתו לגמול כספי.
3.2 לטעמה של המבקשת גם אין התייחסות בפסק הבורר לעניין תחולה סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) ולטענה לפיה יש לראות בדו"ח שנשלח אל מר הוד והמהווה נספח "א" לכתב ההגנה, כהודעה עפ"י הוראות סעיף חוק זה.

4. הבורר לא נימק כראוי את פסקו (סעיף 24(6) לחוק הבוררות};
4.1 לטעמה של המבקשת, מידת ההנמקה של הבורר לקביעותיו השונות אינה מספקת.
4.2 לטענתה, הבורר לא נימק האם לקח בחשבון את שהוכח בפני
ו לגבי ניסוח הסכם שכר הטרחה.
4.3 לטעמה, אין כל התייחסות לטענותיה כפי שפורטו היטב בסיכומים וזאת חרף העובדה, כי כל האמור בסיכומים נתמך בראיות שהושמעו בפני
הבורר.

5. "…תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור…" (סעיף 24(9) לחוק הבוררות).
5.1 לטעמה של המבקשת, קביעת הבורר לפיה עו"ד כבול להסכם עד קץ כל הדורות, מבלי להתחשב בעבודה המשפטית המרובה שבוצעה בפועל, מהווה תוכן בפסק המנוגד לתקנת הציבור.
5.2 זאת ביחוד על רקע קביעתו, בסעיף 23 לפסק הבורר, שמדובר בתוצאה קשה למבקשת והיא בולטת במיוחד על רקע היקף הטיפול המשפטי שניתן על ידה למשיבים – והמלצתו בפני
הם להסכים לוויתור על סכום מסוים.
5.3 כמו כן סבורה המבקשת, כי גם דחיית טענתה לקבלת שכר ראוי – מנוגדת לתקנת הציבור, בהיות הדבר בלתי מוסרי, בלתי מקובל על הציבור ודבר שאינו עולה על הדעת.

6. "….קיימת עילה לעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק הדין סופי שאין עליו ערעור עוד…" (סעיף 24 (10) לחוק הבוררות).
6.1 לטעמה של המבקשת, עיון בפסק הבורר עצמו, מעלה, כי הוא עצמו חש שגרם אי צדק בקביעותיו.
6.2 זאת, מאחר והמשיבים נהנו, במשך שנים רבות, מעבודתה המקצועית של המבקשת וללא טיפולה המשפטי בכל השנים האלה, היו כל ההישגים שהושגו בעמל רב – יורדים לטמיון.

7. לטעמם של המשיבים, פסק הבורר מנומק היטב, צודק וראוי.

8. לטעמם של המשיבים, הגשת הבקשה לביטול פסק הבורר נועדה רק לדחות את המועד בו תשיב למשיבים את הכספים שנטלה מהם שלא כדין.

9. לטעמם של המשיבים, מנסה המבקשת, באופן מלאכותי ומאולץ, אך ללא הצלחה "להתאים" עילות ביטול למקרה זה, על מנת להביא לביטולו של פסק הבורר שלא כדין.

10. לטעמם של המשיבים, רק בנסיבות מיוחדות מאוד יתערב בית המשפט בפסק הבוררות ונסיבות אלה בוודאי שאינן חלות בענייננו.

11. על כן, עותרים המשיבים לדחות את בקשת המבקשת על הסף או, לחילופין, לגופה – ולאשר את פסק הבורר.
11.1 בכך, לאפשר למשיבים לפעול לגביית הכספים שניטלו מהם – לטעמם שלא כדין – ע"י המבקשת.

12. כמו כן עותרים המשיבים לחייב את המבקשת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, במיוחד בהתחשב בחוסר תום הלב, לטעמם, העולה מעצם הגשת הבקשה.
ד. הכרעה
1. לאחר ששמעתי את דברי ב"כ הצדדים, את דברי המבקשת עצמה ועיינתי בפסק הבוררות ובחומר המצוי בתיק, לרבות בסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לבטל את פסק הבורר – להידחות.

