פסקי דין על פאדי אבו נאג'י | פסקי דין על פתחי מחמוד | פסקי דין על חסן אבו נאג'י |

13557-07/10 מת     05/08/2010




מת 13557-07/10 מדינת ישראל נ' פאדי אבו נאג'י, פתחי מחמוד, חסן אבו נאג'י




לך



9


בית משפט השלום בחיפה

מ"ת 13557-07-10 מדינת ישראל
נ' אבו נאג'י(עציר) ואח'



05 אוגוסט 2010


בפני
כב' השופט ערן קוטון

המבקשת

מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1.
פאדי אבו נאג'י

2.
פתחי מחמוד

3.
חסן אבו נאג'י



<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד חורי
ב"כ המשיבים – עו"ד יוחאי אדרי
המשיבים בעצמם ע"י הליווי

החלטה

לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה בת"פ 13502-07-10.
כתב האישום מגולל מסכת נרחבת ומקיפה שעניינה קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף ושימוש במסמך מזויף. למשיב 3 אף מיוחסת עבירת גניבה.
כתב האישום –
על פי עובדות כתב האישום יצרו שלושת המשיבים קשר עם אנשים שונים (להלן: "המתלוננים") אשר העמידו את רכביהם למכירה באזור חיפה.
בעבור רכישת רכבי המתלוננים, הציעו המשיבים להפקיד בחשבון הבנק של המתלוננים שיקים אותם זייפו, בידיעה כי בכוונתם לעשות שימוש בשיקים המזויפים ולקבל עבורם במרמה את רכבי המתלוננים.
בנסיבות אלה, החל מחודש ינואר 2010 ועד לחודש יוני 2010, קיבלו המשיבים במרמה רכבים אליהם מתייחס כתב האישום, כאשר המתלוננים נותרו ללא רכביהם וללא כספי המכירה.
המשיבים קיבלו רכבים בשווי של מאות אלפי שקלים, ביודעם כי אין ביכולתם ובכוונתם לשלם למתלוננים בעבור הרכבים.
סבורה המבקשת כי יש בפעילות המשיבים נסיבות מחמירות, בכך שפעולתם נעשתה בצוותא, בכך שעסקינן בהיקף נרחב של רכוש, בכך שמדובר בשיטתיות ובמעשי מרמה בהיקף נרחב וכן בשל הישנות המקרים בתקופה בה נעשו ובריבוי הקורבנות.

האישומים –
כתב האישום אוחז 16 אישומים, כאשר חלקם מתייחסים לחלק מן המשיבים. מצאתי לנכון לפרט בתמצית את האמור בכל אישום ואישום.

האישום הראשון
מיוחס למשיבים 2 ו-3 - על פי האישום, ביצע משיב 3 עבודות אחזקה בביתה של אהובה ברכה, בחודש ינואר 2010. במועד זה גנב משיב 3 מבית אהובה ברכה פנקס שיקים, אשר הכיל לא פחות מ-16 המחאות.
משיבים 2 ו-3 הגיעו לחנות לחומרי בנין וקבלו במרמה ציוד ומוצרים, בכך שזייפו 15 שיקים, מילאו פרטים על השיקים וחתמו עליהם בשם אהובה ברכה.
המשיבים השתמשו בשיקים המזויפים בכך שמסרו אותם לבעל חנות חומרי הבנין, כאשר הסך הכולל עומד על 35,000 ₪. בנוסף, זייפו המשיבים שיקים של אדם שהלך לעולמו, מילאו פרטיהם על השיקים, חתמו עליהם בשמו של המנוח והשתמשו בשיקים המזויפים בכך שמסרו אותם לבעל החנות בתמורה לציוד ומוצרי בנין.
סכום השיקים הנוסף נאמד ב-15,500 ₪. שווי חומרי הבניין הכולל עומד על סך של 50,500 ₪.

האישום השני
מיוחס למשיב 3 - על-פי האישום, בתאריך 21.1.10 העמיד עזרא בחר את רכבו למכירה. משיב 3 פגש את בנו של עזרא בחר וסוכם כי ירכוש את הרכב תמורת 16,000 ₪.
בתאריך 22.1.10 או בסמוך, זייף משיב 3 שיק על סך 17,800 ₪, והשתמש בשיק בכך שמסרו לבנו של עזרא בחר. תמורת השיק המזויף קיבל משיב 3 את הרכב וכן סך של 2,800 ₪ במזומן. לאחר העברת הבעלות והחזקה ברכב, חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל". בתאריך 9.2.10 מכר משיב 3 את הרכב לאדם אחר בתמורה ל-5,000 ₪.

האישום השלישי
מיוחס למשיב 3 - על פי האישום, בתאריך 11.2.10 העמידה נילי קרפיסמן את רכבה למכירה. בתאריך 11.2.10 פגש בה משיב 3 וסוכם כי ירכוש את הרכב תמורת 8,000 ₪.
בסמוך לכך, זייף משיב 3 שיק והפקידו בחשבונה של המוכרת. בהמשך קיבל במרמה את הבעלות והחזקה ברכב. לאחר העברת הבעלות והחזקה חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".

האישום הרביעי
מיוחס למשיב 3 - על פי האישום, בתאריך 12.2.10 העמיד טל מזרחי את רכבו למכירה. בתאריך 12.2.10 פגש בו משיב 3 וסוכם כי ירכוש את רכבו תמורת 13,200 ₪. בסמוך לכך זייף משיב 3 שיק והפקידו בחשבונו של המוכר. בהמשך קיבל משיב 3 את הבעלות והחזקה ברכב. לאחר העברת הבעלות והחזקה חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".
בתאריך 14.2.10 מכר משיב 3 את הרכב לאחרת, בתמורה ל-10,000 ₪.

