פסקי דין על עזבון המנוח זערורה אבראהים | פסקי דין על זערורה אסמאעיל אבראהים ואח' | פסקי דין על עזבון המנוח עלי קאסם נסאר | פסקי דין על גמילה עבדללה עבד אלרחים ואח' |

652/04 א     17/08/2010




א 652/04 עזבון המנוח זערורה אבראהים, זערורה אסמאעיל אבראהים ואח' נ' עזבון המנוח עלי קאסם נסאר, גמילה עבדללה עבד אלרחים ואח'




בפני

כב' השופט רון סוקול
התובעים
1.עזבון המנוח זערורה אבראהים

2.זערורה אסמאעיל אבראהים ת"ז 56914724
3.בדארנה אחמד מוחמד ת"ז 2105845
ע"י ב"כ עו"ד ג'רבוני ערווה חוסין ואח'
נ ג ד

הנתבעים
1.עזבון המנוח עלי קאסם נסאר

2.גמילה עבדללה עבד אלרחים ת"ז 021071857
3.מחמוד עלי קאסם נסאר ת"ז 021071881
4.גמילה עלי קאסם נסאר ת"ז 021071873
5.יונס עלי קאסם נסאר ת"ז 021071907
6.ג'האד עלי קאסם נסאר ת"ז 021071915
7.לביבה עלי קאסם נסאר ת"ז 050375013
8.חלימה עלי קאסם נסאר ת"ז 050998418
9.אנסאף עלי קאסם נסאר ת"ז 057560583
10.אמנה עלי קאסם נסאר ת"ז 021071568
11.רסמיה עלי קאסם נסאר ת"ז 021072418
12.כאמלה עלי קאסם נסאר ת"ז 021071865
13.עפאף עלי קאסם נסאר ת"ז 058194499
14.פאטמה עלי קאסם נסאר ת"ז 052492592
15.אמון עלי קאסם נסאר ת"ז 021071899
16.עזבון המנוח אסמאעיל עלי קאסם נסאר
א. מוסטפא אסמאעיל עלי קאסם נסאר ת"ז 050375021
ב. עלי אסמאעיל עלי קאסם נסאר 053723466
ג .עזבון המנוחה רמזיה אסמאעיל עלי קאסם נסאר ת"ז 021071949
ד. חניפה אסמאעיל עלי קאסם נסאר ת"ז 021071972
ה. חאג'ה אסמאעיל עלי קאסם נסאר ת"ז 021071956
ו. חשמה אסמאעיל קאסם עלי נסאר ת"ז 052386703
ז. חדיגה אסמאעיל עלי קאסם נסאר ת"ז 0521071958
ח. זובידה אסמאעיל עלי קאסם נסאר ת"ז 021071964
ט. לובנא אסמאעיל עלי קאסם נסאר ת"ז 056294360
י. פאטמה אסמאעיל עלי קאסם נסאר
17 .עז' המנוח מוחמד עלי קאסם נסאק
א. סמיחה חאלד נסאר ת"ז 059372151
ב. מג'ד מוחמד עלי קאסם נסאר (קטין)
ג. עלי מוחמד עלי קאסם נסאר (קטין)
ד. מרווה מוחמד עלי קאסם נסאר (קטינה)
ה. ערין מוחמד עלי קאסם נסאר (קטינה)
ו. הדיל מוחמד עלי קאסם נסאר (קטינה)
הנתבעים 1, 2, 5, 16 ו- 17 ע"י ב"כ עו"ד נסאר עזמי
18.סעיד עלי נסאר ת"ז 2106510
19.רשם המקרקעין – נצרת (נתבע פורמלי)
פסק דין
1. תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי שעניינו אכיפת הסכם רכישת מקרקעין, שנערך על פי הנטען בשנות ה-60 של המאה העשרים. על פי הנטען רכשו המנוח זערורה איבראהים ז"ל ומר בדארנה אחמד מוחמד מהמנוח עלי קאסם נסאר ז"ל (להלן "המנוח עלי נסאר"), את זכויותיו במקרקעין הידועים כחלקות 23 ו-25 בגוש 19381 ובתמורה התחייבו כי בדארנה אחמד מוחמד יעביר למנוח עלי נסאר את זכויותיו בחלקה הידועה כגוש 19386 חלקה 30.

