פסקי דין על בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) | פסקי דין על בורסי חברה לספרי משפט | פסקי דין על גלסופט הנדסת תוכנה | פסקי דין על שי כהן | פסקי דין על משרד התחבורה/המשרד הראשי |

6355-11/08 א     10/08/2010




א 6355-11/08 בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ, בורסי חברה לספרי משפט בע"מ נ' גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ, שי כהן, משרד התחבורה/המשרד הראשי










בית המשפט המחוזי מרכז

ת"א 6355-11-08
בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ
ואח' נ' גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ
ואח'



10 אוגוסט 2010




לפני
כב' השופט
אברהם יעקב

התובעות:

1
.
בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ


2. בורסי חברה לספרי משפט בע"מ


נגד

הנתבעים:



1. גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ


2. שי כהן


3. משרד התחבורה/המשרד הראשי




החלטה


1.
עניינן של תביעה זו ותביעה שכנגד לה, הוא בהפרה נטענת של הסכם שיתוף פעולה שנכרת בין הצדדים ביום 15/02/07 (להלן: "הסכם שיתוף הפעולה").

2.
התובעות 1 ו- 2 עוסקות בהוצאה לאור ובהפצת ספרים. התובעת 2 זכתה במכרז מס' 33/2003 של משרד התחבורה מדצמבר 2003 (להלן: "המכרז") לכתיבה, עריכה, הוצאה לאור והפצה של ספר ההכנה הרשמי של משרד התחבורה לבחינות הנהיגה העיוניות (להלן: "ספר ההכנה"). מכוחו של המכרז, נכרת הסכם בין הנתבעת 3 לבין התובעת 2 (להלן: "ההסכם"), לפיו התחייבה התובעת 2 לערוך ולהוציא לאור את ספר ההכנה הרשמי, בתמורה לזכות שניתנה לה
לעשות שימוש בספר לצורך הפצתו ומכירתו בהתאם לחוזה.

הנתבעת 1 היא חברת תוכנה העוסקת, בין היתר, בפיתוח תוכנות לימוד בנושאים שונים והיא מפעילה אתר אינטרנט בכתובת
www.lamed.co.il

(להלן: "אתר למד"), המאפשר לימוד מקוון למבחנים העיוניים לקבלת רישיון נהיגה ישראלי. הנתבע 2 הינו המייסד, הבעלים והמנהל של הנתבעת (הנתבעת 1 והנתבע 2 יקראו יחד להלן: "הנתבעים").

3.
על פי הנטען בכתב התביעה, מכוח הסכמתו ידיעתו והרשאתו של משרד התחבורה, הוענק לתובעת 1 רישיון ייחודי לפיו הוקנתה לה זכות ההפצה הבלעדית של ספר ההכנה.
ביום 15/02/07 חתמה התובעת 1 על הסכם שיתוף פעולה עם הנתבעת 1, לפיו הנתבעת 1 תכתוב ספר פתרונות ללימוד השאלות של משרד התחבורה, על פי ספר ההכנה. בהסכם נקבע כי מלוא הזכויות הקנייניות בספר ההכנה שייכות לתובעת 1 ואילו מלוא הזכויות הקנייניות בספר הפתרונות ובאתר למד שייכות לנתבעת 1. לטענת התובעות, הנתבעת 1 העתיקה את ספר ההכנה במלואו והיא מציגה את תוכנו באתר למד, תוך הפרת התחייבויותיה החוזיות והפרת רישיונה הייחודי של התובעת 1 בספר ההכנה. עוד טוענות התובעות, כי לנתבע 2 אחריות אישית להפרת החוזה ולעוולות המבוצעות כלפי התובעות, מתוקף תפקידו בנתבעת 1 ולאור העובדה שהנתבע 2 הוא שניהל את המו"מ ואף חתם על הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים, כמורשה מטעם הנתבעת 2.

4.
כתב ההגנה של הנתבעים מפרט טענות רבות, ובתמצית – טוענים הם כי כל הפעולות שעשו בקשר עם נשוא התביעה, נעשו כדין, בידיעתן המלאה של התובעות ומנהליהן ובהסכמתם המפורשת. הנתבעים טוענים כי אין לתובעות זכות יוצרים כלשהי בספר ההכנה, שכן על פי ההסכם מלוא זכויות היוצרים בספר שייכות לנתבעת 3, מדינת ישראל- משרד התחבורה (להלן: "המדינה"), למעט – זכות השימוש בספר לצורך הפצתו, אשר ניתנה לתובעת 2 ולא לתובעת 1, והיא זכות המוגבלת בזמן כפי הקבוע בהסכם. לטענת הנתבעים כל טענות התובעות מבוססות על ההנחה שניתן להן רישיון ייחודי בספר ההכנה מאת הנתבעת 3 ואולם תוקפו של ההסכם שבין התובעת 2 נתבעת 3 פג זה מכבר, עוד טרם כריתת הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים ולפיכך אין לתובעות ולו זכות לכאורה שמכוחן יכולות הן לתבוע. על כן טוענים הנתבעים כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף.