האישום החמישי
מיוחס למשיב 2 - על פי האישום, בתאריך 23.4.10 העמיד צ'רלס צלניק את רכבו למכירה. בתאריך 23.4.10 פגש בו משיב 2 וסוכם כי ירכוש את רכבו תמורת 14,000 ₪. בהמשך, זייף משיב 2 שיק והפקידו בחשבונו של המוכר. עם הפקדת השיק קיבל משיב 2 את החזקה ברכב ולאחר העברת החזקה חזר השיק מסיבת "הוראת ביטול".

האישום השישי
מיוחס למשיב 2 - על פי האישום, בתאריך 11.5.10 העמידה חווה סגל פרליך את רכבה למכירה. בתאריך 11.5.10 פגש בה משיב 2 וסוכם כי ירכוש את רכבה תמורת 50,000 ₪. בהמשך זייף משיב 2 שיק והפקידו בחשבונה של המוכרת. בעקבות מעשיו קיבל משיב 2 את הבעלות והחזקה ברכב. לאחר העברת הבעלות והחזקה, חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".
עוד באותו יום, בסמוך לשעה 15:00, מכר משיב 2 את הרכב לאחר בתמורה ל-53,000 ₪ ששולמו במזומן.

האישום השביעי
מיוחס למשיבים 1 ו-2 - על פי האישום, בתאריך 12.5.10 העמידה מירב מזרחי את רכבה למכירה. משיב 1 התקשר בתאריך 12.5.10 למוכרת הרכב והשניים נפגשו. במהלך המפגש תיווך משיב 1 בין המוכרת למשיב 2 באמצעות טלפון, כאשר סוכם כי משיב 2 ירכוש את הרכב מהמוכרת תמורת 42,000 ₪ אותם יעבור לחשבון הבנק של המוכרת. בתאריך 13.5.10 זייפו משיבים 1 ו-2 שיק על סך 42,000 ₪, חתמו עליו בשם אחרים ומשיב 2 הפקידו בחשבון הבנק של המוכרת. המוכרת סירבה להעביר את הבעלות והחזקה ברכב עד שתוודא קבלת הכסף. בהמשך חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".
באישום זה מיוחסת למשיבים בין היתר, עבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

האישום השמיני
מיוחס לשלושת המשיבים
- על פי האישום, בתארך 13.5.10 העמיד לאוניד שפוקר את רכבו למכירה. בתאריך 13.5.10 התקשר משיב 1 למוכר ובאותו יום פגשו בו משיבים 1 ו-2. משיבים 1 ו-2 ביקשו לרכוש את הרכב תמורת 34,000 ₪, אשר יועברו לחשבון הבנק של המוכר. משיבים 1 ו-2 זייפו שיק על סך 34,000 ₪ ומשיב 2 הפקידו בחשבון הבנק של המוכר. לאחר הפקדת השיק נסעו משיבים 1 ו-2 עם המוכר לבנק הדואר שם קיבלו במרמה את הבעלות והחזקה ברכב. לאחר העברת הבעלות והחזקה, חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".
בתאריך 14.5.10 מכרו משיבים 2 ו-3 את הרכב לאחר בתמורה ל-30,000 ₪.

האישום התשיעי
מיוחס למשיבים 1 ו-2 – על פי האישום, בתאריך 14.5.10 העמיד עודד ויגדרזון את רכבו למכירה. בתאריך 14.5.10 התקשר משיב 1 למוכר והשניים נפגשו. באותו מועד סוכם כי משיב 1 ירכוש את הרכב תמורת 24,000 ₪ אותם יעביר לחשבון הבנק של המוכר. בתאריך 16.5.10 זייפו משיבים 1 ו-2 שיק על סך 24,000 ₪ ומשיב 2 הפקידו בחשבון הבנק של המוכר. בתאריך 16.5.10 בשעות הבוקר, פגש משיב 1 במוכר והודיע לו כי הפקיד בחשבונו את הסכום האמור. השניים נסעו לסניף הדואר לצורך ביצוע העברת בעלות על הרכב. בהתאם לבקשת משיב 1, הגיע משיב 2 לסניף הדואר שם קיבל מהמוכר את הבעלות ברכב ואת החזקה בו. בהמשך חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".
עוד באותו יום, מכר משיב 2 את הרכב לאחר.

האישום העשירי
מיוחס למשיב 1 – על פי האישום, בתאריך 16.5.10 העמידה נטע מרום את רכבה למכירה. בתאריך 16.5.10 פגש משיב 1 במוכרת וסוכם כי ירכוש את רכבה תמורת 39,000 ₪. בסמוך לכך, זייף משיב 1 שיק על סך 39,000 ₪ והפקידו בחשבונה של המוכרת. המוכרת סירבה להעביר את הבעלות והחזקה ברכב, עד שתוודא קבלת הכסף. השיק חזר מסיבת "חשבון מוגבל".
גם באישום זה מיוחסת למשיב בין היתר, עבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

האישים האחד עשר
מיוחס למשיבים 2 ו-3 - על פי האישום, בתאריך 17.5.10 העמיד אריה כוכבי את רכבו למכירה. בתאריך 17.5.10 פגש משיב 2 את המוכר וסוכם כי ירכוש את רכבו תמורת 40,000 ₪, אותם ביקש משיב 2 להעביר לחשבון הבנק של המוכר. בתאריך 16.5.10 זייפו משיבים 2 ו- 3 שיק על סך 40,000 ₪ ומשיב 2 הפקידו בחשבון הבנק של המוכר. בהמשך, פגשו משיבים 2 ו- 3 את המוכר בבנק הדואר, מקום בו קיבלו במרמה את הבעלות והחזקה ברכב. לאחר העברת הבעלות והחזקה חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".
בהמשך לאותו יום, מכרו המשיבים 2 ו- 3 את הרכב לאחר בתמורה לסך של 30,000 ₪.

