פסקי דין על יגאל שרון | פסקי דין על קאנטרי בת הדר בע"מ

2609/09 תעא     05/08/2010




תעא 2609/09 יגאל שרון נ' קאנטרי בת הדר בע"מ




בפני

כבוד סגנית הנשיא השופטת יהודית גלטנר-הופמן

התובע
יגאל שרון

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי נגר


נגד
הנתבעת
קאנטרי בת הדר בע"מ

פסק דין
1. בפני
נו תביעתו של מר יגאל שרון
(להלן:"התובע") לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה שבועית ופיצויי הלנה בגין אי תשלומם, פדיון חופשה שנתית, הפרשי דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין עגמת נפש.

העובדות והשתלשלות העניינים

2. הנתבעת, הינה חברה פרטית המפעילה, בין היתר, את מתחם הבריכה ביישוב בת הדר, השייך למועצה האזורית חוף אשקלון.

3. התובע, שימש כעובד תחזוקה כללי, עבד בנתבעת החל מיום 1/7/04 ועד ליום 4/9/05.

4. התובע עבד 6 ימים בשבוע ולעיתים עבד גם בימי שבת.

5. התובע קיבל שכר חודשי גלובלי בסך של 4,500 ₪.

6. התובע הגיש תביעתו בתחילה גם כנגד מר אברהם לולו- שמריז, אחד מבעלי הנתבעת וקרוב משפחתו של התובע (גיסו לשעבר) שהוגדר כנתבע 2, אולם במסגרת הדיון מיום 8/4/10 ביקש התובע באמצעות בא כוחו למחוק תביעתו כנגד הנתבע 2.

7. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה. התובע טוען כי פוטר מעבודתו בנתבעת לאלתר, עת שהה בחופשת מחלה ואילו הנתבעת טענה כי התובע התפטר מעבודתו בכך שחדל להתייצב בנתבעת, ללא כל מתן הודעה מוקדמת.

8. הנתבעת מסרה לתובע מכתב פיטורים על הפסקת עבודתו בנתבעת החל מיום 4/9/05 (נספח א' לכתב התביעה).

9. לתובע שולמו פיצויי פיטורים.

הראיות

10. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. התובע נחקר בבית הדין. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם מר אברהם לולו-שמריז
(להלן: "לולו-שמריז"), אחד מבעלי הנתבעת ומנכ"ל הנתבעת, אשר נחקר בפני
בית הדין.

דיון והכרעה

11. להלן נדון בתביעות התובע אחת לאחת.

נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים

12. טרם דיוננו בתביעות התובע לגופן, יש לקבוע מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים. התובע כאמור לעיל, טען כי פוטר מעבודתו בנתבעת , עת שהה בחופשת מחלה ואילו הנתבעת טענה כי התובע היה זה שסיים את עבודתו בנתבעת וחדל להתייצב במקום העבודה.
בתצהירו ציין לולו-שמריז כי לקראת סוף תקופת עבודתו של התובע בנתבעת, התברר לו כי התובע אינו מיומן בעבודתו, הוא גורם לנזקים כבדים, ממריד את העובדים ונקלע לעימותים קשים עם צוות העובדים וההנהלה. התובע זומן לשיחת בירור בנושא ולאחר השיחה שנערכה בינו לבין התובע, בחר התובע שלא לשוב לעבודה ובכך למעשה התפטר מעבודתו בנתבעת.

13. נציין כי טענת הנתבעת בעניין זה כלל לא הוכחה. מלבד העלאת הטענה לא הוכח כי התובע היה זה שזנח עבודתו בנתבעת לאחר שננזף על ידי לולו שמריז. עדותו של התובע לפיה פוטר עת שהה בחופשת מחלה, אשר היתה עקבית בעניין זה, לא נסתרה על ידי הנתבעת ואנו מעדיפים אותה על פני גרסת הנתבעת. בנסיבות אלה יש לקבוע כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת.