5.
לבקשת הצדדים, הוחלט לפצל את הדיון, כך שתחילה תינתן הכרעה בשאלת תוקפו של ההסכם אשר נכרת בין התובעת 2 לנתבעת 3. ככל שיקבע כי פג תוקפו של ההסכם, הרי שעמו פגו זכויות ההפצה הבלעדיות שניתנו לתובעת 2 וכפועל יוצא מכך יש להורות על דחיית התובענה על הסף. ככל שיקבע כי ההסכם עודנו בתוקף, הרי שאז יש להורות על המשך ההליך.

6.
על פי תנאי המכרז וההסכם מכוחו, ארכה של תקופת ההתקשרות הוא לשנתיים מיום חתימתו של הסכם המכרז. עם זאת, לנתבעת 3 שמורה הזכות להאריך את תקופת ההתקשרות מידי שנה בשנה נוספת, ובסך הכל בתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספות. לשיטת הנתבעים, הסכם המכרז נכנס לתוקפו לכל המאוחר ביום 17/02/05 ולצורך דיון זה אניח כי ממועד זה יש למנות את תקופת ההתקשרות. אין מחלוקת כי המדינה מימשה את זכותה להאריך את תקופת ההתקשרות בשנה אחת נוספת, בהודעה בכתב מיום 08/02/07. לפיכך, הוארכה תקופת ההתקשרות עד לתום השנה השלישית מיום חתימת ההסכם – עד ליום 16/02/08. המחלוקת שבין הצדדים נטושה ביחס לשנת האופציה הרביעית.

לפי שיטת התובעות תקופת ההתקשרות הוארכה לשנה הרביעית ואף הובעה כוונת המדינה להאריכה בשנתיים נוספות מעבר לאופציות הנתונות לה על פי ההסכם. לשיטת הנתבעים, לא קויימו תנאי ההסכם באשר לאופן הארכת תקופת ההתקשרות ועל כן תוקפו של ההסכם פג ביום 16/02/08. הנתבעת 3 הביעה בהודעה מטעמה את עמדתה לעניין אורכה של תקופת ההתקשרות ולשיטתה, תוקפו של ההסכם הוארך גם לשנתו הרביעית, לפי החלטת ועדת המכרזים, כך שבסיכומו של דבר תקופת החוזה כולו היתה ארבע שנים ממועד חתימתו. עם זאת, ציינה הנתבעת 3 כי "החלטת וועדת המכרזים לא עוגנה בהחלטה רשמית והליך האישור לא הושלם עד תום".

7.
תנאי המכרז וההסכם שנכרת מכוחו קבעו את זכותה של הנתבעת 3 להאריך את תקופת ההסכם, זאת בהתאם להוראת הדין התקפה באותה עת, היא תקנה 3(27) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993, אשר קבעה כך:

"3.
התקשרות משרד בחוזה לביצוע עיסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, אינה טעונה מכרז, אם היא אחת מאלה:
...
(27)
התקשרות למימוש זכות ברירה של משרד הכלולה בחוזה שנכרת בעקבות מכרז; התקשרות כאמור לאחר תום שלוש שנים ממועד כריתת החוזה בו היא כלולה, טעונה אישור ועדת המכרזים
".

בהתאם, קובע סעיף 6.2 בהסכם מספר תנאים באשר לאופן הארכת תקופת ההתקשרות וזו לשונו:

"הממשלה שומרת לעצמה את הזכות להאריך את תקופת ההתקשרות מידי שנה בשנה נוספת, ובסך הכל בתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספות.
הארכת תקופת ההתקשרות תיעשה באמצעות הודעה בכתב מאת הממונה וחשב המשרד חודשיים לפני תום תקופת ההתקשרות.
יובהר כי הארכת תקופת ההתקשרות לאחר תום שלוש שנים ממועד חתימת החוזה טעונה אישור ועדת המכרזים"

מדובר ברשימת דרישות מצטברות הכוללת הודעה בכתב; חתומה בידי הממונה וחשב המשרד; חודשיים לפני תום תקופת ההתקשרות; ההארכה טעונה אישור של ועדת המכרזים.

