פסקי דין על התביעה הצבאית | פסקי דין על גהאד טלאל עיסא אבו תורכי

1959/09 תיק     13/07/2009




תיק 1959/09 התביעה הצבאית נ' גהאד טלאל עיסא אבו תורכי




ב י ת ה מ ש פ ט ה צ ב א י י ה ו ד ה

בפני
כב' השופטת: רס''ן שרון ריבלין אחאי
התביעה הצבאית
נגד

הנאשמת: גהאד טלאל עיסא אבו תורכי
ת.ז 854657145 /שב"ס – נוכחת
(באמצעות ב"כ עו"ד חאלד אלאערג'
– נוכח)


גזר דין

הנאשמת, ילידת 25/10/93, הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירה של ניסיון לתקיפה.
על פי עובדות כתב האישום, במהלך חודש ינואר 2009, קשרה הנאשמת קשר עם אחותה הדיל (כבת 13 וחצי שנים), כי יבצעו יחדיו פיגוע על דרך של דקירת חייל. ביום 25/2/09 נפגשו השתיים ליד מערת המכפלה, כאשר הנאשמת החזיקה סכין בעלת להב של כ - 20 ס"מ, באמצעותו תכננה לדקור חייל בחזהו והדיל החזיקה סכין בעלת להב של כ - 4 ס"מ. השתיים שוחחו ביניהן ועוררו את חשדם של החיילים במחסום. בעת בדיקתן במחסום התגלו הסכינים הנ"ל והן נעצרו.
יצוין כי האחות הצעירה, הדיל, שוחררה ממעצר בהחלטת בית המשפט.

טיעוני התביעה
התביעה הדגישה את פוטנציאל הסכנה הרב שהיה גלום באירוע, לאור העובדה כי הנאשמת תכננה לבצע את הפיגוע ביחד עם אחותה ובאמצעות סכין שאורך להבה הוא 20 ס"מ. הנאשמת אף הודתה כי התכוונה לדקור חייל בחזהו, באזור הלב. כן הדגישה כי השתיים תכננו את הפיגוע משך יותר מחודש ימים. התביעה סברה, כי אף אם העבירה בוצעה עקב נסיבות חיים קשות, הרי שאין בכך כדי להביא להקלה משמעותית בעונש, שכן פיגועים רבים מבוצעים על ידי כאלו שנסיבות חייהם הקשות הובילו אותם לבצע מעשים מסוג זה.
התביעה הפנתה לע/איו"ש 48/03 שם הושתו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, על קטינה כבת 15 שהורשעה בעבירות דומות. יצוין ששם הנאשמת שלפה את הסכין.
כן הפנתה לע/איו"ש 3430/08, שם הושתו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל על נאשם, כבן 19 שנים, שהורשע בעבירות דומות. התביעה טענה, כי אף ששם דובר על מי שלא היה קטין בעת ביצוע העבירה, הרי שבענייננו ישנן נקודות חומרה אחרות, כגון העובדה שהנאשמת לא פעלה לבדה ותכננה את הפיגוע משך תקופה ארוכה ולכן העונש בענייננו צריך להיות דומה לזה שהושת שם.
לבסוף, ביקשה התובעת לאבחן את ענייננו מזה שנדון בתיק יהודה 2650/07 שם הוצג לאחרונה הסדר טיעון במסגרתו הושתו 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל על נאשמת שנעצרה בשתי הזדמנויות שונות כשבכליה סכין ובכוונתה לפגוע בחייל. התובעת טענה כי לא ניתן לגזור גזירה שווה ממקרה זה לענייננו, שכן שם נקבע שהנאשמת אינה יציבה נפשית.
לאחר שבית המשפט ביקש את התייחסות התובעת להסדרי טיעון נוספים בתיקי יהודה 4995/08 ו-5001/08, שם הושתו 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל על קטינות בנסיבות דומות, טענה התובעת כי במקרים הנ"ל דובר במי שהיו צעירות מהנאשמת שבענייננו וכי היו במקרים הנ"ל נסיבות מיוחדות שהצדיקו את היקשרות התביעה באותם הסדרי טיעון.

טיעוני הסנגור ודבריה האחרונים של הנאשמת
הסנגור עמד על כך שעניינה של הנאשמת אינו חמור יותר מאשר אלו שנדונו בהסדרי הטיעון הנ"ל וכי נסיבותיה הייחודיות של הנאשמת מצדיקות הקלה משמעותית ברכיב המאסר בפועל ושימת דגש על קנס כספי שיהיה בו גם כדי לערב את משפחתה של הנאשמת באחריות למעשיה. לטענתו, גם נסיבות המקרה מלמדות על כך שכוונתה של הנאשמת לבצע דקירה לא הייתה רצינית.
בדלתיים סגורות, פירט הסנגור נסיבות חיים קשות אליהן נקלעה הנאשמת, ששורשיהם נעוצים בילדותה והמשכם בחיי הנישואים שלה, כאשר נישאה בהיותה כבת 14 שנים.
בדבריה האחרונים, שהובעו גם הם בדלתיים סגורות, סיפרה הנאשמת על קשיי החיים שלה ועל מצוקתה שהובילה אותה לביצוע העבירה. לבסוף התחננה הנאשמת כי תשוחרר מהכלא ואמרה כי אינה יכולה לסבול יום נוסף בכלא וכי היא תמות שם.