האישום השנים עשר
מיוחס למשיבים 2 ו- 3 - על פי האישום, בתאריך 20.5.10 העמידה לריסה פלדמן את רכבה למכירה. בתאריך 20.5.10 פגש משיב 2 בבעלה של המוכרת וחתם על זיכרון דברים לרכישת הרכב. סוכם, כי משיב 2 ירכוש את הרכב תמורת 68,000 ₪ אותם יעביר לחשבון הבנק של המוכרת. בהמשך זייפו משיבים 2 ו-3 שיק ומשיב 2 הפקיד את השיק בחשבון הבנק של המוכרת. בתאריך 20.5.10 לאחר שהופקד השיק בחשבונה, הלכה המוכרת עם משיב 2 לבנק הדואר בנשר, שם קיבל משיב 2 את הבעלות ברכב אך טרם הועברה החזקה. לאחר העברת הבעלות חזר השיק מהסיבה "חשבון מוגבל". בתאריך 25.5.10 הגיעו משיבים 2 ו- 3 לקחת את רכבה של המוכרת אך היא ובעלה דרשו מהשניים להחזיר להם את הבעלות ברכב. משיב 2 ביצע העברת בעלות לטובת המוכרת.
גם באישום זה, מואשמים משיבים 2 ו-3 בעבירת ניסיון.

האישום השלושה עשר
מיוחס למשיבים 2 ו-3 - על פי האישום, בתאריך 24.5.10 העמיד אהרון לרנר את רכבו למכירה. בתאריך 24.5.10 פגשו משיבים 2 ו-3 את המוכר וסוכם כי ירכשו את הרכב בתמורה ל- 26,500 ₪ אותם יעבירו לחשבון הבנק של המוכר. בהמשך, זייפו משיבים 2 ו- 3 שיק ומשיב 2 הפקידו בחשבון הבנק של המוכר. לאחר מכן נסעו משיבים 2 ו-3 עם המוכר לבנק הדואר, שם קיבלו את הבעלות והחזקה ברכב. לאחר העברת הבעלות והחזקה חזר השיק מסיבת "חשבון מוגבל".
בתאריך 25.5.10 מכרו משיבים 2 ו- 3 את הרכב לאחר בתמורה לסך של 14,000 ₪.

האישום הארבעה עשר
מיוחס למשיבים 2 ו- 3 - על פי האישום, בתאריך 31.5.10 העמיד עידו ליברמן את רכבו למכירה. בתאריך 31.5.10 התקשר אל המוכר משיב 2 ובהמשך פגשו בו משיבים 2 ו-3. במעמד המפגש סוכם כי השניים ירכשו את הרכב מן המוכר בתמורה לסך של 32,000 ₪, אותם ביקשו להעביר לחשבון הבנק שלו. משיבים 2 ו- 3 זייפו שיק על סך 32,000 ₪ ומשיב 2 הפקיד את השיק בחשבון הבנק של המוכר. לאחר הפקדת השיק נסעו השניים עם המוכר לבנק הדואר, שם קיבלו ממנו את הבעלות והחזקה ברכב. לאחר העברת הבעלות והחזקה, חזר השיק מסיבת "אי כיסוי מספיק".
בתאריך 1.6.10 מכר משיב 2 את הרכב לאחר בתמורה לסך של 20,000 ₪.
האישום החמישה עשר
מיוחס למשיבים 2 ו-3 - על פי האישום, בתאריך 3.6.10 העמיד יהושוע גולד את רכבו למכירה. בתאריך 3.6.10 פגש משיב 2 במוכר וסוכם כי משיב 2 ירכוש את רכבו תמורת 82,000 ₪ אותם יעביר לחשבון הבנק של המוכר. בהמשך, זייפו משיבים 2 ו-3 שיק על סך 82,000 ₪ ומשיב 2 הפקידו בחשבון הבנק של המוכר. בסמוך לשעה 16:00, לאחר הפקדת השיק, נסעו משיבים 2 ו-3 עם המוכר לבנק הדואר, שם קיבל משיב 2 את הבעלות ברכב ומשיב 3 קיבל את החזקה בו. לאחר העברת הבעלות והחזקה, חזר השיק מסיבת ביטולו.
בתאריך 4.6.10 מכרו משיבים 2 ו-3 את הרכב למגרש מכוניות בתמורה לסך של 57,000 ₪.

האישום הששה עשר
מיוחס למשיבים 2 ו-3 - על פי האישום, בתאריך 7.6.10 העמיד יונה הראל את רכבו למכירה. בתאריך 7.6.10 התקשר משיב 2 למוכר ובאותו יום פגשו משיבים 2 ו-3 במוכר. סוכם כי השניים ירכשו את הרכב תמורת 63,000 ₪ אותם ביקשו להעביר לחשבון הבנק של המוכר. בהמשך, נסעו המוכר ומשיבים 2 ו-3 לסניף הדואר, שם קיבלו במרמה את הבעלות ברכב. טרם העברת החזקה לידי משיב 2, זייפו משיבים 2 ו-3 שיק ומשיב 2 ביקש לתת את השיק למוכר. המוכר סרב לקבל את השיק ולתת את החזקה ברכב למשיבים. משיב 2 הציג בפני
המוכר את טופס הפקדת השיק לחשבונו ובסמוך לכך העביר המוכר את החזקה ברכב למשיב 2. לאחר העברת הבעלות והחזקה חזר השיק.

