פסקי דין על אסתר בר לוי | פסקי דין על כרמי קנדל | פסקי דין על סיגל לאופר | פסקי דין על חגי פניני | פסקי דין על מרדכי פניני ואח' |

61044/06 א     23/08/2010




א 61044/06 אסתר בר לוי, כרמי קנדל, סיגל לאופר נ' חגי פניני, מרדכי פניני ואח'





בפני

כב' השופט אברהם קסירר
, שופט בכיר

התובעות

1.אסתר בר לוי

2 . כרמי קנדל

3. סיגל לאופר

ע"י ב"כ עוה"ד לנצ'נר מרדכי
נגד
הנתבעים
צד שלישי

1.חגי פניני

2.מרדכי פניני
ע"י ב"כ עוה"ד שלומית בק

נגד

משה מימון
ע"י ב"כ עוה"ד שורץ
פסק דין
מהות התובענה

התובעות, שוכרות בדיירות הנטענת להיות מוגנת, עותרות לחייב את הנתבעים – בעלי הבניין – לפצותן ולשפותן בגין נזקים שנגרמו להן, כנטען, במהלך השיפוץ החיצוני של הבניין ע"י הבעלים באמצעות הקבלן, שהינו הצד השלישי בתובענה.

גילגולו של תיק

ראשית התובענה הינה במספר תביעות קטנות, נפרדות, אשר הוגשו על-ידי התובעות כנגד הנתבעים, בגין הנזקים, הלכאוריים, אשר נגרמו לדירותיהן כנטען עת בוצעו העבודות.
לאור מהות המחלוקת וטענות הצדדים, נקבע בהחלטת 19.10.06 כי אכסניית בית המשפט לתביעות קטנות אינה ראויה ולפיכך, הועברו התיקים לדיון בבית משפט השלום.
בהחלטת 7.3.09 הורה בית משפט זה על איחוד הדיון בתיקים.

התובעות תמכו את כתב התביעה מטעמן בחוות דעתו של ד"ר יקותיאל שרעבי (שמאות מקרקעין ונכסים ושמאות וטרינרית וחקלאית).
ביום 20.5.08 מונה מר אלפרד אירני (מהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין) כמומחה מטעם בית המשפט (ר' ע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ (פורסם בנבו) שם נקבע כי ראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט בסוגיות שעניינן ליקויי בניה. ר' סעיף 16 לפסק- הדין).
זהות המומחה דנן נקבעה גם בהתחשב בעובדה שמומחה זה מונה ע"י ביהמ"ש בהליך אחר שבין הצדדים העיקריים במסגרת תובענה בבית הדין לשכירות.
המומחה ענה על שאלות הבהרה והעיד בקשר עם חוות דעתו ושאלות ההבהרה.

מטעם התובעות העידו התובעות בעצמן. כן הוגשו מסמכים.
מטעם הנתבעים העיד מר חגי פניני
ומומחה בית המשפט. כן הוגשו מסמכים.
מטעם הצד השלישי העיד הצד השלישי בעצמו. כן הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות הרלבנטיות

1. התובעות הינן שוכרות של דירות בבניין, השייך לנתבעים.
2. ביום 2.2.99 נשלחה הודעה לנתבע 2 מעיריית תל-אביב-יפו (המחלקה לפיקוח על הבניה), בהתאם לסעיף 3 לחוק העזר תל-אביב-יפו (הריסת מבנים מסוכנים), התשל"ב -1971. על פי ההודעה, נמצא הבניין מסוכן למחזיקים בו ולכלל הציבור. להודעה צורף דו"ח מהנדס המפרט את הליקויים.
3. ביום 10.1.2001 התקבל היתר בניה מעיריית תל-אביב-יפו, הכולל בין היתר הוספת שתי קומות. במסגרת הוספת הקומות היו הנתבעים חייבים בהתקנת מעלית ושיפוץ כולל של הבניין.
4. נטען שהעבודה התארכה מעבר לצפוי וכי לדירות ולתובעות עצמן נגרמו נזקים שיפורטו להלן.

מכאן התובענה.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם

עיקרי טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן –

עיקרי טענות התובעות

1. התובעות טוענות כי הן דיירות מוגנות בבניין.
2. העבודה התבצעה משך תקופה ארוכה, אשר במהלכה הוקמו פיגומים, הורדו מזגנים וסורגים בכדי לעמוד בדרישות העירייה.
3. נטען כי חיי הדיירים הפכו לסבל ארוך ומתמשך. התובעות מפנות לעדות התובעת 3.
4. בנוסף, בתוך דירת התובעת 2 הותקנו פיגומים במטבח ולפיכך נאלצה לעזוב את הדירה למשך חודש וחצי. כן הורדו המזגנים ודודי השמש ולכן נותרה ללא מיזוג וללא מים חמים.
5. לתובעת 1, אישה קשישה וחולה, סגרו חלון שהיה בביתה וכתוצאה מכך נותרה ללא מזגן וחלקי תקרה נפלו בדירתה. כן הוצאו הסורגים מדירתה, אשר מצויה בקומת קרקע.
6. כל התובעות – התובעת 1, אישה קשישה וחולה, התובעת 2 – אם חד הורית שהתגוררה בדירה עם בתה והתובעת 3 בחורה צעירה שהתגוררה לבדה בדירה, עברו סבל מתמשך משך שנתיים ונמנעה מהן איכות חיים מינימלית מעבר לנזקים שנגרמו בפועל לדירתן.
7. לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר יקותיאל שרעבי, אשר בדק את הדירות לאחר סיום העבודות והעריך את העלויות כדלקמן –
לתובעת 1 – 12,000 ₪ בגין עבודות שיפוצים, כאשר ירידת ערך הדירה הינה 61,320 ₪.
לתובעת 2 – 16,010 ₪ בגין עלות התיקונים, כאשר ירידת ערך הדירה הינה 61,320 ₪.
לתובעת 3- 16,010 ₪ בגין עלות התיקונים, כאשר ירידת ערך הדירה הינה 61,320 ₪.
8. התובעות מפנות לחוות דעתו של מומחה בית המשפט ולהערכת העלויות מטעמו. כן טענו כי אם העבודות תבוצענה על ידן יש להוסיף 25% לסכומים.
9. התובעות טוענות כי מר פניני (הבעלים) מאשר שדיירים פנו אליו בטלפון בתלונות אך הוא הפנה אותן למר מימון (הצד השלישי).
10. עוד הוסיפו כי גם מר מימון משה מאשר אטימת החלון אצל התובעת 1, הורדת סורגים והקמת פיגומים בדירת תובעת 2. מסמכי הויתור (מפנות לנספח ב' ג' לכתב הגנתו) מורים כי לאחר השלמת העבודות לא תהינה תביעות כלפיו, אך לא מדובר כאן בנזקים שנגרמו תוך כדי העבודות ואשר בפועל לא תוקנו כפי שציינו שני המומחים בתיק.
11. התובעות מציינות כי אולצו להשתתף בהוצאות שיפוץ הבניין, דבר שנכפה עליהן ללא רצונן על אף שמצבן הכלכלי קשה.

עיקרי טענות הנתבעים

1. הנתבעים טוענים כי הבניין היה ישן ומתפורר ונבנה בתחילת המאה הקודמת, עד אשר הגיעו והשקיעו את מיטב כספם בכדי להביאו למצבו הקיים.
2. עבודות השיקום הנרחבות שבוצעו בו, לרבות תוספות הבנייה, על פי היתר בנייה שניתן לכך מהעירייה ואשר הצדיקו כלכלית את הפרויקט היקר, הביאו להשבחתו של הבניין ולעלייה בערכו, לעומת ערכו לפני השיקום.
3. עם מינוי המומחה מטעם בית המשפט אין עוד רלבנטיות לחוות הדעת מטעם התובעות, אשר צורפה לכתב התביעה. בנוסף, המומחה מטעמן לא נחקר בבית המשפט. לפיכך, יש להתעלם מחוות דעתו ומהאמור בסיכומי התובעות לעניין זה.
4. הנתבעים גורסים כי התביעה הינה "תגובת נגד" לתביעה שהגישו כנגד התובעות 2 ו- 3 לבית הדין לשכירות שם ניתן

פסק דין
ונקבע, לטענתם, כי הדיירים חייבים בתשלום חלקם היחסי בהוצאות.
5. אין חולק כי התובעות 2 ו- 3 הינן דיירות מוגנות, ברם התובעת 1 הינה אשתו של מר דוד בר לוי, הדייר המוגן בדירה שבקומת הקרקע של הבניין. מר בר לוי נישא לגב' בר לוי לאחר שאשתו הראשונה עמה שכר את הדירה נפטרה. בין התובעת 1 לבין הנתבעים ניטש הליך משפטי בה ביקשה להצהיר על זכויותיה כדיירת מוגנת בדירה. נכון למועד הגשת הסיכומים לא ניתן

