פסקי דין על גני אשכול בינוי ופיתוח בישראל 2001 | פסקי דין על שמואל רינגל | פסקי דין על זאב שטיל | פסקי דין על טובה שטיל | פסקי דין על נתן פיקהולץ |

7867/04 א     24/08/2010




א 7867/04 גני אשכול בינוי ופיתוח בישראל 2001 בע"מ, שמואל רינגל נ' זאב שטיל, טובה שטיל, נתן פיקהולץ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 7867-04 גני אשכול בינוי ופיתוח בישראל 2001 בע" ואח' נ' שטיל ואח'




בפני

כב' השופטת
כאמלה ג'דעון


תובעים

1
.
גני אשכול בינוי ופיתוח בישראל 2001 בע"מ

2
.
שמואל רינגל


נגד


נתבעים

1.זאב שטיל
( ניתן

פסק דין
)
2.טובה שטיל
( ניתן

פסק דין
)
3.נתן פיקהולץ




פסק דין



1.
התביעה המונחת בפני
י עניינה בערבות שניתנה על ידי נתבע מס' 3 כפי שיפורט להלן, והמחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה מה היה אומד דעתם של הצדדים לגבי הערבות הנ"ל.

2.
להלן העובדות הצריכות לעניין:


תובע מס' 2 מר רינגל שמואל עוסק בתחום הבניין מזה עשרות שנים ( להלן "התובע" ).

בשנת 2000 פגש התובע את נתבע מס' 1 מר זאב שתיל, אשר הציג את עצמו כמתווך במשרד תיווך ( להלן "מר שתיל" ).

בשנת 2001 הכיר מר שתיל לתובע את נתבע מס' 3 מר נתן פיקהולץ
, העוסק בתחום היזמות ( להלן "הנתבע" ), ובין התובע והנתבע, נרקמה, בין החודשים ינואר עד מרץ 2001, מערכת של שיתוף פעולה עסקי לגבי שלושה פרויקטים כדלקמן:

א.
בניית מקבצי דיור על קרקעות ציבוריות שבבעלות ההסתדרות.

בגין פרויקט זה נחתם בין הצדדים הסכם שותפות ביום 18.3.01, אולם הסכם זה לא יצא אל הפועל, מחמת אי זכייתה של חברת מ. ערן בנייה ואחזקות בע"מ שהיתה בבעלות הנתבע, במכרז.

ב.
עסקת קומבינציה על המקרקעין הידועים כגוש 11012 חלקה 10 בקרית אתא, שהוא הפרויקט הרלוונטי לענייננו, ועליו יורחב בהמשך ( להלן "פרויקט קרית אתא" ).

גם פרויקט זה לא יצא אל הפועל.

ג.
רכישת שני מגרשים ברחוב דבורה בקרית מוצקין במטרה לאחדן ולבנות על שתי החלקות במשותף.

גם פרויקט זה לא יצא אל הפועל לאחר שהתברר לנתבע כי לא ניתן לסכם את הרכישה סימולטנית עם שני בעלי המגרשים.

3.
פרויקט קרית אתא

בחודש 3/01 פנה מר שתיל אל התובע והנתבע והציע להם לתווך ביניהם לבין בעלי המקרקעין הידועים כחלקה 10 בגוש 11012 בקרית אתא, לשם חתימה על עסקת קומבינציה לבניית מבנה מגורים, תמורת תשלום דמי תיווך בגין הפרויקט ושיווקו, סך של 120,000 דולר.

לאחר שבחנו את תנאי העסקה ונפגשו עם בעלי המגרש, סיכמו התובע והנתבע, לטענת הראשון, על הקמת חברה משותפת שבאמצעותה יבוצע הפרויקט.

כהכנה לחתימת ההסכם עם בעלי המגרש, ייסד התובע ביום 28.3.01 באמצעות חברה שבבעלות אשתו, את חברת גני אשכול בינוי ופיתוח בישראל 2001 בע"מ
, שהיא תובעת מס' 1 בתביעה דנן ( להלן "החברה" ), וסוכם לטענתו על העברת 50% ממניותיה של החברה על שם הנתבע, מיד לאחר החתימה על העסקה.