14. חיזוק למסקנתנו כי התובע פוטר מעבודתו ולא התפטר ממנה, ניתן למצוא גם בראיות שהונחו בפני
נו בתיק זה.

15. אין חולק כי במקרה שלפנינו הנתבעת נתנה לתובע מכתב פיטורים המלמד על הפסקת עבודתו בנתבעת ביום 4/9/05. הנתבעת טענה בעניין זה כי המכתב ניתן לתובע לפנים משורת הדין ועל מנת שיוכל לקבל דמי אבטלה.

16. על פי הפסיקה, אמנם במקום בו מעביד נותן לעובד שהתפטר מכתב פיטורים על מנת שהעובד יוכל לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי,לא מחויבת הקביעה כי העובד פוטר. אולם במקרה שכזה מוטל הנטל על המעביד להוכיח כי המכתב אינו משקף את המציאות (ע"ע 65/99 אלינס נ' תורג'מן, לא פורסם; ע"ב 912263/99 יואל לוגסי נ' יריב דרדיקמן, לא פורסם)

17. הנתבעת כאמור לא עמדה בנטל זה ומלבד העלאת הטענה כי התובע בחר שלא לשוב לעבודתו לאחר עימות מילולי עם לולו שמריז, לא השכילה להוכיחה. המדובר בטענה שהועלתה באופן כללי וללא כל פירוט או עדות תומכת. עוד נוסיף בעניין זה כי הנתבעת לא טענה בטענות ההגנה שלה בכל הנוגע לתביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת, כי התובע התפטר מעבודתו אלא טענה טענות הגנה אחרות.

18. נוסיף ונציין כי הנתבעת, אשר מלבד הוצאת מכתב הפיטורים, אף שילמה לתובע פיצויי פיטורים ומחצית דמי הודעה מוקדמת.
עובדה זו, אף היא מחזקת המסקנה כי התובע פוטר מעבודתו ולא התפטר, אחרת סביר היה להניח כי הנתבעת היתה מסרבת לשלם לו פיצויי הפיטורים.

19. אשר על כן אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת.

התביעה להפרשי דמי הודעה מוקדמת

20. התובע טוען כי פוטר מעבודתו בנתבעת ביום 4/9/05 לאלתר וללא כל הודעה מוקדמת, כששהה בחופשת מחלה. התובע טוען כי קיבל לידיו מכתב פיטורים לקוני וללא ציון עילת הפיטורים. בחודש 9/05 שילמה הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת בגין 14 ימים בלבד ובסך של 2,520 ₪ . התובע טוען כי זכאי הוא לדמי הודעה מוקדמת בגין חודש עבודה מלא ולפיכך זכאי הוא להפרשי תמורת הודעה מוקדמת בסך של 1,980 ₪
( 2,520 ₪ - 4,500 ₪).

21. הנתבעת טענה בעניין זה כי בהתאם לחוק הודעה מוקדמת התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בגין 14 ימים בלבד, ולפיכך אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה. עוד נטען כי אף אם זכאי הוא לתוספת שכר בגין רכיב זה, הרי בשל השיהוי בהגשת תביעות חלה התיישנות (ס' 13 לתצהיר לולו-שמריז).

22. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א-2001 (להלן:"חוק הודעה מוקדמת") קובע את החובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות בכתב, תוך ציון יום הוצאת ההודעה ואת יום כניסת הפיטורים או ההתפטרות לתוקף.

סעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת קובע כי עובד במשכורת זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, לאחר שנת עבודתו הראשונה – של חודש ימים.

23. במקרה שלפנינו, אין חולק כי התובע עבד בנתבעת תקופה העולה על שנת עבודה אחת (14 חודשים) ולפיכך זכאי הוא בהתאם להוראות החוק, להודעה מוקדמת בת 30 ימים. לטענת הנתבעת כי התובע זכאי ל-14 ימי הודעה מוקדמת בלבד, לא ניתן כל הסבר משפטי ויש לדחותה.

