פסקי דין על פרחיה רוחם | פסקי דין על הראל -חברה לביטוח | פסקי דין על ש.א.ס. שמירה וסיורים |

1223/06 א     26/08/2010




א 1223/06 פרחיה רוחם נ' הראל -חברה לביטוח בע"מ, ש.א.ס. שמירה וסיורים בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריית גת



25 אוגוסט 2010

ת"א 1223-06 פרחיה רוחם
נ' הראל -חברה לביטוח בע"מ
ואח'


בפני

כב' השופט
אלון אינפלד






פרחיה רוחם

ע"י ב"כ עו"ד אילן צינמן
התובע


נגד

1.הראל -חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ניר אסף

2.ש.א.ס. שמירה וסיורים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גדות
הנתבעות



פסק דין
חלקי



רקע:
1.
זוהי תביעה לנזקי גוף, וזהו

פסק דין
חלקי הנוגע לשאלת החבות בלבד.

2.
התובעת, ילידת 1933, טוענת, כי בעת יציאתה מהסופרמרקט "זול פה" שברחוב בן צבי בבאר שבע, החליקה על מלפפון חמוץ שהיה זרוק במעבר ליד הקופה הראשית, ונפלה. התביעה נוגעת לנזקי גוף, אשר לטענתה נגרמו לה בשל אותה החלקה.

3.
הנתבעת 1 היא חברת הביטוח של חברת "קלאב מרקט רשתות שיווק בע"מ" המצויה כעת בהליכי פרוק ואשר לא ניתן להגיש נגדה את התביעה, בשל צו הקפאת הליכים שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הנתבעת 2 עוסקת במתן שירותי שמירה וניקיון ונשכרה על ידי הסופרמרקט ליתן שירותי ניקיון בתקופה הרלוונטית.

4.
כאמור,

פסק דין
זה נוגע לעניין החבות בלבד. אולם מובהר, כי בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, התובעת העידה לא רק על שאלת החבות אלא גם בשאלת הנזק, אף שאין עניין זה נדון בשלב זה.



התאונה

5.
התובעת סיפרה בתצהירה, כי לאחר שסיימה את הקניות, ולאחר שעברה את הקופה, עברה לצד הקופה הראשית בדרכה אל היציאה מהסופרמרקט. על פי תצהירה, היא דרכה על מלפפון שהיה על הרצפה, החליקה ונפלה עם שקיות הקניות על הרצפה.

6.
בעדותה הסבירה, כי הלכה בהליכה "רגילה" לכיוון היציאה ולא הסתכלה על הרצפה, אלא לכיוון שאליו היא הלכה (עמ' 6 לפרוטוקול). כך, היא לא ראתה את המלפפון החמוץ, אלא לאחר מכן, כאשר "האחראי" הראה לה אותו (שם, שו' 7-10). המדובר היה במלפפון חמוץ ולא ירוק "חתיכה שטוחה כזאת" (עמ' 23, שו' 3).

7.
לאחר שהחליקה ונחבלה הרימו אותה שני אנשים והושיבו אותה על כסא. בהמשך ניגש אליה אדם שהזדהה כמנהל הסניף או מנהל משמרת, אשר שאל שאלות ופנה לעדים ולקופאיות ואף מילא טופס
(סעיף 4 לתצהיר). בעדותה הוסיפה, כי קיבלה טיפול רפואי ראשוני במשרד המנהל, אשר רשם לה את המכתב ואף הזעיק את בנה, אשר לקח אותה לבית החולים (עמ' 8 - 7 לפרוטוקול). עוד הבהירה התובעת בעדותה, כי "האחראי" הביא אותה אל חדר המנהל, ו"המנהל" ולא "האחראי" הוא אשר כתב את המכתב (עמ' 23 לפרוטוקול).