פסק דין
בתובענה ומעמדה בדירה טרם הוכרע. שמו של מר דוד בר לוי "שורבב" שלא כדין לכתב התביעה המקורי, אולם לאחר שהתברר שהתביעה הוגשה ללא ידיעתו והסכמתו וכי אין לו טענות כלפי הנתבעים הושמט שמו מהסיכומים. לפיכך, כל עוד לא הוכרע מעמדה של התובעת בדירה לא ניתן לפסוק לזכותה כל סכום בגין נזקים שנגרמו, לכאורה, בדירה.
6. הטענה בדבר מצבן הכלכלי הקשה של התובעות הינה ללא תימוכין ומהווה הרחבת חזית.
7. הנתבעים מנתחים את מהות הזכות לדיירות מוגנת ומציינים שהזכות אינה קניינית, או שוות ערך, אשר ניתן לסחור בה ולפיכך לא ניתן לקבוע לה ירידת ערך.
8. התובעות נעדרות זכות כלכלית ויש להן רק ציפייה עתידית לקבלת דמי פינוי עם עריכת הסכם לפינוי או החזרת חזקה עם הבעלים. לא ניתן לפסוק פיצוי על ירידת ערכה של זכות אישית שאפשרות מימושה העתידי אינו וודאי. לכן, יש לדחות את מרכיב ירידת הערך הנתבע.
9. לחילופין, לא נגרמה ירידת ערך. גם המומחה מטעם ביהמ"ש אישר בחקירתו הנגדית כי מבחינה שמאית, ערך הדירות בבניין עלה בעקבות השיפוץ. גם אם נגרמה ירידת ערך נקודתית לתובעות 2 ו- 3 הרי שלבסוף נוטה הכף לטובת עליית ערך הדירות לעומת ערכן לפני השיפוץ.
10. המומחה ייחס את ירידת הערך רק לדירות התובעות 2 ו – 3 בקומות הראשונה והשניה ולא לדירה שבקומת הקרקע, אשר הכניסה אליה היא מהרחוב ולא מחדר המדרגות.
11. לאחר חקירתו הנגדית של המומחה התברר כי חישוביו התבססו על השערות ואלתורים ועל השוואה לתוכניות הבניה המקוריות של הבניין מתחילת המאה הקודמת בהן רב הנסתר על הגלוי. בנוסף, המומחה התעלם מהאמור בהיתר הבניה, אשר צורף כנספח ו' לכתבי ההגנה מטעם צד ג', על פיו מדובר בפירוש על הרחבת הפודסט ולא בהקטנתו.
12. סכומי ירידת הערך מוטעים. הנתבעים מפנים לתשובות ההבהרה של המומחה.
13. אין מחלוקת כי בבניין בו מבוצעות עבודות בנייה תתעורר אי נוחות מסוימת לדיירים המתגוררים בבניין. העבודות בוצעו ע"י קבלן מיומן תוך התחשבות בדיירים.
14. ניתנה לתובעות הודעה מסודרת על תחילת העבודות וכן אוזן קשבת וכתובת לכל תלונה. עצם העובדה כי לא נעשתה כל פניה אל הקבלן המבצע ו/או הנתבעים מאז השלמת העבודות ובמשך כל חמש השנים שחלפו עד להגשת התובענה - מדברת בעד עצמה.
15. המומחה מטעם בית המשפט הודה כי הנזקים הקיימים בכל הדירות נגרמו בעיקר לאור העובדה שהדיירים המוגנים בבניין, הקיים למעלה מ 50 שנה, לא טרחו מעולם לשפץ את דירותיהם ולבצע בהן עבודות תחזוקה שוטפות, מינימליות ושהזנחתן הפושעת של התובעות את הדירות היא הגורם העיקרי לליקויים הקיימים בהן ולאו דווקא עבודות השיקום שביצעו הנתבעים בבניין.
16. המומחה הסכים שיש לחלק את האחריות בין התובעות לנתבעים במקרים של ליקויי טיח וסדקים, בשיעור של 50% לכל צד.
17. גם המומחה לא יכול לקבוע בוודאות האם הליקויים שמצא בדירות הינם כתוצאה מעבודות הבניה או שמא קיימים עוד קודם לכן, קרי כתוצאה מהזנחה ממושכת של הדירות ע"י הדיירים.
18. לא ניתן לבוא בטרוניות באשר לבלאי טבעי של אביזרים שונים כדוגמת תריסים.
19. מכתבי הויתור עולה שהתובעות נתנו הסכמתן לכל העבודות שבוצעו בדירות בפרט ובבניין בכלל; התובעות קיבלו שיפורים ותוספות שונות מעבר למגיע להן וכנגד האמור חתמו על כתבי הויתור. לאור האמור, התובעות מושתקות ומנועות מלהעלות כל טענה כיום, הן כלפי הנתבעים והן כלפי הקבלן.
20. הנתבעים טוענים כי מערכת היחסים ביניהם לבין הקבלן מושתתת על החוזה שנחתם ביום 29.2.2000 והמסומן נ/4 ולפיו הקבלן מתחייב לפצות ולשפות את המזמין בגין כל תביעה או נזק ובתנאי שהמזמין הודיע לקבלן על התביעה ואפשר לו להתגונן כנגדה.

עיקרי טענות הצד השלישי

1. ביום 11.2.09 מונה השמאי אירני כמומחה בית המשפט ונקבע כי כל הטענות יצטמצמו לגדר האמור בחוות הדעת ואף אחד מבעלי הדין לא פעל או הגיש בקשה כנגד ההחלטה.
2. לאור האמור לעיל התיק צומצם משמעותית לגדר האמור בחוות הדעת מטעם השמאי, אשר במסגרתה צומצמה גדר המחלוקת העובדתית והיקפה הכספי וזאת באופן משמעותי ביותר, לאלפי שקלים בודדים, וגם זאת באחריות הבעלים פניני, אם בכלל, כפי שיובהר בהמשך.
3. מצבו של הבניין עובר לביצוע תוספת הבניה היה קשה ביותר. הצד השלישי מפנה לצילום הבניין המסומן א'.
4. ביום 2.2.09 עיריית תל אביב הוציאה דרישה והודעה לפי סעיף 3 לחוק העזר לת"א – יפו (הריסת מבנים מסוכנים), התשל"ב – 1971 לפיה הבניין הינו מסוכן ויש לבצע בו עבודות כמפורט בדרישה (מפנה לנספח ג'). הדיירים לא ביצעו כל שיפוץ או עבודות תחזוקה בבניין או בדירותיהם מזה עשרות שנים. גם מומחה בית המשפט העיד שמצב הבניין היה קשה מאוד.
5. הצד השלישי מציין כי הובהר מעבר לכל ספק, כי בטרם מתן ההיתר בוצע פרסום בעיתונות ואף נתלתה מודעה בבניין עצמו. ראוי להוקיע את טענות הדיירת, הגב' סיגל לאופר
, אשר טענה כי לא ידעו על עבודות השיפוץ, בעוד שבחקירתה העידה כי היתה הודעה על הקיר.
6. הבניה בוצעה במהירות, בהתחשב במצב המבנה, והסתיימו תוך 16 חודשים מתחילתן.
7. לא ניתן להימנע מלהדגיש שבעקבות עבודות השיפוץ עלה ערכן של כל הדירות בבניין לרבות ערכן של הדירות התובעות. הצד השלישי מפנה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט.
8. הצד השלישי מפנה להסכם ההתקשרות מיום 29.2.00, אשר נחתם בינו לבין הנתבעים. על-פי סעיף 12 ב' נקבעה במפורש האחריות של הקבלן לנזקים והליקויים. אחריות הקבלן והתחייבותו לבצע תיקונים כלשהם פגה לאחר 12 חודשים במקרה של ליקויים ו – 36 חודשים במקרה של רטיבות, כאשר במשך למעלה מ – 60 חודשים (חמש שנים) לא פנה אף גורם בטענה או דרישה.
9. הצד השלישי טוען כי לדיירים לא נגרם נזק כתוצאה מעבודות הבניה, אלא מדובר בליקויים הנובעים מהזנחה רבת שנים של הדירות, אשר הינן בבעלות הנתבעים ובכל מקרה אחריותו הסתיימה לפני שנים רבות.
10. אין לקבל את הסתמכות הנתבעים על סעיף 5 ז' להסכם, שכן התחייבות זו אינה מנותקת מהוראות ההסכם בכללותו ומתקופת האחריות הנקובה בסעיף 12 ב' ועל פי כל דין. הגישה לפיה אחריות הקבלן לפי סעיף 12 ב' הינה לעד היא אבסורדית.
11. העבודות נעשו בהתאם להיתרי הבנייה, על אף שערך הדירות עלה, בכל מקרה אין לקבלן אחריות בגין ירידת ערך, שכן במסגרת החלטת בית המשפט צומצמו גדרי המחלוקת לנזקים בפועל בלבד.
12. הדיירים הם הגורם העיקרי לנזק וכך גרס גם מומחה בית המשפט.
13. התביעה הוגשה למרות שהדיירים חתמו על כתבי וויתור (הצד השלישי מפנה אל הנספחים).
14. גרסתה של הגב' לאופר קרסה. הצד השלישי מפנה לפרוטוקול. כן היא הודתה שתכלית התביעה הינה יישום טענת קיזוז כנגד הנתבעים שאינה בסמכות בית המשפט לשכירות.
דיון

חלק כללי

ביום 2.2.99 נשלחה הודעה לנתבע 2 מעיריית תל-אביב-יפו (המחלקה לפיקוח על הבניה) לפי סעיף 3 לחוק העזר תל-אביב-יפו (הריסת מבנים מסוכנים), התשל"ב -1971, אשר מחייב בעל נכס להחזיקו במצב המבטיח את שלום המחזיקים בו והציבור.
בדו"ח המהנדס הבודק פורטו העבודות שיש לבצע מיידית בבניין.
ביום 10.1.2001 התקבל היתר בניה מעיריית תל-אביב-יפו. ההיתר כלל, בקליפת האגוז – תוספת שתי קומות חדשות, כאשר בכל קומה שתי יחידות דיור, בניית חדר מכונות, מעלית, שני חדרי יציאה לגג קשורים ע"י מדרגות פנימיות לדירות שבקומה העליונה, מרפסות גג ופרגולת עץ צמודה לכל חדר. על הגג העליון – הנחת קולטי שמש, כאשר הגישה אליו היא דרך פתח בגג, הריסת גגוני פיברגלס מעל המרפסות בקומה השלישית, סגירת חלק מהמרפסות לכל גובה הבניין באופן אחיד והשארת יתר המרפסות פתוחות, תוספת מעלית חיצונית, כולל הרחבת פודסט, הריסת בנייה קיימת בקומת הקרקע וסידור 4 מקומות חניה בחצר.