2. ההלכה היא, כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק הבורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות,שגם אותן יש לפרש בצמצום והמגמה של בתי המשפט היא לתת תוקף לפסק הבוררות – ולא לבטלו.
2.1 וכך נקבע, למשל ברע"א 5991/02 עופר גוירצמן ואח'
נ' רות פריד ואח'
פד"י נ"ט (5) 1, 9-10, בעקבות רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים פד"י נ"ז (6) 605:
"בוררות היא הליך שמטרתו ליישב מחלוקת בין בעלי דין במהירות, ביעילות ואף באופן דיסקרטי…. יכולת ההשפעה….של הצדדים על עיצוב תוכנה של הבוררות, על סמכויותיו של הבורר ועל אופיו הדיוני של הבירור… אינם מיייתרים את הצורך בפיקוח השיפוטי על הבוררות. פיקוח זה בא להבטיח את הניהול התקין, את תקינות ואת טוהר ההליכים של הבוררות, כמו את הפעלתה בדרך דיונית יעילה, ואת העמדתו של פסק הבוררות על יסודות התואמים את מושגי היסוד המקובלים על הציבור…עם זאת על ההתערבות השיפוטית בפסק הבוררות להיות צרה ומוגבלת לעילות שהוגדרו בחוק, שאותן יש ליישם בזהירות ועל דרך של פירוש דווקני כמגמה לתת תוקף לפסק הבוררות ולא לבטלו. מתוך ראייה כזאת של הביקורת השיפוטית, בית המשפט הבוחן את פסק הבוררות, אינו בוחן אותו כערכאת ערעור על

פסק דין
, ואין הוא אמור לבדוק, אם לפי הדין צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן, שהרי עילת הביטול של טעות על פני הפסק אינה נמנית עוד עם עילות הביטול… יש לזכור כי גלישתה של הביקורת השיפוטית על פסק הבוררות מעבר לעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק, משבשת את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת למוסד הבוררות, לבין האינטרס של הציבור לקיים פיקוח שיפוטי על תקינותם של הליכי הבוררות ועל טוהר ההליכים בהם…"

3. בספרה "בוררות דין ונוהל", קובעת הפרופ' סמדר אוטולונגי, בין היתר כי "יש ובעלי הדין נוטים לשכוח שמדובר בפסק בורר, להבחין מ

פסק דין
של בית משפט, והם מנסים לתקוף אותו בטענות האופייניות לערעור. בתי המשפט דחו לא אחת בקשות ביטול שנוסחו בצורה כזו, בציינם כי אין הם יושבים בבית משפט לערעורים על פסק הבורר. אכן, בדיקת הפסק אינה נעשית באותן אמות מבחן בהן נבדק פסק הדין של ערכאה נמוכה יותר. הטענות כאילו הבורר לא התייחס בפסקו אל כל הראיות שהיו לפניו, או שפסק בניגוד לראיות שהיו בפני
ו – טענות אלו יכול להיות להן משקל בבית משפט לערעורים, אך לא בבית משפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק בורר…" (מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 425 – 426).

4. אמנם, המבקשת הפנתה, בשלב הסיכומים, לדבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"א 2237/03 (אפרים שועלי נ' המועצה המקומית תל-מונד, פד"י נ"ט (4) 529, 544) לגבי אופן יישומם של גבולות ההתערבות השיפוטית בפסק הבורר לפיהם: "…עשיית הצדק עולה לדעתי על כולנה ואם ישנם מקרים שבהן נגרם חלילה עוול של ממש על ידי אי האפשרות לפתוח פסק בורר, אין נחמה מספקת בכך שהצדדים ידעו מראש כי כך הוא המצב המשפטי, ונטלו עליהם את הסיכון. לכן – במקרים המתאימים – אין בית המשפט צריך לדעתי להירתע מפרשנות ש "יהא בה יתר צדק בתיק הקונקרטי…." וכן קביעתו כי: "…לעניין זה יש חשיבות כמובן לפרשנות עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק הבוררות באורח שיהלום ככל הניתן את תחושת הצדק, ובמיוחד אמורים הדברים באשר לעילות שבסעיפים 24 (3): פעולת הבורר ללא סמכות או בחריגה מסמכויותיו…24 (9) פסק המנוגד לתקנת הציבור. בפרשנות העילות, הכל לפי הנסיבות ובשום שכל, ייתכן פתח לתיקון כשלים העלולים להתארע, כדרך בני אנוש… פרשנות שתאפשר מימוש מירבי ונכון של תחושת הצדק הן בהקשר לעילות הביטול שבסעיף 24 והן בקשר לעיוות הדין שבסעיף 26 עשויה להיות לברכה…"

אלא שעל הפנייה הזו יש לומר שניים:

