פסקי דין על עו"ד שי מילוא | פסקי דין על משרד התחבורה - משרד הרישוי | פסקי דין על קאנטרי שירותי ליסינג | פסקי דין על שלמה אהרוני ואח' |

2428/07 פשר     22/02/2009




פשר 2428/07 עו"ד שי מילוא נ' משרד התחבורה - משרד הרישוי, קאנטרי שירותי ליסינג בע"מ, שלמה אהרוני ואח'




בעניין:

19



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר

002428/07
בשא 9798/08

בפני
:
כבוד השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיא


22/02/2009




המבקש:
עו"ד שי מילוא
בתפקידו כמנהל מיוחד סופר מרקט כפר-יונה בע"מ





--
נ ג ד
--


המשיבים:
1. משרד התחבורה – משרד הרישוי

2. קאנטרי שירותי ליסינג בע"מ

3. שלמה אהרוני
ע"י ב"כ עו"ד טלי אזולאי-סימון

4. דורון יצחקי
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי סאסי

5. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עו"ד אורי ולרשטיין






החלטה


עסקינן בבקשת עו"ד שי מילוא
, המנהל המיוחד לחברת סופר מרקט כפר-יונה בע"מ (להלן: "המנהל המיוחד" ו-"החברה" בהתאמה), להורות על השבת רכב מסוג איסוזו טרופר שמספרו 6033450 (להלן: "הרכב"), לידי החברה ומימושו במסגרת הליכי הפירוק. הרכב מוחזק בידי דורון יצחקי (להלן: "יצחקי"), בנו של אחד מבעלי המניות בחברה אשר שימש גם כמנהל החברה וכמורשה חתימה.

1.
הבקשה דנן היא המשכה של בקשה קודמת – בש"א 24865/07 – בה ביקש המנהל המיוחד להורות על השבת שלושה כלי רכב לידי החברה שבפירוק ועל מימושם במסגרת הליכי הפירוק. ביום 24/3/08 ניתנה החלטתי בה אושרה השבתם ומימושם של שני רכבים. לגבי הרכב השלישי – רכב האיסוזו נשוא הבקשה דנן – קבעתי כי המנהל המיוחד יגיש בקשה מבוססת בנפרד. לפיכך, הדיון
הצטמצם, עתה, לעניין רכב האיסוזו בלבד.
אין חולק כי יצחקי החזיק ברכב ועשה בו שימוש עוד בטרם נקלעה החברה להליכי פירוק, והוא ממשיך להחזיק ולהשתמש בו עד עתה. כמו כן, אין חולק כי הבעלות ברכב רשומה כיום על שמו של יצחקי, כאשר העברת הבעלות משם החברה על שמו בוצעה כשנה וחצי טרם פירוק החברה.

2.
המנהל המיוחד מסתמך בבקשתו על חקירות שערך ליצחקי ולאחד מבעלי המניות בחברה, שלמה אהרוני (להלן: "אהרוני"). אהרוני טען במסגרת החקירה כי הרכב הינו רכוש החברה וכי הבעלות בו נרשמה על שם חברת הליסינג עד לסיום התשלומים עליו. לטענת אהרוני, החברה שילמה את כל התשלומים לחברת הליסינג, למעט התשלום האחרון (בסך כ-38,000 ₪) ששולם על ידי יצחקי. גם מחקירת יצחקי עולה כי הוא שילם אך ורק את התשלום האחרון על הרכב, כאשר יתר התשלומים שולמו על ידי החברה. למען השלמת התמונה, יצוין שחברת הליסינג אישרה כי אין חוב של החברה לחברת הליסינג, וכי כל התשלומים על הרכב שולמו במלואם.
המנהל המיוחד טוען, כי הרכב הינו רכוש החברה, אשר שילמה את חלק הארי בתמורה על הרכב, כאשר העברת הבעלות על שם יצחקי נעשתה במועד כלשהו בסמוך לקריסת החברה, ובלא הסכמת אהרוני. המנהל המיוחד מסתמך על טענת אהרוני בחקירתו כי מעולם לא נתן הסכים להעברת הבעלות ברכב לידי יצחקי. אהרוני מוסיף וטוען בחקירתו כי בסמוך לסיום חוזה השכירות ובסמוך לקריסת החברה, הצדדים הגיעו להסכמות כי רכבי החברה המצויים ברשותם יימכרו, וכי התמורה תועבר לחשבון החברה, אולם לטענת אהרוני, הסכמות אלו לא יצאו אל הפועל בסופו של דבר.

