פסקי דין על יובל אלנר | פסקי דין על אורנה אלנר | פסקי דין על ניסן שלום ואח' | פסקי דין על עו"ד אדיב מח'ול

6834/07 א     18/08/2010




א 6834/07 יובל אלנר, אורנה אלנר, ניסן שלום ואח' נ' עו"ד אדיב מח'ול




בפני

כב' השופטת אילת דגן
התובעים
1. יובל אלנר

2. אורנה אלנר

3. ניסן שלום
4. סימי שלום
5. שלמה מויאל
6. קלרה מויאל
7. אהרון כהן
8. עמוס אסולין
9. יצחק שחר
10. אלון שחר

- נ ג ד -

הנתבע
עו"ד אדיב מח'ול
ת.ז 057019531
פסק דין
1. זוהי תביעה נגד עורך דין להשבת סך 999,452 ₪ לתובעים, מתוך כספים שגבה עבורם ב

פסק דין
שעה ששימש כבא כוחם, ושלא העביר להם אותם.
הנתבע טוען כי הכספים שהתקבלו מגיעים לו כשכ"ט בגין טיפול בתיק על כל גלגוליו במהלך שנים רבות, לרבות הליכים נלווים, וכי מכוח זכותו לקיזוז כל סכום המגיע לו, אין הוא חב להם דבר.

רקע כללי ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. תחילתה של הפרשה, אישה בשם נייגר אמסלם שהיתה בעלים של 85 דונם במתחם הידוע כ-"עין שרה" בנהריה, מכרה, בשנות התשעים של המילניום הקודם, לרוכשים שונים, בינהם גם התובעים שטחים שונים. המגרשים שנרכשו יועדו במקור לבניה צמודת קרקע אך בשל החלטות שונות של מוסדות התכנון שונה הייעוד לבנייה רוויה.
ב-1995 הגישו התובעים (ובעלים אחרים שמכרו לתובעים את מגרשיהם) באמצעות הנתבע, תביעות לאכיפת הסכמי הרכישה מהמוכרת המקורית גב' אמסלם.
התביעה המקורית הוגשה בת.א 248/95 בבית המשפט המחוזי בחיפה (עמה אוחדו תביעות נוספות) וביום 20/10/96 ניתן

פסק דין
ע"י כב' הש' סלוצקי שהורה על אכיפת ההסכמים. ערעור שהוגש על פסק הדין התקבל (ע"א 8658/96) ובית המשפט העליון הורה בפסק דינו מ-16/9/98 על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי תוך שקבע שהתובעים בתביעה במחוזי זכאים לאכיפה בדרך של "אכיפה בקירוב".
התיק נשמע ע"י כב' הש' ביין שמינה את השמאים פן ופרמינגר שנתבקשו ליתן חוות דעת בנושא של שווי המגרשים.
ביני לביני, ביום 21/3/99, הושג הסכם פשרה ביחס לחלוקה בין אמסלם לרוכשים בדרך של פירוק שיתוף (התביעה עד שלב זה תכונה להלן: "תביעת האכיפה"). הסכם הפשרה שקיבל תוקף

פסק דין
חלקי, לא סיים את הסכסוך, והרוכשים (שחלק מהם הם התובעים בפני
י) הגישו כתב תביעה מתוקן באותו תיק שענינו תביעה כספית נגד אותה גב' אמסלם, הועדה לתכנון ובניה ועיריית נהריה ונגד עו"ד אליעזר גל להטבת נזקים כתוצאה מהעסקאות (שלב ב' זה של התביעה יכונה להלן: "התביעה הכספית").
התביעה הכספית הוגשה במקור ע"ס 23,000,000 ₪ ביחד עם בקשה לפטור מאגרה ברם אחרי דחיית הבקשה לפטור, הוקטנה והועמדה על 3,200,000 ₪.

3. התובעים 1-6 היו גם תובעים בהליך בבית המשפט המחוזי בת.א 248/95. התובעים 7-10 לא היו תובעים באותו תיק אך רכשו מגרשים ממי שהיו תובעים באותה תביעה, ומתוקף הרכישה נכנסו בנעליהם בכל הנוגע לזכויות הנובעות מהבעלות במגרשים לרבות אלו הנובעות מההליך במחוזי ועל כן בתביעה שבפני
י לא תֵערך הבחנה בינהם, וכל התובעים יחשבו כמי שהיו תובעים גם בהליך במחוזי.

4. אין חולק כי התובעים בעלי 10 מגרשים במתחם "עין שרה" בשטח 500 מ"ר כל מגרש לפי החלוקה כדלקמן:
לתובעים 1,2 (מש' אלנר) : 2 מגרשים.
לתובעים 3,4 (מש' שלום): מגרש אחד.
לתובעים 5,6 (מש' מויאל): מגרש אחד.
לתובע 7 (אהרון כהן): 4 מגרשים (2 מגרשים שקנה מאחיו אברהם כהן, מגרש שקנה ממש' טרון ומגרש שקנה ממשפחת בלהנס).
לתובעים 8,9 (אסולין ויצחק שחר) : מגרש אחד (שרכשו ממש' שרביט).
לתובע 10 (אלון שחר) : מגרש אחד שרכש ממש' זינו.

5. הנתבע, עורך דין בעיסוקו, יצג את התובעים בהליך בבית המשפט המחוזי.

6. ביום 16/04/06 ניתן

פסק דין
בתביעה הכספית ע"י כב' הש' עמית במסגרתו חויבו הנתבעים שם לשלם לתובעים שם סך של 2,054,448 ₪. על פסק הדין הוגשו מס' ערעורים לבית המשפט העליון וניתנה החלטה בדבר עיכוב ביצוע ביחס לכמחצית מהסכומים שנפסקו.

מכל מקום, וביחס לחלק שלא עוכב ביצועו, אין חולק, כי בפועל קיבל הנתבע לידיו סך כולל של 1,434,652 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:
22/05/06 - סך 520,204 ₪ מהראל חברה לביטוח בע"מ עבור עו"ד יצחק אליעזר.
10/07/06 - סך 180,642 ₪ מעיריית נהריה/הועדה המקומית.
04/01/07 - סך 694,944 ₪ מעיריית נהריה/הועדה המקומית.
16/01/07 - סך 10,806 ₪ מעיריית נהריה/הועדה המקומית.
25/01/07 - סך 28,056 ₪ מעיריית נהריה/הועדה המקומית.

אין מחלוקת כי כספים אלו נתקבלו עבור כל התובעים בהליך במחוזי ולא רק בגין התובעים כאן.

7. אין גם חולק כי הנתבע העביר לתובעים מתוך הכספים שהתקבלו, את הסכומים כדלקמן:
לתובעים 1,2 סך 24,420 ₪.
לתובעים 3,4 סך 12,212 ₪.
לתובע 7 סך 41,270 ₪.
לתובעים 8,9 סך 8,612 ₪.
לתובע 10 סך 8,612 ₪
טענות הצדדים

8. התובעים טוענים כי הנתבע לא הודיע להם על קבלת פסק הדין ועל גביית הכספים, הכל במטרה להסתיר מהם את דבר זכאותם ולמנוע מהם קבלת המגיע להם. הוא אף ניהל הליכי ערעור על פסק הדין מבלי לידע את התובעים ומבלי לקבל הסכמתם.

בסה"כ חייב הנתבע לתובעים, לפי הטענה, סך של 986,948 ₪ ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ובסך הכל 999,452 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.
התובעים מבקשים להורות לנתבע להעביר להם את ההסכומים כדלקמן:
לתובעים 1-2 – 227,498 ₪.
לתובעים 3-4 – סך של 114,246 ₪.
לתובעים 5-6 – סך של 57,620 ₪.
לתובע 7 – סך של 358,095 ₪
לתובעים 8-9 – סך של 114,246₪
לתובע 10 – סך של 114,246 ₪.
9. לטענת הנתבע, הוא מעולם לא סרב להעביר למי מהתובעים את שמגיע לו, התובעים הם שסרבו לקבל את ההתחשבנות שהציע ושהגיעה לו כדין לאחר 12 שנות עבודה שהשקיע בטיפול בעניינם ומבלי שגבה כל סכום במהלך השנים. לתובעים נודע מיד ובזמן אמת על כל תשלום שקיבל הנתבע, הוא תמיד דאג לעדכנם והשיב על פניותיהם. כל מי שהגיע לו, קיבל את הסכום שהגיע לו. כל הליך שנקט/ניהל נעשה בהסכמת כל אחד מהתובעים מראש תוך הסכמה איתו על שכ"ט המגיע בגינו.
זכויות התובעים לקבלת כספים היו כפופות לתשלום שכ"ט הנתבע בגין התביעה. והוא היה זכאי לקזז ע"פ חוק וע"פ הסכם מתוך הסכומים שהתקבלו את שהגיע לו. בסופה של התחשבנות, הנתבע אינו חייב דבר לתובעים, וחלק גדול מתובעים אף נותר חייב לו, אם כי אין בפני
י תביעה שכנגד.

