פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ | פסקי דין על ינון שרעבי | פסקי דין על חנה שרעבי | פסקי דין על עודד שרעבי |

35919/03 תאק     10/08/2010




תאק 35919/03 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' ינון שרעבי, חנה שרעבי, עודד שרעבי





בפני

כב' השופטת ורדינה סימון
התובע

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נגד

הנתבעים
1. ינון שרעבי

2. חנה שרעבי

3. עודד שרעבי

פסק דין
1. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
(להלן: "התובע" או "הבנק") הגיש נגד שרעבי ינון (להלן: "נתבע 1"), שרעבי חנה (להלן: "נתבעת 2") ושרעבי עודד (להלן: "נתבע 3") תביעה כספית בסדר דין מקוצר.

אליבא דכתב התביעה המתוקן:
א. ביום 12.4.95 פתח נתבע 1 חשבון בסניף יפו של התובע.
ב. ביום 21.5.98 חתמה נתבעת 2 על ערבות מתחדשת, ללא הגבלה בסכום, להבטחת כיסוי חובותיו של נתבע 1. במועד בו חתמה נתבעת 2 כערבה נמסרה לה הודעה, כי גובה החוב לו ערבה נכון ליום 21.5.98 הינו 170,318 ₪.
ג. ביום 12.4.95 חתם נתבע 3 על ערבות מתחדשת בסכום של עד 83,000 ₪.
ד. ביום 4.8.99 ניתנה לנתבע 1 הלוואה צמודה למדד בסך של 200,000 ₪, אשר אמורה הייתה להיפרע ב 60 תשלומים חודשיים.
ה. נתבע 1 לא פרע את התשלומים החודשיים כפי שהתחייב. יתרת חובו של נתבע 1 לבנק נכון ליום 13.2.03 עומד על סך של 222,124 ₪.

הבנק הגיש תביעה בסד"מ נגד שלושת הנתבעים.

ביום 17.9.03 ניתן

פסק דין
נגד נתבע 1 בהעדר הגנה, על מלוא סכום התביעה.
נתבעים 2 ו- 3 הגישו בקשת רשות להגן.
לנתבע 3 ניתנה רשות להתגונן בטענות, שפורטו בסע' 5 א – ז (כולל) לתצהיר, שצורף לבקשת הרשות להגן שהגיש.
לנתבעת 2 ניתנה רשות להגן בטענה, שפורטה בסע' 2(ג) להחלטה מיום 17.10.07.

פסק דיני זה דן בטענות ההגנה, שהועלו על ידי נתבעים 2 ו- 3.

כיוון שנתבעים 2 ו- 3 חתמו במועדים שונים על כתבי הערבות, וטענות ההגנה שלהם נפרדות, אדון בטענות ההגנה שהעלה כל אחד מהם בנפרד.

דיון בטענות ההגנה של נתבעת 2

2. טענת ההגנה היחידה, לגביה ניתנה לנתבעת 2 רשות להגן, הינה הטענה, שפקידת הבנק בהתנהלותה הפרה את חובת הנאמנות המוטלת עליה, בכך שלא הבהירה לנתבעת 2 על מה היא חותמת ולא הסבירה לה על קיום חוב קודם. לטענת נתבעת 2, הפקידה החתימה אותה במהירות על מסמכים רבים. וכתוצאה מהתנהלות זו, נתבעת 2 האמינה למצג שהציג בפני
ה בעלה, נתבע 1, שהיא חותמת על מסמכים על מנת שבעלה יקבל מסגרת אשראי יותר גבוהה במקום 2,000 ₪ – 5,000 ₪.

לעניין טענה זו, מצויה בפני
עדותה של נתבעת 2 בלבד. לא הובאו עדים מטעם הבנק. הבנק הסתפק בכך, שב"כ הבנק חקר את נתבעת 2 בחקירה נגדית, והסתמך על מסמכים, עליהם חתמה נתבעת 2 ואשר צורפו לכתב התביעה.

להלן תיבחן טענה זו של נתבעת 2 תוך ניתוח מכלול הראיות.