4.
ביום 29.3.01 נחתם בין החברה לבין מר שתיל באמצעות אשתו, הסכם לתשלום דמי תיווך, על פיו התחייבה החברה לשלם לגב' שתיל דמי תיווך בסך של 120,000 דולר. מר שתיל ערב להתחייבויות אשתו על פי ההסכם.

באותו מעמד, ועל רקע דרישתם של ה"ה שתיל לקבל מקדמה על חשבון דמי התיווך בסך של 25,000 דולר, נחתם בין החברה לבין שתיל, בתיאום עם התובע והנתבע על פי הנטען, הסכם הלוואה על פיו סכום כי החברה תלווה לה"ה שתיל את הסכום הנ"ל, ובמידה ותיחתם עסקת הקומבינציה, יהווה הסכום הנ"ל מקדמה על חשבון דמי התיווך המוסכם.

5.
הואיל ובאותה עת לא היו לחברה אשר הוקמה יום קודם לכן, אמצעים למימון ההלוואה, סוכם כי התובע ילווה לחברה את הסכום הנ"ל, ובאותו היום נערך פרוטוקול של אסיפת הדירקטוריון של החברה לאישור נטילת ההלוואה הנ"ל.

באסיפה הנ"ל נכחו התובע והנתבע, וההחלטה שנתקבלה בה היא העומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים כפי שיפורט להלן, ומפאת חשיבותה אצטט את תוכנה כדלקמן:

"1. חברת גני אשכול בינוי ופיתוח בישראל 2001 ( להלן – "החברה" ) תקבל הלוואה בסך של 25,000 $ ממר שמואל רינגל
וזאת, לצורך תשלום מקדמה לגב' שתיל טובה ( להלן – "שתיל" ), בהתאם להתחייבויות החברה וכמפורט בהסכמי ההלוואה והתיווך, אשר ייחתמו בין החברה לשתיל. התשלום לשתיל יעשה ישירות מחשבונו של רינגל.

2. החברה תחזיר לשמואל רינגל
את סכום המקדמה .......
( משפט מחוק, הערה שלי, כ. ג' ) מיד עם קבלת תקבול כלשהו שהחברה תקבל.

3. מר נתן פיקהולץ
יהא ערב באופן אישי להחזיר לרינגל מחצית מכל סכום שקיבלה החברה מרינגל.

נתן פיקהולץ
( חתימה )
שמואל רינגל
( חתימה )"

( המשפטים המתוחמים בקו תחתון מעידים על תוספות שמופיעות בכתב יד בפרוטוקול, הערה שלי, כ.ג' )

6.
בהתאם לכך, ובאותו היום, שילמה החברה לה"ה שתיל סך של 105,250 ₪ שהיו שווים לסך של 25,000 דולר, שאותם הלווה לה התובע כמצוין לעיל.

7.
בסופו של יום, עסקת הקומבינציה לא יצאה אל הפועל, וה"ה שתיל לא החזירו את ההלוואה לחברה, למעט סכום השווה לסך של 3,000 דולר.

על רקע זה הוגשה התביעה דנן בסדר דין מקוצר שבה עתרו התובעים לחייב את ה"ה שתיל ( נתבעים 1 ו-2 ) בתשלום יתרת ההלוואה על סך של 171,114 ₪, ואת מר פיקהולץ שהוא נתבע מס' 3 כאמור, בתשלום חלקו היחסי ביתרה הנ"ל על סך של 53,337.89 ₪, מכח ערבותו המעוגנת לשיטתם בפרוטוקול אסיפת הדירקטוריון של החברה אשר צוטט בסעיף 5 לעיל.