8.
בעדותה טענה התובעת, כי אזור היציאה היה צר ועמוס ובו עגלות, ארגזי משלוחים ועוד, רוחב המעבר היה בפועל כ-80 ס"מ. לדבריה לא הלכה עם עגלה משום שהיו לה רק שני סלים (עמ' 22 לפרוטוקול). עוד הבהירה התובעת, כי מדובר במקום המוכר לה, בו הייתה נוהגת לעשות קניות מידי פעם אף אם לא על בסיס יומיומי (עמ' 22-23 לפרוטוקול).

9.
ב"כ הנתבעת 1, מבקש לדחות את גרסתה של התובעת אודות נסיבות קרות התאונה. זאת, על יסוד בעיות שהתגלו לשיטתו באמינותה של התובעת בחלקי החקירה הנגדית, אשר התייחסו לנושאים הרפואיים ולנזק שנגרם לה. ב"כ הנתבעת 1, מסתמך על עדותו של מר יעיש ביטון, אשר היה מנהל הסניף
בתקופה הרלוונטית.

10.
לא אוכל לקבל את הסתייגותו של ב"כ הנתבעת 1. אין לכחד כי נתגלו תמיהות בגרסתה של התובעת, אשר כפי הנראה תחייבנה התייחסות מעמיקה בשלב הדיון בשאלת הנזק. אולם, כפי שציין בהגינות ב"כ הנתבעת 2, נוכח המסמך, נספח א' לתצהיר התובעת, ונוכח עדותו של מנהל הנתבעת, אשר אישר את אותנטיות המסמך אין מנוס מן המסקנה, כי התאונה אכן ארעה.

11.
אותו נספח א' הוא הטופס לגביו סיפרה התובעת כי הוכן בעת האירוע. המדובר במסמך מיום 1.8.05, טופס "הודעה על נפגע לקוח", אשר הפרטים בו ממולאים בכתב יד. בטופס זה נרשם, כי בשעה 10:45 ב"משרד האולם...הלקוחה החליקה על הרצפה כתוצאה מלכלוך". צוין, כי אין במקום שילוט אזהרה או הגנות למניעת המקרה. לשאלה אם היו עדי ראיה מעובדי הסניף, נרשם במפורש "אנדריאה- א. קופאיות" ישנה חתימה לא ברורה של מי שנחזה להיות מנהל או סגן מנהל הסניף, אשר שמו אינו מופיע.

12.
מנהל הסניף באותה תקופה העיד מטעם הנתבעת 1. בסעיף 4 לתצהירו רשם כי התובעת לא הגישה כל תלונה לסניף על אשר ארע ולא היה כל עד ראייה, כן נמסר, כי לא ידוע לו על כל לכלוך או מפגע. אולם, כאשר הוצג לו המסמך הנ"ל, אישר כי מדובר בטפסים רגילים המשמשים את הסניף ואף שאין מדובר בכתב ידו אין לו כל ספק, באותנטיות. זאת, נוכח הטופס עצמו וכן בשים לב לשמה של אחראית הקופאיות, אשר שמה אכן היה אנדריאה (עמ' 38 לפרוטוקול).

13.
מנהל הסניף ציין שלא ראה את אותו מסמך בטרם חתם על תצהירו ואמר במפורש כי האמור בסעיף 4 לתצהירו שגוי (עמ' 41). עוד אישר מנהל הסניף, כי המכתב שסומן ת/1 מחברת קלאב המרקט רשתות שיווק בע"מ מיום 29.8.05, המתייחס לאירוע התאונה גם כן נראה אמיתי בהתחשב בשמה של הפקידה החתומה על אותו מכתב.

14.
נוכח האמור, ומבלי להכריע בשאלת מהימנות התובעת, הרי שנוכח הטופס האמור, יש לקבל את גרסתה של התובעת לגבי עצם התרחשות התאונה.

15.
לגבי נסיבות קרות התאונה, הרי שנוכח העובדה, כי על הטופס מופיע שמה של עדת ראיה לכאורה, אשר לא הובאה על ידי הנתבעת 1 להעיד, אין עדות נגדית לעדותה של התובעת. לפיכך, יש לקבל את גרסתה של התובעת אף לגבי אופן קרות התאונה.