ההליך וטענות הצדדים –
ב"כ המשיבים שייצגם תחילה, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ואף לא על עילת מעצר. ב"כ המשיבים ביקש להפנות את המשיבים לשרות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר מעצר בעניינם, קבלתי את בקשתו.
בדיון נוסף שהתקיים בבקשה, לאחר קבלת תסקירי המעצר, הוברר כי ייצוג המשיבים הוחלף. ב"כ המשיבים, אשר ייצגם בהמשך, ביקש לחלוק על קיומה של עילת מעצר, לאור טיב המעשים המיוחסים להם, אשר אינם מקימים עילת מעצר מכוח החוק.
כך או כך, לאחר קבלת תסקירי המעצר, ביקש ב"כ המשיבים לשחרר את משיבים 1 ו-3 לחלופות מעצר שהוצעו במהלך הדיון, ואילו את משיב 2 ביקש לשחרר לחלופת מעצר במסגרת אישפוזית לנפגעי סמים ואלכוהול. בהקשר זה הוגש מסמך לבית המשפט ונציג האישפוזית אף התייצב לדיון.
לאחר טיעוני הצדדים הוגשו לתיק בית המשפט הודעות המשיבים בחקירתם במשטרה. כן הוברר, כי משיב 3 נחקר בחודש מרץ 2010 בגין חלק מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ובהמשך שוחרר. עוד הוברר, כי במהלך הליכי המעצר החקירתי, שוחררו המשיבים, בין היתר, בהפקדה של סכום כסף גבוה בו לא הצליחו לעמוד.

ב"כ המבקשת טענה
, כי מסוכנותם של שלושת המשיבים עולה בברור ממעשיהם.
נטען, כי עסקינן במעשים חמורים ביותר שבוצעו לאורך תקופה ארוכה ואשר היקף הנזק שנגרם בגינם עולה על 600,000 ₪. כן הופנה בית המשפט למספר הקורבנות הרב שנפגעו ממעשי המשיבים, ובהם בעלי הרכבים אותם הונו המשיבים, אשר נותרו ללא רכבם וללא כספם. כך גם בעלי השיקים אשר בהם עשו המשיבים שימוש, תוך זיופם. כן נטען, כי קורבנות נוספים הם רוכשי הרכבים שקנו מהמשיבים את הרכבים בחלק מהמקרים, ובפועל קנו המה רכבים גנובים לגביהם מתנהלים הליכים אזרחיים. בית המשפט התבקש להתייחס לאקראיות בבחירת הקורבנות ומכאן למסוכנות שאינה מסוכנות נקודתית. עוד נטען, כי המשיבים, במרבית חקירותיהם, בחרו לשתוק ומשכך מסוכנותם מתעצמת.
הוגשו גיליונות הרשעותיהם הקודמות של המשיבים ונטען כי משיב 3 נחקר ושוחרר, אולם בחר לחזור לסורו, למרות שהיה מודע לחשדות הכבדים הרובצים לפתחו.
עברם של המשיבים, כמו גם דפוסי פעולתם, מעידים לדידה של המבקשת בצורה ברורה, כי אין מקום ליתן בהם אמון וכל חלופה לא תסכון להפיג מסוכנותם.
כן נטען, כי למעט בעניינו של משיב 3, לא בא שרות המבחן בהמלצה לשחרר את המשיבים והחלופה שהוצעה בעניינו של משיב 3 אינה יכולה לאיין מסוכנותו לאור האמור בתסקיר המעצר.
נטען, כי החלופה המוצעת היא במקום קרוב באופן יחסי לזירת פעילות המשיבים, מכאן, אף למקום מגורי המתלוננים השונים, אשר פרטיהם ידועים למשיבים. בהקשר זה הועלה חשש לשיבוש הליכי משפט.