ביום 29.2.2000 נחתם הסכם לביצוע העבודות בין הנתבעים לבין הצד השלישי (ר' נ/4) (להלן "ההסכם").

התובעות טוענות כאמור, כי לאורך תקופת ביצוע העבודות נעשו פעולות אשר הסבו נזקים רבים לדירותיהן. לתמיכה בטענותיהן, הן צירפו, בין היתר, תמונות ומסמכים וחוות דעת מומחה.

טענת השיהוי

נטען כי התובעות השתהו בהגשת התביעה, שכן לא נעשתה כל פניה אל הקבלן המבצע ו/או הנתבעים מאז השלמת העבודות ובמשך חמש השנים שחלפו עד להגשת התובענה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את טענת השיהוי.
במקרה דנן, שוכנעתי כי התובעות פעלו בתום לב וכי לא הוכחו קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות את קבלת הטענה (ר' פסיקה לפיה רק בהתקיימן של נסיבות חריגות יש לקבל את טענת השיהוי ר' ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, (פ"ד נז (5) 433).

עסקינן בתובעות "מן היישוב", אשר ניסו לממש את זכויותיהן עם הצדדים במישרין (ר' נ/3).
לא הוכח על-ידי הנתבעים כי התובעות זנחו את זכויותיהן, עשו בהן שימוש לא נאות או פעלו כאמור בחוסר תום לב.

ונפסק –

"כידוע, השתהות בהגשת תביעה אינה כשלעצמה שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפני
יה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך המשפטי (ראו רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד [5]). לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע (ראו: ע"א 403/63 תמיר נ' שמאלי [6], בעמ' 53; ע"א 410/87 עיזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר [7], בעמ' 756-755). הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך, קרי הנתבע (ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ [8]; ע"א 5634/90 פינטו נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים [9])".

ומן הכלל אל הפרט –

התובעת 1

כאמור, ראשית התובענה הינה בתביעה קטנה. בתביעה זו תבעו הגב' בר לוי ומר דוד בר לוי.
שמו של מר דוד לוי הושמט מסיכומי התביעה. הנתבעים מציינים את דבר ההשמטה וטוענים כי שמו "שורבב" לתביעה שלא כדין לאחר שהוברר שהתביעה הוגשה ללא ידיעתו והסכמתו (ר' נ/2).
הגב' בר- לוי נותרה כתובעת היחידה.
הנתבעים הכחישו את היותה של הגב' בר לוי דיירת מוגנת בבניין ולטענתם, כתוצאה ישירה מכך איננה זכאית לפיצוי כלשהו.

הגב' אסתר בר לוי
העידה לעניין זכויותיה בדירה נשוא התובענה -
"ש. כמה שנים את מתגוררת בדירה?
ת. 38 שנה. בעלי התגורר עמי בדירה עד לפני 4 שנים, הוא קיבל אז אירוע מוחי ויצא מזה מבולבל. היום הוא בבית אבות ואני נשארתי לגור בבית.
[...] בכתב התביעה מופיע כתובעים גם דוד בר לוי שהוא בעלך?
ת. הוא בעלי.
ש. למה הוא לא נמצא פה?
ת. כי הוא קיבל אירוע מוחי ב-2000 והסיכום מאיכילוב היה שהוא מבולבל. נמאס לו מהרעש והחליט שהוא הולך לבית אבות. אתם ביקשתם להוציא צו להוציא אותי מהבית והוא לא סיפר לכם. אין לו מה להגיע לכן, הוא מבולבל ולא יגיע. הוא בבית אבות 4 שנים.
ש. ממתי את גרה בדירה?
ת. מ-1973. התחתנתי במאי 1973.
ש. אבל בעלך גר שם קודם, ממתי דוד נכנס לדירה?
ת. אני התחתנתי איתו כשהוא היה אלמן.
ש. לפי חוזה השכירות דוד ואשתו שרה שכרו את הדירה.
ת. אני התחתנתי במאי 73.... בעל הבית בא ובעלי אמר לו שהוא התחתן איתי. הוא קרא לי ודוד לקח כוסית יין והוציא את ההסכם שהוא עשה איתו, מר פניני ז"ל מחק את השם שרה וכתב אסתר. הוא היה איתנו ביחסים טובים. כשאשתו נפטרה הייתי היחידה שנסעתי לצריפין לבקר אותה.
ש. נכון שדוד ואשתו שרה נכנסו למושכר בשנת 61?
ת. נכון, אז מה".

(ר' עדותה מיום 20.1.10 בעמ' 21-22 לפרוטוקול).

עסקינן, כפי שעולה מטענות הצדדים, בפלוגתא בסוגיה התלויה ועומדת או אמורה להיות עומדת בהליך אחר בערכאה המוסמכת לכך. מבלי להיכנס לעובי הקורה, עולה כי הגב' בר לוי נישאה למר בר לוי, אשר אין חולק כי הוא דייר מוגן, ומתגוררת במקום משנת 1973. התביעה שלהלן הינה תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו, כנטען, לדירה בה היא מתגוררת מזה עשרות שנים ועדותה מקובלת עלי ולסבל הלכאורי שנגרם.
בנוסף לכך, במידה והנתבעים מבקשים לסתור ולהפריך את שביקשו היה עליהם להוכיח זאת כדבעי.
לאור עדותה הקוהרנטית באשר לזכויותיה הלכאוריות בדירה מצאתי לבכר גרסתה ולדון במרכיבי תביעתה.

מסמכי הויתור

בהסכם מיום 22.7.01, אשר נחתם בין התובעת 1, מר בר לוי דוד, הגב' קנדל (התובעת 2) לבין הצד השלישי נקבע כי חלק מהמרפסת שבצד הצפוני מזרחי (השייכת לזוג בר לוי) תימסר וזאת לצרכי בניית המעלית ובכדי "לעזור לקבלן לסיים את העבודה" (ר' נ/3).

במכתב מיום 30.4.02, עליו חתומים התובעת 1 ומר דוד בר לוי, והממוען לנתבעים ולצד השלישי נכתב כדלקמן –

"בהמשך להסכמתנו, הרינו לאשר לכולכם ביחד ולחוד כי בכפוף לכך כי תרכשו עבורנו מייבש כביסה מסוג אפולו דגם 3000 (להלן- "מייבש הכביסה"), אנו מוותרים בזאת על טענה ו/או דרישה ו/או תביעה בעניין מתלה כביסה שהיה ממוקם בעבר בחצר הבניין שבנדון ושעשינו בו שימוש לפני הבנייה שבוצעה בבניין, וכן בכל הקשור ו/או הנובע מדרישות עיריית תל-אביב בעניין קבלת היתר הבניה לנכס שבנדון".

(ר' נ/3 נספח ד', ההדגשות שלי – א.ק).

במכתב מיום 25.7.02, עליו חתומים התובעת 1 ומר בר לוי דוד, והממוען גם הוא לנתבעים ולצד השלישי נכתב כדלקמן –

"בהמשך להסכמתנו הריני לאשר לכולכם ביחד ולחוד כי בכפוף לכך כי תתקנו את תיקוני הטיח שנבעו מעבודות הבניה שבנדון וכן סיוד הדירה למעט מקומות שלא ניזקו אנו מוותרים על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה מכל סוג ומין שקשור לתוספת על הגג. וכן אנו מצהירים שגם בעתיד לא יהיה לנו תביעה או דרישה".

(ר' נ/3 נספח ה', ההדגשות שלי – א.ק).

התובעת העידה לעניין המסמכים -

"ש. מציגה לך מסמך נוסף ומצטטת. זה מסמך סיכום שנעשה בדבר מכירת חלק מרפסת. אתם הסכמתם שהקבלן ובעל הבית יוריד חלק בשביל המעלית?
ת. לא היתה לנו ברירה. בהתחלה הם אמרו שעושים שיפוץ. אחר כך אמרו שאם אהיה טובה ואתן חתיכת מרפסת הם יתחשבו בי. בעלי הסכים, אז מה רע בזה? זה היה אחרי שהוא עבר אירוע מוחי. אני חתומה על זה, מה אעשה. הם לא ידעו שהיה לו אירוע מוחי.
ש. מציגה לך מסמך נוסף שגם אותו דבר, יש חתימה שלך ושל בעלך, ומצטטת. המסמך לענין התקנת תריסים וכו'?
ת. לענין האסבסט, הקבלן בא ואמר שיורידו את הגגון ויעשו מפיברגלס. התקשרתי לבעל הבית והוא אמר שאפנה לקבלן. את החשמל והמרפסת הם גם לא עשו לי.
ש. מציגה לך מסמך נוסף שהתחייבו בו לקנות מייבש כביסה?
ת. היו לי עמודי ברזל בחוץ עם חבלים. בא האדון הזה והיתה כביסה על החבלים ובכח לקח את כל הכביסה וזרק אותה ליד הבית. פניני עשה לנו את זה. השכנה רצתה להתקשר למשטרה אבל אני פחדתי. אני מתכוונת לקבלן מושון. הוא זרק את הכביסה עלי ועל בעלי. הוא נבהל והלך וקנה מייבש. אתה יודע מה הוא עשה לשני זקנים בני 82 שלא היה להם שום דבר עם אנשים.
ש. מפנה למסמך נוסף ?
ת. היה לנו גיהנום, התקשרתי לקבלן והוא אמר שאפנה לבעל הבית.
ב"כ הנתבעים: מגישה מסמכים. מסומנים נ/3.
ש. לא פנית לקבלן?
ת. ביקשתי ממוטי האח החורג שלו שאני רוצה לעשות דבר והוא אמר שישבור לי את הגגון אם אעשה אותו".