3. בתצהיר עדותה הראשית העידה נתבעת 2 כדלקמן:
א. בעלה, נתבע 1, ביקש ממנה לגשת לבנק לחתום על ערבות לאשראי שיימסר לו, כשהוא מסביר לה, כי הערבות ניתנת על מנת שיגדילו לו את מסגרת האשראי מסכום של 2,000 ₪ לסכום של 5,000 ₪.
ב. בעקבות מצג זה, שהציג בפני
ה נתבע 1, ניגשה נתבעת 2 לסניף הבנק על מנת לחתום על כתב הערבות. פקידה הבנק אליה ניגשה, הוציאה ערימת דפים ואמרה לה היכן לחתום, מבלי שהסבירה לה דבר באשר למהות המסמך עליו חתמה ומבלי שניתן לה זמן לקרוא את כתב הערבות ולנסות להבין מהותו.
ג. לא הוסבר לנתבעת 2, שחבותה בלתי מוגבלת בסכום וכי היא עלולה להידרש לשלם סכומים גבוהים ביותר בהסתמך על כתב הערבות.
ד. כששאלה נתבעת 2 את הפקידה על מה היא חותמת, השיבה הפקידה שזה על האשראי של נתבע 1. הפקידה לא דיברה איתה על חוב של נתבע מס' 1 ורק אמרה שזה למסגרת האשראי.
לאחר קריאת תצהיר העדות הראשית של נתבעת 2, שמיעת עדותה בבית המשפט בישיבת ההוכחות, השוואת הגרסאות השונות, שנמסרו על ידי נתבעת 2 בהזדמנויות השונות בינן לבין עצמן ובחינת המוצגים שהוצגו ועליהם מצויה חתימת נתבעת 2, הגעתי למסקנה, שאין לקבל את טענת ההגנה של נתבעת 2.

להלן יפורטו נימוקיי.

4. השוואת העדויות, שמסרה נתבעת 2 בהזדמנויות השונות, מלמדת על קיומן של סתירות בין הגרסאות השונות. הרושם שהתקבל אצלי הוא, שעדותה אינה אמינה. אפרט:

א. זהות האדם שהחתים את נתבעת 2 על כתב הערבות

בשני תצהירים, עליהם חתמה נתבעת 2 ושצורפו לבר"ל שהגישה (הן לבר"ל המקורית - בש"א 154284/05 והן לבר"ל המתוקנת - בש"א 171038/03), מתארת נתבעת 2 את נסיבות חתימתה על כתב הערבות. נתבעת 2 העידה, כי פנתה אל "פקיד בנק" וכי "פקיד הבנק" רק הראה לה היכן לחתום, לא הסביר לה דבר, גם לא שחבותה בלתי מוגבלת בסכום ושהיא עלולה להידרש להשיב סכומים גבוהים של כסף. "פקיד הבנק" גם לא נתן לה זמן לקרוא את כתב הערבות ולנסות להבינו (ראה סע' 5(א) ו- (ב) לכל אחד מהתצהירים הנ"ל).
לעומת זאת, במועד שהתקיים דיון בבר"ל המתוקן התברר, כי לאחר שנתבעת 2 קיבלה מהבנק מסמכים, שמהם כנראה למדה, כי חתמה בפני
פקידה, התייחסה בעדותה ל"פקידה" להבדיל מ"פקיד". ניתן ללמוד מסתירה זו בעדותה של נתבעת 2, כי לא זכרה כלל את נסיבות החתימה ומי החתים אותה.

ב. המצגים שהוצגו בפני
נתבעת 2 ע"י נתבע 1 וע"י הבנק

בשני התצהירים, שצורפו לבקשות הרשות להגן, אין זכר לכך, שנתבע 1, בעלה של נתבעת 2, אמר לה לפני שחתמה, כי ערבותה מיועדת להגדלת מסגרת אשראי. אין גם זכר לכך, שעובר לחתימתה, פקיד הבנק דיבר איתה על מסגרת האשראי. בתצהירים הצהירה נתבעת 2 רק, שלא הוסבר לה דבר ע"י הבנק.