2.
יצחקי טוען בחקירתו ובתגובתו כי העביר את הרכב על שמו בהסכמת אהרוני. לביסוס טענה זו מציג יצחקי מסמך של חברת הליסינג הכתוב בכתב יד, ובו מאשרת החברה כי יצחקי התייצב עם מסמך חתום על ידי אהרוני המאשר את העברת הבעלות. המסמך המקורי עליו חתם אהרוני, לטענת יצחקי, על הסכמתו להעברת הבעלות, לא צורף על ידי יצחקי לתגובתו או לחקירתו.
מוסיף יצחקי וטוען כי הרכב נרכש בתמורה מלאה, בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל. לטענת יצחקי, הוא הזרים לחברה לאורך שנות פעילותה כספים רבים מכיסו הפרטי, והוסכם בינו לבין אהרוני כי הרכב יירשם על שמו בכפוף לכך שישא בתשלום האחרון לחברת הליסינג. לטענת יצחקי, שולמה על ידו תמורה מלאה, המורכבת מהתשלום האחרון לחברת הליסינג ומוויתורו על חובה של החברה כלפיו.
לביסוס טענה זו צירף יצחקי שיק של החברה בסך 50,000 ₪, אשר לטענתו מהווה את החוב של החברה כלפיו, ואשר עליו ויתר.
כמו כן, מציין יצחקי בתגובתו כי איננו, ומעולם לא היה בעל מניות דה פקטו בחברה, אלא קיבל אך ורק הרשאה לחתימה שנייה במקום אביו שהיה בעל מניות בחברה. לטענת יצחקי, המנהל המיוחד מטעה את בית המשפט בהציגו את יצחקי כבעל מניות בחברה וכגורם מרכזי בחברה, כאשר לכל היותר מדובר בעובד החברה מן המניין, אשר החברה חבה לו כספים וכאשר בתמורה לויתורו על החוב הועבר הרכב על שמו.

3.
אהרוני מצטרף לבקשת המנהל המיוחד להורות על השבת הרכב לידי החברה, וחוזר על טענתו כי מעולם לא נתן הסכמתו להעברת הבעלות על שם יצחקי, וכי החתימה על המסמך שצורף על ידי יצחקי איננה חתימתו.

4.
המנהל המיוחד, במסגרת תשובתו, מתייחס לטענת יצחקי בדבר תפקידו בחברה. לטענת המנהל המיוחד, יצחקי מחליף על פי נוחותו את "כובעו" – עיתים הוא מציג עצמו כבעל מניות, ועיתים כמנהל ומורשה חתימה, ועיתים "רק" עובד החברה.
מחד גיסא,
מציין המנהל המיוחד כי במסגרת בקשות קודמות ואף במסגרת חקירתו ציין יצחקי כי מתוקף תפקידו כמנהל החברה ובעל מניות בה (או מורשה חתימה שנייה) ניהל את חשבונות החברה וקיבל החלטות על קיזוזים עימה בנוגע לכספים שהזרים מכיסו הפרטי.
מאידך גיסא
, בכל הנוגע לרכב, טוען יצחקי כי הוא עובד זוטר בחברה, אשר הסכים לוותר על חובה כלפיו תמורת העברת הרכב על שמו.
המנהל המיוחד שב ומציין כי מדובר בהעברת נכס החברה על שם יצחקי במסגרת השנתיים שקדמו לפירוקה, כאשר "התמורה" הנטענת על ידי יצחקי הינה ברובה ויתור על חובות, אשר לא הוכחו כדבעי.

5.
כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר") מצטרף לבקשת המנהל המיוחד. הכנ"ר מציין כי מדובר בהעברת בעלות ברכב החברה כשנה וחצי לפני פירוקה. הכנ"ר מציין כי יצחקי לא צירף אסמכתאות שיבססו את טענותיו: יצחקי לא הצביע על החלטה מסודרת וברורה של בעלי המניות על העברת הבעלות ברכב על שמו, ולא הצביע על החלטה ברורה בה נאמר כי הוא מוותר על חובות החברה כלפיו בתמורה לרכב. כמו כן, מפנה הכנ"ר להחלטת בית משפט זה במסגרת בקשה קודמת בתיק פירוק זה (בש"א 2806/08), בה נמתחה ביקורת קשה על התנהלותו של יצחקי ובמסגרתה בוטלה מכירת החברה בעסקה סיבובית (
self dealing
), עסקה בה היה מעורב יצחקי באופן פעיל.