(שם, בעמ' 22-23 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – א.ק).

הנתבעים טוענים, כי יש מניעות והשתק מלהעלות טענות, לאור החתימה על כתבי הויתור.
לאחר שבחנתי את כתבי הויתור ועדות התובעת 1 מצאתי כי הויתור היה מותנה בכך שהליקויים יתוקנו וכל עוד לא נעשה כן, לא ניתן לטעון למניעות או השתק.
עוד עולה מהמסמכים ומעדות התובעת כי היא ובעלה שיתפו פעולה למען העבודה תסתיים ובכדי שהשקט ישוב לשרור בין קירות מעונם. יודגש כי התובעת 1 ובעלה הינם אנשים מבוגרים, כאשר בעלה של התובעת עבר אותה עת אירוע מוחי (ר' עדותה שלעיל ור' גם נ/3 בו נכתב "מר דוד לוי עושה מעשה זה מרצונו החופשי וכדי לעזור לקבלן לסיים את העבודה...". כן העידה התובעת –"לא היתה לנו ברירה").
עסקינן בהתנאה גורפת על זכות התביעה ולפיכך מדובר בתניה מקפחת. מכתב הויתור הנושא תאריך 30.4.2002 עולה כי בכפוף לרכישת מייבש כביסה התובעת תוותר על טענה/דרישה או תביעה בעניין מתלה הכביסה בפרט ו"כן בכל בקשור ו/או הנובע מדרישות עיריית תל- אביב בעניין קבלת היתר הבניה לנכס שבנדון" (ר' נ/3).
תניה סבירה היא כי בכפוף לרכישת מייבש הכביסה תוותר התובעת על טענה או דרישה בכל הקשור למתלה הכביסה, שכן מדובר בתחליף סביר המספק מענה לבעיה, ברם לאחר מכן הוספה תניה נוספת לפיה התובעת תוותר על כל דרישה או תביעה בכל הקשור להיתר הבניה.
בכתב הויתור השני מיום 25.7.02 נכתב בסיפא "וכן אנו מצהירים שגם בעתיד לא יהיה לנו תביעה או דרישה".
התרשמתי כי החתימה על המסמכים התבצעה מכורח הנסיבות והתובעת נאלצה לוותר על זכויותיה בעבור "נזיד עדשים", למען קידום העבודה והשבת המצב לקדמותו. לפיכך אני דוחה את טענות הנתבעים לעניין המניעות וההשתק.
הנזקים הנטענים

הגב' בר לוי העידה וטענה, בין היתר, למטרד שנגרם כתוצאה מהעבודות במקום, להוצאת המזגן ללא רשות, לנזקים לתקרה ולקירות, הקטנת המרפסת, הורדת הגגון, הריסת מתלה לחבלי הכביסה וסגירת החלון מבחוץ בלבד (ר' ריכוז הנזקים במפורט כפי שמופיעים בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט).
כן צירפה תמונות (ר' ת/2, ת/3, ת/4, ת/5).

הגב' בר לוי העידה כדלקמן –

"לפני השיפוץ, מה היה מצב הדירה שלך?
ת. מצוין, כמו וילה, הכניסה היתה יפה. הכל היה טוב ויפה. הוא אמר שהוא עושה שיפוצים רק מבחוץ ובסוף הוא סידר אותנו. היו ערימות שלא יכולנו לצאת מהבית. אי אפשר היה לפתוח דלת. הוציאו מבחוץ את הסורגים בלי לשאול אותי והכניסו הביתה. הייתי מטופלת בזמנהוף והם הוציאו מזגן אמנה 1.5 כ"ס בן 30 שנה.
ש. כמה זמן היית בלי מזגן?
ת. קנינו מזגן מפוצל במשהב"ט. אני הלכתי לעשות זריקה והם הוציאו את המזגנים בלי לשאול אותי והכניסו הביתה. בחדר הקטן היה לי חלון והם סגרו מבחוץ.
ש. מה אנחנו רואים פה בתמונה שאני מציג לך?
ת. את החלון ... הוא לא היה אצלי בבית ולא הכיר אותי עד שנת 2000. הם באו אז וסיפרו שהם עושים שיפוץ בחוץ. מוגשים תמונות ת/2, ת/3, ת/4.
ש. כמה זמן היית בלי מזגן?
ת. אמרתי קודם.
ש. מה לגבי דוד שמש ומים חמים?
ת. זה לא. אבל הבית שקע ולא יכולה לפתוח את הדלת.
ש. אמרת שהדירה היתה בסדר, מה קרה כשהתחילו השיפוצים?
ת. חצי תקרה נפלה. הלכנו לקבלן להראות לו והוא רצה 6,000 ₪ ובעלי הלך והביא פועלים ערביים שעשו את העבודה ב-2,000 ₪. כל הקירות היו חורים, מהכובד הבית שקע ובכל החדרים היו חורים. בסוף הם סתמו את החורים. את המרפסת הם לקחו לי עם רשיון מהעיריה בגודל של 8 מ"ר. הם אמרו שכל המרפסות צריכות להיות אותו דבר, הם לקחו 80 ס"מ כדי לעשות מעלית ולקחו מכל הקומות. הם עשו קיר, לא פתחו פתח והמקום משמש לזבל שזורקים מהרחוב. כל 3 חודשים אני צריכה לקחת מכספים שאני מקבלת כדי לנקות. תמונות נוספות מסומנות ת/5.
[...]
ש. מציגה לך מסמך שיש חתימה של בעלך, את מזהה את החתימה?
ת. כן.
ש. מצטטת מתוך המסמך. מתקבל ומסומן נ/2 ?
ת. נשארתי בבית בלי גגון, התקשרתי וביקשתי לעשות גגון והוא לא הסכים. חיכיתי 4 שנים כדי לפעול כחוק.
[...]
ש. את אומרת שהיה לך חלון בהול שסגרו אותו?
ת. לא בהול אלא בחדר. זה הוילון מסתיר את החלון אחור כי מבחוץ סגרו ובפני
ם השאירו לי סורגים. היו שני חלונות, אחד גדול ואח ד כזה. את הגדול השאירו ואת הקטן סגרו. הקטן זה לא קטן פיצקלה, הם השאירו חור בבית".

(שם, בעמ' 21-23 לפרוטוקול).

מומחה בית המשפט, מר אירני, סייר בדירה והתייחס לנזקים הנטענים. כן התייחס לחוות דעתו השמאית של מומחה התביעה ד"ר יקותיאל שרעבי.
להערכתו, עלויות התיקון מסתכמות בסך של 3,350 ₪ והפיצוי בגין סגירת החלון – 4,700 ₪. כן הותיר לשיקול בית המשפט פיצוי של 2,400 ₪ בגין הורדת הגגון לעצירת מי גשם, שבירת חלון דקורטיבי בסלון ותיקון דלת שלא נסגרת.
המומחה התייחס לחוות דעתו של ד"ר שרעבי לעניין ירידת ערך הדירה וקבע כי לאור מיקומה של הדירה ומהותה, ירידת הערך שואפת לאפס ולפיכך אין להצביע על ירידת ערך בשווי הדירה.

המומחה העיד בקשר עם חוות דעתו. המומחה גרס כי לאחר ביצוע עבודות השיפוצים הסבירות לנזקים – עולה.