8.
במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, נחקרו מר שתיל והנתבע על תצהיריהם, וביום 20.4.06 נקבע כי ה"ה שתיל לא הוכיחו את טענתם בדבר פרעון החוב, ומשכך בקשתם למתן רשות להתגונן נדחתה, וניתן נגדם

פסק דין
על מלוא סכום התביעה.

פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, אך לא נגבה במסגרתו כל סכום שהוא לטענת התובעים.


לנתבע ניתנה רשות להתגונן, והתביעה ככל שהיא מתייחסת אליו, הועברה למסלול הרגיל.

9.
יודגש כי במצב שנוצר שבו השותפות בין התובע לבין הנתבע לא הגיעה לכדי מימוש, לא הועברו 50% ממניות החברה על שם הנתבע, והתובע המשיך להפעיל את החברה בפרויקטים אחרים אשר הניבו תקבולים לחברה.

10.
טענות הצדדים


התובעים טוענים כי ערבותו של הנתבע המעוגנת בפרוטוקול האסיפה כמצויין לעיל, נועדה להבטיח את החזר מחצית ההלוואה לידי התובע, למקרה ופרויקט קרית אתא לא היה יוצא אל הפועל, או למקרה שה"ה שתיל לא היו מחזירים את ההלוואה לתובע.

המתכונת העסקית שבה התגבשה ההסכמה הנ"ל לשיטתם, היתה שהתובע ילווה לחברה את הסך של 25,000 דולר, והחברה תלווה לה"ה שתיל את הסכום הנ"ל. היה והסכם הקומבינציה ייצא אל הפועל, החברה תחזיר לידי התובע את ההלוואה הנ"ל מהתקבולים שאותם עתידה היתה לקבל בגין העסקה הנ"ל. היה ולא תיחתם העסקה הנ"ל וה"ה שתיל לא יחזירו את הלוואה לחברה, יהיה הנתבע ערב אישית להחזר מחצית ההלוואה הנ"ל לידי התובע, מכח היותו שותף לעתיד ב-50% בעסקת הקומבינציה, ומכח הסכמתו למתן ההלוואה לה"ה שתיל.

אי לכך, בנסיבות המקרה שבפני
נו שבהן פרויקט קרית אתא לא יצא אל הפועל, וה"ה שתיל התנערו מהתחייבותם להחזיר את ההלוואה, קמה להם, לתובעים, הזכות לחייב את הנתבע לשלם להם את מחצית ההלוואה הבלתי מסולקת, מכח ערבותו הנ"ל לטענתם.


הנתבע לא התכחש למתן הערבות הנ"ל, אולם לגרסתו המדובר בערבות כללית אשר תוקפה הותנה בהעברת 50% ממניות החברה על שמו, ומשהדבר לא נעשה, הפכה ערבותו לחסרת כל תוקף משפטי, ובכך נשמט הבסיס מתחת לעילת התביעה נגדו.

11.
העדויות

מטעם התובעים העידו התובע ועו"ד רועי פלר אשר ייצג את התובע ואת הנתבע בעניינים שונים. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

12.
השאלה שבמחלוקת


השאלה העומדת על הפרק ושעל בסיסה תוכרע התביעה דנן, היא מה היה אומד דעתם של הצדדים בעת החתימה על פרוטוקול האסיפה בהתייחס לערבות שניתנה על ידי הנתבע? האם התכוונו הם לערבות אישית הניתנת על ידי הנתבע להבטחת החזר מחצית ההלוואה לידי התובע, למקרה ועסקת הקומבינציה לא היתה יוצאת אל הפועל וה"ה שתיל לא היו עומדים בהתחייבותם, כטענת התובעים? או שמא התכוונו לערבות כללית הנכנסת לתוקף רק לאחר העברת 50% ממניות החברה על שם הנתבע, העברה שלא הגיעה לכלל מימוש, כטענת הנתבע?