24. עוד יצוין כי התובע אמנם הגיש תביעתו לתשלום זכויותיו 4 שנים לאחר מועד פיטוריו בנתבעת, אך זאת לפני שחלה התיישנות על תביעתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת (7 שנים) ולפיכך יש לדחות טענת הנתבעת בעניין התיישנות התביעה.

25. בפועל וכפי שעולה מתלוש השכר של התובע לחודש 9/05, שולם לו סך של 2,520 ₪ בגין 14 ימי הודעה מוקדמת בלבד.

26. לפיכך, זכאי התובע להשלמת דמי הודעה מוקדמת בסך של 1,980 ₪, כפי שתבע בתביעתו.

גמול בגין עבודה בשעות נוספות וביום מנוחה

27. התובע טען כי עבד בנתבעת שעות רבות מעבר לשעות העבודה הרגילות , לרבות בימי שבת ומבלי ששולם לו שכרו בגין שעות אלה. התובע צרף לתביעתו תחשיב , לפיו עבד בנתבעת בכל תקופת עבודתו סך של 482.5 שעות נוספות, כשמתוכן 301.5 הן שעות עבודה בשבת. לפי תחשיב זה טען התובע כי הוא זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 17,510 ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר.
28. הנתבעת טענה כי התובע לא נדרש לעבוד שעות נוספות וכי השכר ששולם לו היה שכר גלובלי. עוד נטען כי מעבר לתשלום שכר זה, הנתבע 2 נהג לתת לתובע מידי חודש סכומים נוספים כתוספת לשכרו בהמחאות שהוצאו מחשבונו הפרטי והופקדו בחשבון התובע.

29. כן נטען כי חישוביו של התובע נסמכים על גיליונות העבודה המרכזים שצורפו לתביעת התובע והמבוססים על כרטיסי העבודה שהתובע מילא, אולם מבדיקתם עולה כי התובע תיקן בהן את שעות הכניסה והיציאה וכן את כמות השעות ולפיכך הם בלתי אמינים ולא ניתן לסמוך עליהן. עוד נטען בעניין זה כי רק חלק מן הגיליונות המרכזים שצורפו אושרו על ידי מנהלי הנתבעת וחלקם כלל לא מוכרים לה. בנסיבות אלה נטען כי יש לדחות תביעת התובע לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובשבת.

30. על פי הפסיקה נטל הראיה בעניין עבודה בשעות נוספות מוטל על התובע. כך עליו להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שעבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב (דב"ע לג/4-2 פרוימוביץ – בר אדון, פד"ע ד 39). יתר על כן, התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה על פי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי (דב"ע נה/28-3 יצחק בוהדנה - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, עבודה ארצי, כרך כח(2), 174).

31. בהתאם להלכה הפסוקה על התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך. (ע"ע 1059/02 עמיר עבילאה – מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(95),38).

32. התובע מבסס תביעתו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות על כרטיסי הנוכחות שצירף (ת/1), כאשר מדובר בכרטיסים שמולאו על ידו או ע"י בתו שעבדה כמזכירה בנתבעת. בכרטיסי הנוכחות פורטו מס' השעות בגין כל יום ויום, לרבות ימי שבת בהם עבד התובע. מדובר בכרטיסי עבודה שאינם חתומים על ידי מי מבעלי הנתבעת.

33. התובע צירף לכתבי טענותיו גם ריכוז של סך המשכורות ששילמה הנתבעת לכל עובדיה, לרבות התובע. כאשר מריכוזים אלה ניתן ללמוד שסך השעות הגלובלי שפורטו בכרטיסי הנוכחות תואם את סך השעות שפורטו באותם ריכוזים לגבי התובע. על גבי חלק מהריכוזים אישר לולו שמריז בחתימתו את הסכומים לתשלום (עמ' 14 לפרוטוקול).