"ש. מפנה לסעיף ג' בעמוד 5 – מדובר עדיין בדירה בקומת הקרקע – השיפוץ שנעשה זאת תוספת בנייה בקומת הגג – האם אתה מוצא קשר בין בניה בקומה רביעית לבין נפילת טיח בקומת הקרקע.
ת. בניין שקיים למעלה מ – 50 שנה מצבו הפיזי היה קשה מאוד. גם אם ראיתי או לא ראיתי בניין שקיים 50 שנה ומדובר בבניין של דמי מפתח והשיפוצים הם נדירים. לכן בתנאים האלה סביר להניח נפילת טיח, מה גם שביקרתי בבניין במצבו הקודם כי הייתי עד מומחה, ראיתי תמונה קשה. אני הייתי מומחה של ביהמ"ש דרך בית המשפט לשכירות ושם ראיתי שהוא היה במצב הרבה יותר קשה.
ש. גם נפילת הטיח וסדקים בקירות אתה קושר זאת שלא טופל ע"י הדיירים המוגנים?
ת. גם שאר עבודות שעושים יכול להשפיע ויכול להיות בגלל דיירים שלא שיפצו.
[...] ש. בשנת 2008 ביקרת בנכס לצורך הכנת חווה"ד, עבודות הבנייה הסתיימו לכל המאוחר ב- 2002, עברו כ- 6 שנים בין סיום הבנייה לבין הביקור של בנכס, טענת בעדות שמדובר בנכס מוזנח מאוד בשעתה.
ת. לא אמרתי מאוד, אמרתי מוזנח. מצב הדירות של מבנה בדיירות מוגנת, שלא עושים שיפוצים. גם אמרתי שבמהלך הביצוע של העמדת שתי הקומות העליונות עם הרעש ועם הדפיקות, קראו (צ"ל – "קרו") מקרים.
ש. לשיטתך יכול להיות שהנזקים במסגרת חווה"ד אינם קשורים לעבודות השיפוץ או לבעל הבניין.
ת. זה יכול להיות גם עניין של תחזוקה וגם כתוצאה מבניית 2 הקומות הנוספות שגרמו לפה ושם (צ"ל – "וגם") סדקים.
ש. ביקרת ב- 2008 והנכס נבנה בשנות ה- 40. בוצעו עבודות בנייה ושיפוץ ב0 2002. האם אתה יכול לקבוע שהנזקים נגרמו כתוצאה מהשיפוצים
ת. אני אחזור על דברי, ואני מחדד. אמרתי שהדירות שביקרתי בהן נבנו בעבר הרחוק. לא נראה לי שבוצע שיפוץ מתאים כדי להביא דירות למגורים כמו שאנו מכירים בשוק החופשי. היזם שיפץ את הבניין מבחוץ מהקמת שתי הקומות העליונות. לכן הדירות לא היו במצב מעולה ולא במצב הכי טוב, במצב של דירה מוגנת. אני שואל את עצמי היום האם יכול להיות שהקמת שתי הקומות העליונות יכול להיות שפגע.
ש. אתה שמאי מומחה מטעם ביהמ"ש ואתה לא עבור הצדדים. אתה מספר לנו מה שלא ספרת בחווה"ד שהדירות מוזנחות. אני מבקש ממך לכמת עבורנו ועבור ביהמ"ש את הסבירות שהנזקים נגרמו כתוצאה מ- 60 שנות הזנחה או מתוספת הבנייה?
ת. חווה"ד שלי מצביעה על תיקון הליקויים כפי שמצאתי וזהה מה שאמרתי לב"כ הנתבעים.
חלק מהסעיפים ולא הרבה הצבעתי אל אמדן עלות תיקון של הנזק. בחלק מהסעיפים גם הצבעתי בגלל כזה ואחר, כמו דלתות שקבעתי 1000 ₪ לתיקונם והמשכתי לחייב 50% את הדיירים המוגנים ו- 50% את היזם הכוונה לבעלים או הקבלן. בדברים של הטיח יכול להיות שזה צריך ללכת בתלם כזה.
ש. מה שאתה אומר שנזקי הטיח והסדקים צריך לחייב את הבעלים התובעים ואת בעלי הבניין הנתבעים בחלקים שווים.
ת. זה מה שאמרתי לפני מס' דקות.
ש. מהו הגורם העיקרי לנזקים אלה.
ת. אם היה אפשר להצביע על גורם הייתי עושה זאת קודם. אני אמרתי גם בגלל התחזוקה של הדיירים וגם בגלל השיפוץ. אם יש דברים יום יום זה עניין של שנים.
ש. איך אתה יכול לקבוע בשנת 2008, האם הנזקים היו לפני או אחרי עבודות הבנייה ב- 2002.
ת. מבחינה מקצועית אנו ערים לבעיה כאשר יש תוספת בנייה לוקח שנתיים שלוש עד שמתייצב ואז קורים מצבים של סדקים או נפילת טיח. לכן אמרתי שמבחינה מקצועית זה יכול להיות.
ש. האם ניתן לקבוע 8 שנים לאחר ביצוע תוספת בנייה, האם נזק של תוספת בקיר וקילוף בטיח היה לפני עבודות הבנייה או אחר.
ת. זה נסיון של ותק של אותו מהנדס שבה לתת דעה. אני לא יכול להגיד כן או לא כפי שאתה רוצה. אם מהנדס היה עונה כן ולא אני חושב שזה לא מקצועי.
ש. אני חושב כהדיוט שלא ניתן לקבוע אם סדק כלשהו היה לפני תוספת הבניה או אחרי תוספת הבנייה, אני מדבר על תוספת ספציפית מבלי לראות את אותו סדק.
ת. זכותך כהדיוט, אני מסביר לך שנתתי תשובה עניינית.
ש. מפנה לעמ' 4 ס' טא. סגירת החלון – האם החלון היה בנוי בהיתר.
ת. לא יודע.
ש. האם בהיתר החדש, היה תנאי לסגירת החלון שאינו בהיתר.
ת. לא ראיתי את מה שאתה אומר.

(ר' עדותו מיום 20.1.10 בעמ' 3-4, 6-8 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – א.ק).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על מצורפותיהם, מכלול הראיות, העדויות, התמונות שהוצגו בפני
י (ר' ת/2, ת/3, ת/4) חוות הדעת, הן מטעם התביעה והן מטעם מומחה בית המשפט ותשובות ההבהרה, שוכנעתי לבכר חלק מהממצאים והמסקנות בחוות דעתו של מומחה בית המשפט כפי שיפורט להלן.
ראשית יצוין כי מומחה התביעה הינו ד"ר לווטרינריה ולא נתבקש להעיד בקשר עם חוות דעתו (ר' פרוטוקול מיום 20.1.10 בעמ' 13). לעומת זאת, חוות דעתו של מומחה בית המשפט (מהנדס אזרחי ושמאי מקרקעין) נתמכת בשאלות הבהרה ומומחה זה אף העיד בקשר עם חוות דעתו.

ונפסק כדלקמן –

"...בבואו להכריע בין מומחים, אין בית המשפט שׂם עצמו 'מומחה-מכריע' ביניהם, ומטבע הדברים שאין הוא מפעיל לענין זה שיקול דעת מקצועי; אלא – ...פועל בית המשפט כערכאה שיפוטית, ומפעיל לצרכי ההכרעה בין המומחים שיקול דעת שיפוטי, על בסיס הידע המשפטי, נסיון החיים השיפוטי והשכל הישר, בהם הוא עושה שימוש כאשר הוא מתבקש להכריע בין גירסאות סותרות.
ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שנים אלה נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה".

[ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)].

ר' גם ע"א 6540/05 –

"הכרעה בסכסוכים שעניינם ליקויי בנייה מחייבת בדיקה ובחינה מקצועית של הסוגיות שבמחלוקת ולצורך כך נוהג בית המשפט להיעזר במומחה מקצועי המתבקש לחוות דעתו באותן סוגיות. לבית המשפט שמור, כמובן, שיקול הדעת בשאלה באיזו מידה יש לאמץ את מסקנותיו של המומחה (ראו ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 570-568 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, [פורסם בנבו], פסקה 3 (טרם פורסם, 22.8.2005) (להלן: עניין סגל))".
(ע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ (פורסם בנבו), פסקה 16).

וכן –

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."

(ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [3], פיסקה 4 לפסק הדין).

לאחר שבחנתי את חוות הדעת כאמור ולאחר שבחנתי את התשובות, העדות ויתר המסמכים שהובאו בפני
י, שוכנעתי לבכר את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בפרמטרים הבאים –

סדקים בקירות – הוערכו על-ידי המומחה בסך של 750 ₪.
הורדת גגון לעצירת מי גשמים בכניסה לדירה מהחצר – 1,600 ₪.
סגירת חלון – 4,700 ₪ (ר' עדות המומחה בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 20.1.10 לפיה מדובר בחלון המצוי במסדרון הכניסה ואטימתו מונעת תאורה ואוורור טבעי).
נפילת גושי טיח מהתקרה ומהקירות – 2,000 ₪ (ר' סעיף ג' לחוות הדעת ואת עדותה של התובעת בעמ' 21 לפרוטוקול).

סך הסכום הוא 9,050 ₪.

לגבי יתר הממצאים (הוצאת מנוע מזגן, שבירת חלון דקורטיבי בסלון, הורדת חלק ממרפסת הדירה, הורדת מתקן תליית כביסה, שבירת שער כניסה לחצר הבית, חדירת מים לדירה וניתוק מדודי שמש) לא הוכח קשר סיבתי חד משמעי בין השיפוץ לנזקים האמורים וזאת בהסתמך על האמור בחוות הדעת ויתר הנתונים שהובאו בפני
. כן הובאו בחשבון ונשקלו, במסגרת הפיצוי בכל ראש נזק, העקרונות המנחים בדבר חלוקת הפיצוי.

ונפסק לעניין הוכחת הנזק כדלקמן –

"היעדר ראיות מפורטות על נזק ממשי שנגרם לתובעים, אינו שולל לחלוטין את זכותם לפיצוי על נזק כללי שנגרם להם.
ניתן ללמוד על קיומו של נזק מעצם הפרת החובה על-ידי המזיק (ר' ע"א 2781/93 עלי דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה (פ"ד נג (4) 526); ע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל (פ"ד מא (3)
757)).
גם בע"א 3734/04 יעקב שוקרון נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) קבעה השופטת מ' נאור, כי למרות שלא הציג המערער ראיות לגבי נזקיו, ניתן להסתמך על נתונים נוספים בקביעת גובה הנזק".

[ר' (ת"א) 1670/04 אלמקיאס אברהם נ' ישראלוב איל (פורסם בנבו), כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, בעמ' 19 ; ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע (פורסם בנבו) ור' גם ע"א 153/04 חיותה רבינוביץ נ' יוסף רוזנבוים (פורסם בנבו)].