4.1 האחד, מדובר בדעת מיעוט, המביעה אולי משאלת לב לחריג מן ההלכה שקנתה לה שביתה שנים הרבה ביחס להליכי הבוררות והיחס בינה לבין ההליכים המשפטיים,כאשר, בסופו של דבר, נדחה הערעור והשופט השלישי בהרכב, כב' השופט חשין הסכים לפסק דינה של כב' השופטת חיות. ביחס להערותיו של כב' השופט רובינשטיין: "על אודות היחס בין הליכי בוררות לבין ההליכים בבית המשפט אומר אך זאת, כי האמת והצדק והשכל הישר אינם נחלתו הבלעדית של בית המשפט. יש אמת וצדק ושכל ישר גם שלא בין כותלי בית המשפט. ולענייננו – בהליך הבוררות המבורר והמבורך ולוואי ובעלי הדיון היו נדרשים להליכי בוררות – תחת בית המשפט – יותר משנדרשים הם לכך כיום, על צידי שלי אוסיף, כי נוח לי שהתערבות בתי המשפט בהליכי הבוררות תהא מצומצמת ככל שניתן".

4.2 והשני, שמקריאת פסק הבוררות לא עולה תחושה של אי צדק משווע, המצדיק התערבות של בית המשפט באחת הדרכים עליהן מדבר כב' השופט רובינשטיין בפסק דינו.

5. המבקשת אמנם שייכה טענותיה כנגד הפסק לעילות ביטול המנויות בתיק הבוררות, אולם לא ניתן להשתחרר מן התחושה שהיה זה שיוך מאולץ שמבוסס, בין היתר, על טענות שמקומן בערעור ולא בבקשה לביטול פסק בורר.
5.1 המבקשת ניסתה להעלות בפני
בית המשפט את טענותיה לקבלת שכר טרחה מעבר למוסכם בהסכם שכר הטרחה, טענות שנטענו בהרחבה בפני
כב' הבורר ונדחו על ידו אחת לאחת.
5.2 כך גם ביקשה המבקשת והפנתה בין היתר, לפסיקה בעניין הסכמי שכ"ט, כשטענתה היא שעיקר העבודה בוצע שלא עפ"י המוסכם בהסכם שכה"ט.

6. מקריאת פסק הבורר ניתן לראות שמדובר בפסק מפורט, מנומק היטב ומבוסס עלחומר הראיות שהובאו בפני
הבורר ועל הדין, תוך התייחסות רצינית ובכובד ראש לטענותיה של המבקשת.

7. יחד עם זאת, ניתן לדחות את טענותיה של המבקשת ביחס לעילות הביטול המנויות בחוק הבוררות, אחת לאחת.

8. "…הבורר פעל ללא סמכות או חרק מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות…" סעיף 24(ד) לחוק הבוררות.
8.1 לטענת המבקשת, כאמור, פעל הבורר ללא סמכות ו/או חרג מסמכויותיו הנתונות לו עפ"י הסכם הבוררות, עת שקבע בפסק דינו כל האמור בסעיפים 26, 28 ו – 29 לפסק הבורר.
8.2 לטעמה של המבקשת, כאמור, יש בסעיפים אלו הטפת מוסר כלפיה ו/או התוויית דרך כיצד היה עליה לנהוג במקרה שנדון בפני
ו – ולא היתה לו סמכות לפסוק בעניין זה.
8.3 ייתכן שהדברים שנכתבו בסעיפים אלו בפסק הבורר לא היו צריכים להכרעה בסכסוך בין הצדדים והבורר אף מציין במפורש, בפתח הדברים, כי הוא מוסיף את הדברים: "….למעלה מן הדרוש לצורך ההכרעה בפסק בוררות אך מטעמים שלפנים משורת הדין" (תחילת סעיף 26 לפסק הבורר).
8.4 יחד עם זאת, לא התרשמתי כי הבורר התכוון להטיף למבקשת מוסר או להתוות את הדרך שבה היה עליה לנהוג. לטעמי, נובעים הדברים דווקא מאמפטיה שחש הבורר כלפי המבקשת וצער על כך שהצדדים לא הגיעו לכלל הידברות שעשויה היתה לקרב את עמדותיהם זו אל זו ולייתר את ההזדקקות להכרעה משפטית.
8.5 יתירה מכך, גם אם הייתי מגיע למסקנה כי האמור בסעיפים אלו מפריע להבנה או ליישום פסק הבורר, נכון היה לנהוג עפ"י הוראות סעיף 26(ב) לחוק הבוררות, להשמיט סעיפים אלו מן הפסק – אך לא לבטל את פסק הבוררות כולו.
8.6 בנסיבות אלו נדחות טענות המבקשת לגבי עילת ביטול זו.