המחלוקת משתרעת על סוגיות רבות ובהן תוקף ההסכם, הפרתו וביטולו.

רקע
2. המנוח עלי נסאר רשום כבעלים של 3/7 חלקים בחלקה 23 בגוש 19381 (להלן "חלקה 23") ושל 2/5 חלקים בחלקה 25 בגוש 19381 (להלן "חלקה 25"). שתי החלקות מצויות בישוב עראבה.

אין חולק כי בשנות השישים של המאה ה-20, במועד בלתי ידוע, התקשר המנוח עלי נסאר בעסקה עם התובע 3 (להלן "בדארנה") למכירת זכויותיו של המנוח עלי נסאר בחלקות 23 ו-25. לגרסת התובעים, גם המנוח זערורה אבראהים ז"ל (להלן "המנוח זערורה") היה צד לאותו הסכם, אולם הנתבעים שהתגוננו טוענים מנגד כי העסקה נעשתה רק עם בדארנה ויחסי בדארנה והמנוח זערורה הוסדרו בעסקה נפרדת.

3. כך או כך מוסכם על הצדדים כי תמורת זכויותיו של המנוח עלי נסאר בחלקות 23 ו-25 התחייב בדארנה להעביר לו זכויות בחלקה 30 בגוש 19386 (להלן "חלקה 30"). מדובר בזכויות בחלק מהחלקה בלבד (להלן "ההסכם"). לטענת התובעים פרט לזכויות בדארנה בחלקה 30 הועבר למנוח עלי נסאר גם תשלום, אולם אין בפי התובעים פירוט מהו הסכום ששולם (סעיף 4 ל-ת/1).

4. לאחר אותו הסכם, החלו המנוח עלי נסאר ולאחריו בניו לעבד חלק מחלקה 30. מדובר במטע זיתים. מנגד, החלו התובעים ויורשיהם לעשות שימוש בחלקות 23 ו-25 ולנהוג בהם מנהג בעלים. בשלב כלשהו אף נבנו בחלקות בתי מגורים, אם כי קיימת מחלוקת על המיקום המדויק של בתי מגורים אלו.

5. אין כל ספק שעל העסקה הנטענת לא הוגש כל דיווח לשלטונות המס ואף לא בוצעה כל פעולה לשינוי הרישום בחלקות, כך שבפועל המנוח עלי נסאר נותר הבעלים הרשום של חלקות 23 ו-25. עוד מתברר, כי בדארנה לא היה הבעלים הרשום של הזכויות בחלקה 30.

לגרסת בדארנה הוא רכש את הזכויות בחלקה 30 ממר אחמד עבד-אללטיף. לא הוברר מתי בוצעה הרכישה והאם בוצעה לפני ההסכם עם המנוח עלי נסאר או במקביל לו. נסח הרישום של חלקה 30 לא הוצג לעיוני, אולם מוסכם כי אחמד עבד-אללטיף מכר זכויות בחלקה גם למנוח סאלח טאהא עאסלה ז"ל (להלן "המנוח סאלח עאסלה"). בעקבות עסקה זו נרשמו כל הזכויות בחלקה 30 על שם המנוח סאלח עאסלה (אם כי כאמור נסח הרישום לא הוצג).

6. במועד כלשהו בשנות השמונים (ראה עמ' 34), ביקש מר סעיד סאלח עאסלה, בנו של המנוח סאלח עאסלה (להלן "סעיד עאסלה") לבנות בחלקה 30. לאחר שהזמין מודד, התברר לו כי יורשי המנוח עלי נסאר, מחזיקים בחלק מחלקה 30 ומעבדים אותה. לגרסתו, עד אותו מועד סבר כי גבולות החלקה שונים וכי החלק שהוחזק על ידי יורשי עלי נסאר מצוי מחוץ לחלקה.