בעת שנחקרה בחקירה נגדית, בעת הדיון בביהמ"ש בבר"ל, העידה לפתע, כי נתבע 1, בעלה, הציג בפני
ה מצג, שהיא חותמת על כתב ערבות על מנת שיגדילו את מסגרת האשראי שלו (בש"א 154284/05, עמ' 2, ש' 16 – 17), וביחס לפקיד הבנק הוסיפה ואמרה:
"היא לא דיברה איתי על חוב ועל כלום רק אמרה שזה למסגרת אשראי"
(שם, עמ' 2, ש' 20, 21).
בתצהיר עדותה הראשית העידה נתבעת 2 על המצג שהציג נתבע 1, שהחתימה היא להגדלת מסגרת אשראי מ- 2,000 ₪ ל- 5,000 ₪ וכי פקידת הבנק בפני
ה חתמה לא דיברה על החוב ורק אמרה שזה למסגרת אשראי.

בעת שנחקרה בבית המשפט, מסרה מספר גרסאות על נסיבות חתימתה על כתב הערבות:
בעמ' 6 ש' 6 ו- 7 העידה, שהפקידה אמרה לה שהיא חותמת ערבות כדי שנתבע 1 יקבל אשראי יותר גבוה; בעמ' 7 ש' 2 העידה, כי פקידת הבנק רק סימנה לה היכן לחתום ולא החליפה איתה מילה.

ג. האם ביקשה נתבעת 2 מהפקידה לקרוא את המסמכים בטרם תחתום?

בעת שנחקרה נתבעת 1 בחקירה נגדית בעת הדיון בבר"ל, נשאלה האם ביקשה מהפקידה לקרוא את המסמכים והשיבה (בש"א 154284/05, עמ' 3 ש' 3, 4):

"לא. הם אמרו לי שזה על מסגרת האשראי. האמנתי להם".

בשלב ההוכחות השתנתה גרסתה. אמנם בתצהיר עדותה הראשית נמנעה נתבעת 1 מלהתייחס לשאלה אם ביקשה לקרוא המסמכים או לא, ורק העידה, שלא ניתן לה זמן לקרוא ולהבין, אך בעת שנחקרה בחקירה נגדית בישיבת ההוכחות (עמ' 6, ש' 4 – 7) מסרה גרסה הסותרת את העדות שמסרה בעת הדיון בבר"ל. הפעם העידה שביקשה לקרוא אבל הפקידה לא אפשרה לה ואמרה:

"אל תדאגי, שזה אשראי גבוה יותר שתהיה לו מסגרת יותר גבוהה".

אי ההתאמה הבולטת בגרסאות השונות, שמסרה הנתבעת, פוגמת קשות באמינות, שניתן לייחס לעדותה.

סתירה בגרסת נתבעת 2 אל מול מסמכים עליהם חתמה

5. עדותה של נתבעת 2, לפיה לא הוסבר לה והיא לא ידעה על מה היא חותמת, וכי היא הבינה בטעות, שהיא חותמת על מנת שמסגרת האשראי של התובע תגדל מ- 2,000 ₪ ל- 5,000 ₪, נמצאת גם בסתירה למסמכים ברורים בכתב עליהם חתמה. להלן אפרט:

א. כתב הערבות, עליו חתמה נתבעת 2 ביום 21.5.98 (נספח י"ג לכתב התביעה), נושא כותרת מודפסת באותיות גדולות ומודגשות "ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום".
ב. נספח ט"ו לכתב התביעה, עליו חתמה נתבעת 2, נושא כותרת "הודעה לערב (ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום)", מודפסת באותיות גדולות ובולטות יותר מיתר הכתוב. נספח ט"ו הינו מסמך בן עמוד אחד, טופס מודפס ובתוכו מולאו מספר מילים בכתב יד (כך שגם מילים אלה בולטות). בטופס זה נרשם בכתב יד, כי הערב הינו "שרעבי ינון" וכן נרשם,
שסכום חובו של הנערב נכון ליום 21.5.98 (יום חתימת הערבות) הוא 170,318 ₪. עוד נכתב
בכתב יד, כי מספר הערבים הוא 1, וכן סומן סימון v ליד פסקה 2, בה נכתב, כי הערבות הינה ל"חוב קיים (בנוסף להתחייבויות עתידיות כאמור לעיל)". חתימת נתבעת 2 מצויה בתחתיתו של נספח ט"ו, ליד המשפט "הריני מאשר כי המידע הנ"ל הובא לידיעתי".

