פסקי דין על ז'אק עמר | פסקי דין על אורלי בן-יעקב באמצעות אמה אילנה בן-יעקב

314/63 עא     10/02/1964




עא 314/63 ז'אק עמר נ' אורלי בן-יעקב באמצעות אמה אילנה בן-יעקב




(פ"ד יח (1) 443

(פ"ד יח (1) 449


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 314/63


השופטים:
כבוד השופט זוסמן
,
כבוד השופט כהן
,
כבוד השופט מני


המערער:
ז'אק עמר


ע"י ב"כ עו"ד נ' קנת

נ ג ד

המשיבה:
אורלי בן-יעקב באמצעות אמה אילנה בן-יעקב


ע"י ב"כ עו"ד א' בן-יהודה








ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו
(השופט י' שילה)
, מיום 6.6.63, ב-תי"א 587/62, לפיו נקבעה אבהותו של המערער של המשיבה והמערער חוייב לשלם למשיבה למזונותיה 70 ל"י לחודש.


פ ס ק
-
ד י ן

השופט כהן
:
המערער חוייב בבית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו, בתשלום מזונות לקטינה אורלי בן-יעקב, המשיבה, שנולדה לאמה אילנה ביום 25.5.1962. ערעורו של המערער לפנינו מופנה נגד קביעתו של השופט המלומד שהוא הוא אבי הילדה ומולידה. (על טענה המצויה בהודעת הערעור והנוגעת לשיעור המזונות שנפסקו נגדו, לא חזר המערער עוד בסיכום טענותיו בכתב, ועל כן אניח שהוא זנח אותה.)

אבהותו של המערער נקבעה על-ידי השופט המלומד על-פי עדותה של אם המשיבה, שהיתה מהימנה עליו, ושנסתייעה להנחת דעתו של השופט המלומד בראיות אחרות כדבעי. טוען המערער שעדות המשיבה לא היתה ראויה להיות מהימנה על בית-המשפט, ושבראיות האחרות לא היה משום סיוע כחוק; ועוד מוסיף הוא וטוען שאילו נעשה חשבון מדוייק של החודשים והימים שעברו, לפי עדות האם, מן הפגישה הגורלית בינה לבין המערער ועד ליום הלידה, היה יוצא שלא הוא הוא שהוליד את הילדה.

כל הטענות הללו אינן בעיני אלא טענות סרק.

אשר למהימנות האם, מקדים בא-כוח המערער ומצהיר חגיגית שידועה גם ידועה לו ההלכה שבית-משפט לערעורים אינו מתערב בכגון דא; וכדרך עורכי-הדינין שאין באמתחתם טענות-ערעור לגיטימיות, טוען הוא שהמקרה המיוחד הזה יוצא הוא מכל הכללים, ומן הדין הוא שבית-משפט זה יעשה מעשה ויתערב. וכל כך למה, מפני תמימותה של האם שהשופט המלומד האמין בה, שעל-אף גילה (תשעה-עשרה שנים)
ו
אם כי גדלה בארץ הזאת, היתה "מחוסרת ידיעות אלמנטריות" בדבר חיי המין, ולא ידעה להגן על עצמה לא בפני
ביאתו של אהוב לבה ולא בפני
כניסתה להריון. אין אני יכול לראות באימונו זה של השופט המלומד כל דבר בלתי סביר: ענין מובהק הוא להתרשמות אישית דוקא. ברם, לדידי, תמימותה זו של האם אינה מעלה ואינה מורידה:
א
פילו היתה מלומדת ומנוסה בכגון דא, ואפילו התחזתה שלא כדין כתמה שאינה יודעת, עדיין רשאי השופט המלומד לקבוע את המימצאים שקבע על-פי עדותה ויתר הראיות שהובאו לפניו.