7. עם גילוי העובדות דרש סעיד עאסלה מיורשי המנוח עלי נסאר לפנות את החלקה. בין הצדדים החלו מגעים וניסיונות הסדר. בין היתר הועלתה האפשרות כי מדובר בטעות ברישום וכי בפועל רכש המנוח סאלח עאסלה שטח מצומצם יותר ולא רכש את כל החלקה כולה. כך או כך משהסתבר ליורשי המנוח עלי נסאר כי הינם נדרשים לפנות את חלקה 30 הודיע הנתבע 5, יונס נסאר, למר בדארנה כי עסקת החליפין מבוטלת (נ/9 סעיף 4). גם הודעה זו נמסרה, על פי הנטען, בעל פה.

8. בעקבות אלו פנו בדארנה והמנוח סאלח עאסלה לנכבדים בישוב כדי למצוא פתרון מעשי לסכסוך. לטענת התובעים הושגה הסכמה בין המנוח סאלח עאסלה ליורשי המנוח עלי נסאר לפיה ישלם המנוח סאלח עאסלה ליורשים פיצוי על מנת שיפנו את החלקה. בסופו של יום, בשנת 1988, נפגשו סעיד עאסלה וחלק מיורשי המנוח עלי נסאר וסעיד עאסלה שילם ליורשים סך כולל של 5,000$. לגרסת התובעים עם קבלת הפיצוי מהמנוח סאלח עאסלה ויתרו יורשי עלי נסאר על זכויותיהם בחלקה 30 ופיצוי זה מהווה תחליף לתמורה המוסכמת על פי עסקאות החליפין.

9. בכתב תביעתם מבקשים התובעים להצהיר כי בעקבות הסכם החליפין הם בעלי הזכויות בחלקות 23 ו-25. התובעים מבהירים כי אף שאין בידיהם הסכם בכתב, הרי שהסכם שכזה נערך, אולם ככל הנראה אבד במשך השנים. מכל מקום, הואיל וההסכם נערך לטענתם לפני כניסתו של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 לתוקף, ההסכם אינו מותנה בקיומו של מסמך בכתב. לטענתם על ההסכם ניתן ללמוד מהעדויות השונות ומהתנהגות הצדדים בכל השנים, לרבות מהעברת זכויות החזקה בחלקות.

התובעים מכחישים את הטענה כי ההסכם בוטל בשל הפרתו וטוענים כי משהתגלתה הטעות ברישום הזכויות בחלקה 30 על שם המנוח סאלח עאסלה, הסכימו הנתבעים לקבל פיצוי כספי חלף הזכויות בחלקה, וחזרו בהם מכוונת הביטול.

10. חשוב לציין, כי תביעה זו אינה ההליך הראשון שנוקטים התובעים בנוגע לזכויות בחלקה. מתברר כי בשנת 1997 הגיש התובע 2 תביעה לבית משפט זה (ת.א. 10848/97), בה עתר למתן

פסק דין
המצהיר כי רכש את זכויות המנוח עלי נסאר בחלקה 23 בלבד. תביעה זו נמחקה על פי בקשת התובע (נספח "ב" ל-נ/7).

עוד חשוב לציין, כי יורשי המנוח עלי נסאר אינם תמימי דעים וכי חלקם, כפי שיפורט בהמשך, מאשרים את גרסת התובעים. מתברר, כי בין יורשי עלי נסאר התגלעו סכסוכים שונים ובין היתר הושג הסדר בתיק תמ"ש 8300/03 לחלוקת עיזבון המנוח עלי נסאר, ולפיו הוסכם כי חלקות 23 ו-25 ירשמו, כפוף לתוצאות תביעת התובעים, רק על שמם של שלושה והם: יונס נסאר, עיזבון המנוח אסמעיל נסאר ועיזבון המנוח מוחמד נסאר (ת/11).