ב"כ המשיבים טען, כל אשר ניתן לטעון לטובת מרשיו
.
ב"כ המשיבים סבור, כי מעשיהם של המשיבים אינם עונים על תבחיני הפסיקה, המתייחסים לעילת מעצר המבוססת על עבירות רכוש.
ביקש ב"כ המשיבים לערוך את האיזון הראוי בין זכות המשיבים לחרות ובין הצורך להגן על הציבור. כן הפנה אל פסיקה הקובעת, כי אם ניתן להסיר את החשש מפני סכנה לציבור, יש להעדיף פגיעה פחותה בחרות המשיבים ולשחררם בתנאים מגבילים.
ב"כ המשיבים טען, כי המעשים לא בוצעו בתחכום, שכן, הבעלות ברכבים הועברה בדואר, לאור יום והמשיבים לא הסתתרו מאחורי גורמים אחרים. המשיבים, כך נטען, ביצעו העברת בעלות חוקית ומסרו את פרטיהם האישיים. כן נטען, כי משיב 3 סבר, לאור שחרורו ממעצר בחודש
מרץ 2010, כי אין פסול במעשיו לכן המשיך בפעילותו. סבור ב"כ המשיבים כי קו הגבול בין מעשיהם הפליליים של המשיבים לבין היותם עולים כדי סכסוך אזרחי, הוא דק ביותר. לא מן הנמנע כי ההליך הפלילי כלל אינו מתאים לפתרון הסכסוכים.
נטען, כי נוכח העדים הרבים שנחקרו במהלך החקירה המשטרתית, לא ניתן לשבש את הליכי המשפט ואיש מן המתלוננים לא מתגורר בתחומי הישוב אשר בו הוצע לשכן את משיב 3.
עוד נטען, כי למעט משיב 2, שיתפו המשיבים פעולה עם המשטרה ומשיב 2 שיתף פעולה באופן חלקי, הגם ששמר על זכות השתיקה במרבית חקירותיו.
ב"כ המשיבים הבהיר, כי ההליך אמור להימשך תקופה ארוכה ואין מקום להותיר את המשיבים במעצר בכל אותה תקופה.
אשר למשיב 3 נטען, כי הוא אב ל- 5 ילדים ומשפחתו היא משפחה נורמטיבית. עברו הפלילי קשור בעבירות שנעברו בעבר הרחוק ותסקיר המעצר המליץ על שחרורו.
משיב 1 הוא אחיו מצד אביו של משיב 3 ומצבו הבריאותי אינו שפיר. משיב 1 נפגע על ידי המשטרה במהומות אוקטובר 2000 ואף זכה לפיצוי מהמדינה על נזקיו. משיב 1, עסק, כך נטען, בעסקי מסעדנות, אלא שעסקו קרס. עוד הופנה בית המשפט לעובדה שמאז שנת 2003 לא נרשמו לחובתו הרשעות.
אשר למשיב 2 הובהר, כי מדובר באדם המכור לסמים קשים ולכן יש מקום להורות על שחרורו לאישפוזית , אליה פנה טרם מעצרו.
לגישת ב"כ המשיבים, באיזון הכולל, נכון וראוי לבחור ביחס לשלושת המשיבים בדרך של שחרור לחלופת מעצר, תוך איון המסוכנות אליה התייחסה המבקשת ונטרול החשש משיבוש הליכי משפט והתחמקות מאימת הדין.

חלופות המעצר המוצעות –
כאמור, הוצעו חלופות מעצר. בהקשר זה העידו בבית המשפט אחותו של משיב 3 ובן זוגה, כמו גם רעייתו של משיב 3. לענין משיב 1 העידה אמה של רעייתו הדרה בנצרת.
לאחר הדיון הוצע לצרף מפקחת נוספת בעניינו של משיב 1.

דיון והכרעה –
עילת מעצר –
כמפורט לא נעורה מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראייתית להוכחת האשמה. מחלוקת מסוימת נעורה באשר לקיומה של עילת מעצר. בסוגיה שבמחלוקת, חלקי עם המבקשת.

לא לחינם פירטתי את תמצית האישומים, באשר עסקינן במעשים חמורים ביותר אשר נעשו לאורך תקופה ארוכה, לעיתים יום אחר יום, כאשר המשיבים מפילים ברשתם אנשים תמימים אשר נבחרו אקראית, רק בשל העובדה כי ביקשו למכור את רכבם. מרבית האנשים הנזכרים נותרו בסופו של יום ללא רכביהם וללא התמורה הכספית ששולמה בגין מכירת הרכבים.
המשיבים לכאורה, בצורה מתוחכמת, באופן שיטתי, פעם אחר פעם, לעיתים יום אחר יום, זייפו שיקים של אנשים שונים, הפקידו את השיקים בחשבונות הבנק של המוכרים, בחלק מן המקרים לאחר קבלת הרכב מן המוכרים, ובטרם גילו המוכרים כי השיקים נעדרי כיסוי, עשו למכירת הרכבים לצדדים שלישיים.
עסקינן, כך לכאורה, במערכת משומנת היטב, אשר גרמה נזק וסבל רב לקורבנות תמימים רבים, הן בעלי הרכבים, הן בעלי השיקים והן רוכשי הרכבים.
אמת נכון, העבירות בהן מדובר אינן מקימות עילת מעצר חקוקה, אך נוכח היקף הפעילות, השותפות, הקורבנות הרבים, התחכום, השיטתיות וסכומי הכסף הגדולים, דומה כי מסוכנותם של המשיבים ברורה על פניה.

כאמור בבש"פ 10350/08 סמיר הייב נ' מדינת ישראל
, פורסם באתר משפטי –
"... הרי שהמבחנים שנקבעו בעניין פרנקל אינם צריכים להתקיים באופן מצטבר על מנת שתקום עילת מעצר במקרה של עבירות רכוש:
"... עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור.""

כן נאמר בבש"פ 6422/07 ישראל (סרוליק) טאייב נ' מדינת ישראל
, פורסם באתר משפטי –
"אוסיף ואומר כי להשקפתי, קביעת בית המשפט המחוזי בדבר המסוכנות הנשקפת מן העורר, בדין יסודה. ההלכה הפסוקה קבעה, כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר עשויות להיות כאלה המסכנות את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור (ראו, למשל, בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(4) 268, 272; בש"פ 8746/04 פלד נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 2.11.04) וזהו, להשקפתי, מצב הדברים בעניינו של העורר, לו מיוחסת שורה ארוכה של עבירות מרמה, אשר בוצעו באופן שיטתי ובמתכונת קבועה, בהיקף כספי ניכר וכלפי מספר רב של מתלוננים שנפלו ברשתו. מעשים אלה כשלעצמם, מקימים עילת מסוכנות המצדיקה את מעצרו של העורר."