16.
פרט אחד נוסף יש להשלים לגבי נסיבות קרות התאונה, לאחר קבלת גרסתה של התובעת. התובעת העידה, כי מדובר היה בחתיכה של מלפפון חמוץ. מנהל הסניף, מר ביטון, העיד כי בצמוד לפתח הסופרמרקט נמצאת סטיקייה (עמ' 40 לפרוטוקול) וכי את הסטיקייה הזו פוקדים אנשים רבים במשך היום. עם זאת ציין כי מעטים הנכנסים עם אוכל ביד לתוך הסופרמרקט.

17.
נוכח נסיבות אלה, ובשים לב לכך שמדובר במלפפון חמוץ חתוך הנמצא קרוב לפתח, יש להניח כי המדובר ברכיב שנועד ללפת את פיתו של מאן דהו, אשר נקנה באותה סטקיה, ואשר מצא את דרכו אל אזור פתח הסופרמרקט מצדו הפנימי. זאת, בין שהרכיב נשמט מכריכת הבשר של קונה שנכנס עם אוכל, ובין שהוא נפל בחוץ והגיע אל תוך הסופרמרקט בבחינת "בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה" (בבא קמא דף ו' ע"א).

18.
יש לציין כי הצדדים התייחסו גם לרוחב המעבר, אולם לא מצאתי שיש בעניין זה כדי להשפיע באופן ממשי על האחריות, בנסיבות העניין.

האחריות

19.
עתה יש לבחון אם ישנה אחריות ורשלנות של מי מהנתבעות כלפי אותו אירוע. הנתבעת 1, חברת הביטוח העומדת במקום הסופרמרקט, או הנתבעת 2, חברת הניקיון, או שתיהן.

20.
לא יכולה להיות מחלוקת אודות חובת הזהירות המושגית של הנתבעות. המדובר בלקוחה של הסופרמרקט, אשר כלפיה חב הסופרמרקט חובת זהירות, באשר זו מוזמנת להיכנס אל הסופרמרקט. עובדי הניקיון, שליחי הנתבעת 2, היו האחראים לנקות את המקום. כיוון שכך, בוודאי שחלה אחריות מושגית כלפי מי שנפגע מלכלוך במקום אליו הוזמן, ואשר אמור להיות נקי.

21.
אף לגבי חובת הזהירות הקונקרטית [במובן של ע"א 145/80 וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז (1)
עמ' 113] לא יכול להיות ספק של ממש. בוודאי שיש חובה לצפות את האפשרות, כי ייווצר לכלוך על הרצפה של הסופרמרקט בין שיגרם מאחד המוצרים בין אם מחמת פעולות ניקיון, ובין מסיבה אחרת. בוודאי שיש חובה לצפות את האפשרות, כי מי מבאי הסופרמרקט יחליק, ומכאן שיש חובה לדאוג בתדירות סבירה לניקיון של הרצפות.

22.
כמובן שאין הסופרמרקט אחראי על כל אירוע של החלקה, אלא רק החלקה הנגרמת כתוצאה מסיכון מוחשי אותו יכולה הייתה למנוע באופן סביר. במקרה זה, היה לכלוך על הרצפה ולא יכול להיות ספק שהייתה חובה, במישור העקרוני, לסלק את המפגע.

23.
השאלה היא כמובן אם הסופרמרקט או חברת הניקיון הפרו את חובתן, היינו אם נקטו אמצעים סבירים בנסיבות העניין למנוע את התרחשות התוצאה. על מנת לענות על שאלה זו, יש להשיב בשני מישורים. המישור הראשון הוא אם הפעולות אשר נקט הסופרמרקט בדרך כלל על מנת למנוע אירועים כאלה היו סבירות. המישור השני הוא נסיבות המקרה באותו יום מסוים, אם לא הייתה התנהגות רשלנית שחרגה מהסביר על ידי עובדי הסופרמרקט או חברת הניקיון.