11. מטעם יורשיו של המנוח עלי נסאר התגוננו רק חלק מהיורשים. למעשה הנתבעים שהתגוננו הינם רק אלו אשר על פי הסכם חלוקת העיזבון זכאים לקבל את הזכויות בחלקות 23 ו-25 אם תידחה תביעת התובעים. הנתבעים הינם יונס עלי קאסם נסאר (נתבע 5), יורשי אסמעיל עלי קאסם נסאר ז"ל (נתבעים 16) ויורשי המנוח מוחמד עלי קאסם נסאר ז"ל (נתבעים 17). כתב ההגנה הוגש גם בשם עיזבון המנוח עלי נסאר, אף שכאמור חלק מיורשיו תומכים בתביעה, וכן בשמה של האלמנה הנתבעת 2 (כל אלו יכונו להלן "הנתבעים").

ההסכם
12. כפי שראינו בתיאור הרקע, אין למעשה כל מחלוקת כי במועד כלשהו בשנות ה-60 הושגה הסכמה בין הצדדים להעברת זכויות המנוח עלי נסאר בחלקות. אלא שהצדדים חלוקים בדבר זהות המתקשרים ותוכנו של ההסכם. התובעים טוענים כאמור כי העסקה כללה העברת הזכויות בשתי החלקות למנוח זערורה ולבדארנה, בתמורה לתשלום כספי והעברת זכויות בדארנה בחלקה 30. לעומתם טוענים הנתבעים כי העסקה הייתה אך ורק בין המנוח עלי נסאר לבין בדארנה. המנוח זערורה התקשר בהסכם רק עם בדארנה ולא הייתה מעורבות של המנוח עלי נסאר בהסדרים הפנימיים בין בדארנה לזערורה (סעיף 5 ל-נ/7).

אין גם הסכמה מפורשת לתמורה המוסכמת, בעוד שהתובעים טוענים כי סוכם שהתמורה הינה תשלום כספי והעברת הזכויות בחלקה 30, מסתפקים הנתבעים בהתייחסות לחליפי החלקות ואינם מאשרים קבלת תשלום כלשהו.

הנתבעים טוענים כי ההסכם אינו תקף הואיל ולא נערך בכתב, כנדרש על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. התובעים טוענים מנגד כי הסכם בכתב נערך אך אבד, אולם מאחר והעסקה נערכה לפני כניסת חוק המקרקעין לתוקף אין לדבר חשיבות.

13. מהעדויות לא ניתן לקבוע את מועד העסקה המדויק, אולם דומה כי ניתן להסיק שהעסקה נערכה קודם לכניסת חוק המקרקעין לתוקפו (כלומר לפני 1/1/70). דברים אלו עולים לא רק מעדויות התובעים (פרוטוקול עמ' 13, ת/1 סעיף 3, נ/3 סעיף 6), אלא גם מעדויותיהם של חלק מיורשי המנוח עלי נסאר (עדות מחמוד עלי קאסם נסאר נ/6 סעיף 4).

ניתן גם לקבוע כי בין הצדדים הושגה הסכמה ברורה לפיה העביר המנוח עלי נסאר את זכויותיו בחלקות 23 ו-25 לבדארנה ולמנוח זערורה וכי בתמורה קיבל את הזכויות בחלקה 30. קשה לקבוע האם הוסכם על העברת תמורה נוספת, אולם לכך אין חשיבות להליך הנוכחי, שהרי גם הנתבעים, כמו שאר יורשי המנוח עלי נסאר, מסכימים כי בעקבות ההסכם נהגו הצדדים כאילו הזכויות הועברו. אין חולק כי לאחר ההסכם תפסו עלי נסאר, ואחריו יורשיו, את המגרש בחלקה 30, והחלו לעבדו (ראה גם עדות מחמוד עלי קאסם – בנו של המנוח עלי נסאר ת/7 ועמ' 43-44, עדות יונס נסאר עמ' 51-52).

מנגד תפסו בני משפחת זערורה ובדארנה את חלקות 23 ו-25 ואף החלו להקים בהם מבנים. זערורה החל בבנייה כבר בסמוך לאחר כריתת ההסכם (עמ' 15).