13.
המסגרת הנורמטיבית

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות" כך הורינו לעשות סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. כך גם נפסק בפסיקה עניפה כמו למשל בע"א 9636/06 איתי בוגנר נ'
sofaware technologies ltd
,
תק-על 2009(4), 2382 ,עמ' 2388, שם נאמר מפי כב' השופט רובינשטיין כדלקמן:

"מן הנודעות, כי על פי דיני החוזים חוזה מתפרש על-פי אומד דעת הצדדים (סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). אומד דעת משמעו "המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנית שהצדדים ביקשו במשותף להגשים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265, 311). על אומד דעת זה ניתן ללמוד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו"


עוד נפסק כי חוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העיסקה, והנני מפנה בהקשר זה לע"א 3966/01 יהושע

tbwa
פרסום ושיווק נ' בון מארט,
תק-על 2003(2), 2265 ,עמ' 2266, שם נאמרו על ידי כב' השופטת דורנר הדברים הבאים:

"כידוע, כאשר מדובר בהסכם עסקי, בדומה לכתב ההמחאה שבפני
נו, הרי ניתן ללמוד על אומד -דעת הצדדים מן התכלית המסחרית של העסקה, שאותה בא ההסכם להגשים, ולאור חובת הצדדים לנקוט בתום-לב ובדרך מקובלת. כדברי השופט יצחק כהן "כלל ידוע הוא, שחוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העיסקה, ועל בית-המשפט לתת לחוזה כזה תוקף מתקבל על-הדעת, כפי שאנשי עסק היו עושים בנסיבות המקרה" (ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ' קלדרון ואח', פ"ד ל (191 (2, בע' 192). ראו למשל גם, ע"א 345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט בע"מ, פ"ד מו(350 (3, בע' 355. על-כן, כאשר הקשר הדברים, מכלול ההסכם ומטרתה הכלכלית של העסקה מלמדים על כוונה שונה מן הכוונה הנלמדת ממשמעותן הרגילה של מלות ההסכם, יש לתת למלים משמעות רחבה, המגשימה את תכלית ההסכם. ראו למשל ע"א 636/83 "המגן" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מדינת הילדים בע"מ, פ"ד לט(561 (4, בע' 570


אמנם אין בפני
נו חוזה במובנו הקלאסי אלא פרוטוקול אסיפת דירקטוריון המשקף את הסכמות הצדדים, אך אין ספק כי ניתן להחיל עליו את אותם כלים פרשניים שהותוו בחוק ובפסיקה במטרה להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים.

14.
דיון

אקדים ואומר כי מבין שתי הגרסאות שהוצגו על ידי הצדדים, עדיפה עליי גרסתם של התובעים הנתמכת בלשון הערבות המופיעה בפרוטוקול האסיפה, בתכלית הערבות כפי שהשתקפה בפרוטוקול ובראיות שהוצגו, ובהיגיון העסקי שעמד ברקע ההתקשרות בין הצדדים.


במה דברים אמורים?


ראשית - טענת הנתבע כי ערבותו למחצית ההלוואה היתה מותנית בהעברת 50% מהמניות לידיו, לא קיבלה שום ביטוי בפרוטוקול האסיפה, והדבר אך מחזק את עמדת התובעים כי לא זו היתה כוונת הצדדים בעת החתימה על הפרוטוקול. למותר לציין כי המדובר בתנאי מהותי בחשיבותו, ולא יעלה על הדעת כי לא היה זוכה להתייחסות בפרוטוקול האסיפה, במידה וזו אכן היתה כוונת הצדדים כטענת הנתבע, וזאת גם בשים לב לעובדה שבפרוטוקול הוכנסו שינויים על ידי הצדדים עובר לחתימה עליו.