9. "....הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו..." (סעיף 24 (5) לחוק הבוררות).

9.1 כאמור,לטענת המבקשת, לא הכריע הבורר בשני עניינים שנמסרו להכרעתו:
א. בטענת הקיזוז שנטענה ע"י המבקשת בכתב ההגנה.
ב. בהשלכותיו של נספח "ב" לכתב ההגנה, שהוא דרישה של מר הוד לקבל תמורה בגין השעות הרבות, לטענתו, שהשקיע בתביעה.

9.2 לטענת המבקשת, היא סיכמה, בסעיף 5 בעמ' 9 לסיכומים שהוגשו לכב' הבורר ולעניין תחולת סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) בטענה כי יש לראות בדו"ח שנשלח אל מר הוד ומהווה נספח "א" של כתב ההגנה כהודעה לעניין קיזוז עפ"י סעיף זה, זאת לאור התחייבותו המפורשת של מר הוד – לגירסת המבקשת – כי שכר טרחתה ישולם במלואו עת שיתקבלו כספים מן הקבלן.
9.2.1 המבקשת מפנה לדבריו של השופט (כתוארו אז) ברק, לפיהם, לאחר חקיקת חוק החוזים הוקנתה זכות הקיזוז גם לעורכי דין.
9.2.2 לטענתה לא הכריע כב' הבורר בטענה זו.

9.3 עוד טוענת המבקשת, כי כב' הבורר לא הכריע בהשלכות מסמך הדרישה של מר הוד לקבל תמורה בגין השעות הרבות לטענתו שהשקיע בתביעה – שיש בו, לטעמה לשפוך אור על גירסתם כפי שפורטה בפני
כב' הבורר, לפיה, מאחורי התביעה בפני
בית המשפט עמד רק מר הוד והוא היה איש הקשר היחידי שבינה לבין יתר המשיבים.
9.3.1 לפיכך, כל מה שסוכם לגבי שכר טרחתם בגין הייצוג המשפטי שניתן, מעבר לערכאה הראשונה, סוכם עמו בלבד.
9.3.2 לטעמה של המבקשת, מאשר מר הוד במסמך זה, כי מלבדו לא התעניין איש מן המשיבים בתובענה וכדבריו בסע' 20: "...עוגמת נפש מהמשפט כמייצג יחיד של הבניין...".

9.4 למעשה טוענת המבקשת, כי שני נושאים אלו נשתכחו מכב' הבורר עת נתן את פסק הבורר .

9.5 סבורני, כי אין ממש בטענה זו ומכל מקום אין הצדקה לבטל בגינה את פסק הבורר.

9.6 בספרה של המלומדת פרופ' סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל
(מהדורה שלישית), מצויין במפורש, כי עילת הביטול מתייחסת אל עניין שנמסר להכרעתו של הבורר. מכאן, שאין היא חלה על מחדל של הבורר לפסוק בעניין שהועלה בפני
ו רק בגררא.

9.7 בענייננו, המחלוקת שנמסרה להכרעתו של כב' הבורר היתה בהקשר לפרשנותו של הסכם שכר הטרחה בין המבקשת למשיבים וקביעת גובהו וכב' הבורר הכריע בסוגיה זו שהיתה שנויה במחלוקת; קבע מהי הפרשנות הנכונה והראויה של הסכם שכר הטרחה ומה גובה שכר הטרחה לו זכאית המבקשת.
9.7.1 לא היה עליו להתייחס לטענות שאינן רלבנטיות לנושא שהובא להכרעתו.

9.8 טענת הקיזוז של המבקשת מבוססת על תפיסתה שהיא זכאית לשכר טרחה נוסף מעבר לקבוע בהסכם שכר הטרחה.

9.8.1 בעניין זה נדחתה טענתה של המבקשת ע"י כב' הבורר והוא קבע, כי היא איננה זכאית לשכר טרחה מעבר למה שנקבע בהסכם שכר הטרחה, דהיינו: 20% כולל מע"מ מן הסכום שיתקבל בפועל בידיה עבור המשיבים.
9.8.2 ממילא אין נפקות לטענת הקיזוז, משהתברר כי המבקשת איננה זכאית לסכום נוסף כלשהו.

