פסקי דין על שמעון דהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1276/99 עב     24/05/1999




עב 1276/99 שמעון דהן נ' המוסד לביטוח לאומי





שמעון דהן

בעניין:
המערער
צ. רוזנברג

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
מ. אהרון

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין

פרוטוקול הדיון מישיבת הטיעונים שנתקיימה במהלך יום דיונים זה, מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו.

כפי שהדגיש ב"כ המערער ברישא לנימוקי הערעור, מ- 14/3/99: "הערעור מתייחס לנקודה אחת ויחידה והיא אי הפעלת תקנה 15 והוספת אחוזי נכות וכספי מענק נכות בהתאמה".

עובדות הרקע/המקרה: ב- 6/12/95 נפגע המערער בתאונת עבודה שהיתה גם תאונת דרכים. המערער היה טכנאי אלקטרוניקה ושרטט בתעשיה האוירית במפעל האם, בנתב"ג, התאונה אירעה בסמוך ליום הולדתו ה- 50. ב- 18/3/96 חזר המערער לעבודה חלקית, ב- 31/3/97, הוצא המערער לפרישה מוקדמת לגימלאות.

הועדות הרפואיות, דרג ראשון ואח"כ הועדה הרפואית לעררים, קבעו כי מבחינה אורטופדית ונירולוגית לא נותרה נכות למערער, בעקבות תאונת הדרכים, אולם מבחינה נפשית נקבעו לו 10% נכות מעבודה לצמיתות, עפ"י פריט 34 (ב) למבחנים לדרגות נכות, שעניינו: "הפרעות פסיכונוירוטיות - ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".
, כעולה מסעיף 30 לפרוטוקול הועדה נשוא הערעור, הוחלט: "אין מקום להפעלת תקנה 15, התובע מסוגל לחזור לעבודה".

טען/הדגיש ב"כ המערער בסיפא לנימוקי הערעור: "טעתה הועדה הרפואית לעררים בכך שלא שתה ליבה לעובדה שהמערער איבד את מקום עבודתו והוצא לגימלאות עקב התאונה. עתה, בשל פגיעתו וגילו הריהו מוגבל ביותר במציאת עבודה אחרת, וביכולת להשתכר מיגיע כפיו כלפני התאונה. אשר על כן, יתבקש כב' ביה"ד לקבוע כי יש להפעיל את תקנה 15 בנסיבות הענין, באופן מלא ולחילופין באופן חלקי, ולחילופי חילופין להורות להחזיר את הדיון לועדה לעררים תוך מתן הנחיות מתאימות".

אם לצטט מספרו מאיר העיניים של כב' סגן הנשיא (בדימ.) ד"ר קובבי, "רמ"ח ושסע סוגיות בתאונות עבודה": "תקנה 15 - משקלה של תקנה אחת זו שקול כמעט - הן בתודעת המבוטחים (כמשקל "סגולי") והן, הלכה למעשה, בזירה המשפטית - כנגד משקל של מאה הפגימות ויותר שבתוספת לתקנות הנכות. התקנה נועדה להסיט את אלומת אורו של הזרקור מן הנכות אל הנכה, מן הנזק השווה לכל גוף, לאותו ניזוק הטוען לנזק מיוחד. לשון אחר - מן האובייקטיבי לסובייקטיבי".

חזר והדגיש ב"כ המערער, בסופה של ישיבת הטיעונים: "אם שוללים את הדבר הזה, מה שהיה מצופה מן הועדה, שהיא תתמודד עם הממצאים ותנמק את החלטתה תוך התמודדות עם המציאות. לחילופין, בכל מקרה, ראוי היה שעניינו של המערער יובא בפני
ועדת רשות, גם אם אין חובה לכך, כדי לאפשר לו זכות טיעון ובדיקה מלאה".