סיכום מצבה הרפואי והנפשי של הנאשמת

במהלך הדיונים שנערכו בתיק זה,טענה הנאשמת כי היא סובלת מבעיות רפואיות ונפשיות בגינן מקבלת טיפול במתקן הכליאה בו היא עצורה. באחד הדיונים אף התמוטטה הנאשמת באולם בעת הדיון. לאור האמור, ביקשתי לקבל ממתקן הכליאה סיכום אודות מצבה. הסיכום הנ"ל הועבר לבית המשפט רק לאחר מועד הטיעונים לעונש. יחד עם זאת, בשולי הטיעונים לעונש הסכימו הצדדים כי אין להם התנגדות שאם יתקבל סיכום כנ"ל מהכלא, בית המשפט יתייחס אליו במסגרת גזר הדין.
על פי הסיכום שהעביר מפקד ב"ס השרון ביום 14/6/09, הנאשמת הופנתה לבדיקת פסיכיאטרית נוער, זאת לאחר שדיווחה שהיא שומעת קולות ואף החזיקה בידיה שמיכה, אליה התייחסה כאל תינוק. הפסיכיאטרית התרשמה מהתנהגות דרמטית, היסטרית וללא עדות למצב פסיכוטי או לצורך בהתערבות בטיפול תרופתי הרגעתי וקבעה כי הנאשמת אינה זקוקה להגדרת מצוקה.
עוד נמסר, כי הנאשמת נמצאת במעקב וליווי עו"ס וכי התרשמות העו"ס הינה כי חלקים רבים בהתנהגותה של הנאשמת הינם מניפולציה מגמתית, לצד תוצאה של חוויות חיים קשות ומציאות שהייה בכלא בגיל כה צעיר.
כן נמסר כי הנאשמת נבדקה על ידי רופא ולא נמצאו בעיות רפואיות, למעט כאבי גב בגינם היא מקבלת משככי כאבים.

דיון והכרעה

לצערי הרב, שוב ושוב עומדים לפנינו נערים ונערות צעירים אשר ביקשו לבצע פיגועי דקירה וזאת על רקע נסיבות אישיות קשות. קשה מאוד גזירת הדין במקרים כאלו. אין ספק כי מדובר במקרים חמורים מאוד, שמגלמים בחובם פוטנציאל מסוכנות לא מבוטל ובענייננו אנו, העובדה כי הנאשמת פעלה בצוותא עם אחותה והחזיקה בסכין בעלת להב ארוך מלמדת על פוטנציאל זה. כבר נאמר לא פעם, כי העובדה שהמפגע פעל על רקע נסיבות חיים קשות ואפילו אם מטרתו העיקרית הייתה להיעצר, עדיין אין הדבר שולל מיניה וביה את האפשרות כי מעשיו יובילו לפגיעה חמורה. ברי כי יש להילחם בתופעה הפסולה והמסוכנת הזו באמצעות ענישה שיש בה כדי ליצור הרתעה ולהגן על הציבור ועל קרבנות פוטנציאלים.
אציין, כי בדומה לגורמים הטיפוליים במתקן הכליאה, גם אני התרשמתי כי התנהגותה של הנאשמת דרמטית והיסטרית וכי דבריה אינם משקפים מקרה של לקיחת אחריות אישית על מעשיה.

מנגד, בהקשר לגילה הצעיר של הנאשמת, יש לזכור, כי ככל שמדובר בקטינים, שיקולי השיקום מקבלים מקום נכבד יותר. עמדה על כך לאחרונה כב' השופטת ארבל בע"פ 1463/09:

"הנחת המוצא לענישתם של קטינים היא כי אישיותם ותפיסותיהם המוסריות טרם הבשילו. הנחה זו מובילה למסקנה כי יש ליתן משקל יתר לפן השיקומי בעת גזירת עונשם וזאת הן מטעמי הגינות וצדק כלפי הקטין והן בשל הסיכוי הרב יותר לשיום, דבר אשר מתיישב עם האינטרס הציבורי".