34. עוד נלמד מהריכוזים, כי לגבי עובדים שקיבלו שכר על פי שעות עבודתם, פורטו באותם ריכוזים השעות השונות לתשלום ואילו לגבי העובדים שעבדו בשכר גלובלי צוין רק סך השעות הכולל, ימי עבודה ושיעור השכר הגלובלי המוסכם. כך לפחות לגבי התובע.

35. הנתבע טענה כי הרישום בכרטיסי הנוכחות אינו אמין שכן בחלק מן המקומות התובע תיקן את שעת היציאה והכניסה וכתוצאה מכך, גם את מספר השעות שדווחו.

36. הנתבעת טענה כי הרישום בכרטיסי הנוכחות הינו כוזב ובתו של התובע עשתה יד אחת עימו. נציג הנתבעת ציין בדיון המקדמי, כי יביא עדויות לרבות את ביתו של התובע להעיד בבית הדין, כי מדובר ברישומים כוזבים של שעות העבודה. אין חולק כי הנתבעת לא עשתה כן ולא צירפה כל ראייה אחרת לסתור את הנתונים שהובאו ע"י התובע ולהוכחת טענתה.

37. התובע העיד כי שעות עבודתו בנתבעת החלו בד"כ בבוקר, בהתאם לפירוט בכרטיסי הנוכחות. כך למשל העיד: "אני הייתי מגיע בשעה 6:00 לבריכה , הייתי מנקה, מנקה שירותים, ניקיון, כל הדשא, הייתי מכסח את הדשא, כשלא היה איש בחדר כושר אני הייתי נכנס לחדר כושר...."(עמ' 4 לפרוטוקול).

38. באשר לעבודה בימי מנוחה, התובע הצהיר כי עבד בנתבעת גם בשבת.
לולו שמריז, מנכ"ל הנתבעת העיד בפני
נו כי הבריכה היתה פתוחה כל השנה ואישר כי העבודה בנתבעת התבצעה גם בשבת.(עמ' 11 לפרוטוקול)
בעדותו בדיון המוקדם בפני
כב' הש' סופר הודה לולו שמריז כי התובע עבד בנתבעת לפחות שבת אחת ואולי שתי שבתות בחודש וכפי שמפורט בכרטיסי הנוכחות(עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13/1/10).

39. כפי שעולה מעדויות הצדדים, התובע עבד בנתבעת בימי שבת , אולם לא הוכח כי קיבל תמורה בגין עבודתו בימים אלה, כחלק משכרו הגלובלי.

40. לולו שמריז העיד בעניין זה כי התובע הועסק בנתבעת על בסיס שכר גלובלי ובסך של 4,500 ₪, ללא כל תלות בשעות עבודתו בפועל (עמ' 16 לפרוטוקול). הנתבעת לא פרטה בכתבי טענותיה או בעדותה אילו רכיבים נכללו בתשלום השכר הגלובלי והאם מדובר בשכר הכולל תשלום בגין מספר מסוים של שעות נוספות.

41. סעיף 5 לחוק הגנת השכר קובע איסור מתן שכר כולל לעובדים שחוק שעות עבודה ומנוחה חל עליהם. יודגש כי הסעיף בא לאסור ולמנוע קביעת שכר עבודה שיכלול גמול שעות נוספות כחלק מסך גלובלי ובהתאם לפסיקה, אם נקבע תשלום נפרד בעבור שעות נוספות , במסגרת המותר על פי חוק שעות עבודה ומנוחה וההסדר אינו בבחינת פיקציה, לא יהיה הסדר זה פסול (דב"ע מד/34-3 דוד אלון נ' בנק ישראל, פד"ע טז 76).