לכל אלו יש להוסיף את מאפייניהם האישים של המשיבים.
לחובת משיב 1 רשומות 6 הרשעות קודמות ובהן עבירות אלימות, שימוש וסחר בסם מסוכן ועבירת הריגה.
לחובת משיב 2 רשומות 28 הרשעות קודמות בגין עבירות רכוש, עבירות אלימות ועבירות סמים.
משיב 2 שוחרר לפני תקופה לא ארוכה מריצוי עונש מאסר.
לחובת משיב 3 רשומות 5 הרשעות קודמות ובהן עבירות רכוש, עבירות מרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף ומשיכת שיק ללא כיסוי.

בשקלול כלל הנתונים, לרבות מעשי המשיבים ועושיהם, סבור אני, כי קמה ביחס למשיבים עילת מעצר המבוססת על הסיכון הרב הרובץ לפתחם.
עם זאת אציין, לאור ההודעות שהוגשו לעיוני, כי למעט משיב 2, לא שמרו המשיבים על זכות השתיקה, הגם שבחלק בלתי מבוטל מהודעותיהם ביכרו שלא למסור תשובות ענייניות לשאלות שנשאלו, בפרט שמשיב 1 התעמת לא פעם עם החוקרת שחקרה אותו.
עוד יצוין, כי משיב 3 בהודעותיו הראשונות מחודש מרץ 2010, שיתף פעולה ומסר פרטים לא מעטים אודות מעשיו.

שקילת שחרור המשיבים לחלופת מעצר –
על רקע כלל האמור עד כה, פניתי לבחון את אפשרות שיחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, שכן, כאמור בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996
-
בית המשפט לא יתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה;

כך יש לדרוש וכך לקיים, שחרור הוא הכלל ומעצר הינו בבחינת חריג.

לשם בחינת חלופת מעצר, הופנו שלושת המשיבים לשרות המבחן והוגשו בעניינם תסקירי מעצר.

תסקירי המעצר –

באשר למשיב 1
צוין כי גדל בסביבה קשה ובהיותו נער גרם למותו של אביו.
במהלך מהומות אוקטובר נפגע המשיב מירי והוכר כנכה על ידי הביטוח הלאומי, לאחר כריתת חלק מריאותיו בעקבות פציעה. בעבר השתמש המשיב בסמים קשים אך לטענתו, בסוף שנת 2003 התנקה מסמים ומאז שומר על ניקיון רציף. שרות המבחן מסר כי עלו סימני שאלה בהקשר לדבריו אודות ניקיון רציף מסמים, ללא מעידות. המשיב גילה מודעות נמוכה לדפוסי חשיבה התמכרותיים, אך גילה מודעות למצבי סיכון העלולים להחזירו לשימוש פעיל בסמים. המשיב תאר, כי השיג איזון בחייו והביע מצוקה נוכח מעצרו. המשיב טען, כי טרם מעצרו, צבר חובות כספיים בעקבות אי הצלחה עסקית. אשר למעשיו הנטענים, נמנע המשיב מלשתף את שרות המבחן וענה כי הרבה לשהות בבית אחיו, משיב 3. המשיב התמקד ברצונו להשתחרר והביע נכונות לעמוד בהתחייבויות במסגרת חלופת מעצר. שרות המבחן התרשם, כי המשיב טשטש מידע על מנת להציג תמונה חיובית, המצביעה על יכולותיו וכוחותיו לתפקד באופן תקין. טשטוש זה מונע מן המשיב להיעזר בגורמי טיפול, להעמיק מודעותו העצמית ולערוך שינוי משמעותי בדפוסי התנהגותו. משכך, העריך שרות המבחן, כי יכולתו של המשיב לעמוד בתנאי מעצר בית, היא מוגבלת. המשיב הציע להשתחרר למעצר בית בבית אמו ובפיקוח אשת אחיו ואמה של ארוסתו.
שרות המבחן שוחח עם כל השלוש. הוברר, כי האם מתקשה בשמיעה וידעה פרטים כלליים אודות נסיבות מעצרו. ניכר היה כי האם נוקטת בגישה מגוננת ומתקשה להתבונן בחומרה על החשדות המונחים לפתח המשיב. רעיית אחיו היא אישה צעירה, אם לילדה כבת שנה ומתגוררת בבית אמו של המשיב. לחובת בעלה עבר פלילי והוא ריצה בעבר עונשי מאסר. אמה של ארוסתו, גרושה ואם לארבעה, עקרת בית ומתקיימת בעיקר מתשלום מזונות. הנ"ל מסרה, כי היא מכירה את המשיב מזה שנים רבות וכן את התנהגותו העבריינית וההתמכרותית בעבר. היא מסרה כי היא מתגוררת באותו בניין ושוהה מספר שעות ניכר בבית אמו של המשיב. שלושת המפקחות המוצעות מסרו, כי קבלו בהפתעה את הידיעה על מעצרו של המשיב, אך הבינו את משמעות הפיקוח. אמו של המשיב הטילה ספק בנחיצות התנאים המגבילים. שרות המבחן התרשם, כי האם לא תוכל להציב את הגבולות הנדרשים למשיב, אם כי שתי המפקחות האחרות גילו יחס אחראי ורציני. למרות האמור לעיל, לאור מעורבותן הרגשית של השלוש, קשייהן להבין את מורכבות דפוסי חשיבתו והתנהגותו של המשיב, סבור שרות המבחן כי הללו יתקשו בהצבת גבולות למשיב ובדיווח לרשויות האכיפה. להערכת שרות המבחן, המפקחות המוצעות אינן מתאימות. נוכח ההתרשמות מן המשיב, נמנע שרות המבחן מהמלצה לשחרר את המשיב.