דיון והכרעה

10. כדי להכריע בתביעה יש לחלץ בשלב הראשון את הסכום המגיע לכל תובע מתוך הסכומים שקיבל הנתבע בפועל מעו"ד יצחק אליעזר ומהועדה המקומית, לפי חלקו היחסי של כל תובע ומהם להוריד את מה שהעביר להם הנתבע בפועל. בשלב שני, יש לדון ולהכריע בטענות הקיזוז של הנתבע בגין שכ"ט המגיע לו מכל אחד מהתובעים בנפרד בגין הטיפול בתביעה על גלגוליה השונים במהלך השנים וטענתו לקיזוזים נוספים בגין טיפול אחר לחלק מהתובעים, הוצאות ששילם עבורם וערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.

הכספים המגיעים לתובעים מתוך הסכומים שהתקבלו אצל הנתבע (לפני קיזוז)

11. הנתבע טען כי הכספים שקיבל מהועדה המקומית שולמו בגין 17 מגרשים של חצי דונם כל אחד לפיכך מגיע בגין כל מגרש 1/17 מהסכום שהתקבל.

אכן פסק הדין בתביעת הכספית (סעיפים 81,82) מחייב את הועדה לשלם לבעלים של 17 מגרשים אותם ייצג הנתבע, ברם אותם 17 מגרשים כוללים גם שני מגרשים של מש' גבע (שאינם תובעים כאן) ולגבי שני אלו הועדה לא העבירה לנתבע בפועל כסף בשל עיקול שהוטל בגין חלקם (וראה תצהיר כהן נספח ט' ועדותו של הנתבע בחקירה הנגדית עמ' 69 לפרו' ש' 3, 9,21).
נמצא אפוא כי את הכספים ששילמה הועדה המקומית יש לחלק ל-15 מגרשים (ולא 17) ובחשבון פשוט שילמה עבור כל מגרש 60,963 ₪ ( 914,448 ₪ לחלק ל-15 מגרשים).

אין גם חולק כי הסכום ששילם עו"ד אליעזר הינו בגין 9 מגרשים ומכאן ששילם עבור כל מגרש 57,800 ₪. (520,204 ₪ לחלק ל-9 מגרשים).

12. נמצא אפוא כי לתובעים מגיעים (לפני טענות הקיזוז) סכומים מתוך הכספים שנתקבלו כדלקמן:
לתובעים 1,2 סך 237,526 ₪ בגין 2 מגרשים (תשלום הן מהועדה והן ועו"ד אליעזר) בניכוי סך 24,420 שהועבר בפועל מגיע – 213,106 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ1/9/06 ועד כתיבת פסק הדין עומד על 265,256 ₪.

לתובעים 3,4 סך 118,763 ₪ בגין מגרש אחד (תשלום הן מהועדה והן ועו"ד אליעזר) בניכוי 12,212 ₪ שהועבר בפועל מגיע- 106,551 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ1/9/06 ועד כתיבת פסק הדין עומד על 132,625 ₪.

לתובעים 5,6 סך 60,963 ₪ בגין מגרש אחד. (תשלום רק מהועדה). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ1/9/06 ועד כתיבת פסק הדין עומד על 75,881 ₪

לתובע 7 סך 359,452 ₪ בגין תשלום הועדה על שני מגרשים שרכש מטהון ובלהנס ועוד תשלום הועדה ועו"ד אליעזר בגין 2 מגרשים שרכש מאחיו אברהם כהן ובניכוי 41,270 ₪ שהועבר בפועל מגיע 318,182 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ1/9/06 ועד כתיבת פסק הדין עומד על 396,045 ₪.

לתובעים 8-9 סך 118,763 בגין מגרש אחד (תשלום הן מהועדה והן ועו"ד אליעזר) ובניכוי 8,612 ₪ שהועבר בפועל, מגיע- 110,151 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ1/9/06 ועד כתיבת פסק הדין עומד על 137,106 ₪.

התובע 10 סך 118,763 ₪ בגין מגרש אחד (תשלום הן מהועדה והן ועו"ד אליעזר) ובניכוי 8,612 ₪ שהועבר בפועל, מגיע- 110,151 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ1/9/06 ועד כתיבת פסק הדין עומד על 137,106 ₪.

טענות הקיזוז

13. לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע זכאי לשכר טרחה עבור עבודתו ברם הנטל הכולל להוכחת טענות הקיזוז מונח לפתחו. עליו להוכיח את עצם קיומם ותקפותם של הסכמי שכר הטרחה שמכוחם עומדת לו הזכות, ואת הסכומים שהוא זכאי לקבל כשכ"ט מכל אחד ואחד מהתובעים בנפרד. עליו להוכיח את הפעולות האחרות שבגינן הוא טוען לזכות קיזוז, את הסכמי שכה"ט בתיקים אחרים וכמו גם את ההוצאות ששילם במקום התובעים. עוד הוא צריך להוכיח את עצם זכאותו לשכ"ט בגין ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין במחוזי שעה שעל פי הטענה כלל לא נתבקש להגיש ערעור ולאחר שפוטר מהייצוג.
14. באופן כללי טוען הנתבע כי מגיע לו שכ"ט בשיעור 10% + מע"מ משווי המגרש שקיבל כל תובע בפסק הדין החלקי משנת 1999 שניתן ע"י כב' הש' ביין (תביעת האכיפה). לטענתו שווי כל מגרש הינו 65,000$ ובהתאם עומד שכר הטרחה בגין כל מגרש על 6,500$ + מע"מ.
בנוסף, טוען הנתבע כי הוא זכאי ל10% מסכום התביעה הכספית המקורית בסך 23,278,400 ₪ (לפני שתוקנה ל-3,200,000 ₪). לטענתו יש לחלק סכום זה ל-36 מגרשים אותם ייצג בתביעה כך שתביעת כל מגרש היא לסך 646,622 ₪ וכל מגרש צריך לשלם שכ"ט בשיעור 10% ובסך 64,622 ₪ + מע"מ. (סעיפים 91,158 לתצהירו של הנתבע).

15. מחלוקת על גובה שכר טרחה עשויה להיות לגיטימית, ברם אומר כבר עתה כי דרישתו של הנתבע לתשלום שכר טרחה בסך 2,300,000 ₪ בגין התביעה הכספית בלבד (וזאת בנוסף לסכומים המגיעים לו מתביעת האכיפה ומתיקים אחרים), היא בלתי מתקבלת על הדעת, ומקוממת על פניה, בשים לב לכך שסכום התביעה כולו הועמד על 3,200,000 ₪, שהסכום שנפסק באותה תביעה עומד על כ-2,000,000 ₪ ושהסכום שנגבה על ידו עומד על כ- 1,400,000 ₪.

16. התובעים אינם עשויים מקשה אחת, והנטל על הנתבע להוכיח את הקיזוז המבוקש ביחס לכל אחד מהם בנפרד. עם חלק מהתובעים נחתם הסכם שכ"ט סמוך להגשת תביעת האכיפה, עם חלק נחתם רק הסכם בענין שלב ב' של התביעה (התביעה הכספית). עם חלק, נחתמו גם זה וגם זה ועם חלקם אף אחד מהם. עם זאת, יש קווים דומים בדברים העיקריים.

