פסקי דין על ת.ג.ל.(תעופה) תעשיות גומי בע"מ | פסקי דין על אורי אליהו | פסקי דין על חיים מאיר |

5468/01 א     18/03/2004




א 5468/01 ת.ג.ל.(תעופה) תעשיות גומי בע"מ נ' אורי אליהו, חיים מאיר




1
בתי המשפט

א 005468/01
בית משפט השלום חיפה
18/03/2004
תאריך:
כב' השופט מנחם רניאל

בפני
:

ת.ג.ל.(תעופה) תעשיות גומי בע"מ

בעניין:
התובעת
אופיר גיא

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1 . אורי אליהו

2 . חיים מאיר
הנתבעים
1 . טורס יוסי

2 . מרצקי אליעזר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובעת רכשה מהנתבע 1 בנובמבר 98 דוד קיטור משומש לאחר שהדוד אושר כתקין על ידי הנתבע 2, כבודק מוסמך לפי דרישות הדין. לטענת התובעת, הנתבע 1 סיפק את הדוד למפעל התובעת בעכו, ובדיקת תקינות הדוד נעשתה על ידי הנתבע 2 במפעל התובעת בעכו. שנה לאחר מכן, ערכה התובעת בדיקה נוספת לדוד לפי דרישות הדין על ידי בודק מוסמך אחר מטעמה, אינג' גב יהלום, והבדיקה העלתה שהדוד אינו תקין ושלאור השימוש נעשה בו לאורך השנה, הוא אף לא היה תקין בעת אישור תקינותו על ידי הנתבע 2. על כן, טוענת התובעת שנאלצה לבצע בדוד תקונים לפי דרישת הבדוק המוסמך שעלו 17,609 ₪ כמו כן תובעת התובעת נזקים נוספים בסך 32,223 ₪ עבור בקורת נוספת של בודק מוסמך, 11 צמיגים שנפסלו כאשר היו בתהליך כשדוד הקיטור לא פעל ותוקף החומר פג, חומר גלם שפג תוקפו כאשר הדוד לא פעל והפסד תשעה ימי השבתה של שני עובדים במקום יום אחד.
הנתבעת 1 טוען כי הוא עוסק בדודים מזה 30 שנה. הדוד שמכר לתובעת היה דוד משומש שיוצר בשנת 75, והליקויים הצפויים בדוד ישן כזה נלקחו בחשבון המחיר. הדוד היה תקין ונבדק על ידי בודק מוסמך. בהסכם הוסכם במפורש שבשים לב לכך שמדובר בדוד ישן ומשומש, אין הנתבע אחראי לדוד או לחלקיו לאחר בדיקתו ע"י מהנדס מורשה מטעם משרד העבודה. ואכן, הדוד נבדק על ידי מורשה ונמצא תקין. לחילופין, אם הדוד אינו תקין, האחריות מוטלת על הנתבע 2 שנתן אישור שהדוד תקין.
הנתבע 2 טוען כי הדוד היה תקין בעת הבדיקה ביום 12.11.98 אצל התובעת, וזאת לאחר שבבדיקה קודמת ביום 6.9.98 לא נערכה בדיקה חמה, אלא רק לאחר שהדוד חובר למערכת המים. לטענתו, הורה על בדיקה נוספת עד יום 6.11.99 אך בדיקת יהלום בוצעה רק ביום 21.11.99, כעבור למעלה משבועיים. לטענתו, עד לבדיקת יהלום עבד הדוד ללא תקלות וגם לאחר בדיקתו לא נפסל הדוד והיה כשיר להמשך ביצוע העבודה. ה"תיקונים" כביכול, לא היו אלא פעולות להשבחת הדוד, ולא בהתאם לןהנחיות הבודק המוסמך, אלא במנותק מהם. לטענת הנתבע 2, חלק מהתיקונים שנעשו היו מחוייבים ממילא אף אם הדוד היה נמצא תקין, וחלק מהפעולות פגעו בדוד. לטענתו, אילו היתה הבדיקה מבוצעת במועד, לא היה תוקף החומר פג ולא היה נגרם נזק ולכן כשלה התובעת בהקטנת נזקיה. לחילופין, אם הדוד אינו תקין, חלה האחריות על הנתבע 1 שמכר אותו.