נזכיר כי אין טענה שמי מיורשי המנוח עלי נסאר התנגד לבניה שבנו התובעים בחלקות 23 ו-25, ומכל מקום לא הובאה כל ראיה כי מי מהם פעל למנוע את תפיסת החזקה בחלקות והבניה בהן.

14. ניתן על כן לסכם פרק זה ולקבוע, כי עוד בטרם כניסתו של חוק המקרקעין לתוקפו נכרת הסכם בין הצדדים לפיו העביר המנוח עלי נסאר את זכויותיו בחלקות 23 ו-25 למנוח זערורה ולבדארנה ובתמורה התחייבו הנ"ל להעביר לו זכויות בחלקה 30. איש מהצדדים לא עשה מאום כדי להעביר את הזכויות בלשכת רישום המקרקעין, אולם הצדדים נהגו בפועל על פי ההסכם. לאור האמור יש לקבוע כי בין הצדדים נכרת הסכם תקף.

איני סבור שיש צורך להכריע, בהליך זה, בשאלה האם העסקה הייתה רק עם בדארנה, שהתקשר מצידו עם זערורה או שזערורה היה שותף לרכישת הזכויות בחלקה, שכן בין בדארנה לזערורה אין למעשה מחלוקות, ומכל מקום מחלוקות שכאלו לא נפרשו בבית המשפט. לפיכך יש לקבוע כי המנוח זערורה ובדארנה התקשרו בהסכם יחדיו.

ההפרה
15. הנתבעים מבססים את טענותיהם בדבר ביטול ההסכם על הפרתו על ידי התובעים. לטענתם ההפרה מתבטאת באי מסירת התמורה. הואיל וחלקה 30 נרשמה על שמו של המנוח סאלח עאסלה, יש בכך משום הפרת ההתחייבות להעברת הזכויות בחלקה 30 על שם המנוח עלי נסאר.

התובעים מאשרים כי הזכויות בחלקה 30 נרשמו על שם סאלח עאסלה, אולם סבורים כי לא מדובר בהפרת ההסכם. הרישום נעשה עקב טעות.

16. בדארנה העיד כי משהתגלה כי החלקה רשומה על שם המנוח סאלח עאסלה ניגשו הוא, עבד אללטיף והנתבע 5, למנוח סאלח עאסלה (עמ' 16). סאלח עאסלה אישר כי מדובר בטעות ועל כן הוצעו שתי אפשרויות; האחת, שעאסלה יוותר על הזכות באותו חלק מהחלקה שנמסר לעלי נסאר. השנייה, עאסלה ירכוש את זכויותיו של עלי נסאר בחלקה (שם). גם העד חוסין עאסלה שהתבקש לסייע בפתרון המחלוקות אישר שהמנוח סאלח עאסלה הודה כי הרישום נעשה בטעות (עמ' 28) (ראה גם עדות אחמד נסאר סאלח עמ' 32 ו-ת/4, עדות מוסטפא נסאר, עמ' 66).

למעשה, גם הנתבע 5- יונס נסאר- מאשר, כי כאשר התגלו העובדות הוצע לו לוותר על זכויותיו בחלקה 30 תמורת תשלום (עמ' 34). מתיאור זה עולה כי בני משפחת עאסלה לא טענו כי הזכויות בחלקה 30 כולה הינן שלהם, אלא הכירו בזכויות שנרכשו על ידי עלי נסאר. אלמלא הכירו בזכויותיהם היו מסתפקים בדרישת פינוי ולא היו מוכנים לרכוש את הזכויות.

17. למרות האמור סבורים הנתבעים כי מדובר בהפרה של ההסכם, שכן התחייבותם של התובעים הייתה גם לרשום את הזכויות על שם עלי נסאר (התובעים מפנים לעדות בדארנה בעמ' 20).

