פסקי דין על איגור ברנובסקי |

1734-07/10 עח     17/08/2010




עח 1734-07/10 איגור ברנובסקי נ' מדינת ישראל








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ע"ח 1734-07-10 ברנובסקי נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופט ברוך אזולאי
, ס. נשיא

העורר
איגור ברנובסקי
ע"י ב"כ עו"ד ד. גולן וא. בנימיני



נגד

המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד ר. זיכרמן



החלטה

מדובר בערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בקרית גת (השופט אקסלרד) בתיק מס' 5642-03-10, שבה נפסל רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ונקצבה לתשעה חודשים מיום 22.6.10.

בכתב האישום מיום 9.3.10 הואשם העורר בכך שבאותו יום נהג בשכרות וסירב לתת דגימת אוויר בניגוד לדרישת שוטר.
ביום 22.3.10 הגישה המשיבה בקשה לפסילה עד תום ההליכים, ביום 8.4.10 רשיונו של העורר הוחזר לו בתום 30 ימי הפסילה המנהלית וביום 5.5.10 התקיים דיון בבקשה. ביום 22.6.10 החליט בית משפט השלום על פסילת הרישיון עד תום ההליכים לתקופה של תשעה חודשים, החלטה נשוא ערר זה.

בערר טען העורר כי שגה בית משפט השלום כשקבע שיש להאריך את הפסילה המנהלית עד תום ההליכים ולהעמידה על תשעה חודשים, שכן הוא נהג כחודשיים וחצי מיום סיום הפסילה המנהלית של 30 הימים ויש בכך כדי להעיד שטענה בדבר מסוכנותו אינה ראויה. כמו כן העורר כופר בעבירה המיוחסת לו ובקיומן של ראיות לכאורה. לטענתו, כלל לא נהג ברכב. בעת שהגיעו השוטרים לרכב ישב במונית ונמנם, בעוד שאחד מחבריו תיקן תקר בגלגל הרכב. על כן לא נהג בשכרות, וכל עונש המושת עליו כעת לא עולה בקנה אחד עם כך, שעל סמך ראיות התביעה והקושי הקיים, כלל לא יוטל עליו עונש בסופו של הליך. העורר טען לפגיעה בחזקת חפותו וכי המשיבה לא הוכיחה "יסוד סביר לחשש" שהשבת רשיונו תסכן את שלום הציבור או את בטחונו, שכן המשיך ונהג כחודשיים וחצי לאחר סיום הפסילה המנהלית. לפי הפסיקה על המשיבה לדאוג לכך שהדיון בבקשה לפסילה עד תום ההליכים יערך במועד קרוב ככל הניתן למועד הגשת הבקשה, על מנת שלא תיווצר עובדה בשטח לפיה העורר נוהג באין מפריע.

בדיון מיום 19.7.10 חזר ב"כ העורר על נימוקי הערר והוסיף, כי כאשר אדם חוזר לנהוג בפועל למשך חודשיים ובתקופה זו לא מייחסים לו עבירות תעבורה, מתפוגגת המסוכנות וקמה חזקה נגד התביעה שהיא לא רואה בו נהג מסוכן. הדיון שהיה אמור להתקיים ביום 22.3.10 נדחה ליום 29.4.10 מאחר שלא הצליחו לאתר את העורר והדיון נדחה למועד מאוחר למעלה מחודש בהסכמת המשיבה. העורר לא קיבל הזמנות לדיונים. כמו כן התחלף סניגור בתיק, דבר שהאריך אף הוא את התקופה. בנוסף, לעניין הפסילה למשך תשעה חודשים, צריכה הפסילה להיות מוגבלת לשישה חודשים אלא אם יש נימוקים חריגים, וזאת לפי סעיף 50ב' לפקודת התעבורה. במקרה זה אין נימוק מיוחד, מדובר בחשד לנהיגה בשכרות. מדובר בעורר שמתפרנס מהובלות ופסילת רישיונו מונעת ממנו להתפרנס, וזהו שיקול נוסף להעמדת תקופת הפסלות על שישה חודשים לכל היותר.
ב"כ המשיבה טענה מנגד, כי הבקשה לפסילה עד תום ההליכים הוגשה פחות משבועיים לאחר שנפסל מנהלית, בתוך התקופה של 30 הימים, ב-24.3.10 לא הייתה מסירה אישית, אלא שליחה בדואר, בית משפט השלום הורה על מסירה אישית, בוצעה מסירה כזו והסנגור הגיש בקשת דחייה. ביום 29.4.10 העורר היה מיוצג. הדיון נדחה למועד זה על ידי בית משפט השלום, וזאת בתוך תקופת 30 הימים. לפי הפסיקה, גם במקרים של שיהוי של ארבעה חודשים ויותר, נקבע שאין לתקן מחדל במחדל, וגם אם היה שיהוי שקשור לתביעה, אין להחזיר נהג מסוכן לכביש מסיבה פרוצדוראלית. לעניין הראיות לכאורה, שב"כ העורר טען שהעורר לא נהג, בדיונים קודמים הייתה הסכמה על קיומן של ראיות לכאורה. לעניין המסוכנות, אין מדובר בתיק רגיל, אלא שהמסוכנות נלמדת ממכלול של דברים, לרבות העבר התעבורתי הפלילי, נסיבות העבירה וסוגה. בפסיקה נקבע שהעבירה של שכרות מצביעה על מסוכנות הנובעת מעלייתו של נהג שיכור על הכביש. העורר נוהג רק משנת 2005 וצבר לחובתו הרשעות קודמות תחבורתיות ועבר פלילי בעבירות סמים ותקיפה.
ב"כ העורר ביקש להוסיף שהמשיבה יכולה הייתה לבקש מבית משפט השלום את הפסילה עד למתן החלטה אחרת וכי אין מדובר בכמות גדולה של אלכוהול.