24.
לעניין נוהלי הניקיון העידו עד אחד מטעם כל אחת מהנתבעות. מנהל הסניף מר ביטון, הנזכר לעיל, מטעם הנתבעת 1, ומר ששון קלימי שהוא מנהל נתבעת 2.

25.
מר ביטון בתצהירו לא מסר דבר לעניין נוהלי הניקיון והפיקוח על הניקיון בחנות. אולם, בעדותו טען כי מטעם הנתבעת 2, היו בחנות 2 עובדי ניקיון במשמרת בוקר ושניים במשמרת ערב, וזאת מלבד איש הביטחון (עמ' 42 לפרוטוקול). לדבריו, לפני פתיחת הסניף יש עובד המנקה את אזור הקופות, הכניסה ומחלקת הירקות ולאחר מכן עובר על כל האולם עם מכונת ניקוי. העובד האחר, מנקה את השירותים, חדר האוכל ואת המעדניות (שם עמ' 42-43).

26.
עוד הוסיף מר ביטון, כי לאחר פתיחת הסניף שני עובדי הניקיון עדיין נמצאים בחנות לעיתים אחד מהם עובר לעבוד במחסן ולטפל בארגזים, אך השני מסתובב בחנות כל העת ומנקה. כן ציין, כי אם אחד העובדים או המנהלים רואה משהו חריג, קוראים לעובד הניקיון בכריזה והוא מגיע לנקות. מר ביטון ציין, כי הניקיון כולל את הרחבה שלפני הסופרמרקט, אפילו ששטח זה שייך לעירייה.

27.
מר קלימי העיד לעומתו, כי בחנות עבדו 3 עובדים ביום ולא 4 (סעיף 6 לתצהיר), ובדרך כלל המדובר היה בעובד אחד בשעות הבוקר ושני עובדים אחר הצהרים, בשעה שהחנויות יותר מלאות. בעדותו הוסיף, כי לא היה סיכום בכתב אודות מספר העובדים, אולם הוא זוכר היטב כי לחנות זו היה תקן של 600 שעות עבודה ולא 800, ומשמעות הדבר – 3 עובדים. עוד ציין, כי נתון זה מבוסס על חשבוניות שראה.

28.
לדבריו, בפועל, עובדי הניקיון עבדו מעבר לניקיון בפעולות נוספות כגון, איסוף עגלות וסידור סחורה.

29.
העד הבהיר, כי הוא לא היה אחראי ישיר על החנות המדוברת, והיה עובד אחר שהיה בקשר ישיר עם מנהל הסניף. אולם,לדבריו, למרות זאת, יש לו הכרות כללית עם דרכי העבודה בסופרמרקטים.

30.
נוכח העדויות שנשמעו, נראה כי לא ניתן לייחס אחריות לנתבעת 2, בכל הנוגע לדרכי העבודה ושיטות העבודה שהונהגו בסופרמרקט. מעדויות שני העדים עלה, כי מנהל הסופרמרקט הוא אשר מקבל את עובדי הניקיון, ככוח אדם, מטעם הנתבעת 2 והוא המחליט איזו עבודה יבצעו וכיצד. מר ביטון עצמו ציין, כי הוא יכול לבקש מעובד ניקיון לעבוד במחסן או במקום אחר ולא בניקיון.

31.
עוד יש לציין, כי יש ממש בטענתו של מר קלימי, כי התקן, מספר עובדי הניקיון, נקבע על ידי הסופרמרקט המזמין את כוח האדם. הרי חברת הניקיון תשמח לספק יותר עובדים, שכן היא המרוויחה ממספר עובדים גדול יותר, בעוד שמבחינת הסופרמרקט מדובר בהוצאה, המקטינה את רווחיה.

32.
לחברת הניקיון, ככזו, אין שליטה על מספר העובדים, מיקומם ותדירות הסיבובים שיערכו בשטח הסופרמרקט. לפיכך, לא ניתן לייחס לחברת הניקיון אחריות במישור זה של תכנון מערך הניקיון.