2. הצדדים הסכימו להכרעה בתביעה על פי סיכומים שיוגשו תוך ויתור על חקירת העדים, מלבד חקירת המומחים. ואכן, השאלה המרכזית העומדת לדיון, ממנה נגזרות כל השאלות האחרות, היא האם הדוד היה תקין בעת מכירתו אם לאו. בשאלה זו תכריע עדות המומחים. מטעם התובעת העיד אינג' יהלום שביצע את הבדיקות שפסלו את הדוד, ומטעם הנתבעים העיד מר יונתן שינדלר. שתי חוות הדעת וחקירות לוקות בפגמים ואציין רק את חלקם הבולט.
לגבי מר יהלום, הרי הוא כנראה תופס את תפקידו כמוכיח בשער וכמבקר התנהגותם של אחרים. בלשון חריפה בוטה, וניתן לומר גסה, תקף פרטים בהתנהלות הנתבעים, גם כאשר מדובר בענין צדדי שאין לו חשיבות לעצם הענין. חוות דעתו היתה מגמתית וקיצונית, ובקושי רב הצלחתי, מפעם לפעם, לעצור את מר יהלום מלנזוף בלשון בוטה בנתבעים ועדיהם במהלך הדיון. כך, בין היתר טען שהנתבע 2 אינו בודק מוסמך וכי נכשל במבחנים, ואף סיפר על דברים ששמע מעבר לפרגוד על כשרונותיו של הנתבע 2 או העדרם. דברים אלה נסתרו בתעודות שהוצגו לגבי הנתבע 2. כך, קבע מר יהלום שהנתבע 2 ערך את בדיקתו ביום 6.9.98 והדפיס את הבדיקה רק ביום 14.11.98. בודק מוסמך חייב לפי החוק לטענתו למסור את הבדיקה בתוך 14 יום ועל כן לדבריו יש להעמיד את הנתבע 1 למשפט פלילי לפי סעיף 229 לחוק. המומחה התווכח בחוות דעתו עם טענות בכתב ההגנה, עם תשובות לשאלון ועוד, כשהוא משתמש בביטויים כגון: "התשובה מוכיחה חוסר ידע וחוסר אמינות מוחלטים!" "כיצד מעז מומחה לחתום על חוות דעת שעושה מהחוק הברור וההחלטי פלסטר (כנראה שהכוונה לאגד מדבק- מ.ר.)" "לא ידעתי שלנתבע 1 יכולת נבואית וטלפטית"" נתבע 2 אינו סתם בודק מוסמך הוא גאון לקבוע שדוד קיטור בלתי מזוהה וחסר תיעוד כלשהוא חוגג היום 6.9.98 את בר המצווה שלו (בר מצווה, לאמור, מאז 1975, דהיינו בגיל 23 - מ.ר.)" "כאשר הבודק המוסמך "מוכר את נשמתו לשטן" בעבור נזיד עדשים קורת התאונות והעולם נחרב". "נא להלין על נתבע 2 בלבד, או להחריש" ועוד.
לא ניתן אלא להודות לבאי כוח הנתבעים שהתאפקו ולא ירדו לרמת ההתבטאות של מר יהלום, שכן "בעיני בן תרבות, סגנון התבטאויותיו של המערער, הוא בוטה, גס ומצביע על אטימות לרגישות ולרגשות" (על"ע 1734/00 הועד המחוזי נ' שפטל). יפים דברי השופט אלון בעל"ע 81 / 10 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' פלוני לו (3) 379, עמוד 379
ואם תרצה לומר, לשון מנומסת ומאופקת לא רק מחובתו של עורך- דין היא אלא אף מטובתו. וכבר אמר החכם מכל אדם: "דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים" (קוהלת, ט, י"ז [א]). יש מפרשים - וזהו מרגלא בפומא דאינשי - דברי חכמים נאמרים ונשמעים בנחת, שלא כמושל הכסיל הזועק וצווח ככרוכיא. אך יש מפרשים - ולכך נוטה פשוטו של מקרא והגיונם של דברים - שפסוק זה כך יש לפרשו: דברי חכמים בנחת - נשמעים, מזעקת מושל בכסילים. כלומר, מאחר שהדברים נאמרים בנחת - הרי הם נשמעים, היינו "מקובלים הם לבריות" (רש"י, קוהלת, שם [ב]), יותר מאשר זעקותיו של המושל הכסיל, שמתוך שנאמרים בזעקה - אינם נקלטים ומתיישבים. וכה הם דבריו של פרשן המקרא ר' אברהם אבן עזרא (קוהלת, שם [ג]): "... כי יותר נשמעים דבריו, שהוא מדבר בשפלות קול ובנחת, מדברי מושל בכסילים בצעקה, כי דברי החכם כמסמרות נטועים בנפש". נמצא, כי למען הגן על הלקוח בנאמנות ובמסירות, צריך שדברי פרקליטו ייאמרו בנחת, ואזי מובטח לו, כי יישמעו על-ידי מי שצריך לשמעם.
לשון מנומסת ומאופקת עניין של סגנון היא, והסגנון, כידוע, הוא האדם. אשר על-כן - הכול לפי האדם וסגנונו, ואין לקבוע מסמרות בדבר בחינת "כזה ראה ודבר". על כורחנו, שקיים יהא מרחב תמרון בין הרצוי לבין הנסבל, בין הכשר לבין הכשר למהדרין, ועל כורחנו, שיבואו בחשבון נסיבותיו המיוחדות של העניין, ואם נאמרים הדברים בפתיחת הדיון, כאשר טרם הוכחה אף טענה מטענות בעלי הדין, או בסיומו של דיון, לאחר שכבר הוכח מה מידת האמת בפיו של צד זה או הצד האחר, ואם מעלים הדברים על הכתב, שמאפשר ומחייב יתר יישוב הדעת, או אם נאמרים הם על פה, ולפעמים בעידנא דריתחא. לא ניתנו כללי הלשכה למלאכי השרת, וקנה המידה הוא - לשון מנומסת ומאופקת, שצריך שישתמש בה עורך-דין סביר, לשון שסבירה וכשרה היא בקהל הפרקליטים, לפי נסיבות העניין. והלשון צריך שתהא לשון פרקליטים סבירה, ולא לשון השוק, שהרי בכך יתרון הפרקליט המתכתב ומתדיין על יתרון אדם מן השוק הרב את ריבו; שמהראשון נדרשים יתר אחריות, יתר מתינות ויתר שיקול הלשון מאלה הנדרשים מהאחרון

