פסקי דין על יפית בן סימון | פסקי דין על אבי בן סימון | פסקי דין על בטון העמק ע.מ ואח'

14175-10/09 תק     23/08/2010




תק 14175-10/09 יפית בן סימון, אבי בן סימון נ' בטון העמק ע.מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בעפולה



ת"ק 14175-10-09 בן סימון ואח'
נ' בטון העמק ע.מ 540140183 ואח'






בפני

כב' השופטת
שאדן נאשף-אבו אחמד


תובעים

1
.
יפית בן סימון

2
.
אבי בן סימון


נגד


נתבעים



צד שלישי

בטון העמק ע.מ 540140183


נגד

בית המשאבה בע"מ




פסק דין


רקע וטענות הצדדים

עניינה של התביעה (להלן: "התביעה העיקרית") הינה חוזה לאספקת ויציקת בטון בחצר ביתם של התובעים. התובעים עותרים לחיובה של הנתבעת בסך 5,000 ₪, בגין נזקים שנטען כי נגרמו להם, לרבות עגמת נפש, וכן לפטור אותם מחובת תשלום כמויות הבטון שסיפקה להם הנתבעת, והכול בשל השתלשלות העניינים שתתואר להלן.


בתאריך 09.09.2008 התקשרו התובע והנתבעת בחוזה (להלן: "החוזה" או "ההזמנה") לאספקת כמויות בטון, במסגרתו התחייבה הנתבעת, בטון העמק (להלן: "הנתבעת"), לספק לתובע בטון לאתר עבודה ברח' המגן בעפולה, כאשר העבודות הוזמנו על ידי התובע מס' 2, מר אבי בן סימון
(להלן: "התובע" או "אבי"). במסגרת ההזמנה התחייב אבי לפרוע את התמורה תוך 60 יום מתום חודש האספקה.


לשיטת הנתבעת, אבי הזמין מהנתבעת 16 ממ"ק בטון וכן שירותי שאיבת בטון לתאריך 04.10.2009. מאחר והאספקה הייתה אמורה להתבצע בשעות אחה"צ ייעץ מנהל הנתבעת לאבי לדחות את מועד האספקה יום למחרת, דהיינו ליום 05.10.2009, וכך אכן היה. במועד זה, הגיע מערבל הבטון הראשון בשעות הבוקר לאתר הבניה, ובעזרת משאבת בטון, שהינה בבעלות הצד השלישי, בית המשאבה בע"מ, פרק את כמויות הבטון במערבל הראשון.


לאחר סיום פריקת המערבל השני, החל וויכוח בין אבי לבין הבעלים של משאבת הבטון, בעקבותיו הורה הבעלים של המשאבה לנהג לעזוב את המקום. בשלב זה, התברר לאבי כי הכמות שהוזמנה ופורקה אינה מתאימה, ולכן הזמין ערבל נוסף ללא צורך בשירותי שאיבת בטון, אשר בוצעה בעזרת סדרן העבודה של הנתבעת, והוא אף שילם את תמורתה במזומן. אי-לכך, לשיטת הנתבעת, לאבי לא נגרם כל נזק ובמידה ונגרם נזק כנטען, הרי שהנזק ארע בעטים של מעשיה של בית המשאבה בע"מ.

הנתבעת הגישה הודעת צד שלישי נגד בית המשאבה בע"מ (להלן: "בית המשאבה" או "צד שלישי"). בהודעה זו, עותרת הנתבעת לחייב את בית המשאבה לשפותה, במידה והיא תחויב בתביעה העיקרית, מאחר והיא עזבה את אתר הבנייה עוד לפני קבלת אישורם של התובעים, לפיו הסתיימה עבודת השאיבה ופריקת הבטון, באופן שגרם לנזק לתובעים. עוד נטען, כי עבודת שאיבת הבטון התבצעה בצורה רשלנית ובלתי מקצועית.