17. ההקדמה בדבר הרקע העובדתי הובאה על מנת להבהיר כי אין מדובר בשתי תביעות נפרדות שאין קשר בינהן האחת לאכיפה והשניה לפיצויים. התובעים נהנו מפסק הדין החלקי בתביעת האכיפה לפיו הם זכאים לקבל מגרשים בעין, והם נהנים, בנוסף, מפיצוי כספי בגין אותן חלקות. אין בכך שהדבר נעשה בשני שלבים (אכיפה ואכ"כ פיצויים) כדי להעלות או להוריד. בשני השלבים טיפל הנתבע.

18. תובע שיש לו רק הסכם המתייחס לתביעת האכיפה ושהצטרף לתביעה הכספית, צריך לשלם 10% מהכל דהיינו בגין האכיפה 10% + מע"מ משווי המגרשים ובנוסף 10% + מע"מ מהפיצוי שהתקבל עבורו.
תובע שמאידך יש לו שני הסכמים האחד לתביעת האכיפה והשני לתביעה הכספית ישלם בגין האכיפה 10% + מע"מ משווי המגרשים ובנוסף ישלם בגין הסכם שכה"ט בתביעה הכספית, לפי מנגנון אחר, כפי שיפורט להלן.
תובע שיש לו הסכם רק בגין התביעה הכספית (תובע 7), יש לבדוק באופן פרטני האם קמה בנסיבות הענין זכות לקבלת שכ"ט.
תובע שלא חתום על שום הסכם שכ"ט (נתבעים 8-10), יש לבדוק מה הסיבה לאי החתמתו ואם קמה זכות לשכ"ט.

שווי המגרשים לצורך שכ"ט בתביעת האכיפה

19. ביחס לטענת שכ"ט בתביעת האכיפה כפונקציה של ערך המגרשים, מכיון שהמגרשים עד היום לא מומשו ומכיון שהנתבע לא מעונין להמתין למימוש אלא מבקש לבצע קיזוז מכספי פסק הדין שניתן בשנת 2006, נשאלת השאלה מהו התאריך הקובע לקביעת שווים של המגרשים ומה ערכם הכספי ומה כללי השערוך.
מבחינת המועד הקובע, הוא עשוי להיות יום קבלת פסק הדין בתביעת האכיפה, יום קבלת פסק הדין בתביעה הכספית, או יום קבלת כספים בפועל ע"י הנתבע עבור הנתבעים בתביעה הכספית. הקושי נובע מכך שבהסכם שכ"ט לתביעת האכיפה נאמר שה-10% יגזרו מתוך סכום או שווה ערך קרקע שיתקבל אם בעקבות התביעה ואם בדרך אחרת.

20. אשר לשווי המקרקעין, הנתבע טוען כאמור כי שווי כל מגרש הוא לא פחות מ-65,000$.

קביעת שווי המגרשים הוא ענין שבמומחיות שמאית. הנתבע, שהנטל עליו, לא הגיש חוות דעת בתיק זה. הוא אמנם צירף לתצהירו חוו"ד של המומחה זייד ברם חוות דעת זו ניתנה בתיק אחר ולא לצרכי התיק שלפניי וככזו, אינה קבילה בתיק שלפניי.

21. אינני סבורה כי בית משפט זה צריך להכבד לבדוק בעצמו חוות דעת שניתנו בתיק אחר, להשוות, לגזור ולערוך חשבונות.
מבחינה משפטית, הנתבע לא הרים אפוא את הנטל להוכיח את שווי המגרשים לצורך חילוץ שכר טרחתו מהתובעים בענין תביעת האכיפה. מצד שני, מכיון שהוא זכאי לשכ"ט בגין עבודתו בתביעת האכיפה, ראוי, חרף מחדלו, לנסות למצוא עוגן לצורך קביעת שכר ראוי (ככל שהוא זכאי לו ביחס לתובעים מסוימים).

אינדיקציה לשווי עשויה להיות מכירת מגרשו של מויאל ביום 9/6/03 תמורת 35,000$
אינדיקציה נוספת בתיק היא רכישת מגרש כהן מטרון ב-50,000 $ בשנת 1999
אינדיקציה נוספת היא רכישת כהן מבלהנס ב-35,000$ מ15/8/95
ואינדיקציה נוספת היא הסכם אסולין ושחר שרכשו משרביט מגרש ב-1995 תמורת 45,000$

בשים לב לאמור, מצאתי להעמיד את שווי מגרש ממוצע לפי 41,000$. (אם כי ברור שפערי הזמן לא מאפשרים ניתוח מדויק). על סך זה כערכו בש"ח בתאריך 1/9/06 (תאריך ממוצע של קבלת הכספים ע"י הנתבע) לפי שער דולר 4.37 ₪ לדולר ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/06 ועד כתיבת פסק הדין, עומד הסכום על 223,000 ₪ וממנו לגזור 10% דהיינו שכ"ט לתביעת אכיפה לכל מגרש 22,300 ₪ + מע"מ.
שכה"ט בתביעה הכספית
22. חלק מהתובעים חתמו על הסכם שכ"ט, המתייחס לתביעה הכספית.

תובעים אלו טוענים כי מעולם לא הוסכם עמם על סכום קבוע ואילו היו יודעים שהנתבע מבקש לקבל סכום כ"כ מופרז, לא היו חותמים על ההסכם.

אין בידי לקבל טענתם של התובעים שחתמו על ההסכם (הסכמים זהים, וראה לדוגמא הסכם אלנר, נספח ד/2 ) לפיו הם מחויבים, אם בכלל, רק מכוח ההסכם בתביעת האכיפה (נספח ד/1). הם אנשים בוגרים, חתמו מרצונם על הסכמים ועליהם לקיימם. ההסכם המאוחר מתייחס לתביעה הכספית ובו נאמר שהוגשה תביעה במחוזי בסך 23,000,000 ₪ (אם כי ענין האגרה טרם הוסדר) וכי קיים הסכם על 10% מהמגרש ו/או התמורה שתתקבל ממימוש המגרש שיתקבל ע"י עסקת בניה או משווי ערכו. בהסכם נספח ד/2 הוסכם כדלקמן:
2. הצדדים חוזרים ומאשרים כי מוסכם ששכר טרחתו של צד א' מצד ב' בגין הטיפול בתביעת האכיפה כאמור הוא בשיעור 10% ומע"מ, משווי מה שנפסק בפסק הדין החלקי או יתקבל בעקבות מימוש זכויות הבנייה על המגרש שיתקבל, והוא ישולם עפ"י המוסכם ו/או שיוסכם בנפרד בין הצדדים.
3. מוסכם בזה כי שכר הטרחה בגין תביעת האכיפה אינו קשור ואינו מכסה את השכ"ט המגיע בגין התביעה הכספית.
4. הסכם זה בא להסדיר השכ"ט בגין התביעה הכספית והוא בא בנוסף לכל הסכם אחר הקיים בכתב בין הצדדים, ולא במקומו.
5. מוסכם בזה כי צד ב' ויתר התובעים ישלמו לצד א' שכ"ט בגין הטיפול בתביעה הכספית סכום השווה ל-10% ומע"מ מסכום התביעה הכספית, כל אחד לפי חלקו היחסי בהתאם לגודל המגרש שרכש, וללא קשר לסכום התביעה שיפסק, ואין לראות בהסכם זה או בהגשת התביעה הנ"ל משום התחייבות של צד א' שייפסק מלוא סכום התביעה הכספית, או כל סכום בכלל".
6. " שכר הטרחה המוסכם עפ"י הסכם זה עבור התביעה הכספית ישולם עם סיום הטיפול בה בבית המשפט המחוזי".

23. עיון בהסכם מלמד כי הצדדים הסכימו לשנות את מנגנון שכה"ט מ"תשלום לפי תוצאות" בתביעת האכיפה ל"תשלום קבוע ומוגדר מראש ללא קשר לתוצאות" בתביעה הכספית.

24. ככל שהנתבע באמת מבקש לקבל 10% מ-23,000,000 ₪, הרי שמדובר בשכ"ט מופקע בכל קנה מידה. הנתבע בעצמו הודה בכך במכתביו נספח ד/10 לתצהירו בו הסכים לגבות שיעור אחר נמוך יותר ואף הודה בחקירתו בבית המשפט כי שכר הטרחה גבוה ואף ברור לו שלאחר שהוקטן סכום התביעה מ-23,000,000 ₪ ל-3,200,000 ₪ צריך היה להקטין את שכר הטרחה. (עמ' 49 לפרו' ש' 11,16-17, עמ' 51 ש' 17-20).