ואם בעורך דין המצווה לריב בשם לקוחו כך, במומחה הבא להעיד על עובדות בתחום מומחיותו המקצועית, לא כל שכן. קשה מאד מתוך כל הרעש שעשה מר יהלום בהתבטאויותיו הבלתי הולמות לבור את הטענות האמיתיות שיש בפיו ולהעריכם נכונה, וקושי זה מוטל לפתוח של מר יהלום שכך בחר להתנסח.

לעומתו, המומחה מטעם הנתבעים מר שינדלר, לפי דבריו, אינו עוסק כלל בבדיקות דודי קיטור אלא בייצורם, ולא ראה ולא בדק מעולם את דוד הקיטור נשוא חוות דעתו. הוא מסיק מסקנות לגבי אופן הפעלת הדוד בלי שבדק את הדוד או היה כלל במפעל התובעת, ובלי שתחקר את עובדי התובעת על אופן ההפעלה. בנסיבות אלה לא ניתן כלל להסתמך על חוות דעתו של מר שינדלר.

3. מר יהלום קבע כי התובעת לא קיבלה דוד שמש שיהיה מסוגל לספק את כמות האנרגיה המוסכמת, 800,000- 850,000 קקל"ש בלחץ עבודה 8 אטמוספירות שכן תפוקה כזו לא ניתנת להשגה גם מדוד חדש בעל נצילות עילאית בשטח הסקה של 20 מ"ר. אין ספק, שקביעה זו של מר יהלום אין משמעה שהדוד אינו תקין אלא רק שיש אי התאמה בין המוסכם למסופק. התובעת לא טענה כלל לאי התאמה כזו בכתב תביעתה. יתר על כן, בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 25.6.03 אישר ב"כ התובעת שאין טענה לאי התאמה. הנתבעים אינם מסכימים להרחבת חזית ועל כן לא אדון כלל בטענה זו שהועלתה לשווא בסיכומים.
הרחבת חזית נוספת היתה בטענה כי הנתבע מכר לתובעת דוד שלא טופל ולא תוחזק כראוי. גם בטענה זו לא אדון, אלא בגדר הטענה שהדוד שנמכר לא היה תקין בשעת מכירתו.