42. במקרה שלפנינו, לא הוכח מן התשתית הראייתית שהוצגה בפני
נו ומעדויות הצדדים כי המדובר בתשלום נפרד, כאמור לעיל וכי התמורה ששולמה לתובע היא תמורה השווה לזו שהיתה משתלמת לתובע, לו נערך חישוב פרטני מידי יום בגין שעות עבודתו הנוספות.
עם זאת, הוכח בפני
נו, כפי שיפורט בהמשך, כי מר לולו שמריז נהג לשלם לתובע סכומים נוספים כ"השלמה" לשכר עבודתו של התובע וכי יש לקחת עובדה זו בחשבון ולקזזם מן הסכומים שייפסקו לטובת התובע, אם ייפסקו.

43. אשר על כן, יש לקבוע כי השכר ששולם לתובע הינו שכרו הרגיל והוא אינו כולל "שעות נוספות גלובליות".

44. הנתבעת, כאמור אישרה את הרישומים בגיליונות הנוכחות ואלה נמצאו מתאימים לרישומים בכרטיסי הנוכחות ודי בכך בכדי לשלול הטענה כי המדובר ברישומים כוזבים. חזקה על הנתבעת כי בדקה וערכה את הרישומים בכרטיסי הנוכחות, אשר מולאו על יד עובדיה בזמן אמת ואשר על בסיסם אף שילמה להם את שכרם. על הנתבעת הנטל להוכיח כי המדובר ברישומים פיקטיביים והנתבעת לא השכילה להרים נטל זה.

45. התובע אמנם העיד כי הוא עצמו מילא חלק מכרטיסי הנוכחות ואילו חלקם האחר מולא על ידי פקידות הנתבעת אך בהמשך העיד כי "הפקידה היתה בודקת אותי, לא שהייתי לבד רושם" (עמ' 6 לפרוטוקול).

46. מנכ"ל הנתבעת עצמו העיד כי העובדים עצמם היו ממלאים ידנית את כרטיסי הנוכחות ובסוף החודש, הפקידות בנתבעת היו מרכזות ומסכמות את מספר שעות העבודה ועל בסיס זה שכרם של עובדי הנתבעת שולם (עמ' 14 לפרוטוקול).
לא הוכח כי התיקונים שערך התובע בכרטיסי הנוכחות נעשו לצורך הגשת תביעתו, אלא ככל הנראה מדובר בתיקונים שנעשו בזמן אמת, מחמת טעות ברישום כפי שהעיד בפני
נו.

47. בנסיבות אלה , הרישומים בכרטיסי הנוכחות מקובלים עלינו. מעיון בגיליונות הנוכחות, עולה כי התובע עבד בכל תקופת עבודתו בנתבעת למעלה מ-186 שעות בחודש (משרה מלאה) ולפיכך זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.
טענת הנתבעת כי התובע לא נדרש לעבוד בשעות נוספות, לא הוכחה וכפי שעולה מכרטיסי הנוכחות ומריכוזי המשכורות, ההיפך הוא הנכון.
הוכח אף כי התובע עבד בימי מנוחה , אך לא קיבל התמורה המגיעה לו בגין עבודה בשבת (150%) ולפיכך זכאי הוא לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, כמפורט בחישוביו ובסך כולל של 17,510 ₪.

48. עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי בהתאם לתשתית הראייתית שהוצגה בפני
נו, עולה כי לולו שמריז נהג לשלם לתובע, אמנם מחשבונו הפרטי, סכומים נוספים בסמוך למועד תשלום משכורתו אשר כונו "השלמת שכר".

49. טענת התובע בסעיף 23 לסיכום טענותיו, לרבות הכחשת קבלת הסכומים הנ"ל לא הוכחה. לא הובאה כל ראיה לטיעון העובדתי של התובע בסיכום טענותיו.