אלא שהדברים אינם כה פשוטים, שהרי גם עלי נסאר לא טרח להעביר את הזכויות בחלקות 23 ו-25 על שם התובעים. לטענת מר יונס נסאר הזכויות בחלקות 23 ו-25 לא הועברו על שם זערורה ובדארנה הואיל והם המתינו להשלמת רישום הזכויות בחלקה 30. הואיל וחלקה 30 הייתה עדיין רשומה על שם עבד אללטיף לא ניתן היה לבצע העברה משמו של בדארנה לעלי נסאר והיה צריך להשלים תחילה את הרישום על שם בדארנה. אלא שלטענה זו אין כל עיגון. אין כל ראיה ואפילו טענה, כי אי פעם דרשו המנוח עלי נסאר או יורשיו מהתובעים לרשום את הזכויות בחלקה 30 או כי אי פעם הודיעו לתובעים כי הם מעכבים את הרישום בחלקות 23, 25 עד להשלמת הרישום בחלקה 30. למעשה מתברר כי איש מהצדדים לא עשה מאום להסדרת הרישום ושני הצדדים הסתפקו בתפיסת החזקות.

18. בהעדר הסכם לא ניתן לקבוע מי קיבל על עצמו לפעול להשלמת הרישום וניתן להתרשם ששני הצדדים לא עשו כל מאמץ להסדרת הרישום. עם זאת מוכן אני להניח כי בדארנה היה צריך לפחות לדאוג להשלים את רישום הזכויות בחלקה 30 על שמו, שהרי רישום זה היה תנאי מקדמי לאפשרות של העברת הזכויות לעלי נסאר.

בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי בדארנה וזערורה הפרו את התחייבותם להעמיד לעלי נסאר את הזכויות בחלקה 30 ולאפשר לו להשלים את הרישום.

ביטול ההסכם
19. כאמור ההסכם בין הצדדים נכרת לפני שנת 1970, לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין ולפני כניסתו לתוקף של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן "חוק התרופות"). על פי סעיף 25 לחוק התרופות ימשיך הדין הקודם לחול על חוזים שנכרתו לפני כניסתו של החוק לתוקף, ועל כן גם על ביטול ההסכם נשוא הדיון בפני
נו, יחול הדין הקודם.

20. על פי חוק התרופות, הפרת הסכם על ידי מי מהצדדים אינה מביאה את ההסכם לקיצו, אלא לנפגע מההפרה עומדת זכות להודיע על ביטולו (ראה ג' שלו דיני חוזים תרופות – לקראת הקודיפיקציה של המשפט האזרחי 549, 649 (2009)). לנפגע עומדת זכות לעשות שימוש בברירת הביטול העומדת לו או לוותר עליה.

חוק התרופות קובע גם את התנאים להפעלת ברירת הביטול, שהחשוב בהם הינו מתן הודעת ביטול (סעיף 8). הודעת הביטול צריכה להינתן תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע אודות ההפרה. סעיף 7 לחוק התרופות מטיל מגבלות נוספות על הנפגע ומבחין בין מקרים של הפרה יסודית, בהם רשאי הנפגע להפעיל את ברירת הביטול ללא צורך במתן ארכה למפר, לבין מקרים שבהם ההפרה אינה יסודית ובהם מותנית ברירת הביטול במתן ארכה למפר.

עוד חשוב לציין כי משנמנע הנפגע להודיע על ביטולו של ההסכם בתוך זמן סביר, אובדת זכותו זו (ראה שלו לעיל, עמ' 649; ע"א 71/75 מרגליות נ' אברבאנל, פ"ד כט(2) 652, 657 (1975); רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עירית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 786 (2002)).

21. גם על פי הדין שקדם לחוק התרופות הוכרה זכותו של נפגע להודיע על ביטולו של ההסכם (ע"א 260/61 מייזלס נ' סגל, פ"ד טו 1628, 1643 (1961)). באותו מקרה סטה בית המשפט מן ההלכה האנגלית ולפיה נקבעה זכות הביטול של הנפגע רק מקום שבו זכות זו נלמדה מתוך לשון החוזה.