בתצהיר, שצורף לבקשת הרשות להגן שהגישה, הודתה נתבעת 2 שחתמה על כתב הערבות, ובעת שנחקרה בחקירה נגדית, בעת דיון בבר"ל, הודתה נתבעת 2, שחתמה גם על נספח ט"ו
לכתב התביעה. אמנם בחקירתה הנגדית, בשלב שמיעת הראיות, ניסתה נתבעת 2, להעלות טענה חדשה, שהינה בסתירה לעדותה בשלב הבר"ל ולתצהיר עדותה הראשית, כאילו כביכול לא חתמה על כתב הערבות, וזאת בהעידה: "החתימות הנ"ל לא נראות לי שהן החתימות שלי" (עמ' 5, ש' 15, ח.נ.), אך לא האמנתי לאמירה זו, שהינה בסתירה להודאות
קודמות שלה.

בהתאם להלכה הפסוקה:
"דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא". (הנשיא זוסמן בע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113, בעמ' 117).

על המבקש לסתור את החזקה, שאדם חתם על מסמך לאחר שהבין את תוכנו והסכים לו, הנטל להוכיח את גרסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (השופטת דורנר בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (2), פ"ד נד (2) 570-571). מחומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט עולה, שלא עלה בידי נתבעת 2 לסתור את החזקה האמורה. לא מדובר בנתבעת שאינה יודעת קרוא וכתוב. נתבעת 2 העידה שלמדה 10 שנים (עמ' 5, ש' 18 – 19 לחקירתה הנגדית), כך שאין להאמין, שלא קראה לפחות את הכותרת לכתב הערבות ואת נספח ט"ו והבינה את תוכנם.
6. לסיכום, לאחר התרשמות מעדות הנתבעת וניתוח מכלול העדויות, הגעתי למסקנה, שנתבעת 2 לא הרימה את הנטל לשכנע אותי באמיתות טענת ההגנה לגביה קיבלה רשות להגן.
כיוון שאין מחלוקת באשר לשיעור החוב, יינתן נגד נתבעת 2

פסק דין
בהיעדר הגנה.