25. אני סבורה כי יש לפרש מסמך זה בהתאם לתכליתו וככל שיש אי התאמה בין חלק מסעיפיו, או אי בהירות, יש לפרשו לרעת עורך הדין המנסח/הנתבע, שהיה במעמד עדיף על התובעים ואמון על ניסוח הסכמים.

אם הכוונה היתה לשנות את מנגנון שכה"ט מהתנייה בתוצאות למנגנון של סכום קבוע וידוע מראש כי אז, ובשל הסתירה להסכמה הישנה, החלה לכאורה גם על התביעה הכספית, צריך היה לכתוב במפורש בהסכם החדש כי הוא מבטל את ההסכמה הישנה. מעיון בד/2 עולה כי לא נכתב בהסכם החדש שהוא מבטל את ההסכמה שבהסכם הישן לתשלום 10% מהסכומים שיתקבלו. ודוק: בסעיף 4 לד/2 נכתב כי הסדר זה בא בנוסף לכל הסכם אחר הקיים בכתב בין הצדדים ולא במקומו. אם הסכם זה בא בנוסף ולא במקום, אזי יש חוסר תאימות לכאורה בין שני המנגנונים.

עורך דין שרצה לשנות את המנגנון ולדרוש סכום קבוע וידוע מראש צריך היה לנקוב בסכום שמבקש ולא להשאיר את הדברים מעורפלים. מצד אחד מצוין בהואיל השני "הוגשה תביעה על סכום של כ-23,000,000 ₪..אם כי ענין האגרה טרם הוסדר" (ההדגשה שלי- א.ד) ומצד שני, בסעיף 5: " מוסכם בזה כי צד ב' ויתר התובעים ישלמו לצד א' שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בתביעה הכספית סכום השווה ל10% ומע"מ מסכום התביעה הכספית, כל אחד לפי חלקו היחסי בהתאם לגודל המגרש שרכש, וללא קשר לסכום התביעה שיפסק..".
התביעה הכספית הוגשה במקור אמנם ע"ס 23,278,400 ₪, סכום מופרז (וראה הערת הש' עמית בפסק הדין בענין זה), ברם התובעים עצמם ידעו שהסכום מופרז והראייה כי לאחר שנדחתה הבקשה לפטור מאגרה ביקשו להעמיד את התביעה ע"ס 3,200,000 ₪.
סכום התביעה האמיתית הוא אפוא 3,200,000 ₪ וממנו יש לגזור 10% + מע"מ, ולא 10% מסכום דמיוני, תאורטי, בבחינת "הנייר סובל הכל" שהתובעים לא היו מוכנים לעמוד מאחוריו.

26. אמור מעתה, שכר הטרחה בתביעה הכספית בהסכמים המאוחרים, הועמד על 10% מ-3,200,000 ₪ (דהיינו 320,000 ₪) לחלק למספר המגרשים שבענינם הוגשה התביעה (לפי טענת הנתבע 36 ) ולכן שכ"ט בגין כל מגרש בתביעת הכספית, למי שחתם על הסכם מיוחד זה, הוא: 8,888 ₪ (320,000 ₪ לחלק ל-36) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/9/00 (יום הגשת התביעה המתוקנת ע"ס 3,200,000 ₪). סכום זה נכון ליום כתיבת פסק הדין עומד על 15,705 ₪ + מע"מ. לכל מגרש.
ועתה לתובעים הספציפים:

תובעים 1,2 (מש' אלנר)
27. אין חולק כי אלנר רכש שני מגרשים מהגב' ניגר מוסא אמסלם. הוא הצטרף לתביעת האכיפה שהגישו רוכשים שונים. אלנר חתום הן על הסכם בתביעת האכיפה (נספח ד/1 לתצהיר הנתבע) והן על ההסכם בתביעה הכספית (נספח ד/2 לתצהיר הנתבע).

28. לפי המנגנון שנקבע לעיל אלנר צריכים לשלם לנתבע עבור כל מגרש 22,300 ₪ ועוד 15,705 ₪. הואיל ויש להם שני מגרשים עליהם לשלם בסה"כ 76,010 ₪ + מע"מ.

29. הנתבע העלה טענות ביחס לפעולות שונות שעשה כביכול ככונס נכסים. אני מקבלת טענת אלנר לפיה כל פעולותיו ככונס העלו חרס ועד היום לא החלה הבנייה במגרשים ואין הוא זכאי לכל שכ"ט נוסף.
כן אני מקבלת טענתו לפיה במהלך ניהול ההליך הוא שילם לנתבע 2500 ₪ עבור חוו"ד שמאי ו– 5000 ₪ בגין אגרה (סכומים שיש לשערך), לפיכך עומד חיובם לאחר הנ"ל על 65,000 ₪ + מע"מ ובסה"כ 75,400 ₪.

תובעים 3,4 (מש' שלום)

30. בבעלות תובעים אלו מגרש אחד שרכשו מהגב' אמסלם ב-92.
ע"פ עדותו של מר שלום, הוא פנה לנתבע בדצמבר 1995 וביקש להצטרף לתביעת האכיפה הקיימת. הוא חתם על הסכם שכ"ט (נספח ה/2 לתצהיר הנתבע).
שלום טוען כי הנתבע התחייב במעמד החתימה כי ככל שיצטרפו יותר ממחצית מנפגעי עסקת אמסלם יופחת שכה"ט ל 5% ברם עדותו זו שבע"פ לא אומתה ובהיותה עדות בע"פ נגד מסמך אין בידי לקבלה בהתאם לסעיף 80 סיפא לפקודת הפרוצדורה העותמני.
כמו אלנר אף הוא חתם על הסכם שכ"ט מאוחר (נספח ה/3 לתצהיר הנתבע).

לאחר שנודע לו על פסה"ד פנה לנתבע, לא הוצג בפני
ו שום סכום ולכן לא יכול היה להסכים לכל סכום. הנתבע העביר לחשבונו סך 14,000 ₪ מבלי שנערכה התחשבנות מסודרת. מאחר והנתבע התחמק מפניותיו, ביום 20/02/07 שלח לנתבע פקס, והשיב לו את הסכום שלא היה מקובל עליו.

31. דינם של שלום כמו אלנר ועליהם לשלם בגין מגרש אחד שכ"ט בסך 38,005 ₪ + מע"מ.
ע"פ עדותו, הוא שילם במהלך ההליך 2,700 ₪ אגרה ועל כן במעוגל הם חבים לנתבע סך 35,000 ₪ + מע"מ ובסה"כ 40,600 ₪.

תובעים 5,6 (מש' מויאל)

32. מויאל בעלים של מגרש אחד שרכשו בשנת 90 מה"ה בן שלום (אותו רכש מאמסלם). בפועל, ע"פ עדותו, הוא מכר את המגרש ב-9/6/03 ב – 35,000 $ בלבד.

33. הוכח כי בין הנתבע לתובעים 5-6 נחתם הסכם שכ"ט אחד בלבד דוגמת הסכמי שכה"ט בתביעת האכיפה (נספח ו'1 לתצהיר הנתבע). ההסכם לא נושא תאריך, הוא חתום ע"י שני הצדדים ולפיו מויאל מתחייבים לשלם שכ"ט בסכום השווה ל10% + מע"מ מכל סכום ו/או שווה ערך ו/או תמורה שיקבל הנתבע במקום הקרקע שנרכשה מגב' אמסלם.

34. מויאל העיד בתצהירו כי סיכם עם הנתבע על הפחתה ל5% ברם בחקירתו הנגדית הודה כי מגיע לנתבע 10% והוא לא מתכחש לכך אלא שאינו יודע ממה לגזור את ה-10% שכן אמנם קיבל אכיפה ופיצוי אך הקרקע טרם התקבלה עד היום.

35. הנתבע טען כי נתבעים 5,6 חתמו על הסכם שכ"ט נוסף דוגמת זה שבנספח ד'2 לתצהירו ברם לא הגיש מסמך כזה. מובן כי טענתו לפיה מויאל בריון ולא יתפלא אם גנב מתיקו את המסמך היתה ונותרה הכפשה שאין שמץ ראיה בצידה ומוטב היה לא להעלותה.