שנית – ניסיונו של הנתבע ליצור את הרושם כי הערבות עליה דובר באסיפה הנ"ל הינה ערבות כללית שאותה הוא הסכים ליטול בכפוף להעברת 50% ממניות החברה לידיו, אינה מתיישבת עם תוכן הדברים כפי שבאו לידי ביטוי באסיפה הנ"ל, ושמהם ניתן ללמוד כי עסקינן בערבות ספיציפית אשר נועדה להבטיח החזר כספים שאותם הלווה התובע לחברה במסגרת פרויקט קרית אתא. הנתבע ניסה להיבנות מהאמור בסעיף 3 בפרוטוקול, וליתר דיוק מהמשפט שבו נאמר "להחזיר לרינגל מחצית מכל סכום שקיבלה החברה מרינגל" לביסוס הטענה כי עסקינן בערבות כללית כנגד קבלת 50% ממניות החברה כאמור, אולם הסבר לניסוח הנ"ל ניתן למצוא בתצהירו של עו"ד פלר ( ת/2, סעיף 7 (ז) ) שבו הצהיר כי בפרוטוקול המקורי היתה התייחסות לכך כי ייתכן והתובע ייאלץ להלוות סכומים נוספים לחברה במסגרת אותו פרוייקט, אך התייחסות זו נמחקה מהעותק הסופי שנחתם על ידי הצדדים.

שלישית
– טענת התובעים כי הערבות ניתנה בהתייחס לפרויקט קרית אתא, ונועדה להבטיח החזר מחצית ההלוואה לידי התובע, למקרה וההלוואה הנ"ל לא תוחזר לו על ידי החברה או ה"ה שתיל, עומדת בקנה אחד עם הקשר הדברים כפי שבאו לידי ביטוי בפרוטוקול האסיפה. ודוק, מעיון בפרוטוקול האסיפה ניתן ללמוד כי האסיפה נועדה לאשר את קבלת ההלוואה על ידי החברה לשם הוצאת פרויקט קרית אתא אל הפועל. על רקע תכלית זו, נקבע בסעיף 1 להחלטה כי החברה תקבל את ההלוואה מהתובע לצורך תשלום מקדמה לה"ה שתיל בהתאם להסכמי ההלוואה והתיווך שנחתמו עימם בקשר עם העסקה הנ"ל. סעיף 2 בא להשלים תכלית זו על ידי חיוב החברה להחזיר לתובע את סכום ההלוואה הנ"ל מיד עם קבלת תקבול כלשהו. ומיד לאחר מכן בא סעיף 3 אשר התייחס לערבותו האישית של הנתבע בזו הלשון "מר נתן פיקהולץ
יהא ערב באופן אישי להחזיר לרינגל מחצית מכל סכום שקיבלה החברה מרינגל". הקשר הדברים כמתואר לעיל מלמד על כי הערבות הנ"ל הינה חלק בלתי נפרד מההסדר שהגיעו אליו הצדדים בעניין פרויקט קרית אתא במטרה להבטיח את החזר מחצית ההלוואה לידי התובע, ולא ערבות כללית כטענת הנתבע.

רביעית
– טענת הנתבע כי תוקף הערבות היה מותנה בהעברת 50% ממניות החברה על שמו, נטולת היגיון עסקי. כי הרי ממה נפשך?


סמיכות הזמנים שבין הקמת החברה לבין החתימה על הסכמי ההלוואה והתיווך עם ה"ה שתיל, מחזקים את טענת התובעים כי החברה הוקמה לצורך ביצוע הפרויקט של קרית אתא. במצב דברים זה, ברי הוא כי השותפות במניות החברה היתה אמורה להתממש עם הוצאת פרויקט זה אל הפועל, שכן יוזכר כי שני הפרוייקטים המשותפים האחרים לא זכו להגיע לכלל מימוש. בהתממשות הפרויקט הנ"ל, אמור היה הנתבע לקבל 50% ממניות החברה כפי שהצהיר התובע במהלך המשפט.

