פסקי דין על אברום קיגלמן | פסקי דין על הראל חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על אבראהים עודה | פסקי דין על עודה סמיר |

39124-05/10 א     12/08/2010




א 39124-05/10 אברום קיגלמן, הראל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אבראהים עודה, עודה סמיר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



12 אוגוסט 2010

ת"א 39124-05-10 עודה ואח' נ' קיגלמן ואח'





מספר בקשה:2

בפני

כב' השופט אברהם קסירר
, שופט בכיר


מבקשים

1
.
אברום קיגלמן

2
.
הראל חברה לביטוח בע"מ

3
.
אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ


נגד


משיבים

1.אבראהים עודה
2. עודה סמיר
(קטין)


החלטה

1. מהות הבקשה

לפני מונחות שתי בקשות, האחת לסילוק תביעת המשיב 1 על הסף מחמת התיישנות, השנייה למתן צו להפקדת ערובה להוצאות מטעם הנתבעים.
הרקע להגשת הבקשה הינו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 23.9.04 (להלן: "התאונה" ).

2. טענות המבקשים

ביום 17.8.06 הגיש התובע 1 לבית משפט השלום בפתח תקווה במסגרת ת.א 4894/06, תביעה זהה לתביעה נשוא הליך זה. תביעת התובע 1 נמחקה מחוסר מעש ביום 3.12.08. המבקשים טענו בכתב ההגנה כי התובע 1 אינו זכאי לפיצוי בהתאם להוראות סעיף 2 (א1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975. לחילופין נטען, כי בענייננו חל צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מספר 677),תשל"ו-1976 (להלן: "צו הפיצויים"). צו הפיצויים מחיל על זכותו של נפגע לפיצויים על נזקי גוף,הוראות של מספר סעיפים בפקודת הנזיקין האזרחיים,1944 (להלן: "הפקודה המנדטורית" ) ביניהם ס' 68 הקובע תקופת התיישנות בת שנתיים מיום התאונה.. מאחר והתאונה דנן הוגשה למעלה משנתיים מיום קרות האירוע הנטען, הרי שתביעה זו התיישנה ויש לדחותה.
בנוסף, יטענו המבקשים שעל פי תקנה 519 לתקנות הסדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. ע"פ כתב התביעה ונספחיו,המשיבים הינם תושבי חבלה-קלקיליה הנמצאת בתחומי הרשות הפלסטינית,ובמידה ותידחה תביעתם ויפסקו הוצאות לזכות המבקשים,יקשה עליהם מאוד להיפרע מהמשיבים.
אשר על כן מתבקש בית המשפט לצוות על המשיבים להפקיד ערובה לתשלום כל הוצאותיהם של המבקשים.

3. טענות המשיבים

בקשתם של המבקשים לצוות על המשיבים ערובה לתשלום הוצאות תמוהה, שכן, בעבר לא חלקו על חבותם בגין עילות התביעה דנן אשר זהות לעילות התביעה הראשונה אשר נמחקה מחמת חוסר מעש ולא נדחתה מחוסר עילה ו/או אי חבותם של המבקשים לתאונה.
יתר על כן, יטענו המשיבים כי לאור הודעת ב"כ המבקשים מיום 22.6.08 (עמ' 5, סעיף 20 לפרוטוקול הדיון: "לשאלת ביהמ"ש באשר לחבות, כנראה שאנו איננו חולקים עליה"), יש לדחות טענתם להתיישנות על הסף וזאת לאור האמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות,תשי"ח-1958,כדלהלן:
"הודה הנתבע,בכתב או בפני
בית-המשפט,בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה,בקיום זכות התובע,תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה...".
כן לעניין טענת ההתיישנות ע"פ סעיף 159 לחוק הפיצויים (הביטוח) של הרשות הפלסטינית (להלן:"החוק" ) יטענו המשיבים כדלהלן:
א. בלשון ס' 159 לחוק נכתב כי "אם לא הוגשה תביעה משפטית לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו בגלל תאונת דרכים תוך 3 שנים מתאריך התאונה או מתאריך שבו נתקבל דוח רפואי סופי במקרה שבו חלפו 3 השנים שצוינו, תחול עליה התיישנות".
ב. בתיק המתנהל על פי חוק הפיצויים, המועד האחרון בו התקבל דו"ח רפואי הוא במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש.
על כן, יש לדחות את בקשת המבקשים בעניין ההתיישנות ולמתן צו להפקדת ערבות להוצאות.