36. לנתבע מגיע אפוא 10% מכל מה שקיבלו כתוצאה מההליכים המשפטיים: קרקע וכסף. קרי הוא משלם בתביעה הכספית 10% מהסך שקיבל הנתבע עבורו בתביעה הכספית (60,963 ₪) דהיינו 6,094 ₪ ובנוסף 22,300 ₪ בגין תביעת האכיפה ובסה"כ 28,394 ₪.

ע"פ עדותו של מויאל, הוא שילם לנתבע ב- 2,700 ₪ עבור הוצאות שונות ולא נסתר. על תקבול זה במזומן הוא לא קיבל קבלה חרף בקשתו אבל המזכירה נאותה לאשר לו על פתק ששילם את הסכום (נספח ה' לתצהירו). דפוס התשלום במזומן ללא קבלה חוזר על עצמו בעדויות התובעים וחרף הכחשת הנתבע וטענה לפיה על כל סכום שמשולם ניתנת קבלה, לא שוכנעתי כי כך הדבר. וראה מקרה טרון שיפורט להלן.

על מויאל לשלם, אפוא, אחרי ניכוי הסך ששילמו 25,000 ₪ + מע"מ ובסה"כ 29,000 ₪.

תובע 7 (אהרון כהן)

37. לאהרון כהן 4 מגרשים: שניים שקנה מאחיו אברהם כהן, מגרש אחד שקנה ממשפחת טרון ומגרש ממשפחת בלהנס.
אין חולק כי כהן לא חתום על הסכם שכ"ט בגין תביעת האכיפה.
38. כהן חתום על הסכם שכ"ט ביחס לתביעה הכספית (נספח ח/16 לתצהיר הנתבע) (זהה לנספח ד/2 לתצהיר הנתבע) ולא ברור מתוך ההסכם (שהוא הסכם סטנדרטי וזהה לתובעים רבים), לאלו מגרשים מכלל מגרשיו, הוא מתייחס, אם כי ישנן ראיות לפיהן הוא מתייחס לשני המגרשים שרכש מאחיו אברהם כהן, הכל כפי שיפורט להלן.

מגרש טרון
39. המגרש נרכש ביום 4/7/99. היה זה אחרי פסק הדין שניתן בענין האכיפה ולאחר שתוקנה התביעה והפכה לתביעה כספית. ע"פ עדותו של כהן מבחינתו תנאי בל יעבור היה שהסכום שהוא משלם לטרון כולל את שכר הטרחה בגין תביעת האכיפה והפיצוי.

40. להסכם זה צורפה תוספת בה נכתב : " על אף כל האמור בהסכם מיום 4.7.99 מוסכם בזה כי טרון בנימין ובלה משלמים עם חתימת הסכם זה את כל שכ"ט עו"ד אדיב מחול בגין תביעת האכיפה והתביעה הכספית והקונה אהרון כהן פטור מכל תשלום עד גמר הטיפול בתביעה".
כהן טוען כי תוספת זו נערכה במשרדו של הנתבע ונחתמה במעמד חתימת הסכם רכישת הקרקע מטרון.

כהן מעיד כי במעמד החתימה על ההסכם עם בני הזוג טרון הוא שילם במשרדו של הנתבע סך 6000$ בגין הטיפול בהסכם ובהליך המשפטי עד סיומו. סכום נוסף שילמו טרון. מי שנכח במשרד, החתים אותם וגבה את הכסף היה אחיו של הנתבע, מר כמאל מחול.

עוד טוען כהן כי חרף בקשותיו החוזרות ונשנות לא הוציא לו הנתבע קבלה/חשבונית על התשלום (וראה נספח א' לתצהירו המשלים של כהן ת/5).

41. הנתבע מכחיש את קבלת הכסף. לטענתו מעולם לא היה מצב בו קיבל כסף ולא הוציא קבלה/חשבונית כדין. הנתבע גם מכחיש כי נערכה תוספת להסכם וטוען כי התוספת שהוצגה לבית המשפט היא זיוף מבית היוצר של כהן.

42. כהן צרף לתצהירו את צילום ההסכם בינו לבין טרון (נספח ב' לתצהירו) והפנה לסעיף 19 שם הודפס חלק מהסעיף והושאר קו ריק למילוי בכתב יד. " שכ"ט וביול הסכם זה ורישום הממכר יחולו על שולם ע"י הצדדים". הנתבע שתצהיר כהן על נספחיו עמד לנגד עיניו עובר להכנת תצהירו, לא התיחס בתצהירו לסעיף זה ברם משנחקר בחקירה נגדית העלה טענה לפיה בהסכם המקורי נרשם : "ישולם ע"י הצדדים" (תוספת האות י'- לשון עתיד) וכי גם כאן זייף כהן את המסמך המקורי, בצילום שהגיש לבית המשפט. הוא טען בחקירתו הנגדית כי רק יום לפני הישיבה בבית המשפט מצא את העותק המקורי ושם לב לזיוף. לתמיכה בגרסתו הובא למתן עדות אחיו מר כמאל מחול שהציג את מסמך המקור (הוגש וסומן נ/8) שם כתוב ישולם.
43. בתשובה לטענת הזיוף ולטענה לפיה צריך היה כהן לשלם שכ"ט לתביעת האכיפה והכספית, בגין מגרש טרון, הגיש כהן ראיה נוספת לפיה הנתבע עצמו מסר לו מסמך מיום 8/2/07 שהוכן ע"י הנתבע לצורך התחשבנות בינהם. בסעיף 2.4.3 לאותו מסמך נכתב: "הערה: שכ"ט בגין האכיפה וה-10% מהכספית, חל על משפחת טרון ישירות". ( נספח יא' לתצהיר כהן ת/4)

כשהוצג מסמך זה לנתבע בחקירתו הנגדית, הוא טען שהמסמך לא נכתב על ידו ואף הוא מפוברק (עמ' 55 לפרו' ש' 2).

44. בסתירות בגרסאות בין הנתבע לכהן ובשאלת הזיופים הנטענים, אני מבכרת את גרסת כהן, ולהלן אפרט.

45. התכחשות הנתבע לכך שנספח יא' נערך על ידו אינה משכנעת בעיני. מעבר לעובדה כי אותו נספח משקף התחשבנות שבאופן "מפתיע" תואמת את דרישותיו של הנתבע, ולא ברור מדוע יטרח כהן לפברק מסמך הכולל דרישות כספיות מפורטות של הנתבע, הנתבע ידע היטב כי זו גרסתו של כהן שכן כך הוא טען בתצהירו וצירף את אותו נספח יא' ולכן אם רצה לטעון כי כהן פיברק גם מסמך זה, היה עליו לטעון זאת בתצהירו במפורש. משנשאל מדוע לא הצהיר כי המסמך מזויף וכי כלל לא הוציא מסמך זה השיב בחקירתו כי אין הוא צריך להתייחס למסמך לא קביל וכי מספיק שהוא טוען בכלליות שכל מה שכהן אומר זה שקר ואין הוא צריך להתנצח על כל טענה (עמ' 54 לפרו' ש' 29). אני סבורה שטעות בידו. מבחינת דיני הראיות המסמך קביל להוכחת עצם קבלתו ע"י כהן, כי כך הוא העיד. אם יש טענה ביחס לאמיתות התוכן לרבות טענה לפיה כלל לא הוציא את המסמך והוא מפוברק מתחילתו עד סופו, זו טענה שהיה עליו להעלותה בהזדמנות הראשונה לאחר שכהן העיד בתצהירו על קבלת המסמך מהנתבע. המנעותו מלעשות כן,חרף ההזדמנות שניתנה לו, פועלת לרעתו ועדותו הכבושה בענין זה אינה אמינה בעיני.

זאת ועוד, הנתבע מסר לכהן אישור נושא תאריך 1/3/02 (נספח ה' לתצהיר כהן ת/4) בו אישר הנתבע כי התביעות הכספיות שמנוהלות ע"ש בלהנס וטרון נמכרו לכהן והנתבע מתחייב לכבד את ההתחייבויות הנ"ל ולהעביר את הכסף לכשיתקבל. מיותר לציין שלא מאוזכר במכתב זה דבר וחצי דבר על שכ"ט שיגיע לנתבע או קיזוז כלשהו.