עמדת ב"כ המשיב, כמודגש בסוף טיעוניו: "אין כל מקום להתייעצות נוספת כשאין כל בעיה רפואית המפריעה לחזור לעבודה. אשר על כן, לאחר שהועדה לעררים נדרשה לענין זה במיוחד ודנה בכך, אין כל טעם להחזיר לועדה, אני מבקש לדחות את הערעור".
מכאן להחלטה -
בעניינו של המערער שבכאן, אין מדובר בהתייעצות חובה עם ועדת הרשות , עפ"י תקנה 16 א', לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956, ראה עמ' 205 ואילך, עוקדן הביטחון הסוציאלי/דיני ביטוח לאומי, מאת כב' הנשיא (בדימ.) מ. גולדברג, אין מדובר בדרגת נכות מעבודה של 20% ומעלה; עם זאת, הלכה פסוקה היא כי "אין בחיוב הועדה הרפואית להיוועץ בועדת רשות, שעה שנכותו של המערער עולה על 20%, כדי להביא למסקנה שהועדה אינה רשאית להיוועץ בועדה גם שעה שהנכות פחותה מ- 20%" (דב"ע נו01-42/, כמצוטט בעמ' 212, שם).

כך טען/דיווח ב"כ המערער בין השאר בנימוקיו: "ערעור וערעור נגדי שהגישו המל"ל והמערער לועדה הרפואית לעררים נדחו על ידי הועדה הנכבדה לעררים. במהלך הדיון נאמר לח"מ ע"י חברי הועדה לעררים כי הם "ישקלו" להעביר את ההכרעה בענין תקנה 15 להתייעצות עם ועדת רשות. על כל פנים, ביום 14/2/99 הגיעה אל הח"מ החלטת הועדה לעררים הדוחה את עררי שני הצדדים, מותירה את אחוזי 10% הנכות הפסיכיטארית על כנם וקובעת לענין תקנה 15: "אין מקום להפעלת תקנה 15 התובע מסוגל לחזור לעבודה". בו ביום פנה הח"מ לועדה בברור (טרם קבלת הפרוטוקול) האם נסתיים הדיון גם בתקנה 15, וביום 17/2/99 נענה כי הטיפול בתשובה הועבר לסניף רמת גן. עד ליום הגשת ערעור זה לא התקבלה תגובה עניינית".

נתעוררו סימני שאלה שנותרו ללא מענה של ממש -
הועדה מדרג ראשון נמנעה מלהפעיל את תקנה 15, בנימוק כי "הועדה בדעה שאין מקום לתקנה 15, יצא לגימלאות", אולם נימוק הועדה נשוא הערעור, אשר חזרה וקבעה כי אין מקום להפעלת התקנה כנ"ל, היה אחר/שונה: "התובע מסוגל לחזור לעבודה".

מחד, עפ"י תקנה 15 (ג) "הועדה לא תתחשב בגילו, במינו ובכושר העבודה של הנפגע אם הם כבר הובאו בחשבון המבחנים". כפי שמובהר בספרו המנחה של ד"ר קובבי (שם, עמ' 153, מהדורת 94'): "אין ליישם את תקנה 15 על פגימה לפי פריט 34 (הפרעות פסיכו-נוורוטיות) שבו כלול האלמנט של הגבלת כושר העבודה". מאידך, אם, למרות זאת, דנה הועדה כפי שדנה בשאלת הפעלת תקנה 15 - כיצד נקבע שהמערער "מסוגל לחזור לעבודתו", בעוד סעיף הפגימה 34 (ב) עניינו גם הגבלה, באופן בינוני, של כושר העבודה?

בנסיבות הענין, נוכח סימני השאלה שנתעוררו, גם דגש על ציפייתו של ב"כ המערער לשלב של התייעצות עם ועדת הרשות, בטרם החלטת הועדה נשוא ערעור זה - אין עמדתנו כדעתו של ב"כ המשיב, לפיה "אין כל טעם להחזיר לועדה"....

יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה נשוא הערעור, על מנת שתחזור ותקיים בירור בשאלת הפעלת תקנה 15 לגבי דרגת נכותו שנקבעה, וזאת לאחר היוועצות בעניינו של המערער עם ועדת הרשות, עפ"י החלטתה היא, אם כן או לא לקיים היוועצות כזאת, תוך הנמקה.

אין צו להוצאות משלא נתבקשו.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית הדין הארצי תוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום, ט' בסיון תשנ"ט, (24 במאי 1999), בהעדר, לשלוח לצדדים.

מ. נחתומי, שופט
סוזן / d01027699z
1
בתי הדין לעבודה
עב 01-276/99

בית הדין האזורי לעבודה ת"א - יפו
כב' השופט נחתומי מאיר

בפני










עב בית דין אזורי לעבודה 1276/99 שמעון דהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 24/05/1999)