נוכח האמור בתסקיר הוצעה במהלך הדיון אמה של ארוסתו של המשיב כמפקחת עיקרית בביתה ישהה המשיב.
האם התייצבה בבית המשפט ומסרה כי היא אמה של אשת המשיב ולא של ארוסתו.
כך או כך, הסבירה המפקחת המוצעת, כי היא מכירה את המשיב שנים רבות והביעה נכונות לקלוט אותו בביתה לחלופת מעצר.

בדיון נוסף הוצעה מפקחת נוספת. הוברר כי עסקינן באחותה של המפקחת העיקרית המוצעת וזו טענה כי היא מכירה את המשיב שנים רבות ויכולה לעזור לאחותה בפיקוח על המשיב כאשר אחותה תאלץ לעזוב את ביתה לזמן קצר.
באשר למשיב 2
צוין בתסקיר המעצר כי עבד עובר למעצרו באיסוף ברזל והתגורר עם בת זוג המוכרת כמכורה לסמים. במשך השנים אף המשיב הוכר כמכור לסמים. שרות המבחן מסר, כי המשיב מוכר לו מחקירות קודמות ובעבר התרשם כי המשיב חווה את עצמו כשעיר לעזאזל במשפחתו. המשיב החל להשתמש בסמים בשנת 1989 בעקבות מות אחיו. רוב חייו הבוגרים נסובו על פי ההתרשמות, סביב השימוש בסמים מסוכנים וריצוי עונשי מאסר. המשיב טען, כי שמר לאורך תקופה משמעותית על ניקיון מסמים אך תהליך השיקום נקטע עקב טענות בדבר אלימות כלפי בת-זוג, בגינה אף ריצה עונש מאסר. המשיב הביע הבנה נמוכה לדפוסי אישיותו וחשיבתו ההתמכרותיים, לגביהם נקט בגישה של טשטוש והכחשה. הוסבר, כי בשנים האחרונות גילה קושי ניכר להיגמל מהתמכרותו הקשה וכיום הביע בפני
שרות המבחן רצון להיות מטופל במסגרת עירונית. להערכת שרות המבחן, רצון זה מבוסס בין היתר, על רצונו להשתחרר ממעצר. כן נטען, כי מוכנותו כיום להשתלב בטיפול גמילה מסמים מונעת ממוטיבציה חיצונית ולא פנימית. בנוסף, ההתרשמות היא כי כוחותיו לערוך שינוי הם דלים, לכן יתקשה להפיק תועלת במסגרת טיפולית. שרות המבחן זימן את אחיו של המשיב לשיחה, אולם האח לא יצר קשר. להערכת שרות המבחן התמכרותו הפעילה של המשיב לסמים, אורחות חייו העבריניים וקשיים להתבונן במצבו, מצמצמים את יכולתו לעמוד בגבולות מעצר בית.
משכך, נמנע משרות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב.

באשר למשיב 3
נמסר כי הוא אחיו מצד אביו של משיב 1, והיווה דמות הורית משמעותית עבור אחיו. רעייתו מהווה עבורו דמות מסייעת. המשיב עבד בבנין, בהמשך הקים צוותי עבודה וביצע עבודות שיפוץ ואחזקה. בעבר אף שימש המשיב כמעסיק עבור מטופל אחר של שרות המבחן. המשיב, כך נטען, נקלע לקשיים כלכליים וחובות בעקבות חזרת שיקים של חברה, אשר עבורה ביצע עבודות בניה. במצב זה, לווה המשיב כספים בשוק האפור ולא עלה בידו להחזיר את חובותיו. המשיב הוצא מן הבית בו התגורר וחווה איומים על חייו מטעם גורמים בשוק האפור. בני משפחתו תארו אותו כאדם רגשן ובמהלך השיחה עם שרות המבחן אף הגיב המשיב בבכי. נמסר, כי המשיב אינו מפנים ערכים פליליים ובחר לקבל אחריות בפני
שרות המבחן על המעשים המיוחסים לו, מתוך רצון פנימי להכיר בכשל המוסרי שבמעשיו. כן הובעה הזדהות עם סבלם של קורבנות מעשיו. יחד עם זאת, לאור פעילותו בהשפעת טעויות וחשיבה אימפולסיבית, סבור שרות המבחן כי קיים סיכון להישנות מעשים לא שקולים במצבים של המשך מצוקה.
ניתן להפחית את הסיכון על ידי טיפול, אשר יסייע למשיב להתמודד באופן רציונאלי עם טראומות מעברו.
סבור שרות המבחן, כי יש מקום לשקול את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו בעוספיא בפיקוח האחות, בן זוגה ורעייתו של המשיב. שרות המבחן נפגש עם כל השלושה והתרשם כי הם מבינים את משמעות הפיקוח ומסוגלים לדווח לרשויות אודות הפרה.
משכך, הומלץ על שחרור המשיב לחלופה, תוך הטלת צו פיקוח מעצר למשך 6 חודשים.

שקלתי את טיעוני הצדדים ואת עמדת שרות המבחן.

לסופו של יום, סבור אני, כי אין מקום לקבל את בקשת ב"כ המשיבים ואין להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

אשר למשיב 1, הוצעה חלופה אשר אינה מתאימה לפיקוח ולריסון.
האשה שהתייצבה בבית המשפט הגדירה את עצמה כאמה של רעייתו, בעוד שבפני
שרות המבחן הוצגה כאמה של ארוסתו. כך או כך, עסקינן באשה הגרה בגפה ומטופלת בארבעה ילדים חלקם קטנים. התרשמתי ממנה באופן בלתי אמצעי, ונוכח מעשי המשיב, עברו הפלילי והאמור בתסקיר המעצר, איני סבור כי תוכל לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת ממעשיו.