עוד נקבע בדין הקודם, כי מקום שבו הנפגע מהפרה אינו עומד על ברירת הביטול הנתונה לו וממשיך לנהוג כאילו החוזה בתוקף, אובדת לו ברירת הביטול (ראה למשל ע"א 64/59 שפיר נ' היימן, פ"ד טו 457 (1961)).

22. יונס נסאר העיד כי עם היוודע לו כי חלקה 30 רשומה על שמו של המנוח סאלח עאסלה, הודיע לתובעים על ביטול ההסכם (סעיף 7 לתצהירו נ/7). את ההודעה מסר בעל-פה לבדארנה (עמ' 53), אלא שלפי דבריו ההודעה לא הייתה חד משמעית, שכן הוא אמר לבדארנה כי "העסקה מבוטלת או שהוא ימציא לו קרקע חליפית במקומה" (עמ' 54).

לאחר אותו מועד החלו מגעים בין הצדדים במעורבותם של נכבדים בקהילה. במסגרת זו הושגה הסכמה לפיה המנוח סלאח עאסלה ישלם ליורשי המנוח עלי נסאר תשלום לרכישת זכויותיהם בחלקה 30.

23. יונס נסאר מבהיר כי התנגד להסכם וסרב למחול על ההפרה. לטענתו "הגיעו אלי סעיד עאסלה ועלי אל חלים, והציעו לי לקנות את הקרקע מאתנו, ולא הסכמתי" (עמ' 54). עם זאת חלק מיורשי המנוח עלי נסאר העידו אחרת.

העד חוסין עאסלה, שהתבקש לגשר בין הצדדים, העיד כי שוחח עם חלק מיורשי עלי נסאר ובהם מחמוד עלי נסאר, ג'יהאד עלי נסאר, מחמד עלי נסאר ז"ל, וד"ר מוסטפא אסמעיל (עמ' 28). לאחר דין ודברים סוכם כי המנוח סאלח עאסלה ישלם סך של 4,500$. בהתאם נקבעה פגישה בביתו של מחמוד עלי נסאר. במהלך הפגישה נדרש עאסלה לשלם סך נוסף של 500$, כך שבסך הכל ישולם 5,000 $. אף שהתרגז הסכים עאסלה לתוספת והסכום שולם (עמ' 29, עדות עאסלה עמ' 36).

24. מחמוד עלי קאסם נסאר, אחיו של יונס נסאר, אישר כי קיבל את התשלום (ת/7, עמ' 45-46). מחמוד הוסיף והעיד כי ביום התשלום נפגש עם אחיו ג'יהאד ויונס. יונס אישר כי סוכם על תשלום (עמ' 46). הוא עצמו נטל את חלקו ואת שאר הכספים, עבור האחים שלא נכחו, לקח ג'יהאד (עמ' 47). באותו מועד נכח גם ד"ר מוסטפא אסמעיל נסאר (בנו של המנוח אסמעיל עלי קאסם נסאר ז"ל – התובע 16). ג'יהאד מוסר גרסה שונה במעט (עמ' 62-63). לגרסתו, הוא לא נכח בפגישה ולא קיבל את הכסף עבור שאר האחים, אלא רק קיבל את חלקו שלו (עמ' 63, 64). ד"ר מוסטפא איסמעיל נסאר הכחיש כי קיבל תשלום (עמ' 68). עם זאת, הוא אינו עומד על אכיפת ההסכם אלא מבקש לקבל תמורה עבור חלקות 23, 25.

25. רואים אנו כי קיימת סתירה בין עדויות הצדדים לגבי ההסכם שנכרת בין המנוח סאלח עאסלה ליורשי המנוח עלי נסאר לוותר על זכויותיהם בחלקה 30. ספק אם יש צורך להכריע במחלוקת זו שכן בין אם הושגה הסכמה ובין אם לאו, השאלה העומדת להכרעה כעת הינה רק האם הנתבעים ויתרו על ברירת הביטול ומחלו על הפרת ההסכם על ידי התובעים ולא האם ויתרו על זכויותיהם בחלקה 30.