מחוות דעתו של המומחה עולה כי קיים קושי להעריך במדויק את מקור הנזקים, ברם ניתן לומר שבסמוך לעבודות השיפוץ נתגלו נזקים.
מעדותו של המומחה עולה שהסבירות לנזקים לאחר ביצוע העבודות- עולה ולפיכך קיים קשר סיבתי בין השיפוץ לנזקים. עם זאת, אין ספק שמדובר בבניין ישן שלא תוחזק כדבעי והדברים נלקחו בחשבון.
מן המפורסמות ש"המוציא מחברו עליו הראייה".
הכלל הוא כי התובע נושא בנטל השכנוע לתביעתו ולהוכחות העובדות המהוות את עילת התובענה (ראה בעניין זה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1004-1005; ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 598, 589).
מחומר הראיות אשר הונח בפני
ומעדותה של התובעת, מצאתי כי גרסתה אמינה, קוהרנטית ונתמכת בממצאים הנדרשים.
התובעת שכנעה את בית המשפט בגרסתה ברמת הסתברות המבטאת וודאות מוחלטת ועמדה בנטל הרובץ לפתחה (ר' ספרו של י. קדמי על הראיות חלק שלישי, (ת"א, 1991), בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם) (להלן- "קדמי") (וגם ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פ"ד כא(2) 453, 471).
היות המבנה ישן והסבירות לנזק בעקבות זאת נלקח בחשבון.
עם זאת, שוכנעתי הן מהנתונים שהובאו בפני
והן מדברי המומחה ומגרסתו כי קיים קשר סיבתי בין השיפוץ לנזקים וכי לא מדובר בנזקי תחזוקה גרידא ור' - "הילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו" (עמוס, פרק ג' וכפי שציינה בפסק דינה כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל ב - (ת"א) 1670/04 אלמקיאס אברהם נ' ישראלוב איל (פורסם בנבו), עמ' 16].

התובעת מבקשת לפצותה בגין עוגמת הנפש – יצוין כי מדובר בנזק, אשר מטבע הדברים קשה יותר להעריכו ויש לפרטו כדבעי [ר' ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) וגם ע"א 153/04 חיותה רובינוביץ נ' יוסף רוזנבוים (פורסם בנבו)].
ונפסק כי קביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט [ר' ע"א 4445/90 "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ נ' מאיוסט ואח'
(פורסם בנבו)].
לאחר שבחנתי את עדותה של התובעת, המסמכים, כלל הנתונים, אשר הובאו בפני
ובהתחשב בגילה המתקדם, מצאתי לפצותה בסך של 10,000 ₪.

- סך הסכום לפיצוי הוא – 19,050 ₪.

התובעת 2

כתבי הויתור

במכתב מיום 31.10.01 הממוען למר מימון משה נכתב כדלקמן (ר' מסמך המסומן צד ג' 3) –
"לאחר שתבצע תיקוני טיח וסיוד בדירה הנדונה, ולאחר שתבצע את סגירת המרפסות בדירתי וכן את החיזוקים בצד הדרומי ולאחר החלפת התריסים בכל הבית.
ואחרי סידור הדלתות הפונות למרפסות מצד צפון.
הכל לפי רישיון עיריית ת"א לתוספת הבנייה.
לאחר סיום כל העבודות כפי שמפורט להלן.
לאחר – ביצוע – העבודות לא יהיו תביעות וטענות כלפי מישהו שקשור- לבניה על הגג למעט נושא בניית המעלית".

[החלק המודגש (ההדגשה שלי – א.ק) נכתב בכתב יד שונה].

במכתב מיום 28.7.02 הממוען לנתבעים ולצד השלישי נכתב כדלקמן (ר' נ/1) –

"הנדון: עבודות בניה ותוספות בניה ושיפוצים בכתובת שבנדון
בהמשך להסכמתנו הרני לאשר לכולכם ביחד ולחוד כי בכפוף לכך כי תתקינו בדירה מזגן 2.5 מיני מרכזי + 3 תריסים 8 חדר +חדר+ מטבח
1 תריס אויר חוזר
1 גישטל למנוע
1 התקנה
1 נק' חשמל
1 נק' ניקוז
כמוסכם- תיקרה גבס. סיוד יעשה ע"י המזמין בגמר העבודה
אני מוותרת על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה מכל סוג ומין שקשור לתוספת על הגג, וכן אני מצהירה שגם בעתיד לא יהיה לי תביעה או דרישה מכל סוג שהוא".

הגב' קנדל העידה לעניין כתבי הויתור שנחתמו –

"ש. מציגה לך מסמך בחתימתך וכתב ידך
הוגש וסומן נ/1
ת. כן.
ש. נכון שאת מאשרת שלא תתבעי כל תביעה מכל סוג שהוא?
ת. זה הוא כתב וחתמתי רק כדי שיסכים לי מזגן. בסוף אילצו אותי למזגן מרכזי שאני לא מעוניינת ונתנו לי ל/שלם עליו. אני והילדה היינו חנוקות והוא ניצל את זה.
ש. המכתב מופנה גם לבעלי הבית?
ת. נכון, שמתי לב בסוף.
ש. איך העלית על הדעת לתבוע?
ת. הנזקים נשארו. השופטת הציע .
ש. השופטת ידעה שחתמת על המסמך הזה?
ת. כן, היא ראתה את כל המסמכים".

(שם, בעמ' 19 לפרוטוקול).

"ש. מציג לך את נספח ב' לכתב ההגנה מטעם צד ג', שזה כתב ויתור שחתמת עליו. זו חתימתך?
ת. כן, אני מכירה את זה. מתקבל ומסומן צד ג'/3.
חקירה חוזרת:
ש. אני מסתכל על כתב היד, יש שני כתבי יד שונים. מה בכתב ידך?
ת. אני לא כתבתי כלום. רק החתימה היא שלי".

(שם, בעמ' 20 לפרוטוקול).

לאחר שבחנתי את כתבי הויתור ועדות התובעת מצאתי כי גם במקרה זה הויתור היה מותנה בכך שהליקויים יתוקנו וכל עוד לא נעשה כן, לא ניתן לטעון למניעות או השתק.
יתרה מכך, עולה מהמסמכים ומעדות התובעת שהתובעת לא ניסחה את תוכן ההסכם וכי רק חתמה. בנוסף לכך בסיפא ההסכם מיום 31.10.01 נכתב בכתב יד שונה כי "לאחר – ביצוע – העבודות לא יהיו תביעות וטענות כלפי מישהו שקשור- לבניה על הגג למעט נושא בניית המעלית" (ר' צד ג' 3).

(ההדגשה שלי – א.ק).

כאמור, עסקינן בהתנאה גורפת על זכות התביעה ולפיכך מדובר בתניה מקפחת.
התרשמתי גם במקרה זה כי החתימה על המסמכים התבצעה מכורח הנסיבות ובלית ברירה. לפיכך אני דוחה את טענות הנתבעים לעניין המניעות וההשתק.

הנזקים הנטענים

הגב' קנדל העידה וטענה, בין היתר, למטרד שנגרם כתוצאה מהעבודות במקום, להוצאת המזגן, לנפילות טיח וקרמיקה, כן הוסיפה שבמטבח הושמו פיגומים ממועד תחילת העבודה ועד סופה וכי בשל חוסר הנוחות עזבה את הדירה למשך חודש וחצי (ר' ריכוז הנזקים במפורט כפי שמופיעים בחוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט).
כן צירפה תמונה (ר' ת/1).

הגב' כרמי קנדל
העידה –
"ש. מה מצב דירתך עד שהתחיל השיפוץ?
ת. סביר בהחלט, נקי מסודר ובלי שברים ובלי נפילות של דברים.
ש. מה קרה שהתחיל השיפוץ?
ת. כל דפיקה שהם נתנו בחוץ נפלי לי טיח והקרמיקה נשברה ואלוהים ישמור.
ש. אמרת לקבלן ולמנהל העבודה?
ת. כן, כל דבר שקרה אמרתי למנהל העבודה וגם למושון והם אמרו בסדר ושיתקנו אחר כך.
ש. הם תיקנו?
ת. אלוהים ישמור
ש. מפנה לתמונה?
ת. אלו הפיגומים שהם שמו במטבח ולא יכולתי להשתמש בשני ארונות.
תמונה מוגשת ומסומנת ת/1