4. דיון

חוק הפיצויים הישראלי,שתחילתו ביום 25/9/76, הינו חוק טריטוריאלי שחל במקור בתחומי מדינת ישראל בלבד. בד בבד, עם כניסתו של החוק לתוקף, הוחלט להסדיר את האחריות לפיצוי בגין ת"ד שאירעה בשטחים במסגרת צווים שהוציא המושל הצבאי באזור יהודה ושומרון ובתחומי רצועת עזה, במסגרתם נקבע הסדר דומה לזה שבחוק הפיצויים הישראלי.
מאז חתימת הסכמי הביניים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית ב-1995, הועברו סמכויות החקיקה באזורי הרשות לידי הרשות הפלסטינית, לרבות בתחום הביטוח וחובת הפיצוי בת"ד.
לפיכך,ברור שאם התאונה אירעה בשטחים שהם באחריותה המלאה של הרשות, הדין החל הוא דין הרשות, שלגביו יש חובת הוכחה. ברם, אם מדובר בשטחים אחרים, יתכן
שהדין החל הוא הדין הישראלי, או צו המושל הצבאי.
מעיון בכתבי הטענות, בבקשה ובתגובה לא מצאתי תיאור מדויק של המיקום בו אירעה התאונה,מלבד העובדה כי התרחשה בכביש 55.
השאלה בעניין המיקום המדויק בו אירעה התאונה והדין החל עליה בנסיבות העניין (דין המקום,צו המושל או הדין הישראלי) מחייבים בירור עובדתי. לפיכך, דין הבקשה לסילוק על הסף של תביעת התובע 1, להידחות.
הנתבעים הגישו בקשה נוספת לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיהם, ע"פ תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 המאפשרת לביהמ"ש לצוות על התובע להפקיד ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.
ביהמ"ש ישתמש בסמכותו להורות על ערובה להבטחת הוצאות בעיקר בשני מקרים:
1. כאשר התובע מתגורר בחו"ל,מחוץ לתחום השיפוט,והנתבע יתקשה לגבות את ההוצאות.
2. כאשר התובע לא המציא את מענו בכתב (כדרישת תקנה 9 (2) לתקסד"א ).
בבואו לשקול אם להטיל ערובה על פי התקנה, את גובה הערובה וטיבה, על ביהמ"ש לקחת בחשבון מספר שיקולים תוך עריכת איזון ראוי ביניהם.

"החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד - מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו. עקרונות אלה יפים גם למצבים שבהם הנתבעת היא המדינה, המייצגת לעניין זה את הציבור הרחב. על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למהות התובע ומצבו הכלכלי, למהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל...". (
כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3601/04

ונצ'ון נ' מדינת ישראל - מנהלת ההגירה/משטרת ישראל
[פורסם בנבו] (ניתן ביום 18/10/07) )


אחד השיקולים לחיוב תובע בערובה,הוא כאשר התובע מתגורר בחו"ל ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע. המשיבים הינם תושבי השטחים ומאחר שאין כיום אפשרות לאכיפה ישירה והדדית של פסקי דין ישראלים באזורי השטחים, נחשבים המשיבים כתושבים המתגוררים בחו"ל. כאמור, זהו אינו השיקול היחידי להטלת ערובה ויש לשקול גם את יכולתם הכלכלית של המשיבים, סיכויי התביעה, סכום התביעה ויתר נסיבות העניין.
מעיון בכתבי הטענות,בבקשה ובתגובה, מצאתי שקיימות ראיות לכאורה המקימות עילת תביעה נגד המבקשים . בין היתר, מדובר בפעם השנייה בה מגישים התובעים תביעה לביהמ"ש בגין תאונת דרכים זו (בימ"ש השלום בפתח-תקווה הורה על מחיקת ההליך הראשון שהוגש ( ת.א 4894/06 ) מחוסר מעש ), ואין מקום,במקרה הנדון למנוע מהמשיבים להביא את טענותיהם לבירור משפטי.
מאחר ולא הוצגה בפני
י כל אסמכתא, לפיה, המשיבים הם בעלי אמצעים ברי פירעון בארץ כך שבמידה והתובענה תידחה כנגד המבקשים,יוכלו הם לגבות הוצאותיהם מתוך נכסיהם, ונוכח מקום מגוריהם יחויבו המשיבים בהפקדת ערובה.
לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה דנן, מצאתי כי נכון יהיה לחייב את המשיבים בהפקדת סך של 10,000 ₪ להבטחת הוצאותיהם של המבקשים.
הסכום יופקד תוך 60 ימים מהיום, שאם לא כן תביעתם תסולק. הוצאות הבקשה יוטלו בהתאם לתוצאות ההליך הסופי.

קדם משפט קבוע ליום: 10.11.10 בשעה: 9:45.
המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום,
ב' אלול תש"ע, 12 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 39124-05/10 אברום קיגלמן, הראל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' אבראהים עודה, עודה סמיר (פורסם ב-ֽ 12/08/2010)