9.9 כב' הבורר התייחס בפסק הבורר לטענתה של המבקשת לקיומו של הסכם שכר טרחה נוסף בין הצדדים, בעל פה ובסעיף 18 לפסקו קבע בין היתר, כי "על הנתבעת בטוענה להסכם בעל-פה – הנטל להוכחתו, שכן המוציא מחברו עליו הראיה. הגעתי למסקנה כי אין די בראיות שנפרסו בפני
הבוררות כדי שאוכל לקבוע ממצא עובדתי בדבר קיומו של ההסכם בעל פה, כנטען על ידי הנתבעת.
יתרה מכך: מבין שתי האפשרויות, האחת – שהוסכם בין הצדדים מראש ובמפורש על שכר טרחה נוסף לנתבעת (מעבר לזה שהוסכם במסמך) בגין טיפולה המשפטי לאחר מתן פסק הדין בערכאה הראשונה; בגין טיפולה המשפטי לאחר מתן פסק הדין בערכאה הראשונה; והאחרת – שלא הוסכם כאמור, מסתברת בעיני יותר דווקא האפשרות האחרונה".
9.9.1 כב' הבורר מפרט על פני כ – 3 עמודים מפסקו, במה נתמכה מסקנתו זו.

9.10 אשר למסמך נספח ב' לכתב ההגנה – גם לו אין כל רלבנטיות לנושאים שהובאו להכרעתו של כב' הבורר ואין באי אזכורו בפסק הבורר כדי לבסס את הטענה שכב' הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.

9.11 למען סבר את אוזנה של המבקשת אוסיף, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה שכב' הבורר לא דן באחד העניינים שנמסרו להכרעתו – הרי הפסיקה קבעה שראוי היה להחזירו לבורר,כדי שידון ויכריע בו ולא היה מקום לבטל את פסק הבורר.

9.11.1 וכך קובעת המלומדת, הפרופ' סמדר אוטולנגי בספרה הנ"ל בעמ' 449:
"לא הכריע בורר בעניין שנמסר להכרעתו, החזרת הפסק לבורר להשלמה נראית תרופה הולמת יותר מאשר ביטול הפסק כליל [ר"ע 17/85 מורד נ' מפעל לניקוי הימי ומצבעה נרקיס בע"מ, פ"ד ל"ט (499(2)].

9.12 בנסיבות אלה נדחות גם טענות אלה של המבקשת לעניין עילת הביטול בסעיף 24 (5) לחוק הבוררות.


10. "…הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן…" (סעיף 24(6) לחוק הבוררות):
10.1 לטענת המבקשת, בישיבה המקדמית אשר התקיימה בפני
הבורר נקבע, בהסכמה, כי פסק דינו שלה בורר יהיה מנומק.

10.1.1 לטעמה של המבקשת, מידת ההנמקה של כב' הבורר לקביעותיו השונות איננה מספקת.

10.2 לטענת המבקשת, לא פירט כב' הבורר כיצד פירש את הסכם שכר הטרחה.
10.2.1 במסגרת הסיכומים שהוגשו על ידי המבקשת לכב' הבורר, יש התייחסות מאוד נרחבת להלכות הקיימות לעניין פרשנות של הסכמים.
10.2.2 לטעמה של המבקשת, הבורר לא פירט בפסק הבורר האם, בפרשנות שנתן בהסכם שכר הטרחה, לקח בחשבון רק את הפרשנות המילולית או התחשב אף בפרשנות עפ"י הנסיבות.

10.3 לטענת המבקשת, לא ברור, מתוך פסק הבורר, כיצד פירש הוא את הסכם שכה"ט ככובל את המבקשת עם המשיבים, באותם תנאי שכר טרחה, בכל הליך שהיא ייצגה אותם בפועל והבורר נמנע מלנמק הכיצד, חרף נוסחו של הסכם שכה"ט המתייחס להליך אחד בלבד, הוא קבע כי שכה"ט הוא 20% מהסכום שנפסק ע"י ערכאת הערעור וללא כל קשר לעבודה המשפטית שבוצעה בפועל – והתוצאה היא כי היא עבדה בהתנדבות כשהיא מייצגת את המשיבים בפני
6 ערכאות שונות.

10.4 לטענת המבקשת נוסח הסכם שכר הטחה ע"י מר הוד עפ"י עדותו – ואילו רצה כי המבקשת תייצג את הדיירים תמורת 20% מכל סכום שיתקבל בכל ערכאה שתייצג אותם ובכל הליך, עד קץ כל הדורות, היה עליו לציין זאת 'ברחל בתך הקטנה'.

10.4.1 משלא עשה כן, יתפרש ההסכם לרעת המנסח ויש לקבל במלואה את גירסת המבקשת, כי הסיכום בהסכם שכר הטרחה התייחס לערכאה אחת בלבד.