50. לולו שמריז העיד בעניין זה כי נהג לתת לתובע מידי פעם סכום נוסף בסך של כ-900 ₪ מחשבונו הפרטי כהשלמה לשכר התובע.
לולו שמריז צרף לתצהירו את ספחי השיקים המקוריים שיצאו מחשבונו וכן את דפי חשבונו במועדים הרלוונטיים וכן צילום גב השיקים, המעידים כי סכומים אלה הופקדו בחשבונו של התובע. יצוין כי על ספחי השיקים צוין סכום השיק שניתן ושכונה ע"י לולו שמריז "השלמה למשכורת יגאל שרון
".

51. מבדיקת ספחי השיקים שצורפו, עולה כי לולו שמריז שילם לתובע סך של 5,967 ₪ נטו כהשלמה לשכרו. בסעיף 4 לתצהירו טוען לולו שמריז, כי מדובר בסכום של כ- 8,500 ברוטו ולפיכך יש לקזז סכום זה, מן הסכומים שנפסקו לזכות התובע.

יצוין כי לא הובאה בפני
נו כל ראיה מטעם התובע לסתור גרסת הנתבעת בדבר מהות התשלום(כתוספת שכר) ולא נטען כי סכומים אלה שולמו לו שלא בקשר לעבודתו בנתבעת. עניין זה לא עולה גם מן העדויות שנשמעו בפני
נו ולא הוכח כי המדובר בתשלומים אישיים בהם היתה מעורבת גרושתו של התובע ואחות לולו שמריז, כפי שניסה ב"כ התובע לטעון בעת חקירתו של העד לולו שמריז ובסיכומיו. לפיכך גרסת לולו שמריז מקובלת עלינו לפיה המדובר בתשלום שהוא בבחינת תוספת לשכר, אשר שולם לתובע בשבעה תשלומים שונים.

52. לפיכך זכאי התובע לגמול בגין עבודה בשעות נוספות וכן לתשלום בגין עבודה בימי מנוחה בסך של 9,010 ₪ .

53. לא מצאנו בנסיבות העניין שלפנינו כי התובע זכאי לפיצויי הלנה בגין אי תשלום הגמול ולו מהטעם כי הוכחה מחלוקת אמיתית, כנה ומשפטית באשר לזכאותו לקבלת הגמול הנוסף ולפיכך יש לזכותו בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

פדיון חופשה שנתית

54. התובע טען כי לא יצא לחופשה שנתית משך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת, לפיכך טוען כי זכאי הוא לפדיון חופשה שנתית בגין 14 ימים ובסך של
2,710 ₪.

55. הנתבעת טענה כי במהלך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת , התובע יצא
לחופשה בת למעלה מ-30 ימים, בין היתר, בשל העובדה כי בנו היה נתון במעצר בית ועל התובע היה להשגיח עליו בביתו. כן נטען כי גם מרישומי הנוכחות שצרף התובע (ת/1), עולה כי התובע ניצל את מלוא מכסת ימי החופשה שהגיעה לו ואף מעבר לכך. הנתבעת אף טוענת, כי בגין כל יום עבודה בשבת קיבל התובע יום חופשה במהלך השבוע כפי שעולה מהרישומים (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון המקדמי מיום 13/01/10) ולפיכך אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה.

56. כלל הוא כי הנטל להוכיח את מספר ימי החופשה שניצל העובד מוטל על המעביד. זאת, נוכח הוראות חוק חופשה שנתית המחייבות אותו בניהול פנקס חופשה (דב"ע לח/3-73 ביטון מכלוף - נפתלי הכט, פד"ע י' 390).

57. מנכ"ל הנתבעת, לולו-שמריז העיד בעניין זה כ רישום ימי החופשה של העובדים בנתבעת בוצע בגיליון הנוכחות , אשר מבוסס על כרטיסי הנוכחות שהעובדים מילאו במהלך החודש. לולו-שמריז הודה כי הנתבעת לא ערכה רישום מסודר על פי מעקב או בדיקה שלה.