בית המשאבה טענה בכתב הגנתה, כי עובר לביצוע העבודות, ביקר במקום מר גבי ביטון, נציג הצד השלישי (להלן: "גבי") לצורך מתן חוות דעת, לרבות סיור ובדיקת האתר. גבי הודיע, כי נדרשת משאבה מסוג 42 מטר. חרף זאת, ביקשו התובעים והנתבעת, גם לאחר שהדבר הוסבר כיאות לנציג הנתבעת מר חיים דאיטי (להלן: "חיים"), להזמין משאבה מסוג 24 מטר בלבד, בשל ההפרש בעלויות בין שתי המשאבות. לשיטתה, התובעים ציינו כי הינם חפצים להסתייע בטרקטור מסוג "בובקט" בעזרתו הם חפצים לפזר את הבטון. לגרסתה, העבודה באמצעות משאבה מסוג 42 מטר אורכת חצי שעה בלבד, בעוד שמשאבה מסוג 24 מטר דורשת עבודה למשך כל היממה.

לגרסת הצד השלישי, לאור התנגדותו של גבי לגבי סוג המשאבה שהוזמנה ואי-התאמתה לעבודות שהוזמנו ע"י התובעים, הוסכם בין חיים לבין גבי, כי גבי יוכל לעזוב את המקום, ללא צורך בהודעה, לאחר שעה אחת של עבודה. אי-לכך, ומשהסתיימו להן שתי שעות עבודה ביום האירוע הנטען, הורה גבי לנהג המשאבה לעזוב את המקום, וזאת לאחר שהודיע על כך לחיים, כמוסכם, ועל דעתם של התובעים ושל הנתבעת. אף שקיבל הודעה על כך שהמשאבה תעזוב את האתר, חיים לא דאג למשאבה חלופית.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שהובאו בפני
י ולאור התרשמותי מעדויות הצדדים ואופן העדתם באתי לכלל מסקנה, כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסתה של
הנתבעת. כמו כן, שוכנעתי כי דין ההודעה לצד שלישי להתקבל באופן חלקי. ואנמק:
בדיון שהתקיים בפני
י העידו התובעים בעצמם. מטעם הנתבעת העיד מר חיים דיאטי ומטעם צד שלישי העיד מר ביטון גבי.

במעמד הדיון, צירף התובע תמונות צבעוניות המראות את שלב העבודות שלא הושלמו, לאחר עזיבת המשאבה (מוצג ת/1). כמו כן, צורף העתק מהשיק בגין תשלום עבור שתי המשאיות והמשאבה
בסך 5,634 ₪ (מוצג ת/2).

אין חולק, כי באתר העבודה ביקרו עובר למועד תחילת העבודות המתוכנן הן חיים והן גבי. חיים וגבי התרשמו מהמקום, מהכמות הנדרשת לביצוע העבודות, וכן מסוג הכלי המתאים אשר ישמש ככלי עזר לביצוען והשלמתן של העבודות. התובע- מזמין העבודות והחומר, אינו בעל המומחיות לקבוע ולרדת לפרטי הפרטים לגבי סוג העבודות הנדרשות, וכן סוג המשאבה אשר תבצע עבודות אלה. כך הדבר גם לגבי הכמות הנדרשת של הבטון לצורך ביצוע העבודות לשביעות רצונם של כל הצדדים. אי-לכך, לא שוכנעתי כי יש להטיל על התובעים את החובה להחליט בדבר טיב וסוג המשאבה שהוזמנה, לרבות הכמות של הבטון. עניין זה הינו במומחיות ומצוי בידיעתם של הנתבעת והצד השלישי שמהם הוזמנו העבודות והציוד הנדרש לביצוען.

הטענה בדבר הכדאיות הכלכלית שבעסקה נטענה באופן סתמי ולא נתמכה בראיות פוזיטיביות כלשהן, חרף כך שמדובר במידע שהינו בידיעתן ובשליטתן של הנתבעת והצד השלישי.

טענתו של גבי, כי הוא המליץ לתובע על משאבה גדולה, לא עוגנה בכתב. הנתבעת והצד השלישי לא צירפו את טופס ההזמנה על מנת לבחון את מהותה של ההזמנה סביב המחלוקת דכאן, והדבר פועל לרעתם.

אי-לכך, במישור היחסים בין הקונה ומזמין העבודות, הלא הינם התובעים והנתבעת, אני מעדיפה את גרסת התובעים, ומורה על קבלת התביעה.