נוסף על כך, יש לזכור, כי במצב הקיים כיום באזור, אין למעשה בידי בית המשפט כלי אבחון ושיקום של ממש.
התייחסתי אל כך בעבר בתיק יהודה 1261/09 :

"בית המשפט הצבאי לערעורים הכיר בצורך ליתן משקל משמעותי אף למרכיב הגיל, ר' לדוגמא עד"י אזח"ע 60/01, ע/איו"ש 59/00 ועד"י 2891/06, שם נאמר כי במקרים בהם מדובר בקטינים, הנעדרים הרשעות קודמות ואשר לא פגעו ברכוש או בנפש, יש מקום להימנע מענישה מחמירה ולהשאיר לקטין פתח של תקווה וסיכוי לתקן את דרכיו כשהוא בסביבתו הטבעית ובחיק משפחתו.
בהקשר זה אעיר, כי מלאכתו של בית המשפט באזור הגוזר את עונשו של קטין קשה שבעתיים, בהיעדר כלי אבחון ושיקום כדוגמת אלו הקיימים בישראל. כך לדוגמא, אין באפשרותו של בית המשפט לקבל תסקיר משירות המבחן לנוער, המנתח את הרקע של הנאשם ואת סיכויי השיקום שלו ואין אפשרות להורות על שליחתו למעון נעול או להעמידו לתקופת מבחן. מצב זה מקשה את מלאכת האיזון כשנדרש בית המשפט להטיל עונש שיהיה בו כדי להגשים, מחד, את שיקולי ההרתעה ומאידך לא לפגוע בקטין באופן שיסכל כל סיכוי לשיקום וחזרה לחיים נורמטיביים. זאת ועוד, על פי דיני האזור, נאשם שמלאו לו 16 שנים יכול שייכלא ביחד עם בגירים, שעברו עבירות ביטחוניות חמורות. אין להכביר מילים אודות הנזק שסוג כזה של כליאה יכול לגרום לקטין בהמשך דרכו."

בעניינה של הנאשמת, נוסף על גילה הצעיר, נראה כי אכן מעשיה באו על רקע מצוקה קשה וכי הימצאותה בכלא בגיל כה צעיר קשה לה מאוד. אמנם, כאמור, מסיכום מפקד הכלא עולה כי היא נתונה תחת מעקב וטיפול עו"ס וכי פסיכיאטרית נוער קבעה שאינה סובלת מבעיות נפשיות המצריכות טיפול מיוחד. אולם בד בבד מצוינת שם הערכה, כי התנהגותה של הנאשמת הינה גם תוצר של גילה הצעיר והרקע הקשה ממנו באה.

באשר לפסיקה אליה התייחסו הצדדים, המקרים אליהם הפנתה התביעה חמורים מעניינה של הנאשמת. בע/איו"ש 48/03 שם הושתו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מדובר בנאשמת ששלפה את הסכין והדבר משליך הן על רצינות כוונתה והן על פוטנציאל הסכנה שהיה מגולם במעשיה. בע/איו"ש 3430/08, שם הושתו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, דובר על נאשם בן 19, בגיר, כאשר ברור לכל עד כמה הפרש הגילאים בגילאים אלו הינו משמעותי.
לעומת זאת, גם הסדר הטיעון בתיק יהודה 2650/07, שם הושתו 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, אינו דומה כלל לענייננו באשר דובר שם על נאשמת שנקבע כי היא סובלת מבעיות נפשיות ויותר מזה, בהכרעת הדין נקבע שם פוזיטיבית כי הנאשמת לא התכוונה לפגוע פיזית בחייל אלא על דרך של איום בלבד, בעוד שבענייננו הודתה הנאשמת כי התכוונה לדקור חייל בחזהו.
מצאתי מקבילה מסוימת לענייננו במקרה שנדון בתיקי יהודה 4995/08 ו-5001/08, שם הושתו 11 חודשי מאסר לריצוי בפועל. גם שם דובר על מי שביצעו את העבירה יחדיו על רקע נסיבות חיים קשות. יחד עם זאת, שם דובר בקטינות בנות 14 ו 14 וחצי, צעירות מהנאשמת ובהתרשמות אובייקטיבית של החיילים במחסום בדבר חוסר רצינותן של הנאשמות, כך שמדובר במקרים קלים יותר מאשר בענייננו נוסף על כך, מדובר שם כמובן בהסדר טיעון, שאינו מהווה רמת ענישה מחייבת, באשר השיקולים שהביאו לכריתתו אינם נחשפים במלואם בפני
בית המשפט.

בסופו של יום לאחר ששקלתי את שיקולי החומרה והקולא המפורטים לעיל ואת הפסיקה שהובאה בפני
י אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
א. 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרה.
ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים לבל תעבור את העבירה בה הורשעה או כל עבירה שכוונתה לפגוע בגופו של אדם.
ג. 5000 ₪ קנס או 5 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד למועד שחרורה של הנאשמת מהמאסר וכתנאי לו. מס' שובר: 0007560
זכות ערעור תוך 30 יום.

ניתן והודע היום, 13/7/09 בפומבי ובמעמד הצדדים.
__________
שופטת
תאריך: כ"א תמוז, תשס"ט מס' תיק: 1959/09
13 יולי, 2009

- 1 -








תיק בית המשפט הצבאי 1959/09 התביעה הצבאית נ' גהאד טלאל עיסא אבו תורכי (פורסם ב-ֽ 13/07/2009)