ש. כמה זמן היו פיגומים בדירתך?
ת. מתחילת הבנייה ועד הסוף.
ש. מעבר לפיגומים היה עוד משהו חריג מבחינת המגורים בדירה?
ת. כן, יצאתי מהבית חודש וחצי מאחר והיה הכל הרוס. עזבתי את הדירה, אי אפשר להתגורר שם, הם אמרו לי להתגורר.
ב"כ צד ג':
מדובר בחריגה מכתבי הטענות.
ב"כ התובעים:
הדבר מועלה רק לעניין הנזק הממוני הכלול בכתב התביעה.
ב"כ צד ג':
שכל כתבי ההגנה וצד ג' יכנסו לחווה"ד לנזק הממוני. מפנה להחלטת יום 11.2.09.
ש. אמרת שעזבת את הדירה לחודש וחצי, תאמת עם האנשים שהיו שם?
ת. כן, עם מנהל העבודה שלומי, איתו תכננתי מתי לצאת וגם היה לי שטיח מקיר לקיר והיתה עוד ילדה אחת בבית שאלרגית לאבק והצאתי את כל השטיחים מהבית.
ש. בתקופת ביצוע העבודה מה היה לעניין המזגנים?
ת. הורידו לי מזגן והייתי במשך כל העבודה למזגן והתחננתי ולא יכולתי לסבול בחום הזה ומים חמים לא היו לי והם העלו את הדוד שמש לגג והדלקתי דוד ורק בסוף הבנייה הם הורידו לי אותו וכל הזמן היה באמצע החדר ואפילו ריצפו מבחוץ.
[...]
ש. הבנתי שגם את לא שלחת דרישה לבעל הדירה?
ת. הייתי איתם כל הזמן ביחסים טובים עם הפועלים והכנתי להם קפה וכל הזמן אמרתי למושון.
ש. למה חיכית הרבה זמן עד התביעה?
ת. בגלל שהוא תבע אותנו
ש. יש לך ילדה אלרגית לאבק וזה לא נראה לך חוסר אחריות לשים שטיח לילדה כזאת?
ת. לא, כי אני מנקה את הבית.
ש. מאז שנכנסת לגור בדירה עשית שיפוצים?
ת. בעלי ז"ל הוא רצף מעולה והוא צבע את הבית וריצף את המטבח ואת השירותים והאמבטיה עשה קרמיקה וכל מה שצריך.
ש. זה נכון שהגדלתם את המטבח ע"ח המרפסת?
ת. כן, זה היה ברשות בעלת הבניין ז"ל.
ש. אז הסדקים הם כתוצאה מהורדת המטבח?
ת. לא, כי הסדקים בחדרים ולא במטבח ולא במרפסת.
[...]
חקירה נגדית לצד ג'
ש. בחקירה נגדית שעברת קודם אמרת שבעלך ביצע שיפוצים בדירה?
ת. כן.
ש. והוא הגדיל את המטבח. אני אומר לך שהפיגומים ששמו במטבח הם כתוצאה מה שבעלך שבר והסיר קיר תומך שסיכן את הבנין ואת הקמת הקומה מעל?
ת. לא. כי שמו ברזל תמיכה.
ש.אם כך, למה לדעתך שמו פיגום במטבח?
ת. הוא אמר לי שבגלל שאני בקומה אחרונה אני צריכה את התמיכה ושמו גם במרפסת החיצונית.
ש. למה שמו פיגום במרפסת החיצונית?
ת. כי אני קומה אחרונה.
ש. איזה גג היה במרפסת החיצונית?
ת. אני לא יודעת. את הפיגומים אין לי מושג.
ש. נכון שהחליפו את האסבסט במרפסת החיצונית?
ת. הוציאו אותו לגמרי, בנו מעלי.
ש. אני אומר לך שהפיגומים היו בביתך לא יותר משבועיים?
ת. זה לא נכון, היו לי פגומים מהתחלה ועד הסוף. מהתחלת הבניה עד סוף הבניה היו פיגומים במטבח.
ש. מי תבע אתכם בבית הדין לשכירות?
ת. בעל הבית, חגי פניני
.
ש. למה לא פנית לקבלן במשך 4 שנים מסיום העבודות ועד הגשת התביעה בטענה כלשהי, למרות שיחסיך איתו היו מצוינים?
ת. היה לי שבר בקרמיקה והוא אמר שאין לו מאיפה להשיג קרמיקה כזאת. כן פניתי אליו וכן תיקנו ולכן יצאתי מהבית חודש וחצי. אני והילדה ב-4 בבוקר קמנו מבוהלות. כן פניתי וכן דיברתי איתו. שמו לי פיגומים בכל הבית וניצלו אותי, לקחו לי מים מהבית, חשמל לכל הקומות והיתה הפקרות ובנוסף הכל היה פתוח. לא חשבתי שאקבל תביעה".

(שם, בעמ' 17-20 לפרוטוקול).

לאחר שבחנתי את חוות הדעת כאמור ולאחר שבחנתי את התשובות, העדות ויתר המסמכים שהובאו בפני
י, שוכנעתי לבכר את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בפרמטרים הבאים –

שבירת קרמיקה ושיש במטבח – 1,500 ₪ (עלות שווי שיש שאינו חדש).
תיקון סדקים בחדר האמבטיה – 500 ₪.
התקנת ברז במטבח – 350 ₪.

ירידת ערך הדירה – הוערכה בסך של 13,400 ₪ וזאת בגין צמצום שטח המעבר בפודסטים (המשטח האופקי בין שני גרמי מדרגות – ר' עדות המומחה בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 20.1.10).
המומחה העיד והסביר כיצד מדד את וביצע את תחשיב צמצום הרוחב (ר' עדותו בעמ' 4-5). לאחר שבחנתי את חוות הדעת, תשובות ההבהרה ואת עדותו, שוכנעתי לבכר גרסתו ועמדתו לעניין אופן המדידה.

סך הסכום הוא – 15,750 ₪.

לגבי יתר הממצאים (התקנת הארקה, נפילות טיח שתוקנו, ניתוק בלוני גז, הורדת מתקני תליית כביסה, התקנת צילונים, שימוש בחשמל ע"י עובדי הנתבעים, נזילות, הקטנת חלון, הוצאת מנוע מזגן, תוספת תשלום עבור מזגן מרכזי, נזק לשטיחים ותיאור נזקים על פי רשימת רוברט אנגלמן) לא הוכח קשר סיבתי חד משמעי בין השיפוץ לנזקים האמורים וזאת בהסתמך על האמור בחוות הדעת ויתר הנתונים שהובאו בפני
.

לאחר שבחנתי את עדותה של התובעת, בהתחשב באי-הנוחות שנגרמה בעקבות הנחת הפיגומים בדירתה, המסמכים וכלל הנתונים, אשר הובאו בפני
מצאתי לפצותה בסך של 8,000 ₪ (ר' ההנחיות לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני כפי שהובאה לעיל).

(סך הסכום לפיצוי הוא 23,750 ₪).
התובעת 3

הנזקים הנטענים

הגב' לאופר העידה בדבר המטרד שנוצר כתוצאה מהעבודות במקום, כן הוסיפה כי הורדו סורגים ומזגנים, שנגרם נזק לחלון ולפעמון הדלת ונפילות טיח –

"ש. מה היה מצבה של הדירה?
ת. מצויין ואני דואגת לצבוע את הדירה והכל היה בסדר. כל הבלגן היה כאשר התחילו לדפוק בחול.
ש. מה שינה את המצב הזה?
ת. כל השיפוצים היו ללא ידיעה שלנו, באתי יום אחד וראיתי שהתחילו להרים פיגומים.
ש. הקימו פיגומים ומה עשו בקירות החיצוניים?
ת. הורידו את הטיח ודפקו וכתוצאה מכך נפל גוש בתוך הדירה, זה מה שראה המומחה, לא שמתי טיח הוא ראה ברזלים צבועים.
בתקופת השיפוץ היו פיגומים על כל הבניין עד החלונות והם הוציאו, כמובן בלי לשאול אותנו, את הסורגים ואנשים נכנסו דרך החלון.
ש. אמרת שהורידו לך סורגים, התקינו לך חדשים?
ת. לא.
ש. מה היתה צורת החיים שלך בעת הבנייה?
ת. היה נורא וכל פעם נפלו דברים בתוך הבניין והיה מלא אבק ומידי פעם היו הפסקות חשמל והורידו את הדודים ואני גרה בבית עם אבק ואני לא יכולה להתקלח, יש תקופות שאין לי מים. כשאני לא בדירה אני רואה פועלים נכנסים חופשי ולוקחים חשמל ומים מהדירה.
המזגנים היו בחוץ ונאטמו ולא היו מזגנים. הסיוט הזה נמשך למעלה משנתיים.
היתה לי סיטואציה שישנתי במיטה ויום אחד מנהל הבניין קורה לי מהחלון.
ש. הדברים שתאר המומחה, מתי הם נוצרו?
ת. כשהתחילו הדפיקות וכל השיפוצים. כל מיני דברים התחילו ליפול והכל רעד והרעש.
[...]
"ש.אני אומרת לך שהסורגים שאת טוענת שפורקו, פורקו בהסכמתך וכנגד זה הותקנו תריסים פנימיים?
ת. לא הסכמתי שיורידו לי את הסורגים, הודיעו לנו ואכן התקינו לנו תריסים חדשים. הורידי את הכל ואחרי חודש שמו תריסים.
ש. את מסכימה שזה היה בהסכמה?
ת. לא.
ש. שלחת להם מכתב שלא יורידו?
ת. לא, עד היום אני מצטערת שלא שמרתי קבלות.
ש. כל הנזקים שנשבר חלון ונזק לפעמון. את מכירה את הקבלן מימון ושלחת לו מכתב שיש לך ליקויים ונפל לך טיח?
ת. לא שלחתי מכתב. מושון מנהל הבנייה היה כל הזמן בבניין וכל פעם שנגרמו לי נזקים הוא שלח אותי לבעל בית וכל הזמן היה ביניהם ויכוח.
ש. נכון שבחר המדרגות היה טלפון שלו?
ת. אני דיברתי עם מנהל הבניין והוא אמר לי שלא אדאג ויהיה בסדר או שאפנה לבעל הבית.
ש. בפני
ות שלך תיקנו?
ת. לא, אמרתי להם שיש את הפס של הקומה והכניסו בכוח והראיתי להם שזה לא נסגר והוא טרק את זה בכוח ואמר הינה נסגר.
[...]
ש. אני אומרת לך שזה לא נכון שבכתב ההגנה שלכם הגשתם טענות לקיזוז וזה לא בסמכות בית הדין לשכירות והפנו אתכם לכאן?
ת. נכון.
ש. מאז סיום עבודות השיפוץ מדוע לא פנית לקבלן עד הגשת התביעה?
ת. אני פניתי למנהל העבודה של הקבלן כל הזמן שהראיתי לו את כל הבעיות . בתום השיפוצים היה יום שהוא בא והעברתי אותו בדירה מה לא בסדר.
ש. באותו יום ניתנו פתרונות?
ת. כמו הפיתרון הקודם, כמו שהוא דפק את החלון בכוח. ולגבי הנזילות הוא אמר שבסדר. היו נזילות בכל המרפסות. בדירה שלי היו נזילות מהויטרינות למעלה וזה נעשה בצורה עקומה והמרפסת סגרה?
ש. מדוע לא פנית לקבלן לתקן?
ת. בגלל התגובות של הקבלן . מה שכן אני ניסיתי בעצמי לבד וניסיתי להביא אנשים.
ש. היכן הקבלות?
ת. לא שמרתי את כל הקבלות לצערי וגם לא צילמתי שום דבר.
[...]
ש. אמרת לחברתי שכן ניתנו הודעות על מתן היתר לביצוע עבודות?
ת. היתה הודעה על הקיר שהולכים לשפץ.
ש. בחקירה הראשית ארמת שלא ידעת ולא היה ולא עדכנו אותך?
ת. קורה שיש מסמך על הבניין שיש הפסקת חשמל ואתה נכנס לדירה ואין חשמל. לא ידענו מתי, איך כמה ומה עושים.