33.
יש להעדיף את דבריו של מר קלימי לעניין מספר עובדי הניקיון. זאת, משום שדבריו הובאו כבר בתצהיר, ולא התחדשו מתוך הזיכרון בזמן החקירה הנגדית. חזקה שדברים שנאמרו בתצהיר נאמרו מתוך ישוב הדעת ולאחר בדיקה. מכל מקום, הנתבעת 1 לא הביאה כל ראיה לסתור עניין זה ואף לא התייחסה כלל לסוגיה בתצהיר מטעמה.

34.
שילוב המסקנה, כי בחנות היה פועל ניקיון אחד, עם דבריו של מנהל הנתבעת 1, כי פועל זה לעיתים הועסק בדברים אחרים, ובשים לב לכך שבפועל היה לכלוך בכניסה לסופרמרקט יש בהם כדי ללמד לכאורה כי במקרה דנן, הסופרמרקט לא השקיע משאבים מספיקים על מנת לוודא שהרצפה תהיה נקייה. נראה לכאורה כי היה רק פועל אחד בכל בוקר באותה תקופה, כאשר מנהל הסניף עצמו ציין כי צריכים להיות שני עובדים.

35.
לעניין הנסיבות הקונקרטיות של היווצרות הלכלוך ואי הסרתו של הלכלוך באותו יום, נקודת המוצא היא גרסת התובעת, כאמור.

36.
הנתבעת 2, לא הביאה כל ראייה בנושא זה ולא הביאה כל עד מטעמה. אולם, אין לנתבעת 2 כל אשמה בכך, שכן הסופרמרקט לא פנה אליה ולא התריעה כי קרתה תאונה, למרות שרשמה לעצמה כי קרתה מחמת "לכלוך". כך, לא איפשרה הנתבעת 1 לנתבעת 2, בסמוך להתרחשות האירוע, לבדוק מי היה המנקה ולקבל את גרסתו. זאת, מפני שהסופרמרקט עצמו לא טיפל בנושא התאונה, מעבר למילוי הטופס. זאת, עד כדי כך, שהמנהל, בתום לב, טעה לחשוב שכלל לא הוגשה תלונה בזמן אמת על האירוע.

37.
בהקשר זה נראה, כי הנתבעת 1 גרמה לנתבעת 2 "נזק ראייתי". אולם, בכל מקרה, אין כל ראיה אף מטעם התובעת כי היה עובד ניקיון זמין, שלא היה עסוק בדבר אחר, אשר עשה מלאכתו רמייה.

38.
הנתבעת 1 אף היא לא הביאה עדות מטעמה, וזאת למרות שנרשם בטופס, שהיא עצמה הכינה, זהות של עדה אחת לפחות, אותה אחראית קופאיות בשם אנדריאה. יתרה מזו, החותם על הטופס, אשר אולי יכול היה להעיד על הנסיבות הכלליות או למסור שמות של עדים נוספים לאירוע, לא ציין את שמו על הטופס כדי שניתן יהיה לדבר עמו. העד שהגיע לבית המשפט, מנהל הסניף, לא זכר כלל את האירוע ולא יכול היה לאשר או להכחיש אם בכלל נכח בחנות באותו היום.

39.
מנהל הסניף ציין, כי שיטת הניקיון, במהלך היום, הסתמכה, בין השאר,
על כך שעובדי הסופרמרקט היו נוהגים להתריע בפני
עובד הניקיון על קיומו של לכלוך, ולהביא לניקיונו. אין לדעת מתי הגיעה אותה חתיכת מלפפון אל הרצפה בסמוך לקופה הראשית, ואין לדעת בוודאות כי אכן היה לעובדים זמן סביר על מנת להביא לניקיון.

40.
אולם, מדובר באזור בו יש הרבה עובדים, קופאיות, אחראית קופאיות, לעיתים מאבטח, אורזים שונים או עובדים אחרים קרוב לפתח. נראה כי אחד מעובדים אלה צריך היה לראות את אותו מפגע ולזמן את עובד הניקיון. לפיכך, בהעדר עדות קונקרטית לאותו יום מטעם הנתבעת 1, המתארת את נסיבות העבודה באותו בוקר, למרות שיכולה הייתה להיות עדות כזו, יש לראות את הנתבעת 1 כמי שהפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת.