46. במכתבו למחול מ-4/2/07, (נספח י' לתצהיר כהן), מכתב שכתב כהן לנתבע 3 ימים לפני שקיבל לידיו את תשובת הנתבע בנספח יא, מתייחס כהן להתחשבנות לפי פרוט לכל עסקה בנפרד. הוא כותב לנתבע שעד היום לא קיבל חשבונית על התשלום בענין טרון ועד היום, 8 שנים אחרי החתימה על ההסכם, הנתבע טרם רשם הערת אזהרה, דבר חמור כשלעצמו. כשהנתבע מתבקש להתייחס למכתב זה, כל מה שיש לו לומר ביחס למכתב הוא: " אלו דברים שלא ראויים להתייחסות". (עמ' 56 ש' 1-4). ב"כ התובעים אינו מסתפק בתשובה ומבקש לדעת היכן בתצהיר יש התייחסות והבעת עמדת הנתבע ביחס לטענת כהן לפיה שולם לנתבע מלוא שכר הטרחה ולא מגיע לו דבר. הנתבע בתשובה מפנה לסעיף 13 לתצהירו. בסעיף זה אין כל תשובה לשאלה.

47. וביחס לענין כמאל מחול, זיוף הסכם כהן-טרון וקבלת תשלום - גם כאן, הראיות נוטות בבירור להעדפת גרסת כהן.
תצהירו של מר כמאל מחול, אחיו של הנתבע, שעבד אצל הנתבע בזמנים הרלבנטים לתביעה, הוגש לאחר שהוגשו תצהירי התובעים בהם תצהיר כהן ולמעשה הוא מהווה התיחסות לתצהיר כהן לאחר שזה הובא לידיעתו (ראה סעיף 3 לתצהירו של כמאל מחול). ע"פ תצהירו הוא לא טיפל בעניינים כספיים של המשרד ולא קיבל כל סכום מכהן. לגרסתו, הנתבע היה בחופש והשאיר לו את המסמכים בהם הסכם הרכישה מטרון לכהן בו נותרו מספר פרטים שלא מולאו. המקום המיועד לחתימה היה מסומן מראש בעט והצדדים חתמו על ההסכם ועל יפויי הכח. הוא טוען שבאותו יום כלל לא דובר על שכ"ט, הוא לא ערך שינוי במסמך, למעט תוספות בהן הכיתוב בסעיף 19 שם רשם בכתב ידו: "ישולם ע"י הצדדים" (ראה סעיף 9 8,לתצהירו). עוד הוא מצהיר כי המסמך שנושא כותרת "תוספת להסכם" (העמוד האחרון/החמישי שבהסכם נספח ב' לתצהיר כהן), כלל לא נערך במשרד ולא היה עם החומר עליו הוחתמו הצדדים.

טענה חמורה זו של זיוף לא עלתה ע"י הנתבע ביחס למחיקת האות י' מהמילה ישולם וגם אחיו כמאל שהגיש תצהיר, לא העלה טענה כזו, אלא לראשונה בעדותו בבית המשפט.

בנסיבות אלו הבאת המקור של המסמך לבית המשפט לראשונה בחקירתו הנגדית של הנתבע ואחיו, שתמכה לכאורה בגרסת הפיברוק היתה מפתיעה. נוכח החומרה שבהאשמה לפיה כהן זייף את המקור ע"י מחיקת האות י', נוכח ההפתעה הדיונית הלא הוגנת, והצורך להגיע לחקר האמת, התרתי לכהן להמציא לתיק בית המשפט את המקור ממנו צילם את נספח ב' ושם כתוב שולם. המקור שבידי כהן הוגש לבית המשפט ביום 4/2/10 ומהווה חלק מהראיות שבפני
י.

48. השוואת נ/8 (מתוך תיקו של הנתבע) עם העותק שהומצא ב-4/2/10 מלמד שמדובר בשני עותקים מקוריים (כל צד החזיק עותק מקורי) והשוני לפיו בנ/8 רשום בעט כחול ישולם ואילו בעותק שהומצא ע"י כהן רשום בעט כחול שולם הוא חמור מאד. המשמעות היא שמי מהם זייף מסמך ושיקר לבית המשפט. במילים אחרות, או שהנתבע או אחיו זייף מסמך ע"י הוספת האות י', או שכהן זייף מסמך ע"י מחיקת האות י'. אם האחד דובר אמת השני משקר וזייף ולהיפך, אין אופציה שלישית. לא צריך להיות בלש מתוחכם או מומחה להשוואת כתבי יד כדי להבין שבעוד שהוספת האות י' היא דבר אפשרי הרי שבשביל להסיר את האות י' כחלק מרישום בעט כחול, וכדי שלא יראו זכר לאות שהוסרה, חייב להשאר סימן למחיקה (למשל סימן טיפקס). מעיון בעותק המקורי שהגיש כהן ניתן להבחין בנקל כי אין שום מחיקה ואין זכר לטיפקס, וכל המוסיף-גורע.
49. כשנחקר כמאל אודות שתיקתו נוכח הבדלי הנוסח (שולם מול ישולם) בבמחלוקת כל כך חשובה,הוא סיפק תשובות, כל אחת סותרת את קודמתה.
כך, הוא נשאל אם ראה את נספח ב' בו כתוב שולם והשיב: " ראיתי רק מקור לא צילום" ולשאלה אם לא ראה לפני הדיון את מה שכהן צירף לתצהירו משיב: "לא" (עמ' 70 לפרו' ש' 25-30 ) ולמטה מזה : "אני ראיתי את המקור שזה ישולם בין הצדדים ולא את הצילום" (עמ' 71 ש' 8). אך למטה מזה הוא נשאל: "עכשיו כשאתה מעיין בנספח ב' בתצהיר כהן, אני שואל האם ראית את המסמך הזה בכללותו כאשר ערכת את התצהיר שלך?" ומשיב: "זה מסמך שחתמו עליו הצדדים. ראיתי את כל ה-5 עמודים בזמן שחתמתי על התצהיר שלי" (עמ' 72 ש' 5-7) דברים אלו סותרים את שהעיד דקה לפני כן.

ומשנשאל כיצד זה ראה את נספח ב' בו כתוב ששכר הטרחה שולם בעוד הוא מחזיק עותק בו כתוב ישולם ולא מצא לנכון להגיב לכך בתצהירו משיב : " כנראה לא שמתי לב" (עמ' 72 ש' 25-29 (וראה בהקשר זה נסיון הנתבע לחלצו מהשאלה ולנפק לו תשובה בשעה שהתפרץ בהתנגדות).

בחקירה חוזרת מבקש הנתבע להנחותו (שלא כדין, מיותר לציין) כששואל: " כאשר נכתב תצהירך ודיברנו על החוזה של אהרון כהן וטרון, ראית מקור או צילום?" (עמ' 74 לפרו' ש' 17). ותשובת כמאל: " לא ראיתי את התצהיר שאהרון כהן הגיש" תשובה זו בכלל סותרת את תשובתו 2 דקות קודם לכן.

50. אם נכתב ישולם ולא שולם אזי נשאלת השאלה מה המועד לתשלום, שהרי לא ננקב כל תאריך. האם כל השנים לא דרש שכ"ט עבור ההסכם? משנשאל על כך משיב שחלק מהקיזוז המגיע לו הוא אותו שכ"ט. ברם עדות זו אינה מתיישבת עם פירוט הקיזוז שלו בתביעתו, בה לא הוזכרה דרישה לתשלום שכ"ט בגין עריכת החוזה.

51. גם העובדה שכהן המשיך לדרוש קבלה על התשלום במכתביו (ואף איים לפנות לשלטונות המס בגין אי הוצאת חשבונית) מתיישבת עם הגרסה לפיה שילם במועד החתימה על ההסכם עם טרון ולא קיבל חשבונית.

52. לענין העמוד החמישי להסכם טרון-כהן (הוא ה"תוספת להסכם"), כמאל התבקש כאמור לעיין בנספח ב' לתצהיר כהן, והודה בחקירתו כי שעה חתם על התצהיר שלו לבית המשפט היו בפני
ו 5 עמודי ההסכם, (עמ' 72 לפרו' ש' 7). יצוין כי ההסכם (ללא התוספת שבמחלוקת) מכיל 4 עמודים בלבד ולכן נשאלת השאלה כיצד לא התייחס לענין החמור לכאורה של פיברוק עמוד נוסף שלא היה במקור ושיש לו חשיבות עצומה.