(פרוקטול מיום 20.1.10 בעמ' 14-17).

נטען כי גרסתה של הגב' לאופר קרסה (הצד השלישי מפנה לפרוטוקול בעמ' 16, שורות 5-7) ושהיא הודתה שתכלית התביעה הינה יישום טענת קיזוז כנגד הנתבעים.
טענה זו (לעניין הסיבה להגשת התביעות) הופנתה גם כלפי יתר התובעות. לאחר שבחנתי את עדותה בפרט ויתר העדויות בכלל, לא מצאתי ממש בטענה זו. עיקר הטענה נסמכת על קיומו, לכאורה, של הליך מקביל ואין בעובדה זו כדי להצביע על הסיבה להגשת התובענות. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על מצורפותיהם התרשמתי כי הטענה בדבר הסיבה להגשת התביעות לא הוכחה כדבעי וכן ממכלול העדויות עולה שהתביעות הוגשו בתום לב ולמען מימוש זכויותיהן של התובעות.
לאחר שבחנתי את חוות הדעת כאמור ולאחר שבחנתי את התשובות, העדות ויתר המסמכים שהובאו בפני
י, שוכנעתי לבכר את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בפרמטרים הבאים –

אומדן עלות תיקון נזקי הטיח והסיוד – 2,000 ₪.
הורדת סורגים – 2,500 ₪
תיקון דלתות שלא נסגרות – 540 ₪
תיקון חלונות מנעולים וכיוונים – 400 ₪.

לגבי יתר הממצאים (כפי שפורטו באומדן העלויות בחוות דעתו של מומחה בית המשפט) לא הוכח קשר סיבתי חד משמעי בין השיפוץ לנזקים האמורים וזאת בהסתמך על האמור בחוות הדעת ויתר הנתונים שהובאו בפני
.

ירידת ערך – 18,280 ₪ בגין צמצום שטח הפודסטים (כאמור - המומחה העיד והסביר כיצד מדד את וביצע את תחשיב צמצום הרוחב (ר' עדותו בעמ' 4-5). לאחר שבחנתי את חוות הדעת, תשובות ההבהרה ואת עדותו, שוכנעתי לבכר גרסתו ועמדתו לעניין אופן המדידה).

- סך הסכום הוא – 23,720 ₪.

לאחר שבחנתי את עדותה של התובעת, בהתחשב באי-הנוחות שנגרמה במהלך השיפוץ, המסמכים וכלל הנתונים, אשר הובאו בפני
מצאתי לפצותה בסך של 8,000 ₪ (ר' ההנחיות לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני כפי שהובאה לעיל).

סך הסכום לפיצוי הוא 31,720 ₪.

יפים לעניינינו הדברים הבאים אשר הובאו בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (פורסם בנבו) מתוך ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (פורסם בנבו) –

"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בנייה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפני
ו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכות של מאן דהוא..." (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן, פסקה 4 (לא פורסם, 2.6.1996); וראו גם: ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פסקה 10 ([פורסם בנבו], 2.9.2003) (להלן: עניין אביצור); עניין סגל, שם)".

התביעה כנגד הצד השלישי

ביום 29.2.2000 נחתם הסכם לביצוע העבודות בין הנתבעים לבין הצד השלישי (ר' נ/4).

בסעיף 5 ד' תחת ראש הפרק "התחייבויות הקבלן" הוסכם כדלקמן –

"הקבלן מצהיר בזה, כי ידוע לו שבבנין המגורים מתגוררים דיירים, והוא מתחייב לבצע את כל עבודות הבניה, הניקיון והפיתוח בבנין, תוך הפרעה מינימלית לדיירים, (בהתאם לחוק) ולאפשר להם המשך פעילות ומגורים בתנאים סבירים".

כן הוסכם בסעיף 5 ז' –

"מוסכם בזאת, כי אם יגרם למזמין נזק כלשהו כתוצאה מהבניה ו/או אם המזמין יתבע על ידי מאן דהו, ו/או ע"י רוכשי דירות המזמין ו/או ע"י מי מהדיירים שבבנין בכל הנוגע לעבודות הבניה, הרי שהקבלן מתחייב לפצות ולשפות את המזמין בגין כל תביעה או נזק כזה, ובתנאי שהמזמין הודיע לקבלן על כל תביעה כזו עם קבלתה, ואפשר לו להתגונן נגדה."

סעיף 12 להסכם קובע סייג –

"ב. הקבלן מתחייב לבצע על חשבונו תוך זמן סביר את כל התיקונים של הליקויים שיתגלעו בכל יחידה מדירות המזמין החדשות ו/או בבנין (בהקשר לעבודות השיפוץ בלבד) – בין על פי דרישות המזמין ובין על פי דרישת רוכשי דירות המזמין – שנגרמו כתוצאה מעבודה פגומה ו/או משימוש בחומרים פגומים, לרבות את הליקויים התיקונים שיתגלעו בעת מסירת החזקה ונרשמו בפרטיכל.
אחריותו זו של הקבלן תהא לתקופה של שנה אחת, החל ממסירת החזקה בדירות המזמין לידי המזמין כשהן מושלמות. אולם לגבי קלקולים הנובעים מרטיבות או מצנרת פגומה תהא אחריותו של הקבלן למשך 36 חודשים מיום מסירת החזקה. אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מכל זכות המוקנית למזמין על פי דין.
תיקונים או ליקויים דחופים, לרבות אלו שנתגלעו בעת מסירת החזקה ונרשמו בפרטיכל יתוקנו ע"י הקבלן במהירות האפשרית לאחר שקיבל הודעה על כך. במידה ויעברו 30 יום והקבלן לא ייתקן ליקויים אלה, יהיה המזמין ו/או מי מטעמו ו/או חליפיו רשאים לתקן ליקויים אלה בעצמם, ולדרוש החזר ההוצאות לתיקונים מאת הקבלן".
לאחר שבחנתי את ההסכם ואת טענות הצדדים על מצורפותיהם שוכנעתי לבכר את טענות הצד השלישי.
סעיף 12 להסכם קובע סייג לאחריות והוראה זו משתלבת עם הוראת סעיף 5 ז'.
במקרה דנן, לשון ההסכם ברורה ונהירה ואינה משתמעת לשתי פנים ratio verborum)) – הקבלן הגביל אחריותו לתקופה האמורה. משחלפה התקופה, לא ניתן לחייבו כעת בשיפוי הנתבעים בייחוד לאחר שחלפו מספר שנים.

אין ספק כי שומה היה על הנתבעים, כבעלי הנכס נשוא התובענה, לפעול ולנקוט במשנה זהירות, שמא בעלי הזכויות, גם אם הם שוכרים ובפרט אם שוכרים מוגנים המה, יינזקו כתוצאה מהעבודות שבוצעו. בכלל זה ראוי היה להם, כבעלי הבניין, ליזום פנייה ובדיקה עם השוכרים במהלך העבודות ועם סיומן, דבר ביצוען, כיאות וללא תוצאות לוואי נזקיות ולפתור את הבעיות שנגרמו במהלך ביצוען וסמוך לאחריהן.
על הנתבעים מוטלת האחריות לוודא ביצוע העבודות תוך צמצום ומזעור, ככל הניתן, של הנזקים הפוטנציאליים שעלולים להתרחש ואשר התרחשו הלכה למעשה.
אין ספק שבוצעו במקום עבודות חיצוניות אינטנסיביות (ר' תמונות שצורפו וסומנו צד ג' 1 וצד ג' 2 וכן את חוות דעת המומחה והיתר הבנייה שסומן כנספח ד'), שהיה בהן להעכיר את שגרת חיי התובעות.
הנתבעים היו צריכים לצפות כי העבודות עלולות לפגוע בדירות התובעות ובשלוותן. מהאמור לעיל עולה שהנזקים מצויים במתחם הסיכון שנוצר ושהנזקים אירעו בפועל ובקשר סיבתי לעבודות.
מהעדויות שהובאו בפני
י, מחוות הדעת, תשובות ההבהרה, עדות המומחה ויתר האסמכתאות עולה כי הנתבעים לא בירכו על המוגמר, דבר שיכולים היו לעשות בפני
ה ובדיקה סבירה במהלך העבודות ובסמוך לאחריהן, ביקור בדירות והידברות עם השוכרים. שומה היה עליהם לוודא ולבדוק כי התובעות לא ניזוקו או לחילופין לפעול במרץ להקטנת הנזק ככל שניתן ולוודא פניה לקבלן בתוך התקופה המוסכמת על מנת שזה יוכל לעשות התיקון הנדרש על-פי התחייבותם.
בנסיבות אלה מצאתי להעדיף עמדת וטענות הצד השלישי ולדחות את ההודעה.
סוף דבר

הנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובעות את הסכומים כמפורט בפסה"ד, נכון להגשת התובענה ובתוספת הצמדה וריבית כחוק עד לפירעון בפועל וכן ישלמו את הוצאות המשפט של התובעות ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ ומע"מ כחוק.

המזכירות תעביר את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ג אלול תש"ע, 23 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

23 אוגוסט 2010
ת.א 61044-06
1 מתוך 24








א בית משפט שלום 61044/06 אסתר בר לוי, כרמי קנדל, סיגל לאופר נ' חגי פניני, מרדכי פניני ואח' (פורסם ב-ֽ 23/08/2010)