אשר לסיוע, הוכח שהמערער הלך עם האם אל רופא וביקש שיפסיק את ההריון. הוא שילם שכרו של הרופא, ובצדק דחה השופט המלומד את הסברו של המערער שתשלום שכר הרופא היה מילווה מצדו לאם: לא זו בלבד שמימיו לא דרש החזרת המילווה, אלא הוא הציע לרופא, מיוזמתו שלו, להוסיף לו על שכרו, והרופא הוא שסירב לקבל את התוספת. בהעדר הסבר סביר אחר בפי המערער, אין מנוס ממסקנת השופט המלומד שהיה מעונין בהפסקת ההריון שהוא היה אחראי לו.

כיוון שכך, אין עוד מן הצורך לדון בשאלה אם יש לראות משום סיוע גם בהודאת המערער שקיים יחסים אינטימיים עם האם, אם כי לא הגיעו לדבריו לבעילה של ממש. המערער תומך יתדותיו בפסק-דינו של בית-המשפט זה ב-
ע"א 275/63- פלוני נגד אלמונית, קטינה, באמצעות אמה: פד"י, כרך טו, תשכ"א/תשכ"ב-1961, ע' 2300,
ב-
ע' 2302,
שם נאמר מפי
השופט זילברג,
באמרת-אגב, לאמור:

"אילו הודה המערער כי נהג 'חירות' קיצונית כלפי המשיבה, והיה ,לבו גס בה מאד', אלא שאף-על-פי-כן לא הגיעו הדברים לידי מגע מיני ממש, כי אז היה שטח המריבה ביניהם מצטמצם בשאלת הבעילה בלבד, ועדותן של שתי אחיות בית-החולים ..... לא היתה משמשת סיוע לגבי שאלה ספיציפית זו. אך המערער דנן לא כן נהג. הוא כפר בכל ואמר, כי לא התקיימה ביניהם שום 'התקרבות' ......."

לדידי, מקרה מקרה ונסיבותיו שלו. בענין המיוחד ההוא הסתפק בית-המשפט בעדות האחיות שהמערער נפגע עם האם ונהג עמה מנהג ידידים, כראָית סיוע לעדות האם שהיתה "התקרבות" של ממש ביניהם; אילו היה המערער עצמו מודה בפגישות ובידידות, לא היתה עדות האחיות מוסיפה ולא כלום, וייתכן שהודאתו זו של המערער לא היתה מספקת כראָית סיוע לעדות האם. אך דבר זה אינו מונע קבלת הודאה כגון זו של המערער דנן, שהוא אומנם קיים עם האם יחסים אינטימיים, אף שלא הגיעו לידי בעילה של ממש, כראָית סיוע לעדות האם; ואילו היה בכך צורך בענין שלפנינו, מחמת העדר ראָית סיוע אחרת, לא הייתי מוצא כל פסול בהחלטת השופט המלומד.

ואשר לחשבון ירחי הלידה, דייני אם אומר שהשופט המלומד יכול וצריך היה להגיע לידי מסקנה שעדות האם מתיישבת יפה עם הולדת הילדה מיחסיה עם המערער. מקובלנו שאין הולד שוהה במעי אמו יותר משנים-עשר חודשים (שולחן ערוך, אבן-העזר, סי' ד', י"ד) – אבל בתוך התקופה האפשרית של הריון, מן ההכרח שבכל החשבונות יהא אלמנט של השערה (ראה: סמית על רפואה משפטית, מהדורה שמינית, ע' 318, 319).

לא היה בערעור זה כל מאומה, ויש לדחותו.

השופט זוסמן
:
אני מסכים.

השופט מני
:
אני מסכים.

הוחלט לדחות את הערעור.

המערער ישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של -.500 ל"י.

ניתן היום, כ"ז בשבט תשכ"ד (10.2.1964).







עא בית המשפט העליון 314/63 ז'אק עמר נ' אורלי בן-יעקב באמצעות אמה אילנה בן-יעקב, [ פ"ד: יח 1 449 ] (פורסם ב-ֽ 10/02/1964)