53. לא צריך להכביר מילים. העד כמאל מחול לא ראוי לאמון בשום פרט בעדותו המפותלת, מלאת הסתירות. מעיון במקוא עולה כי מדובר בדף בעל גוון זהה לדפים שלפניו וכך גם גופן הכתיבה וצורת ההטיה בכותרת זהה לדפוס בהסכם. אני מאמינה לכהן שהעמוד החמישי (תוספת להסכם) נערך במשרד הנתבע ונחתם שם.

54. התכחשות הנתבע לכל מסמך "מפליל" בטענה שהוא מפוברק, טענות כי תובעים אחרים אולי גנבו ממשרדו מסמכים, טענה לפיה על כל תקבול הוציא חשבונית שעה שהדבר סותר עדויות של מספר אנשים שהעידו על תשלומים במזומן ללא קבלות, אינם אמינים ומעוררים מבוכה רבה בהיות הנתבע עורך דין. מכל מקום מִצרף המסמכים, העדויות ובעיות המהימנות בגרסת הנתבע מכריעות את הכף לקבוע כי כהן שילם במזומן בעת החתימה על חוזה טרון, 6,000$ ללא קבלה, כי טרון שילמו סכום נוסף, כי הוסכם שכהן לא חב בשכ"ט בגין תביעת האכיפה ובגין התביעה הכספית ושממילא עד תביעה זו לא פנה הנתבע אליו בדרישה לתשלום שכ"ט בגין מגרש טרון.

55. בשים לב לכל האמור, אני קובעת כי בגין מגרש טרון, כהן לא צריך לשאת בשכ"ט לא בתביעת האכיפה ולא בתביעה הכספית.

מגרש בלהנס

56. כהן רכש מגרש מבלהנס בהסכם מיום 15/8/95 (נספח א' לתצהיר כהן). גם בענין זה טוען כהן כי שכה"ט שולם במלואו והוא לא חב דבר לנתבע בגין תביעת האכיפה והפיצויים.
לטענת כהן שולם לתובע במעמד החתימה 5000 ₪ בגין הטיפול בהסכם והייצוג בהליך.

57. הנתבע לא מכחיש קבלת הסכום אלא שלטענתו הסכום שולם עבור מכלול ענינים בהם טיפל עבור כהן, מכתבי התראה, ותביעות שונות (סעיף 148 לתצהירו). בחקירתו העיד הנתבע כי אותו סכום שולם עבור בלהנס, צו מניעה זמני, תביעת עקיבא ותביעת עמידר.

58. הוכח בפני
י, כי רוב הענינים שציין הנתבע בתצהירו (נספחים ח17(1) –(28)), למעט מס' מכתבי התראה, טופלו שנים אחרי אותו תשלום שכ"ט. הטיפול היחיד בשנת 1995 היה בענין תביעת עקיבא אבל גם זה, היה באוקטובר 95 שעה שההסכם עם בלהנס והתשלום היו באוגוסט 95 (חודשיים לפני שטיפל בכלל בתביעת עקיבא). לאור הערפול נשאל הנתבע שוב: "5,000 ₪ שולמו על תביעת עקיבא?" והשיב: "זה על חשבון הדברים שעשיתי לו באותה תקופה, דברים כלליים, לא התביעה הזאת. לא היתה לו שום סיבה להסכים לשלם על חשבון התביעה הזו" (עמ' 58 לפרו' ש' 3-5). גם מכרטסת הנה"ח שצרף הנתבע בעמוד השני לנספח ח/18 לתצהירו עולה כי ששכה"ט ששילם כהן לא נזקף ע"ח תביעת עקיבא או כנגד טיפול משפטי אחר נטען.

59. בענין בלהנס, בניגוד לטרון, אין עדות לכך שהמגרש נרכש בתמורה שמשקפת גם תשלום שכ"ט עבור תביעת האכיפה/פיצויים. המגרש נרכש ב-1995 בעת שרק הוגשה תביעת האכיפה. בבלהנס שולם 5,000 ₪, להבדיל מ-6,000$ בטרון, וקשה להאמין שסכום זה של 5,000 ₪ מכסה הן את שכה"ט עבור עריכת ההסכם ורישום הזכויות, והן את הטיפול במימוש הזכויות (אכיפה ופיצויים). לפיכך בענין בלהנס נחה דעתי ואני קובעת כי הסכם שכה"ט של התביעה הכספית מתייחס גם למגרש בלהנס ועליו לשאת בשכ"ט בסך 15,705 ₪ + מע"מ בגין התביעה הכספית.

60. בענינו הגם שלא נחתם הסכם לענין האכיפה, ומשלא הוכח כי שולם שכה"ט עבור התביעות, והואיל והנתבע לא עובד בהתנדבות, הוא זכאי לשכר ראוי עבור עבודתו גם בגין תביעת האכיפה. שכר זה, לצורך האחידות והשויון יעמוד על אותו שכר שקבעתי לכל מגרש בתביעת האכיפה דהיינו 22,300 ₪ + מע"מ.

61. סה"כ בגין התביעה הכספית והאכיפה – 38,005 ₪ + מע"מ ובסה"כ 44,085 ₪.

מגרשי אברהם כהן (אחיו של אהרון כהן)

62. הסכם שכה"ט עליו הוחתם אהרון כהן (נספח ח/16 לתצהיר הנתבע) מתייחס לתביעה הכספית (ההסכם זהה להסכם של אלנר (ד/2)).

63. יצוין בהקשר זה כי מי שטיפל בתביעת האכיפה של אחיו היה עו"ד גזיאל (ואברהם כהן טען בתצהירו כי שילם את מלוא שכר הטרחה לעו"ד גזיאל). הנתבע טוען אמנם כי הייצוג הועבר אליו ברם לא הוכיח את הטענה כדבעי למעט כתב העברה להופעה בישיבה אחת במקום עו"ד גזיאל.

64. אם היתה התחייבות לשכ"ט בשלב האכיפה (ולא הוכח שהיתה כזו), הרי זו התחייבות אחיו, מר אברהם כהן שהיה הבעלים באותה עת, אך לא אהרון כהן התובע בפני
י לגביו נטען קיזוז.

65. אני קובעת אפוא כי בגין 2 מגרשי אברהם כהן, זכאי הנתבע לשכ"ט בגין תביעה הכספית בלבד בסך 31,410 ₪ + מע"מ. (2 מגרשים x 15,705 ₪ + מע"מ) ובסה"כ 36,435 ₪.

66. סה"כ בגין מגרש בלהנס ושני מגרשי אברהם כהן זכאי הנתבע במצטבר לסך 69,415 ₪ + מע"מ ובסה"כ 80,520 ₪.

תובעים 8,9,10 (אסולין, יצחק שחר ואלון שחר)

67. תובעים אלו אינם חתומים על כל הסכם שכר טרחה.

68. יצחק שחר העיד, ולא נסתר, כי שילם מראש את שכר הטרחה בסמוך למועד רכישת הקרקע וזו הסיבה שלא נחתם שום הסכם.

בתצהירו (ת/8) מעיד שחר כי בסוף שנת 95 רכש עם מר אסולין (התובע 8) בחלקים שווים זכויות במגרש אחד ממר שמעון שרביט (שרכש מבעלת הקרקע הגב' אמסלם). הנתבע ערך את הסכם המכר וסיפר להם על ההליך המשפטי שכבר החל להתנהל וכי בסופם של ההליכים יתכן ויתקבלו מגרשים אחרים ופיצוי כספי, ואף יעץ להם לכלול הסדרים מפורשים שיבטיחו קבלת פירותיהם של ההליכים המשפטיים. בהתאם נקבעו בהסכם הסדר מפורש לפיו התמורה ששולמה כוללת את כל זכויותיו של שרביט לקבלת קרקע חליפית ו/או פיצוי. כשנה לאחר מכן, בנו אלון שחר (התובע 10) התעניין גם ברכישת מגרש, יצחק ניהל עבורו את המו"מ, רכש את המחצית השנייה של המגרש ממר זינו וגם את ההסכם בינו לבין זינו ערך הנתבע ובו אותם סעיפים.