4. מר יהלום קבע שמצא פגמים אלה:
א. בצינור הלהבה - אמבט מים שלא ניתן לניקוז.
ב. מחצית הצינורות ואף למעלה מכך סתומים באבנית.
ג. אין גישה לצינורות ואין פתח ביציאת העשן אל הארובה.
ד. הארובה מרותכת לפטת בסיס המחוברת ליסוד בטון ואין אפשרות להזיז או לפתוח את החיבור של הדוד לארובה ואין גישה לחלל האחורי ולצינורות של הגזים.
ה. ערימה ענקית של קליפות אבנית ישנות במרכז צד המים. אבנית רבה בכל חלל המים בדוד הקיטור.
ו. לדוד הקיטור רק מראה גובה מים אחד במקום שתיים וזאת הניגוד להוראה מפורשת של מפקח העבודה הראשי.
האם כל הפגמים שנמנו על ידי מר יהלום הביאו לכך שהדוד אינו עובד עוד? מר יהלום נשאל על כך, בהיבט של תוצאות הבדיקה לאחר בדיקתו, ותחילה התחמק בטענה שהדבר רלוונטי (עמ' 14), אחר כך העיד שאינו בקשר עם התובעת עוד, אך כאשר הודה שהוא בקשר עם התובעת, הודה גם שהדוד היום עובד, למרות פסילתו על ידי מר יהלום (עמ' 15).
אציין, כי מאחר שהשאלה היא האם הדוד תקין אם לאו, אין חשיבות כלל לשאלות צדדיות כמו השאלה מתי נמסר הדו"ח לבעל הדוד, או מה גילו של הדוד, האם היה בן 23 או רק 13, ועוד.
עיקר הפגם בדוד הוא האבנית שנמצאה בו. כל הדברים האחרים לא פוסלים את הדוד לשימוש, אף לפי דעת מר יהלום שקבע בבדיקה מיום 26.11.99 שהדוד "על סף פסילה" . מר יהלום קבע שאבנית זו היתה בו עוד בזמן הרכישה. הנתבע 2 מצא בזמן בדיקתו את הדוד אבנית דקה. זה לא פסל את הדוד ולמרות זאת נטלה התובעת את הדוד והשתמשה בו. למרות דבריו הרבים של מר יהלום, לרבות בחקירה ארוכה בפני
, לא מצאתי בפיו כל ראיה לכך שהאבנית שנמצאה בנובמבר 99 היתה קיימת גם 14 חודשים קודם לכן, בשעת קניית הדוד. אבנית יכולה להצטבר הן כתוצאה משימוש רגיל והן כתוצאה משימוש במים שאינם מתאימים. מר יהלום אישר שלא בדק באיזה מים משתמשים אצל התובעת (עמ' 8-9) ומחוות דעתו הראשונה עולה שאכן השתמשו במים לא מתאימים. הנתבע 2 לא היה אמור לתת הנחיות כיצד לטפל בדוד, ולקבוע שיש להסיר את האבנית הדקה שהחלה להצטבר. הוא היה צריך רק לבדוק את הדוד, והאבנית הדקה שהיתה בו לא פסלה אותו. לאחר מכן, היה על התובעת להפעיל את הדוד כראוי. אמנם, הנתבע 2 סבר שאין צורך להסיר את האבנית הדקה ומר יהלום סבור אחרת, אבל לא שוכנעתי שדעתו של הנתבע 2 בענין זה אינה לגיטימית.

5. נטען כנגד הנתבע 2 שלא ביצע את הבדיקה בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 2 לתקנות הבטיחות בעבודה (בדיקה בלחץ הידרוסטטי של מיתקן לחץ) התשנ"ו - 1995. בתקנות נקבע:
2. בדיקה בלחץ הידרוסטטי
דוד קיטור ייבדק בלחץ הידרוסטטי בידי בודק דוודים מוסמך במקרים אלה:
(1) לפני התקנת הבידוד - אצל היצרן;
(2) לאחר הצבתו במקומו הקבוע ולפני הפעלתו, בדוד קיטור ששטח הסקתו עולה על 30 מטרים רבועים;
(3) אחרי ביצוע תיקונים מהותיים המחייבים ריתוך בחלקיו החשופים ללחץ, אחרי החלפה של צינורות הסקה או פיקוקם או אחרי החלפת צינור הלהבה, אחרי החלפה או שינוי של חיזוקים פנימיים, או תיקון אחר שבודק דוודים מוסמך קבע כי הוא מחייב בדיקה כאמור;
(4) אם הוא חסר תיעוד על לחץ התכן או על בדיקות קודמות;
(5) אחרי שינוי מקומו הקבוע והצבתו במקום החדש;