10.5 לטעמה של המבקשת, הבורר לא נימק האם לקח בחשבון את הראיות שהוכחו לגבי ניסוח הסכם שכר הטרחה ואין כל התייחסות לטענתה זו בסיכומיה.

10.6 סבורני, כי גם טענה זו של המבקשת, בעניין מידת ההנמקה, דינה להידחות: פסק הבורר הוא מקיף, רציני ומנומק בצורה מיטבית וכב' הבורר התייחס במסגרתו לטענות הצדדים, לכתבי הטענות, לעדויות שנשמעו בפני
ו וליתר הראיות שהובאו במהלך הבוררות, כמו גם לספרות משפטית ולפסיקה.

10.7 מדובר בפסק בורר האוחז 13(!) עמודים מלאים וצפופים, במסגרתו, הוא מייחד עמודים שלמים להסברים כיצד הוא מפרש את הסכם שכר הטרחה ומדוע.

10.8 פרשנות הסכם כנגד מנסחו תיושם רק במקרה בו נוסח ההסכם איננו ברור וכי התניות שבו ניתנות לשני פירושים מנוגדים.
10.8.1 לא מצאתי קביעה מעין זו בפסק הבורר והתרשמתי כי הבורר הגיע למסקנות ביחס לסוגיות השנויות במחלוקת דווקא בשל חד משמעיותו של נוסח הסכם שכר הטרחה.

10.9 אשר להיקף ההנמקה, נקבע, בין היתר ע"י כב' הנשיא וינוגרד בהמרצה (ת"א) 352/94 צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ – דברים שצוטטו דווקא ע"י ב"כ המבקשת, כי: "היקף ההנמקה הנדרשת מבורר אין אפשרות למדוד אותו. יש לבחון אותו בכל תיק ותיק לפי העניין של אותו תיק. יש נושאים שדרוש בהם פירוט יתר ויש – שבהם ניתן להסתפק בפירוט קצר. אף יש שופטים (או בוררים) הנוהגים לכתוב פסקי דין ארוכים ומפורטים (ולעתים יתר על המידה)... רמת ההנמקה צריכה להיות כזו שניתן יהיה ללמוד מקריאת פסק הדין שהבורר התייחס לכל השאלות שהועלו בפני
ו, שעיין ושקל אם כל הראיות בנדון ושנתן תשובה לכל השאלות הנ"ל, עפ"י הראיות..."

10.10 לטעמי, היקף ההנמקה, בפסק הבורר, בהקשר לפרשנות הסכם שכר הטרחה די והותר ומלמד כי כב' הבורר התייחס והשיב לכל השאלות שבמחלוקת על סמך הראיות שהובאו בפני
ו, הפסיקה והדין.

10.11 טענתה של המבקשת, בהקשר לעילת ביטול זו של פסק הבורר – נדחית איפוא, גם כן.

10.12 למען סבר את אוזנה של המבקשת אציין, כי גם אם הייתי מתרשם שמידת ההנמקה אינה מספקת, מן הראוי היה להחזיר הפסק לבורר כדי שישלים את ההנמקה.
10.12.1 המלומדת, הפרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה הנ"ל, קובעת כי "עילה זו כקודמתה, אף היא הינה עילה מובהקת להחזרת הדיון לבורר ולא לביטול הפסק..." (עמ' 452 פסקה 464).

11. "... תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור..." (סעיף 24 (9) לחוק הבוררות).