מכל מקום ואף אם הדבר אינו דרוש, דומני כי יש להעדיף את גרסת התובעים. בגרסת התובעים תומכים גם הנכבדים שגישרו בין הצדדים וגם שניים מיורשי המנוח עלי נסאר. אמנם גם הסכמה זו הייתה בעל פה ולא נעשתה בכתב, כפי שכל שאר ההסכמות שבין הצדדים, אך בכך אין לפגוע במהימנות הגרסה.

זאת ועוד, לעדויות העדים ניתן למצוא חיזוק גם בהתנהגות הצדדים. אין חולק כי לאחר שנת 1988, בה הושגה ההסכמה עם המנוח סאלח עאסלה, חדלו הנתבעים מלעבד את חלקה 30. עוד מתברר, כי המנוח סאלח עאסלה ובניו בנו בחלקה 30 בתי מגורים. מאז 1988 ועד היום לא נקטו הנתבעים בכל פעולה למנוע מבני משפחת עאסלה שימוש בחלקה; לא ביקשו לפנותם, לא ביקשו למנוע את הבניה ואף לא ביקשו לפרק את השיתוף במקרקעין (עמ' 55).

26. לבסוף צריך לזכור גם כי עמדתו של יונס נסאר אינה מתיישבת עם טענת הביטול. לטענתו הוא עדיין ממשיך לעבד את חלקה 30 (עמ' 59). כמו כן טוען יונס כי המנוח עאסלה ביקש לרכוש ממנו את הזכויות בחלקה 30 אולם הוא סרב לכך "אני לא מכרתי, ולא מוכר ולא מעוניין למכור" (עמ' 60). משמע, יונס נסאר רואה עצמו כבעל זכויות בחלקה 30. הטענה כי הינו בעל זכויות בחלקה 30 אינה מתיישבת עם טענתו כי ההסכם בין אביו עלי נסאר לבין התובעים בוטל בשל הפרתו, שהרי אם בוטל ההסכם חלה חובת השבה ולא נותרו ליורשי עלי נסאר כל זכויות בחלקה 30.

נוסף על כך, העובדה שהתובעים ממשיכים לנהוג בחלקות 23 ו-25 כבשלהם, וממשיכים לבנות ללא כל התנגדות מצידו של יונס נסאר, או מי מהנתבעים, מחזקת את המסקנה כי הנתבעים לא ביטלו את ההסכם בשל הפרתו.
סוף דבר
27. בשים לב לכל האמור יש לקבל את התביעה ולקבוע כי ההסכם שבין המנוח עלי נסאר לתובעים הינו תקף. בהתאם הנני מצהיר כי חלקות 23 ו-25 בגוש 19381 ירשמו על שמם של המנוח זערורה אבראהים ז"ל ועל שמו של בדארנה אחמד מוחמד ת"ז 2105845. החלוקה ביניהם אינה עניין ל

פסק דין
זה.

כמו כן מובהר כי העברת הזכויות משמו של המנוח זערורה אבראהים ז"ל לתובע 2 – זערורה אסמעיל אבראהים ת"ז 56914724, מותנית בהצגת צו ירושה או צו קיום צוואה ערוך כדין.

רישום החלקות על שם זערורה אבראהים ז"ל ובדארנה אחמד מוחמד מותנה בתשלום כל המיסים כנדרש על פי כל דין.

הנתבעים ישלמו לתובעים שכ"ט עורכי דין בסך של 10,000 ₪ + מע"מ וכן ישיבו להם את אגרת בית המשפט ששולמה.

ניתן היום, ז' אלול תש"ע, 17 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 652-04 עזבון המנוח זערורה אבראהים ואח'
נ' עזבון המנוח עלי קאסם נסאר
ואח'

1 מתוך 10








א בית משפט מחוזי 652/04 עזבון המנוח זערורה אבראהים, זערורה אסמאעיל אבראהים ואח' נ' עזבון המנוח עלי קאסם נסאר, גמילה עבדללה עבד אלרחים ואח' (פורסם ב-ֽ 17/08/2010)