41.
סיכומו של דבר, בשאלת החבות יש לקבוע, כי התאונה ארעה באחריותה של חברת "קלאב מרקט רשתות שיווק בע"מ" וממילא קמה חובת פיצוי למבטחת,
הנתבעת 1, העומדת תחתיה. לעומת זאת, הנתבעת 2 חברת הניקיון פטורה מאחריות לנזקיה של התובעת.

42.
הנתבעת 1 העלתה בסיכומיה טענה, כי אחריותה היא אך ורק מעבר לסכום ההשתתפות העצמית. ב"כ התובעת לא התייחס לנקודה זו בסיכומיו ולפיכך אשאיר את ההכרעה בעניין זה, עובדתית ומשפטית, לשלב הבא.

אשם תורם
43.
לעניין האשם התורם של התובעת, זו העידה על עצמה כי עד לאירוע לא נהגה כלל להסתכל על הרצפה אלא "רק ישר" (עמוד 27 לפרוטוקול).
44.
ב"כ התובעת הגיש שני פסקי דין של בתי משפט השלום אשר קבעו כי אין לייחס אשם תורם לקונה במרכול שלא עיין ברצפה לפניו, זאת משום שמעייניו נתונים לסחורה הססגונית על המדפים, בשל פיתוי מודע של המרכול, ועל פי רצונו (ת"א (י-ם) 14230/06 מור נ' קלאבמרקט בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 1.6.08), וכן ת"א (פ"ת) 1467/00 צוברי נ' קו –אפ בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 13.3.05).
45.
עיינתי בדברי השופטים שם, ואני נאלץ, בכל הענווה, לחלוק על דבריהם. השופטת דיסקין בבית משפט השלום בפתח תקווה ביססה את קביעתה על כך שהתובעת דהתם הלכה עם עגלת קניות, אשר מטיבה וטבעה חוסמת את הראייה ואינה מאפשרת באופן סביר לראות את הרצפה. אני מסכים עם קביעתה כי עצם הספקת העגלה מגדילה את אחריות המרכול, אך איני יכול להסכים כי הדבר מסיר לגמרי כל אחריות מהצרכן. השופט וינוגרד בבית משפט השלום בירושלים, אמר כי המרכולים מעודדים את הצרכנים לעיין דווקא במוצרים המוצגים לראווה, תוך כדי הליכה, ולפיכך, שומה על המרכולים לדאוג לרמת ניקיון כזו שתאפשר לקונה סביר להסתובב מבלי להביט ברצפה. לשיטתו אין קונה סביר מצפה כי ייתקל במפגעים על הרצפה.
46.
לטעמי, יש לדרוש מהקונה הסביר שיסתכל לאן הוא הולך גם במרכול המפתה ביותר. המרכול לעולם לא יוכל להיות נקי במאה אחוז, והדרישה כי יהיה עובד נקיון בכל פינה ובכל רגע אינה סבירה. מדיניות נכונה חייבת להעביר חלק מן האחריות גם לצרכנים. אכן, האחריות העיקרית היא של המרכול, אך לא אחריות בלעדית.
47.
ישנם מקומות, בסופרמרקט המצוי, המועדים במיוחד לפורענות. כך לדוגמא, הירקות והפירות מועדים להחליק אל הרצפה ולהימעך, הקפואים מועדים לטפטף, מוצרי חלב מועדים להישפך וסוכריות או פיצוחים בתפזורת מועדים להתגלגל אל הרצפה. אזור הקופות בו הידיים העסקניות מוציאות את המוצרים, מעבירים אותם, שוקלים אותם ואורזים אותם, מועד לאירועי קרע, נפילה או שפיכה של מוצרים. אזור הפתח מועד לכניסה של גשם או לכלוך אחר. אולם, סכנה מסוימת אורבת בכל מקום, ברחבי המרכול.
48.
איני סבור שראוי לפטור את הקונה שנמצא במקום, ועיניו בראשו, מחובה בסיסית לשים לב לאן הוא הולך, אפילו הוא דוחף עגלה לפניו. יש להטיל אחריות למנוע נזקים על כל מי שבאופן סביר, יכול לזהות את הסכנה ויכול למנוע אותה. למרות שהאחריות העיקרית היא על בעל המרכול, אין לפטור את הקונה מהאחריות הבסיסית לשלמות גופו שלו, במקום המועד לפורענות ממין זה.
49.
במקרה דנן התובעת הלכה עם שקיות בידיה וללא עגלה והעידה שכלל לא הסתכלה על הרצפה שלפניה, אף על פי שיכולה הייתה לעשות כן. לפיכך, יש לייחס לתובעת 15% אשם תורם.