8.
התובעת 2 לא הציגה הודעה בכתב המעידה על הארכת תקופת ההתקשרות עמה ועונה על הדרישות המצטברות כפי שנקבעו בהסכם. אולם סבורני כי אין להסיק מכך על אי-הארכת התקופה בפועל. את תוצאת הפגמים שנפלו בהליך המנהלי האמור יש לבחון על רקע דוקטרינת הבטלות היחסית המקובלת בפסיקה.


בעע"מ 9187/07 לוזון נ' משרד הפנים (לא פורסם, 24/07/08) התייחס כב' השופט דנציגר לתורת הבטלות היחסית וקבע כך:

"בהתאם לתורת הבטלות היחסית, לא כל הפרה מהותית של הדין גוררת בהכרח בטלות. יש להבחין בין עצם הפגם לבין תוצאותיו, יש לבחון את מהות הפגם על רקע נסיבות העניין, ויש להתאים את הסעד הראוי לכלל נסיבות המקרה
[רע"פ 2413/99
גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה
(4) 673 (2001);
בג"צ 10455/02 אמיר נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד נז
(2) 729, 738 (2003) (להלן: פרשת אמיר);
ע"פ 1523/05
הנ"ל;
עע"מ 2273/03
אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע
([פורסם בנבו], 7.12.2006) (להלן: פרשת אי התכלת)]. שמה של התורה נלמד ממהותה, לפיה תוצאות הפגם, לרבות הסעד שיינתן על ידי בית המשפט, הן יחסיות, במובן זה שהן עשויות להשתנות ממקרה למקרה לפי חומרת הפגם, מיהות הגורם התוקף את ההחלטה המינהלית, אופי הנזק שנגרם לאדם עקב הפגמים שנפלו בהליך, והאפשרות לרפא את הפגם ולתקן את המעוות [בג"ץ 9461/00

אגודת המים בעמק הירדן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות
([פורסם בנבו], 12.12.2006);

בג"ץ 7767/07
אסרף נ' שר הפנים
([פורסם בנבו], 27.3.2008) (להלן: פרשת אסרף);

עע"מ 9654/06
החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה
([פורסם בנבו], 5.5.2008)]. יתרונה של תורת הבטלות היחסית בגמישות שהיא מאפשרת, בהיותה מותאמת למורכבות המציאות, לגווניה ולתת-גווניה. בכך נותנת תורת הבטלות היחסית מענה טוב יותר לסיטואציות שאותן יוצרת המציאות (פרשת אי התכלת).


כאמור, תורת הבטלות היחסית גורסת כי יש להפריד, במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מנהלית, בין מישור הפגם בהחלטה לבין מישור נפקות הפגם. במישור הראשון על בית המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה. אם נמצא כי אכן נפל פגם בהחלטה, אזי על בית המשפט לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר, את הסעד הראוי. אפשר שפגם מאותו סוג יוביל במקרים שונים לתוצאות שונות, לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה
(רע"פ 4398/99
הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד
(3) 637 (2000) (להלן: פרשת הראל); פרשת אמיר). כל אימת שהדבר אפשרי, יחתור בית המשפט לתוצאה מאוזנת, שאין עמה משום פגיעה בלתי נסבלת באינטרסים חשובים של הרשות הנוגעת בדבר והציבור ועם זאת יש בה כדי לעשות צדק עם הנפגעים הישירים מן ההחלטה הפגומה (פרשת אמיר). אפשר שבמקרה אחד, תוביל תורת הבטלות היחסית את בית המשפט להצהיר כי ההחלטה המנהלית בטלה מעיקרה; במקרה אחר היא עשויה להוביל את בית המשפט להורות על ביטול החלטה ממועד מסוים שבית המשפט יקבע, אם בעבר ואם לעתיד (פרשת אסרף); ואפשר גם, שבית המשפט יקבע, על אף הפגם, כי ההחלטה תקפה ומחייבת כאילו לא נפל בה פגם (פרשת הראל)".

9.
פגם בהליך המנהלי, כאמור, אינו גורר בהכרח תוצאת בטלות מוחלטת, אלא שתוצאה זו מוכרעת על פי חומרת הפגם ועל פי נסיבותיו של המקרה הספציפי. לעניין זה קבע כב' השופט זמיר בבג"ץ 8404/00 האגודה לזכות הציבור לדעת נ' שר התקשורת, פ"ד נה(3) 547, 573 כך:

"הלכה מבוססת היא שפגמים קלים בהליך המינהלי, שבפועל לא היה בהם כדי לגרום עוול ואף לא היה בהם כדי לשנות את התוצאה, אין בהם בדרך-כלל כדי לפסול את ההחלטה המינהלית, במיוחד בהליך מינהלי מורכב שביטולו כרוך בנזק ממשי. כך לגבי פגמים קלים מסוגים שונים ובשלבים שונים של ההליך המינהלי, ובכלל זה גם לגבי פגמים בהליך ההתייעצות".