עיינתי בשנית בטענות הצדדים ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים (ביום 28/1/09), ניתנת החלטתי להלן;

6.
טרם אכריע במחלוקת הספציפית בעניין הרכב, אקדים ואציין כי סכסוכים שונים ורבים בין בעלי המניות של החברה הובאו בפני
בית משפט זה מעת שניתן צו פירוק לחברה, לבקשת בעל המניות אהרוני, לפני למעלה משנה. ככל שנוקף הזמן מתברר ביתר שאת, למרבה הצער, כי החברה דנן נוהלה באופן לקוי, וזאת בלשון המעטה, ללא תיעוד נאות ותוך שבעלי המניות וגורמים נוספים (ובהם, בין היתר, יצחקי) משמשים בערבוביה בחברה ועושים בה ככל העולה על רוחם. עוד במסגרת בש"א 2806/08 ציינתי כי מעמדו של יצחקי בחברה איננו ברור, כאשר הוצג לעיתים כבנו של בעל מניות, לעיתים כמנהל ולעיתים כעובד שכיר בלבד. זאת, כאשר אין חולק שיצחקי היה דמות מרכזית בחברה בעת קיומה ותפקודה, והיה מצוי ברזי פעילויותיה ומעורב בכל החלטותיה המהותיות. מצאתי לנכון לפתוח בדברים אלה כאשר אף במסגרת הבקשה דנן התברר כי מרבית הטענות בעניין הרכב נוגעות להסכמות לכאורה בין אהרוני ליצחקי, אשר מרביתן אינן מגובות בכתב, והמסמכים המעטים שהוצגו בפני
י מעלים תמיהות בכל הנוגע לאמינותם, כפי שיפורט להלן.

7.
המחלוקת הנטושה בין הצדדים מתמקדת, לאחר "סינון" כל טענות האווירה של הצדדים, בשאלת התמורה ששילם יצחקי בגין הרכב. המנהל המיוחד טוען כי מרבית התמורה ששולמה לחברת הליסינג בגין הרכב שולמה על ידי החברה, וכי יצחקי שילם אך ורק 38,000 ₪, המהווים חלק קטן מערכו של הרכב באותה עת. בעל המניות אהרוני מצטרף לעמדת המנהל המיוחד. לעומת זאת, טוען יצחקי כי הרכב נרכש על ידו בתמורה מלאה ובתום לב, כאשר התמורה ששילם מורכבת משני מרכיבים: סך 38,000 ₪ ששילם לחברת הליסינג, וויתורו על חובות של החברה כלפיו בגין שכרו בסך 50,000 ₪.
לביסוס טענתו מציג יצחקי שיק של החברה בסך 50,000 ₪ אשר לא נמשך על שם גורם כלשהו, ואשר לא נושא תאריך כלשהו, כאשר לטענת יצחקי, השיק מבסס את טענתו בדבר חובות של החברה בסך 50,000 ₪ כלפיו.

8.
מעיון בטענות הצדדים עולה כי קיימת הסכמה בכל הנוגע לתשלום שביצע יצחקי בסך 38,000 ₪ לחברת הליסינג. כמו כן, קיימת הסכמה כי סכום זה אינו משקף את שווי הרכב באותה עת. המחלוקת נטושה בעניין התמורה הנוספת, אשר לטענת יצחקי מתבטאת בויתורו על חובות החברה כלפיו בסך 50,000 ₪. אלא שבעניין זה לא עמד יצחקי בנטל ההוכחה הבסיסי ביותר. כאמור לעיל, כל שהציג יצחקי בעניין זה הוא שיק של החברה בסך 50,000 ₪, שאינו משוך על שמו ואשר אינו נושא תאריך.
ספק רב בעיניי אם די בשיק זה, כפי שהוא נראה, כדי לבסס טענות בדבר חובות עבר או בדבר ויתור על אותם חובות, כלפי יצחקי, שנפרעו כביכול על ידי אותו שיק מוזר. ציינתי קודם לכן כי החברה דנן התנהלה בצורה לקויה, ללא גיבוי בכתב של החלטות בעלי המניות, באופן המקשה מעקב וביסוס של טענות הצדדים. התנהלות זו מצויה כעת בעוכריו של יצחקי, אשר היווה גורם פעיל ומרכזי בחברה (למרות ניסיונו כעת להציג עצמו כעובד זוטר בלבד), כאשר בבעלותו מצוי רכב אשר השתייך בעבר לחברה, והועבר על שמו רק כשנה וחצי טרם היקלעות החברה לפירוק.
יתרה מכך; במסגרת הדיון חקר ב"כ יצחקי את אהרוני על תצהירו, ומצאתי את גרסתו של אהרוני מהימנה. אהרוני ציין כי בין בעלי המניות הושגו בזמנו הסכמות בדבר מכירת הרכבים שהיו ברשותם והעברת התמורה לקופת החברה, הסכמות אשר לא יצאו בסופו של דבר אל הפועל. גרסה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית. אמנם, אהרוני אישר בחקירתו כי יצחקי הלווה כספים לחברה (ואף אהרוני עצמו הלווה לטענתו כספים לחברה), אלא שגם בכך לא די כדי לקבל את טענת יצחקי, כאשר לא ברור מה היקף ההלוואות והאם הן הוחזרו בחלקן או במלואן ליצחקי אם לאו.