דיון בטענת ההגנה של נתבע 3
7. לטענת נתבע 3, חתם על כתב הערבות נשוא כתב תביעה זה (להלן: "כתב הערבות"), לבקשת אביו, נתבע 1, שהזמינו לבנק לחתום כערב על מנת שתהא באפשרותו של האב לקבל הלוואה לעסק. במועד בו חתם על כתב הערבות היה צעיר בן 19.5 ללא כל רכוש או הבנה בענייני בנקים. הוא חתם על כתב הערבות בהסתמך על מצג שהציג בפני
ו אביו. לא הוסבר לו בבנק על מה הוא חותם ולאיזו מטרה. הוא חתם מתוך אמונה עיוורת באביו, שבאותה עת היה לו אמון מלא בו, והיחסים ביניהם היו תקינים. יום לאחר שנתבע 3 חתם כערב, קיבל אביו, נתבע 1, הלוואה בסך 27,000 ₪ (נ/2). הלוואה זו נפרעה. נתבע 3 הצהיר שהוא משער, שאביו קיבל בסמוך הלוואות נוספות, אשר כנראה נפרעו במהלך השנים, שכן הבנק לא הגיש תביעות בגינן. החוב בגינו הוא נתבע לשלם כעת כספים, מורכב מיתרת חוב קטנה בחשבון החח"ד, וברובו הגדול מחוב בגין הלוואה, שקיבל נתבע 1, אביו, ביום 4.8.99, כשנה לאחר שנטש את נתבעת 2, אמו של נתבע 3 וכן את נתבע 3 ואת יתר ילדיו, ועבר לחיות עם אישה אחרת.
בתקופה בה נתקבלה ההלוואה נשוא התביעה היה נתבע 3 בניתוק יחסים מוחלט מאביו נתבע 1. לטענת נתבע 3, אם הבנק היה מיידע אותו, כי אביו מקבל הלוואה נוספת וכי הוא ערב לאותה הלוואה, לא היה מסכים לערוב להלוואה זו.
8. טענת ההגנה של נתבע 3 פורטה בתצהיר, שצורף לבקשת הרשות להגן, וכן בתצהיר עדותו הראשית. על אותה גרסה חזר נתבע 3 גם בעת שנחקר בחקירה נגדית בבית המשפט.
פרטים באשר להסברים, שניתנו לנתבע 3 כאשר חתם על כתב הערבות, או באשר להלוואות, שנמסרו לנתבע 1 בסמוך לחתימה של נתבע 3 על כתב הערבות והאם נפרעו הלוואות אלה, הינם בידיעת הבנק. למרות זאת, לא הובאה מטעם הבנק עדות כלשהי, שיש בה כדי לסתור את גרסת נתבע 3 בנושאים אלה.
9. החלטתי לקבל את טענת ההגנה, שהעלה נתבע 3, ככל שהיא מתייחסת לחוב בגין ההלוואה שקיבל נתבע 1, ולדחות את טענת ההגנה שלו, ככל שהיא מתייחסת לחוב בחשבון החח"ד.