11.1 לטעמה של המבקשת, קביעת הבורר לפיה עורך דין "כבול להסכם עד קץ
כל הדורות" מבלי להתחשב בעבודה המשפטית המרובה שבוצעה בפועל, מהווה תוכן בפסק המנוגד לתקנת הציבור.
11.1.1 לטענתה, תוצאת הפסק היא, שסיכום בעניין שכ"ט מלפני 10 שנים, כשאיש לא ידע מה היקף העבודה שיידרש – ".... בכך יש לראות פסק...נוגד את תקנות הציבור".
11.2 לטענת המבקשת, עמד כב' הבורר על התוצאה הקשה למבקשת, במיוחד על רקע היקף הטיפול המשפטי שניתן על ידה לתובעים גם לאחר פסה"ד בתביעה המקורית ובסעיף 2.6 לפסק הבורר הוא קובע כי ייתכן שנסיבות העניין היה בהן כדי להצדיק שינוי תנאי הסכם שכר הטרחה שבין הצדדים – ואף המליץ למשיבים להסכים לוותר על סכום מסויים.
11.3 בנסיבות אלה – לטעמה –משצורפו לכתב הגנתה עותקים מכל ההליכים והבקשות שהוגשו על ידה לערכאות השונות, כמו גם ההחלטות באותן ערכאות – דחיית טענתה מנוגדת לתקנת הציבור ומדובר למעשה בפסיקת דבר בלתי מוסרי, בלתי מקובל על הציבור, דבר שאינו עולה על הדעת.
11.4 עוד טוענת המבקשת, כי בדחיית טענתה לעניין שכר ראוי – מנוגד תוכנו של הפסק לתקנת הציבור.
11.5 המבקשת מדגישה, כי הבורר לא היה כבול לדין המהותי ולפיכך אף דחיית טענה זו, מהנימוקים שנדחתה, היתה בניגוד לתקנת הציבור.
11.6 לטעמה, נותן שירות חייב להיות מתוגמל על שירות שנתן ביושר ובנאמנות אין קץ שנים כה רבות וראוי לשמר את העקרון שעורך דין הנותן שירות ומייצג את לקוחותיו תקופה כה ארוכה וממושכת, לא עשה זאת בחינם.
11.7 למונח "תקנת הציבור" אין הגדרה ממצה ובספר הנ"ל של המלומדת הפרופ' סמדר אוטולונגי נאמר, בעקבות הפסיקה, כי המונח "נחשב ל'סוס פרוע' שאם רק ניתן להשתמט מלרכב עליו – מוטב" (עמ' 461 פסקה 474).
11.8 מקובל לקבוע שהמונח של "תקנת הציבור" משמש בבואה לתפיסות עולם ולהשקפות החיים המיוחדות למסגרת חברתית או לאומית נתונה. אסכולה משפטית מסויימת תוהה האם אין שומא על בית המשפט לעבור חלוץ לפני המחנה ולקבוע, מיוזמתו ומדעתו הוא, מהי תקנת הציבור.
11.9 בספרה של המלומדת, פרופ' סמדר אוטולנגי, מובאים מקרים בהם קבעו בתי המשפט שתוכנו של פסק בורר מנוגד לתקנת הציבור ועיקרם - כאשר תוכנו של הפסק מביא לתוצאות בלתי חוקיות, בלתי מוסריות או שהוא מצווה דבר שאין לצוות עליו.
11.10 אין הדברים דומים לפסק הבורר נשוא החלטה זו. כל שקבע כב' הבורר הוא, שהמבקשת זכאית לשכר טרחה כפי שנקבע בהסכם שכר הטרחה שביניהם וכי מעבר להסכם זה לא נכרת בין הצדדים הסכם שכ"ט נוסף, ,כטענת המבקשת.
11.11 בהקשר לטענות המבקשת לגבי שכר ראוי – דחה אותן כב' הבורר הן מן הפן הדיוני (הרחבת חזית בסיכומים) והן מן הפן המהותי (סעיף 20 לפסק הבורר).
11.12 צודק ב"כ המשיבים בתהותו, האם סבורה המבקשת כי קביעה לפיה יש לכבד ולקיים הסכמים היא קביעה הנוגדת את תקנת הציבור.
11.13 מכל מקום, לא מצאתי כי תוכנו של פסק הבורר נוגד, באופן כלשהו, את תקנת הציבור – וגם דין טענה זו של המבקשת כלפי פסק הבורר – נדחית.
12. "...קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד" [סע' 24(10) לחוק הבוררות]

12.1 לטעמה של המבקשת, עיון בפסק הבורר מעלה כי הוא עצמו חש שגרם אי צדק
בקביעותיו.
12.2 המבקשת מדגישה כי המשיבים נהנו, במשך שנים רבות, מעבודתה המקצועית
וללא טיפולה המשפטי, לרבות לאחר מתן פסק הדין בתביעה המקורית, היו כל
ההישגים יורדים לטמיון.
12.3 על כן מתבקש בית המשפט להורות על ביטולו של פסק הבורר גם מן הטעם המנוי
בסעיף 24(10) לחוק הבוררות.
12.4 בסיכומיה היא מוסיפה, כי כב' הבורר נקלע לניגוד אינטרסים בשל העובדה שפסק
הדין טרם הופץ וכבר דרש הבורר תוספת לשכר טרחתו, דרישה שבעיני המבקשת
וב"כ נראתה מופרזת ואינה עולה בקנה אחד עם ההסכמות שהושגו ועם משך זמן הבוררות בפועל – ישיבה מקדמית שארכה 20 דקות וישיבת הוכחות שארכה שעה וחצי, כאשר לטענת כב' הבורר ארכה כתיבת פסק הדין 53 שעות.
12.5 ככל שכוונת המבקשת בהעלאת טענה זו – לראשונה בסיכומים - היתה להטיל ספק
באמינותו וביושרו של כב' הבורר, מן הראוי היה שלא היתה מועלית.
12.5.1 מדובר בשופט בדימוס, שאין לבית המשפט ספק ביושרו ובהגינותו גם מתוך היכרות אישית איתו כמי שכיהן בבית משפט השלום באשדוד.
12.6 עיון בפסק הדין היסודי, המקיף והמנומק כדבעי מוציא את האפשרות שכב' הבורר שינה את פסק הבורר בעקבות חילוקי הדעות לגבי שכרו.
12.7 לא מצאתי בפסק הבורר כל עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל

פסק דין
סופי
12.8 כמפורט לעיל, דווקא מתוך אמפטיה למבקשת עמד כב' הבורר על התוצאה הקשה של פסק הבורר למבקשת – הנתבעת שבפני
ו, על רקע הטיפול המשפטי שניתן על ידה למשיבים (סעיף 23 לפסק הבורר).
12.9 מעבר לדרוש להכרעה בפסק הבוררות – וכך גם ציין כב' הבורר בסעיף 26 לפסקו – מטעמים שלפנים משורת הדין - הוא הוסיף שייתכן שנסיבות העניין היה בהן כדי להצדיק שינוי תנאי הסכם שכר הטרחה שבין הצדדים, אולם משהתברר בפני
ו כי לא פעלה לשינוי תנאי המסמך המוסכם בעניין שכר טרחתה, לא היה לאל ידו לסייע לה.
12.9.1 יחד עם זאת המליץ, כאמור, בפני
המשיבים – מבלי שהדבר יחייבם = לוותר על סכום מסויים.
12.10 המסקנה המתבקשת היא איפא, כי גם בהקשר לעילת ביטול נטענת זו – יש לדחות את טענות המבקשת.

13. סעיף 26 (א) לחוק הבוררות "נגרם עיוות דין…"
13.1 לטענת המבקשת, הגיע כב' הבורר, בפסק דינו, לעיוות דין, לתוצאה שאין הדעת
סובלתה ולטעמה, השארתו על כנו תגרום לה לעוול משווע.

13.2 המבקשת מפנה לפסיקה ולספרות משפטית בהקשר למהות המונח "עוות דין" ובין היתר לדברי כב' השופט חריש בת.א. (ת"א) 3251/72 דוידוביץ נ' ועקנין, פ"מ (3) 13, 18: "…יש ועוות הדין נעוץ בהכרעה המעוותת, הבלתי שקולה, המקפחת והגורמת עוול…"
13.3 ראשית יודגש, כי סעיף 26 דן בסייגים לביטול הפסק וסעיף 26(א) לחוק הבוררות מקנה לבית המשפט סמכות לדחות בקשת ביטול של פסק בורר, על אף קיומה של אחת מעילות הביטול המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אם הוא סבור שלא נגרם עיוות דין.
13.3.1 במקרה הנדון, כמפורט לעיל, נחה דעתי כי לא נתקיימה אף לא אחת מעילות הביטול שנטענו על ידי המבקשת.

13.4 יתירה מכך, לא שוכנעתי כי פסק הבורר יצר עיוות דין שכן הוא קבע שעל המבקשת
להסתפק בשכר הטרחה המוסכם בין הצדדים בהסכם שכר הטחה ולא נכרת ביניהם הסכם שכ"ט נוסף, כטענת המבקשת.
13.5 בנסיבות אלה – נדחית בקשת המבקשת לבטל את פסק הבורר בשל "עיוות דין"
כביכול.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה לבטל את פסק הבורר.
2. בהתאם להוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, הנני מאשר את פסק הבוררות מיום 12/2/08,
נשוא המרצת הפתיחה.
3. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד
הוצאתן ועד למועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין
ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד ליום התשלום בפועל

ניתנה היום, כ"ב אב תש"ע, 02 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.
__________________________
חיים חדש
, שופט
סגן נשיא
בית משפט השלום באשדוד
ה"פ 78-08 עוד ורשואר נ' הוד ואח'

1 מתוך 17









הפ בית משפט שלום 78/08 עו"ד אסתר עוד ורשואר נ' ראובן הוד, יצחק אביטן עליזה, חן ג'קי ואח' (פורסם ב-ֽ 02/08/2010)