דיון

לאחר שעיינתי בחומר הראיות, נראה לי כי קיימים בענייננו ראיות לכאורה, מסוכנות לציבור וכי עברו של העורר מכביד, מהטעמים שפורטו בהחלטות הקודמות של בית משפט השלום.

לעניין הראיות לכאורה, חזר בו ב"כ העורר, בדיון מיום 16.6.10, מעמדתו המקורית לפיה אין ראיות לכאורה שהמשיב נהג ברכב והתמקד בסוגיית השיהוי, ואכן כפי שהובהר על ידי בית משפט השלום ומעיון בחומר הראיות עולה, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר נהג ברכב לאחר שתיית אלכוהול. בין היתר, הנוסעת שישבה לצידו ברכב טענה בעת האירוע שהוא נהג ברכב לאחר שהם יצאו יחד ממועדון, שם שתו משקה אלכוהולי, וכי שניהם בלבד נסעו ברכב, העורר נהג והם עצרו בצד הדרך מאחר שהתפוצץ להם צמיג (אף כי באמרה מאוחרת יותר, מיום 20.6.10, טענה שחבר של העורר, שאינה יודעת את שמו, נהג ברכב). העורר נתפס במושב הנהג כשהוא מדיף ריח אלכוהול חזק מפיו, התנהגותו הייתה רדומה וחריגה והוא לא הגיב לקריאות. גם סירובו של העורר להיבדק בעת שנדרש לכך על ידי שוטר עומד לחובתו. כמו כן, ב"כ העורר לא הצביע על בעייתיות ספציפית בחומר הראיות הקיים ולא סתר ראיה כזו או אחרת, אלא רק טען באופן כללי כי העורר לא נהג ברכב, טענה העומדת בניגוד לחומר הראיות לכאורה המצוי בתיק.

המסוכנות הנשקפת מהעורר נובעת, בין היתר, מכך שעל אף גילו הצעיר, יליד 1984, כבן 26 כיום, ועל אף היותו בעל רישיון נהיגה משנת 2005, צבר משנת 2005 14 הרשעות, הכוללות עבירות פליליות של חזקה ושימוש בסמים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש ושלל עבירות תעבורה, לרבות שימוש בטלפון בעת שהרכב נע, נהיגה ללא חגורת בטיחות, נסיעת נוסע במושב קדמי ללא חגורת בטיחות, עצירה בתוך צומת, עצירה במעבר חציה ועבירות נוספות. אי ביצוע עבירות תנועה במהלך פרק הזמן שבין תום הפסילה המנהלית בת 30 הימים לבין הטלת הפסילה מחדש, או אי תפיסתו של העורר בעבירות מסוג זה, אינו מלמד על העדר מסוכנות בהמשך הנהיגה מכאן ואילך. השילוב שבין נהיגה, בפרט שעות ארוכות על הכביש מעצם עיסוקו של העורר בתחום ההובלות, לבין שתיית משקאות אלכוהוליים ושימוש בסמים, הוא קטלני וטומן בחובו מסוכנות רבה, שלמרבה המזל לא הסתיימה עד היום בתוצאות טראגיות. אנו עדים חדשים לבקרים לתוצאות טראגיות בשל תאונות דרכים, והמסוכנות הנשקפת מעלייתו של נהג שתוי על הכביש ברורה מאליה.

באשר לטענה בעניין השיהוי, נראה לי שבנסיבות בהן לא נבעה התארכות ההליך רק מפועלה של המשיבה, אלא ממכלול של גורמים בהשתלשלות העניינים שפורטה, ובשים לב ליתר נסיבות העניין כאמור לעיל, אין בכך כדי לשנות את התוצאה המחויבת במקרה זה, והיא פסילת רישיון הנהיגה של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

לעניין משך תקופת הפסילה, לפי סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, בטלה הפסילה לאחר שישה חודשים, אם לא הורה בית המשפט אחרת, אך בענייננו הורה בית משפט השלום על פסילת הרישיון למשך תשעה חודשים מיום 20.6.10 או עד תום ההליכים, לפי המוקדם מבין המועדים, ולא מצאתי מקום להתערב בכך בהתחשב בנסיבות העניין, בשים לב למסוכנות הנלמדת מהעובדות שיוחסו לעורר.

לאור האמור, הערר נדחה.
ניתנה היום,
ז' באלול תש"ע, 17
באוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.












עח בית משפט מחוזי 1734-07/10 איגור ברנובסקי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 17/08/2010)