יחד עם זאת, ובאשר לסכום שלו זכאים התובעים אציין, כי התובעים קיבלו את כמות הבטון שסופקה להם בשתי המשאבות הראשונות, ולכן אין הם זכאים להחזר כספי בגין הסחורה שסופקה להם בפועל ובה נעשה שימוש. כמו כן, הנזקים שנטען כי נגרמו לתובעים כאמור בעדותו של התובע בפני
י (עמ' 2 ש' 29-30) לא הוכחו ונטענו בעלמא. על כך העיד התובע בעצמו, כי "אין לי את זה במסמכים".
עם זאת, מהתמונות שהציג התובע לעיוני אני למדה כי העבודות לא הושלמו. הדבר אף עולה מעדויותיהם של חיים וגבי אשר לא חלקו על כך, כי העבודות הופסקו טרם השלמתן (כך שלאחר מכן הצטרכו לאתר פתרונות חלופיים). אי-לכך, אני פוסקת לתובעים פיצוי על דרך האומדנא עבור טרחה ועוגמת נפש בסך 1,500 ₪. חיזוק למסקנתי זו מצאתי גם בכיתוב שבו בחרו נציגיה של בית המשאבה לכתוב על גבי תעודת המשלוח. משעזבה בית המשאבה את אתר העבודה היה עליה לציין את סיבת העזיבה טרם שהושלמו העבודות, בצורה עניינית ומסודרת.

לעניין מישור היחסים בין הנתבעת לבין בית המשאבה: ראשית אציין, כי טענותיו של מנהל הנתבעת בדבר מהלך לכאורה שנעשה על ידי התובע על מנת לחסוך בעלויות, כאמור בעדותו בפני
י בעמ' 3 ש' 6-9 לפרוטוקול הדיון, דינה להידחות, אחר שלא מצאתי לה כל זכר, לא
בכתב ההגנה ואף לא בהודעה לצד שלישי, והיא נולדה לה לראשונה במעמד הדיון, מה שגם היא נטענה באופן סתמי.

טענת ההגנה המרכזית של גבי הינה, כי הוא המליץ לתובע על משאבה גדולה, בעוד שבפועל העסקה נסגרה לאספקת משאבה קטנה (42 לעומת 24), כך שהובטח לו כי יעבוד במקום למשך שעה ולאחר מכן הוא מורשה לעזוב. תמוהה בעיני צורת התנהלותן של הנתבעת ושל בית המשאבה במקרה שלפניי, כאשר חרף רצינות הטענות שהעלתה האחת כלפי רעותה, לא טרחה אף אחת מהן לצרף לתיק בית המשפט את ההזמנות שנעשו, תעודות המשלוח, וכן את הסיכום שנעשה ביניהן, באם נעשה, במיוחד לאור קיומה של מחלוקת מקדימה עובר לאספקת הבטון והמשאבות אודות סוג המשאבה הנדרשת לביצוען של העבודות. הדבר מעיד על התנהלות בלתי ראויה מצידן של שתי החברות. משלא צורפו ראיות, כאמור, על אף שמדובר בראיות שבחזקתן ושליטתן של הנתבעת והצד השלישי, הרי שמוטלת עליהן אחריות משותפת.

אי-לכך, ובמצב זה, סבורתני כי יש להטיל את האחריות על הנתבעת והצד השלישי, ביחד ולחוד, כך שכל אחת מהן תישא ב-50% מן הפיצוי לו זכאי התובע, כמפורט לעיל.

סוף דבר

לשיטה אחרונה, דין התביעה העיקרית וההודעה לצד שלישי, כל אחת בנפרד, להתקבל באופן חלקי, כאמור לעיל.



אני מחייבת את הנתבעת, בטון העמק בע"מ, ואת הצד השלישי, בית המשאבה בע"מ, לשלם לתובע סך של 1,500 ₪, פיצוי בגין טרחה ועוגמת נפש כאשר כל אחת תישא במחצית הסכום. הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 יום
מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את בטון העמק בע"מ ואת בית המשאבה בע"מ לשלם לתובע סך 500 ₪ הוצאות משפט, כאשר כל אחת מהן תישא במחצית הסכום. הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.



ניתן היום,
י"ג אלול תש"ע, 23 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 14175-10/09 יפית בן סימון, אבי בן סימון נ' בטון העמק ע.מ ואח' (פורסם ב-ֽ 23/08/2010)