להלן יפורטו נימוקיי.
א. התרשמתי, שעדותו של נתבע 3 אמינה הן מאופן מתן העדות והן בשל העקביות שבעדותו.
ב. בעוד שנתבעת 2 חתומה על מסמך, הנושא כותרת בולטת "ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום" וכן על נספח טו', שבו בעמוד אחד מצויה תמצית התחייבותה, וכאמור סברתי, שניתן על נקלה במבט חטוף לקלוט מה טיבה של ההתחייבות, שקיבלה עליה נתבעת 2, הרי נתבע 3 הוחתם על מסמך הנושא כותרת "ערבות מתחדשת". המסמך הינו מסמך הנפרש על פני ארבעה עמודים, כתוב באותיות קטנות ביותר. אין לצפות מאדם המוזמן לבנק ונדרש לחתום בו במקום על כתב ערבות, לקרוא את כל תנאיו הכתובים באותיות קטנות ובשורות צפופות. על אחת כמה וכמה אין לדרוש זאת מבחור צעיר וחסר ניסיון כמו נתבע 3 באותה עת.
בחינת כתב הערבות מלמדת, שנתבע 3 היה אמור להיות ער רק לכך, שהוא ערב לחייב שרעבי ינון ושסכום הערבות הינו 83,000 ₪, שכן נתונים אלה הוכנסו בכתב יד ולצידם חתם נתבע 3. בנסיבות אלה, מצפה הייתי שיתייצב נציג הבנק, שהחתים אותו על כתב הערבות, ויעיד לגבי ההסברים שנתן לערב, אם בכלל. העדר עדות מטעם הבנק מדברת בעדה.
אני קובעת, כי במקרה זה נמצאו ראיות פוזיטיביות, לסתירת החזקה, שנתבע 3 הבין על מה חתם והסכים לתוכן התחייבותו בכתב הערבות.
אני מקבלת את גרסתו של נתבע 3, שסבר, שהסיכון המרבי שנטל עליו הינו חבות בסך 83,000 ₪ בגין הלוואות שקיבל אביו בסמוך למועד חתימתו כערב, וכי עם פירעון ההלוואות עד לסכום הנ"ל, יהא הוא פטור מחבות כלשהי; כי איש לא הסביר לו, שגם לאחר שתוחזרנה ההלוואות, שקיבל אביו בסמוך למועד החתימה כערב, אם תילקחנה הלוואות נוספות מאוחר יותר, יישאר נתבע 3 חייב כערב.
אין ספק, שאם היה נתבע 3 מקבל הסבר ברור לעניין חבותו כערב, גם לכל ההלוואות העתידיות של נתבע 1 ללא הגבלה בזמן, כל עוד לא יבטל ערבותו, היה מבטל את ערבותו בעת שניתקו היחסים בינו לבין אביו, אשר נטש הבית (את נתבעת 2 ואת כל ילדיו ובכללם את נתבע 3) ועבר להתגורר עם אישה אחרת.
ג. מאחר ונתבע 3 לא ביטל את ערבותו, כיוון שלא ניתן לו הסבר מתאים והוא לא היה מודע למהות התחייבותו, אני בדעה, שעל בית המשפט להעמידו במצב בו היה מצוי אילו היה מודע למהות התחייבותו.
אני קובעת, כי אין מקום לחייב את נתבע 3 לפרוע את אותם חובות של נתבע 1, שנוצרו כתוצאה מההלוואה, שקיבל נתבע 1 ביום 4.8.99, שנה לאחר שנותקו היחסים בין נתבע 1 לבין נתבע 3.
כפי שעולה מכתב התביעה (נספח ח' לכתב התביעה – דף הבנק) החוב בגין ההלוואה מגיע לכדי 201,092.63 ₪ נכון ליום 14.2.03. בנוסף לחוב זה תובע הבנק בתביעה זו חוב כספי בחח"ד העסקי בסך 21,095.15 ₪. אשר לחוב זה, לא ברור מה מקורו. לא ידוע, אם מדובר בכספים שקיבל נתבע 1 לפני ניתוק היחסים עם בני משפחתו, אם לאו. נתבע 3 הודה בכך, שחתם כערב לצורך קבלת הלוואות עד לסך של 83,000 ₪. היה עליו להרים את הנטל ולהוכיח, שכל אותן הלוואות, שקיבל אביו עובר לניתוק היחסים ביניהם, נפרעו. נתבע 3 לא הרים את הנטל להוכיח, שכל החובות בגין הכספים שנמסרו לנתבע 1 עובר לניתוק היחסים בינו לבין אביו נתבע 1, נפרעו. אין מנוס מאשר לחייב את נתבע 3 בתשלום סך של 21,095.15 ₪ נכון ל- 16.2.03.
10. פסיקתא:
א. אני מחייבת את נתבעת 2 לשלם לבנק:
1. את סכום התביעה בסך 222,124 ₪ בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 20.1 לכתב התביעה, בניכוי סכומים, שנזקפו לזכות החשבון לאחר הגשת התביעה, אל סכומים אלה תתווסף ריבית באותו שיעור ואופן בו הצטברה הריבית על סכום התביעה, מיום זקיפתם לזכות החשבון ועד התשלום בפועל.
2. הוצאות המשפט כפי שהוצאו בפועל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל ממועד הוצאתן ועד התשלום בפועל.
3. השתתפות בשכ"ט עו"ד בתוספת בסך 16,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.
ב. אני מחייבת את נתבע 3 לשלם לבנק:
1. סך של 21,095.15 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מיום 1.6.03.
2. השתתפות בשכ"ט עו"ד התובע בסך 3,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מרבית החל מהיום ועד התשלום בפועל.
חיוב נתבעים 2 ו- 3 הינו ביחד ולחוד.
החיובים הינם ביחד ולחוד גם עם חיובו של נתבע 1 על פי פסק הדין שניתן נגדו בתיק זה.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לצדדים במסירה כדין.

ניתן היום, ל' אב תש"ע, 10 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

10 באוגוסט 2010
תא"ק 35919-03 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נ' שרעבי ואח'
1 מתוך 9








תאק בית משפט שלום 35919/03 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' ינון שרעבי, חנה שרעבי, עודד שרעבי (פורסם ב-ֽ 10/08/2010)