טענת הנתבע שלפיה ערבותו תהיה תקפה רק במקרה והוא היה מקבל 50% ממניות החברה, משמעה, שערבותו תהיה תקפה רק במקרה ופרויקט קרית אתא היה יוצא אל הפועל. אולם, במקרה כזה, ערבותו האישית של הנתבע לא היתה הכרחית, שכן החברה שבבעלות משותפת היתה אמורה לסלק את ההלוואה מהתקבולים שהיתה עתידה לקבל במסגרת הפרויקט הנ"ל, וזאת כפי שנקבע בסעיף 2 באסיפה הנ"ל. לעומת זאת, הגיונה העסקי של הערבות האישית שניתנה על ידי הנתבע, מתיישב יותר עם טענת התובעים שלפיה ערבות זו נועדה להבטיח את החזר מחצית ההלוואה שניתנה על ידי התובע לחברה, למקרה והעסקה לא היתה יוצאת אל הפועל וה"ה שתיל לא היו עומדים בהתחייבותם להחזר ההלוואה, וזאת כפי שקרה בפועל. יוזכר כי פרויקט קרית אתא הינו פרויקט שנוצר על רקע יוזמה ומאמץ משותפים של התובע והנתבע, והחברה נועדה לשמש כפלטמורמה לביצועו, על כן אך טבעי הוא ששני הצדדים יטלו את הסיכונים הנובעים מאי ביצועו של הפרויקט בחלקים שווים ביניהם, וכי זו היתה התכלית העסקית של הערבות.


חמישית­ – נימוק נוסף אשר הוביל אותי להעדפת גרסתם של התובעים על פני גרסת הנתבע הוא המשקל הנמוך שיכולתי לייחס לעדותו של הנתבע אשר התאפיינה בהתחמקות ממתן תשובות ישירות וענייניות ( ראה למשל עדותו בעמ' 31 ש' 27-10, עמ' 32 ש' 12-11 ועוד ), ולוותה בסתירות מהותיות אשר התגלו בעדותו לעומת הצהרות שניתנו על ידו במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן ( כמו למשל בעניין המקום שבו נחתמו הסכמי ההלוואה והתיווך ומידת מעורבותו בהסכמים הנ"ל, והנני מפנה בעניין זה לסעיף 18 בסיכומי התובעים ).

15.
לא יכולתי לחתום את פסק הדין מבלי להתייחס בקצרה לטענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבע
ולפיה הוא מופטר מערבותו כלפי התובע לאור האמור בסעיף 2 לפרוטוקול שלפיו החברה תחזיר לתובע את סכום המקדמה מכל תקבול שיתקבל על ידה. לשיטתו, משהמשיכה החברה בפעילותה וקיבלה תקבולים במסגרת פעילות זו, מחובתה היה להחזיר את סכום ההלוואה לידי התובע לאור האמור בסעיף 2 הנ"ל, ומשלא עשתה כן, אין היא יכולה לדרוש את קיום ערבותו הואיל ודרישה כאמור מהווה שימוש בזכות בחוסר תום לב.

טענה זו דינה להדחות מאחר והיא משוללת כל היגיון כלכלי, כי הרי מדוע על החברה לסלק ערבות שאותה נטל הנתבע באופן אישי בקשר למיזם משותף שהיה אמור להתקיים בינו לבין התובע, מכספים המגיעים לה מפרויקטים אחרים !!! ומקובלת עלי בהקשר זה גרסתם של התובעים שהכוונה היתה לכל היותר לתקבולים שהינם פרי מאמץ משותף של שני הצדדים.

16.
לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הערבות שניתנה על ידי הנתבע הינה תקפה, וכי קמה לתובעים עילת תביעה כנגד הנתבע מכח ערבותו הנ"ל.

17.
אשר על כן, הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את נתבע מס' 3 לשלם לתובעים את הסך של
53,337.89 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ( 8.4.04 ) ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל.


בנוסף הנני מחייבת את נתבע מס' 3 לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 10,000₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.




ניתן היום,
24 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 7867/04 גני אשכול בינוי ופיתוח בישראל 2001 בע"מ, שמואל רינגל נ' זאב שטיל, טובה שטיל, נתן פיקהולץ (פורסם ב-ֽ 24/08/2010)