התוצאה, ההוצאות והמשך ההליכים

50.
התוצאה היא שהתביעה נגד הנתבעת 2 נדחית. התביעה נגד הנתבעת 1 תימשך, כאשר יש לייחס לתובעת 15% אשם תורם

, וממילא חייבת הנתבעת 1 ב- 85% מנזקיה (בכפוף לשאלת ההשתתפות העצמית, כאמור).
51.
שאלת ההוצאות ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעת 1 תקבע בסוף ההליך.
52.
לעניין הוצאות הנתבעת 2, יש לקחת בחשבון כי זו הוכנסה לתביעה בשלב הראשון כצד ג', ובשלב מאוחר יותר על ידי צירופה כנתבעת נוספת בכתב תביעה מתוקן. בנסיבות אלה, הוצאותיה של הנתבעת 2, יחולקו שווה בשווה בין התובעת לבין הנתבעת 1. התובעת והנתבעת 1 ישלמו את הוצאות המשפט הקונקרטיות של הנתבעת 2, על פי קבלות, יחד ולחוד. התובעת והנתבעת 1 ישלמו לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, כל אחת, בתוספת מע"מ כדין.
53.
לאחר שנקבע כי, התאונה ארעה באחריותה של חברת "קלאב מרקט רשתות שיווק בע"מ" ולפיכך חובת הפיצוי חלה על המבטחת, הנתבעת 1, העומדת תחתיה, יש לקבוע את המשך ההליכים באשר לשאלת הנזק.

בתיק זה הוגשו חוות דעת הן מטעם התובעת והן מטעם הנתבעת 1 אשר יש ביניהן פער גדול.
במסגרת הדיון מיום 10/2/10 העלה ב"כ התובעת הצעה כי הצדדים יגיעו להסכמה באשר לשיעור הנכות הרפואית. הסכמה כזו לא הושגה.

לפיכך, ביקש ב"כ התובעת כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר בשכר טרחתו תשאנה הנתבעות. ב"כ הנתבעת 1 התנגד לעניין הטלת מלוא שיעור שכר טרחת המומחה על מרשתו. לבסוף, הסכימו הצדדים כי הדיון יפוצל, ובמידה ויקבע כי יש להטיל האחריות על הנתבעות, ב"כ התובעת יעלה שוב את הצעתו בעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט (ראו, עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 10/2/10).
54.
עתה, משהוכרעה שאלת האחריות, באשר זו הוטלה לפתחה של הנתבעת 1, יודיע ב"כ התובעת האם מבקש הוא למנות מומחה מטעם בית המשפט, במסגרת הודעתו התייחס אף לשאלת חלוקת הנשיאה בשכר טרחת המומחה בין התובעת לבין הנתבעת 2, זאת תוך 20 יום. הנתבעת 1 תגיש תגובתה תוך 14 ימים נוספים. לאחר הגשת המסמכים יועלה התיק ללשכתי למתן החלטה והוראות לגבי המשך ניהול ההליכים בתיק.

ניתנה היום,
ט"ו אלול תש"ע, 26 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 1223/06 פרחיה רוחם נ' הראל -חברה לביטוח בע"מ, ש.א.ס. שמירה וסיורים בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/08/2010)