אשר למפקחת הנוספת, זו הוצעה כסיוע בלבד בזמנים בהם המפקחת העיקרית תאלץ להעדר מביתה ואין בסיוע זה כדי לחזק באופן ממשי את הפיקוח, שכן מדובר בפיקוח חלופי. למעלה מכך, לא התרשמתי כי בכוחה של המפקחת הנוספת לנטרל באופן ממשי את המסוכנות הרבה העולה ממעשי המשיב וספק בעיני אם ניתן לתת במפקחת הנוספת את האמון הנדרש בפרט לאור העובדה שבאופן תמוה שכחה שנחקרה ע"י המשטרה לפני שנה בלבד.

אשר למשיב 2, כאמור, עסקינן באדם המכור לסמים, אשר לחובתו עבר פלילי כבד ביותר ושוחרר ממאסר לפני תקופה לא ארוכה. שרות המבחן סבר, כי התמכרותו הפעילה לסמים, אורחות חייו העבריינים וקשיים להתבונן במצבו, מצמצמים את יכולתו לעמוד בגבולות מעצר בית. הוגש אישור מטעם האישפוזית - טמרה, לפיה התקבל המשיב לטיפול במרכז, לתקופה של 21 יום, בכפוף להמצאת בדיקות רפואיות ואישורן על ידי רופא, כמו גם הסדרת התשלום. ב"כ המשיבים טען כי המשיב פנה אל האישפוזית בטרם נעצר, אולם אין במסמך שהוגש כל אינדיקציה לענין זה, בפרט שהמסמך נרשם ביום 14.7.10, יום הדיון עצמו.
עוד יצוין, כי שרות המבחן בחן את נכונות ויכולת המשיב לעמוד בטיפול גמילה, והתרשם, כי רצונו להיות מטופל במסגרת עירונית, מונע מהגדלת סיכוייו להשתחרר ממעצר ונכונותו מבוססת על מוטיבציה חיצונית.
נוכח מעשיו, עברו הפלילי והאמור בתסקיר המעצר, אין מקום להורות על שחרורו של המשיב, בפרט שהלכה עימנו, לפיה שחרור להליכי גמילה ייעשה בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר המעצר גדע הליך גמילה שהחל קודם לכן. לא זה המצב בדוננו ואפשר כי ההיפך הוא הנכון.

אשר למשיב 3, כמפורט, שרות המבחן המליץ בסופו של יום לשחררו לחלופת מעצר בבית אחותו. שקלתי עניינו, אך איני סבור כי ניתן לקבל את ההמלצה.
אחותו התייצבה בבית המשפט ולא ידעה להגיד לבית המשפט בגין אילו נסיבות עצור המשיב. בעלה הבהיר שהוא מודע לעבירות המיוחסות למשיב, אולם לדבריו, המשיב לא ביצע את המיוחס לו. יחסם המגונן של השניים מעלה ספק של ממש ביכולתם לשמש פיקוח ובקרה מרסנים דיים על התנהלות המשיב. למעלה מכך הובהר, כי המשיב נקלע לחובות משמעותיים, נמצא במצוקה כלכלית ואף חווה איומים מצד גורמים בשוק האפור.
על פי הנראה, אלו, בין הגורמים שהביאו את המשיב לביצוע העבירות. מצבו הכלכלי של המשיב, מטבע הדברים לא הוטב ומצוקתו הכלכלית לא קבלה, על פי הנראה, מרפא ומזור. לפיכך, לא מן הנמנע כי אותן נסיבות, שהביאו את המשיב להסתבכויותיו הנוכחיות, יובילוהו גם בעתיד, בהיותו משוחרר, לביצוע עבירות נוספות. אף שרות המבחן ציין, כי קיים סיכון להישנות מעשים לא שקולים במצבים של המשך מצוקה.
לכך יש להוסיף כי בעברו הפלילי רשומות הרשעות זהות, גם אם בוצעו לפני תקופה ניכרת.
עיינתי בהודעות המשיב ונראה ברורות, כי המשיב תחילה מוסר שפעל מחוסר ברירה, לאור מצבו הכלכלי. בהודעות מאוחרות יותר, נמנע המשיב מליתן הסברים מפורטים לראיות שהוצגו בפני
ו.

למעלה מכל אלה, לא ניתן להתעלם ממעורבותו העמוקה של המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומן העובדה שמיוחסות לו עבירות רבות ביותר לרבות עבירת גניבה של פנקס שיקים. אף יש לתת משקל של ממש לעובדה כי המשיב נעצר ונחקר בגין האישומים הראשונים שבכתב האישום ובהמשך שוחרר ממעצרו. אם ניתן היה לסבור כי ישנה דרכיו בעקבות כך, הוכיח המשיב את ההיפך הגמור, שב לסורו וקשר קשר עם יתר המשיבים, תוך הפעלה מסתברת ולכאורית של משיב 2, על מנת למנוע את חשיפתו האישית.

על רקע האמור לעיל, סבור אני כי לא ניתן לתת במשיב 3 את האמון הנדרש לשם שחרורו ממעצר וקשה ביותר לסמוך עליו כי יקפיד על תנאי שחרור כלשהם.



אשר על כן, לאחר שנאמר כל שנאמר, אני מורה על מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים בתיק הפלילי שלעיל.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תש"ע, 05/08/2010 במעמד הנוכחים.

ערן קוטון
, שופט








מת בית משפט שלום 13557-07/10 מדינת ישראל נ' פאדי אבו נאג'י, פתחי מחמוד, חסן אבו נאג'י (פורסם ב-ֽ 05/08/2010)