9.
סוגיה נוספת נטושה בין המנהל המיוחד ואהרוני מחד גיסא לבין יצחקי מאידך גיסא. זוהי
טענתו של יצחקי כי אהרוני אישר את העברת הבעלות ברכב לידי יצחקי, בכפוף לתשלום 38,000 ₪ על ידו לחברת הליסינג. כאמור לעיל, לביסוס טענה זו הציג יצחקי מסמך של חברת הליסינג, הכתוב בכתב יד וחתום על ידי גורם כלשהו (ללא ציון שמו) בחברת הליסינג, ובו אישור על כך שיצחקי הציג מסמך החתום על ידי אהרוני ובו אישור העברת הבעלות ברכב. יצחקי לא צירף לתגובתו טרם הדיון את המסמך המקורי עליו חתום לכאורה אהרוני. לעניין המסמך שנכתב על ידי גורם כלשהו בחברת הליסינג, ספק אם די בו כדי לבסס טענה כלשהי. מדובר במסמך תמוה, הכתוב בכתב יד וחתום בלא ציון הגורם הרלוונטי בחברה, ובלאו הכי אין בו כדי להוכיח קיומו או אמיתותו של המסמך המקורי הנטען.
מסמך נוסף הוצג על ידי יצחקי במסגרת הדיון, כאשר לטענתו מדובר במסמך המקורי בחתימת אהרוני. אלא שבמהלך חקירתו במסגרת הדיון הכחיש אהרוני כי שלח את המסמך או חתם עליו, תוך שהוא מציין כי החתימה דומה לחתימתו, אך איננה חתימתו. טענתו זו לא נסתרה, בשום דרך.
גם במסמך זה לא די כדי לבסס את טענת יצחקי בדבר אישור החברה (באמצעות אהרוני) על העברת הבעלות. כאמור לעיל, מצאתי את גרסת אהרוני אמינה אף ביתר שאת לאחר חקירתו במהלך הדיון, ועל כן אין בידי לקבל את טענת יצחקי כי החתימה על גבי המסמך (אשר איננה ברורה ואף איננה דומה לכאורה לחתימות המצויות על פני השיק שהציג יצחקי) הינה חתימת אהרוני.

10.
לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת כי יצחקי לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת טענתו בדבר תמורה ממשית ומלאה ששולמה על ידו עבור הרכב, כמו גם טענתו בדבר אישור שנתן אהרוני להעברת הבעלות ברכב.
מנגד, אין חולק כי מדובר ברכב אשר היה בבעלות החברה עד כשנה וחצי טרם הליכי הפירוק, ואשר מצוי עתה בידי מי ששימש כמנהל החברה ומורשה חתימה בה (ואשר הוצג בעבר אף כבעל מניות).
אשר על כן, דין הבקשה להתקבל כך שהרכב ישוב לידי החברה, באמצעות המנהל המיוחד. המנהל המיוחד יפעל
להעברת הבעלות ברכב על שם החברה, ולמימושו לטובת נושי החברה. שאלת השבת הסכום ששילם יצחקי עבור הרכב לחברת הליסינג (בסך 38,000 ₪), ומנגד שאלת דמי השימוש הראויים עבור התקופה שבה החזיק יצחקי ברכב (סכומים אשר ייתכן וניתן יהיה לקזז באופן חלקי, מבלי לקבוע מסמרות לעת זו) יתבררו במידת הצורך בהמשך, בבקשות נפרדות. אציין כי אמליץ לכל הצדדים לנסות ולהידבר בעניין זה, על מנת לייתר הכרעה שיפוטית נוספת בסוגיה זו.

יצחקי ישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של המנהל המיוחד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובהוצאות ושכר טרחה עו"ד של המשיב אהרוני בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ח בשבט, תשס"ט (22 בפברואר 2009), בהעדר הצדדים.



ורדה אלשיך
, שופטת

סגנית נשיא
תפארת







פשר בית משפט מחוזי 2428/07 עו"ד שי מילוא נ' משרד התחבורה - משרד הרישוי, קאנטרי שירותי ליסינג בע"מ, שלמה אהרוני ואח' (פורסם ב-ֽ 22/02/2009)