לכאורה, יש כאן סתירה בין ס"ק 2 לס"ק 5. לפי ס"ק 2 רק במקרה ששטח ההסקה של הדודש עולה על 30 מ"ר, יש לבדוק אותו לאחר הצבתו במקומו הקבוע ולפני הפעלתו. לפי ס"ק 5 בכל מקרה של שינוי מקומו והצבתו במקום חדש יש לבדוק את הדוד, ללא התנייה הקשורה בגודלו. דוד קיטור כמו זה הנדון, ששטח ההסקה שלו אינו עולה על 30 מ"ר, פטור מבדיקה לפי ס"ק 2 אך חייב בבדיקה לפי ס"ק 5. חייבים לתת לסעיפים אלה משמעות המתאימה לתכליתם. נראה לי שהפרשנות הנכונה היא שס"ק 2 מתיחס להפעלה הראשונה שלפניה יש לבצע בדיקה בלחץ הידרוסטטי. ס"ק 5 מתיחס לכל שינוי לאחר מכן. על כל פנים, התקנות אינן ברורות, ואם סבר הנתבע 2 שהוא פטור מבדיקה הידרוסטטית בשינוי מקום, לא ניתן לקבוע שהפר את התקנה ביודעין. עובדה שמר יהלום עצמו מצא את התקנה זקוקה להבהרה ופנה למשרד העבודה בענין זה במכתבו מיום 22.3.02, ונענה שאכן מדובר באי בהירות ומשרד העבודה ידאג להבהיר זאת בעדכון הבא של התקנות (שטרם אירע). מכאן, שיש אי בהירות ולכן אם לא בדק הנתבע 2 בדיקה בלחץ הידרוסטטי לא ניתן לומר שעשה שלא כדין.

לטענת התובעת בסיכומיה, ביצע הנתבע 2 רק בדיקה קרה בעת היות הדוד בחצרי הנתבע ברמלה, ולא ביצע בדיקה נוספת בלחץ הידרוסטטי אחרי שינוי המיקום. טענה זו מנוגדת לטענת התובעת בכתב תביעתה, שם כתבה שבוצעה בדיקה חמה על ידי הנתבע ביום 12.11.98. אמנם, זה היה כחודשיים לאחר שינוי המיקום, אך הבדיקה החמה הזו נמצאה תקינה, ומכאן שאם הבדיקה נעשתה כראוי, אין לומר שקודם לכן בספטמבר היה הדוד לא תקין, בבדיקה בנובמבר היה הדוד תקין, ואז בנובמבר שלאחריו היה הדוד לא תקין מאחר שעוד בספטמבר לא היה תקין. השאלה אם כך היא האם הבדיקה בלחץ הידרסטטי בנבומבר 98 היתה תקינה. בענין זה לא הוכח דבר שיסתור את הטענה של הנתבע 2 שהבדיקה נעשתה כראוי והיתה תקינה. אמנם, מר יהלום טען בלהט כדרכו שהיה על הבודק לפתוח את הדוד, אך לבסוף הודה שלא ניתן לפתוח את הדוד.

על כן, אני קובע שהתובעת לא הוכיחה כי בעת מכירת הדוד על ידי הנתבע 1 ובדיקתו על ידי הנתבע 2 היה הדוד לא תקין.

6. לטענת התובעת, כמתחייב מההסכם, היה על הנתבע 1 לבצע בדיקת נצילות בעירה, לפי תקנות מקורות אנרגיה (בדיקת נצילות הבעירה בדוד קיטור) תשנ"ג - 1993, דבר שלא בוצע על ידו, ולא הוכח על ידו שבוצע. טענה מעין זו לא מצאנו בכתב התביעה ולא אדון בה.

7. לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה שכן התובעת לא הוכיחה את יסוד העילה שטענה לה, כי הדוד לא היה תקין בעת מכירתו על ידי הנתבע לתובעת ובעת בדיקתו על ידי הנתבע 2. למרות זאת אדון דיון קצר בנזקים שנטענו:
א. בדיקה נוספת של מר יהלום - לא ברור מה נוסף בבדיקה זו ומדוע היה צורך בבדיקה נוספת. אם הבעיה היתה אבני, מה הטעם בבדיקה נוספת להחלפת החלפת מספר צינורות עשן?
ב. צמיגים שאבדו- הוצגו כרטיסי ניתוב של צמיגים שהגיעו לחידוש ביום 1.7.99 וחודשו ביום 18.11.99. אין ראיה שהם לא חודשו. אין ראיה שהם נפגמו. אין ראיה מה נעשה איתם מאז 18.11.99 ועד בדיקה יהלום ביום 21.11.99. נזק זה לא הוכח.
ג. חומר גלם שאבד - הוצג אישור שהתקבל ביום 10.11.99 חומר גלם שיוצר ביום 29.9.99 לשימוש תוך 60 יום, דהיינו עד29.11.99. לא הוסבר מדוע לא השתמשו בחומר שנמצא על סף פגותו מייד עם קבלתו. לא הוכח שוויו. לא הוכח שלא ניתן היה לשתמש בו עקב מצב דוד הקיטור. נזק זה לא הוכח.
ד. ימי עבודה של עובדים - לא פורט איזה עובדים, מדוע שבתו מעבודה ולא עבדו עבודה אחרת במפעל, מה שווי שכרם. נזק זה לא הוכח.
ה. ביצוע עבודות הכנה לבדיקה ביום 21.11.99 - בין אם הדוד היה נמצא תקין ובין אם לא היה תקין צריך היה לבצע עבודות הכנה לבדיקה זו (וראה ע"א 7302/96 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' לילוף, פ"ד נה(3) 200).
ו. ניקוי והחלפת צינורות הם נזק ישיר מכך שהדוד אינו תקין עקב הצטברות אבנית. ואולם, מסתבר שאלה בוצעו עד 30.11.99, וביום 2.12.99 בדק מר יהלום את הדוד ומצא אותו בלתי תקין. מכאן, שעבודות אלה לא היו העבודות הנכונות על מנת לתקן את דוד הקיטור. מר יהלום אמר בעמ' 19 שהוא לא מגדיר מה צריך לתקן אלא מה צריכה להיות התוצאה. אנו יודעים שהדוד אחר כך תקין. ממה נפשך, או שנעשו תיקונים נוספים ואלה תיקנו את הדוד לאחר פסילתו, כך שיבדק בדיקה נוספת וימצא תקין, או שלא נעשו שום תיקונים נוספים, והדוד היה תקין ונשאר תקין למרות בדיקתו ופסילתו של מר יהלום. התביעה הוגשה ביום 28.2.01. אילו עד אז היו נערכים תיקונים נוספים ובדיקות נוספות מן הסתם היו אלה נתבעים. מכאן, שלא נערכו תיקונים נוספים ולא בדיקות נוספות. למרות זאת הדוד תקין. ניתן להניח שדוד יכול להיות תחילה תקין ולאחר מכן לא תקין. לא ניתן להניח שדוד יהיה לא תקין ביום 2.12.99 ולאחר מכן תקין, ללא תיקונים נוספים שעצם העובדה שלא נתבעו מראה שלא היו.

8. נראה מתוך הראיות, שהדוד היה כנראה תקין, דהיינו ניתן לעבודה בכפוף לפעולות תחזוקה רגילות. מר יהלום, בדרכו, פסל את הדוד. התובעת לא ממש קיבלה את דבריו. היא הפסיקה לעבוד עם מר יהלום (כפי שהעיד בעצמו), והמשיכה בעבודה עם הדוד, אך הגישה תביעה כנגד הנתבעים כדי לממן את התחזוקה של הדוד הישן שאותו קנתה תוך ויתור על תביעות לאחר הבדיקה. זאת כשהיא מאתגרת את מר יהלום שיצדיק את פסילתו ויוכיח את תביעתה. אולי לכן הלהט הבלתי מצוי של מר יהלום. התובעת נכשלה בתביעתה זו, ויהיה עליה לשלם את המחיר של הפסד זה, למעט שכרו של המומחה מטעם הנתבעים שלא היה מומחה שניתן לסמוך על דבריו.

9. על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום כ"ה באדר, תשס"ד (18 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.

מנחם רניאל
, שופט








א בית משפט שלום 5468/01 ת.ג.ל.(תעופה) תעשיות גומי בע"מ נ' אורי אליהו, חיים מאיר (פורסם ב-ֽ 18/03/2004)