69. ע"פ עדותו, הן לאחר החתימה עם מר זינו והן עם מר שרביט שילם לנתבע סך של 5000$ במזומן בכל פעם בנפרד לכיסוי מלוא שכה"ט שהגיע לנתבע עבור ההסכם וההליכים בבית המשפט. ע"פ עדותו הוא שילם סכומים אלו כיוון שלא רצה להשאיר ענייני שכ"ט תלויים ובלתי ידועים לעתיד. בשני המקרים לא נמסרו לו קבלה או חשבונית בגין התשלום.

70. הנתבע טען כי סיכם עמם שכ"ט בע"פ. מר שחר הכחיש את הטענה והנתבע נמנע מלחקור אותו אודות כך.
הנתבע טען כי הסיבה שבגינה לא החתים אותם על הסכם שכ"ט היתה כי היה להם קשה להגיע מתל אביב הרחוקה. טענה קלושה זו הופרכה בכך שהוצגו מסמכים אחרים שנחתמו באותה תקופה בפקס ע"י אסולין (נספחים ז/9,10,11 לתצהיר הנתבע) ומשנשאל הנתבע מדוע אי אפשר היה להחתים הסכם שכ"ט בפקס? לא ניתנה תשובה חוץ מ: " היה ברור שהם ישלמו. כמו שהם סמכו עלי, אני סמכתי עליהם". תשובה בהחלט לא מספקת ומטה את הכף לקבלת גרסתו של שחר לפיה שולם כל שכה"ט בגין התביעה מראש.

71. הנתבע אמנם הכחיש כל קבלת תקבול והסתמך על כך שלא הוצאה חשבונית אבל כמו שהיה בענין טרון, אני מעדיפה עדות שחר לפיה שכה"ט שולם במזומן והנתבע לא הוציא חשבונית/קבלה.

72. הואיל ואלו פני הדברים, אני קובעת כי נתבעים 8-10 לא חבים לנתבע כל שכ"ט. אין למעשה כל טענת קיזוז מוצדקת לגביהם, והיה על הנתבע להעביר להם מלכתחילה את מלוא הכספים שהתקבלו עבורם.

טענות לקיזוזים נוספים

73. הנתבע טוען כי בנוסף לפעולות בתביעת האכיפה והתביעה כספית, טיפל במשך שנים במסירות רבה בענינים הקשורים למגרשים, כך הוא פעל ככונס נכסים, רשם את החלקות טיפל בחובות שהוטלו על המגרשים במסגרת מס שבח ומס רכוש, פעל לצמצום מינוי כונסי נכסים על מגרשי התובעים, דאג לקבלת הצעות מקבלנים שונים לבנייה והכין תביעה לפירוק שיתוף. כך גם נאלץ להופיע בליכי ביניים הקשורים לתיקים, וערעורים במהלך ניהול התיקים. בנוסף הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין בת.א 248/95.
אמנם הוא לא דרש שכ"ט אך מעולם לא התנדב לפעול בהתנדבות ולכן הוא זכאי לשכ"ט ראוי נוסף.

74. ביחס להליכי הביניים אין הסכם שכ"ט נפרד. הליכי ביניים דוגמת בר"עות הם ברגיל חלק מהטיפול בתיק ואם מתבקש שכ"ט נוסף צריך היה להוכיח הסכמים ספציפים שיקבעו את הזכות באופן מפורש. הנתבע לא טוען כי היו הסכמים כאלה אלא כי היה ברור שהוא דורש סכומים נוספים. בכך שהדבר ברור לנתבע (ולא ראיתי דרישות במהלך השנים) לא סגי.

לכך יש להוסיף כי הוכח שבמהלך השנים קיבל הנתבע כספים נוספים, כך למשל בשנת 98 קיבל כהוצאות המשפט לפי פסק הדין החלקי של האכיפה סך 25,000 ₪ ובשנת 2001 סך 3,334 ₪ כהוצאות משפט עבור ערעור על החלטה. כל אלו לא הועברו לתובעים ע"י הנתבע שגבה (וכידוע אלו שייכים לתובעים ולא לעורך דינם) ולכן אני קובעת שהוא לא זכאי לסכומים נוספים ובכל מקרה יש לראות את הסכומים שקיבל לעיל, כמכסים את שכרו.

75. ביחס לערעור שהגיש לבית המשפט העליון, הוכח להנחת דעתי כי הנתבע לא יידע את התובעים בזמן אמת אודות קבלת פסק הדין בבית המשפט המחוזי ולא קיבל הסכמתם להגשת הערעור, ולמעשה כפה עליהם את ייצוגו. לא מן הנמנע כי אילו זכות הבחירה ניתנה להם היו בוחרים בעורך דין אחר למשימה נוכח אי שביעות רצון מתפקודו שהיתה קיימת אצל מי מהתובעים.

מכל מקום, ביום 1/3/07 ועוד לפני שניתן הצו להגשת סיכומים בבית המשפט העליון מסרו התובעים לנתבע הודעה על הפסקת הייצוג (נספח ג/1 לתצהיר מחול). אני סבורה כי בנסיבות הענין ולאור מאמציו בהגשת הערעור (בכפוף לכל ההסתייגויות שהבעתי לעיל) ובשים לב לכך שפוטר מבלי שנאלץ להגיש סיכומים מן הדין לזכותו בשכר ראוי של 5,000 ₪ + מע"מ (500 ₪ מכל תובע, ללא קשר למספר מגרשיו).

הוצאות ששילם הנתבע במקום התובעים

76. החזר יחסי של הוצאות השמאים פן פרמינגר- חלקם של התובעים (מתוך כלל התובעים בתביעה במחוזי) – 5,788 ₪. (10/36 מגרשים שהם 28% מדרישת פרמינגר לתשלום בסך 20,838 ₪). ובמעוגל ומשוערך ליום כתיבת פסק הדין, 600 ₪ מכל תובע.

77. שאר הטענות על הוצאות שהוצאו לא נתמכו בראיות מספיקות ואין בידי לקבלן.
סוף דבר
78. כל תובע זכאי לקבל את הסכומים האמורים בסעיף 12 לפסק הדין בניכוי סכום הקיזוז המתייחס ספציפית אליו כאמור בסעיפים 29,31,36,66, בהתאמה, ובניכוי נוסף של 1,000 ₪ + מע"מ לכל תובע (סה"כ 1,160 ₪) ובניכוי 600 ₪ לכל תובע.
פסיקתא

79. אשר על כן אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לכל תובע בנפרד כדלקמן:

תובעים 1-2 : סך 188,096 ₪.
תובעים 3-4 : סך 90,265 ₪.
תובעים 5-6 : סך 45,121 ₪.
תובע 7 : סך 324,870 ₪.
תובעים 8-9 : סך 135,346 ₪.
תובע 10 : סך 135,346 ₪.
(סה"כ ביחד: 919,044 ₪. )

80. הנתבע יוציא חשבוניות מס/קבלות בגין שכ"ט עו"ד לתובעים הספציפים לפי הסכומים האמורים בסעיפים 29,31,36,66 לפסק הדין,בהתאמה לכל תובע.

81. הנתבע ישא בשכ"ט עו"ד של התובעים כולם ביחד בסך 90,000 ₪ + מע"מ וישפה אותם בגין האגרה ששולמה בתיק זה.

82. הואיל ומופקדת בתיק ערבות בנקאית ומימושה תלוי בקבלת

פסק דין
שיורה לבנק לשלם כספים לתובעים, אני מורה בזאת לבנק הערב להעביר את מלוא סכום הערבות הבנקאית לתובעים באמצעות בא כוחם, ד"ר י. וינרוט עו"ד לבנק המזרחי סניף גן העיר מס' 421 לחשבון מס' 360030. הנתבע ישלם לתובעים את יתרת הסכום, באמצעות בא כוחם.
ניתן היום, ח' אלול תש"ע, 18 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בחיפה
ת"א 6834-07 אלנר ואח'
נ' מח'ול
1 מתוך 21








א בית משפט שלום 6834/07 יובל אלנר, אורנה אלנר, ניסן שלום ואח' נ' עו"ד אדיב מח'ול (פורסם ב-ֽ 18/08/2010)