58. מבדיקה שערך בית הדין בכרטיסי הנוכחות (ת/1) , עולה כי כאשר התובע עבד בשבתות, קיבל במהלך השבוע יום חופשה. ימים אלה אין לקחת במניין ימי החופשה שניצל התובע במהלך תקופת עבודתו, כפי שעשתה הנתבעת בחישוביה. יחד עם זאת, אנו דוחים את גרסת התובע, בה טען כי במשך כל תקופת עבודתו לא ניצל ולו יום חופשה אחד. טענה זו סותרת את האמור בכרטיסי הנוכחות שמולאו על ידו או מטעמו ושעליהם ביסס את תביעתו.

59. לולו שמריז אף העיד בעניין זה, כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת נאלץ התובע לשהות במחיצת בנו ונטל ימי חופשה רבים. התובע לא סתר טענה זו ובעדותו, אף הודה, אם כי לא בפה מלא כי אכן שהה במחיצת בנו תקופה בלתי מבוטלת.

60. לפיכך, ככל שהוכח בפני
נו התובע ניצל ימי חופשה ביתר (כ- 23 ימים) ולפיכך די בעובדה זו כדי לדחות תביעתו לפידיון חופשה. הנתבעת, בסיכום טענותיה העלתה לראשונה טענת קיזוז ימי החופשה ששילמה ביתר, אולם מאחר ותביעת קיזוז זו לא פורטה בכתבי טענותיה, דינה להידחות.

עגמת נפש

61. התובע טען בכתב תביעתו כי זכאי הוא לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני בגין הפגיעה בשמו ובמעמדו בסך של 8,000 ₪.

62. הלכה פסוקה היא כי פיצויים בגין עגמת נפש ביחסי עבודה יינתנו במקרים חריגים ובנסיבות קיצוניות.
63. התובע, מלבד העלאת טענה זו, אשר נטענה בכלליות ובעמימות, כלל לא פרט העילה לסעד זה, התובע לא ציין כיצד הנתבעת פגעה בשמו ובמעמדו ואף בנסיבות העניין שלפנינו, לאחר ששמענו את עדויות הצדדים בדבר השתלשלות העניינים והנסיבות שהביאו לסיום עבודת התובע בנתבעת, לא מצאנו כי יש בנסיבות אלה משום הצדקה למתן סעד חריג זה.

64. יצוין כי אף התובע עצמו בסיכומיו טוען בלשון רפה כי זכאי הוא לפיצוי בגין רכיב זה, בהתאם לשיקול דעת בית הדין.

65. אשר על כן, דין התביעה בגין רכיב זה- להידחות.

66. למען הסר ספק, הנתבעת בסיכום טענותיה מציינת את שיעור עלות הארוחות שסופקו לתובע במהלך עבודתו ע"י הנתבעת, אולם לא נטענה כל טענה או עילת תביעה ברכיב זה בכתבי טענותיה, אלא בסיכומים בלבד. ובאשר לאמור בתביעה לפדיון דמי הבראה – התובע זנח תביעתו זו.

סוף דבר

67. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. דמי הודעה מוקדמת בסך של 1,980 ש"ח

ב. גמול בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה סך של 9,010 ש"ח

ג. התובע הגיש תביעתו כעבור כ- 4 שנים ממועד פיטוריו.
הסכומים שנפסקו לזכות התובע יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 04/09/05, עד לפירעון המלא בפועל.

68. יתר תביעות התובע - נדחות.

69. מזכירות בית הדין תדאג להשיב לנתבעת ספחי השיקים המקורים שצורפו לתיק, על פי בקשתה.

70. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ + מע"מ.

71. זכות ערעור לצדדים בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים.

72. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

ניתן היום, כה אב תש"ע, 05 באוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע
תע"א 2609-09 יגאל שרון
נ' קאנטרי בת הדר ואח'
1 מתוך 14








תעא בית דין אזורי לעבודה 2609/09 יגאל שרון נ' קאנטרי בת הדר בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/08/2010)