10.
בענייננו, מבין התנאים שנקבעו בהסכם, הרי שהתנאי לאישור ועדת המכרזים הוא התנאי המכריע, מן הבחינה המהותית, לעניין הארכת תוקפו של ההסכם והוא זה אשר בלעדיו אין. תנאי זה מעוגן אף בתקנות חובת המכרזים ותכליתו היא ליצור מנגנון פיקוח של ועדת המכרזים על התקשרויות חוזיות של המשרד. יתר התנאים הינם נלווים לתנאי עיקרי זה ונקבעו על ידי הצדדים במישור היחסים החוזיים ביניהם.

11.
עיון בפרוטוקול ועדת המכרזים מיום 02/03/08 מעלה כי אכן נתקבלה החלטת הועדה להמליץ בפני
החשב הכללי לאשר הארכת ההתקשרות עם התובעת. בהחלטת הוועדה נכתב כך:


"לאור האמור לעיל ובהתחשב שספר התיאוריה עומד לצאת לאור ביום 1.4.08 בכוונת הוועדה להמליץ בפני
החשב הכללי לאשר הארכת ההתקשרות עם חברת "בורסי" בשנתיים נוספות בלבד מעבר לאופציות הנתונות למשרד"

אמנם הארכת תקופת ההסכם לשנה הרביעית לא נקבעה באופן מפורש בהחלטת הועדה, אולם לאור ההחלטה להמליץ על הארכת תקופת ההתקשרות בשנתיים נוספות, שהן "מעבר לאופציות הנתונות למשרד", כלומר, לשנה החמישית והשישית מיום חתימת ההסכם, פשיטא שהועדה אישרה את מיצוי "האופציות הנתונות למשרד" קרי – את המשך קיום ההסכם גם בשנתו הרביעית.

למען הסר ספק אציין כי התנאים הנוספים אשר נקבעו לצורך הארכת התקופה אל מעבר לתקופות הקבועות בהסכם (מסירת כתב וויתור על תביעות מצד התובעת ואישור החשב הכללי) אינם נדרשים לצורך הארכת התקופה לשנה הרביעית, אשר תנאיה הוסדרו במסגרת ההסכם כאמור.

לאחר שנתקבלה החלטת הוועדה, הודיעה הנתבעת 3 לתובעת 2 כי תקופת ההתקשרות עימה הוארכה בשנה נוספת וכי היא פועלת להארכתה בשנתיים נוספות (מכתבו של מר עוזי יצחקי, סמנכ"ל בכיר תנועה במשרד התחבורה, מיום 23/07/08).
הנה כי כן, בעיני הצדדים להסכם – התובעת 2 והנתבעת 3 – היתה הסכמה להארכת תקופת ההתקשרות בהסכם לשנה הרביעית, והן ראו עצמן קשורות בהסכם זה ופעלו על פיו.

אינני סבור כי הפגמים אשר נפלו בהליך המנהלי לאישור המשך ההתקשרות עם התובעת 2 הנם פגמים היורדים לשורשו של עניין, כפי שטענו הנתבעים בסיכומיהם, מקום בו ניתן להתרשם בבירור, מהתנהלות הנתבעת 3, מן המצגים שהציגה בפני
צדדים שלישיים ומהודאתה המפורשת בהליך זה, כי כוונתה היתה להמשיך את ההתקשרות עם התובעת 2.

ההודעה בדבר מימוש האופציה החוזית של הנתבעת 3 להארכת תקופת ההסכם אמנם לא נחתמה בידי הממונה וחשב המשרד, כפי שנקבע בהסכם, אולם היא משקפת את החלטת הועדה ואינה חורגת ממנה ומכל מקום הינה חתומה בידי סמנכ"ל בכיר שאליו כפופים יתר אנשי המשרד. פגם זה, כמו גם החריגה ממסגרת הזמנים שנקבעה בהסכם באשר למועד מתן ההודעה אינם פגמים מהותיים והם ברי תיקון, בעיקר מקום בו אין מחלוקת בין הצדדים להסכם באשר להארכת תוקפו ומחויבותם לפיו.

12.
לאור האמור, מסקנתי היא כי ההסכם היה בתוקפו במשך ארבע שנים ממועד חתימתו וכך אני קובע.


עניין ההוצאות יוכרע במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום,
ל' אב תש"ע, 10 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.







א בית משפט מחוזי 6355-11/08 בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ, בורסי חברה לספרי משפט בע"מ נ' גלסופט הנדסת תוכנה בע"מ, שי כהן, משרד התחבורה/המשרד הראשי (פורסם ב-ֽ 10/08/2010)